David Macaulay: All roads lead to Rome Antics

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

I draw to better understand things.

אני מצייר כדי להבין טוב יותר את הדברים.

Sometimes I make a lot of drawings

לפעמים אני מצייר המון ציורים

and I still don't understand what it is I'm drawing.

ועדיין אני לא מבין מה אני מצייר.

Those of you who are comfortable with digital stuff

אלה מביניכם שחשים נוח עם חומר דיגיטלי

and even smug about that relationship might be amused to know

ואפילו מרוצים מקשר גומלין זה יכולים להנות מכך

that the guy who is best known for "The Way Things Work,"

שהאיש שהכי ידוע בגלל "הדרך בה הדברים עובדים ,"

while preparing for part of a panel for called Understanding,

בעת שהתכונן לחלקו בפנל שנקרא הבנה,

spent two days trying to get his laptop to communicate with his new CD burner.

בילה יומיים כשהוא מנסה לגרום למחשב הנישא שלו לתקשר עם צורב התקליטורים החדש שלו.

Who knew about extension managers?

מי ידע על ניהול סיומות ?

I've always managed my own extensions

תמיד ניהלתי בעצמי את הסיומות שלי

so it never even occurred to me to read the instructions,

אז מעולם לא עלה בדעתי לקרוא את ההוראות,

but I did finally figure it out. I had to figure it out,

אבל לבסוף הבנתי את זה. הייתי צריך להבין את זה,

because along with the invitation

מכיוון שעם ההזמנה

came the frightening reminder that there would be no projector,

הגיעה תזכורת מפחידה שלא יהיה שום מקרן,

so bringing those carousels would no longer be necessary

כך שכבר לא יהיה צורך להביא את הקרוסלות האלו

but some alternate form of communication would.

אבל איזושהי צורה חליפית של תקשורת

Now, I could talk about something that I'm known for,

עכשיו, אני יכול לדבר על משהו שבזכותו אני מוכר

something that would be particularly appropriate

משהו שיתאים במיוחד

for many of the more technically minded people here,

עבור רבים מהאנשים כאן עם ראש יותר טכני

or I could talk about something I really care about.

או, שיכולתי לדבר על משהו שבאמת חשוב לי.

I decided to go with the latter.

החלטתי ללכת על האחרון.

I'm going to talk about Rome.

אני הולך לדבר על רומא.

Now, why would I care about Rome, particularly?

כעת, מדוע אכפת לי מרומא, במיוחד?

Well, I went to Rhode Island School of Design

ובכן, למדתי אדריכלות בבית הספר לעיצוב של רוד איילנד

in the second half of the '60s to study architecture.

במחצית השנייה של שנות השישים .

I was lucky enough to spend my last year, my fifth year,

הייתי בר מזל לבלות את השנה האחרונה שלי, השנה החמישית,

in Rome as a student. It changed my life.

ברומא כסטודנט. זה שינה את חיי.

Not the least reason was the fact that I had spent those first four years living at home,

בין השאר כי בארבע השנים הראשונות גרתי בבית,

driving into RISD everyday, driving back.

ונהגתי כל יום לביה"ס וחזרה.

I missed the '60s. I read about them; (Laughter)

התגעגעתי לשנות השישים. קראתי עליהם; (צחוק)

I understand they were pretty interesting. I missed them,

הבנתי שהם היו מעניינים למדי. התגעגעתי אליהם,

but I did spend that extraordinary year in Rome,

אבל ביליתי את השנה יוצאת הדופן הזו ברומא,

and it's a place that is never far from my mind.

וזה מקום שתמיד נמצא במחשבות שלי.

So, whenever given an opportunity,

כך, שבכל פעם שיש הזדמנות,

I try to do something in it or with it or for it.

אני מנסה לעשות משהו בה או איתה או בשבילה.

I also make drawings to help people understand things.

אני גם מצייר כדי לסייע לאנשים להבין דברים.

Things that I want them to believe I understand.

דברים שאני רוצה שיאמינו שאני מבין.

And that's what I do as an illustrator,

וזה מה שאני עושה כמאייר,

that's my job.

זו העבודה שלי.

So, I'm going to show you some pictures of Rome.

לכן, אני עומד להראות לכם כמה תמונות של רומא.

I've made a lot of drawings of Rome over the years.

ציירתי המון ציורים של רומא במשך השנים.

These are just drawings of Rome. I get back as often as possible --

אלה הם רק ציורים של רומא. אני חוזר אליהם לעיתים קרובות ככל האפשר--

I need to.

אני חייב..

All different materials, all different styles, all different times,

הם מחומרים שונים, סגנונות שונים, תקופות שונות,

drawings from sketchbooks looking at the details of Rome.

ציורים מתוך מחברות סקיצות שמסתכלים על רומא לפרטיה.

Part of the reason I'm showing you these

חלק מהסיבה לכך שאני מציג אותם בפניכם

is that it sort of helps illustrate this process I go through

היא שזה עוזר להמחיש את התהליך הזה שאני עובר

of trying to figure out what it is I feel about Rome and why I feel it.

בניסיון להבין מה הוא הדבר שאני מרגיש אודות רומא, ומדוע אני מרגיש את זה.

These are sketches of some of the little details.

אלה הן סקיצות של כמה פרטים קטנים.

Rome is a city full of surprises.

רומא היא עיר מלאת הפתעות.

I mean, we're talking about unusual perspectives,

אנו מדברים על נקודות מבט בלתי רגילות,

we're talking about narrow little winding streets

אנו מדברים על רחובות קטנים צרים ומתפתלים

that suddenly open into vast, sun-drenched piazzas --

שנפתחים לפתע לתוך פיאצות רחבות שטופות שמש--

never, though, piazzas that are not humanly scaled.

פיאצות לעולם אינן בקנה מידה אנושי

Part of the reason for that is the fact that they grew up organically.

חלק מהסיבה לכך היא העובדה שהן התפתחו באופן אורגני.

