For the love of fangirls | Yve Blake

תרגום: yael ring עריכה: Sigal Tifferet

Four years ago,

לפני ארבע שנים,

a teenage girl changed my life

נערה מתבגרת שינתה את חיי

in one conversation.

בשיחה אחת.

She was 13 years old,

היא היתה בת 13,

she was a friend's little cousin

היא היתה בת הדודה של חברה שלי

and she casually told me

והיא אמרה לי כבדרך אגב

that she had met the man she was going to marry.

שהיא פגשה את האדם לו תינשא.

So I said, "OK, tell me about him."

אז אמרתי: "אוקיי, ספרי לי עליו".

And she told me that his name was Harry Styles.

והיא אמרה לי ששמו הארי סטיילס.

(Laughter)

(צחוק)

So I laughed a little, like you,

אז צחקתי קצת, כמוכם,

and then she said, "I know you don't think I'm serious,

ואז היא אמרה, "אני יודעת שאת לא חושבת שאני רצינית,

but I'm actually going to be with him.

אבל אני הולכת להיות איתו.

Because I love him so much

כי אני אוהבת אותו כל כך

that I would slit someone's throat to be with him."

שהייתי חותכת את הגרון של מישהו כדי להיות איתו".

(Laughter)

(צחוק)

And that was the moment

וזה היה הרגע

that I became obsessed with fangirls.

בו הפכתי להיות אובססיבית לגבי מעריצות שרופות.

I didn't know it then,

לא ידעתי את זה אז,

but that moment would transform the course of my life

אבל אותו הרגע ישנה את מהלך חיי

and go on to change everything that I thought I knew

וימשיך לשנות את כל מה שחשבתי שאני יודעת

about being an adult,

לגבי המשמעות של להיות אדם בוגר,

being a woman

להיות אישה

and being truly happy.

ולהיות שמחה באמת.

But before we get started,

אבל לפני שנתחיל,

what is a fangirl,

מה היא מעריצה שרופה,

and what is a Harry Styles?

ומה זה הארי סטיילס?

Well, according to the dictionary, the Merriam-Webster dictionary,

ובכן, לפי המילון, מילון מריאם-וובסטר,

a fangirl is a "girl or woman

מעריצה שרופה (fangirl) היא "ילדה או אישה

who is an extremely or overly enthusiastic fan

שהינה מעריצה נלהבת מדי

of someone or something."

של מישהו או משהו".

Technically, you can have fangirls of anything,

טכנית, אפשר להיות מעריצה שרופה של כל דבר,

but my specific interest was in fangirls of boy bands.

אבל העניין שלי התמקד במיוחד במעריצות שרופות של להקות בנים.

Because of their somewhat lethal reputation.

בגלל המוניטין הדי קטלני שלהן.

I remember, my dad had told me this story of some Beatles fans in the '60s,

אני זוכרת, אבא שלי סיפר לי את הסיפור על כמה מעריצות של הביטלס בשנות ה-60,

who apparently had torn a parked BMW to literal pieces,

שקרעו מכונית BMW חונה לחתיכות ממש,

because the band had supposedly just been sat in it.

כי הלהקה ככל הנראה בדיוק ישבה בתוכה.

In the '60s, the Beatles were the biggest boy band on the planet,

בשנות ה-60, הביטלס היו להקת הבנים הגדולה ביותר בעולם,

but when I met this girl in 2015,

אבל כשאני פגשתי את הנערה הזו ב-2015,

the biggest boy band on the planet was none other than One Direction.

להקת הבנים הגדולה ביותר בעולם היתה לא אחרת מ-One Direction.

And Harry Styles was a member of One Direction.

והארי סטיילס היה חבר ב-One Direction.

Harry Styles was reputed for his compassionate demeanor

הארי סטיילס היה ידוע באופיו הרחום

and perfect hair.

והשיער המושלם שלו.

I learn this when I read thousands of tweets about him.

למדתי את זה כשקראתי אלפי ציוצים עליו.

I learn that he is a sweet cupcake.

למדתי שהוא עוגיה חמודה.

I learn that he is a perfect angel.

למדתי שהוא מלאך מושלם.

I learn that one time,

למדתי שפעם אחת,

he vomited on the side of a freeway in California

הוא הקיא בצד הכביש המהיר בקליפורניה

and that within two hours,

ובתוך שעתיים,

fans had turned the site of the vomit into a sacred shrine.

המעריצות הפכו את מקום ההקאה למקדש מקודש.

