Let's talk about sex - John Bohannon and Black Label Movement

Transcriber: Andrea McDonough Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Let's talk about the facts of life.

בואו נדבר על עובדות החיים.

You remember that conversation you had when you were a kid

אתם זוכרים את השיחה ההיא כשהייתם ילדים

about sex

על סקס

or drugs

או סמים

with your parents or some trusted adult?

עם הוריכם או מבוגר שבטחתם בו?

Probably not

כנראה שלא

because it's a myth.

מפני שזה מיתוס.

You don't talk to kids about that stuff.

אתם לא מדברים עם הילדים על הדברים האלה.

It's just so embarrassing.

זה פשוט כל כך מביך.

And, hey, maybe that's OK.

אבל רגע, אולי זה בסדר.

We've been outsourcing the facts of life for decades.

אנו עושים מיקור-חוץ לעובדות החיים כבר עשרות שנים.

We spend billions of dollars on it.

הוצאנו מיליארדי דולרים על זה.

So, why talk to kids when you can just turn on the TV?

אז למה לדבר עם הילדים כשאפשר פשוט להדליק את הטלויזיה?

I learned about drugs from an egg and a frying pan:

למדתי על סמים מביצה ומחבת:

"This is drugs,

"זה סמים,

and this is your brain on drugs.

וזה המוח שלכם על סמים.

Pssssssss.

פסססססס.

Any questions?"

שאלות?"

Yeah, actually, I did.

כן, בעצם, היו לי.

But it's not about questions.

אבל העניין איננו השאלות.

It's about data.

העניין הוא הנתונים.

In the 1980's when I was growing up,

כשגדלתי בשנות ה-80,

those data were terrifying parents:

הנתונים האלה הפחידו את ההורים:

1% of high school seniors had try heroin,

1% מבוגרי התיכון ניסו הרואין,

12% hallucinogens,

12% סמי הזיה,

12% tranquilizers,

12% סמי הרגעה,

17% cocaine,

17% קוקאין,

26% stimulants,

26% ממריצים,

and over 50% of us had tried marijuana.

ומעל 50% מאיתנו ניסו מריחואנה.

It was an epidemic!

זו היתה מגפה!

At least, that's what they told us.

לפחות, זה מה שאמרו לנו.

And marijuana was the gateway drug, leading to all the harder stuff.

ומריחואנה היה סם הפתיחה, שהוביל לחומרים הקשים יותר.

Of course, 92% of us were drinking alcohol,

כמובן, 92% מאיתנו שתו אלכוהול,

and that was killing more of us than all drugs combined.

וזה הרג יותר מכל הסמים האחרים יחד.

But, nevermind, it's legal.

אבל, לא משנה, זה חוקי.

So we declared war on drugs!

אז הצהרנו מלחמה על סמים!

Nancy Reagan was our general.

ננסי רייגן הייתה הגנרלית שלנו.

All drugs will kill you, so just say, "No!"

כל הסמים יהרגו אתכם, אז פשוט תגידו, "לא!"

Just say, "No!" to pot.

פשוט תגידו, "לא!" למריחואנה.

Just say, "No!" to cocaine.

פשוט תגידו, "לא!" לקוקאין.

Just say, "No!" to everything.

פשוט תגידו, "לא!" לכל דבר.

So simple!

כל כך פשוט!

If you want to save kids,

אם אתם רוצים להציל ילדים,

you have to scare the hell out of them!

אתם צריכים להפחיד אותם למוות!

And we spent ridiculous amounts of money doing that.

והוצאנו כמויות מגוחכות של כסף על זה.

Soon that war on drugs spread to become a war on sex.

במהרה המלחמה בסמים התפשטה והפכה למלחמה על הסקס.

We were pushing abstinence on kids to fight AIDS.

אנחנו כופים התנזרות על הילדים כמלחמה באיידס.

And when all the data finally came home,

וכשכל הנתונים לבסוף הסתכמו,

guess what:

נחשו מה:

completely ineffective.

לגמרי לא יעיל.

We love big solutions to big problems, don't we?

אנחנו אוהבים פתרונות גדולים לבעיות גדולות, נכון?

What if the facts of life don't work that way?

מה אם עובדות החיים לא עובדות ככה?

What if the experience of having that conversation can't be mass-produced?

מה אם הניסיון לעשות את השיחה הזאת לא יכול להיות משוכפל המונית?

What if it can't be scaled up?

מה אם אי אפשר לשדרג אותו?

Well, that would be very frustrating for everyone in this industry, wouldn't it?

ובכן, זה יהיה מאוד מתסכל לכולם בתעשיה הזו, לא?

And, many of them are really trying to help.

ורבים מהם מנסים לעזור.

Who, then?

מי, אם כן?

Us.

אנחנו.

We have to talk to kids.

אנחנו צריכים לדבר עם הילדים.

Openly and honestly.

בפתיחות ובכנות.

But are we ready to be honest?

אבל האם אנחנו מוכנים להיות כנים?

I don't think so.

אני לא חושב.

We mythologize childhood.

אנחנו הופכים את הילדות לאגדה.