That amazing juxtaposition of old and new,

הסמיכות המדהימה של ישן וחדש,

the bits of light that come down between the buildings

פיסות האור שמגיעות מבינות לבנינים

that sort of create a map that's traveling above your head of

שיוצרות מעין מפה שנעה מעל לראשך

usually blue -- especially in the summer --

בדרך כלל בכחול - במיוחד בקיץ-

compared to the map that you would normally expect to see

בהשוואה למפה שאתה בדרך כלל, מצפה לראות

of conventional streets.

של רחובות רגילים.

And I began to think about how I could communicate this in book form.

והתחלתי לחשוב כיצד אני יכול להעביר את זה בצורת ספר.

How could I share my sense of Rome,

כיצד אני יכול לשתף את התחושה שלי על רומא,

my understanding of Rome?

ההבנה שלי של רומא?

And I'm going to show you a bunch of dead ends, basically.

ואני עומד להראות לכם קבוצת דרכים ללא מוצא, למעשה.

The primary reason for all these dead ends is when

הסיבה העיקרית לכל אותן דרכים ללא מוצא אלו היא שכאשר

if you're not quite sure where you're going, you're certainly not going to get there

אם אינך בטוח לאן אתה הולך, אתה בוודאי לא עומד להגיע לשם

with any kind of efficiency.

עם כל סוג של יעילות.

Here's a little map. And I thought of maps at the beginning;

הנה מפה קטנה. וחשבתי על מפות בהתחלה;

maybe I should just try and do a little atlas

אולי הייתי צריך רק לנסות ולעשות אטלס קטן

of my favorite streets and connections in Rome.

של הרחובות וההצטלבויות המועדפים עלי ברומא.

And here's a line of text that actually evolves

והנה שורה של טקסט שלמעשה מתפתח

from the exhaust of a scooter zipping across the page.

מתוך המפלט של קטנוע שדוהר לרוחב העמוד.

Here that same line of text wraps around a fountain

כאן אותה שורה של הטקסט מתפתלת סביב מזרקה

in an illustration that can be turned upside down and read both ways.

באיור שניתן להופכו על פניו ולקרוא אותו בשתי הדרכים.

Maybe that line of text could be a story

אולי שורת הטקסט הזו יכולה להיות סיפור

to help give some human aspect to this.

שיעזור לתת פן אנושי כלשהו לזה.

Maybe I should get away from this map completely,

אולי אני הייתי צריך להתרחק מהמפה הזו לחלוטין,

and really be honest about wanting to show you my favorite bits and pieces of Rome

ובאמת להיות כנה בענין הקטעים המועדפים עלי ברומא שאני רוצה להראות לכם

and simply kick a soccer ball in the air --

ופשוט לבעוט כדורגל באוויר-

which happens in so many of the squares in the city --

מה שקורה בכל כך הרבה רובעים בעיר--

and let it bounce off of things. And I'll simply explain

ולתת לזה לזנק החוצה מתוך הדברים. ואני אסביר פשוט

what each of those things is that the soccer ball hits.

מהו כל אחד מהדברים האלה שבהם הכדורגל פוגע.

That seemed like a sort of a cheap shot.

זה נראה כמו סוג של פגיעה זולה.

But even though I just started this presentation,

אבל אף-על-פי שרק התחלתי עם המצגת הזו,

this is not the first thing that I tried to do

זו אינו הדבר הראשון שניסיתי לעשות

and I was getting sort of desperate.

שגרם לי להיעשות מיואש כלשהו.

Eventually, I realized that I had really no content that I could count on,

בסופו של דבר, הבנתי שאין לי באמת תוכן שאוכל להסתמך עליו

so I decided to move towards packaging. (Laughter)

אז החלטתי לעבור לאריזה. (צחוק)

I mean, it seems to work for a lot of things.

אני מתכוון, נראה שזה עובד בהרבה דברים.

So I thought a little box set of four small books might do the trick.

אז חשבתי שקופסא קטנה של ארבעה ספרים קטנים יכולה לעשות את העבודה.

But one of the ideas that emerged

אך אחד הרעיונות שצץ

from some of those sketches was the notion of traveling through Rome

מחלק מהרישומים האלה היה הרעיון של מסע דרך רומא

in different vehicles at different speeds in order

בכלי רכב שונים במהירויות שונות

to show the different aspects of Rome.

כדי להציג היבטים שונים של רומא.

Sort of an overview of Rome and the plan that you might see from a dirigible.

מבט כולל על רומא והתוכנית שאתה יכול לראות מספינת אוויר.

Quick snapshots of things you might see

תמונות מהירות של דברים שאתה עשוי לראות

from a speeding motor scooter, and very slow

מקטנוע דוהר, ומהליכה מאוד

walking through Rome, you might be able to study in more detail

איטית ברומא, ייתכן שתוכלו ללמוד בפירוט רב יותר

some of the wonderful surfaces and whatnot that you come across.

כמה מפני השטח המופלאים ומה לא שאתם פוגשים בדרך.

Anyways, I went back to the dirigible notion.

בכל מקרה, חזרתי לרעיון של ספינת-אוויר.

Went to Alberto Santos-Dumont.

הלכתי לאלברטו סנטוס-דימון.

Found one of his dirigibles that had enough dimensions

מצאתי ספינת אויר בעלת מידות מספיקות

so I could actually use it as a scale

כך שיכולתי להשתמש בה למעשה כמו בקנה מידה

that I would then juxtapose with some of the things in Rome.

שאוכל להתיישר איתו לצד חלק מהדברים ברומא.

This thing would be flying over or past

הדבר הזה יעוף מעל או מעבר

or be parked in front of, but it would be like having a ruler --

או יחנה לפני, אבל זה ישמש כמו סרגל-

sort of travel through the pages without being a ruler.

סוג של נסיעה בין הדפים מבלי שיהיה מכשיר מדידה.

Not that you know how long number 11 actually is,

לא שאתם יודעים מה אורכו של מספר 11 למעשה,

but you would be able to compare number 11 against the Pantheon

אך תוכלו להשוות בין מספר 11 כנגד הפנתיאון

with number 11 against the Baths of Caracalla,

עם מספר 11 כנגד מרחצאות קרקלה,

and so on and so forth. If you were interested.

וכן הלאה וכן הלאה. אם הייתם מעוניינים.

