It's time for the law to protect victims of gender violence | Laura L. Dunn

תרגום: Or Sternberg עריכה: Ido Dekkers

Throughout the United States, there is growing social awareness

בכל רחבי ארה"ב ישנה מודעות חברתית הולכת וגוברת

that sexual violence and harassment are far too common occurrences

לכך שאלימות מינית והטרדה רווחות יתר על המידה

within our various institutions --

במסגרת מגוון המוסדות הציבוריים אצלנו -

occurrences often without any accountability.

מדובר במקרים שלעתים קרובות לא לוקחים עליהם אחריות.

As a result, the Me Too movement is upon us,

כתוצאה מכך, צמחה בקרבנו תנועת "Me Too",

and survivors everywhere are speaking out to demand change.

וקורבנות בכל מקום מספרים את סיפורם כדי לדרוש שינוי.

Students have rallied against sexual assault on campus.

סטודנטים מחו כנגד תקיפה מינית בקמפוס.

Service members have demanded Congress reform the military,

חיילים דרשו מהקונגרס לבצע רפורמה בצבא.

and workers ranging from Hollywood stars to janitorial staff

ועובדים - החל בכוכבי הוליווד וכלה בעובדי תחזוקה

have called out sexual harassment in the workplace.

הקימו זעקה נגד הטרדות מיניות במקום העבודה.

This is a tipping point.

מדובר בנקודת מפנה.

This is when a social movement can create lasting legal change.

זו הנקודה שבה תנועה חברתית יכולה ליצור שינוי משפטי ארוך טווח.

But only if we switch tactics.

אבל רק עם נחליף טקטיקה.

Instead of going institution by institution, fighting for reform,

במקום ללכת לכל מוסד ציבורי בנפרד ולהיאבק שם למען רפורמה,

it's time to go to the Constitution.

זה הזמן לפנות לחוקה.

As it stands, the US Constitution denies fundamental protections

המצב כיום הוא שחוקת ארה"ב שוללת הגנה בסיסית

to victims of gender violence such as sexual assault,

מקורבנות אלימות מגדרית, כמו תקיפה מינית,

intimate partner violence

אלימות מינית בין בני זוג,

and stalking.

והטרדה מאיימת.

Specifically, the Fourteenth Amendment of the Constitution,

מדובר במיוחד בתיקון ה-14 לחוקה,

which prohibits state governments from abusing its citizens,

שאוסר על הממשלות בארה"ב לפגוע באזרחים שלהן,

does not require state governments to intervene

אבל לא דורש מהממשלות של ארה"ב להתערב

when private parties abuse its citizens.

כשצדדים פרטיים פוגעים באזרחיהן.

So what does that mean in real life?

איך זה משפיע במציאות?

That means that when a woman calls the police from her home,

זה אומר שכשאישה מתקשרת לביתה למשטרה

afraid that an intruder may attack her,

כי היא מפחדת שפולש עלול לתקוף אותה,

she is not entitled to the state's protection.

היא לא זכאית להגנה של המדינה.

Not only can the police fail to respond,

לא רק שהמשטרה עלולה לא להגיב,

but she will be left without any legal remedy

אלא שהיא גם תיוותר ללא סעד משפטי

if preventable harm occurs as a result.

אם נזק שהיה ניתן למנוע קרה כתוצאה מכך.

How can this be?

איך זה יכול להיות?

It is because the state, theoretically,

זה בגלל שהמדינה, תיאורתית,

acts on behalf of all citizens collectively,

פועלת בשם כל האזרחים קולקטיבית,

not any one citizen individually.

ולא בשם האזרח הבודד.

The resulting constitutional flaw directly contradicts international law,

הפגם החוקתי שנוצר סותר באופן ישיר את החוק הבינלאומי,

which requires nation-states to intervene

שדורש ממדינות לאום להתערב

and protect citizens against gender violence by private parties

ולהגן על אזרחים מפני אלימות מגדרית של צדדים פרטיים

as a human right.

כזכותו של אדם.

