Stunning buildings made from raw, imperfect materials | Débora Mesa Molina

תרגום: Yael RAMON עריכה: Shai Hakim

Architecture is a profession with many rules,

ארכיטקטורה היא מקצוע עם הרבה חוקים.

some written, some not,

חלק מהם כתובים, אחרים לא.

some relevant and others not.

חלק רלוונטיים ואחרים לא.

As architects, we're constantly gravitating

כארכיטקטים אנחנו מתלבטים כל הזמן

between following these rules by the book

בין שמירה על החוקים ועבודה "לפי הספר"

or making a space for imagination --

ובין האפשרות לפנות מקום לדמיון, --

for experimentation.

להתנסויות חדשות.

This is a difficult balance.

זהו איזון שקשה לשמור עליו.

Especially through architecture,

בייחוד בארכיטקטורה,

you're trying to challenge preconceptions and push boundaries and innovate,

אנחנו מנסים לאתגר מוסכמות, לפרוץ גבולות ולחדש,

even if just using what we have around and we overlook all the time.

גם אם נשתמש רק במה שנמצא סביבנו ואנחנו מתעלמים ממנו כל הזמן.

And this is what I've been doing along with my team,

וזה מה שאני עושה יחד עם הצוות שלי,

Ensamble Studio,

בסטודיו אנסמבל,

and from our very early works

וכבר מן העבודות המוקדמות ביותר שלנו

that happened in strict historic contexts,

זה נעשה בהקשרים היסטוריים הדוקים,

like the city of Santiago de Compostela.

כמו העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה.

Here we built the General Society of Authors and Editors,

כאן אנחנו בונים את החברה הכללית לסופרים ועורכים,

a cultural building.

מבנה של תרבות.

And on top of all the regulations,

ונוסף לכל התקנות,

we had to use stone by code

אנחנו חייבים, לפי החוק, להשתמש באבן מקומית.

and our experience was limited,

היה לנו רק ניסיון מועט בזה,

but we had incredible references to learn from,

אבל הרבה דוגמאות ללמוד מהן,

some coming from the city itself

חלק מהן מן העיר עצמה

or from nearby landscapes

או מן הנופים הסובבים אותה

or other remote places

או ממקומות רחוקים יותר

that had impacted our education as architects,

שהשפיעו על הכשרתנו כארכיטקטים,

and maybe you recognize here.

ואולי תצליחו לזהות אותם כאן.

But somehow the finished products that industry made available

אבל איכשהו, החומרים המוגמרים שהתעשיה סיפקה לנו כארכיטקטים,

for us as architects to use in our buildings

כדי שנשתמש בהם בבניינים שלנו

seemed to have lost their soul.

נראו לנו כחסרי נשמה.

And so we decided to go to the nearby quarries

אז החלטנו לגשת למחצבות הקרובות

to better understand the process that transforms a mountain

כדי להבין טוב יותר את התהליך שהופך את ההר

into a perfectly square tile that you buy from a supplier.

לריבוע מדויק של אבן שאותה ניתן לרכוש מן הספק.

And we were taken by the monumental scale of the material

ונכבשנו בקסמי ההיקפים העצומים של החומר

and the actions to extract it.

והפעולות המבוצעות כדי לחצוב אותו.

And looking carefully,

וכשהסתכלנו בצורה מדוקדקת יותר

we noticed hundreds of irregular blocks piling up everywhere.

הבחנו במאות בלוקים בלתי מדויקים שנערמו בכל מקום.

They are the leftovers of an extraction sequence:

אלו היו שאריות מתהליכי החציבה:

the ugly parts that nobody wants.

החלקים המכוערים שאף אחד לא רוצה אותם.

But we wanted them.

אבל אנחנו רצינו אותם.

We were inspired.

הם העניקו לנו השראה.

And it was a win-win situation

וזה היה מצב שבו כולם מרוויחים,

where we could get this residual material of great quality,

אנחנו יכולנו לקבל את השאריות האלו באיכות מעולה -

doomed to be crushed,

שאמורות היו לעבור גריסה -

at a very low cost.

במחיר נמוך מאד.

