Bill Strickland: Rebuilding a neighborhood with beauty, dignity, hope

מתרגם: Yifat Adler מבקר: Eyal Ronel

It's a great honor to be here with you.

כבוד גדול הוא לי להיות כאן אתכם.

The good news is

החדשות הטובות הן

I'm very aware of my responsibilities to get you out of here

שאני בהחלט מודע לאחריות שלי לשחרר אתכם מכאן

because I'm the only thing standing between you and the bar.

כי אני הדבר היחיד שמפריד ביניכם ובין הבר.

(Laughter)

[צחוק]

And the good news is I don't have a prepared speech,

והחדשות הטובות הן שאין לי נאום מוכן,

but I have a box of slides.

אלא קופסה של שקופיות.

I have some pictures that represent my life and what I do for a living.

יש לי כמה תמונות שמייצגות את חיי ואת מה שאני עוסק בו לפרנסתי.

I've learned through experience

למדתי מתוך הניסיון

that people remember pictures long after they've forgotten words,

שאנשים זוכרים תמונות הרבה אחרי שהמילים נשכחו.

and so I hope you'll remember some of the pictures

וכך אני מקווה שתזכרו חלק מהתמונות

I'm going to share with you for just a few minutes.

שאחלוק איתכם במשך מספר דקות.

The whole story really starts

הסיפור התחיל

with me as a high school kid in Pittsburgh, Pennsylvania,

כשהייתי תלמיד תיכון בפיטסבורג, פנסילבניה,

in a tough neighborhood that everybody gave up on for dead.

בשכונה קשה שכולם כבר התייאשו ממנה.

And on a Wednesday afternoon,

ביום רביעי בצהריים

I was walking down the corridor of my high school

הלכתי במסדרון בית הספר שלי,

kind of minding my own business. And there was this artist teaching,

כשאני עסוק בענייני. היה שם אומן אחד שלימד,

who made a great big old ceramic vessel,

שיצר כלי קרמיקה ישן גדול ונפלא.

and I happened to be looking in the door of the art room --

במקרה הסתכלתי דרך הדלת של חדר האומנות.

and if you've ever seen clay done, it's magic --

ואם אי פעם ראיתם חימר כשהוא גמור, זה קסם.

and I'd never seen anything like that before in my life.

כל חיי לא ראיתי דבר כזה.

So, I walked in the art room and I said, "What is that?"

אז נכנסתי אל חדר האומנות ואמרתי, "מה זה הדבר הזה?"

And he said, "Ceramics. And who are you?"

והוא אמר, "קרמיקה -- ומי אתה?"

And I said, "I'm Bill Strickland. I want you to teach me that."

אמרתי, "אני ביל סטריקלנד. אני רוצה שתלמד אותי לעשות את זה."

And he said, "Well, get your homeroom teacher to sign a piece of paper

והוא אמר, "תחתים את המורה של כיתת-האם שלך

that says you can come here, and I'll teach it to you."

"שמותר לך לבוא לכאן, ואני אלמד אותך."

And so for the remaining two years of my high school,

וכך בשנתיים האחרונות שלי בתיכון,

I cut all my classes.

הברזתי מכל השיעורים.

(Laughter)

[צחוק]

But I had the presence of mind

אבל היה לי מספיק שכל

to give the teachers' classes that I cut the pottery that I made,

לתת למורים שהברזתי להם את כלי החרס שיצרתי --

(Laughter)

[צחוק]

and they gave me passing grades.

והם נתנו לי ציון עובר.

And that's how I got out of high school.

וכך סיימתי את התיכון.

And Mr. Ross said,

ומר רוס אמר,

"You're too smart to die and I don't want it on my conscience,

"אתה חכם מדי מכדי למות, ואני רוצה מצפון נקי,

so I'm leaving this school and I'm taking you with me."

"אז אני עוזב את בית הספר הזה ולוקח אותך איתי."

And he drove me out to the University of Pittsburgh

והוא לקח אותי לאוניברסיטת פיטסבורג

where I filled out a college application and got in on probation.

שם מילאתי בקשת קבלה לקולג' והתקבלתי על תנאי.

Well, I'm now a trustee of the university,

עכשיו אני נאמן של האוניברסיטה

and at my installation ceremony I said,

ובטקס המינוי אמרתי,

"I'm the guy who came from the neighborhood

"אני הבחור שהגיע מהשכונה

who got into the place on probation.

"והתקבל לכאן על תנאי.

Don't give up on the poor kids, because you never know

"אל תוותרו על הילדים העניים כי אתם לא יודעים

what's going to happen to those children in life."

"מה החיים מזמנים לילדים האלה."

What I'm going to show you for a couple of minutes

בדקות הקרובות אציג בפניכם

is a facility that I built in the toughest neighborhood in Pittsburgh

מרכז שבניתי בשכונה הכי קשה של פיטסבורג

with the highest crime rate.

עם שיעור הפשע הגבוה ביותר.

One is called Bidwell Training Center; it is a vocational school

הוא נקרא מרכז בידוול להכשרה. זהו בית ספר מקצועי המיועד

for ex-steel workers and single parents and welfare mothers.

לעובדים לשעבר בתעשיית הפלדה, לחד-הוריים, ולאמהות נתמכות סעד.

You remember we used to make steel in Pittsburgh?

אתם זוכרים את תעשיות הפלדה של פיטסבורג?

Well, we don't make any steel anymore,

הן כבר לא קיימות.

and the people who used to make the steel

והאנשים שעבדו בהן

are having a very tough time of it.

במצב קשה מאוד.

And I rebuild them and give them new life.

אני בונה אותם מחדש ומעניק להם חיים חדשים.

Manchester Craftsmen's Guild is named after my neighborhood.

גילדת מנצ'סטר לאומנים קרויה על שם השכונה שלי.

I was adopted

אני אומצתי על ידי

by the Bishop of the Episcopal Diocese during the riots,

הבישוף של הכנסיה האפיסקופלית במשך המהומות.

and he donated a row house. And in that row house

הוא תרם בית טורי, ובבית הטורי הזה

I started Manchester Craftsmen's Guild,

ייסדתי את גילדת מנצ'סטר לאומנים,

and I learned very quickly that wherever there are Episcopalians,

ומהר מאוד למדתי שאם יש באיזור אפיסקופלים,

there's money in very close proximity.

יהיה גם כסף בסביבה.

(Laughter)

[צחוק]

And the Bishop adopted me as his kid.

הבישוף אימץ אותי לו לבן.

And last year I spoke at his memorial service

בשנה שעברה דיברתי בטקס האזכרה שלו

and wished him well in this life.

ואיחלתי לו חיים טובים.

I went out and hired a student of Frank Lloyd Wright, the architect,

שכרתי תלמיד של פרנק לויד רייט, האדריכל,

and I asked him to build me a world class center

וביקשתי ממנו לבנות עבורי מרכז ברמה עולמית

in the worst neighborhood in Pittsburgh.

בשכונה הגרועה ביותר של פיטסבורג.

And my building was a scale model for the Pittsburgh airport.

הבניין שלי היה מודל מוקטן של שדה התעופה של פיטסבורג.

And when you come to Pittsburgh -- and you're all invited --

וכשאתם מגיעים לפיטסבורג -- כולכם מוזמנים --

you'll be flying into the blown-up version of my building.

תנחתו בגירסה המוגדלת של הבניין שלי.

That's the building.

זהו הבניין.

Built in a tough neighborhood where people have been given up for dead.

הוא בנוי בשכונה קשה בה האנשים חשובים כמתים.

My view is that if you want to involve yourself

ואני חושב שאם אתה רוצה להיות מעורב

in the life of people who have been given up on,

בחיים של אנשים שהתייאשו מהם,

you have to look like the solution and not the problem.

אתה צריך להראות כמו הפתרון ולא כמו הבעיה.

