Severine Autesserre: To solve mass violence, look to locals

מתרגם: Guy Marom מבקר: Ido Dekkers

I want to speak about a forgotten conflict.

אני רוצה לדבר על סיכסוך שנשכח.

It's a conflict that rarely hits the headlines.

זה סיכסוך שנדיר שהוא מופיע במדיה.

It happens right here, in the Democratic Republic of Congo.

הוא קורא ממש פה, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

Now, most people outside of Africa don't know much about the war in Congo,

רוב האנשים מחוץ לאפריקה לא יודעים הרבה על המלחמה בקונגו,

so let me give you a couple of key facts.

אז תנו לי להבהיר כמה עובדות מרכזיות.

The Congolese conflict is the deadliest conflict since World War II.

הסכסוך בקונגו הוא הקטלני ביותר מאז מלחמת העולם ה-2.

It has caused almost four million deaths.

הוא גרם לכמעט 4 מיליון מקרי מוות.

It has destabilized most of Central Africa for the past 18 years.

הוא הוציא מאיזון את רוב מרכז אפריקה במשך 18 השנים האחרונות.

It is the largest ongoing humanitarian crisis in the world.

הוא המשבר ההומניטרי הכי גדול בעולם.

That's why I first went to Congo in 2001.

ולכן אני נסעתי לקונגו ב-2001.

I was a young humanitarian aid worker, and I met this woman who was my age.

הייתי עוזרת הומניטרית צעירה, ופגשתי את האישה הזאת שהייתה בגילי.

She was called Isabelle.

קראו לה איזבל.

Local militias had attacked Isabelle's village.

מיליציות מקומיות תקפו את הכפר של איזבל.

They had killed many men, raped many women.

הם הרגו הרבה אנשים אנסו הרבה נשים.

They had looted everything.

הם בזזו הכל.

And then they wanted to take Isabelle,

ואז הם רצו לקחת את איזבל,

but her husband stepped in,

אבל בעלה התערב,

and he said, "No, please don't take Isabelle.

והוא אמר, "לא, בבקשה אל תיקחו את איזבל."

Take me instead."

תיקחו אותי במקומה."

So he had gone to the forest with the militias,

אז הוא הלך ליער עם המיליציות,

and Isabelle had never seen him again.

ואיזבל לא ראתה אותו שוב.

Well, it's because of people like Isabelle and her husband

טוב, אנשים כמו איזבל ובעלה

that I have devoted my career to studying this war

הם הסיבה שהקדשתי את הקריירה שלי ללמידה על המלחמה הזאת

that we know so little about.

שאנחנו כמעט ולא יודעים עליה.

Although there is one story about Congo that you may have heard.

למרות שיש סיפור אחד על קונגו שאולי שמעתם.

It's a story about minerals and rape.

זה סיפור על מינרלים ואונס.

Policy statements and media reports

הצהרות מדיניות ודיווחים במדיה

both usually focus on a primary cause of violence in Congo --

לרוב מתמקדים בגורם הראשי לאלימות בקונגו --

the illegal exploitation and trafficking of natural resources --

הניצול הבלתי חוקי והסחר במשאבים טבעיים --

and on a main consequence --

והתוצאה המרכזית --

sexual abuse of women and girls as a weapon of war.

ניצול מיני של נשים וילדות כנשק מלחמתי.

So, not that these two issues aren't important and tragic. They are.

זה לא ששני העניינים הללו לא חשובים וטרגיים. הם כן.

But today I want to tell you a different story.

אבל היום אני רוצה לספר לכם סיפור שונה.

I want to tell you a story that emphasizes a core cause

אני רוצה לספר לכם סיפור שמבליט את הגורם המרכזי

of the ongoing conflict.

של הסיכסוך המתמשך הזה.

Violence in Congo is in large part driven by local bottom-up conflicts

אלימות בקונגו היא לרוב תוצאה של סכסוכים מקומיים

that international peace efforts have failed to help address.

שמאמצי שלום בינלאומיים לא הצליחו להתייחס אליהם.

