The fight for the right to vote in the United States - Nicki Beaman Griffin

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Boaz Hovav

When the next general election rolls around,

כשהבחירות הכלליות הבאות יגיעו,

who will be eligible to show up at the polls

מי יהיה זכאי להגיע לקלפיות

and vote for the President of the United States?

ולהצביע לנשיא ארצות הברית?

It's really pretty simple.

למעשה זה די פשוט.

If you are at least 18 years old,

אם אתם בני לפחות 18,

a citizen of the U.S.,

אזרחים של ארצות הברית,

and a resident of a state,

ותושבים של מדינה,

you can vote,

אתם יכולים להצביע,

assuming, that is, you are not a felon.

בהנחה, זאת אומרת, שאתם לא פושעים מורשעים.

Seems about right.

נראה בערך בסדר.

After all, the United States prides itself

אחרי הכל, ארצות הברית מתגאה

on being a democracy,

בהיותה דמוקרטיה,

or a government in which the ultimate authority

או שלטון בו האחריות האולטימטיבית

lies with the citizens of the nation.

מצויה בידי אזרחי האומה.

But it was not always this way.

אבל זה לא תמיד היה כך.

In 1789, George Washington won

ב 1789, ג'ורג' וושינגטון זכה

the electoral college with 100% of the vote,

בבחירות עם 100% מהקולות,

but whose vote was it?

אבל קולות של מי?

Probably not yours.

כנראה לא שלכם.

Only 6% of the entire United States population

רק ל 6% מכלל אוכלוסיית ארה"ב

was allowed to vote at all.

היתה בכלל זכות הצבעה.

Voting was a right

that only white, male property owners

הצבעה היתה זכות

שרק לגברים לבנים בעלי קרקע

were allowed to exercise.

היו יכולים לממש.

By the 1820s and 1830s,

עד שנות ה- 1820 וה- 1830,

the American population was booming

האוכלוסייה האמריקאית גדלה במהירות

from the east coast into the western frontier.

מהחוף למזרחי לגבולות המערביים.

Frontier farmers were resilient,

חקלאים במערב היו בעלי תושיה,

self-reliant,

סמכו על עצמם,

and mostly ineligible to vote

ובעיקר לא זכאים לבחור

because they did not own land.

מפני שלא היתה בבעלותם אדמה.

As these new areas of the nation became states,

כשהאזורים החדשים האלה של המדינה הפכו למדינות,

they typically left out

הן בדרך כלל השמיטו

the property requirement for voting.

את הדרישה לבעלות על קרקע מהבחירה.

Leaders such as Andrew Jackson,

מנהיגים כמו אנדרו ג'קסון,

the United State's first common man President,

הנשיא "פשוט העם" הראשון של ארה"ב,

promoted what he called universal suffrage.

קידם מה שנקרא זכות הצבעה אוניברסלית.

Of course, by universal suffrage,

כמובן, בזכות הצבעה אוניברסלית,

Jackson really meant universal white, male suffrage.

ג'קסון התכוון זכות הצבעה אוניברסלית לגברים לבנים.

All he emphasized was getting rid

עיקר השינוי שלו היה ביטול

of the property requirement for voting,

דרישת הבעלות על הקרקע להצבעה,

not expanding the vote beyond white men.

בלי להרחיב את זכות ההצבעה מעבר לגברים לבנים.

By the 1850s, about 55% of the adult population

עד שנות 1850, בערך 55% מהאוכלוסיה הבוגרת

was eligible to vote in the U.S.,

היתה זכאית לבחור בארה"ב,

much better than 6%,

הרבה יותר מ 6%,

but far from everybody.

אבל רחוק מאוד מכולם.

Then, in 1861,

אז, ב- 1861,

the American Civil War began

מלחמת האזרחים האמריקאית החלה

largely over the issue of slavery

בעיקר בגלל הנושא של עבדות

and states' rights in the United States.

וזכויות המדינות בארה"ב.

When it was all over,

כשהיא נגמרה,

the U.S. ratified the 15th Amendment,

ארה"ב תיקנה את התיקון ה- 15 לחוקה,

which promised that a person's right to vote

שהבטיח שהזכות של אדם לבחור

could not be denied

לא תוכל להשלל

based on race,

בהתבסס על גזע,

color,

צבע,

or previous condition as a slave.

או עבר של עבדות.

This meant that black men,

זה אמר שגברים שחורים,

newly affirmed as citizens of the U.S.,

שאושרו כאזרחים אמריקאים,

would now be allowed to vote.

יכלו עכשיו להצביע.

Of course, laws are far from reality.

כמובן, חוקים הם לעתים רחוקים מהמציאות.

Despite the promise of the 15th Amendment,

למרות ההבטחה של התיקון ה- 15,

intimidation kept African-Americans

איומים מנעו מאפרו-אמריקאים

from exercising their voting rights.

