Paul Snelgrove: A census of the ocean

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

The oceans cover some 70 percent of our planet.

הים מכסה 70% מכוכב הלכת שלנו,

And I think Arthur C. Clarke probably had it right

ולדעתי ארתור סי קלארק כנראה צדק

when he said that perhaps we ought to call our planet

כשאמר שהיינו צריכים לכנות את עולמנו

Planet Ocean.

"כוכב הלכת ים".

And the oceans are hugely productive,

האוקיינוסים גם מאד פוריים,

as you can see by the satellite image

כפי שאתם רואים בתמונת הלווין

of photosynthesis, the production of new life.

של הפוטוסינתזה, של יצירת החיים החדשים.

In fact, the oceans produce half of the new life every day on Earth

למעשה, הים יוצר מידי יום מחצית מהחיים החדשים בעולם.

as well as about half the oxygen that we breathe.

וגם כמחצית מכל החמצן שאנו נושמים.

In addition to that, it harbors a lot of the biodiversity on Earth,

בנוסף, הרבה מהמגוון הביולוגי בעולם שוכן בו,

and much of it we don't know about.

ועל חלק גדול ממנו איננו יודעים דבר.

But I'll tell you some of that today.

אך היום אספר לכם על מעט ממנו.

That also doesn't even get into the whole protein extraction

ואפילו לא אכנס לכל נושא החלבונים

that we do from the ocean.

שאנו מפיקים מן הים.

That's about 10 percent of our global needs

מדובר בכ-10% מהביקוש הגלובלי

and 100 percent of some island nations.

וב-100% מהביקוש של כמה מדינות איים.

If you were to descend

אילו הייתם צוללים ויורדים

into the 95 percent of the biosphere that's livable,

למעמקי 95% הביוספירה התומכת-חיים,

it would quickly become pitch black,

הסביבה היתה מחשיכה לחלוטין במהירות,

interrupted only by pinpoints of light

פרט לנקודות אור

from bioluminescent organisms.

של אורגניזמים בעלי תאורה טבעית.

And if you turn the lights on,

ואם הייתם מדליקים את האורות,

you might periodically see spectacular organisms swim by,

הייתם רואים מידי פעם אורגניזמים מופלאים חולפים,

because those are the denizens of the deep,

כי אלה הם תושבי המעמקים,

the things that live in the deep ocean.

הדברים שחיים במעמקי האוקיינוס.

And eventually, the deep sea floor would come into view.

ולבסוף היתה מופיעה קרקעית הים העמוק.

This type of habitat covers more of the Earth's surface

בית הגידול הזה מכסה את רוב פני כדור הארץ

than all other habitats combined.

יותר מסכום כל בתי הגידול האחרים.

And yet, we know more about the surface of the Moon and about Mars

אולם ידוע לנו יותר על פני הירח ועל המאדים

than we do about this habitat,

מאשר על הסביבה הזו,

despite the fact that we have yet to extract

למרות שיהיה עוד עלינו למצות

a gram of food, a breath of oxygen or a drop of water

כל גרם של מזון, נשימת חמצן או טיפת מים

from those bodies.

מגופי המים האלה.

And so 10 years ago,

אז לפני 10 שנים,

an international program began called the Census of Marine Life,

הוחל בתכנית בינ"ל בשם "מיפקד בעלי החיים בים",

which set out to try and improve our understanding

שנועדה לנסות לשפר את הבנתנו

of life in the global oceans.

בנוגע לחיים באוקיינוסי העולם.

It involved 17 different projects around the world.

התכנית כללה 17 מיזמים שונים סביב העולם.

As you can see, these are the footprints of the different projects.

כפי שאתם רואים, אלה טביעות הרגל של המיזמים השונים.

And I hope you'll appreciate the level of global coverage

ואני מקווה שתעריכו את מידת הכיסוי הגלובלי

that it managed to achieve.

שהם הצליחו להשיג.