Now, we had to convince our clients that this was a good idea;

כעת היינו צריכים לשכנע את הלקוחות שלנו שזה רעיון טוב;

but foremost, we had to come up with a design process

אבל בראש ובראשונה היינו צריכים להכין לעצמנו תהליך עיצובי

to reuse these randomly shaped rocks,

שבו נמחזר את כל האבנים האלו, שכל אחת מהן בצורה שונה,

and we had not done this before.

Today everything would be much easier

היום הכל היה קל הרבה יותר

because we would go to the quarry

משום שהיינו הולכים למחצבה

with our smartphones equipped with 3-D scanners

עם הסמארטפון שלנו, המצויד בסורק תלת-ממד

and we would document each rock,

ומתעדים כל אבן,

turn that into a digital model --

הופכים אותן לדגם דיגיטלי -

highly engineer the whole process.

ומייצרים את כל התהליך בהנדסה מתוחכמת.

But more than a decade ago,

אבל לפני יותר מעשור,

we had to embrace uncertainty

היינו חייבים לקבל על עצמנו את חוסר הוודאות,

and put on our boots, roll up our sleeves

לנעול נעליים, להפשיל שרוולים

and move to the quarry for a hands-on experience.

ולצאת למחצבות לאירוע חווייה של עבודת כפיים.

And we also had to become the contractors

והיינו צריכים גם להפוך לקבלנים

because we failed at finding somebody willing to share the risk with us.

משום שלא הצלחנו למצוא מישהו שיהיה מוכן להשתתף איתנו בסיכון.

Now, luckily, we convinced the quarry team to help us build a few prototypes

למרבה המזל שכנענו את צוות המחצבה לסייע לנו בבניית דגמים אחדים

to resolve some of the technical details.

שיוכלו לתת מענה לבעיות טכניות מסוימות.

And we agreed on a few mock-ups,

והסכמנו על מספר תבניות,

but we got excited,

אבל התחלנו להתלהב,

and one stone led to another

ואבן אחת הובילה לשנייה

until we succeeded to build

עד שהצלחנו לבנות

an 18-meter-long by eight-meter-high structure

מבנה באורך של 18 מטרים וגובה של 8 מטרים

that recycled all the amorphous material of the quarry,

שהשתמש בכל החומר הבלתי מעובד של המחצבה.

just supported by gravity --

בתמיכה של כוח המשיכה בלבד -

no mortar and no ties.

ללא מלט וללא חיבורים.

And once built and tested,

ואחרי שבנינו ובדקנו,

moving it to the final site in the city center

העברה לאתר הסופי במרכז העיר

to unite it with the rest of the building

כדי לחבר אותו לשאר חלקי המבנה,

was a piece of cake,

היתה החלק הכי קל.

because by having isolated uncertainty

משום שלאחר שבודדנו את חוסר הוודאות

and managed risk in the controlled environment of the quarry,

והתגברנו על הסיכון באמצעות הסביבה המבוקרת במחצבה,

we were able to complete the whole building in time

יכולנו להשלים את כל המבנה

במסגרת הזמן והתקציב שנקבע,

and on budget,

even if using nonconventional means and methods.

למרות השימוש באמצעים ושיטות לא שגרתיים.

ועדיין אני מקבלת עור ברווז

And I still get goosebumps

when I see this big chunk of the industrial landscape

כשאני רואה חתיכות של הנוף התעשייתי הזה

in the city,

בתוך העיר, במבנה,

in a building,

כשהמבקרים והשכנים מגיבים אליהם.

experienced by the visitors and the neighbors.

This building gave us quite a few headaches,

הבניין הזה גרם לנו לא מעט כאב-ראש,

והוא יכול היה גם להיות חריג בסגנון העבודה שלנו,

and so it could have well been an exception in our work,

אבל במקום זאת, הוא הפך להיות שיטת הפעולה שלנו

but instead it started to inform a modus operandi

where every project becomes this opportunity

שבה כל פרויקט הופך להזדמנות

לבחינת הגבולות של מקצוע שלדעתנו צריך לעבור בדחיפות חשיבה מחודשת.

to test the limits of a discipline we believe has to be urgently reimagined.

So what you see here are four homes

מה שאתם רואים כאן הוא ארבעה בתים

that we have designed, built and inhabited.

שאנחנו תכננו, בנינו ואכלסנו.

Four manifestos where we are using the small scale

ארבע הוכחות בהן אנו משתמשים בהיקף המצומצם

to ask ourselves big questions.

