The anti-CEO playbook | Hamdi Ulukaya

תרגום: Shai Hakim עריכה: Nurit Noy

A cold January day of 2005,

ביום קר בינואר ב-2005

I took one of my most important drives of my life.

עשיתי את אחת הנסיעות החשובות ביותר בחיי.

I was on this road in upstate New York,

הייתי על הכביש הזה בצפון מדינת ניו יורק,

trying to find this old factory.

מנסה למצוא את המפעל הישן הזה.

The day before, I received a flyer in the mail

ביום הקודם, קיבלתי פלייר בדואר

that said, "Fully equipped yogurt plant for sale."

שאמר, "מפעל יוגורט, מצוייד, למכירה".

I threw it in the garbage can.

זרקתי אותו לפח האשפה.

And 20 minutes later, I picked it up and called the number.

ועשרים דקות אחר כך, הוצאתי אותו וחייגתי למספר.

The plant was 85 years old,

המפעל היה בן 85,

and it was closing.

והוא עמד בפני סגירה.

So I decided to go see it.

אז החלטתי ללכת לראות אותו.

At this time,

באותו הזמן,

I wasn't sure where this road or my life was going.

לא היייתי בטוח לאן השביל הזה או החיים שלי הולכים.

I owned a small cheese shop

הייתה לי חנות גבינות קטנה

but really hated business.

אבל ממש שנאתי עסקים.

But the hills and the roads and the smells are all familiar.

אבל הגבעות והכבישים והריחות כולם מוכרים.

I grew up in Turkey, in a similar environment,

גדלתי בטורקיה, בסביבה דומה,

near the Kurdish mountains.

ליד ההרים הכורדים.

My family made cheese and yogurt;

המשפחה שלי ייצרה גבינה ויוגורט;

I grew up listening to shepherd's stories.

גדלתי על סיפורי רועים.

We didn't have much,

לא היה לנו הרבה,

but we had the moon and the stars, simple food, each other.

אבל היו לנו הירח והכוכבים, אוכל פשוט, זה את זה.

Eventually, I came to America.

בסוף, הגעתי לאמריקה.

I didn't even know New York had farms.

אפילו לא ידעתי שבניו יורק יש חוות.

I made it to upstate, and I never left.

הגעתי לצפון, ואף פעם לא עזבתי.

Now I'm lost.

עכשיו אני אבוד.

I passed the road sign that said "Dead end."

עברתי את השלט שאומר "דרך ללא מוצא".

Then soon after,

וקצת אחריו,

there it was:

שם הוא היה:

the factory.

המפעל.

The smell hit me first.

בהתחלה הריח הכה בי.

It was a like a milk container left out in the sun.

זה היה כמו מיכל חלב שנשאר בשמש.

The walls were so thick,

הקירות היו כל כך עבים,

paints were peeling, there were cracks everywhere.

הצבע התקלף, היו סדקים בכל מקום.

The factory was so old, the owners thought it was worthless.

המפעל היה כל כך ישן, שהם כמעט חשבו שהוא חסר ערך.

I thought they left a zero off,

אני הייתי בטוח שהם שכחו אפס,

I couldn't believe the price.

לא האמנתי למחיר.

As I entered in,

כשנכנסתי פנימה,

I stopped noticing things.

הפסקתי להבחין בדברים.

All I could see were the people.

כל מה שיכולתי לראות היו האנשים.

There were 55 of them.

היו 55 מהם,

Just quiet.

שקטים.

Their only job was to break the plant apart

העבודה שלהם היתה רק לפרק את המפעל,

and close it forever.

ולסגור אותו לתמיד.

I was met with a guy named Rich,

נפגשתי עם בחור בשם ריץ',

the production manager.

מנהל היצור.

He offered to take me around, show me around.

הוא הציע לקחת אותי לסיבוב, להראות לי את הסביבה.

He didn't say much,

הוא לא אמר הרבה,

but around every corner, he would point out some stories.

אבל מעבר לכל פינה, הוא נזכר בסיפורים.

Rich worked there for 20 years.

ריק עבד שם 20 שנים.

His father made yogurt before him,

אבא שלו ייצר יוגורט לפניו,

and his grandfather made cream cheese before that.

והסבא שלו ייצר גבינה שמנת לפני זה.

You could tell that Rich felt guilty

אפשר היה לראות שריץ' הרגיש אשם,

that this factory was closing on his watch.

