Philip Rosedale: Second Life, where anything is possible

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

You know, we're going to do things a little differently.

תראו, עכשיו נעשה משהו באופן קצת שונה.

I'm not going to show you a presentation. I'm going to talk to you.

לא אראה לכם מצגת, אלא רק אדבר.

And at the same time, we're going to look at just images

באותו זמן נתבונן רק בדמויות מתוך

from a photo stream that is pretty close to live of things that --

סידרת תמונות שדי קרובה למציאות --

snapshots from Second Life. So hopefully this will be fascinating.

צילומים מחיים שניים. אני מקוה שזה יהיה מעניין.

You can -- I can compete for your attention with the strange pictures

אני מתחרה על תשומת ליבכם עם התמונות המשונות

that you see on screen that come from there.

שאתם רואים על המסך.

I thought I'd talk a little bit about some just big ideas about this,

תחילה אדבר איתכם קצת על כמה רעיונות גדולים הקשורים בזה,

and then get John back out here so we can talk interactively

ואז אחזיר לכאן את ג'ון כדי שנשוחח

a little bit more and think and ask questions.

עוד קצת, נחשוב ונשאל שאלות.

You know, I guess the first question is,

אני משער שהשאלה הראשונה היא,

why build a virtual world at all?

מדוע בכלל ליצור עולם מדומה?

And I think the answer to that is always going to be

אני חושב שהתשובה לזה תמיד תהיה

at least driven to a certain extent by the people

קשורה במידת מה לאנשים

initially crazy enough to start the project, you know.

ה"משוגעים" לעניין מסויים, אשר מתחילים את המהלך.

So I can give you a little bit of first background just on me

לכן תחילה אתן לכם קצת רקע עליי

and what moved me as a -- really going back as far as a teenager

ומה הניע אותי בתור נער ואחר-כך בוגר,

and then an adult, to actually try and build this kind of thing.

לנסות וליצור דבר כזה.

I was a very creative kid who read a lot, and got into electronics first,

הייתי ילד מאוד יצירתי שקרא המון ושהתעמק תחילה באלקטרוניקה,

and then later, programming computers, when I was really young.

ואחר-כך בתיכנות מחשבים, כאשר הייתי ממש צעיר.

I was just always trying to make things.

כל הזמן ניסיתי לייצר דברים.

I was just obsessed with taking things apart and building things,

הייתי אובססיבי לפרק ולבנות דברים שונים,

and just anything I could do with my hands or with wood

ובכל דבר שיכולתי לעשות עם ידיי או עם עץ,

or electronics or metal or anything else.

או אלקטרוניקה, או מתכת וכו'.

And so, for example -- and it's a great Second Life thing -- I had a bedroom.

כך לדוגמא -- וזה דבר מדהים של חיים שניים -- היה לי חדר-שינה.

And every kid, you know, as a teenager, has got his bedroom he retreats to --

וכל נער, יש לו חדר-שינה שבו הוא מתבודד --

but I wanted my door, I thought it would be cool if my door went up

אבל אני חשבתי שזה יהיה מגניב אם הדלת של החדר תעלה מעלה

rather than opened, like on Star Trek.

כמו ב"מסע בין כוכבים", במקום שתיפתח.

I thought it would be neat to do that. And so I got up in the ceiling

חשבתי שזה יהיה נפלא לעשות את זה. לכן עליתי לתיקרה

and I cut through the ceiling joists, much to my parents' delight,

וחתכתי דרך הקורות התומכות, לשמחת הוריי,

and put the door, you know, being pulled up through the ceiling.

והנחתי את הדלת, כך שתימשך מעלה דרך התיקרה.

I built -- I put a garage-door opener up in the attic

התקנתי בעליית-גג התקן לפתיחת הדלת

that would pull this door up.

שימשוך את הדלת מעלה.

You can imagine the amount of time that it took me to do this to the house

רק לדמיין כמה זמן זה לקח לי לעשות כל זה בבית

and the displeasure of my parents.

ואת ההתמרמרות של הוריי.

The thing that was always striking to me was that we as people

הדבר שתמיד חזר והפליא אותי היא העובדה

could have so many really amazing ideas about things we'd like to do,

שלאנשים יש כל-כך הרבה רעיונות נפלאים לעשות דברים,

but are so often unable, in the real world, to actually do those things --

אבל פעמים רבות כל-כך אינם מסוגלים, במציאות, לעשותם --

to actually cobble together the materials

ממש לארגן את הדברים

and go through the actual execution phase of building something

ולהוציא לפועל את ההקמה של משהו,

that you imagine from a design perspective.

של מה שמדמיינים מבחינה עיצובית.

And so for me, I know that when the Internet came around

לכן עבורי, כאשר האינטרנט נכנס לזירה

and I was doing computer programming and just, you know,

ואני עסקתי בכתיבת תוכניות מחשב,

just generally trying to run my own little company

פשוט ניסיתי להריץ חברה קטנה משלי

and figure out what to do with the Internet and with computers,

כדי לגלות מה ניתן לעשות עם האינטרנט והמחשבים,

I was just immediately struck by how the ultimate thing

מייד התחוור לי שהדבר האולטימטיבי

that you would really want to do with the Internet and with computers

שרוצים לעשות עם האינטרנט והמחשבים

would be to use the Internet and connected computers

זה להשתמש באינטרנט ובמחשבים מקושרים

to simulate a world to sort of recreate the laws of physics

כדי לדמות עולם שבו יומצאו מחדש חוקי הפיזיקה

and the rules of how things went together --

והחוקים של כיצד הדברים פועלים האחד עם השני --

the sort of -- the idea of atoms and how to make things,

מין -- רעיון על אטומים וכיצד ליצור דברים,

and do that inside a computer so that we could all get in there and make stuff.

ולבצע זאת בתוך מחשב כך שכולנו נוכל לגשת לשם וליצור.

And so for me that was the thing that was so enticing.

כך שבשבילי זה הדבר שהיה כל-כך מושך.

I just wanted this place where you could build things.

פשוט רציתי מקום כזה בו ניתן ליצור דברים.

And so I think you see that in the genesis

אני חושב שרואים זאת בראשית

of what has happened with Second Life, and I think it's important.

של מה שקרה עם חיים שניים, ואני סבור שזה חשוב.

I also think that more generally, the use of the Internet and technology

אני גם חושב שבאופן יותר כללי, השימוש באינטרנט וטכנולוגיה

as a kind of a space between us for creativity and design is a general trend.

בתור מין מרחב סביבנו המשמש ליצירתיות ועיצוב, הוא מגמה כללית.

It is a -- sort of a great human progress.

זו מין התקדמות אנושית גדולה.

Technology is just generally being used to allow us to create

בדרך-כלל טכנולוגיה משמשת כדי לאפשר לנו ליצור בדרך שיתופית

in as shared and social a way as possible.

וחברתית עד כמה שניתן.

And I think that Second Life and virtual worlds more generally

ואני סבור שחיים שניים ועולמות מדומים,

represent the best we can do to achieve that right now.

