The story behind your glasses - Eva Timothy

Transcriber: tom carter Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Zeeva Livshitz

Optics, or the enhancement of our natural vision,

אופטיקה, או תגבור הראיה הטבעית שלנו,

has been one of the biggest catalysts for science over the past 500 years,

היתה אחד הזרזים הכי גדולים של המדע ב-500 השנים האחרונות,

Interestingly, it wasn't scientific interest, but more practical matters that led to the initial advancements in optics,

למרבה העניין, זה לא היה עניין מדעי, אלא יותר נושאים פרקטיים שהובילו להתקדמות הראשונית באופטיקה,

starting around 1440 when Johannes Gutenberg invented his printing press.

החל בסביבות 1440 כשיוהנס גוטנברג המציא את מכבש הדפוס.

In short order, books, which had been a rarity,

בקיצור, ספרים, שהיו נדירים,

were now becoming a widespread phenomenon.

הפכו עכשיו לתופעה נפוצה.

All that new reading material meant more knowledge was circulating,

כל חומר הקריאה החדש הזה גרם ליותר ידע להסתובב,

but it also meant that more people were straining their eyes,

אבל זה גם אמר שיותר אנשים אימצו את עינייהם,

likely as they read by candlelight.

כשקראו לאור נרות.

And while spectacles had been invented in Italy around 1286,

ובעוד שמשקפיים הומצאו באיטליה ב- 1286,

the need for reading glasses increased substantially.

הצורך במשקפי קריאה גבר בצורה ניכרת.

Now that people could use lenses to see things more clearly,

עכשיו כשאנשים יכלו להשתמש בעדשות ולראות דברים יותר בבהירות ,

they started wondering if vision could be enhanced to see things the human eye couldn't perceive by its own devices.

הם התחילו לתהות אם הראיה יכולה להיות מוגברת כדי לראות דברים שהעיניים האנושיות לא יכלו לקלוט בעצמן.

Robert Hooke pursued microscopy, and 1665 he published his findings of worlds inside worlds,

רוברט הוק חקר את המיקרוסקופיה, וב 1665 הוא פרסם את ממצאיו על עולמות בתוך עולמות,

which he called "cells" in the book "Micrographia."

שהוא קרא להם "תאים" בספרו "מיקרוגרפיה."

At the other end of the spectrum,

בצד השני של הספקטרום,

Galileo innovated with telescopic lenses,

גלילאו חידש עם עדשות הטלסקופ,

and in 1609, he had refined a telescope until he had an instrument powerful enough to see distant objects in the sky

וב 1609, הוא עידן את הטלסקופ עד שהיה לו מכשיר חזק מספיק לראות אובייקטים מרוחקים בשמיים

with an accuracy no one had before him.

עם דיוק שלאף אחד לא היה לפניו.

He found that the moon had craters and mountains,

הוא מצא שלירח היו מכתשים והרים,

that Jupiter had moons of its own, and the whole system governing the earth and space was brought into question.

שלצדק היו ירחים משלו, וכל המערכת ששלטה בכדור הארץ והחלל הוטלה בספק.

Not everyone was thrilled with all the things Galileo saw though.

אבל לא כולם היו מאושרים עם כל הדברים שגלילאו ראה.

For instance, it was taught at the time that the moon was a perfectly smooth sphere.

לדוגמה, בזמנו חשבו שהירח היה ספרה חלקה לחלוטין.

Yet here was visual proof that was awfully hard to discount.

ועכשיו היתה ראיה ויזואלית שהיתה קשה מאוד להפריכה.

Upon finding moons around Jupiter, he also verified what Johannes Kepler had surmised:

כשנמצאו הירחים סביב צדק, הוא גם אישרר את מה שיוהנס קפלר חזה:

that the earth was not the center of the universe,

שכדור הארץ לא היה מרכז היקום,

dispelling another central dogma of Galileo's day.

ושבר עוד מוסכמה מרכזית בימיו של גלילאו.

Then almost exactly a year after Galileo died,

ואז כמעט בדיוק שנה לאחר שגלילאו מת,

Isaac Newton was born.

אייזק ניוטון נולד.

A lot that had been unknown was visible by now,

הרבה ממה שלא היה ידוע היה גלוי עכשיו,

but much of it was simply the foundation for further questions.

אבל הרבה מזה היה היסוד לשאלות נוספות.

What was light anyway? And color, for that matter?

מה היה אור בכל אופן? וצבע, לצורך העניין?

What were the laws that governed the earth, and the heavens?

מה היו החוקים ששולטים בכדור הארץ, ובשמים?

And could we capture them through keen observation?

והאם נוכל להבין אותם מהסתכלות בלבד?

Newton experimented extensively with optics,

ניוטון עשה ניסויים רבים באופטיקה,

and came to understand light as something of substance,

והגיע להבנה של אור כסוג של חומר,

and colors as components of light at different frequencies.

וצבע כחלקים של אור בתדירויות שונות.

Before Newton, people widely believed that the color was due to different amounts of light,

לפני ניוטון, חשבו שהצבע נבע מכמויות משתנות של אור,

with red being lots of light, and blue being mostly dark.

עם אדום שהיה הרבה אור, וכחול היה בעיקר חושך.

Newton's prism experiments showed that white light could not only be broken into its component colors with one prism,

ניסויי המנסרה של ניוטון הראו שאור לבן יכול לא רק להשבר למרכיביו הצבעוניים עם מנסרה אחת,

but that a second lens could recompose those colors back into white light again,

אלא שעדשה שניה יכולה להרכיב את הצבעים האלו חזרה לאור לבן,

thus showing that color was a matter of light's refraction rather than how light or dark it was.

וכך להראות שצבע היה עניין של שבירת אור ולא כמה כהה הוא.

Newton's studies of optics led to the development of the reflecting telescope.

הלימוד של ניוטון על אופטיקה הביא לפיתוח של טלסקופ מחזיר.

This, together with his study of planetary motion, led to his theory of gravitation,

זה, יחד עם המחקר שלו על תנועות פלנטריות, הובילו לתאוריה שלו על גרביטציה,

one of the world's greatest examples of learning to see something invisible

אחת מהדוגמאות הכי חזקות בעולם של למידה לראות משהו בלתי נראה

by observing its effect on things that are visible.

על ידי התבוננות בהשפעה שלו על דברים נראים.

So fast forward a few hundred years, and here we stand.

אז קדימה מהר כמה מאות שנים, וכאן אנו עומדים.

We've evolved from a single lens to optics that reveal the birth of a star in another galaxy,

התפתחנו מעדשה יחידה לאופטיקה שחשפה לידה של כוכב בגלקסיה אחרת,

or a child developing in the womb,

או ילד שמתפתח ברחם,

or an electron whirling around an atom.

או אלקטרון שטס מסביב לאטום.

At a time when so much is visible, how we see the world around us matters even more than what we see.

בזמן שכל כך הרבה נראה לעין, איך אנחנו רואים את העולם סביבנו חשוב אפילו יותר ממה שאנחנו רואים.

Will we see a world where everything important has already been discovered?

האם נראה עולם בו כל דבר חשוב כבר התגלה?

Or will we see one in which yesterday's discoveries are but a doorway to the breakthroughs of tomorrow?

או האם נראה עולם בו התגליות של אתמול הן רק דלת לפריצות הדרך של מחר?