As you can see, it has a fountain in the courtyard.

וכמו שאתם יכולים לראות, יש מזרקה בחצר

And the reason it has a fountain in the courtyard is I wanted one

והמזרקה הזאת נמצאת בחצר כי אני רציתי שהיא תהיה שם.

and I had the checkbook, so I bought one and put it there.

פנקס הצ'קים היה אצלי אז קניתי אותה ושמתי אותה שם.

(Laughter)

[צחוק]

And now that I'm giving speeches at conferences like TED,

ועכשיו, כשאני נואם בועידות כמו זאת של TED,

I got put on the board of the Carnegie Museum.

מוניתי למועצת המנהלים של מוזיאון קרנגי,

At a reception in their courtyard, I noticed that they had a fountain

ובקבלת הפנים שנערכה בחצר שלהם, שמתי לב שיש להם מזרקה

because they think that the people who go to the museum deserve a fountain.

כי הם חושבים שלאנשים שמבקרים במוזיאון מגיעה מזרקה.

Well, I think that welfare mothers and at-risk kids

אני חושב שלאמהות נתמכות סעד ולילדים בסיכון

and ex-steel workers deserve a fountain in their life.

ולעובדי פלדה לשעבר מגיעה מזרקה בחיים שלהם.

And so the first thing that you see in my center in the springtime

וכך, הדבר הראשון שאתם רואים במרכז שלי בזמן האביב

is water that greets you -- water is life and water of human possibility --

הוא מים שמקבלים את פניכם -- מים הם חיים ומים הם אפשרויות.

and it sets an attitude and expectation

והם יוצרים יחס וציפיה

about how you feel about people before you ever give them a speech.

לתחושות שלך בנוגע לאנשים, לפני שאתה נואם בפניהם.

So, from that fountain I built this building.

מהמזרקה הזאת בניתי את הבניין הזה.

As you can see, it has world class art, and it's all my taste

כפי שאתם יכולים לראות, יש בו אומנות בדרגה עולמית והוא בנוי לפי הטעם שלי

because I raised all the money.

כי אני גייסתי את כל הכסף.

(Laughter)

[צחוק]

I said to my boy, "When you raise the money,

אמרתי לבן שלי, "כשאתה תגייס את הכסף

we'll put your taste on the wall."

"תוכל לתלות את הטעם שלך על הקירות."

That we have quilts and clay and calligraphy

אבל יש לנו שמיכות טלאים וחימר וקליגרפיה,

and everywhere your eye turns,

ובכל מקום אליו פונות עיניכם,

there's something beautiful looking back at you,

משהו יפה מביט אליכם בחזרה.

that's deliberate.

זה מכוון.

That's intentional.

יש לכך מטרה.

In my view, it is this kind of world

לפי השקפתי, עולם כזה הוא זה

that can redeem the soul of poor people.

שיכול להביא גאולה לרוח האנשים העניים.

We also created a boardroom,

בנינו גם חדר ישיבות.

and I hired a Japanese cabinetmaker from Kyoto, Japan,

שכרתי נגר יפני מקיוטו,

and commissioned him to do 60 pieces of furniture for our building.

והטלתי עליו לבנות 60 פריטי ריהוט עבור הבניין שלנו.

We have since spun him off into his own business.

מאז הוא כבר פתח עסק משל עצמו.

He's making a ton of money doing custom furniture for rich people.

הוא מרוויח טונות של כסף מבניית רהיטים מותאמים אישית ללקוחות עשירים.

And I got 60 pieces out of it for my school

ואני קיבלתי 60 פריטי ריהוט עבור בית הספר שלי

because I felt that welfare moms and ex-steel workers

כי הרגשתי שאמהות נתמכות סעד ועובדי פלדה לשעבר

and single parents deserved to come to a school

וחד-הוריים זכאים לבית ספר בו יש רהיטים מעשה ידי אומן

where there was handcrafted furniture that greeted them every day.

שיקבלו את פניהם בכל יום,

Because it sets a tone and an attitude about how you feel about people

שמכיוון שהם יוצרים אווירה ויוצרים את הגישה שלך לאנשים

long before you give them the speech.

הרבה לפני שאתה נואם בפניהם.

We even have flowers in the hallway, and they're not plastic.

יש לנו אפילו פרחים במסדרונות, והם לא מפלסטיק,

Those are real and they're in my building every day.

הם אמיתיים והם נמצאים בבניין שלי באופן קבוע.

And now that I've given lots of speeches,

ועכשיו, אחרי שנאמתי נאומים רבים,

we had a bunch of high school principals come and see me,

הייתה לנו חבורת מנהלי תיכון שהגיעה לפגישה איתי

and they said, "Mr. Strickland,

והם אמרו, "מר סטריקלנד,

what an extraordinary story and what a great school.

"איזה סיפור יוצא דופן ואיזה בית ספר נפלא.

And we were particularly touched by the flowers

"הפרחים במיוחד הותירו עלינו רושם

and we were curious as to how the flowers got there."

"וסיקרן אותנו איך הפרחים הגיעו לשם"

I said, "Well, I got in my car and I went out to the greenhouse

אמרתי, "ובכן, נכנסתי למכונית ונסעתי לחממה

and I bought them and I brought them back and I put them there."

"וקניתי אותם והבאתי אותם ושמתי אותם שם."

You don't need a task force or a study group to buy flowers for your kids.

לא צריך כוח משימה או קבוצת מחקר בשביל לקנות פרחים עבור הילדים שלכם.

What you need to know is that the children

צריך לדעת שהילדים

and the adults deserve flowers in their life.

והמבוגרים ראויים לפרחים בחייהם.

The cost is incidental but the gesture is huge.

המחיר שולי אבל המחווה עצומה.

And so in my building, which is full of sunlight and full of flowers,

וכך, בבניין שלי, שמלא באור שמש ומלא בפרחים,

we believe in hope and human possibilities.

אנחנו מאמינים בתקווה ובאפשרויות.

That happens to be at Christmas time.

זה בתקופת חג המולד.

And so the next thing you'll see is a million dollar kitchen

הדבר הבא שתראו הוא מטבח של מיליון דולר

that was built by the Heinz company -- you've heard of them?

שנבנה ע"י חברת היינץ -- שמעתם עליהם?

They did all right in the ketchup business.

הם הצליחו לא רע בעסקי הקטשופ.

And I happen to know that company pretty well

ובמקרה אני מכיר את החברה הזאת לא רע

because John Heinz, who was our U.S. senator --

מכיוון שג'ון היינץ, שהיה הסנאטור שלנו,

who was tragically killed in a plane accident --

ונהרג בנסיבות טראגיות בתאונת מטוס --

he had heard about my desire to build a new building,

הוא שמע על השאיפה שלי לבנות בניין חדש,

because I had a cardboard box and I put it in a garbage bag

כי הייתה לי קופסת קרטון ששמתי בתוך שקית זבל

and I walking all over Pittsburgh trying to raise money for this site.

והסתובבתי איתה בכל פיטסבורג וניסיתי לאסוף כסף בשביל האתר הזה.

And he called me into his office --

הוא קרא לי אל המשרד שלו --

which is the equivalent of going to see the Wizard of Oz

שזה כמו ללכת לפגוש את הקוסם מארץ עוץ --

(Laughter) --

[צחוק]

and John Heinz had 600 million dollars, and at the time I had about 60 cents.

לג'ון היינץ היו 600 מיליון דולר, ולי באותו זמן היו כ-60 סנטים.

And he said, "But we've heard about you.

והוא אמר, "שמענו עליך.

We've heard about your work with the kids and the ex-steel workers,

"שמענו על העבודה שלך עם הילדים ועם עובדי הפלדה לשעבר,

and we're inclined to want to support your desire to build a new building.

"ואנחנו נוטים לתמוך בשאיפה שלך לבנות בניין חדש.