This is Beatrix. She has a dog named Ajax,

זוהי ביאטריקס. יש לה כלב בשם אג'קס,

she has purchased a dirigible -- a small dirigible --

היא רכשה ספינת־האוויר - ספינת־אוויר קטנה-

she's assembling the structure,

היא מרכיבה את המבנה,

Ajax is sniffing for holes in the balloon before they set off.

אג'קס מרחרח כדי לגלות חורים בבלון לפני שהם יוצאים לדרך.

She launches this thing above the Spanish Steps

היא מפעילה את הדבר הזה מעל המדרגות הספרדיות

and sets off for an aerial tour of the city.

ויוצאת לסיור אווירי של העיר.

Over the Spanish Steps we go.

אנחנו הולכים לאורך המדרגות הספרדיות .

A nice way to show that river, that stream sort of pouring down the hill.

דרך יפה להראות את הנהר, שזורם במורד הגבעה.

Unfortunately, just across the road from it

למרבה הצער, בדיוק מעבר לרחוב

or quite close by is the Column of Marcus Aurelius,

או די קרוב אליו -נמצא העמוד של מרקוס אורליוס,

and the diameter of the dirigible makes an impression,

והקוטר של ספינת־האוויר יוצר רושם,

as you can see, as she starts trying to read the story that spirals around

כמו שתוכלו לראות, כשהיא מתחילה לנסות לקרוא את הסיפור אשר מסתובב סביב

the Column of Marcus Aurelius -- gets a little too close, nudges it.

העמוד של מרקוס אורליוס - היא מתקרבת מעט קרוב מדי, ומתחככת בו.

This gives me a chance to suggest to you the structure

זה נותן לי הזדמנות להראות לכם את מבנה

of the Column of Marcus Aurelius,

העמוד של מרקוס אורליוס,

which is really no more than a pile of quarters

שאינו יותר מאשר ערימה של מטבעות רבע- דולר

high -- thick quarters. Over the Piazza of Saint Ignacio,

מטבעות עבים. מעל פיאצה סן איגנאסיו,

completely ruining the symmetry, but that aside

לחלוטין הורס את הסימטריה, אך מלבד זה

a spectacular place to visit.

מקום מרהיב לבקר.

A spectacular framework, inside of which you see, usually,

מסגרת מרהיבה, שבתוכה אתם רואים, בדרך כלל,

extraordinary blue sky.

שמיים כחולים יוצא דופן.

Over the Pantheon and the 26-foot diameter Oculus.

מעל הפנתיאון, והאוקולוס בקוטר 9 מטר.

She parks her dirigible, lowers the anchor rope

היא מחנה את ספינת־האוויר שלה, מורידה את חבל העוגן

and climbs down for a closer look inside.

ומטפסת למטה כדי להביט מקרוב פנימה.

The text here is right side and upside down so that you are forced

הטקסט כאן הוא בצד ימין, ובמהופך כך שאתם נאלצים

to turn the book around, and you can see it from ground point of view

לסובב את הספר סביב, ואתם יכולים לראות אותו מנקודת מבט שמן הקרקע

and from her point of view -- looking in the hole,

ומנקודת המבט שלה - מביטים בחור,

getting a different kind of perspective,

שמקבל צורות שונות של פרספקטיבה,

moving you around the space. Particularly appropriate in a building

שמניעה אותך סביב למרחב. שמתאים במיוחד בבניין

that can contain perfectly a sphere

אשר יכול להכיל באופן מושלם כדור

dimensions of the diameter being the same

במידות קוטר זהות

as the distance from the center of the floor to the center of the Oculus.

למרחק ממרכז הרצפה למרכז של האוקולוס.

Unfortunately for her, the anchor line gets tangled

למרבה הצער, קו העגינה מסתבך

around the feet of some Boy Scouts who are visiting the Pantheon,

סביב כפות הרגליים של כמה נערי צופים שמבקרים בפנתיאון,

and they are immediately yanked out

והם מיד נשלפים בכוח החוצה

and given an extraordinary but terrifying tour

ומקבלים סיור יוצא דופן אך מפחיד

of some of the domes of Rome, which would,

של חלק מהכיפות של רומא, אשר ,

from their point of view, naturally be hanging upside down.

מנקודת המבט שלהם, באופן טבעי יהיו תלויים במהופך.

They bail out as soon as they get to the top of Saint Ivo,

הם צונחים מטה ברגע שהם מגיעים לראש הסנט איבו,

that little spiral structure you see there.

המבנה הספירלי הקטן שאתם רואים שם.

She continues on her way over Piazza Navona.

היא ממשיכה בדרכה דרך פיאצה נאבונה.

Notices a lot of activity at the Tre Scalini restaurant,

מבחינה בפעילות רבה במסעדת טרה סקליני,

is reminded that it is lunchtime and she's hungry.

נזכרת ששעת צהרים הגיעה והיא רעבה

They keep on motoring towards the Campo de' Fiori,

הם ממשיכים לנסוע לכיוון הקמפו דה פיורי,

which they soon reach. Ajax the dog is put in a basket

שמגיעים אליו לאחר זמן מועט. שמים את אג'קס הכלב בסל

and lowered with a list of food into the marketplace,

ומנמיכים אותו עם רשימת מצרכים לתוך כיכר השוק,

which flourishes there until about one in the afternoon,

שהומה שם עד בערך אחת אחר הצהריים,

and then is completely removed

ולאחר מכן היא מסולקת לגמרי

and doesn't appear again until six or seven the following morning.

ולא מופיעה שוב עד שעה 6 או 7 למחרת בבוקר.

Anyway, the pooch gets back to the dirigible with the stuff.

בכל מקרה, הכלב מגיע חזרה לספינת־האוויר עם המצרכים.

Unfortunately, when she goes to unwrap the prosciutto,

לרוע המזל, כאשר היא פותחת את עטיפת הפרושוטו,

Ajax makes a lunge for it.

אג'קס מזנק לעברו.

She's managed to save the prosciutto,

היא מצליחה להציל את הפרושוטו,

but in the process she loses the tablecloth,

אך בתהליך היא מאבדת את מפת השולחן,

which you can see flying away in the upper left-hand corner.

שאתם יכולים לראות מתעופפת בפינה הימנית העליונה.