The story starts from the fact that not only is Congo notable

הסיפור מתחיל מהעובדה שקונגו לא ידועה רק

for being the world's worst ongoing humanitarian crisis,

כמקום הכי גרוע בעולם מבחינה הומניטרית,

but it is also home to some of the largest

אבל היא גם בית לכמה מיוזמות השלום

international peacebuilding efforts in the world.

הכי גדולות שיש מסביב לעולם.

Congo hosts the largest

קונגו מארחת את כוח השלום

and most expensive United Nations peacekeeping mission in the world.

הכי גדול ויקר של האו"ם בעולם.

It was also the site of the first European-led peacekeeping mission,

היא הייתה גם האתר של כוח שלום הראשון שהובלו ע"י אירופאים,

and for its first cases ever,

ובפעם הראשונה אי פעם,

the International Criminal Court chose to prosecute Congolese warlords.

בית הדין הבינלאומי בחר להעמיד לדין מצביאים קונגולזיים.

In 2006, when Congo held the first free national elections in its history,

ב-2006, כשקונגו ערכה את הבחירות הלאומיות החופשיות הראשונות בהיסטוריה שלה,

many observers thought that an end to violence in the region had finally come.

הרבה צופים חשבו שזה יביא סוף לעידן האלימות באזור.

The international community lauded the successful organization of these elections

הקהילה הבינלאומית שיבחה את הארגון של ההצבעות האלו

as finally an example of successful international intervention

כדוגמה להצלחת ההתערבות הבינלאומית

in a failed state.

במדינה הכושלת.

But the eastern provinces

אבל המחוזות המזרחיים

have continued to face massive population displacements

המשיכו לעמוד מול הגירות המוניות

and horrific human rights violations.

והפרות נוראיות של זכויות האדם.

Shortly before I went back there last summer,

קצת לפני שנסעתי לשם בקיץ האחרון,

there was a horrible massacre in the province of South Kivu.

היה טבח נוראי במחוז דרום קיוו.

Thirty-three people were killed.

33 אנשים נרצחו.

They were mostly women and children,

רובם היו נשים וילדים,

and many of them were hacked to death.

ורבים מהם הוכו למוות.

During the past eight years,

במהלך 8 השנים האחרונות,

fighting in the eastern provinces has regularly reignited

הלחימה במחוזות המזרחיים הוצתה באופן קבוע

full-scale civil and international war.

למלחמה בינלאומית בגודל מלא.

So basically, every time we feel that we are on the brink of peace,

אז בסופו של דבר, כל פעם שאנחנו מרגישים שאנחנו קרובים לשלום,

the conflict explodes again.

הסכסוך מתפרץ שוב.

Why?

למה?

Why have the massive international efforts

למה העזרה הענקית מחוץ למדינה

failed to help Congo achieve lasting peace and security?

לא הצליחה לעזור לקונגו להשיג שלום ארוך וביטחון?

Well, my answer to this question revolves around two central observations.

התשובה שלי לשאלה הזו סובבת סביב 2 תצפיות מרכזיות.

First, one of the main reasons for the continuation of violence in Congo

הראשונה, אחת הסיבות העיקריות להמשך האלימות בקונגו

is fundamentally local --

מקומית בבסיסה--

and when I say local,

ושאני אומרת מקומיים,

I really mean at the level of the individual, the family,

אני באמת מתכוונת לרמה של הפרט, של המשפחה,

the clan, the municipality, the community, the district,

של השבט, של העיירה, של הקהילה, של המחוז,

sometimes the ethnic group.

לפעמים קבוצה אתנית.

For instance, you remember the story of Isabelle that I told you.

לדוגמה, אתם זוכרים את הסיפור של איזבל שסיפרתי.

Well, the reason why militias had attacked Isabelle's village

ובכן, אחת הסיבות שמיליציות תקפו את הכפר שלה

was because they wanted to take the land

היא בגלל שהם רצו את האדמה

that the villagers needed to cultivate food and to survive.

שהכפריים היו צריכים כדי לגדל אוכל ולשרוד.