באופן יותר כללי, מייצגים את הכי הטוב שניתן לעשות כדי להשיג זאת כאן ועכשיו.

You know, another way to look at that,

דרך אחרת להסתכל על זה,

and related to the content and, you know, thinking about space,

הקשורה לתוכן, ואם חושבים גם על החלל,

is to connect sort of virtual worlds to space.

זה לחבר עולמות מדומים לחלל.

I thought that might be a fun thing to talk about for a second.

חשבתי שעשוי להיות כיף לדבר על זה רגע.

If you think about going into space, it's a fascinating thing.

אם אתם מהרהרים על תנועה בחלל, זה דבר מרתק.

So many movies, so many kids, we all sort of

כל-כך הרבה סרטים, ילדים,

dream about exploring space. Now, why is that?

כולנו קצת חולמים על לגלות את החלל. מדוע?

Stop for a moment and ask, why that conceit?

תעצרו רגע ותשאלו מדוע זה מרומם?

Why do we as people want to do that?

מדוע אנו כבני-אדם רוצים לעשות זאת?

I think there's a couple of things. It's what we see in the movies --

אני חושב שיש כמה סיבות. זה מה שרואים בסרטים --

you know, it's this dream that we all share.

זה חלום שכולנו שותפים לו.

One is that if you went into space you'd be able to begin again.

אחת מהן היא שאם היינו יוצאים לחלל היינו יכולים להתחיל מחדש.

In some sense, you would become someone else in that journey,

במובן מסויים, היינו הופכים למישהו אחר באותו מסע.

because there wouldn't be -- you'd leave society and life as you know it, behind.

היינו משאירים מאחור את החיים ואת החברה המוכרים לנו.

And so inevitably, you would transform yourself --

לכן באופן בלתי נמנע, היינו עוברים טרנספורמציה --

irreversibly, in all likelihood -- as you began this exploration.

באופן בלתי הפיך ובסבירות גבוהה -- כאשר היינו יוצאים למסע.

And then the second thing is that there's this tangible sense

הדבר השני הוא שקיימת אותה תחושה ברורה

that if you travel far enough, you can find out there --

האומרת שאם ניסע מספיק רחוק, נוכל למצוא שם --

oh, yeah -- you have no idea what you're going to find

טוב -- אין לנו מושג מה נמצא שם

once you get there, into space.

כאשר נגיע לשם, לחלל.

It's going to be different than here.

רק שזה הולך להיות משהו שונה.

And in fact, it's going to be so different than what we see here on earth

זה הולך להיות כל-כך שונה ממה שרואים על כדור-הארץ

that anything is going to be possible.

שכל דבר יהיה אפשרי שם.

So that's kind of the idea -- we as humans crave the idea of

מין סוג כזה של מחשבות -- אנו כבני-אדם נמשכים

creating a new identity and going into a place where anything is possible.

לרעיון של יצירת זהות חדשה והליכה למקום בו הכל אפשרי.

And I think that if you really sit and think about it,

אני סבור שאם חושבים על כך ברצינות,

virtual worlds, and where we're going

עולמות וירטואליים, ולאן אנו צועדים עם טכנולוגיית

with more and more computing technology,

המיחשוב המתפשטת, העולמות המדומים

represent essentially the likely, really tactically possible

מייצגים בהכרח את הגירסה הסבירה והאפשרית מבחינה מעשית

version of space exploration.

של חקר החלל.

We are moved by the idea of virtual worlds because, like space,

הרעיון של עולמות מדומים נוגע לליבנו כי כמו בחלל,

they allow us to reinvent ourselves and they contain anything

הם מאפשרים לנו להמציא את עצמנו מחדש והם מכילים הכל מכל דבר,

and everything, and probably anything could happen there.

וכנראה הכל יכול להתרחש בהם.

You know, to give you a size idea about scale, you know,

כדי לתת מושג על המימדים,

comparing space to Second Life, most people don't realize, kind of --

אם משווים בין חלל לחיים שניים, רוב האנשים אינם מודעים, מין --

and then this is just like the Internet in the early '90s.

וזה בדיוק כמו האינטרנט בשנות ה-90. עולמות מדומים

In fact, Second Life virtual worlds are a lot like the Internet in the early '90s today:

של חיים שניים היום מאוד דומים לאינטרנט של שנות ה-90:

everybody's very excited,

כולם מאוד מתרגשים,

there's a lot of hype and excitement about one idea or the next

יש המון רעש והתרגשות לגבי רעיון כזה או אחר

from moment to moment, and then there's despair

בכל רגע, ואז יש גם יאוש וכולם חושבים

and everybody thinks the whole thing's not going to work.

שכל זה לא יצליח.

Everything that's happening with Second Life

כל מה שקשור בחיים שניים

and more broadly with virtual worlds, all happened in the early '90s.

ובאופן יותר רחב לעולמות מדומים, התרחש בשנות ה-90.

We always play a game at the office where you can take any article

אנו משחקים במשרדנו משחק בו לוקחים מאמר כלשהו

and find the same article where you just replace the words "Second Life"

ומוצאים שהמאמר נשאר אותו הדבר לאחר שהחלפנו בו

with "Web," and "virtual reality" with "Internet."

את המילים "חיים שניים" ו"מציאות מדומה" ב"רשת" ו"אינטרנט", בהתאמה.

You can find exactly the same articles

ניתן למצוא בדיוק את אותם המאמרים

written about everything that people are observing.

הכתובים על כל מה שאנשים רואים.

To give you an idea of scale, Second Life is about 20,000 CPUs at this point.

כדי לתת מושג על המימדים, חיים שניים זה כ-20,000 מעבדים נכון לעכשיו.

It's about 20,000 computers connected together

שזה כ-20,000 מחשבים

in three facilities in the United States right now,

המחוברים זה לזה בשלושה אתרים בארה"ב,

that are simulating this virtual space. And the virtual space itself --

אשר מדמים את המרחב הוירטואלי. והמרחב הוירטואלי עצמו --

there's about 250,000 people a day that are wandering around in there,

יש כ-250 אלף אנשים ביום המסתובבים שם,

so the kind of, active population is something like a smallish city.

האוכלוסיה הפעילה היא בערך בגודל של עיר קטנה למדי.

The space itself is about 10 times the size of San Francisco,

המרחב גדול בערך פי-10 מגודלה של סן-פרנסיסקו,

and it's about as densely built out.

והוא גם בנוי בצפיפות כמוה.

So it gives you an idea of scale. Now, it's expanding very rapidly --

זה נותן מושג על המימדים. כל זה מתפשט במהירות רבה --

about five percent a month or so right now, in terms of new servers being added.

כ-5 אחוז בחודש נכון להיום, במונחים של שרתים חדשים שמתווספים.

And so of course, radically unlike the real world,

לכן כמובן, בניגוד גמור לעולם האמיתי,

and like the Internet, the whole thing is expanding

וכמו האינטרנט, כל העסק מתפשט

very, very quickly, and historically exponentially.

מאוד, מאוד מהר ובקצב מעריכי (מתגבר).