They continue without their tablecloth,

הם ממשיכים בלי מפת השולחן,

looking for a place to land this thing so that they can actually have lunch.

מחפשים מקום להנחית את הדבר הזה כך שהם יוכלו למעשה לאכול את ארוחת הצהריים.

They eventually discover a huge wall

הם מגלים בסופו של דבר קיר ענק

that's filled with small holes, ideal for docking a dirigible

מלא בחורים קטנים, אידיאלי לעגינה של ספינת־האוויר

because you've got a place to tie up.

כי יש לך שם מקום להיקשר.

Turns out to be the exterior wall --

מתברר שזה הקיר החיצוני-

that part of it that remains -- of the Coliseum,

החלק הזה שנשאר - מהקולוסיאום

so they park themselves there and have a terrific lunch

וכך הם מחנים עצמם שם ואוכלים ארוחת צהריים נפלאה

and have a spectacular view.

ויש להם מראה מרהיב.

At the end of lunch, they untie the anchor, they set off

בסוף ארוחת צהריים, הם מתירים את העוגן, ויוצאים לדרך

through the Baths of Caracalla and over the walls of the city

דרך המרחצאות של קרקלה, ומעל החומות של העיר

and then an abandoned gatehouse

ולאחר מכן מעל בית-שער נטוש

and decide to take one more look at the Pyramid of Cestius,

ומחליטים להעיף עוד מבט בפירמידת קסטיוס

which has this lightning rod on top.

שיש לה כולא- ברק בראשה.

Unfortunately, that's a problem: they get a little too close,

לרוע המזל, זוהי בעיה: הם מתקרבים קצת קרוב מדי,

and when you're in a dirigible

וכאשר אתה נמצא בספינת־האוויר

you have to be very careful about spikes.

עליך להזהר מאוד מדברים חדים.

So that sort of brings her little story to a conclusion.

כך שזה מביא איכשהו את הסיפור הקטן שלה לסיומו.

Marcello, on the other hand, is sort of a lazy guy,

מרצ'לו, מצד שני, הוא סוג של ברנש עצל,

but he's not due at work until about noon.

אבל הוא לא אמור להיות בעבודה לפני שעה 12:00 בצהריים.

So, the alarm goes off and it's five to 12 or so.

כך, השעון המעורר מצלצל, והשעה היא חמישה לשתים עשרה בערך.

He gets up, leaps onto his scooter, races through the city

הוא קם, קופץ על הקטנוע שלו, דוהר דרך העיר

past the church of Santa Maria della Pace,

עובר את כנסיית סנטה מריה דלה פצ'ה,

down the alleys, through the streets

במורד הסמטאות, דרך הרחובות

that tourists may be wandering through,

שיתכן ותיירים משוטטים בהן,

disturbing the quiet backstreet life of Rome at every turn.

ומפריעים לחיים השקטים ברחובות הצדדיים בכל פינה

That speed with which he is moving, I hope I have suggested in this little image,

המהירות שבה הוא נע, אני מקווה שהראיתי זאת בתמונה הקטנה הזו,

which, again, can be turned around and read from both sides

ששוב, ניתן לסובב אותה ולקרוא משני הצדדים

because there's text on the bottom and text on the top,

כי יש טקסט בתחתית וטקסט בחלק העליון,

one of which is upside down in this image.

אחד מהם הוא הפוך בתמונה זו.

So, he keeps on moving, approaching an unsuspecting waiter

כך, שהוא ממשיך לנוע, מתקרב למלצר תמים

who is trying to deliver two plates of linguine

שמנסה להגיש שתי צלחות של לינגוויני

in a delicate white wine clam sauce

ברוטב עדין של צדפות ביין לבן

to diners who are sitting at a table just outside of a restaurant in the street.

לסועדים שיושבים בשולחן ברחוב מחוץ למסעדה .

Waiter catches on, but it's too late.

המלצר מבין מה קורה, אך מאוחר מדי.

And Marcello keeps moving in his scooter.

ומרצ'לו ממשיך לרכב על הקטנוע שלו.

Everything he sees from this point on is slightly affected by the linguine,

כל מה שהוא רואה מנקודה זו ואילך מושפע מעט מהלינגוויני,

but keeps on moving because this guy's got a job to do.

אך ממשיך לנוע כי לבחור הזה יש עבודה לעשות.

Removes some scaffolding. One of the reasons

מסיר חלק ממערכת פיגומים. אחת הסיבות

Rome remains the extraordinary place it is that

שרומא נותרת מקום יוצא דופן היא

because of scaffolding and the determination

בגלל פיגומים ונחישות

to maintain the fabric, it is a city that continues

כדי לשמור על המבנים, היא עיר אשר ממשיכה

to grow and adapt to the needs of the particular time

לצמוח ולהתאים עצמה לצרכים של השעה מסוימת

in which it finds itself, or we find it.

שבה היא מוצאת את עצמה, או שאנו מוצאים אותה.

Right through the Piazza della Rotonda,

ישר דרך פיאצה דלה רוטונדה,

in front of the Pantheon -- again wreaking havoc -- and finally getting to work.

בחזית הפנתיאון – שוב גורם לאנדרלמוסיה ומגיע לבסוף לעבודה.

Marcello, as it turns out,

מרצ'לו, כפי שמתברר,

is the driver of the number 64 bus,

הוא נהג האוטובוס מספר 64,

and if you've been on the number 64 bus, you know

ואם נסעתם באוטובוס מספר 64, אתם יודעים

that it's driven with the same kind of exuberance

שהוא נוסע באותו סוג של התרוממות רוח

as Marcello demonstrated on his scooter.

כפי שמרצ'לו הפגין עם הקטנוע שלו.

And finally Carletto. You see his apartment in the upper left-hand corner.

ולבסוף קרלטו. אתם רואים את הדירה שלו בפינה השמאלית העליונה.

He's looking at his table;

הוא מסתכל על השולחן שלו;

he's planning to propose this evening to his girlfriend of 40 years, (Laughter)

הוא מתכוון להציע הערב נישואין לחברתו מזה 40 שנה, (צחוק)

and he wants it to be perfect.

הוא רוצה שזה יהיה מושלם.

