How to Build Democracy — in an Authoritarian Country | Tessza Udvarhelyi | TED

תרגום: marina zaki עריכה: zeeva livshitz

What does living in an authoritarian country

מה משותף לחיים במדינה אוטוריטרית

and a frog have in common?

וצפרדע?

I'm sure you've heard about the metaphor of the boiling frog

אני בטוחה ששמעתם על המטאפורה של הצפרדע הרותחת

that gets slowly cooked until it dies without even noticing.

שמתבשלת לאט עד שהיא מתה אפילו בלי לשים לב.

Well, this is what Hungary has felt like for the past 13 years.

ובכן, כך הרגישה הונגריה במשך 13 השנים האחרונות.

After 40 years of state socialism,

אחרי 40 שנה של סוציאליזם ממלכתי,

we started out with a lukewarm democracy in the 1990s.

התחלנו עם דמוקרטיה פושרת בשנות התשעים.

It was not a democratic paradise,

זה לא היה גן עדן דמוקרטי,

but it was a more or less functioning democracy.

אבל זו הייתה דמוקרטיה מתפקדת פחות או יותר.

In 2010, a right-wing government came to power,

בשנת 2010 עלתה ממשלת ימין לשלטון,

and they have been elected three more times since then.

והיא נבחרה שלוש פעמים נוספות מאז.

This government has taken the most dangerous aspects of our culture

ממשלה זו לקחה את ההיבטים המסוכנים ביותר של התרבות שלנו

and made them the main pillars of their politics:

והפכה אותם לעמודי התווך העיקריים בפוליטיקה שלהם:

nationalism, racism, homophobia,

לאומיות, גזענות, הומופוביה,

a disdain for poor people

זלזול באנשים עניים

and the general fear and suspicion of "others."

והפחד והחשד הכללי מ “אחרים“.

Today, Hungary is in the gray zone between a dictatorship and a democracy.

כיום הונגריה נמצאת באזור האפור בין דיקטטורה לדמוקרטיה.

This did not happen overnight.

זה לא קרה בן לילה.

The heat was turned up under us slowly, but with a very firm hand.

החום עלה תחתינו לאט, אבל ביד איתנה מאוד.

I can't count how many times I have heard people say,

אני לא יכולה לספור כמה פעמים שמעתי אנשים אומרים,

"They will not go that far.

"הם לא יגיעו כל כך רחוק.

This will never happen."

זה לעולם לא יקרה".

We said this before they made homelessness a crime in the Constitution.

אמרנו את זה לפני שהם הפכו את חוסר הבית לפשע בחוקה.

We said this before they passed

אמרנו זאת לפני שהם העבירו

one of the most anti-worker labor laws of Europe, nicknamed the "slave law,"

את אחד מחוקי העבודה הכי אנטי-עובדים באירופה, המכונה “חוק העבדים”

which allows an extreme exploitation of workers.

המאפשר ניצול קיצוני של עובדים.

We said this before they turned our LGBTQ friends and family into internal enemies,

אמרנו זאת לפני שהם הפכו את הלהט“ב החברים והמשפחה שלנו לאויבים פנימיים,

reduced same-sex couples to second-class citizens,

הורידו זוגות חד מיניים לאזרחים מדרגה שנייה

and banned sexual education from schools

ואסרו על חינוך מיני בבתי ספר

in the name of protecting children from pedophilia.

בשם הגנה על ילדים מפני פדופיליה.

And we also said this before they fired,

ואמרנו את זה גם לפני שהם פיטרו,

censored and intimidated teachers

צנזרו והפחידו מורים

for telling the truth about their wages and working conditions

על כך שאמרו את האמת על שכרם ותנאי עבודתם

and teargassed high-school students

וגרמו לדמעות תלמידי תיכון

for protesting for quality education.

על מחאה למען חינוך איכותי.

But in the end, all of these things and many more have all happened.

אבל בסופו של דבר, כל הדברים האלה ורבים אחרים קרו.

Hungary is not the worst country in the world.

הונגריה היא לא המדינה הגרועה ביותר בעולם.

It's a member of the European Union.

היא חברה באיחוד האירופי.

It's considered a high-income economy.

