Chris Abani: On humanity | TED

מתרגם: Amit Lampit מבקר: Eyal Peer

I just heard the best joke about Bond Emeruwa.

הרגע שמעתי את הבדיחה הכי טובה על בונד אמרואה (במאי קולנוע).

I was having lunch with him just a few minutes ago,

אכלתי איתו צהרים רק לפני כמה דקות,

and a Nigerian journalist comes -- and this will only make sense

ועיתונאי ניגרי ניגש -- ואת הבדיחה הזאת תבינו רק אם

if you've ever watched a James Bond movie --

צפיתם אי-פעם בסרט של ג'יימס בונד --

and a Nigerian journalist comes up to him and goes,

ועיתונאי ניגרי ניגש אליו ואומר,

"Aha, we meet again, Mr. Bond!"

"אהה, אנו נפגשים שוב, מר בונד!"

(Laughter)

(צחוק)

It was great.

אה, זה היה מצוין.

So, I've got a little sheet of paper here,

אז, יש איתי כאן דף קטן,

mostly because I'm Nigerian and if you leave me alone,

בעיקר מפני שאני ניגרי, ואם תשאירו אותי לבד,

I'll talk for like two hours.

אוכל לדבר במשך משהו כמו שעתיים.

I just want to say good afternoon, good evening.

אבל, אני רק רוצה להגיד אחר-צהרים טובים, ערב טוב.

It's been an incredible few days.

אלה היו ימים יוצאים מגדר הרגיל.

It's downhill from now on. I wanted to thank Emeka and Chris.

מכאן אפשר רק לרדת. רציתי להודות לאמקה ולכריס.

But also, most importantly, all the invisible people behind TED

אבל גם, ובעיקר, לכל האנשים הבלתי-נראים כאן מאחור

that you just see flitting around the whole place

שאותם אתם רואים מתרוצצים כאן כל הזמן

that have made sort of this space for such a diverse and robust conversation.

שיצרו סוג של מרחב לשיחה כה מגוונת ואיתנה.

It's really amazing.

זה באמת מדהים.

I've been in the audience.

ואני הייתי בקהל.

I'm a writer, and I've been watching people with the slide shows

אני סופר, וצפיתי באנשים עם מצגות שקופיות

and scientists and bankers, and I've been feeling a bit

ומדענים ובנקאים, והרגשתי קצת

like a gangsta rapper at a bar mitzvah.

כמו גנגסטה-ראפר בבר-מצווה.

(Laughter)

(צחוק)

Like, what have I got to say about all this?

כאילו, מה אוכל להגיד על כל זה?

And I was watching Jane [Goodall] yesterday,

וצפיתי בג'יין (גודוול) אתמול,

and I thought it was really great, and I was watching

וחשבתי שזה היה באמת גדול, וצפיתי

those incredible slides of the chimpanzees, and I thought,

בשקופיות המדהימות האלה של השימפנזים, וחשבתי,

"Wow. What if a chimpanzee could talk, you know? What would it say?"

"ואוו. מה היה קורה אם שימפנזה היה יכול לדבר, אתם יודעים? מה הוא היה אומר?"

My first thought was, "Well, you know, there's George Bush."

המחשבה הראשונה שלי היתה, "ובכן, אתם יודעים, יש את ג'ורג' בוש."

But then I thought, "Why be rude to chimpanzees?"

אבל אז חשבתי, "למה להעליב את השימפנזים?"

I guess there goes my green card.

אני מניח שאאבד עכשיו את הגרין קארד שלי.

(Laughter)

(צחוק)

There's been a lot of talk about narrative in Africa.

דובר הרבה על נראטיב באפריקה.

And what's become increasingly clear to me is that

ומה שהולך ומתבהר בעיני זה

we're talking about news stories about Africa;

שאנחנו מדברים על סיפורי חדשות באשר לאפריקה

we're not really talking about African narratives.

אנחנו לא ממש מדברים על נראטיבים אפריקאיים.

