David Rockwell: Building the Ground Zero viewing platform

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

Kurt Andersen: Like many architects, David is a hog for the limelight

קורט אנדרסון: כמו הרבה ארכיטקטים, דייויד תמיד נמצא באור הזרקורים

but is sufficiently reticent -- or at least pretends to be --

אבל הוא מספיק מאופק-- או לפחות מתיימר להיות--

that he asked me to question him rather than speaking.

שהוא ביקש אותי לתשאל אותו במקום לדבר

In fact what we're going to talk about,

למעשה מה שאנו הולכים לדבר עליו

I think, is in fact a subject that is probably better served

אני חושב, הוא למעשה נושא ששיחה תתאים לו יותר

by a conversation than an address.

מאשר הרצאה.

And I guess we have a bit of news clip to precede.

ואני מניח שיש לנו סרטון חדשות קצר כהקדמה.

Dan Rather: Since the September 11th attack on the World Trade Center,

דן ראדר: מאז מתקפת ה-11 בספטמבר על מרכז הסחר העולמי,

many people have flocked to downtown New York to see

הרבה אנשים נהרו למרכז העיר ניו יורק כדי לראות

and pay respects at what amounts to the 16-acre burial ground.

ולחלוק כבוד לאתר קבורה שמשתרע על שטח של 65 דונם.

Now, as CBS's Jim Axelrod reports, they're putting the finishing touches

כעת, כפי שמדווח ג'ים אקסלרוד מסי.בי.אס הם מצויים בשלבי הסיום

on a new way for people to visit and view the scene.

של הנחת דרך חדשה עבור האנשים שמבקשים לבקר ולראות את זירת האירוע.

Jim Axelrod: Forget the Empire State Building or the Statue of Liberty.

ג'ים אקסלרוד: תשכחו מבניין האמפייר סטייט או מפסל החירות.

There's a new place in New York

יש מקום חדש בניו יורק

where the crowds are thickest -- Ground Zero.

שבו מצטופף הכי הרבה קהל – הגראונד זירו.

Tourist: I've taken my step-daughter here from Indianapolis.

תייר: הבאתי את בתי החורגת לכאן מאינדיאנפוליס.

This was -- out of all the tourist sites in New York City --

זה היה – מתוך כל אתרי התיירות בעיר ניו יורק-

this was her number-one pick.

זו היתה הבחירה מספר 1 שלה

JA: Thousands now line up on lower Broadway.

ג'.א : אלפים עומדים כעת בברודוויי התחתית.

Tourist: I've been wanting to come down here since this happened.

תייר: אני רציתי לבוא לכאן מאז שזה שהתרחש.

JA: Even on the coldest winter days.

ג'.א: אפילו בימי החורף הקרים ביותר.

To honor and remember.

כדי לחלוק כבוד ולזכור.

Tourist: It's reality, it's us. It happened here.

תיירת: זוהי מציאות, זה אנחנו. זה קרה כאן.

This is ours.

זה שלנו.

JA: So many, in fact, that seeing has become

ג'.א: כל כך הרבה אנשים, למעשה, שהצפייה בזה הפכה

a bit of a problem.

איכשהו לבעיה.

Tourist: I think that people are very frustrated

תייר: אני חושב שהאנשים מתוסכלים מאוד

that they're not able to get closer to see what's going on.

כי הם לא מסוגלים להגיע מספיק קרוב כדי לראות מה קורה.

JA: But that is about to change.

ג'.א: אבל זה עומד להשתנות.

In record time,

בזמן שיא,

a team of architects and construction workers

צוות של אדריכלים ועובדי בניין

designed and built a viewing platform to ease the frustration

תכנן ובנה משטח תצפית כדי להקל על התיסכול

and bring people closer.

ולקרב לבבות.

Man: They'll get an incredible panorama

גבר: הם ישיגו מראה מקיף מדהים

and understand, I think more completely,

ויבינו, לדעתי יותר טוב,

the sheer totality of the destruction of the place.

את הטוטאליות המוחלטת של ההרס של המקום.

JA: If you think about it, Ground Zero is unlike

ג'.א: אם אתה חושב על זה, גראונד זירו אינו

most any other tourist site in America.

דומה לשום אתר תיירות אתר באמריקה.

Unlike the Grand Canyon or the Washington Monument,

שלא כמו הגרנד קניון או אנדרטת וושינגטון,

people come here to see what's no longer there.

אנשים באים לכאן כדי לראות מה שכבר איננו עוד.

David Rockwell: The first experience people will have here

דייויד רוקוול : החוויה הראשונה שהאנשים יחוו כאן

when they see this is not as a construction site

כאשר הם יראו שזה אינו אתר בנייה

but as this incredibly moving burial ground.

אלא אתר קבורה בלתי נתפש ונוגע ללב.

JA: The walls are bare by design, so people can fill them

ג'.א: קירותיו חשופים בעיצוב מתוכנן, כך שאנשים יכולים למלא אותם

with their own memorials the way they already have

עם הנצחות משלהם כמו שהם כבר עשו

along the current perimeter.

לאורך ההיקף הקיים.

Tourist: From our hearts, it affected us just as much.

תייר: מקרב לבנו, זה השפיע עלינו מאד חזק.

JA: The ramps are made of simple material --

ג'.א: הסוללות עשויות מחומר פשוט-

the kind of plywood you see at construction sites --

סוג של עץ לבוד שרואים באתרי בנייה--

which is really the whole point.

שזה באמת כל העניין.

In the face of America's worst destruction

אל מול ההרס החמור ביותר של אמריקה

people are building again.

אנשים בונים שוב.

Jim Axelrod, CBS News, New York.

ג'ים אקסלרוד, חדשות סי בי אס, ניו יורק.

