How kids can help design cities | Mara Mintzer

תרגום: Yael RAMON עריכה: Ido Dekkers

Our society routinely makes decisions

החברה שלנו מקבלת החלטות בשגרה

without consulting a quarter of the population.

בלי להתייעץ עם רבע מהאוכלוסיה.

We're making choices about land use, energy production and natural resources

אנחנו מבצעים בחירות לגבי שימושי קרקע, ייצור אנרגיה ומשאבי טבע

without the ideas and experiences of the full community.

בלי לנצל רעיונות וניסיון של כל הקהילה.

The car, an inanimate object, has more say over public policy

ההשפעה של המכונית, חפץ דומם, על מדיניות ציבורית

רבה יותר מאשר זו של קבוצת האזרחים הזן.

than this group of citizens.

Can you guess which group I'm talking about?

נחשו על איזו קבוצה אני מדברת?

It's children.

ילדים, כמובן.

אני עובדת בתכנון עירוני, ובאופן לא מפתיע

I work in urban design, and not surprisingly,

רוב הערים מתוכננות על ידי מבוגרים.

most cities are designed by adults.

Urban planners, architects, developers, politicians,

מתכננים עירוניים, ארכיטקטים, מפתחים, פוליטיקאים,

and occasionally, a few loud citizens.

ולעתים מזדמנות, כמה אזרחים קולניים.

Rarely do you consider the voices of a group of four-year-olds,

לעתים רחוקות אנחנו מתחשבים בקולם של קבוצת ילדים בני ארבע,

barely tall enough to reach the podium at city council chambers.

שהגובה שלהם בקושי מאפשר להם לעלות על הבימה של אולם העירייה.

But today, I want to ask you this:

אבל היום, אני רוצה לשאול אתכם:

מה היה קורה אם היינו מבקשים מילדים לתכנן את הערים שלנו?

What would happen if we asked children to design our cities?

(Laughter)

(צחוק)

Back in 2009, I was introduced to a small group of people

בשנת 2009 הוצגתי בפני קבוצה קטנה של אנשים

who wanted to start a child-friendly city initiative in Boulder, Colorado.

שרצו לפתח יוזמת עיר ידידותית לילדים בבולדר, קולורדו.

I come from a family of civil rights advocates,

אני מגיעה ממשפחה של עורכי דין בתחום זכויות האזרח,

and I had spent my career until that point

ועד אז התנהלה הקריירה שלי

בעבודה עם ילדים ומשפחות מעוטי הכנסה.

working with low-income children and families.

But I had never heard of a child-friendly city initiative before.

אבל מעולם קודם לכן לא שמעתי על יוזמת עיר ידידותית לילדים.

So I figured its purpose would be to address some of the frustrations

אז הנחתי שהמטרה היא לענות על חלק מהתסכולים

I had encountered as the parent of a young child.

שבהם נתקלתי כהורה לילד צעיר.

אולי היינו מייעצים להתקין יותר פינות החתלה במסעדות.

Perhaps we would advocate for more changing tables in restaurants.

או ליצור מתחמי משחקים מקורים לימים קרים וגשומים.

Or create indoor play spaces for those cold and rainy days.

במלים אחרות, להפוך את העיר לנוחה יותר עבור ילדים ומשפחות.

In other words, make the city more hospitable to children and families.

It wasn't until after I committed to this project

רק אחרי שהתחייבתי לפרויקט

הבנתי שהתפיסה שלי שגויה לחלוטין.

that I realized I had it all wrong.

We wouldn't be designing better cities for children.

אנו לא אמורים לתכנן ערים ידידותיות יותר לילדים.

ילדים אמורים לתכנן ערים טובות יותר עבור עצמם,

Children would be designing better cities for themselves,

וגם עבור כל יתר התושבים.

and for the rest of us, too.

Now, I bet you're skeptical about this idea.

אני בטוחה שאתם מפקפקים ברעיון.

And honestly, I was, too.

ולמען האמת, גם אני הייתי.

זאת אומרת, בטח יש סיבה לכך שגיל המינימום להצבעה הוא 18.

I mean, there must be a reason the voting age is 18.

(Laughter)

(צחוק)

איך יכולים ילדים להבין רעיונות מסובכים

How could children possibly understand complex ideas

such as the affordable housing crisis

כמו משבר דיור בר-השגה

or how to develop a transportation master plan?