It all began when two scientists, Fred Grassle and Jesse Ausubel,

הכל התחיל כששני מדענים, פרד גרזלי וג'סי אוסובל,

met in Woods Hole, Massachusetts

נפגשו בוודס הול שבמסצ'וסטס

where both were guests at the famed oceanographic institute.

כאורחיו של המכון האוקיינוגרפי המפורסם.

And Fred was lamenting the state of marine biodiversity

ופרד התלונן על מצב המגוון הביולוגי הימי

and the fact that it was in trouble and nothing was being done about it.

ועל כך שהוא בצרה ולא עושים כלום בנוגע לכך.

Well, from that discussion grew this program

ומאותו דיון התפתחה התכנית הזו

that involved 2,700 scientists

שכוללת 2,700 מדענים

from more than 80 countries around the world

מיותר מ-80 מדינות בכל העולם

who engaged in 540 ocean expeditions

שהשתתפו ב-540 משלחות ימיות

at a combined cost of 650 million dollars

בעלות כוללת של 650 מיליון דולר

to study the distribution, diversity and abundance

במטרה לחקור את התפוצה, המגוון והשפע

of life in the global ocean.

של החיים באוקיינוסי העולם.

And so what did we find?

אם כן, מה גילינו?

We found spectacular new species,

גילינו מינים חדשים ונפלאים,

the most beautiful and visually stunning things everywhere we looked --

דברים יפהפיים ומופלאים בכל מקום שחקרנו --

from the shoreline to the abyss,

מהחופים ועד לתהומות הים,

form microbes all the way up to fish and everything in between.

מחיידקים ועד דגים וכל מה שביניהם.

And the limiting step here wasn't the unknown diversity of life,

והמגבלה לא היתה במגוון הלא-מוכר של החיים,

but rather the taxonomic specialists

אלא היכולת של מומחי המיון

who can identify and catalog these species

לזהות ולקטלג מינים אלה

that became the limiting step.

היא שהפכה למגבלה.

They, in fact, are an endangered species themselves.

למעשה, הם עצמם מהווים מין בסכנת הכחדה.

There are actually four to five new species

האמת היא שמידי יום 4 או 5 מינים חדשים

described everyday for the oceans.

מזוהים באוקיינוסים.

And as I say, it could be a much larger number.

ואני טוען שהמספר היה עשוי להיות גדול בהרבה.

Now, I come from Newfoundland in Canada --

אני מניו-פאונדלנד שבקנדה --

It's an island off the east coast of that continent --

זהו אי מול החוף המזרחי של היבשת --

where we experienced one of the worst fishing disasters

שבו חווינו את אחד אסונות הדגה החמורים ביותר

in human history.

בהיסטוריה האנושית.

And so this photograph shows a small boy next to a codfish.

הצילום הזה מראה ילד קטן ליד דג בקלה.

It's around 1900.

השנה היא בערך 1900.

Now, when I was a boy of about his age,

כשאני הייתי ילד בערך בגיל הזה,

I would go out fishing with my grandfather

נהגתי לצאת לדיג עם סבי

and we would catch fish about half that size.

והיינו תופסים דגים שגודלם בערך חצי מזה.

And I thought that was the norm,

ואז חשבתי שזה הגודל הרגיל,

because I had never seen fish like this.

כי מעולם לא ראיתי דג כזה.

If you were to go out there today, 20 years after this fishery collapsed,

אילו באתם לשם היום, 20 שנה אחרי קריסת אזורי הדיג,

if you could catch a fish, which would be a bit of a challenge,

והייתם מצליחים לדוג איזה דג - אתגר לא קטן -

it would be half that size still.

גודלו עדיין היה חצי מזה.

So what we're experiencing is something called shifting baselines.

כך שאנו חווים את מה שקרוי שינוי בקווי היסוד.

Our expectations of what the oceans can produce

הציפיות שלנו לגבי מה שהים מסוגל להפיק

is something that we don't really appreciate

הוא משהו שאיננו באמת מסוגלים להעריך

because we haven't seen it in our lifetimes.

משום שלא ראינו זאת בימי חיינו.

