The search for "aha!" moments | Matt Goldman

תרגום: Yael Ring עריכה: lior kritzman

So it's 1969, New York City,

השנה היא 1969, ניו יורק סיטי,

third grade music class,

שיעור מוזיקה בכיתה ג',

and our teacher brings us into a room with nothing but a piano and chairs.

והמורה שלנו מכניס אותנו לחדר ריק למעט פסנתר וכיסאות.

And one by one, he calls us up,

ואחד אחד, הוא קורא לנו,

and he plays middle C, and he asks us to sing it.

והוא מנגן את התו דו, ומבקש מאתנו לשיר אותו.

(Singing)

(שר)

And you're either instructed to go to the right of the room

וכל אחד מאתנו מופנה לצד ימין של החדר

or the left side of the room.

או לצד שמאל של החדר.

(Laughter)

(צחוק)

And when all 35 kids are done,

וכשכל 35 הילדים מסיימים,

the left side of the room, which I was a part of,

הצד השמאלי של החדר, בו אני עמדתי,

was told to stand up and go back to home room.

נאמר לנו לעמוד ולחזור לכיתה שלנו.

(Laughter)

(צחוק)

And none of us ever received another music class again

ואף אחד מאתנו לא השתתף באף שיעור מוזיקה מאז

in elementary school.

בבית הספר היסודי.

An in club and an out club was established,

מועדון פנימי ומועדון חיצוני נוצר,

and I didn't even know what the gating test was in the moment.

ואפילו לא ידעתי מה היה המשמעות של מבחן הסף באותו הרגע.

A few years later, English class ...

מספר שנים מאוחר יותר, שיעור אנגלית...

(Laughter)

(צחוק)

first paper of a new semester,

המשימה הראשונה בסמסטר החדש,

and I get the paper back,

ואני מקבל חזרה את המשימה,

and it's C+,

והציון הוא +C,

with the comment, "Good as can be expected."

עם ההערה "הכי טוב שאפשר לקוות".

(Laughter)

(צחוק)

Now, honestly, I didn't mind a C+.

עכשיו, בכנות, לא היה אכפת לי מה+C.

I was just happy it wasn't a C- or a D.

הייתי רק שמח שזה לא היה -C או D.

But the "good as can be expected" comment ...

אבל ההערה "הכי טוב שאפשר לקוות"...

even at that young age, it didn't seem right.

אפילו בגיל כזה צעיר לא נראתה לי נכונה.

It seemed somehow limiting.

היא נראתה לי איכשהו מגבילה.

Now, how many people here have had an experience similar to that,

כמה אנשים כאן חוו חוויות דומות לזה,

either at school or the workplace?

בין אם בבית הספר או במקום העבודה?

We're not alone.

אנחנו לא לבד.

So I guess it might be ironic

אז אני מנחש שזה די אירוני

that my life path would lead me to a career

שמסלול החיים שלי הוביל אותי לקריירה

of making music and writing for Blue Man Group

ביצירת מוזיקה וכתיבה לקבוצת הBlue Man Group

(Laughter)

(צחוק)

and starting a school.

ופתיחת בית ספר.

(Laughter)

(צחוק)

But school was torture for me.

אבל בית ספר היה עינוי עבורי.

As someone who didn't have a natural proclivity for academics,

כמישהו שלא היתה לו נטיה טבעית לאקדמיה,

and my teachers never seemed to understand me,

והמורים שלי מעולם לא הבינו אותי,

I didn't know how to navigate schools

לא ידעתי איך לנווט את עצמי בבית הספר

and schools didn't know what to do with me.

ובתי הספר לא ידעו מה לעשות איתי.

So I started to ask the question, even back then,

אז התחלתי לשאול את השאלות, אפילו כבר אז,

if these environments didn't know what to do

אם הסביבות האלה לא ידעו מה לעשות

with people who didn't fit a standard mold,

עם אנשים שלא התאימו לתבנית הסטנדרטית,

why weren't we reshaping the environments

למה אנחנו לא מעצבים מחדש את הסביבות

to take advantage of people's strengths?