And it's important to make a distinction, because if the news is anything to go by,

וחשוב מאוד להפריד בין הדברים, מפני שאם אנו שופטים לפני החדשות,

40 percent of Americans can't -- either can't afford health insurance

40 אחוז מהאמריקאים לא יכולים להרשות לעצמם ביטוח בריאות

or have the most inadequate health insurance,

או שאינם מכוסים דיו,

and have a president who, despite the protest

ויש להם נשיא שלמרות מחאתם

of millions of his citizens -- even his own Congress --

של מיליוני אזרחים -- אפילו של הקונגרס שלו --

continues to prosecute a senseless war.

ממשיך במלחמה חסרת הגיון.

So if news is anything to go by,

אז אם לשפוט מהחדשות,

the U.S. is right there with Zimbabwe, right?

ארה"ב גרועה בדיוק כמו זימבבואה, הלא כך?

Which it isn't really, is it?

אבל היא לא, נכון?

And talking about war, my girlfriend has this great t-shirt

ואם מדברים על מלחמה -- לחברה שלי יש חולצה נהדרת

that says, "Bombing for peace is like fucking for virginity."

שעליה כתוב, "להפציץ למען השלום זה כמו לזיין למען הבתולין."

It's amazing, isn't it?

מדהים, לא?

The truth is, everything we know about America,

האמת היא, אמריקאים -- כל מה שאנחנו יודעים על אמריקה,

everything Americans come to know about being American,

כל מה שאמריקאים לומדים על להיות אמריקאי,

isn't from the news.

לא בא מהחדשות.

I live there.

הוא -- אנחנו -- חייתי שם.

We don't go home at the end of the day and think,

אנחנו לא חוזרים הביתה בסוף היום וחושבים,

"Well, I really know who I am now

"ובכן, אני באמת יודע מי אני עכשיו

because the Wall Street Journal says that the Stock Exchange

כי הוול-סטריט ג'ורנל אומר שמדדי הבורסה

closed at this many points."

נסגרו בשער הזה והזה."

What we know about how to be who we are comes from stories.

מה שאנחנו יודעים על להיות מי שאנחנו מגיע מסיפורים.

It comes from the novels, the movies, the fashion magazines.

הוא מגיע מספרים, מסרטים, מירחוני אופנה.

It comes from popular culture.

הוא מגיע מהתרבות הפופולרית.

In other words, it's the agents of our imagination

במילים אחרות, אלה נציגי הדמיון שלנו

who really shape who we are. And this is important to remember,

אשר מעצבים את מי שאנחנו. וזו נקודה שחשוב לזכור,

because in Africa

מפני שבאפריקה, אתם יודעים,

the complicated questions we want to ask about

השאלות המורכבות שאנחנו רוצים לשאול לגבי

what all of this means has been asked

משמעות הדברים נשאלו בעבר

from the rock paintings of the San people,

החל מציורי הסלע של הבושמנים,

through the Sundiata epics of Mali, to modern contemporary literature.

דרך האפוסים של מאלי, ועד לספרות מודרנית, בת זמננו.

If you want to know about Africa, read our literature --

אם אתם רוצים להכיר את אפריקה, קראו את הספרות שלנו --

and not just "Things Fall Apart," because that would be like saying,

ולא רק את "מפולת באומואופיה," מפני שזה יהיה כמו להגיד,

"I've read 'Gone with the Wind' and so I know everything about America."

"קראתי את 'חלף עם הרוח,' אז עכשיו אני יודע הכל על אמריקה."

That's very important.

זה מאוד חשוב.

There's a poem by Jack Gilbert called "The Forgotten Dialect of the Heart."

יש שיר מאת ג'ק גילברט בשם "הדיאלקט הנשכח של הלב".

He says, "When the Sumerian tablets were first translated,

הוא אומר, "כשהלוחות השומריים תורגמו לראשונה,

they were thought to be business records.

הם נחשבו לרשומות עסקיות.

But what if they were poems and psalms?

אבל מה אם הם היו שירים ומזמורים?

My love is like twelve Ethiopian goats

האהבה שלי היא כמו שתיים עשרה עיזים אתיופיות

standing still in the morning light.

עומדות בשקט באור השחר.

Shiploads of thuja are what my body wants to say to your body.

מטענים של שיח הטויה הם מה שגופי רוצה לומר לגופך.

Giraffes are this desire in the dark."

ג'ירפות הם התשוקה הזו בחשיכה."

This is important.

זה חשוב.

It's important because misreading is really the chance

זה חשוב מפני שקריאה שגויה תורמת למעשה

for complication and opportunity.