שהמפעל נסגר במשמרת שלו.

What hit me the hardest at that time

מה שהכה בי הכי חזק באותו הזמן

was that this wasn't just an old factory.

היה שזה לא היה רק מפעל ישן.

This was a time machine.

זו הייתה מכונת זמן.

This is where people built lives, they left for wars,

זה המקום שבו אנשים בנו חיים, הם יצאו למלחמות,

they bragged about home runs and report cards.

הם השויצו על נצחונות ותעודות.

But now, it was closing.

אבל עכשיו הוא עמד להסגר.

And the company wasn't just giving up on yogurt,

והחברה לא רק שוויתרה על יוגורט,

it was giving up on them.

היא גם ויתרה עליהם.

As if they were not good enough.

כאילו שהם לא היו מספיק טובים.

And I was shocked how these people were behaving.

והייתי המום מאיך שהאנשים האלו התנהגו.

There was no anger, there were no tears.

לא היה כעס, לא היו דמעות.

Just silence.

רק שקט.

With grace, they were closing this factory.

באצילות, הם סגרו את המפעל.

I was so angry

כל כך כעסתי,

that the CEO was far away,

שהמנכ"ל כל כך מרחוק,

in a tower or somewhere,

באיזה מגדל או איפשהו,

looking at the spreadsheets

מסתכל על גליונות נתונים

and closing the factory.

וסוגר את המפעל.

Spreadsheets are lazy.

גליונות נתונים הם עצלנים.

They don't tell you about people, they don't tell you about communities.

הם לא מספרים לך על אנשים, הם לא מספרים לך על קהילות.

But unfortunately,

אבל לרוע המזל,

this is how too many business decisions are made today.

ככה, יותר מדי החלטות עסקיות נעשות היום.

I was never the same person after what I saw.

כבר לא הייתי אותו אדם אחרי מה שראיתי.

On my way back home, I called Mario, my lawyer.

בדרך חזרה הביתה, התקשרתי למריו, עורך הדין שלי.

I called Mario, I said, "Mario, I want to buy this place."

התקשרתי למריו ואמרתי, "מריו, אני רוצה לקנות את המקום"

Mario said,

מריו אמר,

"Hamdi, one of the largest food companies in the world is closing this place,

"חמדי, אחת מחברות המזון הגדולות בעולם סוגרות את המקום הזה,

and they're getting out of the yogurt business.

והם יוצאים מעסקי היוגורט.

Who the hell are you to make it work?"

מי אתה שתגרום לזה לעבוד?"

I said, "You're right."

אמרתי, "אתה צודק"

But the next day, I called him again,

אבל ביום שאחרי, התקשרתי אליו שוב,

and I said, "Mario, really, I really want to buy this place."

ואמרתי, "מריו, באמת. אני באמת רוצה לקנות את המקום הזה"

He said, "Hamdi, you have no money.

הוא אמר, "חמדי, אין לך כסף.

(Laughter)

(צחוק)

You haven't even paid me in six months."

אפילו לא שילמת לי כבר שישה חודשים".

(Laughter)

(צחוק)

Which was true.

מה שהיה נכון.

(Laughter)

(צחוק)

But I got a loan, another loan.

אבל השגתי הלוואה, נוספת.

By August 2005, I had the keys for this factory.

באוגוסט 2005, קיבלתי את המפתחות למפעל.

The first thing I did was to hire four of the original 55 people.

הדבר הראשון שעשיתי היה לשכור ארבעה מתוך 55 העובדים המקוריים.

I had Maria, the office manager.

הייתה מריה, מנהלת המשרד.

I had Frank, the wastewater guy.

היה פרנק, איש השפכים.

I had Mike, the maintenance guy.

היה מייק, איש התחזוקה.

And Rich, who showed me the plant, the production guy.

וריץ' שהראה לי את המפעל, איש הייצור.

And we had our first board meeting.

והייתה לנו ישיבת ההנהלה הראשונה.

Mike says, "Hamdi, what are we going to do now?"

מייק אמר, "חמדי, מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו?"

They look at me as if I have the magic answer.

הם הסתכלו עלי כאילו שהייתה לי תשובת קסם.

So I said, "Mike,

אז אמרתי, "מייק,

we're going to go to Ace Hardware store,

אנחנו הולכים ללכת לחנות חומרי הבנייה אייס,

and we're going to get some paints.

