Speech acts: Constative and performative - Colleen Glenney Boggs

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Have you ever seen

האם אי פעם ראיתם

a big, red "No Running" sign at a public pool?

שלט גדול ואדום שאומר "לא רצים" בבריכה הציבורית?

For the most part,

לרוב,

the pace on the deck reflects this statement.

הקצב על הדק משקף את ההצהרה הזו.

But while the sign accurately describes

אבל בעוד השלט מתאר במדוייק

the patrons' movements,

את תנועות המבקרים,

isn't it true that people are walking

האין זה נכון שאנשים הולכים

because the sign tells them no running?

מפני שהשלט אומר להם לא לרוץ?

So, is this sign portraying the pool's environment,

אז, האם השלט משקף את הסביבה של הבריכה,

or is it doing something else,

או שהוא עושה משהו אחר,

something more powerful?

משהו יותר חזק?

The difference between a statement that describes

ההבדל בין הצהרה שמתארת

and one that commands

ואחת שפוקדת

is an idea developed by British linguist J. L. Austin.

הוא רעיון שפותח על ידי הבלשן הלשוני הבריטי ג'. ל. אוסטין.

He defines this distinction

הוא מתאר את האבחנה הזו

as two separate parts of speech:

כשני חלקים נפרדים של דיבור:

constatives

הצהרות

and performatives.

והוראות.

Constatives are sentences

הצהרות הן משפטים

that describe something as true or false,

שמתארים משהו כנכון או לא נכון,

and performatives are sentences

והוראות הן משפטים

that denote an action.

שמסמנים פעולה.

In other words, a constative is,

במילים אחרות, הצהרה היא,

and a performative does.

והוראה עושה.

To help us distinguish these two parts of speech,

כדי לעזור להבדיל בין שני החלקים האלה של המשפט,

let's start by examining constatives

בואו נתחיל לבחון הצהרות

around the park outside the pool.

בפארק סביב הבריכה.

The first sign we encounter says,

השלט הראשון שאנחנו נתקלים בו אומר,

"The park closes at 6 p.m."

"הפארק נסגר ב 6 בערב."

After checking with a friendly park official

אחרי בדיקה עם עובד פארק חביב

that the park does, indeed, close at 6,

שהפארק באמת נסגר ב 6,

we can confirm that this statement

אנחנו יכולים לאשר שההצהרה הזו

is a true constative.

היא הצהרה אמיתית.

Nearby, there's a man on a bench

ליד, יש איש על ספסל

with a newspaper, and the headline reads,

עם עיתון, ובכותרת כתוב,

"Heatwave!"

"גל חום!"

However, the sky is cloudy and it feels quite chilly.

עם זאת, השמיים מעוננים ומרגיש די קריר.

Today's headline is a false constative

הכותרת של היום היא הצהרה שגויה

as it has proven to be incorrect.

מאחר והוכח שהיא לא נכונה.

Before the rain starts to fall,

לפני שהגשם מתחיל לרדת,

let's throw away our can of soda

בואו נשליך את פחית הסודה שלנו

at the blue trash bin that says, "Recycle."

בפח הכחול שעליו כתוב, "מחזרו."

It's a performative.

זו הוראה.

Performatives are sentences

הוראות הן משפטים

that are meant to inspire actions.

שמיועדים לעודד לפעולה.

Rather than conveying a message,

יותר מלהעביר מסר,

it acts upon the world,

היא פועלת על העולם,

it does something.

היא עושה משהו.

In this case, the performative of "Recycle"

במקרה הזה, ההוראה "מחזרו"

is requesting people to put their trash

מבקשת מאנשים לשים את הזבל

into the proper receptacle.

במיכל המתאים.

Words not only bring about actions,

מילים לא רק מביאות פעולות,

sometimes words themselves are actions.

לפעמים מילים הן הפעולות.

This is what is known as speech acts.

זה מה שידוע כפעולת דיבור.