So that sort of space exploration thing is matched up here

כך שהדבר הזה מהווה יריב שקול לחקר החלל

by the amount of content that's in there,

בגלל כמות התוכן שיש בו,

and I think that amount is critical.

ואני סבור שהכמות היא קריטית.

It was critical with the virtual world

היא קריטית בעולם המדומה

that it be this space of truly infinite possibility.

כדי שהוא אכן יהיה מרחב של אפשרויות בלתי מוגבלות.

We're very sensitive to that as humans.

אנו כבני-אדם מאוד רגישים לזה.

You know, you know when you see it. You know when you can do anything in a space

אני יודעים זאת כאשר רואים את זה, יודעים כאשר אפשר לעשות כל דבר במרחב

and you know when you can't.

ויודעים כאשר לא ניתן לעשות.

Second Life today is this 20,000 machines,

חיים שניים כיום הם 20,000 המכונות הללו,

and it's about 100 million or so user-created objects where, you know,

והם כ-100 מיליון פריטים שיצרו המשתמשים, כאשר פריט

an object would be something like this, possibly interactive.

זה משהו כזה, אולי גם אינטראקטיבי.

Tens of millions of them are thinking all the time;

10 מיליון מהם הוגים כל הזמן:

they have code attached to them.

מוצמדת להם תוכנה.

So it's a really large world already, in terms of the amount of stuff that's there

כך שכבר כעת זה עולם גדול, בהתיחס לכמות החומר שבו

and that's very important.

וזה מאוד חשוב.

If anybody plays, like, World of Warcraft,

אם מישהו מכיר משחקים כמו World of Warcraft,

World of Warcraft comes on, like, four DVDs.

הוא מגיע עם 4 תקליטורי DVD.

Second Life, by comparison, has about 100 terabytes

לעומתו, לחיים שניים יש נתונים בגודל 100 טרה

of user-created data, making it about 25,000 times larger.

שיצרו המשתמשים, דבר שהופך אותו לגדול פי 25,000.

So again, like the Internet compared to AOL,

אז שוב, כמו האינטרנט בהשוואה ל-AOL,

and the sort of chat rooms and content on AOL at the time,

חדרי הצ'ט והתוכן למיניהם שהיו ב-AOL בזמנו,

what's happening here is something very different,

מה שמתרחש כאן זה מאוד שונה,

because the sheer scale of what people can do

מכיוון שרק המימדים של מה שהאנשים עושים

when they're enabled to do anything they want is pretty amazing.

כאשר מותר להם לעשות כל דבר שהם רוצים, הם די מדהימים.

The last big thought is that it is almost certainly true

המחשבה האחרונה שלי בנושא היא שזה

that whatever this is going to evolve into

כמעט בטוח נכון שלא משנה לאן זה יתפתח,

is going to be bigger in total usage than the Web itself.

זה יהיה יותר גדול במימדי השימוש שלו מאשר הרשת עצמה.

And let me justify that with two statements.

אצדיק את טענתי זו בשתי אמירות.

Generically, what we use the Web for is to organize, exchange,

באופן כללי, אנו משתמשים ברשת כדי לארגן, להחליף,

create and consume information.

ליצור ולצרוך מידע.

It's kind of like Irene talking about Google being data-driven.

זה דומה למה שאיירין אמרה על גוגל שמונעת על-ידי מידע.

I'd say I kind of think about the world as being information.

גם אני חושב על העולם כאילו היה מידע.

Everything that we interact with, all the experiences that we have,

כל מה שאנו באים איתו במגע, כל החוויות שעוברות עלינו,

is kind of us flowing through a sea of information

זה כאילו שאנו שוחים בים של מידע

and interacting with it in different ways.

ומגיבים אליו בדרכים שונות.

The Web puts information in the form of text and images.

הרשת מעלה מידע בצורת טקסט ותמונות.

The topology, the geography of the Web is text-to-text links for the most part.

הגיאומטריה והגיאוגרפיה של הרשת היא ברובה קישורי טקסט-אל-טקסט.

That's one way of organizing information,

זוהי דרך אחת לארגן מידע,

but there are two things about the way you access information in a virtual world

אבל יש שני דברים בנוגע לדרך בה אנו ניגשים למידע בעולם מדומה

that I think are the important ways that they're very different

שאני סבור שהן דרכים חשובות ושהן שונות

and much better than what we've been able to do to date with the Web.

והרבה יותר טובות ממה שהגענו אליו עד היום עם הרשת.

The first is that, as I said, the --

הראשונה היא --

well, the first difference for virtual worlds is that

ההבדל הראשון בעולמות מדומים הוא

information is presented to you in the virtual world

שמידע בעולמות אלו מוצג באמצעות

using the most powerful iconic symbols

סמלים עוצמתיים שהפכו לאייקונים ושניתן להשתמש

that you can possibly use with human beings.

בהם עבור בני-אדם.

So for example, C-H-A-I-R is the English word for that,

לדוגמא, כ-ס-א היא המילה עבור זה,

but a picture of this is a universal symbol.

אבל תמונה של זה הינה סמל אוניברסלי.

Everybody knows what it means. There's no need to translate it.

כולם יודעים מה הכוונה. אין צורך לתרגם.

It's also more memorable if I show you that picture,

גם קל יותר לזכרה אם רואים את התמונה,

and I show you C-H-A-I-R on a piece of paper.

לעומת אם רואים את כ-ס-א על נייר.

You can do tests that show that you'll remember

ניתן לבצע בדיקות המוכיחות שתזכרו בעוד

that I was talking about a chair a couple of days later a lot better.

כמה ימים שדיברתי על כסא, הרבה יותר טוב.

So when you organize information using the symbols of our memory,

לכן כאשר מסדרים מידע בעזרת השימוש בסמלים,

using the most common symbols that we've been immersed in all our lives,

שימוש בסמלים הכי מוכרים שכולנו ספגנו אותם כל חיינו,

you maximally both excite, stimulate,

אנו גם מתלהבים באופן מירבי, גם מקבלים השראה, גם זוכרים,

are able to remember, transfer and manipulate data.

גם מעבירים וגם משתמשים במידע יותר טוב.

And so virtual worlds are the best way

לכן עולמות מדומים הם, מיסודם,

for us to essentially organize and experience information.

הדרך הטובה ביותר עבורנו לארגן ולחוות מידע.

And I think that's something that people have talked about for 20 years --

אני סבור שזה משהו שאנשים דיברו עליו במשך 20 שנה --

you know, that 3D, that lifelike environments

אתם יודעים, התלת-מימד, הסביבות דמויות המציאות האמיתית, הן מאוד

are really important in some magical way to us.

משמעותיות עבורנו בדרך קסומה כלשהי.

But the second thing -- and I think this one is less obvious --

אבל הדבר השני -- ואני סבור שזה פחות מובן מאליו --

is that the experience of creating, consuming, exploring that information

הוא שהחוויה של יצירה, צריכה וגילוי של אותו מידע

is in the virtual world implicitly and inherently social.

הינה ללא סייג ומטבעה, יותר חברתית בעולם המדומה.

You are always there with other people.