He's got candles out, he's got flowers in the middle

יש לו נרות, יש לו פרחים במרכז השולחן

and he's trying to figure out where to put the plates and the glasses.

הוא מנסה להחליט איפה לשים את הצלחות, ואת הכוסות.

But he's not happy; something's wrong.

אבל הוא לא מרוצה; משהו לא בסדר.

The phone rings anyway, he's called to the palazzo.

בכל אופן, הטלפון מצלצל, קוראים לו להגיע לבניין הדירות.

He saunters -- he saunters at a good clip,

הוא מטייל להנאתו - הוא משוטט בקצב טוב,

but as compared to all the traveling we've just seen, he's sauntering.

אך לעומת כל הנסיעות שראינו זה עתה, הוא מטייל בנחת.

Everybody knows Carletto, because he's in entertainment,

כולם מכירים את קרלטו, כי הוא איש בידור,

actually; he's in television.

למעשה; הוא בטלוויזיה.

He's actually in television repair, which is why people know him.

למעשה הוא מתקן טלוויזיות, ולכן אנשים מכירים אותו.

So they all have his number.

כך שלכולם יש את מספר הטלפון שלו.

He arrives at the palazzo, arrives at the big front door.

הוא מגיע לבניין, מגיע לדלת הגדולה.

Enters the courtyard and talks to the custodian,

נכנס לחצר, ומדבר עם הממונה,

who tells him that there's been a disaster in the palazzo;

שאומר לו שקרה אסון בבניין;

nobody's TVs are working

שום טלוויזיה לא פועלת

and there's a big soccer game coming up,

ויש עוד מעט משחק כדורגל גדול,

and the crowd is getting a little restless and a little nervous.

והאנשים נעשים חסרי מנוחה, ומעט עצבנים.

He goes down to the basement and starts to check the wiring,

הוא יורד למרתף ומתחיל לבדוק את החיווט,

and then gradually works his way up to the top of the building,

ואז בהדרגה עושה דרכו לראש הבניין,

apartment by apartment, checking every television,

דירה-דירה, בודק כל מכשיר טלוויזיה,

checking every connection,

בודק כל חיבור,

hoping to find out what this problem is.

בתקווה לגלות מהי הבעיה.

He works his way up, finally, the grand staircase

הוא עובד בכיוון למעלה, ולבסוף, גרם המדרגות הגדול

and then a smaller staircase until he reaches the attic.

ולאחר מכן המדרגות הקטנות יותר עד שהוא מגיע לעליית הגג.

He opens the window of the attic, of course, and there's a tablecloth

הוא פותח את החלון של עליית גג, כמובן, ומוצא מפת שולחן

wrapped around the building's television antenna.

שעוטפת את אנטנת הטלוויזיה של הבניין.

He removes it, the problems are solved,

הוא מסיר אותה, וכל הבעיות נפתרות,

everybody in the palazzo is happy.

כולם בבנין שמחים.

And of course, he also solves his own problem.

וכמובן, שהוא פותר גם בעיה משלו.

All he has to do now, with a perfect table,

כל מה שעליו לעשות כעת, עם שולחן מושלם,

is wait for her to arrive.

הוא לחכות לה שתגיע.

That was the first attempt, but it didn't seem substantial enough

זה היה הנסיון הראשון, אבל זה לא נראה מספיק מבוסס

to convey whatever it was I wanted to convey about Rome.

כדי להעבירר את כל מה שרציתי להעביר על רומא.

So I thought, well, I'll just do piazzas,

אז חשבתי, ובכן, אני פשוט אעשה פיאצות (כיכרות),

and I'll get inside and underneath

ואני אכנס לתוכן ותחתן

and I'll show these things growing

ואראה את הדברים האלה מתפתחים

and show why they're shaped the way they are and so on.

ואראה מדוע הן מעוצבות באופן הזה וכו'.

And then I thought, that's too complicated. No,

ואז חשבתי, זה מסובך מדי. לא,

I'll just take my favorite bits and pieces

אני פשוט אקח את הקטעים המועדפים עלי

and I'll put them inside the Pantheon but keep the scale,

ואכניס אותם לתוך הפנתיאון, אך אשמור על קנה המידה,

so you can see the top of Sant'Ivo and the Pyramid of Cestius

כך שתוכלו לראות את החלק העליון של סנט איבו ופירמידת קסטיוס

and the Tempietto of Bramante all side by side in this amazing space.

ואת הטמפיטו (ארמון קטן) של ברמנטה כל אלה זה לצד זה במתחם מדהים זה.

Now that's one drawing,

כעת, זהו ציור אחד,

so I thought maybe it's time for Piranesi to meet Escher. (Laughter)

אז חשבתי שאולי הגיע הזמן שפירנזי יפגוש את אשר. (צחוק)

You see that I'm beginning to really lose control here

אתם רואים שאני מתחיל ממש לאבד שליטה כאן

and also hope.

וגם תקווה.

There's a very thin blue line of exhaust

יש קו כחול דק מאוד של פליטה

that sort of runs through this thing that would be kind of the trail that holds it all together.

שאיכשהו רץ דרך כל זה כך שיהיה סוג של מסלול שמחזיק את הכל יחד.

Then I thought, "Wait a minute, what am I doing?"

ואז חשבתי, "רגע, מה אני עושה?

A book is not only a neat way of collecting and storing information,

ספר הוא לא רק דרך מסודרת של איסוף ואחסון של מידע,

it's a series of layers.

זוהי סדרה של שכבות.

I mean, you always peel one layer off another;

אתה תמיד מקלף שכבה אחת מעל פני זו שמתחתיה

we think of them as pages, doing it a certain way.

אנחנו חושבים עליהן כמו על דפים באופן מסוים.

But think of them as layers. I mean, Rome is a place of layers --

אבל חישבו עליהם כעל שכבות. כלומר, רומא היא מקום של שכבות-

horizontal layers, vertical layers --

שכבות אופקיות, שכבות אנכיות-

and I thought, well just peeling off a page would allow me to --

וחשבתי, טוב, רק לקלף עמוד יאפשר לי--

if I got you thinking about it the right way --

אם הצלחתי לגרום לכם לחשוב על זה בדרך הנכונה-

would allow me to sort of show you the depth of layers.