The second central observation is that international peace efforts

התצפית המרכזית השנייה היא שמאמצי השלום הבינלאומיים

have failed to help address local conflicts

לא הצליחו להתמקד בסכסוכים המקומיים

because of the presence of a dominant peacebuilding culture.

בגלל הנוכחות של תרבות בונת שלום.

So what I mean is that

בכך אני מתכוונת

Western and African diplomats,

שהדיפלומטיים המערביים והאפריקנים,

United Nations peacekeepers, donors,

פקחי האו"ם, תורמים,

the staff of most nongovernmental organizations

הצוות של רוב הארגונים הלא ממשלתיים

that work with the resolution of conflict,

שעבדו על התרת הסיכסוך,

they all share a specific way of seeing the world.

כולם ראו את העולם בדרך מסוימת.

And I was one of these people, and I shared this culture,

ואני הייתי אחת מהאנשים האלו, וחלקתי איתם את התרבות הזאת,

so I know all too well how powerful it is.

ואני יודעת טוב מדי כמה חזקה היא.

Throughout the world, and throughout conflict zones,

דרך כל העולם, ודרך כל אזורי הסכסוך,

this common culture shapes the intervener's understanding

התרבות הנפוצה הזאת מעצבת את ההבנה של המתערבים

of the causes of violence

במקורות לאלימות,

as something that is primarily located in the national and international spheres.

כמשהו שטמון בעיקר בתחומים הלאומים והבין לאומיים,

It shapes our understanding of the path toward peace

היא מעצבת את ההבנה שלנו לדרך לשלום

as something again that requires top-down intervention

כדבר שדורש שוב התערבות מלמעלה למטה

to address national and international tensions.

שתופנה כלפי מתחים לאומיים ובינלאומיים.

And it shapes our understanding of the roles of foreign actors

והיא מעצבת את ההבנה שלנו של תפקידים של שחקנים זרים

as engaging in national and international peace processes.

כעוסקים בתהליך השלום הלאומי והבינלאומי.

Even more importantly, this common culture

אפילו יותר חשוב, התרבות הנפוצה הזאת

enables international peacebuilders to ignore the micro-level tensions

מאפשרת לעושי שלום בינלאומיים להתעלם מהמתחים ברמה הנמוכה

that often jeopardize the macro-level settlements.

שלרוב מסכנים את ההתיישבויות ברמה הגבוהה.

So for instance, in Congo,

כך לדוגמה, בקונגו,

because of how they are socialized and trained,

בגלל הדרך שבה הם חיים ומאומנים,

United Nations officials, donors, diplomats,

פקידים של האו"ם, תורמים, דיפלומטים,

the staff of most nongovernmental organizations,

הצוות של רוב הארגונים הלא-ממשלתיים,

they interpret continued fighting and massacres as a top-down problem.

הם מפרשים את הלחימה הבלתי פוסקת והטבחים כבעיה שיש לפרקה מלמעלה למטה.

To them, the violence they see

בשבילם, האלימות שהם רואים

is the consequence of tensions between President Kabila

היא התוצאה של מתחים בין הנשיא קבילא

and various national opponents,

ומתנגדים לאומיים,

and tensions between Congo, Rwanda and Uganda.

והמתחים בין קונגו, רואנדה ואוגנדה.

In addition, these international peacebuilders view local conflicts

בנוסף, עושי השלום רואים סכסוכים מקומיים

as simply the result of national and international tensions,

כתוצאה פשוטה של מתחים לאומיים ובינלאומיים,

insufficient state authority,

סמכות ממשלתית דלה,

and what they call the Congolese people's so-called inherent penchant for violence.

ומה שהם קוראים לו הנטייה הטבעית של הקונגולזיים לאלימות.

The dominant culture also constructs intervention

התרבות הדומיננטית גם יוצרת התערבויות

at the national and international levels

ברמות הלאומיות והבינלאומיות

as the only natural and legitimate task for United Nations staffers and diplomats.

כמשימה חוקית וטבעית היחידה לצוות האו"ם ולדיפלומטים.