And you could do us a great service

"תוכל לתת לנו שירות רב

if you would add a culinary program to your program."

"אם תוסיף תוכנית קולינארית לתוכנית שלך" --

Because back then, we were building a trades program.

כי בזמנו בנינו תוכנית מסחר.

He said, "That way we could fulfill our affirmative action goals

הוא אמר, "בדרך הזאת נוכל להגשים את מטרות

for the Heinz company."

"ההעדפה המתקנת של חברת היינץ."

I said, "Senator, I'm reluctant to go into a field

אמרתי, "סנאטור, לא הייתי רוצה להכנס לתחום

that I don't know much about, but I promise you

"שאני לא כל כך מכיר, אבל אני מבטיח לך

that if you'll support my school, I'll get it built

"שאם תתמוך בבית הספר שלי, אני אבנה אותו

and in a couple of years, I'll come back

"ותוך כמה שנים אני אבדוק שוב

and weigh out that program that you desire."

"את התוכנית שאתה רוצה."

And Senator Heinz sat very quietly and he said,

וסנאטור היינץ ישב בשקט רב ואמר,

"Well, what would your reaction be

"מה תהיה התגובה שלך

if I said I'd give you a million dollars?"

"אם אומר שאני נותן לך מיליון דולר?"

I said, "Senator, it appears that we're going into the food training business."

אמרתי, "סנאטור, נראה לי שאנחנו נכנסים לעסקי ההכשרה בתחום המזון."

(Laughter)

[צחוק]

And John Heinz did give me a million bucks.

וג'ון היינץ אכן נתן לי מיליון דולר.

And most importantly,

והכי חשוב,

he loaned me the head of research for the Heinz company.

הוא השאיל לי את מנהל המחקר של חברת היינץ.

And we kind of borrowed the curriculum from the Culinary Institute of America,

ושאלנו את תוכנית הלימודים של המכון הקולינארי של אמריקה,

which in their mind is kind of the Harvard of cooking schools,

שהוא נחשב בעיניהם כהרווארד של בתי הספר לבישול

and we created a gourmet cooks program for welfare mothers

ויצרנו תוכנית בישולי גורמה עבור אמהות נתמכות סעד

in this million dollar kitchen in the middle of the inner city.

במטבח הזה ששוויו מיליון דולר בלב מרכז הפשע העירוני.

And we've never looked back.

ומעולם לא התחרטנו על כך.

I would like to show you now some of the food

ברצוני להראות לכם חלק מהמזון

that these welfare mothers do in this million dollar kitchen.

שהאמהות נתמכות הסעד מכינות במטבח מיליון הדולר.

That happens to be our cafeteria line.

זה התור בקפיטריה שלנו.

That's puff pastry day. Why?

זהו יום בצק העלים. למה?

Because the students made puff pastry

כי התלמידים הכינו בצק עלים

and that's what the school ate every day.

וזה מה שבית הספר אכל כל יום.

But the concept was that I wanted to take the stigma out of food.

אבל הרעיון הוא שרציתי להוציא את הסטיגמה מהמזון.

That good food's not for rich people --

שמזון משובח לא נועד רק לעשירים --

good food's for everybody on the planet,

מזון משובח מיועד לכולם

and there's no excuse why we all can't be eating it.

ואין שום סיבה לכך שלא כולנו נהנה ממנו.

So at my school, we subsidize a gourmet lunch program

וכך בבית הספר שלי, אנחנו נותנים סובסידיות לתוכנית של ארוחת צהריים גורמה

for welfare mothers in the middle of the inner city

לאמהות נתמכות סעד בלב מרכז הפשע העירוני

because we've discovered that it's good for their stomachs,

מכיוון שגילינו שזה טוב לבטן שלהן,

but it's better for their heads.

אבל, בעיקר, זה טוב לראש שלהן.

Because I wanted to let them know every day of their life

מכיוון שרציתי שהן ידעו בכל יום של חייהן

that they have value at this place I call my center.

שיש להן ערך במקום הזה שאני קורא לו המרכז שלי.

We have students who sit together, black kids and white kids,

יש לנו תלמידים שיושבים ביחד, שחורים ולבנים,

and what we've discovered is you can solve the race problem

וגילינו שאפשר לפתור את בעיית הגזענות

by creating a world class environment,

אם יוצרים סביבה ברמה עולמית

because people will have a tendency to show you world class behavior

כי לאנשים תהיה נטייה להראות לכם התנהגות ברמה עולמית

if you treat them in that way.

אם תתנהגו אליהם בדרך הזאת.

These are examples of the food that welfare mothers are doing

אלו דוגמאות של המזון שאמהות נתמכות סעד מכינות

after six months in the training program.

אחרי ששה חודשים בתוכנית ההכשרה.

No sophistication, no class, no dignity, no history.

בלי תחכום, בלי מעמד, בלי כבוד, בלי היסטוריה.

What we've discovered is the only thing wrong with poor people

גילינו שהדבר היחיד שלא בסדר באנשים עניים

is they don't have any money, which happens to be a curable condition.

הוא שאין להם כסף, וזה ניתן לתיקון.

It's all in the way that you think about people

הדרך בה חושבים על אנשים

that often determines their behavior.

קובעת לעיתים קרובות את ההתנהגות שלהם.

That was done by a student after seven months in the program,

את זה הכינה תלמידה אחרי 7 חודשים בתוכנית,

done by a very brilliant young woman

תלמידה צעירה ומאוד מוכשרת,

who was taught by our pastry chef.

שהוכשרה ע"י הקונדיטור שלנו.

I've actually eaten seven of those baskets and they're very good.

למעשה, אכלתי 7 מהסלסלות האלה והן מצוינות.

(Laughter)

[צחוק]

They have no calories.

אין בהן קלוריות.

That's our dining room.

זהו חדר האוכל שלנו.

It looks like your average high school cafeteria

הוא נראה כמו קפיטריה של תיכון ממוצע

in your average town in America.

בעיר ממוצעת באמריקה.

But this is my view of how students ought to be treated,

אבל אני חושב שזו הדרך בה צריך להתייחס לתלמידים,

particularly once they have been pushed aside.

בייחוד אם הם נדחקו לשוליים.

We train pharmaceutical technicians for the pharmacy industry,

אנחנו מכשירים טכנאי רוקחות עבור תעשיית התרופות.

we train medical technicians for the medical industry,

אנחנו מכשירים טכנאים רפואיים עבור תעשיית הרפואה.

and we train chemical technicians for companies

ואנחנו מכשירים טכנאי כימיה עבור חברות כמו

like Bayer and Calgon Carbon and Fisher Scientific and Exxon.

באייר וקלגון קרבון ופישר סיינטיפיק ואקסון.

And I will guarantee you that if you come to my center in Pittsburgh --

ואני מתחייב בפניכם שאם תגיעו למרכז שלי בפיטסבורג --

and you're all invited --

וכולכם מוזמנים --

you'll see welfare mothers doing analytical chemistry

תראו אמהות נתמכות סעד עוסקות בכימיה אנליטית

with logarithmic calculators

עם מחשבונים לוגריתמיים,

10 months from enrolling in the program.

10 חודשים לאחר כניסתן לתוכנית.

There is absolutely no reason why poor people

אין שום סיבה בעולם שאנשים עניים

can't learn world class technology.

לא יוכלו ללמוד טכנולוגיה ברמה עולמית.

What we've discovered is you have to give them flowers

גילינו שצריך לתת להם פרחים

and sunlight and food and expectations and Herbie's music,

ואור שמש ומזון וציפיות ומוזיקה של הרבי

and you can cure a spiritual cancer every time.

ותוכלו לרפא סרטן רוחני בכל עת.

We train corporate travel agents for the travel industry.

