Everything around you can become a computer | Ivan Poupyrev

תרגום: Ofir Blum עריכה: Alsa Saal

Computers have become truly incredible.

מחשבים נהפכו לכלים מדהימים.

We are walking around with supercomputers in our pocket.

אנחנו מסתובבים עם מחשבי-על בכיס.

How amazing is that?

איזה מדהים זה?

So it is disappointing

לכן זה מאכזב

that the way we use computers, the way we interact with them,

שהדרך בה אנו משתמשים במחשבים, איך שאנו מפעילים אותם,

hasn't really changed in the last 50 years.

לא השתנתה ב50 השנים האחרונות.

We still use a mouse and keyboards. We're clicking on screens and buttons.

אנו עדיין משתמשים במקלדת ועכבר, אנו לוחצים על מסכים וכפתורים.

Mobile phones are the same.

טלפונים סלולרים זהים למה שהיו.

We're just using fingers instead of a mouse.

אנו רק משתמשים באצבעות במקום בעכבר.

So is that it?

אז זה הכל?

Is that what the future looks like?

האם כך נראה העתיד?

We're going to be stuck in the screens

אנו נהיה תקועים עם הפנים במסכים

with our faces not seeing the world around us?

ולא נראה את העולם שמסביב?

That's not the future I imagine, or the future I'm attracted to.

זה לא העתיד שאני מדמיין, או העתיד אליו אני נמשך

What I've been always interested in is things,

תמיד התעניינתי בדברים,

physical things we use every day, like things on this table

דברים פיזיים כמו אלה שעל השולחן

that the family doesn't pay attention to.

שהמשפחה לא שמה לב אליהם.

Things tell our story. They tell who we are.

דברים מספרים את הסיפור שלנו, ומספרים מי אנחנו

They tell a lot about us.

הם אומרים רבות עלינו.

Let me give you an example.

אני אתן לכם דוגמה.

These are photographs of things a person touched during 24 hours.

אלה תמונות של דברים בהם אדם נגע במשך 24 שעות.

What can you tell about him?

מה אתם יכולים להגיד עליו?

He loves his motorcycle. Right?

הוא אוהב את האופנוע שלו. נכון?

The biggest thing in his picture.

החפץ הגדול ביותר בתמונה שלו.

What can you tell about this girl?

מה ניתן להגיד על הילדה הזו?

She spends all her time on the beach.

היא מבלה את כל זמנה בים.

There's a surfboard.

הנה גלשן.

She lives by the sea.

היא גרה ליד הים.

What can you tell about this guy?

מה אפשר לומר על הבחור הזה?

He's a chef.

הוא שף.

Look at all the ingredients he touched during the day,

תראו את כל המרכיבים בהם הוא נגע במשך כל היום,

while he was preparing the food,

בזמן שהכין את האוכל,

and the computer is a tiny part of his life,

והמחשב הוא רק חלק קטן מחייו,

this sad thing in the corner.

החפץ העצוב בפינה.

So if we are using things all the time,

אז אנו משתמשים בחפצים כל הזמן,

and this is a big part of our lives,

והם חלק משמעותי מחיינו,

can things become the way for us to interact with our digital life?

האם חפצים יכולים להיות ממשק לחיינו הדיגיטלים?

Can the world become your interface?

האם העולם יכול להיות הממשק שלנו?

That was my idea.

זה היה הרעיון שלי.

I've been working for 20 years on it.

אני עובד עליו במשך 20 שנים.

My idea is that in order to interact in digital life,

הרעיון הוא שעל מנת לפעול בחיינו הדיגטלים,

you don't need to have screens and keyboards and mouses.

אנו לא חייבים מסכים, מקלדות ועכברים

You can interact with your digital life

אפשר לפעול בחיים הדיגיטלים

just by using the things you use every day.

בעזרת החפצים שבשימושנו היום-יומי.

And to realize this idea, I need to solve three big challenges.

וכדי להבין רעיון זה, אני צריך לפתור 3 אתגרים גדולים.

Let me tell you about them.