ואנחנו הולכים לקנות צבעים.

And we're going to paint the walls outside."

ואנחנו הולכים לצבוע את הקירות החיצוניים".

Mike wasn't impressed.

מייק לא התרשם,

He looked at me.

הוא הסתכל עלי,

He said, "Hamdi, that's fine, we’ll do that,

הוא אמר "חמדי, זה בסדר, אנחנו נעשה את זה,

but tell me you have more ideas than that."

אבל תגיד לי שיש לך עוד רעיונות חוץ מזה"

(Laughter)

(צחוק)

I said, "I do.

אמרתי "יש לי.

We'll paint the walls white."

נצבע את הקירות בלבן".

(Laughter)

(צחוק)

Honest to God, that was the only idea I had.

בחיי שזה היה הרעיון היחידי שהיה לי.

(Laughter)

(צחוק)

But we painted those walls that summer.

אבל צבענו את הקירות האלו בקיץ ההוא.

I sometimes wonder

לפעמים אני תוהה

what they would have said to me if I told them,

מה הם היו אומרים לי אם הייתי אומר להם,

"See these walls we're painting?

"אתם רואים את הקירות שאנחנו צובעים?

In two years,

בתוך שנתיים,

we're going to launch a yogurt here

אנחנו הולכים להשיק כאן יוגורט

that Americans have never seen and never tasted before.

שאמריקה לא ראתה ומעולם לא טעמה לפני כן.

It will be delicious, it will be natural.

הוא יהיה טעים, הוא יהיה טבעי.

And we're going to call it 'Chobani' -- it means 'shepherd' in Turkish."

ואנחנו הולכים לקרוא לו 'צ'ובאני' זה אומר 'רועה צאן' בטורקית".

And if I said,

ואם הייתי אומר,

"We are going to hire all of the 55 employees back,

"אנחנו הולכים לשכור את כל 55 העובדים חזרה,

or most of them back.

או את רובם.

And then 100 more after, and then 100 more after,

ואז עוד מאה, ואז עוד מאה,

and then 1,000 more after that."

ואז עוד 1000 אחרי זה".

But if I told them, "You see that town over there?

אם אם הייתי אומר להם, "אתם רואים את העיר שם?

Every person we hire, 10 more local jobs will be created.

על כל אדם שנשכור, עוד עשר משרות מקומיות יווצרו.

The town will come back to life, the trucks will be all over the roads.

העיר תחזור לחיים, המשאיות ימלאו את הרחובות

And the first money we make,

ובכסף הראשון שנעשה,

we're going to build one of the best Little League baseball fields

אנחנו הולכים לבנות את אחד ממגרשי ליגת הביסבול הטובים ביותר

for our children.

עבור הילדים שלנו,

And five years after that,

וחמש שנים אחרי זה,

we're going to be the number one Greek yogurt brand in the country."

אנחנו הולכים להיות מותג היוגורט היווני הראשון במדינה".

Would they have believed me?

האם הם היו מאמינים לי?

Of course not.

כמובן שלא.

But that's exactly what happened.

אבל זה בדיוק מה שקרה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

In painting those walls,

בזה שצבענו את הקירות האלו,

we got to know each other.

יצא לנו להכיר זה את זה.

We believed in each other.

האמנו זה בזה.

And we figured it out together.

ופתרנו את זה, ביחד.

Five years, me and all my colleagues, we never left the factory.

חמש שנים, אני וכל הקולגות שלי, לא עזבנו את המפעל.

We worked day and night, through the holidays,

עבדנו יום ולילה, גם בחגים,

to fix that plant.

לתקן את המפעל.

The best part of Chobani for me is this:

החלק הטוב ביותר בצ'ובאני עבורי הוא:

the same exact people who were given up on

אותם האנשים שוויתרו עליהם

were the ones who built it back 100 times better than before.

הם שבנו את המפעל בחזרה פי מאה יותר טוב מאשר קודם.

And they all have a financial stake in the company today.

ולכולם יש היום מניות בחברה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And all this time, I kept wondering --

ובכל הזמן הזה, המשכתי להרהר --

you see, I'm not a businessman, I don't come from that tradition --

אתם רואים, אני לא איש עסקים, אני לא מגיע מהמסורת הזו --

I just kept wondering: What is this all about?

המשכתי להרהר: במה כל זה מסתכם?

Corporate America says it's about profits.

אמריקה התאגידית אומרת שזה קשור לרווחים.