כדי לשאול את עצמנו שאלות רחבות בהרבה.

And we are trying to discover the architectures

ואנו מנסים לגלות את הארכיטקטורה

that result from unconventional applications of pretty mundane materials

הנוצרת משימוש לא שגרתי בחומרים וטכנולוגיות שגרתיים למדי

and technologies,

like concrete in different forms in the top row,

כגון מלט בצורות שונות בחלק העליון,

או פלדה וקצף בחלק התחתון.

or steel and foam in the bottom row.

למשל, הביטו בקורות בטון יצוק אלו.

Take, for instance, these precast concrete beams.

You have probably seen them

בטח ראיתם אותן

building bridges, highways, water channels --

בבנייה של גשרים, כבישים מהירים, תעלות מים -

we found them on one of our visits to a precast concrete factory.

מצאנו אותם באחד מן הביקורים שלנו במפעל לבטון יצוק.

And they might not seem especially homey or beautiful,

והם בוודאי לא נראו ביתיים או יפים במיוחד.

but we decided to use them to build our first house.

אבל אנחנו החלטנו להשתמש בהם לבניית הבית הראשון שלנו.

And this was an incredible moment

וזה היה רגע מדהים

because we got to be architects as always,

משום שהצלחנו להיות ארכיטקטים כמו תמיד,

builders once more

בנאים פעם נוספת,

and, for the first time, we could be our own clients.

ונוסף על כך, בפעם הראשונה, הצלחנו להיות לקוחות של עצמנו.

So, here we are trying to figure out how we can take these huge catalogue beams

אז הנה אנחנו, מנסים למצוא דרך להעביר את הקורות העצומות האלו בייצור המוני

of about 20 tons each

שכל אחת מהן שוקלת כ-20 טון

and stack them progressively around a courtyard space ...

ולהניח אותן בהדרגה מסביב לשטח של חצר...

מרכז הבית שלנו.

the heart of the house.

And due to the dimensions and their material quality,

ועקב המידות שלהם ואיכות החומר ממנו הם עשויים

these big parts are the structure that carry the loads to the ground,

חלקים גדולים אלו הם היסודות שיתמכו בעומסי המבנה,

but they are much more than that.

אבל הם גם הרבה יותר מכך.

They are the swimming pool;

הם בריכת השחייה;

they are the walls that divide interior from exterior;

הם הקירות שיחלקו בין פנים הבית לחלקו החיצוני;

הם החלונות שישמשו כמסגרת לנוף;

they are the windows that frame the views;

הם הגימור;

they are the finishes;

הם רוחו החייה של הבית הזה.

they are the very spirit of this house.

A house that is for us a laboratory

בית שישמש לנו כמעבדה

שבה נבחן איך אנחנו יכולים לנצל מרכיבים רגילים בצורה לא רגילה.

where we are testing how we can use standard elements in nonstandard ways.

ואנחנו מתבוננים בתוצאות המסקרנות.

And we are observing that the results are intriguing.

לומדים מתוך עשייה, שייצור מראש

And we are learning by doing

that prefabrication can be much more than stacking boxes

הוא לא רק קופסאות שמונחות זו על גבי זו בערימה

or that heavy parts can be airy and transparent.

או שגם חלקים כבדים יכולים להיות אווריריים ושקופים.

ומעבר לעיצוב ובנייה של הבית הזה,

And on top of designing and building this house,

אנחנו מקבלים משוב רב ערך

we get invaluable feedback,

sharing it with our family and our friends

מכך שאנו חולקים אותו עם המשפחה והחברים שלנו

because this is our life

כי הוא החיים שלנו

and our work in progress.

והתקדמות העבודה שלנו.

The lessons that we learn here get translated into other projects

השיעור שלמדנו כאן מתורגם

אל פרוייקטים אחרים ותכניות אחרות

and other programs

and other scales as well,

וגם בהיקפים אחרים,

ואלו נותנים לנו השראה לעבודה חדשה.

and they inspire new work.