בואו אני אספר לכם עליהם.

The first one, obviously: Is it even possible?

הראשון, מן הסתם: האם זה בכלל אפשרי?

How can you take an everyday thing you use every day

איך ניתן לקחת חפץ בו אנו משתמשים כל יום

and turn it into a computer interface?

ולהפוך אותו לממשק מחשב?

Now I was inspired by the book "Hackers."

אני קיבלתי השראה מהספר "האקרים".

I read it when I was a teenager,

קראתי אותו כשהייתי נער,

and one of the essential ideas of this book

ואחד הרעיונות המרכזיים בספר

is that you can change the purpose of things

הוא שניתן לשנות את המטרה של דברים

by inventing new technology and then hacking into things

אפשר להמציא טכנולוגיה חדשה, לפרוץ לדברים

and changing them.

ולשנות אותם.

So I've been thinking what kind of technology I can invent

אז אני ניסיתי לחשוב איזו מין טכנולוגיה אני יכול להמציא

so that I can hack into things you use every day

כך שאוכל לפרוץ לחפצים בשימוש יום-יומי

and make them interactive.

ולהפוך אותם לאינטראקטיבים.

So when I was working on this thing, I invented this sensor

כשעבדתי על זה, המצאתי את החיישן הזה

which injects structured electric fields into objects

שמעביר שדות חשמלים מסויימים לתוך חפץ

and turns them into gesture interfaces.

והופך אותם לממשקי מחוות.

So this doorknob, unmodified, can become a gesture sensor.

למשל, הידית הזאת יכולה להפוך לחיישן מחווה.

It can know how you're touching it. It can feel how you're touching it.

היא יכולה לדעת אך אתה נוגע בה, היא יכולה להרגיש אך אתה נוגע בה.

It makes a circle, or can I grasp.

אני יכול להקיף אותה, או לתפוס.

And this doorknob isn't modified.

וידית זו לא שונתה.

There's nothing special about doorknobs.

אין שום דבר מיוחד בידיות.

Anything can become interactive.

כל דבר יכול להיות אינטראקטיבי.

What about plants?

מה לגבי צמחים?

So plants are interesting, because with plants,

צמחים הם מעניינים, מכיוון שעם צמחים,

they can know where you're touching.

אפשר לדעת איפה אתם נוגעים.

You can see the line moving up and down on the image.

אתם יכולים לראות את הקו זז מעלה ומטה בתמונה.

And that can turn into a musical interface.

וזה יכול להפוך לכלי נגינה.

(Musical tones)

(מנגינה)

Now, we do have also practical applications:

כעת, יש לנו גם שימושים פרקטיים:

a calendar plant for those who are obsessed about practicality.

צמח שהוא יומן, לאלה שאובססיבים לארגון.

(Laughter)

(צחוק)

We can give things a personality.

אנו יכולים להעניק אישיות לחפצים.

(Low notes changing in pitch)

(צלילים נמוכים שמשנים גובה)

So in this particular example,

בדוגמה זו,

the orchid can communicate to you

הסחלב יכול לתקשר אתכם

through images and sounds.

דרך תמונות וצלילים.

It doesn't like to be touched, so it's created these electric images

הוא לא אוהב שנוגעים בו, אז הוא יוצר את התמונות החשמליות האלה

that are hissing at you.

ששורקות לכם.

This plant, for example,

הצמח הזה לדוגמה,

is more robust, it's a snake plant,

הוא יותר חזק, זה כידונן,

and it likes playing with you. It engages you.

והוא אוהב לשחק אתכם, הוא רוצה צומת לב מכם.

So every thing can be different,

אז כל דבר יכול להיות שונה,

and every thing can represent what it feels.

וכל דבר יכול להציג מה הוא מרגיש.

So everything can be hacked, all the things, including your body.

אפשר לפרוץ לכל דבר, כולל לגוף שלכם.