לסיבוך והזדמנות.

The first Igbo Bible was translated from English

הברית החדשה תורגמה לראשונה מאנגלית לשפת האיגבו

in about the 1800s by Bishop Crowther,

במאה ה- 19 ע"י הבישוף קראוטר,

who was a Yoruba.

שהיה בן עם היורובה.

And it's important to know Igbo is a tonal language,

חשוב לדעת שאיגבו היא שפה טונאלית,

and so they'll say the word "igwe" and "igwe":

ולכן הם יאמרו את המילה "איגווה" ו- "איגווה":

same spelling, one means "sky" or "heaven,"

האיות זהה, משמעותה של המילה הראשונה היא "שמיים" או "גן עדן",

and one means "bicycle" or "iron."

ומשמעותה של השניה היא "אופניים" או "ברזל".

So "God is in heaven surrounded by His angels"

ולכן "אלוהים בשמים מוקף במלאכיו"

was translated as --

תורגם כ --

[Igbo].

(תרגום לאיגבו)

And for some reason, in Cameroon, when they tried

ומאותה סיבה, בקמרון, כאשר הם ניסו

to translate the Bible into Cameroonian patois,

לתרגם את הברית החדשה לניב הקמרוני,

they chose the Igbo version.

הם בחרו בגרסה האיגבית.

And I'm not going to give you the patois translation;

אני לא מתכוון להקריא לכם את התרגום לניב זה;

I'm going to make it standard English.

אהפוך את זה לאנגלית.

Basically, it ends up as "God is on a bicycle with his angels."

בעקרון, זה מסתיים במילים: "אלוהים יושב על אופניים מוקף במלאכיו".

This is good, because language complicates things.

זה טוב, מפני ששפה מסבכת דברים.

You know, we often think that language mirrors

אתם יודעים, לעיתים קרובות אנחנו חושבים ששפה משקפת

the world in which we live, and I find that's not true.

את העולם בו אנו חיים, ואני חושב שזו טעות.

The language actually makes the world in which we live.

השפה יוצרת למעשה את העולם בו אנו חיים.

Language is not -- I mean, things don't have

שפה היא לא -- אני מתכוון, לדברים אין

any mutable value by themselves; we ascribe them a value.

ערך בפני עצמם; אנחנו נותנים להם ערך.

And language can't be understood in its abstraction.

ושפה לא יכולה להיות מובנת כפשוטה.

It can only be understood in the context of story,

ניתן להבין אותה רק בהקשר של סיפור,

and everything, all of this is story.

והכל -- הכל, כל הדברים האלה -- הם סיפור.

And it's important to remember that,

וזה חשוב לזכור את זה,

because if we don't, then we become ahistorical.

מפני שאם לא, מאבדים את ההקשר ההיסטורי.

We've had a lot of -- a parade of amazing ideas here.

היו לנו המון -- מצעד של רעיונות מדהימים כאן.

But these are not new to Africa.

אבל אלה אינם חדשים לאפריקה.

Nigeria got its independence in 1960.

ניגריה זכתה בעצמאות ב- 1960.

The first time the possibility for independence was discussed

הפעם הראשונה בה נדונה האפשרות להכריז על עצמאות,

was in 1922, following the Aba women's market riots.

היתה ב- 1922, לאחר מהומות הנשים בשוק אבה.

In 1967, in the middle of the Biafran-Nigerian Civil War,

ב- 1967, במהלך מלחמת האזרחים הניגרית (מלחמת ביאפרה),

Dr. Njoku-Obi invented the Cholera vaccine.

ד"ר נג'וקו-אובי המציא את החיסון לכולרה.

So, you know, the thing is to remember that

אז, אתם יודעים, יש לזכור את העניין הזה,

because otherwise, 10 years from now,

מפני שאחרת, בעוד 10 שנים,

we'll be back here trying to tell this story again.

שוב נספר את אותו הסיפור.

So, what it says to me then is that it's not really --

אז... מה שאני מבין מהסיפור זה שהעניין הוא לא --

the problem isn't really the stories that are being told

הבעיה היא לא באמת הסיפורים שמסופרים

or which stories are being told,

או אילו סיפורים מסופרים;

the problem really is the terms of humanity

הבעיה האמיתית היא המונחים האנושיים

that we're willing to bring to complicate every story,

שאנו מסכימים להביא כדי לסבך כל סיפור,

and that's really what it's all about.