Here again we are looking at very standard products:

כאן אנחנו רואים שוב חומרים רגילים לגמרי:

מוטות פלדה מגלוונת שניתן בקלות לחתוך ולהבריג,

galvanized steel studs that can be easily cut and screwed,

insulating foams, cement boards --

קצף מבודד, לוחות בטון -

כל החומרים שניתן למצוא חבויים בין קירות חלוקה

all materials that you can find hidden in partition walls

and that we are exposing;

ואנחנו חושפים אותם;

and we are using them to build a very lightweight construction system

ואנחנו משתמשים בהם כדי לבנות מערכת מבנית קלת משקל

that can be built almost by anyone.

שכמעט כל אחד יכול לבנות בעצמו.

ואנחנו עושים את זה לבד, במו ידינו בסדנה שלנו,

And we are doing it ourselves with our hands in our shop,

and we are architects. We're not professional builders

ואנחנו ארכיטקטים. לא בנאים מקצועיים.

but we want to make sure it's possible.

אבל אנחנו רוצים לוודא שזה אכן אפשרי.

And it's so nice that Antón can move it with his hands

וזה כל כך קל, עד שאנטון יכול להזיז אותם בעצמו

וחאווייר יכול להעמיס אותם למכולה.

and Javier can put it in a container,

ואנחנו יכולים להוביל את זה

and we can ship it

like you would ship your belongings if you were moving abroad ...

כמו שמובילים חפצים אישיים כשעוברים לגור בארץ אחרת ...

which is what we did five years ago.

שזה בעצם מה שעשינו לפני חמש שנים.

We moved our gravity center from Madrid

העברנו את מרכז הכובד שלנו ואת הבית

and the house of the concrete beams to Brookline.

של קורות הבטון ממדריד לברוקלין.

And we found the ugly duckling of a very nice neighborhood:

ומצאנו את הברווזון המכוער של שכונה נחמדה מאד:

גראז' בן קומה אחת שהיה הדבר היחיד שיכולנו להרשות לעצמנו.

a one-story garage and the only thing we could afford.

אבל זה היה בסדר, כי רצינו להפוך אותו לברבור,

But it was OK because we wanted to transform it into a swan,

installing on top our just-delivered kit of parts,

ולהתקין מעליו את ערכת החלקים המוכנים שהבאנו איתנו,

once more becoming the scientists and the guinea pigs.

ולהפוך שוב להיות גם המדענים וגם שפני הניסיון.

אז זהו בית שמשתמש בכמה מן החומרים

So this is a house that uses some of the cheapest

and most normal materials that you can find in the market

הכי רגילים והכי זולים שניתן למצוא בשוק

that applies the ubiquitous four-by-eight modulation

שמשתמש בחלוקה מודולרית של ארבע על שמונה שמתאימה לכל מקום

that governs the construction industry.

ושולטת בתעשיית הבינוי כיום.

And yet a different organization of the spaces

ובכל זאת, חלוקת החללים השונה

and a different assembly of the parts

והרכבת החלקים השונה

is able to transform an economically built home

מצליחות להפוך בית שבנוי בצורה חסכונית

למרחב יוקרתי.

into a luxurious space.

ועכשיו, אנחנו חולמים, ואנחנו עובדים יחד עם מפתחים,

And now, we're dreaming and we're actively working with developers,

with builders,

עם בנאים,

with communities

עם קהילות

to try to make this a reality for many more homes

כדי לנסות ולהפוך אותו למציאות עבור בתים רבים אחרים,

and many more families.

ועבור משפחות רבות אחרות.

And you see, the world around us is an infinite source of inspiration

ואתם רואים, העולם סביבנו הוא מקור אינסופי להשראה

if we are curious enough to see beneath the surface of things.

אם נהיה סקרנים מספיק ונתבונן מעבר לפני השטח של הדברים.

Now I'm going to take you to the other side of the moon:

עכשיו אקח אתכם לצד השני של הירח:

to the sublime landscape of Montana,

לנופים הנשגבים של מונטנה,

שם הצטרפנו לפני מספר שנים לקאתי ופטר האלסטד

where a few years ago we joined Cathy and Peter Halstead

to imagine Tippet Rise Art Center on a 10,000-acre working ranch.

כדי לדמיין את מרכז האומנות טיפט רייז בחווה פעילה על שטח של כ-40 אלף דונם.

כשביקרנו באתר בפעם הראשונה,

And when we first visited the site,

we realized that all we knew about what an art center is

התברר לנו שכל מה שידענו על מרכזי אומנות

אין לו שום ערך עבור הלקוח הזה,

was absolutely pointless for that client,

for that community, for that landscape.