אתם שם תמיד עם אנשים אחרים.

And we as humans are social creatures and must, or are aided by,

אנו כבני-אדם היננו יצורים חברתיים וחייבים, או מעדיפים,

or enjoy more, the consumption of information in the presence of others.

או נהנים יותר כאשר צורכים מידע בשיתוף עם אחרים.

It's essential to us. You can't escape it.

זה חיוני עבורנו. לא ניתן להימנע מזה.

When you're on Amazon.com and you're looking for digital cameras or whatever,

כאשר מבקרים ב-Amazon.com ומחפשים מצלמות דיגיטליות או משהו אחר,

you're on there right now, when you're on the site, with like 5,000 other people,

אנו נמצאים שם באתר עם עוד 5,000 אנשים,

but you can't talk to them.

אבל אי-אפשר לשוחח איתם.

You can't just turn to the people that are browsing digital cameras

לא ניתן פשוט לפנות לאנשים אשר גולשים בין מצלמות דיגיטליות

on the same page as you, and ask them,

באותו עמוד כמוכם ולשאול אותם,

"Hey, have you seen one of these before? Because I'm thinking about buying it."

"האם אתם מכירים מצלמות אלו כי אני חושב לקנות אחת כזו."

That experience of like, shopping together, just as a simple example,

הדוגמא הפשוטה של חוויית הקניה ביחד,

is an example of how as social creatures

היא דוגמא כיצד בתור יצורים חברתיים

we want to experience information in that way.

אנו רוצים לחוות מידע בדרך זו.

So that second point, that we inherently experience information together

לכן נקודה שניה זו, שאנו מטבענו חווים מידע במשותף

or want to experience it together,

או רוצים לחוותו במשותף,

is critical to essentially, kind of,

הינה ללא סייג כה קריטית, בערך,

this trend of where we're going to use technology to connect us.

במגמה זו שתקבע היכן אנו נשתמש בטכנולוגיה כדי לקשר בינינו.

And so I think, again, that it's likely that in the next decade or so

לכן אני חושב, שוב, שסביר שבעשור הבא או משהו כזה,

these virtual worlds are going to be the most common way as human beings

עולמות מדומים הללו יהיו הדרך המקובלת ביותר עבורנו כבני-אדם

that we kind of use the electronics of the Internet, if you will,

לשימוש באלקטרוניקה של האינטרנט, אם תרצו,

to be together, to consume information.

כדי להיות ביחד, כדי לצרוך מידע.

You know, mapping in India -- that's such a great example.

מיפוי בהודו -- זו דוגמא מצויינת.

Maybe the solution there involves talking to other people in real time.

אולי הפיתרון שם דורש שנדבר עם אנשים אחרים בזמן-אמת.

Asking for advice, rather than any possible way

בהתייעצות, יותר מכל דרך אחרת,

that you could just statically organize a map.

ניתן לבנות מפה באופן סטטיסטי.

So I think that's another big point.

לכן אני סבור שזוהי עוד נקודה חשובה.

I think that wherever this is all going,

אני חושב שלא משנה לאן זה הולך,

whether it's Second Life or its descendants, or something broader

בין אם זה חיים שניים, או וריאציות שלו, או משהו יותר גדול

that happens all around the world at a lot of different points --

שמתרחש בכל רחבי העולם בהרבה מקומות --

this is what we're going to see the Internet used for,

זה הדבר שעבורו ישמש האינטרנט,

and total traffic and total unique users is going to invert,

שאליו יופנו המשתמשים הבודדים והתנועה הכוללת ברשת,

so that the Web and its bibliographic set of text and graphical information

כך שהרשת ומערך מקורות המידע הטקסטואלי והציורי שלה

is going to become a tool or a part of that consumption pattern,

יהפכו לאמצעי או לחלק של תבנית הצריכה,

but the pattern itself is going to happen mostly in this type of an environment.

אבל התבנית עצמה תתהווה בעיקר בסביבה מן הסוג הזה.

Big idea, but I think highly defensible.

רעיון מורכב, אבל סבורני שניתן לסנגר עליו.

So let me stop there and bring John back,

אעצור כאן ברשותכם ואחזיר לכאן את ג'ון,

and maybe we can just have a longer conversation.

ואולי פשוט ננהל שיחה יותר ארוכה.

Thank you. John. That's great.

תודה לך. ג'ון. זה נהדר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

John Hockenberry: Why is the creation, the impulse to create Second Life,

ג'ון הוקנברי: מדוע יצירה זו, הדחף ליצור חיים שניים,

not a utopian impulse?

אינה סתם גחמה אוטופית?

Like for example, in the 19th century,

כמו לדוגמא, במאה ה-19,

any number of works of literature that imagined alternative worlds

מספר כלשהו של עבודות ספרותיות אשר חזו עולמות חלופיים,

were explicitly utopian.

היו בפירוש אוטופיים.

Philip Rosedale: I think that's great. That's such a deep question. Yeah.

פיליפ רוזדל: אני חושב שזה גדול. זו שאלה כה מעמיקה.

Is a virtual world likely to be a utopia, would be one way I'd say it.

האם סביר שעולם מדומה יהיה אוטופיה? הייתי אומר שזו אחת הדרכים האפשריות.

The answer is no, and I think the reason why is because

התשובה היא שלילית. אני חושב שהסיבה לכך היא שהרשת עצמה

the Web itself as a good example is profoundly bottoms-up.

היא דוגמא טובה לתהליך שצומח עמוק מלמטה.

That idea of infinite possibility, that magic of anything can happen,

המושג של אפשרויות אין-סופיות, הקסם של 'הכל אפשרי',

only happens in an environment

נוצרים רק בסביבה

where you really know that there's a fundamental freedom

שבה באמת בטוחים שקיימת חירות בסיסית

at the level of the individual actor, at the level of the Lego blocks,

ברמה של השחקן הבודד, ברמה של קוביית הלגו,

if you will, that make up the virtual world.

שמהם מורכב העולם המדומה.

You have to have that level of freedom, and so I'm often asked that,

חייבת להיות אותה רמת חופש, ואני נשאל לעיתים,

you know, is there a, kind of, utopian or,

אם קיימת מין נטיה אוטופית

is there a utopian tendency to Second Life and things like it,

לחיים שניים וכדומה, שבגללה אתה

that you would create a world that has a grand scheme to it?

יוצר עולם שיש לו תוכנית-על מוכנה מראש?

Those top-down schemes are alienating to just about everybody,

אותן תוכניות המונחתות מלמעלה גורמות ניכור אצל כל אחד,

even if you mean well when you build them.

גם אם כוונתן טובה כאשר יוצרים אותן.

And what's more, human society, when it's controlled,

ובנוסף, חברה אנושית, כאשר היא נשלטת ומנוטרת,

when you set out a grand scheme of rules,

כאשר קובעים בשבילה כללי תוכנית-על,

a new way of people interacting, or a new way of laying out a city, or whatever,

דרך חדשה למגע בין אנשים, דרך חדשה לפריסתה של עיר, או משהו אחר,

that stuff historically has never scaled much beyond,

דברים כאלה מעולם לא הגיעו מעבר,

you know -- I always laughingly say -- the Mall of America, you know,

טוב -- אני תמיד אומר בצחוק -- "הקניון של ארה"ב",

which is like, the largest piece of centrally designed architecture

שזה מבנה ענק של ארכיטקטורה בעלת תיכנון ריכוזי

that, you know, has been built.