היא נחשבת לכלכלה בעלת הכנסה גבוהה.

It has regular elections,

יש לה בחירות סדירות,

and it still has some independent media.

ועדיין יש לה כמה אמצעי תקשורת עצמאיים.

But it's definitely authoritarian

אבל זה בהחלט סמכותי

when it comes to how the government relates to the people

בכל הנוגע לאופן שבו הממשלה מתייחסת לאנשים

and how most people relate to the government.

ואיך רוב האנשים מתייחסים לממשלה.

A lot of people give up and leave our country

הרבה אנשים מוותרים ועוזבים את המדינה שלנו

not only for economic, but also for political reasons.

לא רק מסיבות כלכליות, אלא גם מסיבות פוליטיות.

I also often get the question, "Why are you still here?"

לעתים קרובות אני מקבלת את השאלה, “למה את עדיין כאן?”

But my answer is very easy.

אבל התשובה שלי היא קלה מאוד.

This is my home.

זה הבית שלי.

This is where I belong.

זה המקום אליו אני שייכת.

This is where I was fighting for social justice and democracy

כאן נלחמתי למען צדק חברתי ודמוקרטיה

before this regime came to power,

לפני שהמשטר הזה עלה לשלטון,

and this is where I will continue to work

וכאן אמשיך לעבוד

for the very same things after they are long gone.

למען אותם דברים ממש אחרי שהם נעלמו מזמן.

If you ask government propaganda about me,

אם תשאלו תעמולה ממשלתית עליי ,

I'm a public enemy and the foreign agent who is trying to destroy Hungary.

אני אויבת ציבור והסוכנת הזרה שמנסה להשמיד את הונגריה.

This is why they have been harassing,

זו הסיבה שהם מטרידים אותי, מכחי

smearing and targeting me over the past 10 years.

מכפישים ומכוונים אלי בעשר השנים האחרונות.

If you ask me about the government,

אם אתם שואלים אותי על הממשלה,

they are a bump in the road.

הם בור מפגע בכביש.

A Himalaya-size bump,

בור בגודל ההימלאיה,

but one that we will definitely overcome.

אבל כזה שבהחלט נתגבר עליו.

And I want to stop for a moment here.

ואני רוצה לעצור לרגע כאן.

I'm not talking about my country to make you feel sorry for us.

אני לא מדברת על המדינה שלי כדי לגרום לכם לרחם עלינו.

Instead, I would like you to think about the place where you live.

במקום זאת, הייתי רוצה שתחשבו על המקום שבו אתם גרים.

Do you have a say in how things are happening there?

האם יש לכם דעה לגבי איך הדברים קורים שם?

Do you feel you have power?

האם אתם מרגישים שיש לכם כוח?

And I'm not asking you if you can vote or if you have a constitution,

ואני לא שואלת אתכם אם אתם יכולים להצביע או אם יש לכם חוקה,

because we have both and we still don't have democracy.

כי יש לנו את שניהם ועדיין אין לנו דמוקרטיה.

What I'm asking you is whether it's ever possible

מה שאני שואלת אתכם הוא האם אי פעם ניתן

to achieve change from below.

להשיג שינוי מלמטה.

Democracy is not a noun, but a verb.

דמוקרטיה אינה שם עצם, אלא פועל.

It only exists if we do it.

זה קיים רק אם נעשה את זה.

This is the slogan of the School of Public Life,

זו הסיסמה של בית הספר לחיים ציבוריים,

an activist school that I co-founded.

בית ספר אקטיביסטי שהייתי שותפה לייסד.

In this school, we believe that democracy is not about consent, but about dissent.

בבית הספר הזה, אנו מאמינים שדמוקרטיה אינה עוסקת בהסכמה, אלא בהתנגדות.

It's not about being a big, happy family

זה לא קשור בלהיות משפחה גדולה ומאושרת

where everyone loves and agrees with each other.

שבה כולם אוהבים ומסכימים אחד עם השני.

If there is conflict, struggle and change,

אם יש קונפליקט, מאבק ושינוי,

there is a space for democracy to exist.

יש מקום לדמוקרטיה להתקיים.

It's always in the making, and we are the ones making it.

