5 philosophers on anger - Delaney Thull

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

Anger is a complicated emotion.

כעס הוא רגש מסובך.

It can feel reasonable and righteous or impulsive and uncontrollable.

זה יכול להרגיש סביר וצודק או אימפולסיבי ובלתי נשלט.

But is it ever morally right to be angry? And if so, when?

אבל האם זה נכון מבחינה מוסרית לכעוס? ואם כן, מתי?

One of the most foundational understandings of anger

אחת ההבנות הבסיסיות ביותר של כעס

comes from the Greek philosopher Aristotle

מגיעה מהפילוסוף היווני אריסטו

who proposed an idea called “the doctrine of the mean.”

שהציע רעיון שנקרא “דוקטרינת הממוצע“.

In this model, there’s a sweet spot for our actions and emotional reactions,

במודל זה, יש נקודה מושלמת למעשים ולתגובות הרגשיות שלנו,

and it's up to you to develop practical wisdom about when you should feel what

וזה תלוי בכם לפתח חוכמה מעשית לגבי מתי אתם צריכים להרגיש מה

and how strongly to feel it.

וכמה חזק להרגיש את זה.

For example, let’s say you’re going to sleep early

לדוגמה, נניח שאתם הולכים לישון מוקדם

because you have an important meeting tomorrow

כי יש לכם פגישה חשובה מחר

and your neighbor just started blasting music.

והשכן שלכם רק התחיל להשמיע מוזיקה מפוצצת.

If you can’t sleep, you might botch your meeting,

אם אינכם יכול לישון, אתם עלולים להרוס את הפגישה שלכם,

so feeling angry is definitely understandable.

כך שהרגשת כעס בהחלט מובנת.

But how much anger should you feel? And what actions, if any, should you take?

אבל כמה כעס אתם צריכים להרגיש? ואילו פעולות, אם בכלל, עליכם לנקוט?

To answer these questions, Aristotle would need to know more details.

כדי לענות על שאלות אלה, אריסטו יצטרך לדעת פרטים נוספים.

Have you previously talked to your neighbor about this issue?

האם דיברתם בעבר עם השכן שלכם בנושא זה?

Is it a reasonable time to be playing music?

האם זה זמן סביר לנגן מוזיקה?

Is your neighbor trying to antagonize you, or are they just enjoying their evening?

האם השכן שלכם מנסה להרגיז אתכם, או שהם פשוט נהנים מהערב שלהם?

Relying on practical wisdom in Aristotle’s case-by-case approach

הסתמכות על חוכמה מעשית בגישתו של אריסטו כל מקרה לגופו

makes a lot of sense for navigating interpersonal conflicts.

הגיונית מאוד לניווט בסכסוכים בינאישיים.

But what about when there’s no one to blame for your anger?

אבל מה כשאין את מי להאשים בכעס שלכם?

Imagine a tornado completely destroys your house

דמיינו שטורנדו הורס לחלוטין את הבית שלכם

while your neighbor’s home is untouched.

בזמן שהבית של השכן שלכם לא נפגע.

No amount of anger can undo the disaster,

שום כמות של כעס לא יכולה לבטל את האסון,

and there isn’t really a suitable target for your frustration.

ואין באמת מטרה מתאימה לתסכול שלכם.

Yet for the ancient Stoics,

אולם עבור הסטואיקנים הקדומים,

the tornado and the noisy neighbor are basically identical.

הטורנדו והשכן הרועש זהים בעצם.

The Stoics believed life is like an uncontrollable cart we’re all tied to,

הסטואיקנים האמינו שהחיים הם כמו עגלה בלתי נשלטת שכולנו קשורים אליה,

and we can either learn to go with the flow

ואנחנו יכולים ללמוד ללכת עם הזרם

or hurt ourselves fighting its momentum.

או לפגוע בעצמנו במאבק במומנטום שלו.

In their logic, we all live at the whims of fate,

בהיגיון שלהם, כולנו חיים בגחמות הגורל,

and our actions can never actually change things—

והמעשים שלנו לעולם לא יכולים לשנות דברים -

whether it's a natural disaster or how others act towards us.

בין אם זה אסון טבע או איך אחרים פועלים כלפינו.

So Stoics believe anger is always wrong,

אז הסטואיקנים מאמינים שכעס הוא תמיד שגוי,

since it causes pain and is ultimately futile.

מכיוון שהוא גורם לכאב ובסופו של דבר הוא חסר תועלת.