אנחנו מכשירים סוכני נסיעות תאגידיים עבור תעשיית התיירות.

We even teach people how to read.

אנחנו אפילו מלמדים אנשים לקרוא.

The kid with the red stripe was in the program two years ago --

הילד עם הפס האדום היה בתוכנית לפני שנתיים --

he's now an instructor.

עכשיו הוא מורה.

And I have children with high school diplomas that they can't read.

מגיעים אלי ילדים עם תעודות סיום של תיכון שהם לא מסוגלים לקרוא.

And so you must ask yourself the question:

ולכן, אתם חייבים לשאול את עצמכם --

how is it possible in the 21st century

איך זה יתכן במאה ה-21

that we graduate children from schools

שקיימים בוגרי בתי ספר

who can't read the diplomas that they have in their hands?

שלא מסוגלים לקרוא את התעודות שהם מקבלים.

The reason is that the system gets reimbursed

הסיבה היא שהמערכת מקבלת החזר הוצאות

for the kids they spit out the other end, not the children who read.

עבור ילדים שהיא מקיאה מהקצה השני, ולא עבור הילדים שיודעים לקרוא.

I can take these children and in 20 weeks,

אני יכול לקחת את הילדים האלה, ותוך 20 שבועות,

demonstrated aptitude; I can get them high school equivalent.

כשרון מוכח, להביא אותם לרמה של בי"ס תיכון.

No big deal.

זה לא עניין גדול.

That's our library with more handcrafted furniture.

זאת הספריה שלנו ובה רהיטים מלאכת יד נוספים.

And this is the arts program I started in 1968.

זוהי תוכנית האומנות שייסדתי ב-1968.

Remember I'm the black kid from the '60s who got his life saved with ceramics.

אל תשכחו שאני הילד השחור משנות ה-60 שקרמיקה הצילה את חייו.

Well, I went out and decided to reproduce my experience

החלטתי לשחזר את הניסיון שלי

with other kids in the neighborhood,

עם ילדים אחרים מהשכונה,

the theory being if you get kids flowers and you give them food

כאשר התיאוריה הייתה שאם נותנים לילדים פרחים ונותנים להם מזון

and you give them sunshine and enthusiasm,

ונותנים להם אור שמש והתלהבות,

you can bring them right back to life.

אפשר להחזיר אותם לחיים.

I have 400 kids from the Pittsburgh public school system

יש לי 400 ילדים ממערכת החינוך הציבורית של פיטסבורג

that come to me every day of the week for arts education.

שמגיעים אלי כל יום לחינוך לאומנות.

And these are children who are flunking out of public school.

אלו ילדים שנושרים מבתי ספר ציבוריים.

And last year I put 88 percent of those kids in college

בשנה שעברה הכנסתי 88 אחוז מהילדים האלה לקולג'

and I've averaged over 80 percent for 15 years.

והממוצע שלי הוא 80 אחוז במשך 15 שנים.

We've made a fascinating discovery:

גילינו תגלית מדהימה --

there's nothing wrong with the kids

אין שום דבר לא תקין אצל הילדים

that affection and sunshine and food and enthusiasm

שחיבה ואור שמש ומזון והתלהבות

and Herbie's music can't cure.

והמוזיקה של הרבי לא יכולים לרפא.

For that I won a big old plaque -- Man of the Year in Education.

עבור כך זכיתי ללוח גדול - איש השנה בחינוך.

I beat out all the Ph.D.'s

ניצחתי את כל הדוקטורים

because I figured that if you treat children like human beings,

כי הבנתי שאם מתנהגים לילדים כמו אל בני אדם,

it increases the likelihood they're going to behave that way.

הסיכויים שהם יתנהגו כך גוברים.

And why we can't institute that policy

למה אנחנו לא יכולים ליישם את המדיניות הזאת

in every school and in every city and every town

בכל בית ספר בכל עיר ובכל עיירה

remains a mystery to me.

נותר בגדר תעלומה עבורי.

Let me show you what these people do.

אראה לכם מה האנשים האלה עושים.

We have ceramics and photography and computer imaging.

יש לנו קרמיקה וצילום וגרפיקה ממוחשבת.

And these are all kids with no artistic ability, no talent,

לכל הילדים האלה אין יכולת אומנותית, אין כישרון,

no imagination. And we bring in the world's greatest artists --

אין דמיון, ואנחנו מביאים את טובי האומנים בעולם --

Gordon Parks has been there, Chester Higgins has been there --

גורדון פארקס היה שם, צ'סטר היגינס היה שם --

and what we've learned

ולמדנו

is that the children will become like the people who teach them.

שהילדים נעשים דומים לאנשים שמלמדים אותם.

In fact, I brought in a mosaic artist from the Vatican,

למעשה, הבאתי אומנית פסיפס מהוותיקן,

an African-American woman

אשה אפריקאית-אמריקאית

who had studied the old Vatican mosaic techniques,

שלמדה את טכניקות הפסיפס העתיקות של הוותיקן.

and let me show you what they did with the work.

תנו לי להראות לכם מה הם עשו שם.

These were children who the whole world had given up on,

אלו ילדים שכל העולם התייאש מהם,

who were flunking out of public school,

שנשרו מבתי ספר,

and that's what they're capable of doing

וזה מה שהם מסוגלים לעשות

with affection and sunlight and food and good music and confidence.

עם חיבה ואור שמש ומזון ומוזיקה טובה ובטחון.

We teach photography.

אנחנו מלמדים צילום.

And these are examples of some of the kids' work.

אלו כמה דוגמאות לעבודות של הילדים.

That boy won a four-year scholarship

הילד הזה זכה במלגה של ארבע שנים

on the strength of that photograph.

בזכות התמונה הזאת.

This is our gallery.

זוהי הגלריה שלנו.

We have a world class gallery

יש לנו גלריה ברמה עולמית

because we believe that poor kids need a world class gallery,

מכיוון שאנחנו מאמינים שילדים עניים זקוקים לגלריה ברמה עולמית.

so I designed this thing.

אז תכננתי אותה.

We have smoked salmon at the art openings,

יש לנו סלמון מעושן בפתיחות.

we have a formal printed invitation,

יש לנו הזמנה רשמית מודפסת.

and I even have figured out a way to get their parents to come.

ומצאתי אפילו דרך להביא את ההורים שלהם.

I couldn't buy a parent 15 years ago

לא יכולתי לקנות הורה לפני 15 שנים.

so I hired a guy who got off on the Jesus big time.

אז שכרתי בחור שנדלק על ישו.

He was dragging guys out of bars

הוא גרר אנשים החוצה מברים

and saving those lives for the Lord.

והציל את חייהם למען האל.

And I said, "Bill, I want to hire you, man.

אמרתי, "ביל, אני רוצה לשכור אותך, בן אדם.

You have to tone down the Jesus stuff a little bit,

"תצטרך להרגיע קצת את הדיבורים על ישו,

but keep the enthusiasm.

"אבל תשמור על ההתלהבות.

(Laughter) (Applause)

[צחוק]

I can't get these parents to come to the school."

"אני לא מצליח להביא את ההורים האלה לבית הספר."

He said, "I'll get them to come to the school."

הוא אמר, "אני אגרום להם להגיע לבית הספר."

So, he jumped in the van, he went to Miss Jones' house and said,

הוא קפץ לטנדר, נסע לבית של מיס ג'ונס ואמר,

"Miss Jones, I knew you wanted to come to your kid's art opening

"מיס ג'ונס, אני יודע שרצית להגיע לפתיחת התערוכה של הילד שלך,

but you probably didn't have a ride.

"אבל בטח לא היה לך טרמפ.

So, I came to give you a ride."

"אז באתי להסיע אותך."

And he got 10 parents and then 20 parents.

הוא הביא 10 הורים, ואז 20 הורים.