או כיצד לתכנן תכנית אב לתעבורה?

And even if they had ideas, wouldn't they be childish?

ואפילו אם יש להם רעיונות, הם בטח ילדותיים?

Or unreasonable?

או בלתי הגיוניים?

האם הערים שלנו באמת זקוקות לפארקים עשויים מסוכריות?

Do our cities really need a park made out of candy?

(Laughter)

(צחוק)

או לגשר עם זרנוקי מים

Or a bridge with water cannons

that fire water onto unsuspecting kayakers below?

שמתיזים על החותרים בקיאקים למטה?

(Laughter)

(צחוק)

למרות שהחששות האלו נראים מוצדקים,

While these concerns sound legitimate,

I realized that not including children in city planning

גיליתי שאי שיתוף ילדים בתכנון העיר

was a bigger design problem.

היה בעייה תכנונית גדולה יותר.

After all, shouldn't we include end users in the design process?

אחרי הכל, אנחנו לא אמורים לכלול משתמשים סופיים בתהליך התכנון?

אם אנחנו בונים פארק שישמש בעיקר ילדים,

If we're building a park to be largely used by kids,

then kids should have a say in the park's design.

אז לילדים צריכה להיות אפשרות להשתתף בתכנון הפארק.

וכשחשבנו על כל הנקודות האלו,

So with all of this in mind,

we formed a program called "Growing Up Boulder,"

הכנו תכנית הנקראת "בולדר צומחת",

and my job is to work with children ages zero through 18

והתפקיד שלי הוא לעבוד עם ילדים בגילאים 0 עד 18

to come up with innovative city-design solutions.

כדי להגיע לפתרונות חדשניים בעיצוב העיר.

How do we do this, you might ask?

איך עושים את זה, אתם שואלים?

Let me give you a real example.

בואו אתן לכם דוגמה אמיתית.

In 2012, the city of Boulder decided to redesign a large downtown park,

ב-2012 החליטה עיריית בולדר לעצב מחדש פארק גדול במרכז העיר,

known as the Civic Area.

הידוע כ"אזור אזרחי" (Civic Area).

This space is bounded by a farmers' market on one end,

השטח תחום על ידי שוק איכרים מצד אחד,

Boulder Public Library on the other end,

הספריה הציבורית של בולדר מצד שני,

and by Boulder Creek, which runs through the middle.

ונחל בולדר, הזורם באמצעו של הפארק.

The space needed a new design

היה צריך לעצב את השטח מחדש

to better handle the creek's inevitable flash floods,

כדי לאפשר התמודדות עם השטפונות הבלתי נמנעים בנחל,

restore a sense of safety to the area

להחזיר את תחושת הביטחון לאזור

ולתמוך בשוק איכרים מורחב.

and support an expanded farmers' market.

So from 2012 through 2014,

אז מ-2012 ועד 2014,

העסקנו יותר מ-200 אנשים צעירים בתהליך,

we engaged more than 200 young people in the process,

ranging from preschool through high school students.

החל מגילאי הגן ועד לתלמידי בית הספר התיכון.

איך עשינו את זה?

Now, how did we do this?

Let me explain.

תנו לי להסביר.

First, we visited children in their classrooms

ראשית ביקרנו ילדים בכיתות הלימוד שלהם

and presented the project:

והצגנו בפניהם את הפרויקט:

what it was, why their ideas mattered

מה המשמעות שלו, מדוע דעתם חשובה

and what would happen with their recommendations.

ומה יקרה עם ההמלצות שלהם.

Before we could influence them, we asked children to record their ideas,

לפני שנוכל להשפיע עליהם, ביקשנו מהילדים

לרשום את הרעיונות, בהתאם לניסיון האישי שלהם.

based on their own lived experiences.

Then we asked children to go on a field trip with us,

אחר כך ביקשנו מהם לצאת איתנו לסיור בשטח,

to document what they liked and didn't like about the space,

כדי לתעד את מה שהם אוהבים ולא אוהבים בשטח,

using photography.

בעזרת צילומים.

Through green picture frames,

בעזרת מסגרות ירוקות לתמונות,

students highlighted what they liked about the space,

התלמידים הדגישו את החלקים שאהבו בשטח,

such as college students, tubing down the creek.