(Laughter)

(צחוק)

I scroll through --

אני עוברת בין --

(Laughter)

(צחוק)

I scroll through fan-made paintings of Harry,

אני עוברת בין ציורים של הארי שנעשו על ידי מעריצות,

baby photos of him,

תמונות ילדות שלו,

paintings of baby photos of him.

ציורים של תמונות ילדות שלו.

I watch videos that show me how to make DIY love totems for Harry --

צפיתי בסרטי וידאו שהראו לי איך להכין עמודי טוטם של אהבה להארי --

for example, a lampshade covered in photos of his face,

לדוגמא, כיסוי מנורה מכוסה בתמונות של פניו,

or a key ring that states the exact time of his birth.

או מחזיק מפתחות שמציין את שעת הלידה המדויקת שלו.

I read hours of fan fiction,

קראתי שעות של ספרות מעריצות,

and I fall down this specific rabbit hole

ונפלתי במאורת הארנב הספציפית הזו

of stories that actually place me as a protagonist

של סיפורים שבעצם מציבים אותי כדמות הראשית

inside of various imagined romances with him.

בתוך סיפורי אהבה מגוונים מדומיינים איתו.

So in one, I tell him that I'm pregnant with his child.

אז באחד, אני מספרת לו שאני בהריון ממנו.

In another, we meet in hospital where we're both fighting cancer,

באחר, אנחנו נפגשים בבית החולים, כששנינו נלחמים במחלת הסרטן,

and in another, we fall so deeply in love

ובאחר, אנחנו מתאהבים כל כך קשה

that we become fugitives who kill people.

שאנחנו הופכים לנמלטים שהורגים אחרים.

(Laughter)

(צחוק)

But then ...

אבל אז ...

something unthinkable happens.

משהו בלתי צפוי קורה.

One Direction, the biggest boy band on the planet,

One Direction, להקת הבנים הגדולה בעולם,

loses a member.

מאבדת חבר,

Zayn Malik quits the band,

זאין מאליק עוזב את הלהקה,

and the internet explodes with feels.

והאינטרנט מתפוצץ ברגשות.

I read tweets as these girls describe the physical pain of this loss,

אני קוראת ציוצים בהם הבנות האלה מתארות את הכאב הפיזי של האובדן הזה,

how they can't eat or sleep or walk.

איך הן לא יכולות לאכול, או לישון, או ללכת.

I read them describe how much Zayn had meant to them.

אני קוראת איך הן מתארות עד כמה זאין היה חשוב להן.

And I watch videos of 10-year-old girls crying.

ואני צופה בקטעי וידאו של ילדות בנות 10 בוכות.

But, like, really crying.

אבל ממש בוכות.

And then I watch as people repost these videos but with new titles

ואז אני רואה את איך מעלים את הסרטונים האלה אבל תחת כותרות חדשות.

that contain words like "crazy" and "creepy" and "insane."

הן מכילות מילים כמו "משוגעת", "מוזרה" ו"לא שפויה".

And suddenly, my YouTube sidebar contains

ופתאום, תפריט היו-טיוב שלי מכיל

"Compilation: Fans react to Zayn leaving.

"מקבצים: מעריצות מגיבות לעזיבה של זאין.

Psycho alert!"

התרעת משוגעות!"

Then I watch as mainstream news outlets cover the story.

אז אני רואה איך ערוצי החדשות המרכזיים מסקרים את הסיפור.

I read them describe these "young banshees."

אני קוראת איך הם מתארים את "השדות הצעירות".

I read one journalist say,

עיתונאי אחד אומר,

"It's a commonly known fact since the age of the Beatles

"זוהי עובדה ידועה מאז תקופת הביטלס

that there is nothing scarier in this world

שאיך דבר מפחיד יותר בעולם

than a group of excited teenage girls."

מחבורה של נערות צעירות מרוגשות".

(Laughter)

(צחוק)

And then I ask myself a question I've never considered in my life.

ואז אני שואלת את עצמי שאלה שמעולם לא שקלתי בחיי.

Why is it that the image of young girls screaming their lungs out with excitement

מדוע דמותן של נערות צעירות הצורחות במלוא גרון בהתרגשות

for a pop star

לעבר כוכב פופ

is considered crazy, psycho,

נחשבת להתנהגות משוגעת, פסיכוטית,

scary, a bit much?

מפחידה, זה לא מוגזם?