At the last show that we did, 200 parents showed up

ובתצוגה האחרונה שלנו, הופיעו 200 הורים

and we didn't pick up one parent.

ולא הסענו אף אחד מהם.

Because now it's become socially not acceptable not to show up

כי עכשיו זה לא מקובל חברתית לא להופיע

to support your children at the Manchester Craftsmen's Guild

כדי לתמוך בילדים שלכם בגילדת מנצ'סטר לאומנות

because people think you're bad parents.

כי אז אנשים חושבים שאתם הורים גרועים.

And there is no statistical difference

ואין הבדל סטטיסטי בין

between the white parents and the black parents.

ההורים הלבנים וההורים השחורים.

Mothers will go where their children are being celebrated,

אמהות יגיעו למקומות בהם הילדים שלהן מקבלים שבחים,

every time, every town, every city.

בכל זמן, בכל עיירה, בכל עיר.

I wanted you to see this gallery because it's as good as it gets.

רציתי שתראו את הגלריה הזאת מכיוון שהיא הכי טובה שיש.

And by the time I cut these kids loose from high school,

ובזמן שהילדים משתחררים מהתיכון

they've got four shows on their resume

יש להם 4 תערוכות בקורות החיים שלהם

before they apply to college because it's all up here.

עוד לפני שהם מנסים להתקבל לקולג' כי הכל נמצא כאן למעלה.

You have to change the way that people see themselves

צריך לשנות את הדרך בה אנשים רואים את עצמם

before you can change their behavior.

לפני שאפשר לשנות את ההתנהגות שלהם.

And it's worked out pretty good up to this day.

ועד היום זה עבד לא רע בכלל.

I even stuck another room on the building, which I'd like to show you.

אפילו הוספתי לבניין חדר נוסף, וברצוני להראות לכם אותו.

This is brand new.

הוא חדש לגמרי.

We just got this slide done in time for the TED Conference.

הכנו את השקופית הזאת בדיוק בזמן לוועידה של TED.

I gave this little slide show at a place called the Silicon Valley

הצגתי את המצגת הזאת במקום שנקרא עמק הסיליקון

and I did all right.

והלך לי בסדר גמור.

And the woman came out of the audience,

והאשה יצאה מהקהל,

she said, "That was a great story

ואמרה, "זה היה סיפור נהדר

and I was very impressed with your presentation.

"ומאוד התרשמתי מהמצגת שלך.

My only criticism is your computers are getting a little bit old."

"הביקורת היחידה שלי היא שהמחשבים שלך קצת מיושנים."

And I said, "Well, what do you do for a living?"

שאלתי, "במה את עוסקת ?"

She said, "Well, I work for a company called Hewlett-Packard."

והיא אמרה, "אני עובדת עבור חברה שנקראת היולט פקרד."

And I said, "You're in the computer business, is that right?"

אמרתי, "אז את בעסקי המחשבים?"

She said, "Yes, sir."

והיא אמרה, "כן, אדוני."

And I said, "Well, there's an easy solution to that problem."

אמרתי, "אז יש פתרון פשוט לבעיה הזאת."

Well, I'm very pleased to announce to you that HP

אני מאוד שמח לבשר לכם ש-HP

and a furniture company called Steelcase

וחברת רהיטים בשם סטילקייס

have adopted us as a demonstration model for all of their technology

אימצו אותנו כמודל הדגמה עבור כל הטכנולוגיה שלהם

and all their furniture for the United States of America.

וכל הרהיטים שלהם עבור ארה"ב.

And that's the room

זהו החדר.

that's initiating the relationship.

זהו טקס החנוכה של הקשר.

We got it just done in time to show you,

סיימנו את זה בדיוק בזמן להציג זאת בפניכם.

so it's kind of the world debut of our digital imaging center.

הופעת בכורה עולמית של מרכז עיבוד התמונות הדיגיטלי שלנו.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

(Music)

[מוזיקה]

I only have a couple more slides,

יש לי רק עוד כמה שקופיות,

and this is where the story gets kind of interesting.

וכאן הסיפור מתחיל להיות מעניין.

So, I just want you to listen up for a couple more minutes

הייתי רוצה שתקשיבו עוד כמה דקות

and you'll understand why he's there and I'm here.

ותבינו למה הוא שם ואני כאן.

In 1986, I had the presence of mind to stick a music hall

ב-1986 הייתה לי השראה להוסיף אולם מוזיקה

on the north end of the building while I was building it.

בצפון הבניין בזמן הבנייה שלו.

And a guy named Dizzy Gillespie showed up to play there

בחור בשם דיזי גילספי הגיע לנגן שם

because he knew this man over here, Marty Ashby.

כי הוא הכיר את האיש הזה כאן, מרטי אשבי.

And I stood on that stage with Dizzy Gillespie on sound check

עמדתי על הבמה הזאת עם דיזי גילספי בבדיקות הסאונד

on a Wednesday afternoon, and I said,

ביום רביעי אחה"צ, ואמרתי,

"Dizzy, why would you come to a black-run center

"דיזי, איך זה שבאת למרכז מנוהל ע"י שחורים

in the middle of an industrial park with a high crime rate

"באמצע פארק תעשייתי עם שיעור פשע גבוה

that doesn't even have a reputation in music?"

"שאפילו אין לו מוניטין במוזיקה?"

He said, "Because I heard you built the center

והוא אמר, "כי שמעתי שבנית את המרכז

and I didn't believe that you did it, and I wanted to see for myself.

"ולא האמנתי שעשית את זה, אז רציתי לראות בעצמי.

And now that I have, I want to give you a gift."

"ואחרי שראיתי, אני רוצה לתת לך מתנה."

I said, "You're the gift."

אמרתי, "אתה המתנה."

He said, "No, sir. You're the gift.

הוא אמר," לא, אדוני, אתה המתנה.

And I'm going to allow you to record the concert

"ואני מרשה לך להקליט את הקונצרט,

and I'm going to give you the music,

"ואתן לך את המוזיקה.

and if you ever choose to sell it, you must sign an agreement

"ואם תרצה למכור אותה מתישהו, אתה צריך לחתום על הסכם

that says the money will come back and support the school."

"שהכסף יחזור אל בית הספר ויתמוך בו."

And I recorded Dizzy. And he died a year later,

הקלטתי את דיזי, והוא נפטר אחרי שנה,

but not before telling a fellow named McCoy Tyner what we were doing.

אבל הוא הספיק לספר לבחור בשם מקוי טיינר מה עשינו

And he showed up and said,

והוא הופיע ואמר,

"Dizzy talking about you all over the country, man,

"דיזי מדבר עליך בכל מקום, בן אדם,

and I want to help you."

"ואני רוצה לעזור לך."

And then a guy named Wynton Marsalis showed up.

ואז בחור בשם וינטון מרסליס הופיע.

Then a bass player named Ray Brown,

ואז נגן בס בשם ריי בראון,

and a fellow named Stanley Turrentine,

וברנש בשם סטנלי טרנטין,

and a piano player named Herbie Hancock,

ונגן פסנתר בשם הרבי הנקוק,

and a band called the Count Basie Orchestra,

ולהקה בשם תזמורת קאונט בייסי,

and a fellow named Tito Puente,

וברנש בשם טיטו פואנטה,

and a guy named Gary Burton, and Shirley Horn, and Betty Carter,

ובחור בשם גארי ברטון, ושירלי הורן, ובטי קרטר,

and Dakota Staton and Nancy Wilson

ודקוטה סטייטון וננסי ווילסון

all have come to this center in the middle of an industrial park

כולם הגיעו למרכז הזה באמצע פארק תעשייה,

to sold out audiences in the middle of the inner city.

לאולמות מלאים בלב מרכז הפשע העירוני.