KA: This is not an obvious subject to be in the sensuality segment,

ק.א: זו אינו נושא מובהק כדי להיות בו בקטע של חושניות,

but certainly David you are known as -- I know, a phrase you hate --

אך בהחלט דייויד אתה ידוע כ- אני יודע, צירוף מילים שאתה שונא-

an entertainment architect.

אדריכל בידור.

Your work is highly sensual, even hedonistic.

עבודתך היא חושנית מאוד, אפילו נהנתית.

DR: I like that word.

ד.ר: אני אוהב את המילה.

KA: It's about pleasure -- casinos and hotels and restaurants.

ק.א: מדובר בעינוגים - בתי קזינו, מלונות ומסעדות.

How did the shock that all of us -- and especially all of us in New York --

איך גרם ההלם שחשנו כולנו - ובמיוחד כולנו בניו יורק -

felt on the 11th of September transmute

במהפך של ה-11 בספטמבר

into your desire to do this thing?

לרצון שלך לעשות את זה?

DR: Well the truth of the matter is, post-September 11th,

ד. ר: ובכן, מה שקרה הוא פוסט-ספטמבר 11,

I felt myself in the role originally --

חשתי את עצמי בתפקיד לראשונה-

first of all as someone who lives in Tribeca

קודם כל כמי שגר בטרייבקה

and whose neighborhood was devastated,

ושהשכונה שלו היתה הרוסה,

and as someone who works less than a mile from there --

וכמי שעבד פחות משני קילומטרים משם-

that I was in the role of forcing 100 people who work with me

שהיה לי תפקיד לכפות על 100 אנשים שעובדים איתי

in my firm, to continue to have the same level of enthusiasm

בחברה שלי, להמשיך ולשמור על אותה רמה של התלהבות

about creating the places we had been creating.

שהיתה להם כדי ליצור את המקומות שיצרנו.

In fact we're finishing a book which is called "Pleasure,"

למעשה אנחנו מסיימים כעת ספר שנקרא "הנאה",

which is about sensual pleasure in spaces.

שהוא אודות הנאה חושנית בחללים.

But I've got to tell you -- it became impossible to do that.

אבל עלי לומר לך-- זה נהיה בלתי אפשרי לעשות זאת.

We were really paralyzed.

אנחנו באמת היינו משותקים.

And I found myself the Friday after September 11th --

ומצאתי את עצמי ביום שישי שלאחר ה-11 בספטמבר-

two days afterwards --

יומיים לאחר מכן-

literally unable to motivate anyone to do anything.

ממש לא מסוגל להניע מישהו לעשות משהו.

We gave the office a few days off.

הוצאנו את המשרד לחופשה של כמה ימים.

And in discussing this with other architects,

ובדיון על כך עם אדריכלים נוספים,

we had seen people saying in the press

ראינו בעיתונות אנשים שאומרים

that they should rebuild the towers as they were --

שצריך לבנות את המגדלים כפי שהם היו-

they should rebuild them 50 stories taller.

שהם צריכים לבנות אותם מחדש ב-50 קומות גבוה יותר.

And I thought it was astonishing to speculate,

וחשבתי שזה היה מדהים לעסוק בספקולציה,

as if this were a competition,

כאילו שהיתה זו תחרות,

on something that was such a fresh wound.

על משהו שהיה פצע כל כך טרי.

And I had a series of discussions --

והיו לי סדרה של דיונים --

first with Rick Scofidio and Liz Diller, who collaborated with us on this,

תחילה עם ריק סקופידיו וליז דילר ששיתפו איתנו פעולה בעניין זה,

and several other people --

ועם מספר אנשים אחרים --

and really felt like we had to find relevance in doing something.

ובאמת ממש הרגשתי שהיינו צריכים למצוא רלוונטיות בעשייה כלשהי.

And that as people who create places, the ultimate way to help

וכאנשים שיוצרים מקומות, הדרך האולטימטיבית לסייע

wasn't to pontificate or to make up scenarios,

לא היתה להתנשא או ליצור תרחישים,

but to help right now.

אלא לסייע ממש כעת.

So we tried to come up with a way,

לכן ניסינו להתארגן,

as a group, to have a kind of design SWAT team.

כקבוצה, יש לנו מעין "צוות תקיפה" לעיצוב .

And that was the mission that we came up with.

וזו היתה המשימה שקיבלנו על עצמנו.

KA: Were you conscious of suddenly --

ק.א: האם היית מודע לפתע --

as a designer whose work is all about fulfilling wants --

כמעצב שעבודתו היא כולה בעניין של הגשמת מאוויים-

suddenly fulfilling needs?

פתאום עונה על מצוקה?

DR: Well what I was aware of was,

ד ר: טוב, מה שהייתי מודע לו,

there was this overwhelming need to act now.

היה צורך מכריע לפעול כעת.

And we were asked to participate in a few projects before this.

והתבקשנו להשתתף בפרוייקטים אחדים לפני כן.

There was a school, PS 234, that had been evacuated down at Ground Zero.

היה בית ספר, "פי.אס 234" שפינו אותו למטה בגראונד זירו.

They moved to an abandoned school.

הם עברו לבית ספר נטוש.

We took about 20 or 30 architects and designers and artists,

לקחנו בערך 20 או 30 אדריכלים, מעצבים ואמנים,

and over four days -- it was like this urban barn-raising --

ובמשך ארבעה ימים - זה היה כמו פרוייקט "הקמת-אסם" קהילתי משותף -

to renovate it, and everyone wanted to help.

כדי לשפץ אותו כשכולם רוצים לעזור.

It was just extraordinary.

זה היה פשוט יוצא מן הכלל.