Mainstream business says it's about money.

אנשי הזרם המרכזי בעסקים אומרים שזה קשור לכסף.

The CEO playbook says it's about shareholders.

חוברת ההדרכה למנכ"לים אומרת שזה קשור למשקיעים.

And so much is sacrificed for it -- it's factories, communities, jobs.

וכל כך הרבה מוקרב עבור זה: מפעלים, קהילות, מקומות עבודה.

But not by CEOs.

אבל לא על ידי מנכ"לים.

CEOs have their employees suffer for them.

למנכ"לים יש את העובדים שלהם שסובלים בשבילם.

But yet, the CEOs's pay goes up and up and up.

ועדיין שכר המנכ"לים עולה ועולה.

And so many people are left behind.

וכל כך הרבה אנשים נשארים מאחור.

I'm here to tell you:

אני כאן כדי לומר לכם:

no more.

מספיק.

It's not right, it's never been right.

זה לא נכון וזה אף פעם לא היה נכון.

It's time to admit

הגיע הזמן להודות

that the playbook that guided businesses and CEOs for the last 40 years

שספר ההדרכה, שהדריך עסקים ומנכ"לים ב-40 השנים האחרונות

is broken.

מקולקל.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It tells you everything about business

הוא אומר לך הכל על עסקים

except how to be a noble leader.

חוץ מאיך להיות מנהיג אצילי.

We need a new playbook.

אנחנו צריכים חוברת הפעלה חדשה.

We need a new playbook that sees people again.

אנחנו צריכים חוברת הפעלה שרואה אנשים, שוב.

That sees above and beyond profits.

שמסתכלת מעל ומעבר לרווחים.

In the movies, they have a name for people who take a different path

בסרטים יש להם שם לאנשים שלוקחים דרך אחרת

to do things right.

כדי לעשות דברים נכון.

They call them "antiheroes."

קוראים להם "אנטי גיבורים".

I think we need the same idea in business.

אני חושב שאנחנו צריכים את אותו הדבר בעסקים.

We need anti-CEOs, and we need an anti-CEO playbook.

אנחנו צריכים אנטי-מנכ"לים, ואנחנו צריכים חוברת הפעלה לאנטי-מנכ"לים.

So let me tell you about what this anti-CEO playbook is all about.

תנו לי לספר לכם מה זו חוברת ההפעלה לאנטי מנכ"לים

An anti-CEO playbook is about gratitude.

חוברת הפעלה לאנטי מנכ"לים היא על הכרת תודה.

Today's business book says:

ספרי העסקים היום אומרים:

business exists to maximize profit for the shareholders.

עסקים קיימים כדי למקסם רווחים עבור בעלי המניות.

I think that's the dumbest idea I've ever heard in my life.

אני חושב שזה הרעיון הטפשי ביותר ששמעתי בחיים שלי.

(Laughter)

(צחוק)

In reality, business should take care of their employees first.

במציאות, עסקים צריכים לטפל בעובדים שלהם קודם כל.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

You know, a few years ago,

אתם יודעים, לפני כמה שנים,

when we announced that we are giving shares to all our 2,000 employees,

כשהכרזנו שאנחנו מחלקים מניות לכל 2000 העובדים.

some people said it's PR, some said it's a gift.

חלק מהאנשים אמרו שזה יחסי ציבור, חלק אמרו שזו מתנה.

I said, it's not a gift.

אני אמרתי שזו לא מתנה.

I watched it, I've been part of it.

ראיתי את זה, הייתי חלק מזה.

They earned it with their talent and with their hard work,

הם הרוויחו את זה עם הכשרון שלהם ועם העבודה הקשה שלהם,

and I don't see any other way.

ואני לא רואה דרך אחרת.

The new way of business --

הדרך החדשה בעסקים --

it's your employees you take care of first.

העובדים שלך, להם אתה דואג קודם כל.

Not the profits.

לא הרווחים.

The new anti-CEO playbook is about community.

חוברת ההפעלה לאנטי-מנכ"לים קשורה לקהילה.

Today, the businesses that have it all

היום, העסקים שיש להם הכל

ask communities, "What kind of tax breaks and incentives can you give me?"

שואלים את הקהילות, "איזה הקלות מס והטבות אתם יכולים לתת לי?"

The reality is, businesses should go to the struggling communities

המציאות היא שעסקים צריכים ללכת לקהילות קשות יום

and ask, "How can I help you?"