כמו תלמידי בי"ס תיכון שטים בנחל באבובים.

(Laughter)

(צחוק)

Then they flipped those frames over and used the red side

אחר כך שינינו את צבע המסגרות לאדום

כדי להדגיש דברים שהם לא אהבו, כמו למשל זבל.

to highlight things they didn't like, such as trash.

Our sixth-grade students studied the Civic Area

תלמידי כיתה ו' בדקו את השטח

by researching sites with similar challenges

וחיפשו אתרים עם אתגרים דומים ברחבי העולם.

from around the world.

אחר כך הזמנו את הילדים לשלב את הרעיונות המקוריים שלהם

Then, we invited the kids to combine their original ideas

with their new inspiration,

עם המחשבות החדשות,

to synthesize solutions to improve the space.

ולהפיק מהם פתרונות לשיפור השטח.

Each class invited adult planners, city council and community members

כל כיתה הזמינה מתכננים מבוגרים, את מועצת העיר ואת חברי הקהילה

into the classroom, to share and discuss their recommendations.

אל הכיתה, כדי לחלוק ולדון בהמלצות שלהם.

Boulder's senior urban planners stepped over blocks and stuffed animals

מתכננים בכירים של העיר בולדר תמרנו בין קוביות משחק וחיות ממולאות

to explore preschool students' full-size classroom recreation of the Civic Area.

כדי לבחון בגודל מלא את דגמי הפארק שהכינו תלמידי הגן.

מתכננים מבוגרים התפעלו מרעיונות התלמידים

Adult planners marveled at the students' ideas

כשהביטו בפארק הבנוי מנחשים של סוכריות ג'לי.

as they shared a park constructed out of a jelly bracelet.

זה אמור היה להיות מסלול החלקה על קרח.

It was supposed to be an ice-skating rink.

And then, public art constructed from animal-shaped plastic beads.

ואחר כך, אמנות ציבורית עשויה מחרוזי פלסטיק בצורת חיות.

ולמרות שזה עלול להיראות מגוחך,

And while this may seem ridiculous,

זה לא כל כך שונה מן הדגמים שארכיטקטים יוצרים.

it isn't so different from the models that architects create.

Now, fast-forward four years, and I am pleased to report

עכשיו נרוץ קדימה ארבע שנים, ואני שמחה לדווח

שרבים מהרעיונות של הילדים אכן מיושמים בפארק Civic Area.

that many of the children's ideas are being implemented in the Civic Area.

For example,

למשל, תהיה גישה משופרת לנחל בולדר,

there will be improved access to Boulder Creek,

so kids can play safely in the water.

כדי שילדים יוכלו לשחק במים בצורה בטוחה.

Lighting in previously dark underpasses,

תאורה במעברים תחתיים שהיו חשוכים קודם לכן,

so high school students can walk home safely after school at night.

כדי שתלמידי התיכון יוכלו ללכת הביתה בבטיחות לאחר הלימודים בשעות הערב.

And separated biking and walking paths,

נתיבים נפרדים לאופניים ולהולכי רגל,

כדי שהרוכבים הממהרים לא יפגעו באנשים צעירים ההולכים לאורך הנחל.

so speeding bikers won't hit young people as they stroll by the creek.

My daughter and I even skated on a new, child-requested ice-skating rink,

בתי ואני אפילו החלקנו על משטח הקרח החדש,

שהוקם לבקשת הילדים בחורף שעבר.

last winter.

So, were all of the kids' ideas implemented at the Civic Area?

אז, האם כל הצעות הילדים אכן יושמו בפארק Civic Area?

Of course not.

ברור שלא.

Democracy is a messy process.

דמוקרטיה היא תהליך מסובך.

But just as a reasonable and well-informed adult

אבל בדיוק כמו שאדם מבוגר הגיוני ובעל ידע

does not expect all of her ideas to be utilized,

אינו מצפה שכל רעיונותיו יתקבלו,

כך גם ילד בן 9.

neither does a nine-year-old.

אנחנו משתמשים בתהליך זה כבר שמונה שנים,

We've now been using this process for eight years,

and along the way, we've found some incredible benefits

ולאורך הדרך מצאנו כמה יתרונות מדהימים

to designing cities with children.