זה תמיד בהתהוות, ואנחנו אלה שעושים את זה.

When I go abroad and tell people that I'm from Hungary,

כשאני יוצאת לחו“ל ומספרת לאנשים שאני מהונגריה,

I get some sad looks.

אני מקבלת כמה מבטים עצובים.

And the question,

והשאלה,

"Oh what's the name of your dictator again?"

“הו, מה שמו של הדיקטטור שלכם שוב?”

(Laughter)

(צחוק)

And yes, our Prime Minister has become a symbol of anti-democratic leadership.

וכן, ראש הממשלה שלנו הפך לסמל של מנהיגות אנטי-דמוקרטית.

But there is also another Hungary.

אבל יש גם הונגריה אחרת.

This Hungary is hardly visible to the outside world.

הונגריה זו כמעט ולא נראית לעולם החיצון.

And you may never read about us in The New York Times,

ואולי לעולם לא תקראו עלינו בניו יורק טיימס,

but it's there

אבל זה שם

and it's made up of many, many people and organizations

והיא מורכבת מהרבה מאוד אנשים וארגונים

working for social justice, environmental justice,

הפועלים למען צדק חברתי, צדק סביבתי,

workers' rights and quality public services,

זכויות עובדים ושירותים ציבוריים איכותיים,

among many other things.

בין הרבה דברים אחרים.

In fact, many Hungarians are not aware of this other side of Hungary.

למעשה, הונגרים רבים אינם מודעים לצד השני של הונגריה.

And this, I believe, is a real obstacle to change.

וזה, לדעתי, מכשול אמיתי לשינוי.

What you see around us as your reality determines what you believe is possible.

מה שאתם רואים סביבנו כמציאות שלכם קובע את מה שאתם מאמינים שהוא אפשרי.

If you only see fear and passivity,

אם אתם רואים רק פחד ופסיביות,

you will not be able to imagine anything beyond that.

לא תוכלו לדמיין שום דבר מעבר לזה.

But if you experience alternatives to social and political oppression,

אבל אם אתם חווים חלופות לדיכוי חברתי ופוליטי,

you will be able to not only imagine,

תוכלו לא רק לדמיין,

but create a different future for all of us.

אלא ליצור עתיד אחר לכולנו.

Let me give you an example of this other Hungary

תנו לי לתת לכם דוגמה להונגריה האחרת הזו

that's especially close to my heart.

שקרובה במיוחד לליבי.

"The City Is for All" is a pioneer of the Hungarian housing movement,

“העיר היא לכולם” היא חלוצה של תנועת הדיור ההונגרית,

where homeless people and their housed allies

שבה חסרי בית ובני בריתם

work together for housing justice.

עובדים יחד למען צדק דיור.

What makes this group really special

מה שהופך את הקבוצה הזו למשהו מיוחד

is that it takes the message

הוא שהיא לוקחת את המסר

"don't talk about us, talk with us" extremely seriously.

“אל תדברו עלינו, דברו איתנו” ברצינות רבה.

In this group, many homeless people gained back their self-confidence,

בקבוצה זו, חסרי בית רבים השיגו את הביטחון העצמי שלהם,

sense of belonging and political identity,

תחושת השייכות והזהות הפוליטית שלהם,

all of which are essential for all of us to exercise our rights as citizens.

שכולם חיוניים לכולנו לממש את זכויותינו כאזרחים.

In this group, people like my friends Gyula, Jutka,

בקבוצה הזו אנשים כמו החברים שלי גיולה, יוטקה,

Jani and Erika have all become movement leaders,

ג’אני ואריקה הפכו כולם למנהיגי התנועה,

even as they were living in self-made shacks, homeless shelters,

אפילו כשגרו בצריפים מתוצרת עצמית, מקלטים לחסרי בית,

rented rooms or even on the street.

חדרים שכורים או אפילו ברחוב.

And most importantly to me,

והכי חשוב לי,

this is also the community where my own political journey started.

זו גם הקהילה שבה התחיל המסע הפוליטי שלי.

In 2011, activists of The City Is for All occupied the mayor's office

בשנת 2011 כבשו פעילי “העיר היא לכולם” את משרד ראש העיר

of the 8th district of Budapest.