And I'm very pleased to tell you that, with their permission,

ואני שמח מאוד לספר לכם שברשותם

I have now accumulated 600 recordings

צברתי עד עכשיו 600 הקלטות

of the greatest artists in the world,

של האומנים הגדולים ביותר בעולם,

including Joe Williams, who died,

כולל ג'ו וויליאמס שנפטר,

but not before his last recording was done at my school.

והקלטתו האחרונה נערכה בבית הספר שלי.

And Joe Williams came up to me and he put his hand on my shoulder

וג'ו וויליאמס ניגש אלי, הניח את ידו על הכתף שלי

and he said, "God's picked you, man, to do this work.

ואמר, "אלוהים בחר אותך, בן אדם, לבצע את העבודה הזאת

And I want my music to be with you."

"ואני רוצה שהמוזיקה שלי תהיה איתך."

And that worked out all right.

וזה הצליח מאוד.

When the Basie band came, the band got so excited about the school

כשהלהקה של בייסי הגיעה, הם כל כך התלהבו מבית הספר

they voted to give me the rights to the music.

שהם החליטו לתת לי את הזכויות למוזיקה.

And I recorded it and we won something called a Grammy.

והקלטתי אותה וזכינו במשהו שנקרא גראמי.

And like a fool, I didn't go to the ceremony

וכמו טיפש, לא הלכתי לטקס

because I didn't think we were going to win.

כי לא חשבתי שנזכה.

Well, we did win,

אבל זכינו.

and our name was literally in lights over Madison Square Garden.

והפכנו למפורסמים במדיסון סקוור גרדן.

Then the U.N. Jazz Orchestra dropped by and we recorded them

ואז קפצה אלינו תזמורת הג'ז של האו"ם והקלטנו אותם

and got nominated for a second Grammy back to back.

וקיבלנו מועמדות לגראמי שני ברציפות.

So, we've become one of the hot, young jazz recording studios

וכך הפכנו לאחד מאולפני הקלטות הג'ז

in the United States of America

הצעירים והחמים בארה"ב --

(Laughter)

[צחוק]

in the middle of the inner city with a high crime rate.

בלב מרכז הפשע העירוני עם שיעור פשע גבוה.

That's the place all filled up with Republicans.

זה המקום כשהוא מלא ברפובליקנים.

(Laughter)

[צחוק]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

If you'd have dropped a bomb on that room,

אם הייתם משליכים פצצה בחדר הזה,

you'd have wiped out all the money in Pennsylvania

הייתם מוחקים את כל הכסף בפנסילבניה

because it was all sitting there.

כי כולו ישב שם;

Including my mother and father, who lived long enough

כולל אמא ואבא שלי, שזכו בחייהם

to see their kid build that building.

לראות את הילד שלהם מקים את הבניין הזה.

And there's Dizzy, just like I told you. He was there.

הנה דיזי, כמו שאמרתי לכם, הוא היה שם.

And he was there, Tito Puente.

והוא היה שם, טיטו פואנטה,

And Pat Metheny and Jim Hall were there

ופט מת'יני וג'ים הול היו שם

and they recorded with us.

והקליטו איתנו.

And that was our first recording studio, which was the broom closet.

זה היה אולפן ההקלטות הראשון שלנו, שהיה ארון המטאטאים.

We put the mops in the hallway and re-engineered the thing

שמנו את המטליות במסדרון וארגנו אותו מחדש

and that's where we recorded the first Grammy.

ושם הקלטנו את הגראמי הראשון.

And this is our new facility, which is all video technology.

זה המתקן החדש שלנו, כולו טכנולוגית וידאו.

And that is a room that was built for a woman named Nancy Wilson,

זהו חדר שנבנה עבור אשה בשם ננסי ווילסון,

who recorded that album at our school last Christmas.

שהקליטה את האלבום הזה בבית ספר שלנו בחג המולד האחרון.

And any of you who happened to have been watching Oprah Winfrey

ואם צפיתם במקרה באופרה וינפרי

on Christmas Day, he was there and Nancy was there

בחג המולד, הוא היה שם וננסי הייתה שם,

singing excerpts from this album,

והם שרו קטעים מהאלבום הזה,

the rights to which she donated to our school.

שאת הזכויות שלו היא תרמה לבית הספר שלנו.

And I can now tell you with absolute certainty

ואני יכול עכשיו לומר לכם בוודאות מלאה,

that an appearance on Oprah Winfrey will sell 10,000 CDs.

שהופעה אצל אופרה וינפרי מוכרת 10,000 דיסקים.

(Laughter)

[צחוק]

We are currently number four on the Billboard Charts,

אנחנו עכשיו במקום רביעי במצעדים של מגזין בילבורד,

right behind Tony Bennett.

מייד אחרי טוני בנט.

And I think we're going to be fine.

ואני חושב שנהיה בסדר.

This was burned out during the riots -- this is next to my building --

זה נשרף לגמרי במהומות -- זה ליד הבניין שלי.

and so I had another cardboard box built

אז בניתי קופסת קרטון נוספת,

and I walked back out in the streets again.

וחזרתי לשוטט ברחובות.

And that's the building, and that's the model,

זה הבניין, וזה המודל,

and on the right's a high-tech greenhouse

מצד ימין חממת הי-טק

and in the middle's the medical technology building.

ובאמצע - בניין הטכנולוגיה הרפואית.

And I'm very pleased to tell you that the building's done.

ואני שמח מאוד לספר לכם שהבנייה הסתיימה.

It's also full of anchor tenants at 20 dollars a foot --

יש בו גם דיירי עוגן רבים ב-20 דולר לרגל --

triple that in the middle of the inner city.

תכפילו את זה פי 3 בלב מרכז הפשע העירוני.

And there's the fountain.

וזוהי המזרקה.

(Laughter)

[צחוק]

Every building has a fountain.

לכל בניין יש מזרקה.

And the University of Pittsburgh Medical Center are anchor tenants

והמרכז הרפואי של אוניברסיטת פיטסבורג הוא דייר עוגן

and they took half the building,

שלקח חצי מהבניין.

and we now train medical technicians through all their system.

ועכשיו אנחנו מכשירים טכנאים רפואיים במערכת שלהם.

And Mellon Bank's a tenant.

וגם בנק מלון הוא דייר בבניין.

And I love them because they pay the rent on time.

ואני אוהב אותם כי הם משלמים את דמי השכירות בזמן.

(Laughter)

[צחוק]

And as a result of the association,

וכתוצאה מהחיבור איתם,

I'm now a director of the Mellon Financial Corporation

אני עכשיו מנהל של התאגיד הפיננסי מלון

that bought Dreyfus.

שקנה את דרייפוס.

And this is in the process of being built as we speak.

וזה נמצא בתהליכי בנייה ברגעים אלה ממש.

Multiply that picture times four and you will see the greenhouse

תכפילו את התמונה פי 4 ותראו את החממה

that's going to open in October this year

שתיפתח באוקטובר השנה

because we're going to grow those flowers

כי אנחנו עומדים לגדל פרחים

in the middle of the inner city.

בלב מרכז הפשע העירוני.

And we're going to have high school kids

ותלמידי תיכון

growing Phalaenopsis orchids in the middle of the inner city.

יגדלו סחלבי בן-הפרפר בלב מרכז הפשע העירוני.

And we have a handshake with one of the large retail grocers

ויש לנו הסכם עם אחת מהרשתות הגדולות

to sell our orchids in all 240 stores in six states.

למכור את הסחלבים שלנו בכל 240 החנויות שלהם ב-6 מדינות.

And our partners are Zuma Canyon Orchids of Malibu, California,

והשותפים שלנו הם סחלבי קניון זומה ממליבו, קליפורניה,

who are Hispanic.

והם היספנים.

So, the Hispanics and the black folks have formed a partnership

וכך ההיספנים והחבר'ה השחורים יצרו שותפות

to grow high technology orchids in the middle of the inner city.