Tom Otterness contributed, Maira Kalman contributed

טום אוטרנס תרם, מאיירה קלמן תרמה

and it became this cathartic experience for us.

וזה הפך להיות עבורנו לחוויה מזככת.

KA: And that was done, effectively,

ק.א: וזה נעשה, ביעילות,

by October 8 or something?

ב- 8 באוקטובר בערך?

DR: Yeah.

ד. ר: כן.

KA: Obviously, what you faced in trying to do something

ק.א: כמובן, מול מה שהיית צריך להתמודד בניסיון לעשות משהו

as substantial as this project -- and this is only one of four

כל כך חשוב כמו הפרוייקט הזה – וזהו רק אחד מארבעה

that you've designed to surround the site --

שעיצבת כדי להקיף את האתר--

you must have run up against the incredibly byzantine,

היה עליך להתמודד מול הביורוקרטיה הביזנטינית

entrenched bureaucracy and powers that be

החזקה, והסמכויות ששלטו

in New York real estate and New York politics.

בנדל"ן הניו יורקי ובפוליטיקה של ניו יורק

DR: Well, it's a funny thing.

ד ר: ובכן, זה דבר מצחיק.

We finished PS 234, and had dinner with a small group.

סיימנו את PS 234, ויצאנו, קבוצה קטנה לארוחת ערב .

I was actually asked to be a committee chair on an AIA committee to rebuild.

למעשה ביקשו ממני להיות יו"ר בוועידת אי.איי.אי לבניה מחדש.

And I sat in on several meetings.

והשתתפתי במספר פגישות.

And there were the most circuitous grand plans

והוצגו שם התוכניות הגרנדיוזיות והמעורפלות ביותר

that had to do with long-term infrastructure and rebuilding the entire city.

זה היה בענין של תשתיות לטווח ארוך ובנייה מחדש של כל העיר.

And the fact is that there were immediate wounds and needs that needed to be filled,

והעובדה היתה שהיו פגיעות מיידיות, ומצוקות שנזזקו לטיפול,

and there was talk about inclusion and wanting it to be an inclusive process.

והיה דיבור על הכללה ועל רצון שזה יהיה תהליך כוללני.

And it wasn't an inclusive group.

וזו לא היתה קבוצה כוללנית.

So we said, what is --

אז אמרנו, מה זה -

KA: It was not an inclusive group?

ק.א: זו לא היתה קבוצה כוללנית?

DR: It was not an inclusive group.

ד ר: זו לא הייתה קבוצה כוללנית בכלל.

It was predominantly a white, rich, corporate group

זו היתה קבוצה שהיתה ברובה לבנה, עשירה, ותאגידית

that was not representative of the city.

זה לא היה ייצוג של העיר.

KA: Shocking.

ק.א: מזעזע.

DR: Yeah, surprising.

ד ר: כן, מפתיע.

So Rick and Liz and Kevin and I came up with the idea.

כך שריק, ליז, קווין ואני העלינו את הרעיון.

The city actually approached us.

למעשה, העיר פנתה אלינו.

We first approached the city about Pier 94.

פנינו תחילה אל העיר בסביבת רציף 94.

We saw how PS 234 worked.

ראינו כיצד עבד ה"פי.אס 234".

The families -- the victims of the families --

המשפחות -- הקורבנות של המשפחות--

were going to this pier that was incredibly dehumanizing.

היו הולכים למזח זה, מה שהיה בלתי אנושי במידה שלא תאומן.

KA: On the Hudson River?

ק.א: על נהר ההדסון?

DR: Yeah. And the city actually -- through Tim Zagat initially,

ד.ר: כן. והעיר למעשה -- באמצעות טים זאגאט בתחילה,

and then through Christyne Nicholas, then we got to Giuliani --

ולאחר מכן באמצעות כריסטין ניקולאס, , ולאחר מכן הגענו לג'וליאני-

said, "You know we don't want to do anything with Pier 94 right now,

שאמר: "אתם יודעים שאנחנו לא רוצים לעשות שום דבר עם רציף 94 עכשיו,

but we have an observation platform for the families down at Ground Zero

אבל יש לנו משטח תצפית למשפחות למטה בגראונד זירו

that we'd like to be a more dignified experience for the families,

שאנחנו רוצים שיספק חוויה מכובדת יותר עבור המשפחות,

and a way to protect it from the weather."

ודרך להגן על זה מפני מזג האוויר."

So I went down there with Rick and Liz and Kevin,

אז ירדתי לשם למטה עם ריק, ליז, וקווין,

and I've got to say, it was the most moving experience of my life.

ואני חייב לומר שזו היתה החוויה המרגשת ביותר בחיי.

It was devastating to see the simple plywood platform with a rail around it,

זה היה הורס לראות את משטח הדיקט הפשוט עם מסילה סביבו,

where the families of the victims had left notes to them.

היכן שמשפחות הניספים השאירו להם פתקים.

And there was no mediation between us and the experience.

ולא היה כל תיווך בינינו לבין החוויה.

There was no filter.

לא היה כל פילטר.

And I remembered on September 11th, on 14th Street,

ונזכרתי ב- 11 בספטמבר, ברחוב ה־14,

the roof of our building -- we can see the World Trade Towers prominently --

גג הבניין שלנו - אנחנו יכולים לראות היטב את מגדלי מרכז הסחר

and I saw the first building collapse from a conference room

וראיתי בטלוויזיה את הבניין הראשון מתמוטט

on the eighth floor on a TV that we had set up.

מחדר הישיבות שבקומה השמינית .

And then everyone was up on the roof, so I ran up there.

ואז כולם עלו למעלה על הגג, כך שרצתי לשם.

And it was amazing how much harder it was

וקשה לתאר עד כמה שזה היה קשה

to believe in real life than it was on TV.