Now most of us, and I would say me included,

רובנו, והייתי אומר שגם אני,

think that human exploitation of the oceans

חושבים שהניצול של הים בידי האדם

really only became very serious

החמיר באמת

in the last 50 to, perhaps, 100 years or so.

רק ב-50 או 100 השנים האחרונות.

The census actually tried to look back in time,

עורכי המיפקד בעצם ניסו לצפות אל העבר,

using every source of information they could get their hands on.

בעזרת כל מקור מידע עליו יכלו להניח את ידם,

And so anything from restaurant menus

הכל, החל מתפריטי מסעדות

to monastery records to ships' logs

ועד רשומות של מנזרים ויומני ספינות,

to see what the oceans looked like.

כדי לגלות איך נראו בעבר האוקיינוסים.

Because science data really goes back

כי ישנם נתונים מדעיים לכל היותר

to, at best, World War II, for the most part.

רק ממלחמת העולם השניה, הכי הרבה.

And so what they found, in fact,

מה שהם למעשה גילו,

is that exploitation really began heavily with the Romans.

הוא שהניצול הרציני החל עוד בימי הרומאים.

And so at that time, of course, there was no refrigeration.

כמובן שאז עוד לא היו אמצעי קירור.

So fishermen could only catch

אז הדייגים היו תופסים

what they could either eat or sell that day.

רק את מה שיכלו לאכול או למכור בו-ביום.

But the Romans developed salting.

אבל הרומאים פיתחו את השימור במלח.

And with salting,

וההמלחה איפשרה

it became possible to store fish and to transport it long distances.

לאחסן ולהוביל דגים למרחקים גדולים.

And so began industrial fishing.

וכך החל הדיג המסחרי.

And so these are the sorts of extrapolations that we have

אלו סוגי ההערכות שיש לנו

of what sort of loss we've had

לגבי מה שאיבדנו

relative to pre-human impacts on the ocean.

בהתייחס להשפעות האדם על הים.

They range from 65 to 98 percent

מדובר ב-68 עד 98 אחוז

for these major groups of organisms,

של קבוצות אורגניזמים גדולות אלה,

as shown in the dark blue bars.

כפי שרואים בשורות הכחולות כהות.

Now for those species the we managed to leave alone, that we protect --

לגבי המינים שהצלחנו לעזוב במנוחה, שעליהם אנו מגינים--

for example, marine mammals in recent years and sea birds --

למשל, יונקים ימיים בשנים האחרונות וציפורי ים--

there is some recovery.

יש השתקמות מסויימת.

So it's not all hopeless.

כך שלא הכל אבוד.

But for the most part, we've gone from salting to exhausting.

אך ככלל, עברנו מהמלחה למיצוי משאבים.

Now this other line of evidence is a really interesting one.

קו הראיות הנוסף הזה מעניין מאד.

It's from trophy fish caught off the coast of Florida.

מקורו בדג שלל שנידוג מול חופי פלורידה.

And so this is a photograph from the 1950s.

זהו צילום משנות ה-50.

I want you to notice the scale on the slide,

שימו לב לקנה המידה שעל השיקופית,

because when you see the same picture from the 1980s,

כי הנה אותה תמונה משנות ה-80,

we see the fish are much smaller

אנו רואים שהדג הזה קטן בהרבה

and we're also seeing a change

ואנו רואים גם שינוי

in terms of the composition of those fish.

מבחינת הרכב הדגים האלה.

By 2007, the catch was actually laughable

עד 2007, השלל היה בעצם מגוחך

in terms of the size for a trophy fish.

במונחי גדליהם של דגי שלל.

But this is no laughing matter.

אבל זה בכלל לא מצחיק.

The oceans have lost a lot of their productivity

האוקיינוסים איבדו הרבה מכושר התפוקה שלהם

and we're responsible for it.

ואנו האחראים לכך.

So what's left? Actually quite a lot.

אז מה נשאר? בעצם, די הרבה.

There's a lot of exciting things, and I'm going to tell you a little bit about them.

