When to use "me", "myself" and "I" - Emma Bryce

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Me, myself, and I.

myself ,Me, ו-I

You may be tempted to use these words interchangeably

אתם אולי מתפתים להשתמש במילים האלה באופן חילופי

because they all refer to the same thing,

מפני שכולן מתייחסות לאותו הדבר,

but in fact, each one has a specific role in a sentence.

אבל למעשה, לכל אחת יש תפקיד ספציפי במשפט.

"I" is a subject pronoun,

"I" היא נושא,

"me" is an object pronoun,

"me" היא מושא,

and "myself" is a reflexive or intensive pronoun.

ן "myself" היא כינוי גוף מגביר.

So what does that reveal about where each word belongs?

אז מה זה מגלה בנוגע למיקום אליו כל מילה שייכת?

Let's start with the difference between subject and object.

בואו נתחיל עם ההבדל בין נושא לנשוא.

Imagine the subject as the actor in a sentence

דמיינו את הנושא כשחקן של המשפט

and the object as the word that is acted upon.

והמושא שעליו המשפט פועל.

"I invited her but she invited me."

"I invited her but she invited me."

The object can also be the object of a preposition.

הנושא גם יכול להיות הנושא של מילת היחס.

"She danced around me, while he shimmied up to me."

"She danced around me, while he shimmied up to me."

In some languages, like Latin and Russian,

בכמה שפות, כמו לטינית ורוסית,

most nouns have different forms that distinguish subjects from objects.

לרוב שמות העצם יש צורות שונות שמבדילות נושא מנשוא.

However, in English, that's only true of pronouns.

עם זאת, באנגלית, זה נכון רק לכינויי גוף.

But so long as you know how to distinguish subjects from objects,

אבל כל עוד אתם יודעים להבדיל בין נושא לנשוא,

you can figure out what belongs where.

אתם יכולים להבין מה שייך לאן.

And when you encounter a more complicated sentence,

וכשאתם נתקלים במשפט יותר מורכב,

say one that involves multiple subjects or objects,

נגיד אחת שכולל מספר נושאים ומושאים,

and you're not sure whether to use "I" or "me,"

ואתם לא בטוחים מתי להשתמש ב "I" או "me,"

just temporarily eliminate the other person,

פשוט זמנית בטלו את האדם השני,

and once again distinguish subject from object.

ושוב הבדילו בין הנושא למושא.

Here's another.

הנה אחד נוסף.

You wouldn't say, "Me heard gossip," but sub in "I" and you're good to go.

לא הייתם אומרים, ""Me heard gossip," אבל החליפו ב "I" ואתם מוכנים.

Then what about "myself?"

אז מה בנוגע ל "myself?"

This grand character is often substituted for "me" and "I"

הסימן הדגול הזה מחליף הרבה פעמים את "me" ו "I"

because it seems more impressive.

מפני שזה נראה יותר מרשים.

"Please tell Jack or myself" may sound elegant,

"Please tell Jack or myself" אולי נשמע יותר אלגנטי,

but in fact, "me" is the right pronoun here.

אבל למעשה "me" הוא כינוי הגוף המתאים פה.

So where should you use "myself"?

אז איפה תשתמשו ב "myself"?

In its function as a reflexive pronoun,

בפעולה שלו ככינוי גוף רפלקסיבי,

"myself" only works if it's the object of a sentence

"myself" עובד רק אם הוא הנושא של המשפט

whose subject is "I."

שהמושא שלו הוא "I".

"I consider myself the most important pronoun at this year's party."

"I consider myself the most important pronoun at this year's party."

"Myself" can also add emphasis as an intensive pronoun.

"Myself" יכול גם להוסיף הדגשה ככינוי גוף אינטנסיבי.

"I, myself, have heard others agree."

"I, myself, have heard others agree."

The sentence works without it,

המשפט עובד בלעדיו,

but that extra pronoun gives it oomph.

אבל כינוי הגוף הנוסף נותן לו אומף.

To check if "myself" belongs in a sentence,

כדי לבדוק אם "myself" מתאים למשפט,

simply ensure that there's also an "I" that it's reflecting or intensifying.

פשוט דאגו שיש גם "I" שמשקף או מגביר.

So that's "me," "myself," and "I,"

אז זה "me," "myself," ו "I,"

ever ready to represent you, yourself, and you.

תמיד מוכנים לייצג אתכם, את עצמכם, ואתכם.