לגידול הי-טקי של סחלבים בלב מרכז הפשע העירוני.

And I told my United States senator

ואמרתי לסנאטור שלי

that there was a very high probability

שיש סיכוי גבוה

that if he could find some funding for this,

שאם הוא יוכל למצוא לכך מימון,

we would become a left-hand column in the Wall Street Journal,

ניכנס לטור השמאלי בוול סטריט ג'ורנל.

to which he readily agreed.

והוא מייד הסכים.

And we got the funding and we open in the fall.

קיבלנו את המימון ואנחנו פותחים בסתיו.

And you ought to come and see it -- it's going to be a hell of a story.

ואתם צריכים לבוא לראות את זה -- זה יהיה סיפור ענק.

And this is what I want to do when I grow up.

וזה מה שאני רוצה לעשות כשאני אהיה גדול.

(Laughter)

[צחוק]

The brown building is the one you guys have been looking at

הבניין החום זה הבניין שראיתם

and I'll tell you where I made my big mistake.

ואגלה לכם את הטעות הגדולה שלי.

I had a chance to buy this whole industrial park --

הייתה לי הזדמנות לקנות את כל פארק התעשייה הזה,

which is less than 1,000 feet from the riverfront --

שהוא במרחק של פחות מ-300 מטר משפת הנהר,

for four million dollars and I didn't do it.

עבור 4 מיליון דולר ולא עשיתי את זה.

And I built the first building, and guess what happened?

בניתי את הבניין הראשון, ותנחשו מה קרה?

I appreciated the real estate values beyond everybody's expectations

הגדלתי את ערכם של הנכסים מעבר לציפיות של כולם

and the owners of the park turned me down for eight million dollars last year,

והבעלים של הפארק דחו את ההצעה שלי ל-8 מיליון דולר בשנה שעברה.

and said, "Mr. Strickland,

הם אמרו, "אדון סטריקלנד,

you ought to get the Civic Leader of the Year Award

"אתה צריך לקבל את פרס המנהיג העירוני של השנה

because you've appreciated our property values

"כי העלית את ערכי הרכוש שלנו

beyond our wildest expectations.

"מעבר לציפיות הפרועות ביותר שלנו.

Thank you very much for that."

"אנחנו מודים לך על כך מקרב הלב."

The moral of the story is you must be prepared to act on your dreams,

ומוסר ההשכל של הסיפור הוא שאתם חייבים להיות מוכנים לפעולה

just in case they do come true.

במקרה שהחלומות שלכם אכן מתגשמים.

And finally, there's this picture.

ולבסוף, התמונה זאת.

This is in a place called San Francisco.

זה במקום שנקרא סן פרנסיסקו.

And the reason this picture's in here is

והתמונה הזאת מופיעה כאן כי

I did this slide show a couple years ago at a big economics summit,

הצגתי את השקופיות האלה לפני כמה שנים בפסגה כלכלית גדולה

and there was a fellow in the audience who came up to me.

והיה מישהו בקהל שניגש אלי.

He said, "Man, that's a great story.

הוא אמר, "בן אדם, זה סיפור גדול.

I want one of those."

"אני רוצה אחד כזה."

I said, "Well, I'm very flattered. What do you do for a living?"

אמרתי, "תודה על המחמאה. במה אתה עוסק?"

He says, "I run the city of San Francisco.

הוא ענה, "אני מנהל את סן פרנסיסקו.

My name's Willie Brown."

"שמי הוא וילי בראון."

And so I kind of accepted the flattery and the praise

אז קיבלתי את המחמאות ואת התשבחות

and put it out of my mind.

ושכחתי מכל הסיפור.

And that weekend, I was going back home

ובאותו סוף שבוע, חזרתי הביתה

and Herbie Hancock was playing our center that night --

והרבי הנקוק הופיע במרכז שלנו באותו לילה --

first time I'd met him.

הפעם הראשונה בה פגשתי אותו.

And he walked in and he says, "What is this?"

הוא נכנס ושאל, "מה זה?"

And I said, "Herbie, this is my concept of a training center

אמרתי, "הרבי, זה הרעיון שלי למרכז הכשרה

for poor people."

"לאנשים עניים."

And he said, "As God as my witness,

והוא אמר, "אלוהים עדי,

I've had a center like this in my mind for 25 years and you've built it.

"במשך 25 שנים היה לי מרכז כזה בראש, ואתה בנית אותו.

And now I really want to build one."

"ועכשיו אני באמת רוצה לבנות אחד כזה."

I said, "Well, where would you build this thing?"

אמרתי, "איפה תבנה אותו?"

He said, "San Francisco."

והוא אמר, "סן פרנסיסקו."

I said, "Any chance you know Willie Brown?"

אמרתי, "אתה מכיר במקרה את וילי בראון?"

(Laughter)

[צחוק]

As a matter of fact he did know Willie Brown,

למען האמת, הוא הכיר את וילי בראון,

and Willie Brown and Herbie and I had dinner four years ago,

ווילי בראון והרבי ואני נפגשנו לפני 4 שנים לארוחת ערב,

and we started drawing out that center on the tablecloth.

והתחלנו לשרטט את המרכז הזה על מפת השולחן.

And Willie Brown said, "As sure as I'm the mayor of San Francisco,

ווילי בראון אמר, "כשם שאני ראש העיר של סן פרנסיסקו

I'm going to build this thing

"כך אני מבטיח לבנות את הדבר הזה

as a legacy to the poor people of this city."

"שיוקדש למען האנשים העניים בעיר הזאת."

And he got me five acres of land on San Francisco Bay

והוא נתן לי 20 דונם של אדמה במפרץ סן פרנסיסקו

and we got an architect and we got a general contractor

והשגנו אדריכל והשגנו קבלן

and we got Herbie on the board,

והשגנו את הרבי להנהלה,

and our friends from HP, and our friends from Steelcase,

ואת החברים שלנו ב-HP, ואת החברים שלנו בסטילקייס,

and our friends from Cisco, and our friends from Wells Fargo

ואת החברים שלנו בסיסקו, ואת החברים שלנו בוולס פארגו

and Genentech.

ובג'ננטק.

And along the way, I met this real short guy

ולאורך הדרך פגשתי בחור נמוך אחד

at my slide show in the Silicon Valley.

בתצוגת שקופיות בעמק הסיליקון.

He came up to me afterwards,

הוא ניגש אלי בסופה.

he said, "Man, that's a fabulous story.

הוא אמר, "בן אדם, זה סיפור לא יאומן.

I want to help you."

"אני רוצה לעזור לך."

And I said, "Well, thank you very much for that.

אמרתי, "תודה רבה.

What do you do for a living?"

"במה אתה עוסק?"

He said, "Well, I built a company called eBay."

הוא אמר, "ובכן, הקמתי חברה שנקראת אי-ביי."

I said, "Well, that's very nice.

אמרתי, "נחמד מאוד.

Thanks very much, and give me your card and sometime we'll talk."

"תודה רבה, תן לי את הכרטיס שלך ונדבר מתישהו."

I didn't know eBay from that jar of water sitting on that piano,

לא הבדלתי בין אי-ביי ובין צנצנת המים על הפסנתר.

but I had the presence of mind to go back

אבל חזרתי למרכז

and talk to one of the techie kids at my center.

ודיברתי עם אחד מהחבר'ה הטכנולוגיים.

I said, "Hey man, what is eBay?"

אמרתי, "תגיד בן אדם, מה זה אי-ביי?"

He said, "Well, that's the electronic commerce network."

הוא אמר, "זאת הרשת למסחר אלקטרוני."

I said, "Well, I met the guy who built the thing

אמרתי, "פגשתי את הבחור שבנה אותה

and he left me his card."

"והוא נתן לי את הכרטיס שלו."