לשיתוף הילדים בתכנון הערים.

First of all, kids think differently from adults.

ראשית, ילדים חושבים אחרת ממבוגרים.

וזה דבר טוב.

And that's a good thing.

מבוגרים חושבים על מגבלות,

Adults think about constraints,

how much time will a project take,

על כמה זמן ייקח הפרויקט,

how much money will it cost and how dangerous will it be.

כמה כסף הוא יעלה וכמה מסוכן הוא יהיה.

במלים אחרות: "האם יתבעו אותנו?"

In other words, "Are we going to get sued?"

(Laughter)

(צחוק)

It's not that these constraints aren't real,

זה לא שהמגבלות הללו אינן אמיתיות,

but if we kill off ideas from the beginning,

אבל אם נקטול את הרעיונות כבר בהתחלה,

it limits our creativity and dampens the design process.

נגביל את היצירתיות ונעמעם את תהליך העיצוב.

Kids, on the other hand, think about possibilities.

ילדים, לעומת זאת, חושבים על האפשרויות.

בשביל ילדים, השמים הם הגבול.

For kids, the sky is the limit.

Literally.

פשוטו כמשמעו.

When we worked with middle-school students to design teen-friendly parks,

כשעבדנו עם תלמידי חטיבת הביניים על עיצוב פארקים ידידותיים לבני-עשרה,

they drew pictures of skydiving, hang gliding,

הם ציירו ציורים של צניחה חופשית, גלשני רוח,

(Laughter)

(צחוק)

וקפיצות מטרמפולינות למזרני ענק.

and jumping from trampolines into giant foam pits.

(Laughter)

(צחוק)

Some of this sounds far-fetched,

חלק מזה נשמע רחוק מהמציאות,

but the commonalities among the activities revealed an important story.

אבל המאפיינים המשותפים לכל הפעילויות הללו מספרים סיפור חשוב.

Our adolescents wanted thrill-seeking opportunities.

המתבגרים שלנו רצו הזדמנויות לריגושים.

Which makes perfect sense, given their developmental stage in life.

דבר הגיוני לחלוטין, בהתחשב בשלב ההתפתחות שבו הם נמצאים.

So our task, as connectors between inspiration and reality,

כך שהמשימה שלנו, כמקשרים בין השראה ומציאות,

היתה לכוון אותם לפעילויות וציוד

was to point them towards activities and equipment

that actually could be installed in a park.

שניתן להתקין בפועל בפארק.

זה בדיוק מה שעשו בפארקים באוסטרליה,

This is exactly what parks in Australia have done,

with their extensive zip lines and their 30-foot-tall climbing towers.

עם האומגות הארוכות ומגדלי הטיפוס בגובה 15 מטרים.

When kids dream up a space,

כשילדים ממציאים מרחב,

they almost always include fun, play and movement in their designs.

הם כמעט תמיד כוללים בתכנונים שלהם הנאה, משחק ותנועה.

Now, this is not what adults prioritize.

זה לא מה שהמבוגרים שמים בראש סולם העדיפויות.

אבל המחקרים מוכיחים שהנאה, משחק ותנועה

But research shows that fun, play and movement

are exactly what adults need to stay healthy, too.

הם בדיוק מה שגם מבוגרים צריכים כדי להישאר בריאים.

(Laughter)

(צחוק)

Who wouldn't enjoy a tree house containing a little lending library

מי לא יהנה מבית על העץ המכיל בתוכו ספריית השאלה קטנה

וכריות ישיבה נוחות לקריאה במקום?

and comfortable beanbag chairs for reading?

Or what about a public art display

ומה לגבי מייצג אמנות ציבורית

that sprays paint onto a canvas each time you walk up the steps?

המתיז צבע על לוח בד בכל פעם שדורכים על המדרגות?

בנוסף להנאה ומשחקים ילדים גם מעריכים יופי בעיצובים שלהם.

In addition to fun and play, children value beauty in their designs.

When tasked with designing dense affordable housing,

כאשר קיבלו משימה לעצב שכונה צפופה של דיור בר השגה,

kids rejected the blocks of identical, beige condominiums

הילדים דחו את בנייני הדירות הזהים בצבעי בז'

so many developers favor,

שכל כך הרבה מתכננים מעדיפים,

ובמקום זה שילבו צבעים בהירים בכל דבר,

and instead, put bright colors on everything,

from housing to play equipment.