של הרובע השמיני של בודפשט.

With this city,

עם העיר הזו

we tried to stop the violent criminalization of homelessness

ניסינו לעצור את הפליליזציה האלימה של חסרי בית

by the chief anti-homeless strategist of the government,

על ידי האסטרטג הראשי נגד חסרי בית של הממשלה,

who also happened to be the mayor of the district at the time.

שהיה במקרה גם ראש העיר של המחוז באותה תקופה.

I was one of the organizers of this protest, and in the end,

הייתי אחת מארגני המחאה הזו, ובסופו של דבר,

we were all dragged out of the building by the police.

כולנו נגררו מהבניין על ידי המשטרה.

With a very unexpected turn of events,

עם תפנית מאוד לא צפויה של אירועים,

today, I work in the very same building

היום, אני עובדת באותו בניין

that we had occupied more than ten years ago.

שכבשנו לפני יותר מעשר שנים.

I walk the same corridors,

אני הולכת באותם מסדרונות,

and I have meetings in the mayor's office.

ויש לי פגישות במשרד ראש העיר.

But how is this possible, how did this happen?

אבל איך זה אפשרי, איך זה קרה?

In 2019, a progressive candidate

בשנת 2019, מועמד פרוגרסיבי

from a local grassroots organization challenged the anti-poor mayor

מארגון עממי מקומי קרא תיגר על ראש העיר האנטי-עניים

in the local elections.

בבחירות המקומיות.

And to everybody's biggest surprise, including our own,

ולהפתעם הגדולה ביותר של כולם, כולל שלנו,

he won.

הוא ניצח.

I was on the mayor's team,

הייתי בצוות של ראש העיר,

and today I work with him as the head of the Office of Community Participation.

והיום אני עובדת איתו כראש המשרד להשתתפות קהילתית.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The mission of this office is to create a new relationship

המשימה של המשרד הזה היא ליצור מערכת יחסים חדשה

between the municipality and local residents.

בין העירייה לתושבים המקומיים.

A relationship based on mutual trust,

מערכת יחסים המבוססת על אמון הדדי,

power sharing and respect.

שיתוף כוח וכבוד.

This is the complete opposite of what the central government is doing.

זה ההפך הגמור ממה שהממשלה המרכזית עושה.

Let me give you an example of this new relationship.

תנו לי לתת לכם דוגמה למערכת היחסים החדשה הזו.

In our district, there is a small community garden.

במחוז שלנו יש גינה קהילתית קטנה.

A year ago, it was surrounded by a fence

לפני שנה היא היתה מוקפת בגדר

and there were plans to build a luxury condo there.

והיו תוכניות לבנות שם דירה יוקרתית.

Everybody thought that it was private property

כולם חש בו שזה רכוש פרטי

because of the fence.

בגלל הגדר.

But then came a group of active citizens

אבל הגיעה קבוצה של אזרחים

who discovered that the fence had been built illegally.

שגילו שהגדר נבנתה באופן בלתי חוקי.

They started to lobby the municipality to pull the fence down

הם התחילו לשדל את העירייה להוריד את הגדר

and give the land back to the public.

ולהחזיר את האדמה לציבור.

They were adamant and, from a bureaucratic point of view,

הם היו נחושים, ומבחינה בירוקרטית,

really annoying.

ממש מעצבנים.

But in the end, they reached their goal.

אבל בסופו של דבר הם הגיעו למטרתם.

The fence was pulled down,

הגדר הורדה,

they created a garden

הם יצרו גינה

which is now sustained by local neighborhood residents.

שמתוחזקת כיום על ידי תושבי השכונה המקומית.

This is a very small everyday example, and this is exactly my point.

זו דוגמה יומיומית קטנה מאוד, וזו בדיוק הנקודה שלי.

Democracy emerges out of the everyday struggle that we call politics.

דמוקרטיה נובעת מהמאבק היומיומי שאנו מכנים פוליטיקה.

It's created both from above and from below.

היא נוצרת הן מלמעלה והן מלמטה.

Those in power have to be open, responsive and responsible.

בעלי השלטון צריכים להיות פתוחים, מגיבים ואחראים.