או עבור הקהילה הזו, או עבור השטח והנוף האלו.

The kind of white-box museum type had no fit here.

סוג המוזיאונים בסגנון קופסה לבנה לא התאים לכאן.

So we decided to explode the center into a constellation of fragments,

אז החלטנו לפרק את המרכז למכלול של פריטים,

of spaces spread across the vast territory

של חללים הפזורים על פני כל השטח הנרחב הזה

that would immerse the visitors into the wilderness of this amazing place.

שבעזרתם יוכלו המבקרים לשקוע באופי הפראי של המקום המדהים הזה.

So back in the office, we are thinking through making,

כשחזרנו למשרד, התחלנו לחשוב דרך העשייה

using the land both as support and as material,

דרך השימוש באדמה גם כתמיכה וגם כחומר גלם,

על ידי לימוד מתוך התהליכים הגיאולוגיים

learning from its geological processes of sedimentation, erosion,

של שקיעה, התבלות, התפצלות, התגבשות -

fragmentation, crystallization --

explosion --

התפרצות -

כדי לחשוף תצורות הנולדות מתוך הקרקע,

to discover architectures that are born from the land,

that are visceral extensions of the landscape,

שמהווים שלוחה פנימית של הנוף,

כמו הגשר הזה העובר מעל לקניון מרפי

like this bridge that crosses Murphy Canyon.

Or this fountain.

או המזרקה הזו.

Like this space topping a hill ...

כמו המרחב הזה בראש הגבעה...

or this theatre that brings to us the space of the mountains

או התיאטרון הזה המקרב אלינו את מרחבי ההרים

and its sound.

ואת צליליהם.

And in order to realize this idea,

כדי להבין את הרעיון הזה,

construction cannot be perfectly planned.

תהליך הבנייה לא יכול להיות מתוכנן בצורה מושלמת.

We need to embrace the drastic weather and the local craft.

אנחנו צריכים להתאים עצמנו לקיצוניות בשינויי מזג האוויר, ולכוחות של המקום.

We need to control just those aspects that are critical,

עלינו לשלוט במדויק רק בהיבטים הקריטיים,

like the structural, the thermal,

כגון התכונות המבניות, התרמיות, האקוסטיות,

the acoustical properties embedded in the form.

הטבועות בצורה החיצונית.

But otherwise, improvisation is welcome and is provoked.

אבל מעבר לכך, אלתור הוא מבורך ונוצר כל הזמן.

And the moment of construction is still a moment of design

רגע של בנייה הוא גם רגע של עיצוב

and a moment of celebration

ושל חגיגה

where different hands, hearts, minds come together to perform a final dance.

שבו ידיים שונות, מוחות שונים מתאחדים ויוצרים מחול סופי אחד.

And the result then cannot be anticipated.

ואת התוצאה אז אי אפשר לחזות מראש.

היא מגיעה בהפתעה.

It comes as a surprise.

And we unwrap architecture like you would unwrap a birthday gift.

ואנחנו פותחים את אריזת המבנה כמו שפותחים אריזה של מתנת יום-הולדת.

Architecture isn't uncovered:

הארכיטקטורה אינה נחשפת:

it's discovered.

היא מתגלה.

It's extracted from the guts of the earth to build a shelter,

היא נחצבת מקרביה של האדמה כדי ליצור מקלט,

one of the most basic human needs.

אחד מן הצרכים הבסיסיים של האדם.

ארכיטקטורה, אומנות, נוף. ארכיאולוגיה, גיאולוגיה - כולם מתאחדים

Architecture, art, landscape,

archaeology, geology -- all made one.

על ידי שימוש במשאבים העומדים לרשותנו בדרכים קיצוניות,

And by using the resources at our disposal in radical ways,

by making a space for experimentation,

על ידי פינוי מקום להתנסות,

we are able to bring to light architectures that find the beauty latent

אנו מסוגלים ליצור מבנים החושפים את היופי החבוי

בחומרים הגולמיים והבלתי מושלמים המצויים סביבנו,

in the raw and imperfect things that surround us,

that elevate them

היופי המרומם אותם

and let them speak their own language.

ומאפשר להם לדבר בשפה משלהם.

Thank you.

תודה.

(מחיאות כפיים)

(Applause)