Mine was in Stone Mountain, Georgia,

הילדות שלי היתה בסטון מאונטיין, ג'ורג'יה,

a completely typical 1980's American suburb.

פרבר אמריקאי טיפוסי של שנות ה80.

For the parents, a wholesome paradise of bridge parties and tennis games.

להורים, גן עדן של מסיבות ברידג' ומשחקי טניס.

For us kids, we were all working on a secret research project,

בשבילנו הילדים, כולנו עבדנו על פרוייקט מחקר סודי,

and our laboratory was in the woods after school,

והמעבדה שלנו היתה ביער אחרי הלימודים,

under the covers during sleep-overs,

תחת השמיכות כשישנו אצל חברים,

really, any opportunity we could take

באמת בכל הזדמנות שהיתה לנו

to peel off our clothes and investigate.

לקלף את הבגדים ולחקור.

What were these things,

מהם הדברים האלה,

bodies?

הגוף?

What do they do?

מה הם עושים?

We had to figure them out

היינו מוכרחים להבין אותם

and that's childhood.

וזו הילדות.

It's not just fun and games,

זה לא רק כיף ומשחקים,

it's actually a Manhattan project of nakedness.

זה למעשה פרוייקט מנהטן של עירום.

And then you walk into your first class in middle school,

ואז אתם נכנסים לשיעור הראשון בחטיבת הביניים,

and the bomb goes off.

והפצצה מתפוצצת.

You are not just a body any more.

אתם לא רק גוף יותר.

Oh no, now you are grotesque.

או לא, עכשיו אתם גרוטסקיים.

That's when the suffering really starts.

אז הסבל ממש מתחיל.

So, yeah, talk to kids.

אז, כן, דברו עם ילדיכם.

But if you are not honest about your own experiences first,

אבל אם אתם לא כנים תחילה בקשר לחוויות שלכם,

everything you say smells like bullshit.

כל מה שתגידו יריח כמו בולשיט.

Don't worry, you can practice

אל תדאגו, אתם יכולים להתאמן

and you should start by talking to the one kid you definitely know:

ותתחילו בדיבור עם הילד היחיד שאתם באמת מכירים:

you.

אתם.

What kind of kid were you?

איזה ילד הייתם?

What troubled you?

מה הטריד אתכם?

For me, it was age 13.

בשבילי, זה היה גיל 13.

That was the worst year.

זו היתה השנה הכי גרועה.

I was obsessively curious about sex

הייתי אובססיבי בסקרנותי לגבי סקס

and also deeply ashamed by it.

וגם מאוד התביישתי מזה.

It wasn't my only problem, of course, not by a long shot,

זו לא היתה הבעיה היחידה שלי, כמובן, אפילו לא קרוב,

but it was the beginning of a downward spiral.

אבל זו היתה תחילתה של הידרדרות.

And my bad luck was to hit bottom

והמזל הרע שלי הגיע לתחתית

while watching "The Wall" by Pink Floyd,

כשראיתי את "החומה" של הפינק פלויד,

which is a bad idea for a miserable 13-year old high on weed.

שזה רעיון גרוע עבור ילד אומלל בן 13 על חשיש.

So, that night, for whatever reason,

אז, באותו הערב, מאיזו סיבה שלא תהיה,

it seemed like good idea to shave off my eyebrows,

זה נראה לי רעיון טוב לגלח את הגבות שלי,

and then try to kill myself by swallowing all the pills in the bathroom,

ואז לנסות להתאבד ע"י בליעת כל הכדורים בשירותים,

which was not at all fatal,

מה שלא היה קטלני כלל,

but everyone noticed the eyebrows.

אבל כולם הבחינו בגבות.

And that made middle school extra fun.

וזה עשה את החטיבה כיפית יותר.

So, what was your low point?

אז מה היתה נקודת השפל שלכם?

And if you could build a time machine to travel back and talk to that kid,

ואם הייתם יכולים לבנות מכונת זמן כדי לנסוע לעבר ולדבר עם הילד הזה,

what would you say to yourself?

מה הייתם אומרים לעצמכם?

For me, it was easy.

בשבילי זה היה קל.

All I really needed was someone to reassure me

כל מה שהייתי צריך היה מישהו שירגיע אותי

that somehow I was a normal part of the universe.

שאיכשהו אני חלק נורמלי של היקום.

But I didn't feel like I could talk to anyone.

אבל לא הרגשתי שאני יכול לדבר עם מישהו.

And yet weirdly, I fully expected a time traveler

ועדיין בצורה מוזרה, ציפיתי שאיזה נוסע בזמן

to materialize at any time

יתממש בכל רגע

because I was a geek.

בגלל שהייתי חנון.

I didn't know if it would be my unborn son

לא ידעתי אם זה יהיה בני שטרם נולד

or a T-101 cyborg.

או סייבורג טי 101.

But either one would be awesome!

אבל כל אחד מהם יהיה מדהים!

Hey, it's me, yourself from the future, in the year 2012.

היי, זה אני, אתה מהעתיד, בשנת 2012.

