Why is Aristophanes called "The Father of Comedy"? - Mark Robinson

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Ido Dekkers

At the annual Athenian drama festival in 426 BC,

בפסטיבל הדרמה השנתי באתונה של 426 לפני הספירה,

a comic play called The Babylonians,

מחזה קומי בשם "אנשי בבל",

written by a young poet named Aristophanes,

שכתב משורר צעיר בשם אריסטופנס,

was awarded first prize.

זכה בפרס הראשון.

But the play’s depiction of Athens’ conduct during the Peloponnesian War

אבל המחזה שתיאר את התנהלות אתונה במלחמה הפלופונזית

was so controversial that afterwards,

היה כה שנוי במחלוקת,

עד כי פוליטיקאי בשם קליאון תבע את אריסטופנס לדין

a politician named Kleon took Aristophanes to court

for "slandering the people of Athens in the presence of foreigners."

על "הלבנת פני האתונאים ברבים".

Aristophanes struck back two years later with a play called The Knights.

אריסטופנס השיב מלחמה כעבור שנתיים במחזה בשם "האבירים".

In it, he openly mocked Kleon,

באותו מחזה הוא לעג בגלוי לקליאון,

ending with Kleon’s character working as a lowly sausage seller

ובסוף המחזה הוצג קליאון כמוכר נקניקיות פשוט

outside the city gates.

מחוץ לשערי העיר.

This style of satire was a consequence

סגנון סטירי זה היה תולדה

of the unrestricted democracy of 5th century Athens

של הדמוקרטיה הבלתי-מתפשרת של אתונה במאה ה-5

and is now called "Old Comedy."

והוא קרוי כיום "הקומדיה העתיקה".

Aristophanes’ plays, the world’s earliest surviving comic dramas,

מחזותיו של אריסטופנס, הדרמה הקומית העתיקה ביותר ששרדה,

are stuffed full of parodies, songs, sexual jokes, and surreal fantasy.

מלאים עד גדותיהם בפרודיות, שירים, בדיחות מיניות ופנטזיה סוריאליסטית.

יש בהם לעתים קרובות מצבים פרועים,

They often use wild situations,

like a hero flying to heaven on a dung beetle,

כמו גיבור שממריא השמיימה על חיפושית זבל

or a net cast over a house to keep the owner’s father trapped inside,

או רשת המושלכת על בית כדי ללכוד את אביו של הבעלים

in order to subvert audience expectations.

במטרה להפוך את ציפיות הקהל.

And they’ve shaped how comedy’s been written and performed ever since.

והם עיצבו את האופן שבו הקומדיות נכתבות ומבוצעות מאז ועד היום.

The word "comedy" comes from the Ancient Greek "komos," – revel,

המילה "קומדיה" מקורה במילה יוונית "קומוס", לשמוח,

and "oide," – singing,

ו"אויד", לשיר.

והיא שונה במובנים רבים מאחותה, הטרגדיה.

and it differed from its companion art form, "tragedy" in many ways.

Where ancient Athenian tragedies dealt with the downfall of the high and mighty,

בעוד שהטרגדיות העתיקות של אתונה עסקו בנפילת בעלי השררה,

their comedies usually ended happily.

לקומדיות שלהם היה בד"כ סוף שמח.

And where tragedy almost always borrowed stories from legend,

ובעוד הטרגדיות שאלו כמעט תמיד סיפורים מן האגדות,

comedy addressed current events.

הקומדיות התייחסו לאירועים בהווה.

Aristophanes’ comedies celebrated ordinary people and attacked the powerful.

הקומדיות של אריסטופנס היללו את פשוטי העם ותקפו את החזקים.

His targets were arrogant politicians,

מטרותיו היו פוליטיקאים שחצנים,

war-mongering generals,

מצביאים מחרחרי-מלחמות

and self-important intellectuals,

ואינטלקטואלים נפוחים מחשיבות עצמית -

exactly the people who sat in the front row of the theatre,

בדיוק יושבי השורות הראשונות בתיאטרון,

where everyone could see their reactions.

היכן שכולם יכלו לצפות בתגובותיהם.

As a result, they were referred to as komoidoumenoi:

התוצאה היתה שהם כונו "קומוידומנוי" -

"those made fun of in comedy."

"אלו שהקומדיה לועגת להם."

Aristophanes’ vicious and often obscene mockery

לעגו המרושע ולעתים גס של אריסטופנס

held these leaders to account, testing their commitment to the city.

תבע אחריות מהמנהיגים ובחן את מחוייבותם לעיר.