שנבנה.

JH: The Kremlin was pretty big.

ג'.ה.: הקרמלין היה די גדול.

PR: The Kremlin, yeah. That's true. The whole complex.

פ.ר.: כן, הקרמלין. זה נכון. כל הקומפלקס.

JH: Give me a story of a tool you created at the beginning

ג'.ה.: תן לי דוגמא של כלי שיצרת בהתחלה בחיים שניים

in Second Life that you were pretty sure people would want to use

והיית די בטוח שאנשים ירצו להשתמש בו

in the creation of their avatars or in communicating

ליצירת ההתגלמויות שלהם או ליצירת קשרים

that people actually in practice said, no, I'm not interested in that at all,

ושאנשים בעצם אמרו בפועל שאינם מעוניינים בו כלל,

and name something that you didn't come up with

וספר על משהו שלא חשבת עליו, ושאותו אנשים

that almost immediately people began to demand.

דרשו כמעט באופן מיידי.

PR: I'm sure I can think of multiple examples of both of those.

פ.ר.: בטוחני שאוכל לתת מספר דוגמאות משני אלה.

One of my favorites. I had this feature that I built into Second Life --

אחד האהובים עליי, יש את המאפיין הזה שהכנסתי לחיים שניים --

I was really passionate about it.

ממש הייתי נלהב לגביו.

It was an ability to kind of walk up close to somebody

זו היתה האפשרות למין התקרבות למישהו

and have a more private conversation,

ולנהל איתו שיחה יותר אינטימית,

but it wasn't instant messaging because you had to sort of befriend somebody.

אבל זה לא היה שירות הודעות מיידיות כי היה צריך תחילה להתיידד.

It was just this idea that you could kind of have a private chat.

היה זה רק רעיון שאפשר לנהל שיחה אינטימית.

I just remember it was one of those examples of data-driven design.

אני פשוט זוכר שזו היתה אחת מאותן הדוגמאות של עיצוב מבוסס מידע.

I thought it was such a good idea from my perspective,

חשבתי שזה רעיון כל-כך טוב,

and it was just absolutely never used, and we ultimately --

אבל מעולם לא עשו בו שימוש, ואנחנו לבסוף --

I think we've now turned it off, if I remember.

אני חושב שבסוף כיבינו אותו.

We finally gave up, took it out of the code.

פשוט ויתרנו, מחקנו את הקוד שלו מהתוכנית.

But more generally, you know, one other example I think about this,

באופן יותר כללי, יש עוד דוגמא לזה,

which is great relative to the utopian idea.

שהיא אדירה ביחס לרעיון האוטופיה.

Second Life originally had 16 simulators. It now has 20,000.

לחיים שניים היו בהתחלה 16 שרתים. היום יש 20,000.

So when it only had 16,

כאשר היו רק 16,

it was only about as big as this college campus.

מימדיו היו כשל קמפוס מכללה זו.

And we had -- we zoned it, you know: we put a nightclub,

חילקנו אותו לאזורים: שמנו מועדון לילה,

we put a disco where you could dance,

שמנו דיסקוטק שאפשר לרקוד בו,

and then we had a place where you could fight with guns if you wanted to,

והיה גם מקום שבו ניתן להילחם באקדחים אם רוצים,

and we had another place that was like a boardwalk, kind of a Coney Island.

והיה מקום אחר, מין טיילת כזו, כמו באי קוני.

And we laid out the zoning, but of course,

אנחנו קבענו את האזורים, אבל אנשים יכלו

people could build all around it however they wanted to.

לבנות בכל מקום איך שהתחשק להם.

And what was so amazing right from the start was that the idea

ומה שהיה מדהים מהתחלה זה

that we had put out in the zoning concept, basically,

שהרעיון שעמד בבסיס החלוקה לאזורים,

was instantly and thoroughly ignored,

התעלמו ממנו באופן מיידי ומוחלט,

and like, two months into the whole thing,

וחודשיים מאז שכל זה החל,

-- which is really a small amount of time, even in Second Life time --

-- שזה זמן באמת קצר, אפילו לפי שעון החיים השניים --

I remember the users, the people who were then using Second Life,

אני זוכר שהמשתמשים, האנשים שעשו שימוש בחיים שניים,

the residents came to me and said, we want to buy the disco --

התושבים, הם באו ואמרו לי שהם רוצים לקנות את הדיסקוטק --

because I had built it -- we want to buy that land and raze it

כי אני בניתי אותו -- שברצונם לגלח את הקרקע

and put houses on it. And I sold it to them --

ולשים שם בתים. אז מכרתי להם אותו --

I mean, we transferred ownership and they had a big party

כלומר, העברנו בעלות והם עשו מסיבה גדולה

and blew up the entire building.

ופוצצו את הבניין.

And I remember that that was just so telling, you know,

וזה היה רק כדי לומר שלא יודעים

that you didn't know exactly what was going to happen.

מה הולך לקרות.

When you think about stuff that people have built that's popular --

כאשר חושבים על כל מה שאנשים בנו והפך לפופולרי --

JH: CBGB's has to close eventually, you know. That's the rule.

ג'.ה.: בסוף CBGB היה צריך להיסגר. זה החוק, אתה יודע.

PR: Exactly. And it -- but it closed on day one, basically, in Internet time.

פ.ר.: בדיוק. אבל הוא נסגר ביום אחד, לפי זמן אינטרנט.

You know, an example of something -- pregnancy.

דוגמא למשהו -- הריון.

You can have a baby in Second Life.

אפשר שיהיה לך תינוק בחיים שניים.

This is done entirely using, kind of, the tools that are built into Second Life,

זה נעשה בשלמותו בעזרת הכלים שנבנו בתוך חיים שניים,

so the innate concept of becoming pregnant and having a baby, of course --

בהתאם לתפיסה הטבועה בנו של להיכנס להריון וללדת.

Second Life is, at the platform level, at the level of the company -- at Linden Lab --

חיים שניים קיימים ברמת הפלטפורמה, ברמה של החברה המייצרת -- במעבדות לינדן --

Second Life has no game properties to it whatsoever.

לחיים שניים אין תכונות כלשהן של משחקים.

There is no attempt to structure the experience,

אין ניסיון לבניית חוויה,

to make it utopian in that sense that we put into it.

כדי להפכם לאוטופיים במובן של ההשקעה שלנו בהם.

So of course, we never would have put a mechanism for having babies or, you know,

לכן ברור שאף פעם לא היינו מכניסים מנגנון להולדת תינוקות,

taking two avatars and merging them, or something.

כלומר לקחת שתי התגלמויות ומיזוגן, וכדומה.