In this example, we hacked your body

בדוגמה זו, פרצנו לגוף שלכם

so you can measure how you're folding your hands

כך תוכלו לבדוק איך אתם מקפלים את ידיכם

and then using your hand gestures to control something else,

ולהשתמש בצורת היד שלכם כדי לשלוט בדבר אחר,

so if you don't want to listen to some music thousands of times,

למשל, אם אתם לא רוצים לשמוע את אותה מוזיקה שוב ושוב,

you simply can cover your ears to turn it off.

אתם יכולים פשוט לכסות את אוזניכם כדי לכבות אותה.

So everything can be hacked, and research is important,

כלומר, כל דבר יכול להיפרץ, ומחקר הוא חשוב,

but the second challenge we have

אבל הקושי השני שיש לנו

is how can we go from R and D, and prototypes, to real products?

הוא איך ניתן לעבור ממו"פ ואבי-טיפוס למוצרים ממשיים?

How can we make real things that are also interfaces?

איך אנו יכולים ליצור דברים ממשיים שהם גם ממשקים

And you may ask yourself, who would do this?

ואתם יכולים לשאול את עצמכם, מי יעשה את זה?

Silicon Valley?

עמק הסיליקון?

Is it through Shenzhen?

האם זה עובר דרך שנזן?

Now the challenge there is that the world of things is huge.

האתגר כעת הוא שהעולם של חפצים הוא עצום.

Every year, the apparel industry produces 150 billion garments.

כל שנה, תעשיית הביגוד מייצרת 150 מיליארד בגדים.

In comparison, the technology industry only makes 1.4 billion phones.

להשוואה, תעשיית הטכנולוגיה מייצרת רק 1.4 מיליארד טלפונים.

The world of things is much bigger than the world of technology.

העולם של חפצים הרבה יותר גדול מהעולם הטכנולוגי.

The technology world cannot change the world of things.

העולם הטכנולוגי לא יכול לשנות את העולם של החפצים.

Instead, we need to create technology which changes makers of things,

במקום, אנו צריכים ליצור טכנולוגיה שתשנה את היצרנים של החפצים,

people who make your chairs and clothes and everything else,

אנשים שמכינים את הכיסאות, בגדים וכל דבר אחר שלכם,

into makers of smart things,

ליצרנים שיוצרים דברים חכמים,

enable them to do that.

ולאפשר להם לעשות זאת.

So to test this challenge, we came up with a very simple idea and challenge:

כדי לבדוק פתרון לאתגר זה, חשבנו על רעיון פשוט ומאתגר:

Can a tailor make a wearable?

האם חייט יכול ליצור לבוש חכם?

Now we don't want to take a tailor

אנחנו לא רוצים לקחת חייט

and turn the tailor into an electrical engineer.

ולהפוך את החייט למהנדס חשמל.

We still want to have some tailors around.

אנו רוצים שישארו לנו כמה חייטים בסביבה.

But what we would like to do is create technology

אבל מה שנרצה לעשות זה ליצור טכנולוגיה

which looks, feels and behaves like a raw material used by the tailor

שנראית, מרגישה ומתנהגת כמו חומר גלם שבו חייט משתמש

to make their clothes.

כדי ליצור בגדים.

For example, a touch panel made for a tailor would look like this,

לדוגמה, מסך נגיעה שנוצר עבור חייט יראה כך,

made out of textiles, so you can cut it with scissors and sew it in.

עשוי מבדים, כך שניתן לחתוך אותו עם מספריים ולתפור אותו פנימה.

At the same time, it has to retain the performance.

ובנוסף, הוא חייב לשמור על היכולות שלו.

The way to make this textile touch panel

הדרך ליצור את מסך המגע מהבד הזה

also requires a very different approach than for making consumer electronics.

דורשת גישה שונה לגמרי מייצור של מוצרי אלקטרוניקה.

In our case, we have to go to the mountains of Tokyo

במקרה שלנו, הלכנו עד להרים של טוקיו

to a small factory which was making kimono garments for generations.

למפעל קטן שייצר חלוקים יפניים במשך דורות.

We worked with my collaborators,

עבדנו עם אנשים,

who were not engineers.

שלא היו מהנדסים.