One issue, in particular, inspired much of Aristophanes’ work:

היה במיוחד נושא אחד שנתן השראה להרבה מעבודתו של אריסטופנס:

the Peloponnesian War between Athens and Sparta.

המלחמה הפלופונזית שבין אתונה לספרטה.

In Peace, written in 421 BC,

ב"שלום", שנכתב ב-421 לפנה"ס,

a middle-aged Athenian frees the embodiment of peace from a cave,

אתונאי מבוגר משחרר את התגלמות השלום ממערה,

where she’d been exiled by profiteering politicians.

אליה הוגלתה בידי פוליטיקאים תאבי-בצע.

Then, in the aftermath of a crushing naval defeat for Athens in 411 BC,

ובעקבות מפלה ימית ניצחת של אתונה ב-411 לפנה"ס

Aristophanes wrote "Lysistrata."

כתב אריסטופנס את "ליזיסטראטה".

In this play, the women of Athens grow sick of war

במחזה הזה, נשות אתונה בוחלות במלחמה

and go on a sex strike until their husbands make peace.

ופותחות בשביתת-מין עד אשר בעליהן יכרתו ברית-שלום.

Other plays use similarly fantastic scenarios to skewer topical situations,

מחזות אחרים השתמשו בתרחישים דמיוניים דומים כדי לשפד מצבים מוכרים,

such as in "Clouds,"

כמו "עננים",

where Aristophanes mocked fashionable philosophical thinking.

שבו אריסטופנס לעג לחשיבה הפילוסופית האופנתית.

The hero Strepsiades enrolls in Socrates’s new philosophical school,

הגיבור, סטרפסיאדס, נרשם לביה"ס החדש לפילוסופיה של סוקרטס,

where he learns how to prove that wrong is right

ושם הוא לומד איך להוכיח שהשגוי הוא נכון

and that a debt is not a debt.

ושחוב איננו חוב.

No matter how outlandish these plays get, the heroes always prevail in the end.

ככל שהמחזות האלה היו מופרכים, בסוף, הגיבור תמיד ניצח.

Aristophanes also became the master of the parabasis,

אריסטופנס גם התמחה ב"פאראבסיס",

a comic technique where actors address the audience directly,

טכניקה קומית שבה השחקנים פנו ישירות אל הקהל,

often praising the playwright or making topical comments and jokes.

ולעתים קרובות שיבחו את המחזאי על הערות ובדיחות אלקטואליות.

For example, in "Birds,"

למשל, ב"ציפורים",

the Chorus takes the role of different birds

המקהלה מגלמת ציפורים שונות

and threatens the Athenian judges that if their play doesn’t win first prize,

ומאיימת על השופטים האתונאים שאם המחזה לא יזכה בפרס הראשון,

they’ll defecate on them as they walk around the city.

הן יחרבנו על ראשיהם כשיתהלכו ברחובות העיר.

Perhaps the judges didn’t appreciate the joke,

ייתכן שהשופטים לא אהבו את הבדיחה,

as the play came in second.

כי המחזה הגיע למקום השני.

By exploring new ideas

בכך שבחן רעיונות חדשים

and encouraging self-criticism in Athenian society,

ועודד ביקורת עצמית בחברה האתונאית,

Aristophanes not only mocked his fellow citizens,

אריסטופנס לא רק לעג לאחיו האתונאים,

but he shaped the nature of comedy itself.

אלא עיצב את עצם טיבה של הקומדיה.

Hailed by some scholars as the father of comedy,

משכילים מסוימים היללו אותו כ"אבי הקומדיה"

his fingerprints are visible upon comic techniques everywhere,

וטביעת אצבעותיו ניכרת בטכניקות הקומיות למיניהן,

from slapstick

מסלפסטיק

to double acts

ועד מופעי צמד

to impersonations

מחיקויים

to political satire.

ועד סטירה פוליטית.

Through the praise of free speech and the celebration of ordinary heroes,

מחזותיו העלו על נס את חופש הדיבור ואת גיבורי היומיום

his plays made his audience think while they laughed.

ועוררו את הקהל לחשוב בעודו צוחק,

And his retort to Kleon in 425 BC still resonates today:

ותגובתו השנונה לקליאון ב-425 לפנה"ס מהדהדת עד היום:

“I’m a comedian, so I’ll speak about justice,

"אני קומיקאי, ולכן אדבר על צדק,

no matter how hard it sounds to your ears.”

"ולא משנה כמה זה יכאב לאוזניך."