But people built the ability to have babies and care for babies

אבל אנשים בנו את האפשרות הזו להולדת תינוקות והטיפול בהם

as a purchasable experience that you can have in Second Life and so --

בתור חוויה שניתן לקנות בחיים שניים --

I mean, that's a pretty fascinating example of, you know,

כלומר, זו דוגמא די מרתקת למה שמתרחש

what goes on in the overall economy.

בכלכלה באופן כללי.

And of course, the existence of an economy is another idea.

וכמובן, הימצאות הכלכלה זה רעיון נוסף.

I didn't talk about it, but it's a critical feature.

לא דיברתי עליו, אבל זה סממן קריטי.

When people are given the opportunity to create in the world,

כאשר נותנים לאנשים הזדמנות ליצור,

there's really two things they want.

ישנם שני דברים שהם באמת רוצים.

One is fair ownership of the things they create.

בעלות הולמת על הדברים שהם יוצרים.

And then the second one is -- if they feel like it,

ואז השני הוא -- אם רצונם בכך,

and they're not going to do it in every case, but in many they are --

והם לא הולכים לבצע זאת בכל הזדמנות, אבל בהרבה מקרים כן --

they want to actually be able to sell that creation

הם רוצים את האפשרות למכור את יצירתם

as a way of providing for their own livelihood.

כדרך ליצירת פרנסה משלהם.

True on the Web -- also true in Second Life.

זה נכון ברשת וגם נכון בחיים שניים.

And so the existence of an economy is critical.

לכן נוכחותה של הכלכלה הינה קריטית.

JH: Questions for Philip Rosedale? Right here.

ג'.ה.: שאלה לפיליפ רוזדל? הנה כאן.

(Audience: Well, first an observation, which is that you look like a character.)

(קהל: תחילה הבחנה והיא שאתה נראה כמו דמות.)

JH: The observation is, Philip has been accused of looking like a character,

ג'.ה.: ההבחנה היא, פיליפ הואשם שהוא נראה כמו דמות,

an avatar, in Second Life.

כמו אווטר, בחיים שניים.

Respond, and then we'll get the rest of your question.

ענה, ואז נמשיך עם שאר שאלתך.

PR: But I don't look like my avatar.

פ.ר: אבל איני נראה כמו האווטר שלי.

(Laughter)

(צחוק)

How many people here know what my avatar looks like?

כמה אנשים כאן יודעים כיצד נראה האווטר שלי?

That's probably not very many.

קרוב לוודאי שהם לא הרבה.

JH: Are you ripping off somebody else's avatar with that, sort of --

ג'.ה.: האם אתה גונב אווטר של מישהו אחר עם זה --

PR: No, no. I didn't. One of the other guys at work had a fantastic avatar --

פ.ר.: לא, אני לא. לאחד האנשים בעבודה היתה אווטר נהדרת --

a female avatar -- that I used to be once in a while.

התגלמות נשית -- שנהגתי לעטות עליי מפעם לפעם.

But my avatar is a guy wearing chaps.

אבל האווטר שלי זה אדם שלובש מכנסי בוקרים.

Spiky hair -- spikier than this. Kind of orange hair.

שיער מחודד -- יותר מחודד מזה. מין שיער כתום.

Handlebar mustache. Kind of a Village People sort of a character.

שפם ארוך. מין שפם של כפריים.

So, very cool.

משהו יפה.

JH: And your question?

ג'.ה.: ושאלתך?

(Audience: [Unclear].)

(קהל: [לא ברור].)

JH: The question is, there appears to be a lack of cultural fine-tuning in Second Life.

ג'.ה.: השאלה היא, נראה כאילו שמחטיאים את הפן התרבותי המדוייק בחיים שניים.

It doesn't seem to have its own culture,

לא נראה כאילו שיש להם תרבות משלהם,

and the sort of differences that exist in the real world

ואותן הדקויות הקיימות

aren't translated into the Second Life map.

בעולם האמיתי לא מתורגמות לתוך החיים שניים.

PR: Well, first of all, we're very early,

פ.ר.: קודם כל, אנחנו בשלב מוקדם,

so this has only been going on for a few years.

זה רץ רק כמה שנים.

And so part of what we see is the same evolution of human behavior

חלק ממה שאנו רואים זו אותה אבולוציה של התנהגות אדם

that you see in emerging societies.

שרואים בחברות צומחות.

So a fair criticism -- is what it is -- of Second Life today is that

לכן ביקורת הוגנת על חיים שניים היום זה לומר

it's more like the Wild West than it is like Rome, from a cultural standpoint.

שזה הכי דומה למערב הפרוע יותר מאשר לרומא, מבחינה תרבותית.

That said, the evolution of, and the nuanced interaction that creates culture,

עם כל זאת, האבולוציה שלה והאינטראקציות המגוונות שיוצרת תרבות,

is happening at 10 times the speed of the real world,

מתרחשות במהירות הגבוהה פי-10 לעומת

and in an environment where, if you walk into a bar in Second Life,

העולם האמיתי, ובסביבה בה, אם נכנסים לפאב בחיים שניים,

65 percent of the people there are not in the United States,

65 אחוז מהאנשים שם אינם מארה"ב,

and in fact are speaking their, you know, various and different languages.

ולמעשה מדברים בשפותיהם השונות והמגוונות.

In fact, one of the ways to make money in Second Life

בעצם, אחת הדרכים להרויח כסף

is to make really cool translators that you drag onto your body

בחיים שניים זה להכין מדבקות יפות של מתרגם ולשאת אותן עליך

and they basically, kind of, pop up on your screen

והן קופצות על-פני המסך

and allow you to use Google or Babel Fish

ומאפשרות לך להשתמש בגוגל או באבלפיש

or one of the other online text translators to on-the-fly

או באחת מתוכנות התירגום האחרות ברשת

translate spoken -- I'm sorry -- typed text between individuals.

כדי לתרגם טקסט מדובר -- סליחה -- המודפס בין שני משתמשים.

And so, the multicultural nature and the sort of cultural melting pot

כך שהמציאות הרב-תרבותית ומין סיר היתוך תרבותי

that's happening inside Second Life is quite --

המתקיימים בתוך חיים שניים הם די --

I think, quite remarkable relative to what in real human terms

אני חושב, די ראויים לציון לעומת תנאי המציאות האנושית בעולם האמיתי

in the real world we've ever been able to achieve.

ומה שהצלחנו להשיג בה אי-פעם.

So, I think that culture will fine-tune, it will emerge,

לכן אני סבור שהתרבות תגיע לכיוונון עדין,

but we still have some years to wait while that happens,

היא תתפתח, אבל עלינו להמתין מספר שנים עד שזה יקרה,

as you would naturally expect.

כפי שניתן היה לצפות מראש.

JH: Other questions? Right here.

ג'.ה.: שאלות נוספות? הנה כאן.

(Audience: What's your demographic?)

(קהל: מהו הרכב האוכלוסיה?)

JH: What's your demographic?

ג'.ה.: מה הרכב האוכלוסיה אצלך?

PR: So, the question is, what's the demographic.

פ.ר.: השאלה היא מה הרכב האוכלוסיה.