The 8th century Indian Buddhist philosopher Śāntideva

הפילוסוף הבודהיסטי ההודי שאנטידבה מהמאה השמינית

also questioned our free will and the value of anger,

הטיל ספק גם ברצוננו החופשי וערך הכעס,

arguing that because people often lack rational control over their emotions,

וטען שמכיוון שלאנשים לעתים קרובות אין שליטה רציונלית ברגשותיהם,

we should endeavor not to let their anger and cruelty spread to us.

עלינו להשתדל לא לתת לכעסם ולאכזריות שלהם להתפשט אלינו.

But even if it’s hard for us to control our anger,

אבל גם אם קשה לנו לשלוט בכעס שלנו, ייתכן

there might be something we can learn from it.

שיש משהו שנוכל ללמוד ממנו.

Philosopher PF Strawson’s theory of reactive attitudes

התיאוריה של הפילוסוף פ.פ סטרוסון על עמדות תגובתיות

suggests that experiencing anger is a natural part of human psychology

מצביעה על כך שחווית כעס היא חלק טבעי מהפסיכולוגיה האנושית

that helps us communicate blame and hold each other accountable.

המסייעת לנו לתקשר אשמה ולדרוש זה מזה דין וחשבון.

In this model, anger can be an important part

במודל זה, כעס יכול להיות חלק חשוב

of letting us know when something immoral is happening,

בליידע אותנו כשמשהו לא מוסרי קורה,

so removing it would impair our social lives and moral communities.

כך שהסרתו תפגע בחיינו החברתיים ובקהילות המוסריות שלנו.

But finding the right response to those psychological alarm bells can be tricky.

אך מציאת התגובה הנכונה לאותם פעמוני אזעקה פסיכולוגיים יכולה להיות מסובכת.

For instance, if you were supervising cruel, disrespectful young children,

לדוגמה, אם הייתם מפקחים על ילדים צעירים אכזריים וחסרי כבוד,

it might be natural to feel anger,

זה יכול להיות טבעי לחוש כעס,

but it would be wrong to treat their moral mistakes

אבל זה יהיה לא נכון להתייחס לטעויות המוסריות שלהם

like those of fully formed adults.

כמו לאלה של מבוגרים.

So when should you act on anger?

אז מתי עליכם לפעול על פי כעס?

And can it ever help change things for the better?

והאם זה יכול לעזור לשנות דברים לטובה?

Let's imagine your community is experiencing serious health issues

בואו נדמיין שהקהילה שלכם חווה בעיות בריאותיות חמורות

because a nearby factory is illegally polluting the water supply.

מכיוון שמפעל סמוך מזהם באופן בלתי חוקי את אספקת המים.

A long tradition in political philosophy argues that the righteous anger

מסורת ארוכה בפילוסופיה הפוליטית טוענת כי הכעס המוצדק

often invoked by witnessing this kind of injustice

המופעל לעתים קרובות על ידי עדות לסוג זה של עוול

can be invaluable for fueling change and motivating community action.

יכול להיות לא יסולא בפז לתדלוק שינוי ולהניע פעולה קהילתית.

In unjust situations like this,

במצבים לא צודקים כאלה,

it could be a moral mistake to suppress your anger,

זו יכולה להיות טעות מוסרית לדכא את הכעס שלכם,

instead of channeling it into positive action.

במקום לתעל אותו לפעולה חיובית.

But other philosophers argue that anger has an inherent negative element

אך פילוסופים אחרים טוענים שלכעס יש אלמנט שלילי מובנה

that limits its transformative power.

המגביל את כוחו הטרנספורמטיבי.

Philosopher Martha Nussbaum pointed out that famous civil rights activists

הפילוסופית מרתה נוסבאום ציינה כי פעילי זכויות אזרח מפורסמים

such as Gandhi, Nelson Mandela, and Martin Luther King Jr

כמו גנדי, נלסון מנדלה ומרטין לותר קינג ג’וניור

warned that giving yourself over to even the most righteous anger

הזהירו כי להתמסר אפילו לכעס הצודק ביותר

can lead one to become bitter, vengeful, or hateful of others.

יכול לגרום לאדם להיות מר, נקמני או שונא אחרים.

They cautioned that we should carefully calibrate our emotional responses

הם הזהירו כי עלינו לכייל בקפידה את התגובות הרגשיות שלנו

to ensure that we see others not as enemies

כדי להבטיח שנראה באחרים לא אויבים

but as community members with whom we must learn to coexist,

אלא כחברי קהילה שאיתם עלינו ללמוד להתקיים יחד,

regardless of our ever-changing emotions.

ללא קשר לרגשות המשתנים שלנו כל הזמן.