יש המון דברים מלהיבים, ואספר לכם מעט עליהם.

And I want to start with a bit on technology,

אני רוצה להתחיל עם קצת טכנולוגיה,

because, of course, this is a TED Conference

כי הרי זהו כנס של TED

and you want to hear something on technology.

ואתם ודאי רוצים לשמוע על טכנולוגיה.

So one of the tools that we use to sample the deep ocean

אחד הכלים שבהם אנו דוגמים את מעמקי האוקיינוס

are remotely operated vehicles.

הוא כלי רכב בשליטה מרחוק.

So these are tethered vehicles we lower down to the sea floor

אלו הם כלי רכב רתומים שאנו מורידים אל קרקעית הים

where they're our eyes and our hands for working on the sea bottom.

והם משמשים לנו כעיניים וידיים בעבודה על קרקעית הים.

So a couple of years ago, I was supposed to go on an oceanographic cruise

לפני כמה שנים הייתי אמור לצאת לשיט מחקר ימי

and I couldn't go because of a scheduling conflict.

ולא יצאתי בגלל בעיות של לוחות זמנים.

But through a satellite link I was able to sit at my study at home

אבל בעזרת קישור לווייני יכולתי לשבת בחדר העבודה בביתי

with my dog curled up at my feet, a cup of tea in my hand,

כשכלבי מכורבל לרגלי, כוס תה בידי,

and I could tell the pilot, "I want a sample right there."

ולהורות לטייס, "אני רוצה דגימה בדיוק שם."

And that's exactly what the pilot did for me.

וזה בדיוק מה שהטייס עשה עבורי.

That's the sort of technology that's available today

זהו סוג הטכנולוגיה הזמינה בימינו

that really wasn't available even a decade ago.

והיא לא היתה קיימת רק לפני עשר שנים.

So it allows us to sample these amazing habitats

היא מאפשרת לנו לקחת דגימות מבתי גידול מופלאים אלה

that are very far from the surface

שמרוחקים מאד מפני הים

and very far from light.

ומהאור הטבעי.

And so one of the tools that we can use to sample the oceans

אחד הכלים שאנו מפעילים כדי לדגום את האוקיינוסים

is acoustics, or sound waves.

הוא אקוסטיקה, או גלי קול.

And the advantage of sound waves

היתרון של גלי קול

is that they actually pass well through water, unlike light.

הוא שהם עוברים היטב במים, שלא כמו אור.

And so we can send out sound waves,

וכך אנו יכולים לשגר גלי קול,

they bounce off objects like fish and are reflected back.

שמוחזרים מעצמים כמו דגים,

And so in this example, a census scientist took out two ships.

ובדוגמה הבאה, אחד ממדעני המיפקד שיגר שתי ספינות,

One would send out sound waves that would bounce back.

אחת שלחה גלי קול שהוחזרו,

They would be received by a second ship,

והתקבלו על ידי הספינה האחרת,

and that would give us very precise estimates, in this case,

וזה נתן לנו אומדנים מדויקים מאד, במקרה זה

of 250 billion herring

של 250 מיליארד מליחים

in a period of about a minute.

בפרק זמן של כדקה.

And that's an area about the size of Manhattan Island.

ומדובר באזור בגודל האי מנהטן.

And to be able to do that is a tremendous fisheries tool,

וההישג כאן מועיל מאד לדיג,

because knowing how many fish are there is really critical.

כי הידיעה כמה דגים יש היא מכרעת ביותר.

We can also use satellite tags

אנו יכולים גם להשתמש בתגיות לווין

to track animals as they move through the oceans.

כדי לעקוב אחר בעלי חיים במסעותיהם בים.

And so for animals that come to the surface to breathe,

ובשביל בעלי חיים שצפים כדי לנשום,

such as this elephant seal,

כמו פיל הים הזה,

it's an opportunity to send data back to shore

זו הזדמנות לשגר נתונים בחזרה אל החוף

and tell us where exactly it is in the ocean.