החל מהבניינים עצמם ועד למתקני המשחקים.

They placed flowers between biking and walking paths,

הם מיקמו פרחים בין שבילי האופניים וההליכה,

and placed benches along the creek,

וספסלים לאורך הנחל,

so kids could hang out with their friends

כדי שילדים יוכלו לשבת עם חבריהם

וליהנות משלוות המים.

and enjoy the tranquility of the water.

מה שמוביל אותי לטבע.

Which leads me to nature.

לילדים יש צורך ביולוגי להתחבר לטבע,

Children have a biological need to connect with nature,

and this shows up in their designs.

והדבר בא לידי ביטוי בעיצובים שלהם.

הם רוצים את הטבע בחצר האחורית שלהם, ממש קרוב,

They want nature right in their backyards,

not four blocks away.

ולא במרחק של ארבעה גושי בניינים.

So they design communities that incorporate water,

אז הם מעצבים קהילות וכוללים מים,

fruit trees, flowers and animals into their common spaces on site.

עצי פרי, פרחים וחיות בשטחים המשותפים של האתר.

For better or worse, this is logical,

לטוב ולרע, זה הגיוני,

because five-year-olds today are rarely allowed to walk four blocks

כי כיום, לילדים בני חמש, אסור כמעט ללכת למרחק ארבעה בלוקים

to access a park by themselves.

כדי להגיע לבדם לפארק.

וטבע הנמצא בסביבה המיידית מועיל לכולם,

And nature in one's immediate environment benefits everyone,

since it has been shown to have restorative effects for all ages.

משום שהוכח כי יש לו השפעה משקמת בכל הגילאים.

It may come as a surprise,

אולי זה יפתיע אתכם,

אבל אנחנו לוקחים בחשבון אפילו את רצונותיהם של האזרחים הקטנים ביותר,

but we even take into consideration the desires or our littlest citizens,

babies and toddlers.

הפעוטות והתינוקות.

From toddlers, we learned that the joy of walking

מתחילת דרכנו כפעוטות, למדנו שההנאה בהליכה

comes from what you discover along the way.

נובעת ממה שגילינו לאורך הדרך.

When they evaluated the walkability of Boulder's 19th Street corridor,

כאשר הם העריכו את נוחות ההליכה של רחוב 19 בבולדר,

toddlers spent long stretches exploring leaves in a ditch

הפעוטות בילו פרקי זמן ארוכים בחקירה של עלים בשלוליות

and sparkles in the sidewalk.

ונצנוצים על המדרכה.

They reminded us to slow down

הם הזכירו לנו להאיט

and design a path where the journey is as important as the destination.

ולתכנן שביל שבו ההליכה עצמה חשובה לא פחות מן היעד.

בנוסף לעצים וצמחים,

In addition to trees and plants,

ילדים, כמעט תמיד, כוללים בעיצובים שלהם חיות.

kids almost always include animals in their designs.

חרקים, ציפורים ויונקים קטנים

Insects, birds and small mammals

figure prominently into children's pictures.

מופיעים דרך קבע בציורי הילדים.

Whether it's because they're closer to the ground

בין אם בגלל שהם קרובים יותר לקרקע

ויכולים לראות את החגבים טוב יותר מאיתנו,

and can see the grasshoppers better than we can,

or simply because they have a greater sense of empathy for other beings,

או פשוט משום שהם חשים אמפתיה רבה יותר ליצורים אחרים,

children almost always include non-human species in their ideal worlds.

ילדים כוללים כמעט תמיד גם זני חיים לא אנושיים בעולם האידיאלי שלהם.

Across the board, children are inclusive in their city planning.

על הלוח, ילדים כוללים הכל בתכנון העיר שלהם.

They design for everyone, from their grandmother in a wheelchair

הם מעצבים עבור כולם, החל מסבתא שלהם בכיסא הגלגלים

ועד חסרת הבית שהם רואים על הספסל בפארק.

to the homeless woman they see sleeping in the park.

Children design for living creatures,

ילדים מעצבים עבור יצורים חיים,

not for cars, egos or corporations.