I have crucial information for you, but not about the future, about the past,

יש לי מידע חיוני בשבילך, אבל לא על העתיד, על העבר,

a billion years in the past, when this planet was covered with nothing but cells

מיליארד שנים בעבר, כשהכוכב הזה היה מכוסה רק בתאים

and all they did was fight, eat, and divide;

וכל מה שהם עשו היה להילחם, לאכול, ולהתחלק;

fight, eat, and divide.

להילחם, לאכול, ולהתחלק.

Except for one.

חוץ מאחד.

And that's your ancestor.

וזה אבי אבותיך.

This cell enslaved other ones,

התא ששיעבד אחרים,

but master and slave became one.

אבל אדון ועבד הפכו לאחד.

And then those cells invented sex,

ואז התאים האלה המציאו את הסקס,

and then they invented the first bodies

ואז הם המציאו את הגופים הראשונים

with each cell doing a different job,

שבהם כל תא עושה עבודה אחרת,

some smelling,

חלק מריחים,

some moving,

חלק זזים,

some eating.

חלק אוכלים.

And the job of sex went to a special cell called the gamete.

ותפקיד הסקס הלך לתא מיוחד שנקרא "תא-מין".

And those bodies became giant.

והגופים האלו הפכו לענקיים.

The distance to the next body was vast so they had to swim.

המרחק בין הגופים היה עצום אז הם היו צריכים לשחות.

Most would be lost and die so they were mass-produced.

רובם אבדו אז ומתו אז ייצרו אותם בכמויות גדולות.

Soon the oceans were a non-stop riot of sex and death

במהרה האוקיאנוסים היו מהומה גדולה ומתמדת של סקס ומוות

until 500 million years ago, when the first beast crawled onto land.

עד שלפני 500 מיליון שנים, כשהחיות הראשונות עלו על האדמה.

Land is hard

האדמה קשה

because bodies are heavy.

מפני שהגופים כבדים.

And the sun kills gametes.

והשמש הורגת תאי-מין.

To keep them safe,

כדי לשמור עליהם,

so deep inside of a body,

אז עמוק בתוך הגוף,

the mother builds a tiny ocean.

האם בונה אוקיאנוס זעיר.

Outside are events of unimaginable violence.

בחוץ מתחוללת אלימות מעבר לכל דמיון.

Whole new forms of life are being created

צורות חיים שלמות חדשות נוצרות

only to be wiped away.

רק כדי להימחות.

Millions of years are flashing by.

מיליוני שנים עוברות.

But in here, it's always the same.

אבל כאן זה תמיד אותו הדבר.

Peace.

שלווה.

Just peace.

רק שלווה

Maybe we will never know why,

אולי לעולם לא נדע למה,

but of all the possible bodies that have appeared on this planet,

אבל מכל הגופים האפשריים שהופיעו על הכוכב הזה,

it was this one,

זה היה האחד,

bilaterally symmetric,

סימטרי בשני הצדדים,

warm-blooded,

בעל דם חם,

bigger than a mouse,

גדול יותר מעכבר,

smaller than a horse,

קטן יותר מסוס,

2 legs, 10 toes,

2 רגלים, 10 בהונות,

no tail,

בלי זנב,

big brain,

מוח גדול,

language,

שפה,

technology,

טכנולוגיה,

and civilization

rising and falling for thousands of years.

ותרבות

שעולה ונופלת במשך אלפי שנים.

And here you are,

והנה אתם,

a 13-year old human

אדם בן 13

perplexed and embarrassed about sex.

מבולבל ונבוך מסקס.

That's what I came here to tell you:

זה מה שבאתי לכאן להגיד לך:

we don't know why sex evolved nor why it persists.

אנחנו לא יודעים מדוע הסקס התפתח או למה הוא ממשיך.

Why don't we just clone ourselves like all life did a billion years ago?

למה שלא פשוט נשכפל את עצמנו כמו שכל החיים עשו לפני מיליארדי שנים?

It's so much more efficient.

זה הרבה יותר יעיל.

We would all have babies, no mates.

לכולנו יהיו תינוקות, ללא בני זוג.

It could be that children who are genetically different from each other are protected from disease.

ייתכן שילדים ששונים זה מזה גנטית מוגנים ממחלות.

And that is still our best guess.

וזה עדיין הניחוש הכי טוב שלנו.

So be comforted to know that even in the distant future,

אז תרגיש בנוח עם הידיעה שאפילו בעתיד הרחוק,

in the year 2012,

בשנת 2012,

we still don't know what sex is for.

אנחנו עדיין לא יודעים למה נועד הסקס.

It is perplexing.

זה מבלבל.

You shouldn't be embarrassed by it.

אתה לא צריך להיות נבוך מזה.

Sex is a beautiful puzzle.

סקס הוא פאזל יפהפה.

And without it, you simply would not be here.

ובלעדיו, אתה פשוט לא היית פה.

By the way,

דרך אגב,

be nice to your little sister.

תהיה נחמד לאחותך הקטנה.

She's your best friend. You'll see.

היא החברה הכי טובה שלך. עוד תראה.