יאפשר לי איכשהו להראות לכם את עומק השכבות.

The stucco on the walls of most of the buildings in Rome

הטיח על הקירות של רוב המבנים ברומא

covers the scars; the scars of centuries of change

מכסה את הצלקות; צלקות של מאות שנים של שינוי

as these structures have been adapted

כפי שמבנים אלה זכו להתאמה

rather than being torn down.

במקום שיהרסו אותם.

If I do a foldout page on the left-hand side

אם אעשה קיפול דף בצד שמאל

and let you just unfold it, you see behind it what I mean by scar tissue.

ואאפשר לכם פשוט לגלות אותו, אתם רואים מאחוריו את מה שאני מתכוון ב -צלקת.

You can see that in 1635,

ניתן לראות שב- 1635,

it became essential to make smaller windows

היו צורך חיוני להקטין את החלונות

because the bad guys were coming or whatever.

מחמת האנשים הרעים , או מה שלא יהיה.

Adaptations all get buried under the stucco.

כל הסיגולים נקברים תחת הטיח.

I could peel out a page of this palazzo to show you what's going on inside of it.

יכולתי לקלף דף של הפאלאצו הזה כדי להראות לכם מה קורה בתוכו.

But more importantly, I could also show you

אך חשוב מכך, אני גם יכול גם להראות לכם

what it looks like at the corner of one of those magnificent buildings

מה נראה בפינה של אחד הבניינים המפוארים האלה

with all the massive stone blocks,

עם כל הלבנים המסיביות מהאבן,

or the fake stone blocks done with brick and stucco,

או גושי האבן המזויפים שעשויים מלבנים וטיח,

which is more often the case.

אשר ברוב המקרים זה הדבר.

So it becomes slightly three-dimensional.

כך שהוא הופך מעט תלת-ממדי.

I could take you down one of those narrow little streets

יכולתי להוריד אתכם לאותם רחובות קטנים וצרים

into one of those surprising piazzas by using a double gate fold --

לתוך אחת הפיאצות המפתיעות בעזרת שימוש בשער עם קיפול כפול -

double foldout page -- which, if you were like me

דף בכיפול כפול- אשר, אם הייתם כמוני

reading a pop-up book as a child, you hopefully stick your head into.

ילד שקרא קריאת ספר קופץ לתלת מימד, יש סיכוי שתתחבו את ראשכם פנימה.

You wrap the pages around your head

תכרכו את הדפים סביב ראשיכם

and are in that piazza for that brief period of time.

ואתם בפיאצה הזו למשך פרק זמן קצר זה.

And I've really not done anything much more complicated

ובאמת שלא עשיתי שום דבר מסובך הרבה יותר

than make foldout pages.

מאשר להפוך דפים מקופלים.

But then I thought, maybe I could be simpler here.

ואז חשבתי, אולי יכולתי להיות יותר פשוט כאן.

Let's look at the Pantheon and the Piazza della Rotonda in front of it.

הבה ונביט בפנתיאון, וברוטונדה דלה פיאצה שלפניו.

Here's a book completely wide open.

כאן יש ספר פתוח לגמרי לרווחה.

OK, if I don't open the book the whole way,

טוב, אם לא אפתח את הספר לחלוטין,

if I just open it 90 degrees, we're looking down the front of the Pantheon,

אם אני רק אפתח אותו ב- 90 מעלות, אנחנו מסתכלים למטה לחזית הפנתיאון,

and we're looking sort of at the top, more or less down on the square.

ואנחנו איכשהו מסתכלים בחלקו העליון , פחות או יותר למטה אל הכיכר.

And if I turn the book the other way,

ואם אני מסובב את הספר לצד השני,

we're looking across the square at the front of the Pantheon.

אנחנו מסתכלים אל מעבר לכיכר שבחזית הפנתיאון.

No foldouts, no tricks --

לא דפים מקופלים, ולא טריקים-

just a book that isn't open the whole way.

רק ספר שאינו פתוח עד הסוף.

That seemed promising. I thought, maybe I'll do it inside

זה נראה מבטיח. חשבתי, אולי אעשה זאת בפנים

and I can even combine the foldouts with the only partially opened book.

ואוכל אפילו לשלב את הדפים המקופלים עם הספר שפתוח רק באופן חלקי.

So we get inside the Pantheon

אז אנחנו נכנסים לתוך הפנתיאון

and it grows and so on and so forth.

והוא גדל וגדל וגדל.

And I thought, maybe I'm on the right track,

וחשבתי לעצמי, שאולי אני נמצא על הדרך הנכונה.

but it sort of lost its human quality.

אבל זה מאבד את איכותו האנושית איכשהו.

So I went back to the notion of story,

אז חזרתי לרעיון של הסיפור,

which is always a good thing to have if you're trying to get people

שהוא תמיד דבר טוב אם אתה מנסה לגרום לאנשים

to pay attention to a book and pick up information along the way.

לשים לב לספר ולקלוט מידע לאורך הקריאה.

"Pigeon's Progress" struck me as a catchy title.

"התקדמות היונים" ככותרת הרשימה אותי ככותרת קליטה.

If it was a homing pigeon,

אם זו היה יונת דואר,

it would be called "Homer's Odyssey."

שמו יהיה"האודיסאה של הומרוס ."

But it was the journey of the ... (Laughter)

אבל זה היה המסע של... (צחוק)

I mean, if a title works, use it. But it would be a journey that went through Rome

זאת אומרת, אם כותרת פועלת, יש להשתמש בה. אבל זה יהיה מסע שיעבור דרך רומא

and showed all the things that I like about Rome.

ויראה את כל הדברים שאני אוהב ברומא.

It's a pigeon sitting on top of a church.

זו היונה שעל גג כנסייה.

Goes off during the day and does normal pigeon stuff. Comes back,

שעפה במהלך היום ופונה לעסקיה היוניים הרגילים. ושבה חזרה,

the whole place is covered with scaffolding and green netting

המקום כולו מכוסה בפיגומים, וברשת ירוקה

and there's no way this pigeon can get home.

ואין שום דרך ליונה לשוב הביתה.