But the image of young boys screaming their lungs out for a footballer

אבל דמותם של נערים צעירים שצורחים במלוא גרון לעבר שחקן כדורגל

is perfectly normal?

היא נורמלית לחלוטין?

Boys crying at the footie,

בנים שבוכים במשחק כדורגל,

that's the love of the game.

זהו ביטוי של אהבה למשחק.

Girls crying at a Justin Bieber concert?

בנות שבוכות בהופעה של ג'סטין ביבר?

That's pathetic.

זה פתטי.

And as soon as I realized this double standard,

וברגע שהבנתי את המוסר הכפול הזה,

I realized that all of my curiosity about fangirls

הבנתי שכל הסקרנות שלי כלפי מעריצות שרופות

had been sparked by exactly the same judgments.

התעוררה בעקבות אותה שיפוטיות ממש.

I, too, had suspected that they were a bit crazy.

גם אני חשדתי שהן קצת משוגעות.

I'd looked at images of girls screaming for the Beatles,

הסתכלתי בתמונות של נערות צורחות מול חברי הביטלס,

the Backstreet Boys, One Direction,

הבקסטריט בויז, One Direction,

and the word that had come to mind was not "excitement"

והמילה שעלתה בראשי לא היתה "התרגשות"

but "hysteria."

אלא "היסטריה".

And what I did not know was the history of that word.

ומה שלא הכרתי זה את ההיסטוריה של המילה הזו.

That in the 19th century,

שבמאה ה-19,

hysteria was considered to be a legitimate female mental disorder

היסטריה נחשבה להפרעה נפשית נשית מקובלת

that could be diagnosed by doctors

שאובחנה על ידי רופאים

if women displayed excessive emotion or difficult behavior.

אם אישה הפגינה יותר מדי רגשנות או התנהגות קשה.

The word "hysterical" comes from the Latin word "hystericus,"

המילה "היסטריה" באה מהמילה הלטינית "היסטריקוס",

meaning "of the womb,"

שמשמעותה "של הרחם",

because it was thought that this condition was caused by a dysfunction of the uterus.

כי חשבו שהמצב הזה נגזר מחוסר תפקוד של הרחם.

And so, a treatment for hysteria

וכך, הטיפול בהיסטריה

was a hysterectomy.

היה היסטרקטומיה.

Which is what we still call a removal of the womb.

כלומר כריתת רחם, ביטוי בו אנחנו עדיין משתמשים כיום לניתוח הזה.

And at this point,

בנקודה הזאת,

I decide to redeclare my obsession.

החלטתי להכריז מחדש על האובססיה שלי.

Because I am no longer just obsessed with fangirls.

כי אני כבר לא רק אובססיבית כלפי מעריצות שרופות.

Now, I'm obsessed with the way that the world talks about fangirls

עכשיו, אני אובססיבית לגבי הדרך בה העולם מדבר על המעריצות האלה

and the way that the world looks at young, female enthusiasm.

והאופן שבו העולם מסתכל על התלהבות נשית צעירה.

Because, I want to know,

כי אני רוצה לדעת,

if girls grow up in a world

אם בנות גדלות בעולם

where words like "crazy" and "psycho" and "hysterical" are casually used

בו מילים כמו "משוגעת" ו"פסיכית" ו"היסטרית" נזרקות באופן אגבי

to describe female enthusiasm,

כדי לתאר התלהבות נשית,

then how does that shape the way that those girls get to see themselves?

אז איך זה מעצב את האופן שבו אותן בנות רואות את עצמן?

And if girls grow up in a world that tells them

ואם בנות גדלות בעולם שאומר להן

that they are designed just a bit crazier than the boys,

שהן מתוכנתות באופן קצת יותר משוגע מהבנים,

then isn't that a little bit like telling them

אז האם זה לא דומה לאמירה

that they are born less capable of rationality than men,

שהן נולדו עם יכולת רציונלית קצת פחותה מזו של גברים,

less capable of reason

שהן פחות מסוגלות להיגיון

and unworthy of the same intellectual respect as their brothers.

ושלא מגיע להן אותו כבוד אינטלקטואלי כמו אחיהן.

Separately, I become obsessed with female screams.

על הדרך, גם הפכתי להיות אובססיבית לגבי צרחות נשיות.

Not in a creepy way.

לא בצורה מפחידה.

I'm talking about, like, those shrieks and squeals

אני מדברת על אותן צרחות וצווחות

that fangirls let out at concerts.

שמעריצות שרופות משמיעות בהופעות.