It was an artisan who knows how to make things

זה היה אומן שידע איך ליצור דברים

and an artist who knows how to make things beautiful.

ואמנית שידעה איך להפוך דברים ליפים.

Working with them, we created one of the best yarns in the world,

בעבודה איתם,יצרנו את אחד החוטים הטובים בעולם,

which consists of thin metallic alloys

שמורכב מסגסוגות מתכת דקות

wrapped around with polyester fibers and cotton fibers.

עטופות בסיבי פוליאסטר וכותנה.

These yarns were made in the same machines

חוטים אלה נוצרו באותן מכונות

which were making yarns for kimonos for generations.

שהכינו חוטים לחלוקים יפניים במשך דורות.

We then took these yarns and gave them to the factory,

לאחר מכן, לקחנו את החוטים ונתנו אותם למפעל,

which is making textiles,

שמייצר טקסטיל,

and we wove our smart textile using regular machines

וטווינו את הטקסטיל החכם שלנו במכונות רגילות

in a variety of colors and materials,

במגוון של צורות וחומרים,

and we gave those textiles to a tailor

ונתנו את הטקסטיל לחייט

in Savile Row in London.

בסביל רואו בלונדון.

So tailors are traditionalists, particularly in Savile Row.

חייטים הם שמרניים, במיוחד בסביל רואו.

They don't use computers.

הם לא משתמשים במחשבים.

They don't use machines.

הם לא משתמשים במכונות.

They use hands and they cut.

הם משתמשים בידיים והם גוזרים.

They fit their products on the human body,

הם מתאימים מוצרים לגוף האדם,

not on 3-D avatars.

ולא על מודלים תלת-מימדיים.

Technology is not a part of their vocabulary,

טכנולוגיה היא לא חלק מהמקצוע שלהם.

but they are modern people.

אבל הם אנשים מודרנים.

They know how to use technology.

הם יודעים איך להשתמש בטכנולוגיה.

So if technology can be formed and shaped

אז אם טכנולוגיה יכולה להשתנות

like a button, like a textile, like something they can use,

לכפתור או בד, או משהו שהם יכולים להשתמש בו,

they absolutely can make a wearable,

הם ללא ספק יכולים ליצור אביזרים חכמים,

a garment which can place a phone call.

בגד שיכול לקבל שיחת טלפון.

(Phone rings)

(צלצול טלפון)

So now we've proven that you can actually make a wearable,

אז עכשיו הוכחנו שניתן ליצור לבוש חכם,

not by an electronic company, but by a tailor.

לא על ידי חברת אלקטרוניקה, אלא על ידי חייט.

We worked and collaborated with Levi's,

עבדנו בשיתוף פעולה עם ליוויס,

our partners and our neighbors,

השותפים שלנו, והשכנים שלנו

to make a real product,

כדי לקבל מוצר ממשי

and this product is this jacket I'm wearing right now.

והמוצר הזה הוא הז'קט אותו אני לובש כעת.

You can buy it. It's on sale.

אתם יכולים לקנות אותו, הוא במבצע.

It was made in the same factories which make all their products,

הוא יוצר באותם מפעלים שמייצרים את שאר המוצרים שלהם,

and you have noticed

ושמתם לב

I've been controlling my presentation from the sleeve of the jacket.

שהעברתי שקופיות במצגת בעזרת השרוול של הז'קט.

I go like this, it goes forward. Like this, it goes backward.

אם אני עושה ככה, זה עובר לשקופית הבאה. ואם ככה, זה עובר לקודמת

And of course, I can do more things.

וכמובן, אפשר לעשות איתו עוד דברים.

It's not just to control a presentation.

לא רק לשלוט במצגת.

I can now control my navigation, control my music,

אני יכול לשלוט בתוכנת הניווט שלי, לשלוט במוזיקה שלי,

but most importantly, it stays a jacket, it stays a thing,

אבל הכי חשוב, זה נשאר ז'קט, זה נשאר משהו,

which makes me look great.

שגורם לי להיראות טוב.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And that's the most important thing.