So it's a homeless pigeon now

אז זוהי יונה חסרת בית כעת

and it's going to have to find another place to live,

והיא צריכה למצוא לעצמה מקום אחר לגור בו,

and that allows me to go through my catalog of favorite things,

וזה מאפשר לי לעבור דרך רשימת הדברים האהובים עלי,

and we start with the tall ones and so on.

אנחנו מתחילים עם הגבוהים וכן הלאה.

Maybe it has to go back and live with family members;

אולי היא צריכה לחזור ולחיות עם בני משפחה;

that's not always a good thing,

זה לא תמיד דבר טוב,

but it does sort of bring pigeons together again.

אבל זה מה שגורם ליונים לשוב ולהיות יחד.

And I thought, that's sort of interesting,

וחשבתי, זה די מעניין,

but maybe there's a person who should be involved in this in some way.

אבל אולי צריך שיהיה כאן אדם שמעורב בזה בדרך כלשהי.

So I kind of came up with this old guy

אז חשבתי על הרעיון של האיש הזקן

who spends his life looking after sick pigeons.

שמבלה את ימיו בטיפול ביונים חולות.

He'll go anywhere to get them -- dangerous places and whatnot --

הוא ילך לכל מקום כדי לתפוס אותן - מקומות מסוכנים, ומה לא-

and they become really friends with this guy,

והן באמת מתחברות עם האיש הזה,

and learn to do tricks for him and entertain him at lunchtime and stuff like that.

ולומדות לעשות מעשי קונדס למענו, ולבדר אותו בשעת הצהריים, וכו'

There's a real bond that develops

ומתפתח קשר אמיתי

between this old man and these pigeons.

בין האיש הזקן לבין היונים האלו.

But unfortunately he gets sick. He gets really sick at the end of the story.

אבל למרבה הצער הוא נופל למשכב. ונעשה באמת חולה בסוף הסיפור.

He's taught them to spell his name, which is Aldo.

הוא לימד אותן לאיית את שמו, שהוא אלדו.

They show up one day after three or four days of not seeing him --

הן מופיעות יום אחד אחרי שלא ראו אותו מזה 3 או 4 ימים-

he lives in this little garret --

הוא חי בעליית גג קטנה-

and they spell his name and fly around.

והן מאייתות את שמו תוך טיסה מסביב.

And he finally gets enough strength together

והוא לבסוף מתחזק דיו

to climb up the ladder onto the roof,

כדי לטפס על הסולם לגג,

and all the pigeons, a la Red Balloon, are there waiting for him

וכל היונים, באושר ובשמחה מחכות לו שם

and they carry him off over the walls of the city.

ונושאות אותו כמו בלון אדום מעל החומות של העיר.

And I forgot to mention this:

ושכחתי להזכיר את זה:

whenever he lost a pigeon, he would take that pigeon

שבכל פעם שהוא איבד יונה, הוא לקח אותה

out beyond the walls of the city.

אל מחוץ לגבולות חומות העיר.

In the old Roman custom, the dead

על פי המנהג הרומאי העתיק, המתים

were never buried within the walls.

מעולם לא נקברו בתוך חומות העיר.

And I thought that's a really cheery story.

וחשבתי שזה באמת סיפור מאוד מרומם.

(Laughter). That's really going to go a long way.

(צחוק). זה באמת עומד לעבור דרך ארוכה.

So anyway, I went through ... And again, if packaging doesn't work

כך שבכל מקרה, עברתי על ... ושוב, אם עניין האריזה לא עובד

and if the stories aren't going anywhere,

ואם הסיפורים לא מביאים אותי לשום מקום,

I just come up with titles

באתי רק עם כותרות

and hope that a title will sort of kick me off in the right direction.

בתקווה שכותרת איכשהו תדחוף אותי בכיוון הנכון.

And sometimes it does focus me enough

לפעמים זה ממקד אותי מספיק

and I'll even do a title page.

ואני גם אעשה דף כותרת.

So, these are all title pages that eventually led me

לכן, כל דפי הכותרת האלה בסופו של דבר יובילו אותי

to the solution I settled on, which is the story of a young woman

לפתרון שהתאים לי, שהוא סיפורה של אישה צעירה

who sends a message on a homing pigeon --

ששולחת הודעה עם יונת דואר- למישהו בעיר.

she lives outside the walls of the city of Rome -- to someone in the city.

היא חיה מחוץ לחומות של רומא -

And the pigeon is flying down above the Appian Way here.

והיונה עפה מטה מעל ויה אפיה כאן.

You can see the tombs and pines and so on and so forth along the way.

באפשרותכם לראות את הקברים והאורנים וכן הלאה וכן הלאה לאורך הדרך.

If you see the red line,

אם תראה קו אדום,

you are seeing the trail of the pigeon;

אתה רואה את נתיב היונים;

if you don't see the red line, you are the pigeon.

אם אינך רואה את הקו האדום, אתה הוא היונה.

And it becomes necessary and possible, at this point,

ונעשה הכרחי ואפשרי בנקודה זאת,

to try to convey what that sense would be like

לנסות להעביר איזו סוג של תחושה זאת תהיה

of flying over the city without actually moving.

לעוף מעל העיר מבלי לנוע בפועל.

Past the Pyramid of Cestius --

מעבר לפירמידת קסטיוס -

these will seem very familiar to you, even if you haven't been to Rome recently --

אלה ייראו לכם מוכרים מאוד, אפילו אם לא הייתם ברומא לאחרונה-

past the gatehouse.

מעבר לבית-השער שבחומה.

This is something that's a little bit unusual.

זהו משהו קצת חריג.

This pigeon does something that most homing pigeons do not do:

היונים עושות משהו שרוב יונות הדואר עושות:

it takes the scenic route, (Laughter) which was a device

בוחרות לעוף בדרך הנוף, (צחוק) שזה היה התקן

that I felt was necessary to actually extend this book

שחשתי שהיהנחוץ כדי להרחיב למעשה ספר זה

beyond about four pages.

בעוד ארבעה עמודים בערך.

So, we circle around the Coliseum, past the Church of Santa Maria in Cosmedin

וכך, אנו מקיפים את הקולוסיאום, מעבר לכנסיית סנטה מריה בקוסמדין

and the Temple of Hercules towards the river.