So, the average age of a person in Second Life is 32,

הגיל הממוצע בחיים שניים הוא 32,

however, the use of Second Life increases dramatically

אבל, השימוש בחיים שניים גובר באופן דרמטי

as your physical age increases. So as you go from age 30 to age 60 --

ככל שהגיל עולה. כך שכאשר עוברים מגיל 30 ל-60 --

and there are many people in their sixties using Second Life --

ויש הרבה אנשים בשנות ה-60 שלהם המשתמשים בחיים שניים --

this is also not a sharp curve -- it's very, very distributed --

וגם ככה זו אינה עקומה חדה -- יש בה פילוג גבוה --

usage goes up in terms of, like, hours per week by 40 percent

השימוש לפי שעות שבועיות עולה ב-40 אחוז

as you go from age 30 to age 60 in real life, so there's not --

מגיל 30 לגיל 60 של החיים האמיתיים --

many people make the mistake of believing that Second Life

רבים חושבים בטעות שחיים שניים

is some kind of an online game. Actually it's generally unappealing --

זה מין משחק מקוון. לרוב חיים שניים אינם מושכים --

I'm just speaking broadly and critically --

אני מדבר בהכללה --

it's not very appealing to people that play online video games,

הם אינם מושכים אנשים המשחקים משחקים ברשת,

because the graphics are not yet equivalent to --

כי הגרפיקה שלהם אינה משתווה ל --

I mean, these are very nice pictures,

כלומר, התמונות מאוד יפות,

but in general the graphics are not quite equivalent

אבל בגדול הגרפיקה אינה משתווה

to the fine-tuned graphics that you see in a Grand Theft Auto 4.

לגרפיקה העדינה והמדוייקת שרואים ב-Grand Theft Auto 4.

So average age: 32. I mentioned

אז גיל ממוצע: 32, כבר אמרתי.

65 percent of the users are not in the United States.

65 אחוז מהמשתמשים אינם מארה"ב.

The distribution amongst countries is extremely broad.

הפילוג בין מדינות רחב מאוד.

There's users from, you know, virtually every country in the world now in Second Life.

בחיים שניים יש משתמשים כמעט מכל מדינה בעולם.

The dominant ones are -- if you take the UK and Europe,

הבולטות הן -- אם לוקחים את בריטניה ואירופה,

together they make up about 55 percent of the usage base in Second Life.

ביחד הן מהוות כ-55 אחוז מהמשתמשים בחיים שניים.

In terms of psychographic --

מבחינת תכונות אישיות --

oh, men and women: men and women are almost equally matched in Second Life,

גברים ונשים: שניהם כמעט שווים בחיים שניים,

so about 45 percent of the people online right now on Second Life are women.

כך שכ-45 אחוז מהמשתמשים בחיים שניים כיום הן נשים.

Women use Second Life, though,

אבל נשים משתמשות בחיים שניים

about 30 to 40 percent more, on an hours basis, than men do,

כ-30 עד 40 אחוז יותר, לפי שעות, מאשר הגברים.

meaning that more men sign up than women,

כלומר, יותר גברים נרשמים מאשר נשים,

and more women stay and use it than men.

אבל יותר נשים מתמידות ומשתמשות לעומת הגברים.

So that's another demographic fact.

אז זו עוד עובדה הנוגעת אוכלוסיה.

In terms of psychographic, you know, the people in Second Life

במונחים של תכונות אישיות, האנשים בחיים שניים

are remarkably dissimilar relative to what you might think,

שונים באופן מובהק זה מזה לעומת מה שאולי אפשר לחשוב,

when you go in and talk to them and meet them, and I would, you know,

כאשר הולכים ומדברים איתם ופוגשים אותם.

challenge you to just do this and find out.

הנה לכם אתגר: תבדקו בעצמכם.

But it's not a bunch of programmers.

אלה לא חבורה של מתכנתים.

It's not easy to describe as a demographic.

לא קל לתאר אותם מבחינת סוג האוכלוסיה.

If I had to just sort of paint a broad picture, I'd say, remember the people

אם הייתי צריך לתת תמונה רחבה, הייתי אומר, אתם זוכרים

who were really getting into eBay in the first few years of eBay?

את האנשים שהלכו ל-eBay בשנים הראשונות שלו?

Maybe a little bit like that: in other words, people who are early adopters.

אולי משהו דומה לזה. דהיינו, אנשים שממהרים לאמץ (חידושים).

They tend to be creative. They tend to be entrepreneurial.

הם נוטים להיות יצירתיים. הם נוטים ליזום.

A lot of them -- about 55,000 people so far -- are cash-flow positive:

רבים מהם -- כ-55,000 אנשים נכון להיום -- בעלי תזרים מזומנים חיובי:

they're making money from what -- I mean, real-world money --

הם מרויחים כסף -- כלומר כסף אמיתי --

from what they're doing in Second Life, so it's a very build --

ממה שהם עושים בחיים שניים --

still a creative, building things, build-your-own-business

אבל יצירתיים, בונים דברים, בכיוון של

type of an orientation. So, that's it.

בנה-את-עסקך. עד כאן.

JH: You describe yourself, Philip, as someone who was really creative

ג'.ה.: אתה מתאר את עצמך בתור מישהו

when you were young and, you know, liked to make things.

שהיה מאוד יצירתי כאשר היית צעיר, אהבת ליצור דברים.

I mean, it's not often that you hear somebody

כלומר, זה לא קורה הרבה ששומעים מישהו

describe themselves as really creative.

המתאר את עצמו כמאוד יצירתי.

I suspect that's possibly a euphemism for C student

אני חושד שאולי זה ביטוי מכובס לתלמיד ממוצע

who spent a lot of time in his room? Is it possible?

שבילה הרבה זמן בחדרו? זה ייתכן?

(Laughter)

(צחוק)

PR: I was a -- there were times I was a C student. You know, it's funny.

פ.ר.: פעם הייתי תלמיד ממוצע. איזה קטע.

When I got to college -- I studied physics in college --

כאשר נכנסתי לקולג' -- למדתי פיזיקה בקולג' --

and I got really -- it was funny,

זה היה קטע,

because I was definitely a more antisocial kid. I read all the time.

מאחר ובהחלט הייתי ילד לא-חברותי. כל הזמן קראתי.

I was shy. I don't seem like it now, but I was very shy.

הייתי ביישן. אני לא נראה כזה עכשיו, אבל הייתי מאוד ביישן.

Moved around a bunch -- had that experience too.

זזתי כל הזמן -- גם זה חוויתי.

So I did, kind of, I think, live in my own world,

אז כנראה אכן אני חי בתוך עולם משלי,

and obviously that helps, you know, engage your real interest in something.

ובוודאי שתכונה זו עוזרת להתמקד במטרה מסויימת המעניינת אותך.

JH: So you're on your fifth life at this point?

ג'.ה.: אז כיום אתה בחיים החמישיים שלך?

PR: If you count, yeah, cities. So -- but I did --

פ.ר.: אם סופרים, כן, ערים. אבל --

and I didn't do -- I think I didn't do as well in school as I could have. I think you're right.