People, on the other hand, have to be smart, organized

אנשים, לעומת זאת, צריכים להיות חכמים, מאורגנים

and focused on getting what they need.

וממוקדים להשיג את מה שהם צריכים.

This is exactly what the story of the garden is all about.

על זה בדיוק עוסק סיפור הגן.

Let me give you another example.

תנו לי לתת לכם דוגמא נוספת.

In Hungary, the central government

בהונגריה, השלטון המרכזי

is all about concentrating power and resources for its own interests.

עוסק בריכוז כוח ומשאבים לאינטרסים שלו.

People have absolutely no say in how they spend public money.

לאנשים אין שום אמירה לגבי האופן שבו הם מוציאים את כספי הציבור.

But things are radically different in both Budapest

אבל הדברים שונים באופן קיצוני הן בבודפשט

and our own small 8th district,

והן במחוז השמיני הקטן שלנו,

which are both led by the Democratic opposition.

ששניהם מובלים על ידי האופוזיציה הדמוקרטית.

A few years ago, participatory budgeting was introduced

לפני מספר שנים הוצג תקצוב משתתף

in both the city and the district.

הן בעיר והן במחוז.

Participatory budgeting means

תקצוב משתתף פירושו

that local residents get to directly decide

שהתושבים המקומיים יכולים להחליט ישירות

how to spend a certain amount of the municipal budget.

כיצד להוציא סכום מסוים מתקציב העירייה.

In reality, this means that politicians give up some of their power

במציאות, המשמעות היא שפוליטיקאים מוותרים על חלק מכוחם

because they believe that local residents know best

מכיוון שהם מאמינים שהתושבים המקומיים יודעים הכי טוב

what they need.

מה הם צריכים.

And they really do.

והם באמת עושים זאת.

Local people often vote on things

אנשים מקומיים מצביעים לעתים קרובות

that elected representatives are otherwise reluctant to do.

על דברים שנציגים נבחרים אינם ששים לעשות.

People in Budapest have used this power to build new bus stops, crosswalks,

אנשים בבודפשט השתמשו בכוח הזה כדי לבנות תחנות אוטובוס חדשות, מעברי חצייה,

public toilets and even launch new social and cultural programs.

שירותים ציבוריים ואף משיקים תוכניות חברתיות ותרבותיות חדשות.

I know, you may be thinking now.

אני יודעת, אולי אתם חושבים עכשיו.

"I have never had the say in how my city spends my tax money.

"מעולם לא היה לי מה לומר על האופן שבו העיר שלי מוציאה את כספי המס שלי.

So why are you complaining about Hungary?"

אז למה אתם מתלוננים על הונגריה?

But remember, I'm showing you a small island of freedom

אבל זכרו, אני מראה לכם אי קטן של חופש

in the middle of a country with less and less political oxygen to breathe.

באמצע מדינה עם פחות ופחות חמצן פוליטי לנשום.

By opening up the municipal budget in Budapest,

על ידי פתיחת התקציב העירוני בבודפשט,

we are modeling, learning and teaching a new kind of politics

אנו מדגמים, לומדים ומלמדים סוג חדש של פוליטיקה

that builds an alternative to authoritarianism.

שבונה אלטרנטיבה לאוטוריטריות.

Let me go back to the boiling frog.

תנן לי לחזור לצפרדע הרותחת.

Have you ever felt like this frog?

האם אי פעם הרגשתם כמו הצפרדע הזו?

And why is the frog not doing anything?

ולמה הצפרדע לא עושה כלום?

And where are the other frogs, and why are they not doing anything?

ואיפה הצפרדעים האחרות, ולמה הן לא עושות כלום?

(Laughter)

(צחוק)

You can't just be sitting around

אתם לא יכולים פשוט לשבת

and wait for democracy to work miraculously on its own.

ולחכות שהדמוקרטיה תעבוד באופן פלאי מעצמה.

It will not.

זה לא יהיה.

And you can never wait for somebody else to make democracy work for you.

ואתם אף פעם לא יכולים לחכות שמישהו אחר יגרום לדמוקרטיה לעבוד בשבילכם.

They will not.

הם לא יעשו זאת.