כדי שישתמשו לטובה בחוזקות של אנשים?

What I've come to believe

התחלתי להאמין

is that we need to cultivate safe and conducive conditions

שאנחנו צריכים ליצור תנאים בטוחים ומפרים

for new and innovative ideas to evolve and thrive.

לרעיונות חדשים וחדשניים כדי לצמוח לשגשג.

We know that humans are innately innovative,

אנחנו יודעים שבני אדם הם חדשניים מטבעם,

because if we weren't,

כיוון שאם לא היינו,

we'd all be using the same arrowheads that we were using 10,000 years ago.

כולנו עדיין היינו משתמשים באותם ראשי חץ בהם השתמשנו לפני 10,000 שנים.

So one of the things that I started to question is,

אז אחד הדברים שהתחלתי לבחון הוא

are there ways to make innovation easier

האם ישנם דרכים להקל על החדשנות

and happen more frequently?

ולכך שהיא תתרחש באופן יותר תכוף?

Is there a way to take those aha moments,

האם ישנה דרך לקחת את אותם רגעי "אהה",

those breakthroughs that seem to happen randomly and occasionally,

אותם פריצות דרך שנראה שמתרחשות מדי פעם ובאופן אקראי,

and have them happen intentionally and frequently?

ולגרום להם להתרחש באופן מכוון ותכוף?

When we started Blue Man Group in 1988,

כשהתחלנו את Blue Man Group ב1988,

we had never done an off-Broadway show before.

מעולם לא עשינו הופעת אוף-ברודווי לפני כן.

We'd actually done almost no theater.

למעשה כמעט ולא היה לנו ניסיון בתיאטרון.

But we knew what we were passionate about,

אבל ידענו מה מניע אותנו,

and it was a whole series of things that we had never seen onstage before,

וזה היה רשימה שלמה של דברים שמעולם לא ראינו על הבמה לפני כן,

things like art and pop culture and technology and sociology

דברים כמו אומנות ואומנות פופ וטכנולוגיה וסוציולוגיה

and anthropology and percussion and comedy and following your bliss.

ואנתרופולוגיה וכלי הקשה וקומדיה ומימוש האושר שלך.

We established a rule

ייסדנו חוק

that nothing made it onstage if we had seen it before,

ששום דבר לא עולה על הבמה אם ראינו את זה לפני כן.

and we wanted to inspire creativity and connectedness

ורצינו לעורר יצירתיות וקשר

in ourselves and our audiences;

בעצמנו ובקהלים שלנו;

we wanted to do a little bit of social good,

רצינו לעשות קצת טוב חברתי,

and we wanted to have fun doing it.

ורצינו ליהנות תוך כדי.

And in the office,

ובמשרד,

we wanted to create an environment where people treated each other

רצינו ליצור סביבה בה אנשים יתייחסו זה לזה

just a little bit better,

קצת יותר טוב,

just a little bit more respect and consideration

בקצת יותר כבוד והתחשבות

than in the outside world.

ביחס לעולם שבחוץ.

And we continued to iterate and collaborate and find solutions

והמשכנו לנסח ולשתף פעולה ולמצוא פתרונות

to create things that hadn't been seen.

כדי ליצור דברים שלא נראו.

Over time, I've come to identify the optimal conditions

במשך הזמן, התחלתי לזהות שהתנאים האופטימליים

for these types of creative and innovative environments

לסוגי הסביבות היצירתיות והחדשניות האלה

are clear intent, purpose and passion:

הם כוונה ברורה, מטרה ואהבה:

this is working on something bigger than ourselves.

זה אומר לעבוד על משהו גדול יותר מאתנו.

Personal integrity:

יושרה אישית:

it's doing what we say we're going to do.

זה לעשות מה שאמרנו שאנחנו הולכים לעשות.

It's being our authentic self in all interactions.

זה להיות העצמי האמיתי שלנו בכל אינטרקציה.