אבל אני חושב שלא הצלחתי בבית-ספר כפי שיכולתי להצליח. אתה צודק.

I wasn't, like, an obsessed -- you know, get A's kind of guy.

לא הייתי כפייתי -- כדי להיות תלמיד מצטיין.

I was going to say, I had a great social experience

עמדתי לומר שהיה לי ניסיון חברתי נהדר

when I went to college that I hadn't had before,

כאשר הלכתי לקולג', שלא היה לי קודם,

a more fraternal experience, where I met six or seven other guys

יותר ניסיון חברותי, כאשר פגשתי 6 או 7 אנשים אחרים

who I studied physics with, and I was very competitive with them,

שאיתם למדתי פיזיקה והייתי מאוד תחרותי איתם,

so then I started to get A's. But you're right: I wasn't an A student.

ואז התחלתי לקבל ציונים גבוהים. אבל אתה צודק: לא הייתי תלמיד מצטיין.

JH: Last question. Right here.

ג'.ה.: שאלה אחרונה. כאן.

(Audience: In the pamphlet, there's a statement -- )

(קהל: בחוברת כתוב --)

JH: You want to paraphrase that?

ג'.ה.: אתה רוצה לנסח אחרת?

PR: Yeah, so let me restate that.

פ.ר.: כן, אנסח מחדש.

So, you're saying that in the pamphlet there's a statement

אז אתה טוען שבחוברת כתוב

that we may come to prefer our digital selves to our real ones --

שאנו עשויים להעדיף את העצמי הדיגיטלי שלנו על-פני האמיתי --

our more malleable or manageable digital identities to our real identities --

את העצמי הדיגיטלי היותר בר-עיצוב או הצייתן לעומת העצמי האמיתי --

and that in fact, much of human life and human experience

ושבעצם מירב החיים של אנשים וחוויותיהם

may move into the digital realm.

עלולים לעבור לתחום הדיגיטלי.

And then that's kind of a horrifying thought, of course.

זו מחשבה אכן מפחידה.

That's a frightening change, frightening disruption.

זהו שינוי מפחיד, שיבוש מפחיד.

I guess, and you're asking, what do I think about that? How do I --

אני מניח שאתם שואלים מה דעתי על כך.

JH: What's your response to the people who would say, that's horrifying?

ג'.ה.: מה תשובתך לאנשים שיגידו שזה מפחיד?

(Audience: If someone would say to you, I find that disturbing,

(קהל: אם מישהו היה אומר לך שזה מטריד,

what would be your response?)

מה היתה תשובתך?)

PR: Well, I'd say a couple of things.

פ.ר.: הייתי אומר כמה דברים.

One is, it's disturbing like the Internet or electricity was.

אחד: זה מטריד כמו שהיו האינטרנט או החשמל.

That is to say, it's a big change, but it isn't avoidable.

דהיינו, שזה שינוי רציני, אבל הוא בלתי נמנע.

So, no amount of backpedaling or intentional behavior

שום מידה של חתירה לאחור או מעשים מכוונים

or political behavior is going to keep these technology changes

או צעדים פוליטיים לא תצליח למנוע שינויים טכנולוגיים אלה

from connecting us together,

מלחבר אותנו יחד,

because the basic motive that people have --

מפני שהמוטיבציה הבסיסית שיש לאנשים --

to be creative and entrepreneurial -- is going to drive energy

להיות יצירתיים, יוזמים -- תגרום להזרמת אנרגיה לתוך

into these virtual worlds in the same way that it has with the Web.

עולמות מדומים אלה באותו אופן שזה קרה עם האינטרנט.

So this change, I believe, is a huge disruptive change.

לכן שינוי זה, אני מאמין, הוא שינוי המשנה סדרי-עולם.

Obviously, I'm the optimist and a big believer in what's going on here,

ברור שאני אופטימי ומאמין גדול במה שקורה כאן,

but I think that as -- even a sober, you know, the most sober,

אבל אני סבור -- אפילו אדם פיכח, הכי פיכח,

disconnected thinker about this, looking at it from the side,

ובלתי משוחד, אשר מסתכל על זה מבחוץ,

has to conclude, based on the data,

יגיע למסקנה, בהתבסס על הנתונים,

that with those kinds of economic forces at play,

שעם כוחות כלכליים כאלה המשתתפים,

there is definitely going to be a sea change,

אין ספק שהולך להיות שינוי דרמטי,

and that change is going to be intensely disruptive

ושינוי זה הולך להיות מהותי ביותר

relative to our concept of our very lives and being,

ביחס לתפיסתנו לגבי חיינו וקיומנו,

and our identities, as well.

וזהויותינו גם כן.

I don't think we can get away from those changes.

איני סבור שנוכל להתחמק מהשינויים הצפויים.

I think generally, we were talking about this --

אני חושב שבאופן כללי, דיברנו על כך --

I think that generally being present in a virtual world and being challenged by it,

אני חושב שבאופן כללי, להיות נוכח בעולם מדומה ולהיות מאותגר על-ידו,

being -- surviving there, having a good life there, so to speak,

לשרוד בו, לחיות בו חיים טובים, אם אפשר להתבטא כך,

is a challenge because of the multiculturality of it,

זה אתגר בגלל הרב-תרבותיות שבו,

because of the languages, because of the entrepreneurial richness of it,

בגלל השפות (השונות),

the sort of flea market nature, if you will, of the virtual world today.

מין שוק פישפשים, אם תרצו, של העולם המדומה.

It puts challenges on us to rise to. We must be better than ourselves, in many ways.

זה מטיל עלינו אתגרים שעלינו להתרומם כלפיהם. עלינו להיות יותר טובים מעצמנו, בהרבה דרכים.

We must learn things and, you know, be more tolerant,

חובה עלינו ללמוד דברים, להיות יותר סובלניים,

and be smarter and learn faster and be more creative, perhaps,

ואולי להיות יותר פיקחים וללמוד יותר מהר ולהיות יותר יצירתיים,

than we are typically in our real lives.

מכפי שאנו בדרך-כלל בחיינו האמיתיים.

And I think that if that is true of virtual worlds,

אני סבור שאם זה נכון עבור עולמות מדומים,

then these changes, though scary -- and, I say, inevitable --

אז שינויים אלה, אף על-פי שהם מפחידים -- ואני אומר בלתי נמנעים --

are ultimately for the better,

בסופו של דבר הם לטובה,

and therefore something that we should ride out.

ולכן זה משהו שעלינו לעבור.

But I would say that -- and many other authors and speakers about this,

אבל הייתי אומר -- וכותבים ודוברים רבים אחרים בנושא,

other than me, have said, you know, fasten your seat belts

חוץ ממני, אמרו, הידקו את החגורות

because the change is coming. There are going to be big changes.

כי שינוי ממשמש ובא. עומדים להיות שינויים גדולים.

JH: Philip Rosedale, thank you very much.

ג'.ה.: פיליפ רוזדל, תודה רבה לך.

(Applause)

(מחיאות כפיים)