And it elevates the organization of general elections,

והיא מעלה את הארגון של בחירות כלליות,

which is now a sort of cure-all,

שהוא מין תרופה כללית,

as the most crucial state reconstruction mechanism

כמנגנון הכי חשוב לבנייה מחדש של המדינה

over more effective state-building approaches.

יותר מאשר הדרכים היותר אפקטיביות לבנייתה.

And that happens not only in Congo but also in many other conflict zones.

וזה קורה לא רק בקונגו אלא גם בהרבה מאוד אזורי סכסוך.

But let's dig deeper,

בואו נסתכל עמוק יותר,

into the other main sources of violence.

למקורות המרכזיים של אלימות.

In Congo, continuing violence

בקונגו, האלימות המתמשכת

is motivated not only by the national and international causes

מונעת לא רק בגלל סיבות לאומיות ובין לאומיות

but also by longstanding bottom-up agendas

אלא גם בגלל אג'נדות עתיקות ומבוססות

whose main instigators are villagers, traditional chiefs,

שהסכסכנים העיקריים בהן הם כפריים, מנהיגים מסורתיים,

community chiefs or ethnic leaders.

מנהיגים קהילתיים או מנהיגים אתנים.

Many conflicts revolve around political, social and economic stakes

הרבה סכסוכים נובעים סביב עניינים פוליטים, חברתיים וכלכליים

that are distinctively local.

שהם במובהק מקומיים.

For instance, there is a lot of competition

לדוגמה, יש הרבה מאוד תחרות

at the village or district level

בכפר או ברמה המחוזית

over who can be chief of village or chief of territory

לגבי זהותו של מנהיג הכפר או הטריטורייה

according to traditional law,

לפי החוקים המסורתיים,

and who can control the distribution of land

ומי יכול לשלוט בחלוקת האדמה

and the exploitation of local mining sites.

והניצול של אתרי מכרות מקומיים.

This competition often results in localized fighting,

התחרות הזאת לרוב יוצרת לחימה מקומית,

for instance in one village or territory,

לדוגמה, בכפר או טריטוריה,

and quite frequently, it escalates into generalized fighting,

שהופכת במהירות ללחימה כללית,

so across a whole province,

ברחבי כל המחוז,

and even at times into neighboring countries.

ולפעמים לתוך מדינות שכנות.

Take the conflict between Congolese of Rwandan descent

תראו את הסכסוך בין הקונגולזיים שמוצאם מרואנדה

and the so-called indigenous communities of the Kivus.

וה"ילידים" של הקהילות של קיווס.

This conflict started in the 1930s during Belgian colonization,

הסכסוך הזה התחיל בשנות ה-30 בזמן הקולוניזציה הבלגית,

when both communities competed over access to land and to local power.

כששתי הקהילות התחרו על גישה לאדמות ולכוח מקומי.

Then, in 1960, after Congolese independence,

ואז, ב-1960, אחרי העצמאות של קונגו,

it escalated because each camp tried to align with national politicians,

היא התגברה במהירות בגלל שכל מחנה ניסה להשתייך לקבוצה פוליטית לאומית,

but still to advance their local agendas.

אבל עדיין לקדם את העניינים האישיים שלהם.

And then, at the time of the 1994 genocide in Rwanda,

ואז בזמן טבח העם ברואנדה ב-1994,

these local actors allied with Congolese and Rwandan armed groups,

השחקנים המקומיים שייכו את עצמם לקבוצות החמושות של קונגו ורואנדה,

but still to advance their local agendas in the provinces of the Kivus.

אבל עדיין ניסו לקדם את העניינים שלהם במחוז קיווס.

And since then, these local disputes over land and local power

ומאז, המחלוקות על אדמה וכוח

have fueled violence,

הניעו אלימות,

and they have regularly jeopardized

וסיכנו באופן קבוע

the national and international settlements.

את ההסכמים הלאומיים והבינלאומיים.

So we can wonder why in these circumstances

אז אנחנו יכולים לתהות למה בתנאים האלו

the international peacebuilders have failed to help implement

עושי השלום הבינלאומיים לא הצליחו לבצע

local peacebuilding programs.