Instead of requiring intervention,

במקום לדרוש התערבות,

our Constitution leaves discretion --

החוקה שלנו משאירה שיקול דעת -

discretion that states have used to discriminate systemically

שיקול דעת שהמדינות משתמשות בו באופן שיטתי כדי להפלות,

to deny countless victims any remedy.

ולמנוע מאינספור קורבנות סעד משפטי כלשהו.

Unlike what you may have seen on "Law & Order: SVU,"

בניגוד למה שאולי ראיתם בסדרה "חוק וסדר: מדור מיוחד",

justice is rare for victims of gender violence.

עשיית צדק היא נדירה בכל הנוגע לקורבנות של אלימות מינית.

And even in those rare cases where law enforcement has chosen to act,

ואפילו במקרים הנדירים הללו שבהם רשויות אכיפת החוק בחרו לפעול,

victims have no rights during the resulting criminal process.

לקורבנות אין שום זכויות במהלך ההליך הפלילי שנפתח כתוצאה מכך.

You see, victims are not parties in a criminal case.

קורבנות אינם מהווים צד בתיק הפלילי.

Rather, they are witnesses;

להיפך - הם עדים;

their bodies, evidence.

הגוף שלהם הוא ראייה.

The prosecution does not represent the interests of a victim.

התביעה לא מייצגת את האינטרסים של הקורבן.

Rather, the prosecution represents the interests of the state.

להיפך - התביעה מייצגת את אינטרס המדינה.

And the state has the discretion to dismiss criminal charges,

ולמדינה יש את שיקול הדעת לבטל כתבי אישום פליליים,

enter lax plea deals

לחתום על עסקאות טיעון "סלחניות"

and otherwise remove a victim's voice from the process,

ובנוסף, להשתיק את קולו של הקורבן במהלך ההליך.

because again,

שוב, זאת מאחר שהמדינה, באופן תיאורתי,

a state theoretically represents the interests of all citizens collectively

מייצגת את האינטרסים של כלל האזרחים באופן קולקטיבי

and not any one citizen individually.

ולא את האינטרסים של האזרח הבודד.

Despite this constitutional flaw,

למרות הפגם החוקתי הזה,

some victims of gender violence have found protections

מספר קורבנות של אלימות מינית מצאו הגנה

under federal Civil Rights statutes,

תחת התקנות של חוק זכויות האזרח הפדרלי,

such as Title IX.

למשל, תקנה 9.

Title IX is not just about sports.

תקנה 9 אינה סתמית.

Rather, it prohibits all forms of sex discrimination,

להיפך - היא אוסרת על כל סוג של אפליה על בסיס מין,

including sexual violence and harassment

כולל אלימות מינית והטרדה

within educational programs that accept federal funding.

במסגרת תכניות חינוכיות שמקבלות מימון מהממשל הפדרלי.

While initially targeting sex discrimination within admissions,

בעוד שבהתחלה התקנה טיפלה באפליה מינית במסגרת הליכי קבלה,

Title IX has actually evolved over time

תקנה 9 למעשה התפתחה עם הזמן

to require educational institutions to intervene and address gender violence

וכיום דורשת ממוסדות חינוך להתערב ולטפל באלימות מגדרית

when committed by certain parties,

כשהיא מתבצעת ע"י צדדים מסוימים.

such as when teachers, students or campus visitors commit sexual assault

כמו למשל, מורים, סטודנטים או אורחים בקמפוס שמבצעים תקיפה מינית

or harassment.

או הטרדה.

So what this means is that through Title IX,

המשמעות היא שדרך תקנה 9,

those who seek access to education are protected against gender violence

אנשים שרוצים לרכוש השכלה מוגנים מפני אלימות מינית.

in a way that otherwise does not exist under the law.

בדרך שלולא התקנה - לא הייתה קיימת בחוק.

It is Title IX that requires educational institutions

תקנה 9 היא זו שדורשת ממוסדות החינוך

to take reports of gender violence seriously,

לקחת ברצינות את אותם הדוחות על אלימות מינית,

or to suffer liability.