ולומר לנו היכן בדיוק הוא נמצא בים.

And so from that we can produce these tracks.

מתוך זה אנו יכולים להתוות את המסלולים האלה.

For example, the dark blue

לדוגמה, הכחול-כהה

shows you where the elephant seal moved in the north Pacific.

מראה את תנועות פיל הים בצפון האוקיינוס השקט.

Now I realize for those of you who are colorblind, this slide is not very helpful,

אני מבין ששיקופית זו לא עוזרת לעיוורי הצבעים שביניכם,

but stick with me nonetheless.

אך בכל זאת תעקבו אחרי.

For animals that don't surface,

בקשר לבעלי חיים שאינם צפים,

we have something called pop-up tags,

יש לנו משהו הקרוי "תג צף",

which collect data about light and what time the sun rises and sets.

שאוסף נתונים של אור ומועדי שקיעה וזריחה,

And then at some period of time

ומידי זמן מסוים

it pops up to the surface and, again, relays that data back to shore.

הוא צף אל פני הים ושוב, משדר את הנתונים בחזרה אל החוף.

Because GPS doesn't work under water. That's why we need these tools.

כי איתור לווייני לא פועל מתחת למים. לכן אנו זקוקים לכלים אלה.

And so from this we're able to identify these blue highways,

ובעזרתם ביכולתנו לזהות את הנתיבים הכחולים האלה,

these hot spots in the ocean,

הנקודות החמות האלה באוקיינוס,

that should be real priority areas

שצריכות להוות אזורים בעדיפות עליונה

for ocean conservation.

לפעולות שימור ימי.

Now one of the other things that you may think about

דבר נוסף, שאולי עלה בדעתכם:

is that, when you go to the supermarket and you buy things, they're scanned.

כשאתם הולכים למרכול וקונים דברים, הם נסרקים,

And so there's a barcode on that product

יש ברקוד על כל מוצר

that tells the computer exactly what the product is.

שאומר למחשב מהו בדיוק המוצר.

Geneticists have developed a similar tool called genetic barcoding.

הגנטיקאים פיתוח כלי דומה הקרוי "קידוד גנטי".

And what barcoding does

והקידוד הזה

is use a specific gene called CO1

משתמש בגן ייחודי בשם סי-או-1

that's consistent within a species, but varies among species.

שנמצא בכל המינים אך שונה ממין למין.

And so what that means is we can unambiguously identify

וזה אומר שאנו יכולים לזהות באופן חד משמעי

which species are which

מהו המין

even if they look similar to each other,

גם אם מדובר במינים זהים לכאורה,

but may be biologically quite different.

שעשויים להיות שונים לגמרי מבחינה ביולוגית.

Now one of the nicest examples I like to cite on this

אחת הדוגמאות הנחמדות שברצוני להביא לכך

is the story of two young women, high school students in New York City,

היא סיפור על שתי נערות, תלמידות תיכון בעיר ניו-יורק,

who worked with the census.

שעבדו על המיפקד הזה.

They went out and collected fish from markets and from restaurants in New York City

הן יצאו ואספו דגים משווקים וממסעדות

and they barcoded it.

בעיר ניו-יורק וקידדו אותם.

Well what they found was mislabeled fish.

ואז גילו דג שתוייג לא נכון.

So for example,

למשל,

they found something which was sold as tuna, which is very valuable,

הן מצאו משהו שנמכר בתור טונה, שזה יקר מאד,

was in fact tilapia, which is a much less valuable fish.

שהיה למעשה אמנון, דג הרבה פחות יקר.

They also found an endangered species

הם גם גילו מין בסכנת הכחדה

sold as a common one.

שנמכר כדג פשוט.

So barcoding allows us to know what we're working with

כך שהקידוד מאפשר לנו לדעת עם מה אנו עובדים

and also what we're eating.

וגם מה אנו אוכלים.

The Ocean Biogeographic Information System

מערכת המידע הביו-גיאוגרפי הימי

is the database for all the census data.