Direct communication and clear expectations,

תקשורת ישירה וציפיות ברורות,

even when the subject matter is difficult.

אפילו כשהנושא לדיון הוא קשה.

Grit and perseverance:

עבודה קשה והתמדה:

iteration, iteration, iteration.

ניסוי וטעיה, ניסוי וטעיה, ניסוי טעיה.

Establish collaborative teams.

ליצור צוותים שמשתפים פעולה

Instill deep trust and mutual respect.

להטמיע אמון מלא וכבוד הדדי.

Everyone on your team is in.

כל חברי הקבוצה נכללים.

There is no out club.

אין מועדון חיצוני.

We rise as a team, we fall as a team,

אנחנו נוסקים כקבוצה ואנחנו נופלים כקבוצה,

and decisions are decisions until they're not.

והחלטות הן החלטות עד שהן כבר לא.

Embrace multiple perspectives.

אמצו השקפות מרובות.

This means all voices matter, all emotions matter.

כלומר שלכל הקולות יש ערך, לכל הרגשות יש ערך.

Address disagreements head-on.

טפלו באי הסכמות באופן ישיר.

People should feel seen and heard.

אנשים צריכים להרגיש שרואים ושומעים אותם.

Take risks and celebrate mistakes.

קחו סיכונים וחגגו טעויות.

A commitment to being a learning organization,

מחויבות להיות ארגון לומד,

always trying to spiral upwards the innovation and learning curves.

שתמיד מנסה לעלות מעלה בחדשנות ולימוד.

And speak in one voice.

ודברו בקול אחד.

This is perhaps the glue that holds all these conditions together.

זה אולי הדבק שמחזיק יחד את כל התנאים האלה.

The concept is that we speak in the exact same manner

הרעיון הוא שאנחנו מדברים באותו האופן בדיוק

about someone who's not in the room

על מישהו שלא נמצא בחדר

as if they are in the room.

כאילו הם נמצאים בחדר.

Now this seems basic, but it's an aspirational practice

זה נשמע בסיסי, אבל זה תרגיל בשאיפה

that helps deal with difficult situations in a more respectful way.

שמסייע להתמודד מול מצבים קשים באופן יותר מכבד.

Sewing this practice in can have a profound effect on raising the bar,

להטמעת הנוהג הזה יש השפעה עמוקה על העלאת הרף

on mutual respect, trust,

של כבוד הדדי, אמון,

reducing gossip and politics in the office and the classroom,

הפחתת הרכילות והפוליטיקות במשרד ובכיתה,

and thus reducing the noise that gets in the way of the innovative process.

ובכך הפחתת הרעש שמפריע לתהליך החדשנות.

At Blue Man Group, iteration was essential for our creative process.

ב-Blue Man Group, ניסוי וטעיה היה דבר הכרחי עבור התהליך היצירתי שלנו.

We were writing a piece

כתבנו יצירה

where we were trying to illustrate the consumption / waste loop

בה ניסינו להמחיש את מעגליות הצרכנות/ בזבוז

in a funny and creative and surprising way for our audiences.

בדרך מצחיקה ויצירתית ומפתיעה עבור הקהלים שלנו.

Now, if you have yourselves thought about trying to do the same endeavor,

אם אתם בעצמכם ניסיתם לעשות את אותו הדבר,

I can save you a lot of time right here and now.

אני יכול לחסוך לכם הרבה זמן כאן ועכשיו.

I can definitively tell you

אני יכול לספר לכם בוודאות

that oatmeal, Jell-O, Cream of Wheat,

ששיבולת שועל, ג'לי, סולת,

Gak, pudding, clay, tapioca, Silly Putty and tomato paste

סליים, פודינג, חימר, טפיוקה, ברבצק ורסק עגבניות

do not slide through a tube that's coiled up under your costumes

לא מחליקים בצינור שעוטף אותך מתחת לתחפושת

that's meant to come out an orifice in your chest

שאמור לצאת כפתח בחזה שלך

and spray towards the audience.

ולהתיז על הקהל.

It won't happen.

זה לא יקרה.