ועל כך אנו באמת מדברים.

Let me tell you a Nigerian joke.

הרשו לי לספר לכם בדיחה ניגרית.

Well, it's just a joke, anyway.

ובכן, זוהי רק בדיחה, בכל אופן.

So there's Tom, Dick and Harry and they're working construction.

טום, דיק והארי עובדים בבניה.

And Tom opens up his lunch box and there's rice in it,

טום פותח את קופסת האוכל שלו ויש בה אורז,

and he goes on this rant about, "Twenty years,

ומתחיל להתלהם, "עשרים שנה,

my wife has been packing rice for lunch.

אישתי מכינה לי אורז לארוחת צהרים.

If she does it again tomorrow, I'm going to throw myself

אם היא עושה זאת גם מחר, אני זורק את עצמי

off this building and kill myself."

מהבניין הזה ומתאבד."

And Dick and Harry repeat this.

ודיק והארי אומרים אותו הדבר.

The next day, Tom opens his lunchbox, there's rice,

למחרת היום, טום פותח את קופסת האוכל שלו, יש שם אורז,

so he throws himself off and kills himself,

אז הוא קופץ מהבניין ומתאבד,

and Tom, Dick and Harry follow.

ודיק והארי מתאבדים אחריו.

And now the inquest -- you know, Tom's wife

ובבירור שלאחר מעשה -- אתם יודעים, אשתו של טום

and Dick's wife are distraught.

ושל דיק אבלות.

They wished they'd not packed rice.

הן מתחרטות על שהכינו אורז.

But Harry's wife is confused, because she said, "You know,

אבל אישתו של הארי מבולבלת, כי היא אומרת, "אתן יודעות,

Harry had been packing his own lunch for 20 years."

הארי מכין את הארוחה שלו בעצמו כבר 20 שנה."

(Laughter)

(צחוק)

This seemingly innocent joke, when I heard it as a child in Nigeria,

הבדיחה הלכאורה לא מזיקה הזו, כששמעתי אותה כילד בניגריה,

was told about Igbo, Yoruba and Hausa,

היתה על איגבו, יורובה והאוסה (עמים אפריקאיים),

with the Hausa being Harry.

וההאוסה בתור הארי.

So what seems like an eccentric if tragic joke about Harry

אז מה שנדמה כבדיחה משונה או טראגית על הארי

becomes a way to spread ethnic hatred.

הופך לדרך להפיץ שנאה אתנית.

My father was educated in Cork, in the University of Cork, in the '50s.

אבי התחנך בקורק, באוניברסיטת קורק, בשנות החמישים.

In fact, every time I read in Ireland,

למעשה, בכל פעם שאני מקריא באירלנד,

people get me all mistaken and they say,

אנשים טועים לגבי ואומרים,

"Oh, this is Chris O'Barney from Cork."

"זהו כריס או'ברני מקורק."

But he was also in Oxford in the '50s,

אבל הוא היה גם באוקספורד בשנות החמישים,

and yet growing up as a child in Nigeria,

והיה לו -- בשנות ילדותי בניגריה,

my father used to say to me, "You must never eat or drink

אבי נהג לומר לי, "לעולם אל תשתה או תאכל

in a Yoruba person's house because they will poison you."

בבית של יורובי כי הם ירעילו אותך."

It makes sense now when I think about it,

היום זה נשמע לי הגיוני,

because if you'd known my father,

כי אם הייתם מכירים את אבי,

you would've wanted to poison him too.

גם אתם הייתם רוצים להרעיל אותו.

(Laughter)

(צחוק)

So I was born in 1966, at the beginning

נולדתי ב- 1966, בתחילתה

of the Biafran-Nigerian Civil War, and the war ended after three years.

של מלחמת האזרחים הניגרית,

And I was growing up in school and the federal government

גדלתי בבית ספר והממשלה הפדרלית

didn't want us taught about the history of the war,

לא רצתה שנלמד את ההסטוריה של המלחמה,

because they thought it probably would make us

מפני שהם חשבו שזה יגרום לנו

generate a new generation of rebels.