להאמין לחיים האמיתיים יותר מאשר לטלוויזיה.

There was something about the comfort of the filter

היה משהו מהנוחות של הפילטר

and how much information was between us and the experience.

וכמה אינפורמציה היתה בינינו לבין החוויה.

So seeing this in a very simple,

כך שלראות את זה בצורה מאד פשוטה,

dignified way was a very powerful experience.

ומעוררת כבוד היה חוויה רבת עוצמה.

So we went back to the city and said

כך שחזרתי לעיר ואמרתי

we're not particularly interested in the upgrade of this as a VIP platform,

אנחנו לא מתעניינים במיוחד בשדרוג של זה למשטח של אחמ"ים,

but we've spent some time down there.

אבל בילינו שם למטה זמן מה.

At the same time the city had this need.

באותו זמן שהעיר נזקקה לכך.

They were looking for a solution

הם חיפשו אחר פתרון

to deal with 30 or 40 thousand people a day

להתמודד עם 30 או 40 אלף אנשים ביום

who were going down there, that had nowhere to go.

שבאו לכאן, שלא היה להם מקום אחר ללכת אליו.

And there was no way to deal with the traffic around the site.

ולא היתה שום דרך להתמודד עם התנועה סביב האתר.

So dealing with it is just an immediate master plan.

כך שלטפל בזה הוא פשוט תוכנית אב מיידית.

There was a way -- there had to be a way --

היתה דרך - היתה חייבת להימצא דרך-

to get people to move around the site.

לאפשר לאנשים לנוע סביב האתר.

KA: But then you've got to figure out a way --

ק.א: אך לאחר מכן היית צריך למצוא דרך-

we will skip over the insanely tedious process of getting permits

אנו נדלג על התהליך המייגע בטירוף של קבלת היתרים

and getting everybody on board -- but simply funding this thing.

ולדאוג לכך שכולם ישתתפו -- אבל פשוט לממן את זה.

It looks like a fairly simple thing,

זה נראה כדבר פשוט למדי,

but this was a half a million dollar project?

אבל זה היה פרוייקט של חצי מיליון דולר ?

DR: Well, we knew that if it wasn't privately funded,

ד ר: טוב, ידענו שאם זה לא יהיה במימון פרטי,

it wasn't going to happen.

זה לא עומד לקרות.

And we also, frankly, knew that if it didn't happen

ואנחנו גם, בכנות, ידענו שאם זה לא יקרה

by the end of the Giuliani administration,

עד תום כהונתו של ג'וליאני,

then everyone who we were dealing with at the DOT

לאחר מכן כל מי שהתמודדנו מולו ב-די.או.טי

and the Police Department and all of the --

ובמשטרה וכל ה -

we were meeting with 20 or 30 people with the city at a time,

היינו נפגשים עם 20 או 30 אנשים עם העיר בכל פעם,

and it was set up by the Office of Emergency Management.

וזה אורגן על ידי המנהל לשעת חירום.

This incredible act on their part, because they really wanted this,

זוהי פעולה מדהימה מצידם, מפני שהם באמת רצו בזאת,

and they sensed that this needed to happen.

והרגישו שזה צריך לקרות.

KA: And there was therefore this ticking clock,

ק.א: ולכן השעון תיקתק,

because Giuliani was obviously out three months after that.

כי ג'וליאני יהיה לבטח בחוץ שלושה חודשים לאחר מכן.

DR: Yeah. So the first thing we had to do was find a way to get this --

ד ר: כן. אז הדבר הראשון שהיה לנו לעשות היה למצוא דרך להשיג את -

we had to work with the families of the victims,

היה עלינו לעבוד עם משפחות הקורבנות,

through the city, to make sure that they knew this was happening.

שבעיר, כדי לוודא שהם ידעו שזה קורה.

Because this didn't want to be a surprise.

כי זה לא היה אמור להיות הפתעה.

And we also had to be as under the radar screen as we could be in New York,

וגם היינו צריכים להיות תחת מסך המכ"ם כפי שיכולנו להיות בניו-יורק,

because the key was not raising a lot of objection

כי חשוב היה לא לעורר הרבה התנגדות

and sort of working as quietly as possible.

ולעבוד בצורה שקטה ככל האפשר.

We came up with the idea of setting up a foundation,

העלינו את הרעיון לכונן קרן,

mainly because when we found a contractor who would build this,

בעיקר משום שכאשר מצאנו קבלן שיוכל לבנות את זה,

he would not agree to do this, even if we would pay him the money.

הוא לא יסכים לעשות זאת, אפילו אם היינו משלמים לו את הכסף.

There needed to be a foundation in place.

היתה צריכה להיות קרן במקום.

So we came up with a foundation, and actually what happened was

כך שיסדנו קרן, ולמעשה מה שקרה זה

one major developer in New York --

שיזם גדול בניו-יורק-

KA: Who shall remain nameless, I guess?

ק.א: שיישאר אנונימי, אני משער?

DR: Yeah. His initials are JS, and he owns Rockefeller Center,

ד.ר: כן. ראשי התיבות שלו הם ג'יי. אס, והוא הבעלים של מרכז רוקפלר,

if that helps anyone -- volunteered to help.

אם זה עוזר למישהו, - התנדב לעזור.

And we met with him.

ונפגשנו איתו.

The prices from the contractors were between five to 700,000 dollars.

המחירים שנקבו הקבלנים היו בין 500 - 700 אלף דולר.

And Atlantic-Heydt, who's the largest scaffolding contractor in the country,

ו "אטלנטיק-היידט". שהוא קבלן הפיגומים הגדול ביותר במדינה,

volunteered to do it at cost.

התנדב לעשות את זה במחיר עלות.

So this developer said, "You know what, we'll underwrite the entire expense."