היא בסיס הנתונים של כל חומר המיפקד.

It's open access; you can all go in and download data as you wish.

הגישה חופשית, וכולכם יכולים להוריד ממנה נתונים כרצונכם.

And it contains all the data from the census

היא מכילה את כל נתוני המיפקד

plus other data sets that people were willing to contribute.

ועוד כמה מערכי נתונים שאנשים גילו נכונות לתרום.

And so what you can do with that

מה שאתם יכולים לעשות עם זה

is to plot the distribution of species and where they occur in the oceans.

הוא לעקוב אחר התפלגות המינים ומקומם באוקיינוס.

What I've plotted up here is the data that we have on hand.

מה ששירטטתי כאן הוא הנתונים שיש לנו כרגע.

This is where our sampling effort has concentrated.

כאן התרכז מאמץ הדגימות שלנו.

Now what you can see

מה שאתם יכולים לראות הוא,

is we've sampled the area in the North Atlantic,

שדגמנו את אזור צפון האוקיינוס האטלנטי,

in the North Sea in particular,

במיוחד בים הצפוני,

and also the east coast of North America fairly well.

ובמידה טובה למדי גם בחוף המזרחי של צפון אמריקה.

That's the warm colors which show a well-sampled region.

הצבעים החמים מסמלים אזור שנדגם היטב.

The cold colors, the blue and the black,

הצבעים הקרים, הכחול והשחור,

show areas where we have almost no data.

מראים אזורים שלגביהם אין לנו כמעט נתונים.

So even after a 10-year census,

אז אפילו אחרי מיפקד בן עשר שנים,

there are large areas that still remain unexplored.

יש אזורים נרחבים שטרם נחקרו.

Now there are a group of scientists living in Texas, working in the Gulf of Mexico

יש בטקסס קבוצת מדענים שעובדת במפרץ מקסיקו

who decided really as a labor of love

שהחליטה, באמת מתוך אהבה,

to pull together all the knowledge they could

לשלב את כל הידע שיכלו להשיג

about biodiversity in the Gulf of Mexico.

על המגוון הביולוגי במפרץ מקסיקו.

And so they put this together, a list of all the species,

הם יצרו רשימה של כל המינים,

where they're known to occur,

היכן ידוע שהם נמצאים,

and it really seemed like a very esoteric, scientific type of exercise.

וזה נראה כמו איזה תרגיל מדעי אזוטרי,

But then, of course, there was the Deep Horizon oil spill.

אך אז, כמובן, אירעה דליפת הנפט של "דיפ הורייזן".

So all of a sudden, this labor of love

ולפתע פתאום, העבודה הזו שנעשתה מתוך אהבה,

for no obvious economic reason

ללא שום טעם כלכלי,

has become a critical piece of information

הפכה לפיסת מידע קריטית

in terms of how that system is going to recover, how long it will take

בסוגיה כיצד תשתקם מערכת זו, כמה זמן זה יארך,

and how the lawsuits

ואיך התביעות המשפטיות

and the multi-billion-dollar discussions that are going to happen in the coming years

והדיונים על מאות מיליארדי דולרים שיתנהלו בשנים הקרובות

are likely to be resolved.

עתידים להיפתר.

So what did we find?

אז מה מצאנו?

Well, I could stand here for hours, but, of course, I'm not allowed to do that.

יכולתי לעמוד כאן שעות, אך כמובן אסור לי.

But I will tell you some of my favorite discoveries

אבל אספר לכם על כמה מהתגליות האהובות עלי

from the census.

מאותו מיפקד.

So one of the things we discovered is where are the hot spots of diversity?

אחד הדברים שגילינו הוא הנקודות החמות של המגוון הביולוגי

Where do we find the most species of ocean life?

שבהן אנו מוצאים את רוב מיני החיים בים.

And what we find if we plot up the well-known species

ומה שאנו מוצאים כשאנו עוקבים אחר המינים המוכרים

is this sort of a distribution.

הוא התפלגות מעין זו.