לגדל דור חדש של מורדים.

So I had a very inventive teacher, a Pakistani Muslim,

אז היה לי מורה מאוד מקורי, פקיסטני מוסלמי,

who wanted to teach us about this.

שרצה ללמד אותנו על זה.

So what he did was to teach us Jewish Holocaust history,

אז מה שהוא עשה היה ללמד אותנו על שואת היהודים,

and so huddled around books with photographs of people in Auschwitz,

וכך בעודי שוקד על ספרים עם תמונות של אנשים באושוויץ,

I learned the melancholic history of my people

למדתי את ההסטוריה העגומה של העם שלי

through the melancholic history of another people.

דרך ההסטוריה העגומה של עם אחר.

I mean, picture this -- really picture this.

אני מתכוון -- שערו בנפשכם.

A Pakistani Muslim teaching Jewish Holocaust history

פקיסטני מוסלמי מלמד על שואת היהודים

to young Igbo children.

לילדי איגבו צעירים.

Story is powerful.

לסיפור יש כוח.

Story is fluid and it belongs to nobody.

סיפור הוא נזיל ולא שייך לאיש.

And it should come as no surprise

ואיש לא צריך להיות מופתע

that my first novel at 16 was about Neo-Nazis

שהספר הראשון שלי בגיל 16 עסק בנאו-נאצים

taking over Nigeria to institute the Fourth Reich.

שמשתלטים על ניגריה כדי להקים את הרייך הרביעי.

It makes perfect sense.

הגיוני ביותר.

And they were to blow up strategic targets

והם התכוונו לפוצץ מטרות אסטרטגיות

and take over the country, and they were foiled

ולהשתלט על המדינה, אך כוונותיהם שובשו

by a Nigerian James Bond called Coyote Williams,

ע"י ג'יימס בונד ניגרי בשם קויוטה ויליאמס,

and a Jewish Nazi hunter.

ויהודי -- צייד נאצים יהודי.

And it happened over four continents.

והסיפור השתרע על פני ארבע יבשות.

And when the book came out, I was heralded as Africa's answer

וכשהספר יצא לאור, הכריזו עליי כתשובה האפריקאית

to Frederick Forsyth, which is a dubious honor at best.

לפרדריק פורסייט, שזה כבוד מפוקפק במקרה הטוב.

But also, the book was launched in time for me to be accused

אבל באותה העת, הספר הוביל לאישומים נגדי

of constructing the blueprint for a foiled coup attempt.

כמתכנן קווי המתאר לניסיון הפיכה כושל.

So at 18, I was bonded off to prison in Nigeria.

וכך בגיל 18, נשפטתי למאסר בניגריה.

I grew up very privileged, and it's important

גדלתי בבית מאוד מיוחס, וזה חשוב

to talk about privilege, because we don't talk about it here.

לדבר על יחוס, מפני שאיננו מדברים על כך כאן.

A lot of us are very privileged.

רבים מאיתנו הם מאוד מיוחסים.

I grew up -- servants, cars, televisions, all that stuff.

גדלתי -- משרתים, מכוניות, טלוויזיות, כל הדברים האלה.

My story of Nigeria growing up was very different from the story

סיפור ההתבגרות שלי בניגריה היה שונה מאוד מהסיפור

I encountered in prison, and I had no language for it.

אותו פגשתי בכלא, ולא היו לי מילים לכך.

I was completely terrified, completely broken,

הייתי מפוחד לחלוטין, שבור לחלוטין,

and kept trying to find a new language,

וכל הזמן ניסיתי למצוא שפה חדשה,

a new way to make sense of all of this.

דרך חדשה למצוא הגיון בדברים.

Six months after that, with no explanation,

ששה חודשים לאחר מכן, בלי לתת הסברים,

they let me go.

הם שחררו אותי.

Now for those of you who have seen me at the buffet tables know

אלה מכם שראו אותי ליד שולחנות הבופה יודעים

that it was because it was costing them too much to feed me.

שזה קרה כי עלה להם יותר מדי להאכיל אותי.

(Laughter)

(צחוק)

But I mean, I grew up with this incredible privilege,

אבל אני מתכוון, גדלתי עם הזכות המדהימה הזו,

and not just me -- millions of Nigerians

ולא רק אני -- מיליוני ניגרים

grew up with books and libraries.