כך שהיזם הזה אמר, "אתם יודעים מה, אנחנו נתחייב לממן את כל ההוצאות."

And we said, "That's incredible!"

ואמרנו, "זה לא יאומן!"

And I think this was the 21st,

אני חושב שזה היה ה- 21 לחודש,

and we knew this had to be built and up by the 28th.

וידענו שזה היה חייב להיבנות עד ה-28 לחודש,

And we had to start construction the next day.

ואנחנו היינו צריכים להתחיל עם הבנייה למחרת.

We had a meeting that evening with his contractor of choice,

הייתה לנו פגישה באותו הערב עם הקבלן שנבחר על ידו,

and the contractor showed up with the drawings of the platform

הקבלן הגיע עם השרטוטים של הרציף

about half the size that we had drawn it.

בערך חצי מהגודל שאנחנו שירטטנו.

KA: Sort of like the Spinal Tap scene where you get

ק.א: משהו כמו סצינה של "ספיינאל-טאפ" שבו אתה מקבל

the tiny little Stonehenge, I guess?

סטונהנג' קטנטן, נכון?

(Laughter)

(צחוק)

DR: In fact, it was as if this was going to be window-washing scaffolding.

ד ר: למעשה, זה היה כאילו שזה הולך להיות ניקוי חלונות בעזרת טיפוס על פיגומים.

There was no sense of the fact that this is next to Saint Paul --

לא הייתה תחושה של העובדה שזה ליד סנט פול-

that this is really a place that needs to be kind of dignified,

שזה באמת מקום שצריך להיות מכובד איכשהו,

and a place to reflect and remember.

ומקום בשביל להרהר ולזכור.

And I've got to say that we spent a lot of time

ועלי לומר שבילינו זמן רב

in putting this together, watching the crowds that gathered at Saint Paul --

כד להרכיב את כל זה יחד, תוך צפייה בהמונים שהתאספו בסנט פול-

which is just to the right -- and moving around the site.

שנמצא ממש מימין - ונעו סביב האתר.

And I live down there, so we spent a lot of time looking at the need.

ואני גר שם למטה, כך שבילינו הרבה בהתבוננות בצורך.

And I think people were amazed at two things --

ואני חושב שאנשים נדהמו בגלל שני דברים --

I think they were amazed at the destruction,

אני חושב שהם נדהמו מההרס,

but I think there was a sense of disbelief

אבל אני חושב שהייתה תחושה של אי-אמון

about the heroics of New Yorkers that I found very moving.

אודות ההרואיות של תושבי ניו-יורק, שמצאתי מאד נוגע ללב.

Just the sort of everyday heroics of New Yorkers.

פשוט סוג של הרואיות יומיומית של תושבי ניו יורק.

So we were in this meeting and the contractor literally said,

כך שהיינו בפגישה הזו והקבלן פשוט אמר,

"I'm going to lock the door, because this developer

"אני הולך לנעול את הדלת, מכיוון שיזם זה

will not agree to have you leave till you've signed off on this."

לא יסכים שתעזבו לפני שתחתמו על כל זה."

And we said, "Well, this is half the size,

אמרנו, "טוב, זה חצי מהגודל,

it doesn't have any of the design features

אין לזה שום מאפיינים עיצוביים

that have been agreed upon by everyone -- everyone in the city.

שכולם הסכימו עליהם - כולם בעיר.

We'd have to go back to the beginning to do this."

ניאלץ לחזור להתחלה לשם כך."

And I convinced him that we should leave the room

ואני שכנעתי אותו שעלינו לעזוב את החדר

with the agreement to build it as designed.

עם ההסכמה לבנות כפי שתוכנן.

The next day I got an email from the developer

למחרת קיבלתי אימייל מהיזם

saying that he was withdrawing all funding.

שאמר הוא נסוג מכל עניין המימון.

So we didn't know what to do,

כך שלא ידענו מה לעשות,

but we decided to cast a very wide net.

אבל החלטנו לפרוש רשת רחבה מאד.

We emailed out letters to as many people as we could --

שלחנו מכתבים באימייל להרבה אנשם ככל שיכולנו --

several people in the audience here -- who were very helpful.

כמה אנשים כאן בקהל -- שעזרו מאד.

KA: There was no thought of abandoning ship at that point?

ק.א: לא היתה כל מחשבה לנטוש את הספינה בנקודה זו?

DR: No. In fact I told the contractor to go ahead.

ד. ר: לא. למעשה הוריתי לקבלן ללכת קדימה.

He had already ordered materials based on my go-ahead.

הוא כבר הזמין חומרים שהתבססו על האור-הירוק שנתתי.

We knew that one way or another this was going to happen.

ידענו שכך או אחרת זה הולך לקרות.

And we just felt it had to happen.

ופשוט הרגשנו שזה היה חייב לקרות.

KA: You were funding it yourself and with contributions and this foundation.

ק.א: אתה מימנת זאת בעצמך ועם תרומות והקרן הזו.

Richard, I think very correctly,

ריצ'רד, אני חושב בצורה נכונה מאוד,

made the point at the beginning --

היה החלטי בהתחלה -

before all the chair designers came out --

לפני שכל מעצבי הכיסאות הופיעו --

about the history of chair designers imposing aesthetic solutions

אודות ההיסטוריה של מעצבי הכסאות שכופים פתרונות אסתטיים

on this kind of universal, banal, common problem of sitting.

על סוג זה של בעיה אוניברסלית, בנאלית, ונפוצה של ישיבה.

It seems to me with this,

נראה לי עם זה,

that it was the opposite of that.

שקרה ההיפך מזה.

This was an unprecedented, singular design problem.

זו היתה בעיה עיצובית ייחודית חסרת תקדים.