And what we see is that for coastal tags,

אנו רואים שמבחינת תוויות חוף,

for those organisms that live near the shoreline,

של אותם אורגניזמים שחיים בקרבת החוף,

they're most diverse in the tropics.

הם יותר מגוונים באזורים הטרופיים.

This is something we've actually known for a while,

ידענו זאת מזה זמן-מה,

so it's not a real breakthrough.

כך שזו איננה פריצת-דרך אמיתית.

What is really exciting though

אך מה שבאמת מרגש

is that the oceanic tags, or the ones that live far from the coast,

הוא שבעלי התוויות הימיות, או אלה שחיים הרחק מהחוף,

are actually more diverse at intermediate latitudes.

מגוונים יותר בשכבות הביניים.

This is the sort of data, again, that managers could use

זהו שוב מידע מהסוג שעשוי להועיל למנהלים

if they want to prioritize areas of the ocean that we need to conserve.

שרוצים לייעד אזורים באוקיינוס בעדיפות לשימור.

You can do this on a global scale, but you can also do it on a regional scale.

ניתן לעשות זאת בקנה-מידה גלובלי, אך גם בקנה-מידה אזורי.

And that's why biodiversity data can be so valuable.

ולכן נתונים של מגוון ביולוגי עשויים להיות בעלי ערך.

Now while a lot of the species we discovered in the census

ובעוד שרבים מהמינים שגילינו במיפקד

are things that are small and hard to see,

הם דברים קטנים שקשה לראותם,

that certainly wasn't always the case.

ברור שלא תמיד זה היה המצב.

For example, while it's hard to believe

לדוגמה, גם אם קשה להאמין

that a three kilogram lobster could elude scientists,

שלובסטר במשקל 3 ק"ג יכול לחמוק מעיני המדענים,

it did until a few years ago

עובדה שהוא הצליח בכך עד לפני שנים מספר

when South African fishermen requested an export permit

כשדייג מצפון אפריקה ביקש רשיון יצוא

and scientists realized that this was something new to science.

והמדענים תפסו שמדובר במשהו חדש מבחינה מדעית.

Similarly this Golden V kelp

בדומה לכך, אצה זו, "האצה הזהובה",

collected in Alaska just below the low water mark

שנלקחה מאלסקה, ממש מתחת לקו המים התחתון

is probably a new species.

היא כנראה מין חדש.

Even though it's three meters long,

למרות שאורכה הוא 3 מטרים,

it actually, again, eluded science.

היא בעצם, שוב, חמקה מעיני המדע.

Now this guy, this bigfin squid, is seven meters in length.

הבחור הזה, הדיונון גדול הסנפיר, אורכו 7 מטרים.

But to be fair, it lives in the deep waters of the Mid-Atlantic Ridge,

אך למען ההגינות, הוא חי במעמקי הרכס האטלנטי התיכון,

so it was a lot harder to find.

כך שהיה קשה בהרבה למצוא אותו.

But there's still potential for discovery of big and exciting things.

אך עדיין יש פוטנציאל לגילוי דברים גדולים ומלהיבים.

This particular shrimp, we've dubbed it the Jurassic shrimp,

החסילון המסוים הזה, כינינו אותו "חסילון היורה",

it's thought to have gone extinct 50 years ago --

הוא נחשב בטעות למין נכחד לפני 50 שנה --

at least it was, until the census discovered

לפחות היה כזה, עד שהמיפקד גילה

it was living and doing just fine off the coast of Australia.

שהוא חי ומשגשג מול חופי אוסטרליה.

And it shows that the ocean, because of its vastness,

מה שמוכיח שהאוקינוס, בגלל גודלו העצום,

can hide secrets for a very long time.

יכול לטמון בחובו סודות למשך זמן רב מאד.

So, Steven Spielberg, eat your heart out.

סטיבן ספילברג, תאכל את הלב!

If we look at distributions, in fact distributions change dramatically.

באשר לתפוצה, היא למעשה משתנה באופן דרמטי.