גדלו עם ספרים וספריות.

In fact, we were talking last night about how all

למעשה, דיברנו אתמול בלילה על איך כל

of the steamy novels of Harold Robbins

הספרים הלוהטים של הרולד רובינס

had done more for sex education of horny teenage boys in Africa

תרמו לחינוכם המיני של נערים חרמנים באפריקה

than any sex education programs ever had.

יותר מכל תכנית לחינוך מיני שאי-פעם היתה לנו.

All of those are gone.

כל אלה נעלמו.

We are squandering the most valuable resource

אנו מבזבזים את המשאב היקר ביותר

we have on this continent: the valuable resource

שיש לנו ביבשת הזו: המשאב היקר

of the imagination.

של הדמיון.

In the film, "Sometimes in April" by Raoul Peck,

בסרט "מתישהו באפריל" של ראול פק,

Idris Elba is poised in a scene with his machete raised,

אידריס אלבה נמצא בסצנה עם המצ'טה שלו מורמת,

and he's being forced by a crowd to chop up his best friend --

והוא מואלץ ע"י המון לבתר את החבר הטוב ביותר שלו --

fellow Rwandan Army officer, albeit a Tutsi --

קצין עמית רואנדי, אם כי משבט הטוטסי

played by Fraser James.

בגילומו של פרייזר ג'יימס.

And Fraser's on his knees, arms tied behind his back,

ופרייזר עומד על הברכיים, ידיו קשורות מאחורי הגב,

and he's crying.

והוא בוכה.

He's sniveling.

אפו נוזל.

It's a pitiful sight.

זהו מראה מעורר רחמים.

And as we watch it, we are ashamed.

וכשאנחנו צופים בזה, אנו חשים אשמה.

And we want to say to Idris, "Chop him up.

ואנו רוצים להגיד לאידריס, "בתר אותו.

Shut him up."

השתק אותו."

And as Idris moves, Fraser screams, "Stop!

ושכאידריס זז, פרייזק זועק, "עצור!

Please stop!"

בבקשה עצור!"

Idris pauses, then he moves again,

אידריס משתהה, אז הוא זז שוב,

and Fraser says, "Please!

ופרייזר אומר, "בבקשה!

Please stop!"

בבקשה עצור!"

And it's not the look of horror and terror on Fraser's face that stops Idris or us;

וזה לא מראה פניו המבועת של פרייזר אשר עוצר את אידריס או אותנו;

it's the look in Fraser's eyes.

זה המבט בעיניו של פרייזר.

It's one that says, "Don't do this.

זהו מבט שאומר, "אל תעשה את זה.

And I'm not saying this to save myself,

אני לא אומר את זה כדי להציל את עצמי,

although this would be nice. I'm doing it to save you,

למרות שזה יהיה נחמד; אני עושה את זה כדי להציל אותך,

because if you do this, you will be lost."

מפני שאם תעשה את זה, תאבד."

To be so afraid that you're standing in the face

להיות כה מפוחד עד כדי שאתה עומד

of a death you can't escape and that you're soiling yourself

בפני מותך הבלתי-נמנע ואתה עושה במכנסיים

and crying, but to say in that moment,

ובוכה, אבל להגיד באותו רגע,

as Fraser says to Idris, "Tell my girlfriend I love her."

כפי שפרייזר אומר לאידריס, "מסור לחברה שלי שאני אוהב אותה".

In that moment, Fraser says,

באותו רגע, פרייזר אומר,

"I am lost already, but not you ... not you."

"אני כבר אבוד, אבל לא אתה ... לא אתה."

This is a redemption we can all aspire to.

זוהי הגאולה אליה כולנו שואפים.

African narratives in the West, they proliferate.

נראטיבים אפריקאיים במערב, הם צומחים במהירות.

I really don't care anymore.

לי לא אכפת יותר.

I'm more interested in the stories we tell about ourselves --

אני יותר מתעניין בסיפורים שאנחנו מספרים על עצמנו --

how as a writer, I find that African writers

כיצד בתור סופר, אני מוצא שסופרים אפריקאיים

have always been the curators of our humanity on this continent.

היו תמיד אוצרי האנושיות ביבשת הזו.