DR: Well here's the issue:

ד.ר: טוב, זה העניין :

we knew that this was not in the sense of --

ידענו שזה לא במובן של --

we think about the site, and think about the need for a memorial.

אנחנו חושבים על האתר, וחושבים על הצורך בהנצחה.

It was important that this not be categorized as a memorial.

זה היה חשוב שזה לא יסווג כמפעל הנצחה.

That this was a place for people to reflect, to remember --

זה היה מקום לאנשים כדי להרהר, לזכור --

a kind of quiet place.

סוג של מקום שקט.

So it led us to using design solutions

כך שזה הנחה אותנו להשתמש בפתרונות עיצוב

that created as few filters between the viewer --

שיצרו כמה שאפשר פחות פילטרים בין הצופה --

as we said about the families' platform -- and the experience as possible.

כפי שאמרנו על משטח המשפחות – והחוויה ככל האפשר.

It's all incredibly humble material.

זהו חומר צנוע מאוד.

It's scaffolding and plywood.

אלה הם פיגומים של עץ לבוד (דיקט).

And it allows -- by sort of the procession of the movement,

וזה מאפשר – בדרך של זרימת התנועה,

up by Saint Paul's and down the other side --

למעלה לידי סנט פול ולמטה לצד השני --

it gives you about 300 feet to go up 13 feet from the ground

זה נותן לך כ- 90 מטר כדי לעלות לגובה של 4 מטר מהקרקע

to where you get the 360 degree view.

למקום שבו אתה מקבל מראה של 360 מעלות.

But the design was driven by a need to be quick, cheap, safe, respectful, flexible.

אבל העיצוב הוכתב על-ידי הצורך להיות מהיר, זול, בטוח, רוחש כבוד, גמיש.

One of the other things is this is designed to be moveable.

אחד מהדברים האחרים הוא שזה עוצב כדי שיהיה נייד.

Because when we looked at the four platforms around the site,

כי כאשר הסתכלנו על 4 המשטחים סביב האתר,

one of which is an upgrade of the families' platform,

אחד מהם הוא שדרוג של משטח המשפחות,

we knew that these had to be moveable

ידענו שאלה צריכים להיות ניידים

to respond to changing conditions,

כדי לענות על שינוי התנאים,

and the changing definition of what Ground Zero is.

וההגדרה המשתנה של הגראונד זירו.

KA: Your work -- I mean, we've talked about this before --

ק.א: העבודה שלך -- אני מתכוון, דיברנו על זה קודם --

a lot of your work, I think, is informed by your belief in, or your focus on

הרבה מהעבודה שלך, נראה לי, מבוססת על האמונה, או ההתמקדות שלך ב-

the temporariness of all things and the evanescence of things,

ארעיות של כל הדברים, והחמקמקות של הדברים,

and a kind of "Eat, drink, and be merry, for tomorrow we die,"

סוג של "אכול ושתה, כי מחר נמות,"

sort of sense of existence.

סוג של תחושה קיומית.

This is clearly not a work for the ages.

זה ודאי אינה עבודה לדורות הבאים.

You know, a couple of years this thing isn't going to be here.

אתה יודע, בעוד כמה שנים כל זה לא הולך להיות כאן.

Did that require, as an architect,

האם בגלל זה נדרשת, כאדריכל

a new way of thinking about what you were doing?

למצוא דרך חדשה לחשוב על מה שעשית?

To think of it as this purely temporary installation?

לחשוב על זה כעל מתקן זמני גרידא?

DR: No, I don't think so.

ד.ר: לא, אני לא חושב כך.

I think this is, obviously, substantially different

אני חושב שזה, כמובן, שונה באופן משמעותי

from anything we'd ever thought about doing before, just by the nature of it.

מכל מה שחשבנו לעשות לפני כן פשוט בגלל טבעו.

Where it overlaps with thoughts about our work in general is,

היכן שזה חופף עם מחשבות על העבודה שלנו באופן כללי,

number one -- the notion of collaboration as a sort of way to get things done.

מספר1 - הרעיון של שיתוף-פעולה כסוג של דרך לביצוע המטלות.

And Kevin Kennon, Rick Scofidio, Liz Diller

וקווין קנון, ריק סקופידו, ליז דילר

and all the people within the city --

וכל האנשים בתוך העיר --

Norman Lear, who I spoke to four hours before our deadline for funding,

נורמן ליר, שאיתו דיברתי ארבע שעות לפני המועד הסופי שלנו למימון,

offered to give us a bridge loan to help us get through it.

הציע לתת לנו הלוואת גישור שתסייע לנו לעבור את זה.

So the notion of collaboration --

כך שהרעיון של שיתוף פעולה --

I think this reinforces how important that is.

לדעתי תומך בכמה שזה חשוב.

And in terms of the temporary nature of it,

ובמונחים של טבע ארעי,

our goal was not to create something

המטרה שלנו לא הייתה ליצור משהו

that would be there longer than it needed to be.

שיהיה שם יותר זמן משיהיה נחוץ.

I think what we were most interested in was promoting a kind of dialogue

אני חושב שמה שהכי עניין אותנו היה לעודד סוג של דיאלוג

that we felt may not have been happening enough in this city,

שהרגשנו שלא קורה מספיק בעיר זו,

about what's really happening there.

לגבי מה שבאמת התרחש שם.

And a day or two before it opened was Giuliani's farewell address,

ויום או יומיים לפני הפתיחה היה נאום הפרידה של ג'וליאני,

where he proposed the idea of all of Ground Zero being a memorial.

שבו הוא הציע את הרעיון שכל הגראונד זירו יהיה אתר הנצחה.

Which was very controversial, but it resonated with a lot of people.