תוכניות שלום מקומיות.

And the answer is that international interveners

והתשובה לכך היא שהתערבות בינלאומית

deem the resolution of grassroots conflict

הפכה את התרת הסכסוך הבסיסי

an unimportant, unfamiliar, and illegitimate task.

למשימה לא חשובה, לא מוכרת ולא לגיטימית.

The very idea of becoming involved at the local level clashes fundamentally

הרעיון עצמו של להתערב ברמה המקומית התנגד בבסיסו

with existing cultural norms,

לנורמות הקיימות של התרבות,

and it threatens key organizational interests.

ואיים על אינטרסים ארגוניים מרכזיים.

For instance, the very identity of the United Nations

לדוגמה הזהות עצמה של האו"ם

as this macro-level diplomatic organization

ברמה הגבוהה של ארגון דיפלומטי

would be upended if it were to refocus on local conflicts.

תשובש אם אם היא הייתה מתמקדת בסכסוכים מקומיים.

And the result is that neither the internal resistance

והתוצאה היא שלא התנגדות פנימית

to the dominant ways of working

לצורה הדומיננטית לעבודה

nor the external shocks

ולא השוקים החיצוניים

have managed to convince international actors that they should reevaluate

הצליחו לשכנע את השחקנים הבינלאומיים שהם צריכים להעריך מחדש

their understanding of violence and intervention.

את ההבנה שלהם לגבי אלימות והתערבות.

And so far, there have been only very few exceptions.

בנתיים, היו מעט מאוד יוצאי דופן.

There have been exceptions, but only very few exceptions,

היו יוצאי דופן, אבל מעט מאוד,

to this broad pattern.

לתבנית הגדולה הזאת.

So to wrap up, the story I just told you

אז כדי לסכם, הסיפור שסיפרתי לכם

is a story about how a dominant peacebuilding culture

הוא סיפור על איך תרבות עושת שלום

shapes the intervener's understanding of what the causes of violence are,

מעצבת את ההבנה של המתערבים לגבי מקורות האלימות,

how peace is made,

איך שלום נוצר,

and what interventions should accomplish.

ומה התערבויות אמורות להשיג.

These understandings enable international peacebuilders

ההבנות האלו איפשרו לעושי שלום בינלאומיים

to ignore the micro-level foundations

להתעלם מהבסיס, ברמה הנמוכה,

that are so necessary for sustainable peace.

שהן חשובות לשלום מבוסס.

The resulting inattention to local conflicts

התוצאה של חוסר ההתייחסות לסכסוכים המקומיים

leads to inadequate peacebuilding in the short term

הובילה לעשיית שלום לקויה בטווח הקצר

and potential war resumption in the long term.

וחזרה למלחמה פוטנציאלית בטווח הארוך.

And what's fascinating is that this analysis

ומה שהכי מעניין הוא שההבחנה הזאת

helps us to better understand many cases of lasting conflict

עוזרת לנו להבין יותר טוב עוד מקרים של אלימות מתמשכת

and international intervention failures, in Africa and elsewhere.

וכישלון של התערבויות בינלאומיות, באפריקה ובכל מקום אחד.

Local conflicts fuel violence in most war and post-war environments,

סכסוכים מקומיים מניעים אלימות ברוב המלחמות והאזורים פוסט-מלחמתיים,

from Afghanistan to Sudan to Timor-Leste,

מאפגניסטן לסודן למזרח טימור,

and in the rare cases where there have been comprehensive,

ובמקרים נדירים שבהם היו הצעות

bottom-up peacebuilding initiatives,

שלום מקיפות ויסודיות,

these attempts have been successful at making peace sustainable.

הניסיונות האלו הצליחו להביא שלום מבוסס.

One of the best examples is the contrast

אחת הדוגמות הכי טובות היא הניגוד

between the relatively peaceful situation in Somaliland,

בין המצב היחסית שליו בסומילילנד,

which benefited from sustained grassroots peacebuilding initiatives,

שהרוויחה מניסיונות עשיית שלום בסיסי,

and the violence prevalent in the rest of Somalia,

והאלימות הנפוצה בשאר סומליה,

where peacebuilding has been mostly top-down.