וזה הדבר הכי חשוב.

(Laughter)

(צחוק)

So OK, we proved we can turn things into interfaces.

בסדר, הוכחנו שאנו יכולים להפוך חפצים לממשקים.

We proved that these things can be made by makers of things

הוכחנו שדברים אלו יכולים להיווצר על ידי יצרני בעלי מקצוע

and not by technology companies.

ולא על ידי חברות טכנולוגיה.

I look awesome. Are we done?

אני נראה מדהים. אז סיימנו?

(Laughter)

(צחוק)

Not yet.

עדיין לא.

The third challenge:

האתגר השלישי:

How can we scale?

איך אנחנו יכולים לשנות סדר גודל?

How can we go from one product to many products?

איך אפשר לעבור ממוצר בודד למוצרים רבים?

And that's what we're working on right now.

ועל זה אנחנו עובדים עכשיו.

Let me tell you how we're going to do this.

אני אספר לכם איך אנו הולכים לעשות זאת.

First of all, I want to make myself clear --

לפני הכל, אני רוצה להבהיר את עצמי --

I am not talking about the Internet of Things.

אני לא מדבר על האינטרנט של הדברים.

I'm not talking about creating another gadget

אני לא מדבר על יצירת גאדג'ט נוסף

you get bored with and throw in the back of your drawer

שמשתעממים ממנו וזורקים אותו לסוף המגירה

and forget about.

ושוכחים ממנו.

I am talking about the foundational, important principle which guides my work:

אני מדבר על היסודות, עקרונות חשובים שמנחים אותי בעבודתי:

"Technology has to make existing things better."

"טכנולוגיה חייבת להפוך דברים קיימים לטובים יותר."

It makes them better by connecting them to your digital life

היא הופכת אותם לטובים יותר על ידי חיבור שלהם לחיים הדיגיטלים שלכם

and adds new usefulness and new functionality

והוספה של שימושיות ויכולת חדשה

while remaining the same original purpose,

בזמן שהמטרה המקורית נשמרת,

not changing it.

ללא שינוי.

This jacket I am wearing can control my mobile phone and presentation,

הז'קט שאני לובש יכול לשלוט בטלפון ובמצגת,

but it still remains a jacket.

אבל הוא עדיין ז'קט.

That means that once we start making all things interactive and connected,

זה אומר שברגע שאנו מתחילים להפוך את הכל למחובר ואינטראקטיבי,

every thing would have its own set of actuators, displays and sensors

לכל דבר יהיה סט של מניעים, מסכים וחיישנים

specific for those things.

ספציפיים לדבר זה.

A pair of running shoes does not need to have a touch sensor.

זוג נעלי ריצה לא צריך חיישן מגע.

Why would it have one?

למה שיהיה לו אחד?

If you have a sensor,

אם נשים שם חיישן כלשהו,

it should measure your running performance

הוא צריך למדוד את ביצועי הריצה שלכם

or knee impact,

או עומס על הברך,

while remaining a great pair of shoes.

בזמן שהם עדיין זוג טוב של נעלי ריצה.

Makers of things will have to start thinking

בעלי מקצוע יהיו חייבים לחשוב

what kind of digital functionality they have to offer to their consumers.

איזה סוג של יכולת דיגיטלית הם מציעים ללקוחות שלהם.

They will have to become service providers,

הם יצטרכו להפוך לנותני שירות,

or they may become irrelevant.

או שיהפכו ללא רלוונטים.

We will have to provide and create a service ecosystem

אנו נצטרך ליצור ולקיים עולם של שירותים

just like we've done for mobile phones,

כמו שעשינו לטלפונים סלולרים,

where you have apps and services and everything else,

שם יש אפליקציות ושירותים והרבה דברים אחרים,

and sometimes, you're still making a phone call.

ולפעמים, אתה עדיין עושה שיחת טלפון.

Now to make this ecosystem possible, we have to avoid fragmentation.

כדי לאפשר את עולם השירותים הזה, נצטרך להימנע מחלוקה.

We have to avoid different interfaces for different people for different things.