מלממש את זכויות ההצבעה שלהם.

States passed laws that limited

מדינות העבירו חוקים שהגבילו

the rights of African-Americans to vote,

את הזכויות של אפרו-אמריקאים לבחור,

including things like literacy tests,

כולל דברים כמו מבחני אורינות,

which were rigged

שתוכננו מראש

so that not even literate African-Americans

כך שאפילו האפרו-אמריקאים בעלי היכולת לקרוא

were allowed to pass,

לא היו מורשים לעבור,

and poll taxes.

ומיסי קלפיות.

So, despite the 15th Amendment,

אז, למרות התיקון ה- 15,

by 1892, only about 6% of black men

עד 1892, רק בערך 6% מהגברים השחורים

in Mississippi were registered to vote.

במיסיסיפי היו רשומים לבחור.

By 1960, it was only 1%.

עד 1960, זה היה רק 1%.

And, of course, women were still totally out

וכמובן, נשים עדיין היו מחוץ

of the national voting picture.

לתמונת הבחירות הארצית.

It wasn't until 1920

זה לא היה עד 1920

that the women's suffrage movement

שתנועת זכות הבחירה לנשים

won their 30-year battle,

זכתה בקרב שנמשך 30 שנה,

and the 19th Amendment finally gave women the vote,

והתיקון ה- 19 סוף סוף נתן לנשים את זכות הבחירה,

well, white women.

ובכן, נשים לבנות.

The restrictions on African-Americans,

ההגבלות על אפרו-אמריקאים,

including African-American women,

כולל נשים אפרו-אמריקאיות,

remained.

נשארו.

After World War II,

אחרי מלחמת העולם השניה,

many Americans began to question

הרבה אמריקאים התחילו לתהות

the state of U.S. democracy.

על מצב הדמוקרטיה של ארה"ב.

How could a nation that fought

איך אומה שנלחמה

for freedom and human rights abroad

לחרות וזכויות האזרח בארצות אחרות

come home and deny suffrage based on race?

מגיעה הביתה ומונעת זכות בחירה על בסיס גזע?

The modern civil rights movement

תנועת זכויות האזרח המודרנית

began in the 1940s with those questions in mind.

התחילה בשנות ה- 40 עם השאלות האלה.

After years of sacrifice,

אחרי שנים של הקרבה,

bloodshed,

and pain,

הקזת דם,

וכאב,

the United States passed

ארה"ב העבירה

the Voting Rights Act of 1965,

את חוק זכויות ההצבעה של 1965,

finally eliminating restrictions

והסירה לבסוף את ההגבלות

such as literacy tests

כמו מבחני אוריינות

and protecting the voting rights

והגנה על זכויות ההצבעה

promised under the 15th Amendment to the Constitution.

שהובטחו בתיקון ה- 15 לחוקה.

Now, any citizen over the age of 21 could vote.

עכשיו, כל אזרח מעל גיל 21 יכול להצביע.

All seemed well

מה שנראה מתאים

until the United States went to war.

עד שארצות הברית פתחה במלחמה.

When the Vietnam War called up all men

כשמלחמת ויאטנם קראה לכל גבר

age 18 and over for the draft,

מגיל 18 ומעל להתגייס,

many wondered whether it was fair

הרבה תהו אם זה הוגן

to send men who couldn't vote to war.

לשלוח אנשים שלא יכולים להצביע להלחם.

In 1971, the 26th Amendment to the Constitution

ב 1971, התיקון ה- 26 לחוקה

made all citizens 18 and older

קבע שאזרחים מגיל 18

eligible to vote,

יוכלו להצביע,

the last major expansion of voting rights

ההרחבה העיקרית האחרונה לזכויות ההצבעה

in the United States.

בארה"ב.

Today, the pool of eligible voters in the U.S.

היום, מאגר האנשים שזכאים להצביע בארה"ב

is far broader and more inclusive

הוא רחב בהרבה ומכיל יותר

than ever before in U.S. history.

מאי פעם לפני כן בהסטוריה של ארה"ב.

But, of course, it's not perfect.

אבל, כמובן, הוא לא מושלם.

There are still active efforts

יש עדין מאמצים אקטיביים

to suppress some groups from voting,

למנוע מכמה קבוצות להצביע,

and only about 60% of those who can vote do.

ורק 60% מאלה שיכולים להצביע עושים זאת.

Now that you know all the hard work

עכשיו שאתם יודעים את עבודה הקשה

that went into securing the right to vote,

שהושקעה בהבטחת הזכות להצביע,

what do you think?

מה אתם חושבים?

Do enough citizens have the right to vote now?

האם למספיק אזרחים יש את הזכות להצביע עכשיו?

And among those who can vote,

ובין אלה שיכולים להצביע,

why don't more of them do it?

למה לא יותר מהם עושים זאת?