שם ניסיונות השלום שלה היו לרוב מלמעלה למטה.

And there are several other cases

ויש עוד מקרים נוספים

in which local, grassroots conflict resolution

בהם פתירת בעיות מקומיות ובסיסיות

has made a crucial difference.

יצרו את שנוי חשוב.

So if we want international peacebuilding to work,

אז אם אנחנו רוצים עשיית שלום בינלאומית שתעבוד,

in addition to any top-down intervention,

בנוסף להתערבויות מלמעלה למטה,

conflicts must be resolved from the bottom up.

סכסוכים צריכים להיפתר מהבסיס.

And again, it's not that national and international tensions don't matter.

ושוב, זה לא שמתחים לאומיים ובינלאומיים לא משנים,

They do.

הם כן.

And it's not that national and international peacebuilding

וזה לא שלא צריך עשיית שלום לאומית ובינלאומית

isn't necessary.

היא לא חיונית.

It is.

היא כן.

Instead, it is that both macro-level and micro-level peacebuilding are needed

במקום זאת, צריך עשיית שלום ברמה הגבוהה כמו ברמה הנמוכה

to make peace sustainable,

כדי ליצור שלום מבוסס,

and local nongovernmental organizations,

וארגונים לא-ממשלתיים מקומיים,

local authorities and civil society representatives

רשויות סמכות מקומיות ומייצגי חברה אזרחים

should be the main actors in the bottom-up process.

צריכים להיות יותר הפועלים העיקריים בתהליך הפתרון הבסיסי.

So of course, there are obstacles.

אז כמובן, יש מכשולים.

Local actors often lack the funding

לשחקנים מקומיים לרוב אין מימון

and sometimes the logistical means and the technical capacity

ולפעמים האמצעים הלוגיסטיים והקיבולת הטכנית

to implement effective, local peacebuilding programs.

להפעלת תוכניות עשיית שלום מקומיות ואפקטיביות.

So international actors should expand their funding and support

אז שחקנים בינלאומיים צריכים להרחיב את המימון והתמיכה שלהם

for local conflict resolution.

לפתירת סכסוכים מקומיים.

As for Congo, what can be done?

לגבי קונגו, מה אפשר לעשות?

After two decades of conflict and the deaths of millions,

אחרי שני עשורים של סכסוך ומוות של מיליונים,

it's clear that we need to change our approach.

זה ברור שאנחנו צריכים לשנות את הגישה.

Based on my field research,

לפי מחקר השדה שלי,

I believe that international and Congolese actors

אני מאמינה שהשחקנים הקונגולזיים והבינלאומיים

should pay more attention to the resolution of land conflict

צריכים לשים לב יותר לפיתרון סיכסוכי אדמות

and the promotion of inter-community reconciliation.

ולקדם פיוס תוך קהילתי.

So for instance, in the province of the Kivus,

לדוגמה, במחוז של קיווס,

the Life and Peace Institute and its Congolese partners

מוסד החיים והשלום והפרטנרים הקונגולזיים

have set up inter-community forums

יצרו פורומים תוך-קהילתיים

to discuss the specifics of local conflicts over land,

כדי לדון בפרטים של הסכסוך המקומי על האדמה,

and these forums have found solutions to help manage the violence.

ובפורומים האלו הם מצאו פתרונות לאלימות.

That's the kind of program that is sorely needed

צריך תוכניות מסוג כזה באופן דחוף

throughout eastern Congo.

בכל מזרח קונגו.

It's with programs like this

עם תוכניות כאלו

that we can help people like Isabelle and her husband.

אנחנו יכולים לעזור לאנשים כמו איזבל ובעלה.

So these will not be magic wands,

אז אלה לא יהיה מטות קסמים,

but because they take into account deeply rooted causes of the violence,

אבל בגלל שהן לוקחות בחשבון סיבות עמוקות לאלימות,

they could definitely be game-changers.

הןבהחלט יכולות לשנות את המצב.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)