נצטרך להימנע מממשקים שונים, לאנשים שונים, בשביל דברים שונים.

We have to create uniform user experience

נצטרך ליצור חווית משתמש אחידה

and, for that reason, we have to create a single computing platform

ובשביל זה, נצטרך ליצור פלטפורמת חישוב יחידה

which powers all those things.

שתפעיל את כל הדברים האלה.

What is the platform going to be?

מה הפלטפורמה הזו הולכת להיות?

And I think the answer is obvious:

ואני חושב שהתשובה ברורה:

it's a cloud, cloud computing.

זה ענן, מחשוב ענן.

Now you cannot connect things directly to the cloud, obviously.

כעת, מן הסתם, אתם לא יכולים לחבר דברים ישירות לענן.

So you have to develop a small device which can be plugged into all the things

אז צריך מכשיר קטן שיוכל להתחבר לכל הדברים האלה.

and make them connected to the cloud

ולחבר אותם לענן

to unlock their potential and add new functionality.

כדי לממש את הפוטנציאל שלהם, ולהוסיף יכולות חדשות.

So let me show, for the first time, the real device which we've built.

אז תנו לי להראות לכם, בפעם הראשונה, את המכשיר שבנינו.

We are showing this for the first time.

אנחנו מראים את זה בפעם הראשונה.

That's what it looks like,

ככה זה נראה,

and it's a small device

וזה מכשיר קטן

which will be connected to things we want to make smart

שיתחבר לדברים שאנחנו רוצים להפוך לחכמים,

and connected and interactive.

ולמחוברים ואינטראקטיבים.

How is it going to work?

איך זה יעבוד?

So on the back, you have a few electrodes.

בגב המכשיר, יש אלקטרודות.

So when you plug them into different things,

וכשמחברים אותם לדברים שונים,

like here,

כמו פה,

the device will recognize where you're plugging them

המכשיר יזהה איפה את מחבר אותם

and then reconfigure itself to enable specific functionality

וישנה את עצמו כדי לאפשר יכולת ספציפית

for this particular thing.

לדבר הספציפי הזה.

We would like to give this device to makers of things,

אנו נרצה לתת את המכשיר הזה לבעלי מקצוע,

the people who make your clothing and furniture,

האנשים שמייצרים את הבגדים והריהוט שלכם,

so they can use it just like they use a button or a zipper.

כדי שוכלו להשתמש בו כמו כפתור, או רוכסן.

And what they're going to make with them is up to them.

ומה שהם יצרו עם זה, תלוי בהם.

We don't want to dictate the use cases.

אנחנו לא רוצים להכתיב את צורות השימוש.

We would like to let people who make those things --

נרצה לתת לאנשים שיוצרים דברים אלה --

artists and designers, brands and craftsmen --

אמנים ומעצבים, מותגים, ובעלי מלאכה --

to imagine and create this new world

לדמיין וליצור את העולם החדש הזה

where things are connected

בו חפצים מחוברים

and have all this new, exciting digital functionality.

ויש להם את כל היכולות הדיגטליות החדשות האלה.

We don't need keyboards and screens and mouses to interact with your computer.

אנו לא צריכים מקלדות, מסכים ועכברים כדי לתקשר עם המחשב.

So I've been working on this idea for 20 years,

אני עובד על הרעיון הזה במשך 20 שנה,

and now it's taking shape,

ועכשיו הוא מקבל צורה,

and as it's taking shape, what we are realizing

ובזמן שהוא מקבל צורה, אני מבין

is that I always thought I was working on computer interfaces,

שתמיד חשבתי שאני עובד על ממשקי מחשב,

I always thought of myself as an interaction designer,

תמיד החשבתי את עצמי כמעצב ממשקים,

but I'm realizing that I'm not building interfaces.

אבל אני מבין שאני לא בונה ממשקים,

What I realized is that me and my team,

מה שהבנתי זה שאני והקבוצה שלי,

we're building a new kind of computer,

בונים סוג חדש של מחשב,

an ambient computer.

מחשב סביבתי.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)