So, I called him up on the phone and I said, "Mr. Skoll,

אז צלצלתי אליו ואמרתי, "מר סקול,

I've come to have a much deeper appreciation of who you are

"הגעתי להערכה יותר עמוקה של זהותך

(Laughter)

[צחוק]

and I'd like to become your friend."

"והייתי רוצה להיות חבר שלך."

(Laughter)

[צחוק]

And Jeff and I did become friends,

וג'ף ואני אכן הפכנו לחברים,

and he's organized a team of people

והוא ארגן קבוצה של אנשים

and we're going to build this center.

ואנחנו עומדים לבנות את המרכז הזה.

And I went down into the neighborhood called Bayview-Hunters Point,

והלכתי לשכונה, שנקראת בייויו-האנטרס פוינט

and I said, "The mayor sent me down here to work with you

ואמרתי, "ראש העיר שלח אותי לעבוד איתכם

and I want to build a center with you,

"ואני רוצה לבנות איתכם מרכז,

but I'm not going to build you anything if you don't want it.

"אבל אני לא אבנה שום דבר אם אתם לא רוצים בו.

And all I've got is a box of slides."

"וכל מה שיש לי זה קופסה של שקופיות."

And so I stood up in front of 200 very angry, very disappointed people

ועמדתי לפני 200 אנשים מאוד כועסים, מאוד מאוכזבים

on a summer night, and the air conditioner had broken

בליל קיץ והמיזוג היה מקולקל

and it was 100 degrees outside,

והיו 38 מעלות בחוץ,

and I started showing these pictures.

והתחלתי להראות את התמונות האלה.

And after about 10 pictures they all settled down.

אחרי כ-10 תמונות כולם התחילו להרגע,

And I ran the story and I said, "What do you think?"

וגלגלתי את הסיפור ושאלתי, "מה אתם חושבים?"

And in the back of the room, a woman stood up and she said,

ובסוף החדר, אשה קמה ואמרה,

"In 35 years of living in this God forsaken place,

"אני חיה במקום שכוח האל הזה במשך 35 שנים,

you're the only person that's come down here and treated us with dignity.

"ואתה הבן אדם היחיד שהגיע לכאן והתייחס אלינו בכבוד.

I'm going with you, man."

"אני איתך, בן אדם."

And she turned that audience around on a pin.

והיא שינתה את הלך הרוח של כל הקהל.

And I promised these people that I was going to build this thing,

ואני הבטחתי לאנשים האלה שאני אבנה את הדבר הזה,

and we're going to build it all right.

ושנבנה אותו כמו שצריך.

And I think we can get in the ground this year

ואני חושב שנוכל להתחיל עוד השנה

as the first replication of the center in Pittsburgh.

להקים את ההעתק הראשון של המרכז בפיטסבורג.

But I met a guy named Quincy Jones along the way

אבל פגשתי בחור שנקרא קווינסי ג'ונס

and I showed him the box of slides.

והראיתי לו את קופסת השקופיות.

And Quincy said, "I want to help you, man.

וקווינסי אמר, "אני רוצה לעזור לך, בן אדם.

Let's do one in L.A."

"בוא נבנה אחד בלוס אנג'לס."

And so he's assembled a group of people.

והוא אסף קבוצת אנשים.

And I've fallen in love with him,

ואני התאהבתי בו,

as I have with Herbie and with his music.

כמו שהתאהבתי בהרבי ובמוזיקה שלו.

And Quincy said, "Where did the idea for centers like this come from?"

וקווינסי אמר, "מאיפה הגיע לך הרעיון של המרכזים האלה?"

And I said, "It came from your music, man.

ואמרתי, "הוא הגיע מהמוזיקה שלך, בן אדם.

Because Mr. Ross used to bring in your albums

"כי מר רוס השמיע לנו את האלבומים שלך

when I was 16 years old in the pottery class,

"כשהייתי בן 16 בכיתת הקדרות,

when the world was all dark,

"כשהעולם כולו היה קודר,

and your music got me to the sunlight."

"והמוזיקה שלך הביאה אותי אל אור השמש."

And I said, "If I can follow that music,

ואמרתי, "אם אני יכול ללכת בעקבות המוזיקה הזאת,

I'll get out into the sunlight and I'll be OK.

"אני אצא אל אור השמש ואני אהיה בסדר.

And if that's not true, how did I get here?"

"ואם זה לא נכון, אז איך הגעתי לכאן?"

I want you all to know

אני רוצה שכולכם תדעו

that I think the world is a place that's worth living.

שאני חושב שהעולם הוא מקום ששווה לחיות בו.

I believe in you.

אני מאמין בכם.

I believe in your hopes and your dreams,

אני מאמין בתקוות שלכם ובחלומות שלכם.

I believe in your intelligence

אני מאמין בתבונה שלכם.

and I believe in your enthusiasm.

ואני מאמין בהתלהבות שלכם.

And I'm tired of living like this,

ונמאס לי לחיות ככה,

going into town after town with people standing around on corners

לעבור מעיר לעיר עם אנשים עומדים בקרנות רחוב

with holes where eyes used to be, their spirits damaged.

עם חורים במקום בו העיניים שלהם היו אמורות להיות, נפשם חבולה.

We won't make it as a country unless we can turn this thing around.

אנחנו לא נצליח כמדינה אם לא נצליח לעשות שינוי.

In Pennsylvania it costs 60,000 dollars to keep people in jail,

ופנסילבניה - זה עולה 60,000 דולר להחזיק אנשים בכלא,

most of whom look like me.

רובם נראים כמוני.

It's 40,000 dollars to build the University of Pittsburgh Medical School.

זה עולה 40,000 דולר לבנות את בית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג

It's 20,000 dollars cheaper to build a medical school than to keep people in jail.

זה יותר זול ב-20,000 לבנות בי"ס לרפואה מאשר להחזיק אנשים בבית סוהר.

Do the math -- it will never work.

תעשו את החשבון, זה אף פעם לא יעבוד.

I am banking on you

אני סומך עליכם

and I'm banking on guys like Herbie and Quincy and Hackett and Richard

ואני סומך על אנשים כמו הרבי וקווינסי והקט וריצ'רד

and very decent people who still believe in something.

ואנשים מאוד הגונים שעדיין מאמינים במשהו.

And I want to do this in my lifetime, in every city and in every town.

ואני רוצה לעשות זאת במשך כל חיי בכל עיר ובכל עיירה.

And I don't think I'm crazy.

ואני לא חושב שאני משוגע.

I think we can get home on this thing

אני חושב שאנחנו יכולים להצליח בגדול

and I think we can build these all over the country

ואני חושב שאנחנו יכולים לבנות מרכזים בכל רחבי המדינה

for less money than we're spending on prisons.

בתקציב קטן מתקציב בתי הסוהר.

And I believe we can turn this whole story around

ואני מאמין שאנחנו יכולים

to one of celebration and one of hope.

להפוך את הסיפור לסיפור של שמחה ושל תקווה.

In my business it's very difficult work.

העבודה שלי קשה מאוד --

You're always fighting upstream like a salmon --

כל הזמן צריך לשחות נגד הזרם כמו דגי הסלמון,

never enough money, too much need --

תמיד חסר כסף, ויש יותר מדי צרכים.

and so there is a tendency

וכך יש נטייה

to have an occupational depression that accompanies my work.

לדיכאון תעסוקתי שמלווה את העבודה שלי.

And so I've figured out, over time, the solution to the depression:

ובמשך הזמן מצאתי את הפתרון לדיכאון -

you make a friend in every town and you'll never be lonely.

לרכוש חבר בכל עיר וכך לעולם אינך בודד.

And my hope is that I've made a few here tonight.

והתקווה שלי היא שרכשתי מספר חברים כאן הלילה.

And thanks for listening to what I had to say.

תודה שהקשבתם למה שהיה לי לומר.

(Applause)

[מחיאות כפיים]