(Laughter)

(צחוק)

After months of iteration, we finally happened upon bananas.

אחרי חודשים של עבודה, סוף סוף מצאנו בננות.

(Laughter)

(צחוק)

Who knew that bananas would have the exact right properties

מי ידע שלבננות יהיה בדיוק את התכונות הנכונות

to stay solid even when pushed through a tube with forced air,

להישאר בצורתן גם אחרי שדחפנו אותן דרך צינור בלחץ אוויר,

yet slippery enough to have the dramatic oozing effect

ומצד שני יהיו מחליקות מספיק כדי לתת את האפקט המנטף הדרמטי

that we were looking for.

שחיפשנו.

(Laughter)

(צחוק)

This piece became a signature of the Blue Man show.

היצירה הזאת הפכה להיות יצירת מופת של מופע הBlue Man Group.

But we didn't throw out all the rules of theater altogether.

אבל לא נפטרנו מכל חוקי התיאטרון יחד.

We had set designs. We had lighting designs.

היו לנו מעצבי תפאורה ומעצבי תאורה.

We had a stage manager calling the shows.

היו לנו מנהלי במה שניהלו את המופע.

But I'm fairly sure we were one of the very first shows

אבל אני די בטוח שהיינו אחד המופעים הראשונים

that was connecting with our audience in a respectful way,

שתיקשר עם הקהל שלנו באופן מכבד,

by hanging them upside down,

בכך שתלינו אותם במהופך,

(Laughter)

(צחוק)

dipping them in paint,

טבלנו אותם בצבע,

slamming them against a canvas,

והטחנו אותם בבד קנבס,

(Laughter)

(צחוק)

putting their heads in 70 pounds of Jell-O,

שמנו את הראש שלהם ב30 קילו של ג'לי,

and then making them one of the heroes of the show.

ואז הפכנו אותם לאחד הגיבורים של המופע.

(Laughter)

(צחוק)

Besides that, we didn't reinvent what didn't need to be reinvented.

מעבר לזה, לא המצאנו מחדש את מה שלא היה זקוק להמצאה מחדש.

(Laughter)

(צחוק)

Years later, we took all this learning and we created a school --

שנים מאוחר יותר, לקחנו את כל הלמידה הזאת ויצרנו בית ספר --

a school for our children that we wish we had gone to,

בית ספר עבור הילדים שלנו שהלוואי והיה לנו,

a school where it was just as important

בית ספר בו מה שקורה במסדרונות בין הכיתות

what happened in the hallways between classes

לא פחות חשוב

as what happened in the classes;

ממה שקורה בכיתות עצמן.

a place where you got music class even when you couldn't sing middle C.

מקום בו קיבלת שיעורי מוזיקה אפילו אם לא יכולת לשיר דו.

At Blue School, teachers and parents and students

בבית הספר Blue, מורים והורים ותלמידים

are equal collaborators at the table,

הם בעלי תרומה שווה סביב השולחן,

intentionally creating a safe space

יוצרים, באופן מכוון, מרחב בטוח

where they can develop a lifelong, joyful passion for learning.

בו הם יכולים לפתח תשוקה מלאת שמחה ללמידה שתימשך לכל חייהם.

Again, we didn't try to reinvent the wheel when it didn't need to be reinvented.

שוב, לא ניסינו להמציא את הגלגל כשלא היה צורך להמציא אותו.

We don't shy away from the more traditional methods

ואנחנו לא נמנעים ממתודות יותר מסורתיות

like direct instruction, when it's the best way into a lesson.

כמו הוראה ישירה אם זו הדרך הטובה ביותר ללמידה.

But we balance it with an integrated learning across all subjects approach,

אבל אנחנו מאזנים את זה בגישה של למידה אינטגרטיבית עבור כל המקצועות,

and balance is the key.

ואיזון הוא המפתח.

In fact, Blue School was founded

למעשה, בית הספר Blue הוקם

on a balance between academic mastery, creative thinking,

על האיזון שבין מצוינות אקדמית וחשיבה יצירתית,

and self and social intelligence.