דבר שהיה מאוד שנוי במחלוקת, אבל יצר תהודה אצל הרבה אנשים.

And I think regardless of what the position is about how

ואני חושב ללא קשר למה היא העמדה בקשר לזה עכשיו

this sacred piece of land is to be used,

חלקת אדמה קדושה זו היא כדי להשתמש בה,

having it come out of actually seeing it in a real encounter,

לגרום לה להיחשף כשרואים את זה במפגש אמיתי,

I think makes it a more powerful dialogue.

אני חושב שזה הופך את זה לדיאלוג חזק יותר .

And that's what we were interested in.

ובזה היינו מעוניינים.

So that, very much, is in the realm of things

כך, שהרבה מאד, הוא בתחום של דברים

I've been interested in before.

שהתעניינתי בהם כבר מקודם.

KA: It seems to me, among other things, a lovely piece of civic infrastructure.

ק.א: זה נראה לי, בין השאר, קטע מקסים של תשתית אזרחית.

It enables that conversation to get serious.

זה מאפשר לשיחה זו להיעשות רצינית.

And six months after the fact --

ושישה חודשים לאחר מכן למעשה –

and only a few months away from the site being cleaned --

ורק חודשים ספורים לפני שהאתר מנוקה --

we are very quickly, now, getting to the point

אנחנו כעת, הגענו מהר מאד, לנקודה

where those conversations about what should go there are getting serious.

שבה שיחות אלו על מה שצריך לקרות שם נעשות רציניות.

Do you have -- having been as physically involved in the site

האם יש לך - כמי שהיה מעורב פיזית באתר

as you have been doing this project -- have any ideas about

בעת עבודה על הפרוייקט הזה – רעיון כלשהו על מה

what should or shouldn't be done?

צריך או לא צריך לעשות?

DR: Well, I think one thing that shouldn't be done is evaluate --

ד.ר: טוב, אני חושב על דבר אחד שלא היה צריך לעשות והוא לתת הערכה --

I think right now the discussion is a very closed discussion on the master plan.

אני חושב שעכשיו הדיון הוא דיון סגור מאוד על תכנית האב .

The Protetch Gallery recently had a show on ideas for buildings,

בגלריית פרוטטק היתה לאחרונה תצוגה של רעיונות לבניינים,

which had some sort of inventive ideas of buildings.

שהיו בה כמה סוגי רעיונות יצירתיים לבניינים.

KA: But it had some really terrible ideas.

ק.א: אבל היו שם כמה רעיונות נוראיים באמת.

DR: And it also felt a little bit like a kind of competition of ideas,

ד.ר:, וזה גם הרגיש קצת כמו סוג של תחרות רעיונות,

where I think the focus of ideas should be on master planning and uses.

שאני חושב שהמיקוד של הרעיונות צריך להיות על תכנון אב וניצולים.

And I think there should be a broader -- which there's starting to be --

ואני חושב שצריך שיהיה יותר מקיף -- שזה מתחיל להיות --

the dialogue is really opening up to,

הדיאלוג באמת נפתח לזה,

what does this site really want to be?

מה אתר זה באמת רוצה להיות?

And I truly believe until the issue of memorial is sorted out,

ואני באמת מאמין שעד ששאלת ההנצחה תוחלט,

that it's going to be very hard to have an intelligent discussion.

שיהיה קשה מאוד לקיים דיון אינטליגנטי.

There's a few discussions right now that I think are very positive,

יש כמה דיונים כעת ממש שאני חושב שהם מאוד חיוביים,

about depressing the West Side Highway and connecting this over,

בקשר להורדת הלחץ מדרך הווסט סייד הראשית ולקשר זאת כך,

so that there's one uninterrupted piece of land.

שתהיה חלקת אדמה אחת ללא הפרעה.

KA: Well, I think that's interesting.

ק.א: ובכן, אני חושב שזה מעניין.

And it gets to another issue that was probably inappropriate

וזה מביא לנושא אחר שהיה כנראה בלתי הולם

to discuss six months ago, but perhaps isn't now,

לדיון לפני חצי שנה אבל אולי לא כן עכשיו,

which is, not many of us love the World Trade Center as a piece of architecture,

שהוא, לא רבים מאיתנו אוהבים את מרכז הסחר העולמי כיצירה אדריכלית,

as what it had done to this city and that huge plaza.

ומה שזה עשה לעיר והכיכר הענקית הזו.

Is this an opportunity, is the silver lining --

זוהי הזדמנות, נקודת האור --

a silver lining, here -- to rebuild

נקודת אור, כאן - לבנות מחדש

some more traditional city grid, or not?

מבנה שתי וערב מסורתי יותר של העיר, או לא?

DR: I think there's a real opportunity to engage

ד.ר: אני חושב שיש הזדמנות אמיתית לדיון

in a discussion of why we live in cities.

בשאלה למה אנחנו חיים בערים.

And why do we live in places where such dissimilar people

מדוע אנחנו חיים במקומות שבהם אנשים שונים כל כך

collide up against us each day?

נתקלים בנו כל יום?

I don't think it has much to do with 50 or 60 or 70 or 80 thousand new office spaces,

אני לא חושב שזה קשור מאד עם 50 או 60 או 70 או 80 אלף שטחי משרדים חדשים,

regardless of what the number is.

מבלי להתייחס למה הוא המספר.

So yeah, I think there is a chance to re-look at how we think about cities.

אז כן, אני חושב שיש סיכוי להסתכלות חדשה על מה שאנו חושבים על ערים.

And in fact, there's a proposal on the table now for building number seven.

ולמעשה, ישנה הצעה על השולחן כעת לבניין מספר 7.

KA: Which was the building just north of the Towers?

ק.א: שהיה הבניין שמצפון למגדלים?