Only you can make democracy work

רק אתם יכולים לגרום לדמוקרטיה לעבוד

by standing up,

על ידי עמידה,

organizing and pushing the boundaries of what's possible politically.

ארגון ודחיפת גבולות של מה שאפשרי מבחינה פוליטית.

Just like we Hungarians have to fight for our own freedom

בדיוק כמו שאנחנו ההונגרים צריכים להילחם למען החופש שלנו

and rebuild our own democracy,

ולבנות מחדש את הדמוקרטיה שלנו,

you all have to do the same,

כולכם צריכים לעשות את אותו הדבר,

no matter where in the world you are sitting,

לא משנה היכן בעולם אתם יושבים,

in lukewarm or even boiling water.

במים פושרים או אפילו רותחים.

Enjoy your democracy when you have it,

תיהנו מהדמוקרטיה שלכם כשיש לכם אותה,

but don't ever get too comfortable with it.

אך לעולם אל תרגישו יותר מדי בנוח איתה.

Remember the frog

זכרו את הצפרדע

and never take the temperature of the water for granted.

ולעולם אל תיקחו את טמפרטורת המים כמובנת מאליה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chloe Shasha Brooks: Tessza,

קלואי שאשה ברוקס: טסה,

thank you for that beautiful, powerful talk.

תודה על השיחה היפה והעוצמתית הזו.

I have one follow-up question for you.

יש לי שאלת המשך אחת בשבילך.

There is a sentiment in your talk that I really love

יש תחושה בהרצאה שלך שאני מאוד אוהבת אותה

that's shared by others here today.

שחולקת עם אחרים כאן היום.

This idea, actually, I'll quote you.

הרעיון הזה, למעשה, אני אצטט אותך.

You said, "If you asked me about the government,

אמרת, “אם תשאלו אותי על הממשלה,

they are a bump in the road, a Himalaya-size bump,

הם מהמורה בכביש, בליטה בגודל ההימלאיה,

but one we will definitely overcome."

אבל בהחלט נתגבר עליה."

I'm wondering how you keep that sentiment alive and how that affects your activism.

אני תוהה איך את שומרת על הרגש הזה בחיים ואיך זה משפיע על האקטיביזם שלך.

TU: So I think one of the most dangerous forms of oppression

ט.א: אז אני חושבת שאחת הצורות המסוכנות ביותר של דיכוי

is when they oppress your imagination,

היא כאשר הם מדכאים את הדמיון שלכם,

when you are not able to imagine anything beyond what's actually happening to you.

כאשר אתם לא מסוגלים לדמיין שום דבר מעבר למה שקורה לכם בפועל.

And one of my missions, I think, in life, is

ואחת המשימות שלי, אני חושבת, בחיים, היא

well, I have a really strong personal and political imagination.

טוב, יש לי דמיון אישי ופוליטי ממש חזק.

So one of the missions in my life is to try to teach other people

אז אחת המשימות בחיי היא לנסות ללמד אנשים אחרים

to acquire this ability to imagine,

לרכוש את היכולת הזו לדמיין,

to imagine that things can be different.

לדמיין שדברים יכולים להיות שונים.

And for example, we do this by trying to show Hungarians

לדוגמה, אנו עושים זאת על ידי ניסיון להראות להונגרים

that they have a really rich history of social movements.

שיש להם היסטוריה עשירה באמת של תנועות חברתיות.

That change was actually brought about in Hungary through social movements.

שינוי זה התרחש למעשה בהונגריה באמצעות תנועות חברתיות.

And we are also helping people through our political work and education work.

ואנחנו גם עוזרים לאנשים באמצעות העבודה הפוליטית והעבודה החינוכית שלנו.

We are trying to show them a different version of what's possible,

אנחנו מנסים להראות להם גרסה אחרת של מה אפשרי,

and helping them to inhabit the space that exists between what is now

ולעזור להם לאכלס את המרחב הקיים בין מה שיש עכשיו

and what could be,

למה שיכול להיות,

and trying to teach them the way to get there.

ומנסים ללמד אותם את הדרך להגיע לשם.

CSB: That's really amazing, thank you so much for your talk.

ק.ש.ב: זה באמת מדהים, תודה רבה על השיחה שלך.

TU: Thank you.

ט.א: תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)