The question is, how do I balance narratives that are wonderful

השאלה היא, כיצד אני מאזן נראטיבים נפלאים

with narratives of wounds and self-loathing?

עם נראטיבים של פצעים ותיעוב עצמי?

And this is the difficulty that I face.

וזהו הקושי בו אני נתקל.

I am trying to move beyond political rhetoric

אני מנסה להתקדם מעבר לשיח הפוליטי

to a place of ethical questioning.

למקום של בירור אתי.

I am asking us to balance the idea

אני מבקש מאיתנו לאזן את הרעיון

of our complete vulnerability with the complete notion

של השבריריות המוחלטת שלנו עם הרעיון המוחלט

of transformation of what is possible.

של שינוי או מה שאפשרי.

As a young middle-class Nigerian activist,

כפעיל ניגרי ממעמד הביניים,

I launched myself along with a whole generation of us

יצאתי עם כל הדור שלנו

into the campaign to stop the government.

לקמפיין לעצירת הממשלה.

And I asked millions of people,

ושאלתי מיליוני אנשים,

without questioning my right to do so,

מבלי לפקפק בזכותי לעשות זאת,

to go up against the government.

לקום כנגד הממשלה.

And I watched them being locked up in prison and tear gassed.

וראיתי אותם נכלאים ומרוססים בגז מדמיע.

I justified it, and I said, "This is the cost of revolution.

הצדקתי את זה, ואמרתי, "זהו מחיר המהפכה.

Have I not myself been imprisoned?

הלא גם אני נכלאתי?

Have I not myself been beaten?"

הלא גם אני הוכיתי?"

It wasn't until later, when I was imprisoned again,

לא היה זה עד לאחר מכן, כאשר נכלאתי שוב,

that I understood the real meaning of torture,

שהבנתי את משמעותו האמיתית של עינוי,

and how easy your humanity can be taken from you,

וכמה קל לקחת ממך את אנושיותך.

for the time I was engaged in war,

בזמן שהייתי מעורב במלחמה,

righteous, righteous war.

צודקת, מלחמה צודקת.

Excuse me.

סלחו לי.

Sometimes I can stand before the world --

לפעמים אני יכול לעמוד בפני העולם --

and when I say this, transformation

וכשאני אומר את זה, שינוי

is a difficult and slow process --

הוא תהליך קשה ואיטי.

sometimes I can stand before the world and say,

לפעמים אני יכול לעמוד בפני העולם ולהגיד,

"My name is Chris Abani.

"קוראים לי כריס אבאני.

I have been human six days, but only sometimes."

הייתי בן-אדם ששה ימים, אבל רק לעיתים."

But this is a good thing.

אבל זה דבר טוב.

It's never going to be easy.

זה לעולם לא יהיה קל.

There are no answers.

אין תשובות.

As I was telling Rachel from Google Earth,

כפי שאמרתי לרייצ'ל מ- Google Earth

that I had challenged my students in America --

שאתגרתי את הסטודנטים שלי באמריקה --

I said, "You don't know anything about Africa, you're all idiots."

אמרתי, "אתם לא יודעים שום דבר על אפריקה. כולכם אידיוטים."

And so they said, "Tell me about Africa, Professor Abani."

והם אמרו, "ספר לי על אפריקה, פרופסור אבאני."

So I went to Google Earth and learned about Africa.

אז ניגשתי ל- Google Earth ולמדתי על אפריקה.

And the truth be told, this is it, isn't it?

ולמען האמת, זהו הכל, לא?

There are no essential Africans,

אין אפריקאים חיוניים,

and most of us are as completely ignorant as everyone else

ורובנו בורים בדיוק כמו כל האחרים

about the continent we come from,

באשר ליבשת ממנה אנו באים,

and yet we want to make profound statements about it.

ולמרות זאת אנו רוצים לצאת בהצהרות חותכות לגביה,

And I think if we can just admit that we're all trying

ואני חושב שאם אנו יכולים להודות שאנו מנסים

to approximate the truth of our own communities,

להעריך את האמת באשר לקהילות שלנו,

it will make for a much more nuanced

זה יתן נופך הרבה יותר מגוון

and a much more interesting conversation.

והרבה יותר מעניין לשיח.

I want to believe that we can be agnostic about this,

אני רוצה להאמין שאנחנו יכולים לכפור בכך,

that we can rise above all of this.