ומקדש הרקולס לכיוון הנהר.

We almost collide with the cornice of the Palazzo Farnese --

אנחנו כמעט מתנגשים עם הכרכוב של ארמון פארנזה-

designed by Michelangelo,

שעוצב על ידי מיכלאנג'לו,

built of stone taken from the Coliseum -- narrow escape.

ונבנה מאבנים שנלקחו מהקולוסיאום - -מעבר צר מאד.

We swoop down over the Campo de' Fiori.

אנו מנמיכים למטה מעל קמפו דה פיורי.

This is one of those things I show to my students

זהו אחד הדברים שאציג לסטודנטים שלי

because it's a complete bastardization --

מכיוון שזוהי שחיתות מושלמת-

a denial of any rules of perspective.

התעלמות מכל החוקים של הפרספקטיבה.

The only rule of perspective that I think matters is

החוק היחיד של הפרספקטיבה שאני חושב שהוא באמת חשוב הוא

if it looks believable, you've succeeded.

אם זה נראה אמין, הרי שהצלחתם.

But you try and figure out where the vanishing points meet here;

אבל נסו להבין היכן נקודות המגוז נפגשות כאן;

a couple are on Mars and

כמה מהן הן על המאדים,

a couple of others in Cremona.

אחרות נמצאות בקרמונה.

But into the piazza in front of Santa Maria della Pace,

אבל אל תוך הפיאצה מול סנטה מריה דלה פאצ'ה,

where invariably a soccer game is going on,

שם תמיד מתנהל משחק כדורגל ,

and we're hit by a soccer ball.

ואז אנחנו חוטפים מכה מכדורגל.

Now this is a terrible illustration of being hit by a soccer ball.

כעת, זהו איור נורא של פגיעת כדורגל.

I have all the pieces:

יש לי את כל החלקים:

there's Santa Maria della Pace, there's a soccer ball,

ישנה סנטה מריה דלה פאצ'ה, יש כדורגל,

there's a little bit of a bird's wing -- nothing's happening,

יש מעט מכנף ציפור - שום דבר לא קורה,

so I had to rethink it.

כך שהייתי צריך לתכנן זאת מחדש.

And if you do want to see Santa Maria della Pace,

ואם רוצים לראות את סנטה מריה דלה פאצ'ה,

these books are really flexible, incredibly interactive --

ספרים אלה באמת גמישים מאוד, אינטראקטיבים בצורה שלא תיאמן-

just turn it around and look at it the other way.

רק ללסובב אותו ולהסתכל בו בדרך אחרת.

Through the alley, we can see the impact is captured in the red line.

דרך הסמטה, אנו יכולים לראות שהאימפקט נלכד בקו האדום.

And then bird manages to pull itself together past this medieval tower --

ואז ציפור מצליחה להתעשת ולעבור מעל מגדל זה מימי הביניים-

one of the few remaining medieval towers --

אחד המגדלים המעטים מימי הביניים שנותרו-

towards the church of Sant'Agnese

לכיוון כנסיית סיינט-אגנזה

and around the dome looking down into Piazza Navona --

וסביב הכיפה שצופה מטה לתוך פיאצה נאבונה-

which we've already mentioned and seen and flown over a couple of times;

שכבר הזכרנו קודם ונראית כאילו היא עפה מעל כמה תקופות,

there's the Bernini statue of the Four Rivers --

ישנו הפסל של ברניני "ארבעת הנהרות"-

and then past the wonderful Borromini Sant'Ivo,

ולאחר מכן מעל כנסיית סנט איבו הנפלאה של בורומיני,

stopping just long enough on the 26-foot diameter Oculus

עוצרת לפרק זמן מספיק כדי שנוכל להשיב לעצמנו את הנשימה על הקוטר בן ה-26- רגל

of the Pantheon to catch our breath.

של האוקולוס של הפנתיאון .

And then we can swoop inside and around; and because we're flying,

ולאחר מכן אנו יכולים להנמיך לתוך ומסביב; משום שאנחנו טסים,

we don't really have to worry about gravity at this particular moment in time,

אנחנו באמת לא צריכים לדאוג בענין חוק הכבידה ברגע מסוים זה בזמן,

so this drawing can be oriented in any way on the page.

כך שהרישום הזה יכול להיות מוכוון בכל צורה שהיא בדף.

We get a little exuberant as we pass Gesu;

אנו מרגישים מלאי חיים משהו, ועוברים את הג'זו:

it's not surprising to sort of mimic the architecture in this way.

זה לא מפתיע לחקות את הארכיטקטורה בדרך זו.

Past the wonderful wall filled with the juxtaposition that I was talking about;

מעבר לקיר הנפלא המלא באותה סמיכות שדיברתי עליה;

beautiful carvings set into the walls above the neon "Ristorante" sign, and so on.

גילופים יפים מקובעים בקירות שמעל לשלט הניאון "מסעדה" וכן הלאה.

And eventually, we arrive at the courtyard of the palazzo,

בסופו של דבר, אנחנו מגיעים לחצר של הבניין,

which is our destination.

שהוא היעד שלנו.

Straight up through the courtyard

ישר למעלה דרך החצר

into a little window into the attic,

לתוך חלון קטן בעליית גג,

where somebody is working at the drawing board.

ששם מישהו עובד מול לוח ציור.

He removes the message from the leg of the bird; this is what it says.

הוא מסיר את ההודעה מרגלה של הציפור; זה מה שכתוב.

As we look at the drawing board,

כשמסתכלים על לוח הציור,

we see what he's working on is, in fact,

אנו רואים על מה הוא עובד, שזה למעשה,

a map of the journey that the pigeon has just taken,

מפת המסע שהיונים עברו זה עתה,

and the red line extends through all the sights.

והקו האדום נמתח לאורך כל האתרים.

And if you want the information, so that we complete this cycle of understanding,

ואם אתם רוצים את המידע, כדי שנשלים את מחזור הבנה זה,

all you have to do is read these paragraphs.

כל שעליכם לעשות הוא לקרוא פסקאות אלה.

Thank you very much.

תודה רבה.