I want to know why it is

אני רוצה לדעת למה

that some people instinctively flinch when I merely describe the sound,

אנשים מסוימים נרתעים באופן טבעי כשאני רק מתארת את הצליל,

like it's painful just to think about it.

כאילו זה כואב רק לחשוב על זה.

Then I meet Amy Hume.

ואז פגשתי את איימי יום.

She's a voice coach.

היא מפתחת קול.

And she blows my mind.

והיא ממש הפתיעה אותי.

Because she tells me that the female voice

כי היא סיפרה לי שהקול הנשי

between the ages of 11 and 13

בין גילאי 11-13

is one of the most interesting things to study.

הוא אחד הדברים המעניינים ביותר לחקור.

Why?

למה?

Because there's this research by Carol Gilligan

כי היה מחקר שנעשה על ידי קרול גיליגן

that says that is the age

שאמר שזה הגיל בו

when girls begin to perform and alter their voices.

בנות מתחילות להופיע ולשנות את קולן.

For example, adding breath for maturity,

לדוגמא, להוסיף נשימות להפגין בגרות,

(Imitating vocal fry) or adding vocal fry for apathy.

(משמיעה חריקות נמוכות) או להוסיף חריקות להבעת אפאתיה.

(Laughter)

(צחוק)

But tell me, according to this research,

אבל, מה אתם חושבים, לפי המחקר הזה

when do you reckon boys begin to perform and alter their voices?

מתי אתם חושבים שבנים מתחילים להופיע ולשנות את הקול שלהם?

Now, I guessed 18,

אני ניחשתי שבגיל 18,

because "men mature later," right?

כי "גברים מתבגרים מאוחר יותר", נכון?

Wrong.

טעות.

The answer was four years old.

התשובה היתה בגיל ארבע.

Because that is when boys learn not to cry or squeal.

כי זה הגיל שבו בנים לומדים לא לבכות או לצווח.

That those are not manly sounds.

שאלה אינם קולות גבריים.

And that's when I realized

ואז גיליתי

that a fangirl's shriek is therefore like a superpower.

שהצווחה של המעריצה השרופה היא בעצם כוח על.

(Laughter)

(צחוק)

Because it's this fearless and honest expression

כי חוסר הפחד והביטוי הכן

of pure celebration and joy,

של חגיגה ושמחה טהורה,

and it's a sound

וזה צליל

they have not forgotten how to make.

שהם לא שכחו איך לעשות.

I actually reckon that fangirls have a second superpower,

אני בעצם חושבת שלמעריצות שרופות יש כוח על נוסף,

because they know how to do something

כי הן יודעות איך לעשות משהו

that most of my adult friends have no idea how to do.

שלרוב החברים המבוגרים שלי אין מושג איך לעשות.

Fangirls know how to love something without apology or fear.

מעריצות שרופות יודעות איך לאהוב משהו מבלי להתנצל או לפחד.

My years of researching fangirls

שנים של חקירת המעריצות השרופות

culminated in this determination

התגבשו לרצון

to write something that celebrates and vindicates them.

לכתוב משהו שחוגג ומצדיק אותן.

So I decided to make this thriller comedy musical

אז החלטתי לכתוב מחזמר מותחן קומדי

that sounds like a Beyoncé concert meets rave meets church.

שנשמע כמו הופעה של ביונסה יחד עם רייב וכנסיה.

I called it "Fangirls,"

קראתי לו "מעריצות שרופות",

and I designed it like a Trojan horse.

ועיצבתי אותו כמו סוס טרויאני.

So it appears to make fun of these young women,

אז זה נראה כאילו הוא צוחק על אותן נשים צעירות,

only to, like, smuggle them into your heart.

אבל הוא למעשה מגניב אותן לתוך הלב שלכם.

(Laughter)

(צחוק)

Thanks.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

At one point --

בנקודה מסוימת --

Thanks.

תודה רבה.

At one point, a girl sings,

בנקודה מסוימת, יש נערה ששרה,

"Why should I hide my feelings?

"למה שאסתיר את רגשותי?

Because they annoy you?

כי הם מעצבנים אתכם?

Or because it isn't what the boys do?"

או כי זה לא מה שבנים עושים?"

And as a former fangirl cynic,

וכציניקנית שנהגה לבקר מעריצות שרופות,

that is the question that I want to leave you all with.

זאת היא השאלה שאני רוצה לשאול אתכם.

Why should fangirls tone it down?

למה שמעריצות שרופות ירסנו את עצמן?