ולשאול, "איך אני יכול לעזור לכם?"

(Applause)

(מחיאות כפיים)

אתם יודעים,

When we wanted to build our second yogurt plant,

כשרצינו לבנות את מפעל היוגורט השני שלנו,

Idaho was on nobody's radar screen.

איידהו לא הייתה על הרדאר ששל אף אחד.

It was too rural, too far away, didn't have much incentives.

היא הייתה כפרית מדי, רחוקה מדי, בלי מספיק הטבות

So I went there.

אז הלכתי לשם.

I met with the local people, I met with the farmers.

נפגשתי עם האנשים המקומיים, נפגשתי עם החוואים.

We shook hands, we broke bread.

לחצנו ידיים, בצענו לחם.

I said, "I want to build it right here."

אני אמרתי, "אני רוצה לבנות את זה בדיוק כאן".

I don't need to see financial studies.

אני לא צריך לראות מחקרים פינסיים.

And the result --

והתוצאה --

its community is thriving.

הקהילה שם משגשגת.

There's new schools that open every year.

יש בתי ספר חדשים שנפתחים כל שנה.

New food companies are coming up every year.

חברות מזון חדשות מגיעות כל שנה.

And they told me,

והם אמרו לי,

"You're not going to find any trained workers here."

"אתה לא הולך למצוא עובדים מוכשרים כאן"

I said, "It's OK, we'll teach them."

אני אמרתי "בסדר, אנחנו נכשיר אותם".

We partnered with the local community college,

הקמנו שיתוף פעולה עם הקולג' המקומי,

and while we were building the plant,

וכשבנינו את המפעל,

we trained hundreds of hundreds of people for advanced manufacturing.

הכשרנו אלפי אנשים לייצור מתקדם.

And today, our factory is one of the largest yogurt plants in the world.

והיום, המפעל שלנו הוא אחד ממפעלי היוגורט הגדולים בעולם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The new way of business --

הדרך החדשה בעסקים --

communities.

קהילות.

Go search for communities that you can be part of.

לכו לחפש קהילות שאתם יכולים להיות חלק מהן.

Ask for permission.

בקשו רשות.

And be with them, open the walls and succeed together.

ותהיו איתם, תפתחו את הקירות ותצליחו יחד.

The anti-CEO playbook is about responsibility.

ספר ההדרכה לאנטי-מנכ"לים הוא על אחריות.

Today's playbook says, the businesses should stay out of politics.

ספרי ההדרכה היום אומרים שהעסקים צריכים להשאר מחוץ לפוליטיקה

The reality is

המציאות היא

businesses, as citizens, must take a side.

שעסקים, כמו אזרחים, צריכים לבחור צד.

When we were growing in New York and looking for more people to hire,

כשגדלנו בניו יורק וחיפשנו לשכור עוד אנשים,

I remembered that in Utica, an hour away,

נזכרתי שב-יוטיקה, שעה נסיעה,

there were refugees from Southeast Asia and Africa,

היו פליטים מדרום מזרח אסיה ואפריקה,

who were looking for a place to work.

שחיפשו מקום לעבוד בו.

"They don't speak English," someone told me.

"הם לא מדברים אנגלית", מישהו אמר לי.

I said, "I don't really, either. Let's get translators."

אני אמרתי "גם אני לא ממש. בואו נביא מתרגמים"

(Laughter)

(צחוק)

"They don't have transportation."

"אין להם תחבורה"

I said, "Let's get buses, it's not a rocket science."

אני אמרתי , "בואו נביא אוטובוסים, זה לא מדע חלל"

Today,

היום,

in one of America's rural areas,

באחד מהאיזורים הכפריים באמריקה,

30 percent of the Chobani workforce are immigrants and refugees.

30 אחוז מכח העבודה של צ'ובאני הם מהגרים ופליטים.

(Applause) (Cheers)

(מחיאות כפיים)(קריאות שמחה)

And it changed us for better.

וזה שינה אותנו לטובה.

The new way of business --

דרך העסקים החדשה --

it's business, not government, in the best position to make a change

אלו עסקים ולא הממשלה, שנמצאים במקום הכי טוב לגרום לשינוי

in today's world:

בעולם של היום:

in gun violence, in climate change,

באלימות מכלי נשק, בשינויי האקלים,

in income inequality, in refugees, in race.

