Rhythm in a box: The story of the cajon drum - Paul Jennings

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Many modern musical instruments are cumbersome or have a lot of parts.

הרבה כלים מוזיקליים מודרניים הם מסורבלים או יש בהם הרבה חלקים.

Some need a stand or a stool.

כמה צריכים מעמד או שרפרף.

But the cajon is a drum, a stand and a seat all in one convenient box.

אבל הקהון הוא תוף, מעמד ושרפרף, כולם בקופסה נוחה אחת.

And this simplicity may be key to its journey across continents and cultures

והפשטות הזו אולי עיקרית למסע שלו סביב יבשות ותרבויות,

to become one of the most popular percussion instruments in the world today.

להפוך לאחד מכלי ההקשה הכי פופולריים בעולם היום.

The cajon's story begins in West Africa,

סיפורו של הקהון מתחיל במערב אפריקה,

whose indigenousness people had rich musical traditions

שלאנשים הילידים בה היתה מסורת מוזיקלית עשירה

centered on drumming and dancing.

שמרוכזת סביב תיפוף וריקוד.

When many of them were captured and brought to the Americas as slaves,

כשהרבה מהם נתפסו והובאו לאמריקות כעבדים,

they brought this culture with them,

הם הביאו איתם את התרבות,

but without their native instruments, they had to improvise.

אבל בלי הכלים הילידיים שלהם, הם היו חייבים לאלתר.

African slaves in coastal Peru didn't have the materials

לעבדים אפריקאים לחופי פרו לא היו את החומרים

or the opportunity to craft one of their traditional drums

או ההזדמנות ליצר את אחד התופים המסורתיים שלהם

such as a djembe or a djun djun.

כמו הדג'מבה או הדהון דהון.

But what they did have were plenty of shipping crates.

אבל מה שכן היה להם היו הרבה ארגזי הובלה.

Not only were these readily accessible,

לא רק שהם היו מאוד זמינים,

but their inconspicuous appearance

גם המראה הלא בולט שלהם

may have helped get around laws prohibiting slaves from playing music.

אולי עזר לעקוף חוקים שאסרו על עבדים לנגן מוזיקה.

Early Peruvian cajons consisted of a simple box

קהון פרואנים מוקדמים היו בנויים מקופסה פשוטה

with five thick wooden sides.

עם חמישה צדדים מוצקים.

The sixth side, made of a thinner sheet of wood,

הצד השישי עשוי מלוח עץ דק יותר,

would be used as the striking surface,

היה בשימוש כמשטח ההקשה,

or more commonly known as the tapa.

או ידוע יותר כטפה.

A sound hole was also cut into the back to allow the sound to escape.

חור צליל היה גם חתוך לתוך הגב לאפשר לצליל לברוח.

As an Afro-Peruvian culture developed,

כשהתרבות האפרו פרואנית התפתחה,

and new forms of music and dance, such as Zamacueca,

וצורות חדשות של מוזיקה וריקוד כמו זמקואקה,

Festejo and Landó were born,

פסטח'ו ולנדו נולדו,

the cajon became a dedicated musical instrument in its own right.

הקהון הפך לכלי מוזיקלי יעודי בפני עצמו.

Early modifications involved simply bending the planks of the box

שינויים מוקדמים כללו פשוט כיפוף הקרשים של הארגז

to tweak the sound,

כדי לשפר את הצליל,

and when abolition of slavery introduced the cajon to a broader population,

וכשביטול העבדות הציגה את הקהון בפני קהל גדול יותר,

more improvisation and experimentation soon followed.

יותר שינויים וניסויים הגיעו.

Perhaps the person most responsible for introducing the cajon

אולי האדם שאחראי הכי הרבה להצגת הקהון

to European audiences was Spanish Flamenco guitarist Paco de Lucía.

לקהל הארופאי היה גיטריסט הפלמנקו הספרדי פאקו דה לוסיה.

When touring in Peru in 1977,

כשעשה סיבוב הופעות בפרו ב 1977,

he and his percussionist Rubem Dantas

הוא והמתופף שלו רובין דנטאס

discovered the cajon and brought it back to Spain,

גילו את הקהון והביאו אותו חזרה לספרד,

recognizing its potential for use in Flamenco music.

והכירו בפוטנציאל שלו לשימוש במוזיקת פלמנקו.

By stretching guitar strings along the inside of the tapa,

על ידי מתיחת מיתרי גיטרה לאורך הטפה מבפנים,

the flamenco musicians were able to create a buzz-like snare sound.

מוזיקאי הפלמנקו היו מסוגלים לזמזם כמו תוף הסנייר.

Combined with the regular base tone,

יחד עם צליל הבס הרגיל,

this gave the cajon a sound close to a basic drum set.

זה נתן לקהון צליל קרוב לסט תופים רגיל.

The cajon quickly caught on,

הקהון תפס במהרה,

not only becoming standard in Flamenco,

ולא רק הפך לסטנדרט בפלמנקו,

but being used in genres like folk, jazz, blues and rock.

אלא היה בשימוש בג'נרים כמו פולק, ג'אז, בלוז ורוק.

Today, many specialized cajons are manufactured,

היום, הרבה קהונים מותאמים מיוצרים,

some with adjustable strings,

כמה עם מיתרים מתכווננים,

some with multiple playing surfaces,

כמה עם מספר משטחי נגינה,

and some with a snare mechansim.

וכמה עם מנגנון סנייר.

But the basic concept remains the same,

אבל הקונספט הבסיסי נשאר זהה,

and the story of the cajon shows

והסיפור של הקהון מראה

that the simplest things can have the most amazing potential

שהדברים הפשוטים ביותר יכולים להיות בעלי הפוטנציאל הכי מדהים

when you think outside and inside the box.

כשאתם חושבים מחוץ ובתוך הקופסה.