או שהמוניטין שלהם ייפגע.

And through campus-level proceedings,

ודרך ההליכים המשפטיים ברמת הקמפוס,

Title IX goes so far as to give victims equitable rights

תקנה 9 מעניקה לקורבנות זכויות הוגנות

during the campus process,

במהלך ההליך שמתקיים בקמפוס.

which means that victims can represent their own interests during proceedings,

כלומר, קורבנות יכולים לייצג את האינטרסים של עצמם במהלך ההליך המשפטי,

rather than relying on educational institutions to do so.

במקום לסמוך על מוסדות החינוך שיעשו זאת.

And that's really important,

וזה חשוב מאוד,

because educational institutions have historically swept gender violence

מכיוון שבאופן היסטורי מוסדות חינוך טיטאו מקרי אלימות מינית

under the rug,

מתחת לשטיח,

much like our criminal justice system does today.

בדיוק כמו שמערכת המשפט הפלילי שלנו פועלת היום.

So while Civil Rights protects some victims,

בעוד שחוק זכויות האזרח מגן רק על חלק מהקורבנות,

we should want to protect all victims.

אנחנו צריכים לשאוף להגן על כל הקורבנות.

Rather than going institution by institution,

במקום לטפל בכל מוסד בנפרד,

fighting for reform on campus, in the military, in the workplace,

להיאבק למען רפורמה בקמפוס, בצבא ובמקום העבודה,

it's time to go to the Constitution

הגיע הזמן לפנות לחוקה

and pass the Equal Rights Amendment.

ולהעביר את התיקון לשוויון זכויות.

Originally proposed in 1923,

במקור, התיקון הוצע ב-1923.

the Equal Rights Amendment would guarantee gender equality under the law,

התיקון מבטיח שוויון בין המגדרים בחסות החוק,

and much like Title IX on campus,

וממש כמו תקנה 9 בקמפוסים,

that constitutional amendment could require states to intervene

התיקון החוקתי הזה יכול לדרוש מהמדינות להתערב

and address gender violence

ולטפל באלימות מגדרית

as a prohibitive form of sex discrimination.

כסוג של אפליה פסולה על בסיס מין.

While the Equal Rights Amendment did not pass in the 1970s,

בעוד שהתיקון לשוויון זכויות לא עבר בשנות ה-70',

it actually came within three states of doing so.

הוא היה במרחק של שלוש מדינות מלעבור,

And within the last year,

ובמהלך השנה האחרונה,

at least one of those states has ratified the amendment,

לפחות אחת מהמדינות הללו אישררה את התיקון,

because we live in different political times.

מאחר שאנחנו חיים בתקופה פוליטית שונה.

From the Women's March to the Me Too movement,

החל במצעד הנשים וכלה בתנועת "ME TOO",

we have the growing political will of the people

הולך ומתעצם בקרבנו הרצון הפוליטי

necessary to create lasting, legal change.

הנדרש כדי ליצור שינוי משפטי ארוך טווח.

So as a victims' rights attorney

כעו"ד שמעתסקת בזכויות של קורבנות,

fighting to increase the prospect of justice

ושנאבקת כדי לשפר את הסיכוי לעשיית צדק

for survivors across the country

עבור קורבנות ברחבי המדינה,

and as a survivor myself,

וכקורבן בעצמי,

I'm not here to say, "Time's Up."

אני לא כאן כדי להגיד - "נגמר הזמן",

I'm here to say, "It's time."

אני כאן כדי להגיד - "הגיע הזמן".

It's time for accountability to become the norm after gender violence.

הגיע הזמן שנטילת אחריות לאחר אלימות מגדרית תהפוך לנורמה,

It's time to pass the Equal Rights Amendment,

הגיע הזמן להעביר את התיקון לשוויון זכויות,

so that our legal system can become a system of justice,

כך שהמערכת המשפטית שלנו תוכל להפוך למערכת שעושה צדק,

and #MeToo can finally become "no more."

ותנועת "ME TOO" תוכל סוף-סוף להפוך ל-"NO MORE".

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)