שאנחנו יכולים להתעלות מעל כל זה.

When I was 10, I read James Baldwin's "Another Country,"

כשהייתי בן 10, קראתי את ספרו של ג'יימס בולדווין "ארץ אחרת",

and that book broke me.

והספר שבר אותי.

Not because I was encountering homosexual sex and love

לא בגלל שנתקלתי במין ובאהבה הומוסקסואליים

for the first time, but because the way James wrote about it

לראשונה, אלא בגלל שהדרך בה ג'יימס כתב על זה

made it impossible for me to attach otherness to it.

לא אפשרה לי לייחס לכך מוזרות.

"Here," Jimmy said.

"הנה," אמר ג'ימי.

"Here is love, all of it."

"הנה אהבה, כל זה."

The fact that it happens in "Another Country"

העובדה שזה קרה ב- "ארץ אחרת"

takes you quite by surprise.

מפתיעה אותך לחלוטין.

My friend Ronald Gottesman says there are three kinds of people in the world:

חברי רונלד גוטסמן אומר שיש שלושה סוגי אנשים בעולם:

those who can count, and those who can't.

אלה שיכולים לספור, ואלה שלא.

(Laughter)

(צחוק)

He also says that the cause of all our trouble

הוא אומר גם שהסיבה לכל הצרות

is the belief in an essential, pure identity:

היא האמונה בזהות חיונית, טהורה:

religious, ethnic, historical, ideological.

דתית, אתנית, היסטורית, אידאולוגית.

I want to leave you with a poem by Yusef Komunyakaa

אני רוצה להפרד מכם עם שיר מאת יוסף קומוניאקה

that speaks to transformation.

שקורא לשינוי.

It's called "Ode to the Drum," and I'll try and read it

הוא נקרא "פואמה לתוף", ואני אנסה להקריא אותו

the way Yusef would be proud to hear it read.

כפי שיוסף היה גאה לשמוע אותו מוקרא.

"Gazelle, I killed you for your skin's exquisite touch,

"צבי, הרגתי אותך בשביל מגעו המשובח של עורך,

for how easy it is to be nailed to a board

כי כמה קל זה להיות ממוסמר ללוח

weathered raw as white butcher paper.

חשוף כנייר קצבים לבן.

Last night I heard my daughter praying for the meat here at my feet.

אמש שמעתי את בתי מתפללת לבשר המונח לרגליי.

You know it wasn't anger that made me stop my heart till the hammer fell.

אתה יודע שזה לא זעם אשר גרם לליבי לעצור עד שהפטיש נפל.

Weeks ago, you broke me as a woman

לפני שבועות מספר, שברת אותי כאשה

once shattered me into a song beneath her weight,

נפצת אותי לשיר מתחת למשקלה,

before you slouched into that grassy hush.

לפני שצעדת ברישול אל תוך השקט בעשבים.

And now I'm tightening lashes, shaped in hide as if around a ribcage,

ועתה הנני מהדק רצועות, בונה מחבוא כהיקף בית החזה,

shaped like five bowstrings.

בצורת חמש רצועות.

Ghosts cannot slip back inside the body's drum.

רוחות אינם יכולים להחליק חזרה לתוכו של תוף הגוף.

You've been seasoned by wind, dusk and sunlight.

תובלת ברוח, בשקיעה ובאור השמש.

Pressure can make everything whole again.

לחץ יכול להשיב הכל לשלמותו,

Brass nails tacked into the ebony wood,

מסמרי פליז נעוצים בעץ ההובנה

your face has been carved five times.

פניך בותרו חמש פעמים.

I have to drive trouble in the hills.

עלי לשאת מועקה אל ההרים.

Trouble in the valley,

מועקה אל העמק.

and trouble by the river too.

ומועקה גם על שפת הנהר.

There is no palm wine, fish, salt, or calabash.

אין יין תמרים, דג, מלח או דלעת.

Kadoom. Kadoom. Kadoom.

קאדום. קאדום. קאדום.

Ka-doooom.

קא-דוווווווום.

Now I have beaten a song back into you.

עכשיו הלמתי שיר חזרה אליך,

Rise and walk away like a panther."

קום ולך כמו פנתר."

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)