The Hawaiian story of the wind keepers - Sydney Iaukea

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

Long ago, La’amaomao, the Hawaiian wind goddess,

לפני זמן רב, לאמאומאו, אלת הרוח של הוואי,

wielded a gourd that housed the winds of the Islands.

החזיקה בדלעת שהכילה את הרוחות של האיים.

It came to hold her bones, along with the life force they carried,

היא החזיקה את העצמות שלה, יחד עם כוח החיים שהן נשאו,

and was eventually passed to her grandson, Paka’a.

ובסופו של דבר עברה לנכדה, פאקאה.

He learned the hundreds of distinct winds

הוא למד את מאות הרוחות השונות

שהתנופפו והצליפו מסביב למולדתו

that wafted and whipped around his homeland.

בזמרו את שמותיהם הוא עורר את השמים והרים את הגלים

Chanting their names, he could stir the skies and raise the waves.

Like his father before him,

כמו אביו לפניו,

he became the most trusted attendant to King Keawenuia’umi of Hawaii Island.

הוא הפך למלווה המהימן ביותר למלך קאווינאימואי מהוואי.

But his privileged status also made him a target.

אבל מעמדו הפריבילגי גם הפך אותו למטרה.

Two of the king's seafaring navigators were especially envious.

שניים מנווטי המלך היו קנאים במיוחד.

They knew Paka’a’s skills and responsibility to the king

הם הכירו את כישוריו של פאקאה ואחריותו למלך

were divinely inherited, but they coveted his position.

שעברו בירושה אלוהית, אבל הם חשקו בתפקידו.

So they whispered rumors and eventually turned the king

אז הם לחשו שמועות ובסופו של דבר הסיתו את המלך

against his most loyal companion.

נגד בן לוויתו הנאמן ביותר.

Paka’a watched bitterly as he was stripped of his land and privileges.

פקאה התבונן במרירות בהפשטתו מאדמתו וזכויותיו

He fled, escaping the navigators who plotted to drown him as he sailed away,

הוא ברח, נמלט מהנווטים אשר זממו להטביע אותו כשהפליג משם,

ומצא מקלט במולוקאי, שם התחתן עם צ’יפית צעירה.

and took refuge on Molokaʻi, where he married a young chiefess.

They brought a son into the world,

הם הביאו בן לעולם,

but Paka’a never stopped imagining his return.

אבל פאקאה מעולם לא הפסיק לדמיין את שובו.

He taught his son, Kuapaka’a, the way of the winds

הוא לימד את בנו, קואפקאה, את דרך הרוחות

until Kuapaka’a was poised to avenge his father

עד שקואפקאה היה מוכן לנקום את נקמת אביו

and restore his rightful place beside the king.

ולהחזיר את מקומו הראוי ליד המלך.

Back on Hawaii Island,

בחזרה להוואי,

as the two navigators revealed their selfishness,

כששני הנווטים גילו את האנוכיות שלהם,

the king realized how easily he’d been deceived and longed for Paka’a.

המלך הבין כמה קל היה להונות אותו וייחל לפאקאה.

Some of his more trustworthy attendants divined that Paka’a was still alive

כמה מהמלווים היותר אמינים שלו ניחשו שפאקאה עדיין בחיים

and told the king to construct canoes for a journey.

ואמרו למלך לבנות קאנו למסע.

However, Paka’a could not return so easily.

עם זאת, פאקאה לא יכול היה לחזור כל כך בקלות.

First, the king’s loyalty and dedication had to be tested.

ראשית, נאמנותו ומסירותו של המלך היתה צריכה להיבדק.

As the king rallied his attendants,

כשהמלך גייס את מלוויו,

Paka’a’s ancestral spirits arrived in the form of two birds

רוחות האבות של פאקאה הגיעו בצורת שתי ציפורים

and rotted the trees he was using for canoe-building.

והרקיבו את העצים שבהם השתמש לבניית קאנו.

Though exhausted, the king had his best archers shoot the birds,

למרות תשישותו, הקשתים הטובים ביותר של המלך ירו בציפורים,

and he started again.

והוא התחיל שוב.

Later, as Paka’a dreamed, the king’s spirit announced his search.

מאוחר יותר, כפי שפאקאה חלם, רוח המלך הכריזה על חיפושיו.

However, Paka’a’s own spirit misled the king,

עם זאת, רוחו של פאקאה עצמו הטעתה את המלך,

saying he was on Ka’ula—

אומר שהוא בקאולה-

not Molokaʻi.

לא מולוקאי.

The king’s fleet soon set sail.

עד מהרה הפליג צי המלך.

As they passed Molokaʻi, Paka’a’s son, Kuapaka’a, greeted them,

כשחלפו על פני מולוקאי, בנו של פאקאה, קואפקאה, בירך אותם,

warning that a storm was brewing.

מזהיר שסערה מתקרבת.