These actions include, but are not limited to,

הפעולות האלה כוללות

ordering,

סידור,

promising,

הבטחה,

apologizing,

התנצלות,

warning,

אזהרה,

sentencing,

גזר דין,

christening,

השקה,

and even marrying.

ואפילו נישואין.

Take a look at the wedding near the gazebo.

הביטו בחתונה ליד הגזיבו.

The couple says the words, "I do."

הזוג אומר את המילים, "אני מסכים."

The speech act here are the words, "I do."

פעולת הדיבור פה היא המילים, "אני מסכים."

These words cause them to marry one another.

המילים האלו גורמות להם להנשא אחד לשני.

"I do" has acted upon them

"אני מסכים" פעלו עליהם

and profoundly changed their world.

ומשנות משמעותית את עולמם.

However, performatives depend

עם זאת, הוראות תלויות

on context and reception.

בהקשר ובקבלה.

These are known as felicity conditions.

אלה ידועים כתנאי פליסיטי.

Imagine if the mayor showed up to the wedding

דמיינו אם ראש העיר היה מופיע בחתונה

and said, "By the power vested in me

ואמר, "בכוח שקיבלתי

as mayor of the city,

כראש העיר,

I name this gazebo 'The Mayor's Pizza Palace.'"

אני קורא לגזיבו הזה "ארמון הפיצה של ראש העיר.""

His words would be a speech act

המילים שלו יהיו דיבור פעולה

by which he named the gazebo.

באמצעותו הוא נותן שם לגזיבו.

And because he's the mayor,

ומאחר והוא ראש העיר,

the gazebo would be known by its new name.

הגזיבו הזה יהיה ידוע בשמו החדש.

But if someone who isn't the mayor,

אבל אם מישהו שהוא לא ראש העיר,

just a normal passerby,

פשוט עוברת אורח,

decides to name the gazebo after her favorite cat,

מחליט לקרוא לגזיבו על שם החתול האהוב עליה,

the chances are the name would not change.

הסיכויים הם שהשם לא ישתנה.

Felicity conditions are the rules

תנאי פליסיטי הם חוקים

under which the performative can be enacted.

תחתיהם ההוראות יכולות לפעול.

These are fairly logical.

אלה הן די הגיוניות.

The performative should have proper authority,

להוראה צריכה להיות סמכות מתאימה,

it should be understood,

היא צריכה להיות מובנת,

it should be clear,

היא צריכה להיות ברורה,

and it should be able to be executed.

והיא צריכה להיות בת ביצוע.

If the performative doesn't meet these conditions,

אם ההוראה לא עומדת בתנאים האלה,

then it doesn't have the power

אז אין לה את הכוח

to denote action.

להוציא לפועל פעולה.

But just because a performative meets its conditions

אבל רק בגלל שהוראה עומדת בתנאים

and is clearly stated,

ונאמרת בברור,

doesn't mean that it's implicitly followed.

זה לא אומר שממלאים אחריה.

Back at the pool,

חזרה לבריכה,

a rowdy group of teenagers races to the high dive.

קבוצה פראית של בני עשרה רצה למקפצה הגבוהה.

"No running" does not seem

לא נראה של "אסור לרוץ"

to have power over them,

יש השפעה עליהם,

and they'll have to face the consequences

והם יהיו חייבים לעמוד בתוצאות

of breaking this performative.

של שבירת ההוראה הזו.

They may even have to force out

הם אולי אפילו יהיו צריכים להוציא

some performatives of their own,

הוראות משלהם,

such as apologizing to the life guard

כמו התנצלות למציל

and promising to never run again.

והבטחה לא לעשות זאת שוב.

Maybe the life guard will respond

אולי המציל יגיב

with another performative,

עם הוראה נוספת,

sentencing them to be banished from the pool

כשהוא דן אותם לגירוש מהבריכה

for the rest of the day.

לשאר היום.

After all, these teenagers must learn

אחרי הכל, בני העשרה האלה חייבים ללמוד

to respect the power of words.

לכבד את כוח המילים.