ואינטליגנציה אישית וחברתית.

I realize that this might sound like common sense,

אני מבין שזה יכול להישמע כמו השכל הישר,

but in some circles, this is radical.

אבל במעגלים מסוימים, זה נחשב רדיקלי.

(Laughter)

(צחוק)

And these qualities have brought a lot of attention to Blue School

והתכונות האלה משכו תשומת לב רבה לבית הספר Blue

as a truly innovative school.

כבית ספר ממש חדשני.

Nearly 10 years in,

אחרי כמעט עשר שנים,

we announced the expansion of the middle school.

הכרזנו על הרחבה של חטיבת הביניים של בית הספר.

Our faculty asked our sixth graders

צוות המורים שלנו ביקשו מתלמידי כיתה ו' שלנו

to participate in the development of middle school values.

להשתתף בפיתוח ערכי חטיבת הביניים של בית הספר.

Their process began with a question:

התהליך שלכם התחיל בשאלה:

What do you need from our community to be happy and productive at school?

למה אתם זקוקים מהקהילה שלנו כדי להיות שמחים ויצרנים בבית הספר?

Students moved through a six-week process of individual work, collaborative work,

התלמידים עברו תהליך בן ששה שבועות של עבודה עצמאית, עבודה שיתופית,

refinement, and consensus,

חידוד וקונצנזוס,

and the list they came up with is really extraordinary.

והרשימה שהם יצרו היא ממש מיוחדת.

Be engaged and present with each other.

תהיו מעורבים ונוכחים זה עם זה.

Respect and support what others need in order to learn.

כבדו ותמכו במה שאחרים זקוקים לו כדי ללמוד.

Be inclusive of our diversity --

היו מכלילים בשונות שלנו --

the way we look, think and act.

הדרך בה אנחנו נראים, חושבים ופועלים.

Cultivate the practice of self-awareness and awareness of others.

טפחו מודעות עצמית ומודעות לאחרים.

Honor and make time for fun and joy.

כבדו ופנו זמן לכיף והנאה.

And challenge ourselves,

אתגרו את עצמכם,

practice being OK,

תרגלו את החוויה של להיות בסדר,

making mistakes,

לעשות טעויות,

and support each other through them.

ותמכו זה בזה במהלכם.

Remember, these kids were 11 years old when they came up with this.

זכרו, הילדים האלה היו בני 11 כשהם כתבו את אלה.

They articulated what took us 20 years to identify.

הם ביטאו את מה שלקח לנו 20 שנה לזהות.

One of the great by-products of creating these vibrant communities

אחד מתוצאות הלוואי הגדולים ביותר של יצירת הקהילות החיות האלה

is that we become attractors for people who want to prioritize these values.

הוא שהפכנו למוקד משיכה לאנשים שרוצים לתעדף את הערכים האלה.

They want to prioritize it above things like money and prestige and tradition.

הם רוצים להציב אותם מעל לדברים כמו כסף ויוקרה ומסורת.

We can all be on this road together,

כולנו יכולים ללכת בדרך זו ביחד,

you at your own values in your own companies,

אתם עם הערכים שלכם בחברות שלכם,

in your own communities and families.

בקהילות ובמשפחות שלכם.

For us, for me, it was about prioritizing children's voices

עבורנו, עבורי, מדובר בתעדוף של קולות הילדים

to give them the tools to help build a harmonious and sustainable world.

לתת להם את הכלים לעזור לבנות עולם הרמוני ובר קיימא.

I invite you to be on this exciting,

אני מזמין אתכם להצטרף

passionate, joyful journey together.

למסע המרגש, מלא התשוקה והמשמח הזה יחד.

And together, good as can be expected

וביחד, הכי טוב שאפשר לקוות לו

is limitless when the expectation

הוא מושג חסר גבולות כשהציפיה

is that by reshaping our environments,

היא שבעזרת עיצוב מחדש של הסביבות שלנו,

we can change the world.

נוכל לשנות את העולם.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)