DR: Right, which the towers fell into.

ד.ר: נכון, אשר המגדלים נפלו לתוכו.

And the reason that's been held up is essentially by community outrage

והסיבה לכך שזה נדחה היא בעיקר בגלל שערוריה קהילתית

that they're not re-opening the street

שהם לא פותחים מחדש את הרחוב

to connect that back to the rest of the city.

כדי לחבר זאת בחזרה לשאר חלקי העיר.

I think a public dialogue -- I think, you know,

אני חושב שדיאלוג ציבורי - אני חושב, אתה יודע,

I'd like to see an international competition,

הייתי רוצה לראות תחרות בינלאומית,

and a call for ideas for uses.

וקריאה לקבלת רעיונות לשימושים.

KA: Whether it's arts, whether it's housing,

ק.א: בין אם אלו אמנויות, בין אם זה דיור,

whether it's what amount of shopping?

בין אם זה מה שנוגע למרכזי קניות?

DR: Right. And we're looking for other things.

ד.ר: נכון. ואנחנו מחפשים דברים אחרים.

This small foundation we put together is looking for other ways to help.

הקרן הקטנה הזו שיסדנו מחפשת דרכים אחרות לסייע.

Including taking a small piece adjacent to the site

כולל לקיחת פיסה קטנה שסמוכה לאתר

and inviting 10 architects who currently don't have a voice

ולהזמין עשרה אדריכלים שכרגע לא מביעים דעה

in New York to do artist housing.

בניו-יורק לעשות דיור אמנותי.

And find other ways to encourage the discussion

ולמצוא דרכים אחרות כדי לעודד את הדיון

to be against sort of monolithic, single solutions,

להתנגד לסוג של פתרונות מונוליטים, פתרונות בודדים,

and more about a multiplicity of things.

ויותר על הרבגוניות של הדברים.

KA: Before we end, I know you have a piece of digital video

ק.א: לפני שאנחנו מסיימים, אני יודע שיש לך קטע וידאו דיגיטלי

of the experience of being on this platform?

של החוויה של להיות במשטח הזה?

DR: John Kamen -- who's here, actually -- put together

ד. ר: ג'ון קיימן - שנמצא כאן, למעשה - יצר

a two and a half minute piece that shows the platform in use.

סרטון בן שתיים וחצי דקות שמציג את המשטח בשימוש.

So I thought that would be good to end with.

אז חשבתי שזה יהיה טוב כדי לסיים אתו.

DR: We're looking from Fulton Street, west.

ד.ר: אנחנו מביטים מרחוב, פולטון, מערב.

One of the tricky issues we had with the Giuliani administration

אחת הסוגיות הבעייתיות שהיתה לנו עם המינהל של ג'וליאני

was I had forgotten how anti-graffiti he was.

היתה, כבר שכחתי כמה הוא היה נגד גרפיטי.

And essentially our structure was designed to be written on.

ולמעשה המבנה שלנו עוצב כדי שיכתבו עליו.

KA: As you say, it's not a memorial.

ק.א: כמו שאתה אומר, זוהי אינה אנדרטת זיכרון.

But were you conscious of memorials? The Vietnam Memorial?

אך אם היית מודע לאנדרטאות? אנדרטת וייטנאם?

Those kinds of forms?

סוגי צורות אלו?

DR: We certainly did as much research as we could,

ד.ר: בהחלט עשינו מחקר מקיף ככל שיכולנו,

and we were conscious of other memorials.

והיינו מודעים לאנדרטאות אחרות.

And also the complexity and length of time they really take to do.

וגם למורכבות ולמשך הזמן שנדרש לעשותם.

It's 350 people on the committee for Oklahoma City,

היו 350 אנשים בוועדה של אוקלהומה סיטי,

which is why we thought of this as a sort of ad-hoc, spontaneous solution

שזו הסיבה שחשבנו על זה כעל סוג פתרון אד-הוק, ספונטני

that expanded on Union Square

שהורחב ביוניון סקוור

and the places that were ad-hoc memorials in the city already.

והמקומות שכבר היו אנדרטאות אד-הוק בעיר.

The scaffolding you can see built up over the street is de-mountable.

הפיגומים שניתן לראות שהוקמו מעל לרחוב ניתנים לפירוק.

What's interesting now is the nature of the site has totally changed,

מה שמעניין עכשיו הוא שאופיו של האתר השתנה לחלוטין,

so that what you're aware of

כך שמה שאתה מודע לו

is not just the destruction of the buildings in Ground Zero,

הוא לא רק הרס הבנינים בגראונד זירו,

but all of the buildings around it --

אלא כל הבנינים סביבו -

and the scars on the building around it, which are enormous.

והצלקות שעל הבניין סביבו, הן נוראות.

This shows Saint Paul's on the left.

זה מראה את סנט פול בצד שמאל.

KA: I just want to thank you on behalf of New Yorkers

ק.א: אני רק רוצה להודות לך בשם תושבי ניו יורק

for making this happen and getting this done.

על שגרמת לזה לקרות ולבצע זאת.

But the kind of virtually instantaneous nature of its erection,

אבל הצורה הכמעט מיידית למעשה של הקמתו,

and its being there,

והיותו שם

almost before you could believe

כמעט לפני שיכולת להאמין

that a response of this magnitude could be accomplished,

שתגובה בסדר גודל כזה יכולה להתבצע,

is part of its extraordinary --

הוא חלק מהייחודיות שלו --

I don't know if beauty is the word --

אני לא יודע אם יופי הוא המילה --

but presence.

אבל נוכחות.

DR: It was an honor to do.

ד.ר: זה היה כבוד לעשות זאת.

And we were thrilled to be able to show it here.

והיינו נפעמים מהאפשרות להציג זאת כאן.