Because they're crazy?

כי הן משוגעות?

Or because our definition of "reasonable"

או כי ההגדרה שלנו של "הגיוני"

is based on what it is acceptable for men to do?

מבוססת על מה שמקובל עבור גברים?

What if we rethink the judgments we've been conditioned to feel

מה אם נשקול מחדש את השיפוט שאנחנו מתוכננים להרגיש

when we see young women screaming their lungs out with excitement?

כשאנחנו רואים נשים צעירות צורחות במלוא גרון בהתרגשות?

What if we decided to rethink the words we use

מה אם נחליט לשקול מחדש את המילים בהן אנחנו משתמשים

to describe that joy,

כדי לתאר את השמחה הזו,

and what if we didn't allow ourselves to diminish girls

ומה אם לא נרשה לעצמינו לצמצם בנות

with words that undermine their intelligence,

במילים שמערערות את האינטליגנציה שלהן,

their interests and their capability?

תחומי העניין שלהן והיכולות שלהן?

Because, according to my research,

כי לפי המחקר שלי,

they are capable of building a shrine to Harry Styles's vomit

הן מסוגלות לבנות מקדש לקיא של הארי סטיילס

on the side of a freeway within two hours.

בצד הכביש המהיר בתוך שעתיים.

(Laughter)

(צחוק)

That takes some executive skills in logistics and communication.

זה דורש יכולות ניהול, לוגיסטיקה ותקשורת.

(Laughter)

(צחוק)

If that isn't "capable," I don't know what is.

אם זה לא "מסוגלות" אני לא יודעת מה זה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I reckon, instead of judging fangirls, we can learn from them.

אני חושבת, שבמקום לשפוט את המעריצות אנחנו יכולים ללמוד מהן.

We can all die tomorrow,

כולנו יכולים למות מחר,

so why not love things while we're still breathing?

אז למה לא לאהוב כל עוד אנחנו נושמים?

And with that,

ובנימה זו,

I'd like to ask you all to try something with me.

אני רוצה לבקש מכם לנסות משהו יחד אתי.

Can I get you all to stand up?

אפשר לבקש מכולכם לקום?

Stand up if you can, stand up.

תעמדו אם אתם יכולים, תעמדו.

Alright, so here's what's going to happen.

אז הנה מה שהולך לקרות.

I'm going to count to three

אני הולכת לספור עד שלוש

and when I finish,

וכשאני אסיים,

I'm going to ask every single one of you

אני אבקש מכל אחד מכם

to let out your very best fangirl scream.

להפיק את צרחת המעריצה הכי טובה שלכם.

(Laughter)

(צחוק)

Yeah?

כן?

Here is why I am asking you to do this.

הנה הסיבה בגללה אני מבקשת את זה מכם.

Because if all five-or-so thousand of you do this and really commit,

כי אם כל 5,000 ומשהו איש ואשה שנמצאים כאן יעשו זאת ויתחייבו באמת.

we all get our first chance to hear that sound

כולנו נזכה להזדמנות הראשונה לשמוע את הצליל הזה

and to decide that it is not a crazy sound.

ולהחליט שזהו לא צליל משוגע.

It is a hopeful sound.

זהו צליל מלא תקווה.

So shall we do this?

אז שנעשה את זה?

I said, shall we do this?

אמרתי, שנעשה את זה?

(Audience: Yes!)

(הקהל: כן!)

Alright. OK, I am going to cheat and I'm not going to go full volume,

אוקיי, אני הולכת לרמות ואני לא הולכת לצעוק בווליום מלא,

because I'm miked and we don't want to hear that.

כי אני מחוברת למיקרופון ואנחנו לא רוצים לשמוע את זה.

But it means you all have to go 110 percent.

אבל זה אומר שכולכם צריכים לתת 110 אחוזים.

You ready? Take a deep breath with me.

אתם מוכנים? קחו נשימה עמוקה איתי.

Think of someone you love, let's go,

תחשבו על מישהו שאתם אוהבים, קדימה,

one, two, three.

אחת, שתיים, שלוש.

(Audience screams)

(הקהל צועק)

(Laughter and applause)

(צחוק ומחיאות כפיים)

You all just sounded stunning

כולכם נשמעתם מדהים

and as sane and as intelligent

ושפויים ואינטליגנטים

and as dignified

ומכובדים

as when you walked in this room.

בדיוק כמו שהייתם כשנכנסתם לחדר.

(Laughter)

(צחוק)

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים וצהלות)