He chanted the names of the winds, but kept his identity a secret,

הוא קרא את שמות הרוחות, אבל שמר על זהותו בסוד,

as per Paka’a’s plan.

לפי התוכנית של פאקאה.

The king’s navigators dismissed the young boy’s claims.

נווטי המלך דחו את טענותיו של הילד הצעיר.

But as they sailed off, Kuapaka’a unleashed a vicious storm

אבל כשהם הפליגו, קואפקאה שחרר סערה אכזרית

and all were forced to shelter on Molokaʻi.

וכולם נאלצו להגיע למקלט על מולוקאי.

For four months, Kuapaka’a maintained the storm.

במשך ארבעה חודשים, קואפקאה שמר על הסערה.

With Paka’a’s secret supervision, he earned the king’s trust,

עם הפיקוח הסודי של פאקאה, הוא זכה באמונו של המלך,

and, after clearing the sky, Kuapaka’a agreed to join the king’s search.

ולאחר התבהרות השמיים, קואפקאה הסכים להצטרף לחיפוש המלך.

At sea, the two navigators continuously discredited Kuapaka’a.

בים, שני הנווטים ברציפות הכפישו את קואפקאה.

Finally, he readied himself for revenge and called the winds.

לבסוף, הוא הכין את עצמו לנקמה וקרא לרוחות.

As waves crashed, Kuapaka’a anchored the canoe

כשהגלים התנפצו, קואפקה עגן את הקאנו

and passed provisions to everyone— except the two navigators.

והעביר אספקה לכולם- מלבד לשני הנווטים.

They grew cold and weak, eventually falling overboard.

הם התקררו ונחלשו, בסופו של דבר נפלו מהסיפון.

But Kuapaka’a’s work wasn’t done.

אבל העבודה של קואפקאה לא הושלמה.

While everyone slept, he brightened the sky

בזמן שכולם ישנו, הוא האיר את השמים

and sailed towards Hawaii Island instead of Ka’ula.

והפליג לכיוון האי הוואי במקום קאולה.

Though the king regretted not finding Paka’a,

למרות שהמלך התחרט שלא מצא את פאקאה,

everyone was glad to be home and forgot about Kuapaka’a—

כולם שמחו להיות בבית ושכחו מקואפקאה --

until the day he proposed a canoe race.

עד ליום שבו הציע מרוץ קאנו.

He wagered his catch of flying fish against that of eight fishermen

הוא הימר בתפיסת הדגים המעופפים שלו מול שמונה דייגים

who had been appointed by the two treacherous navigators.

שמונו על ידי שני הנווטים הבוגדניים.

They agreed, figuring it'd be an easy win.

הם הסכימו, וחשבו שזה יהיה ניצחון קל.

But Kuapaka’a called to La’amaomao,

אבל קואפקאה קרא לאמאאומאו,

and a great wave whisked him ahead of his opponents.

וגל גדול היכה אותו לפני יריביו.

Enraged and convinced this was a fluke, the fishermen asked for a rematch.

כועסים ומשוכנעים שזו הייתה מקריות, הדייגים ביקשו קרב חוזר.

But this time, they demanded Kuapaka’a wager his bones against theirs.

אבל הפעם, הם דרשו את מקואפקאה להמר על עצמותיו מול עצמותיהם.

At first, the men paddled fiercely,

בהתחלה, הגברים חתרו בחירוף נפש,

with Kuapaka’a gliding effortlessly in their wake.

עם קואפאקה גולש ללא מאמץ בעקבותיהם.

As they tired, Kuapaka’a hurtled himself to victory.

כשהם התעייפו, קואפקאה הביא את עצמו לניצחון.

Hearing that eight of his fishermen were to die,

כששמע ששמונה הדייגים שלו היו אמורים למות,

the king asked Kuapaka’a to have mercy on them.

המלך ביקש מקואפקאה לרחם עליהם.

But the time had come for Kuapaka’a to reveal his identity

אבל הגיע הזמן של קואפקאה לחשוף את זהותו

and have the King prove his commitment to Paka’a.

והמלך יוכיח את המחויבות שלו לפאקאה.

Overcome, the king agreed to their deaths and asked to welcome Paka’a home,

כשהתגבר, הסכים המלך למותם וביקש לקבל את פני פאקאה הביתה,

promising his lands and position would be restored.

מבטיח את אדמותיו ושמעמדו ישוחזר.

At last, the king and Paka’a were back at each other’s sides.

סוף סוף, המלך ופאקאה חזרו להיות זה לצד זה.

Wielding the sacred wind gourd,

מניף את דלעת הרוח הקדושה,

Paka’a and Kuapaka’a ensured the names of the winds would never be lost,

פאקאה וקואפאקאה הבטיחו ששמות הרוחות לעולם לא יאבדו,

and those who understood them never undermined or forgotten.

ואלה שהבינו אותם לעולם לא יתערערו או ישכחו.