לא עבור מכוניות, אגו אישי או תאגידים.

The last and perhaps most compelling discovery we made

התגלית האחרונה שגילינו, ואולי המרשימה מכולן

is that a city friendly to children is a city friendly to all.

היא שכאשר העיר ידידותית לילדים היא ידידותית לכולם.

Bogota, Colombia mayor Enrique Peñalosa

ראש העיר של בוגוטה, אנריקה פנייסולה,

observed that children are a kind of indicator species.

הבחין שילדים הם סוג של חיישנים.

If we can build a successful city for children,

אם נוכל לבנות עיר מוצלחת עבור ילדים,

we will have a successful city for all people.

העיר תהיה מוצלחת עבור כל בני האדם.

Think about it.

חשבו על כך.

Kids can't just hop in a car and drive to the store.

ילדים אינם יכולים פשוט לקפוץ לאוטו ולנסוע לקניות.

And most kids can't afford an expensive lunch at the nearby cafe.

ורוב הילדים אינם יכולים להרשות לעצמם ארוחת צהרים יקרה בבית הקפה הסמוך.

So if we build cities that take into the consideration

אז אם נבנה ערים שלוקחות בחשבון

their needs for alternative forms of transportation

את הצורך באמצעי תחבורה חלופיים

and for cheaper food venues,

ובמקומות המספקים מזון זול יותר,

we meet the needs of many other populations, too.

אנו עונים גם על צרכים של אוכלוסיות רבות אחרות.

The more frequent and more affordable bus service,

שירות אוטובוסים בתדירות גבוהה ומחיר נמוך,

so desired by our youth,

שהצעירים שלנו כל כך רוצים אותו,

also supports the elderly who wish to live independently,

תומך גם באוכלוסיית הקשישים שרוצים להתנהל בצורה עצמאית,

after they can no longer drive cars.

בשלב שבו כבר אינם יכולים לנהוג ברכב.

Teens' recommendations for smooth, protected walking and skateboarding paths

המלצות הילדים לשבילי הליכה וגלישה בסקייטבורד שיהיו מוגנים וחלקים

תומכים גם באדם היושב בכסא גלגלים ורוצה להתנהל בנוחות לאורך השביל,

also support the person in a wheelchair who wishes to go smoothly down the path,

or the parent pushing a new stroller.

או בהורים המטיילים עם עגלת התינוקות.

So to me, all of this has revealed something important.

אז מבחינתי, כל זה חושף משהו חשוב.

An important blind spot.

נקודה מתה שהיא חשובה.

אם איננו כוללים ילדים בתכנון שלנו,

If we aren't including children in our planning,

who else aren't we including?

את מי עוד איננו כוללים?

האם אנחנו לוקחים בחשבון אנשים צבעוניים, מהגרים,

Are we listening to people of color, immigrants,

קשישים, או אנשים בעלי מוגבלויות, או בעלי הכנסה נמוכה?

the elderly and people with disabilities, or with reduced incomes?

What innovative design solutions are we overlooking,

מאילו פתרונות עיצוב חדשניים אנחנו מתעלמים,

because we aren't hearing the voices of the full community?

כי איננו שומעים את קולתיהם של כל חברי הקהילה?

We can't possibly know the needs and wants of other people

אנחנו לא יכולים באמת לדעת את כל הצרכים והרצונות של כולם

without asking.

אם לא נשאל אותם.

That goes for kids and for everyone else.

זה נכון לגבי ילדים, ונכון לגבי כל אחד אחר.

So, adults, let's stop thinking of our children as future citizens

אז בואו, מבוגרים, נפסיק לחשוב על ילדים כעל אזרחים לעתיד,

and instead, start valuing them for the citizens they are today.

ובמקום זאת נתחיל להעריך אותם בזכות האזרחים שהם כיום.

Because our children

כי הילדים שלנו

מתכננים את העיר שתהפוך את כולנו לשמחים ובריאים יותר.

are designing the cities that will make us happier and healthier.

Cities filled with nature, play, movement, social connection and beauty.

ערים מלאות בטבע, משחק, תנועה קשרים חברתיים ויופי.

Children are designing the cities we all want to live in.

ילדים מתכננים את הערים שכולנו רוצים לחיות בהן.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)