בחוסר שוויון בהכנסה, בפליטים, בגזע.

It's business that must take a side.

אלו העסקים שצריכים לבחור צד.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And lastly, an anti-CEO playbook is about accountability.

ולבסוף, חוברת ההדרכה לאנטי-מנכ"לים היא על אחריות.

Today's playbook says, the CEO reports to the corporate boards.

חוברת ההדרכה של היום אומרת, המנכ"ל מדווח למועצת המנהלים.

In my opinion, CEO reports to consumer.

לדעתי, המנכ"ל מדווח לצרכן.

In the first few years of Chobani,

בשנים הראשונות של צ'ובאני,

the 1-800 number on the cup was my personal number.

מספר ה 1-800 על הגביעים היה המספר האישי שלי.

(Laughter)

(צחוק)

When somebody called and wrote, I responded personally.

כשמישהו התקשר או כתב, אני הגבתי באופן אישי.

Sometimes I made changes based on what I heard,

לפעמים עשיתי שינויים בהתאם למה ששמעתי,

because consumer is in power.

כי הצרכן הוא כח.

That's the reason the business exists.

זו הסיבה שהעסק קיים.

It's you -- every single one of you is in power to make changes today.

זה אתם - לכל אחד מכם יש את היכולת לעשות שינויים, היום.

If you don't like the brand and the companies,

אם המותג והחברות לא מוצאים חן בעיניכם,

what they are doing with their business,

מה עם עושים עם העסקים שלהם,

you can throw them into the garbage can.

אתם יכולים לזרוק אותם לפח האשפה.

And if you see the ones that are doing it right,

ואם אתם רואים את אלו שעושים את זה נכון,

you can reward them.

אתם יכולים לתגמל אותם.

In the end, this is all in our responsibility.

בסוף, זה הכל באחריות שלנו.

The new way of business --

הדרך החדשה בעסקים --

it's the consumer we report to, not to the corporate boards.

זה הצרכן שאנחנו מדווחים לו, לא מועצת המנהלים.

You see,

אתם רואים,

if you are right with your people,

אם אתם מתייחסים לאנשים שלכם נכון,

if you are right with your community,

אם אתם מתייחסים לקהילה שלכם נכון,

if you are right with your product,

אם אתם מתייחסים למוצר שלכם נכון,

you will be more profitable,

תהיו יותר רווחיים,

you will be more innovative,

תהיו יותר חדשניים,

you will have more passionate people working for you

יהיו לכם אנשים יותר חדורי תשוקה שיעבדו עבורכם

and a community that supports you.

וקהילה שתומכת בכם.

And that's what the anti-CEO playbook is all about.

וזה מה שחוברת ההדרכה לאנטי-מנכ"לים מדברת עליו

The treasure that I found in that factory --

האוצר שמצאתי במפעל ההוא --

dignity of work,

מוסר עבודה,

strength of character,

אופי של אנשים,

human spirit --

הרוח האנושית --

is what we need to unleash all across the world.

היא מה שאנחנו צריכים לשחרר ברחבי העולם.

Brothers and sisters,

אחיות ואחים,

there are people and places all around the world

יש אנשים ומקומות ברחבי העולם

left out and left behind.

שנשארו בחוץ ונשארו מאחור.

But their spirit is still strong.

אבל הרוח שלהם עדיין חזקה,

They just want another chance,

הם רק רוצים עוד הזדמנות,

they want someone to give them a chance again,

הם רוצים מישהו שיתן להם הזדמנות שוב,

not to just build it back, but build it better than before.

לא רק לבנות את זה בחזרה, אלא לבנות את זה טוב יותר מבעבר.

And this is the difference between return on investment

וזה ההבדל בין החזר על השקעה

and return on kindness.

והחזר על אדיבות.

This is the difference between profit

זה ההבדל בין רווח

and true wealth.

ועושר אמיתי.

And if it can happen

ואם זה יכול לקרות

in a small town in upstate New York and Idaho,

בעיירה קטנה בצפון ניו-יורק ואידהו,

it can happen in every city and town and village across the world.

זה יכול לקרות בכל עיירה ועיר וכפר מסביב לעולם

This is not the time to build walls,

זה לא הזמן לבנות קירות,

this is a time to start painting the walls.

זה הזמן להתחיל לצבוע את הקירות.

I leave the colors all up to you.

אני משאיר לכם לבחור את הצבעים.

Thank you so much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)