And so one of the records that we had

ואחת הרשומות שלנו מראה,

was this sooty shearwater, which undergoes these spectacular migrations

שהיסעור השחור הזה, שנודד מרחקים מרשימים כאלה

all the way from New Zealand

מניו זילנד

all the way up to Alaska and back again

ועד אלסקה ובחזרה

in search of endless summer

בחיפוש אחר קיץ נצחי

as they complete their life cycles.

בהשלימו את מחזור חייו.

We also talked about the White Shark Cafe.

דיברנו גם על "קפה העמלץ הלבן".

This is a location in the Pacific where white shark converge.

כאן, באוקינוס השקט, מתכנסים העמלצים הלבנים.

We don't know why they converge there, we simply don't know.

איננו יודעים מדוע דווקא כאן. פשוט איננו יודעים.

That's a question for the future.

זו שאלה לעתיד.

One of the things that we're taught in high school

אחד הדברים שמלמדים אותנו בתיכון

is that all animals require oxygen in order to survive.

הוא שכל החיות זקוקות לחמצן כדי לחיות.

Now this little critter, it's only about half a millimeter in size,

גודלו של היצור הקטן הזה הוא רק חצי מילימטר,

not terribly charismatic.

אין לו קסם מיוחד,

But it was only discovered in the early 1980s.

הוא נתגלה רק בתחילת שנות ה-80,

But the really interesting thing about it

ומה שבאמת מעניין בו

is that, a few years ago, census scientists discovered

הוא שלפני כמה שנים מדעני המיפקד גילו

that this guy can thrive in oxygen-poor sediments

שהבחור הזה פורח במשקעים דלי-חמצן

in the deep Mediterranean Sea.

במעמקי הים התיכון.

So now they know that, in fact,

אז כעת ידוע, למעשה,

animals can live without oxygen, at least some of them,

שיש בעלי חיים שמסוגלות לחיות ללא חמצן, לפחות כמה מהם,

and that they can adapt to even the harshest of conditions.

ושהם מסוגלים להסתגל לתנאים הקשים ביותר.

If you were to suck all the water out of the ocean,

אילו הוצאנו את כל המים מן האוקיינוסים,

this is what you'd be left behind with,

זה מה שהיה נשאר,

and that's the biomass of life on the sea floor.

וזו הביו-מסה של החיים על קרקעית הים.

Now what we see is huge biomass towards the poles

ואנו רואים שיש ביו-מסה ענקית ככל שקרבים לקטבים

and not much biomass in between.

ולא הרבה באמצע.

We found life in the extremes.

מצאנו חיים בשוליים הקיצוניים.

And so there were new species that were found

ונמצאו מינים חדשים

that live inside ice

שחיים בקרח

and help to support an ice-based food web.

ומסייעים לכלכל מארג מזון מבוסס-קרח.

And we also found this spectacular yeti crab

גילינו גם את סרטן הייטי המופלא הזה

that lives near boiling hot hydrothermal vents at Easter Island.

שחי בקרבת ארובות מים רותחים הידרו-תרמיות באי הפסחא.

And this particular species

והמין המסוים הזה

really captured the public's attention.

משך באמת את תשומת לב הציבור.

We also found the deepest vents known yet -- 5,000 meters --

גילינו גם את הארובות העמוקות ביותר המוכרות - 5000 מ' -

the hottest vents at 407 degrees Celsius --

הארובות הכי חמות, 407 מעלות צלזיוס --

vents in the South Pacific and also in the Arctic

בדרום האוקינוס השקט וגם בחוג הארקטי

where none had been found before.

במקומות שבהם לא נתגלו בעבר.

So even new environments are still within the domain of the discoverable.

כך שעדיין ניתן לגלות גם סביבות חדשות.

Now in terms of the unknowns, there are many.

במונחי הלא-ידוע, יש הרבה כאלה.

And I'm just going to summarize just a few of them

אסכם רק אחדים מהם,

very quickly for you.

בזריזות למענכם.

First of all, we might ask, how many fishes in the sea?

ראשית, כמה דגים יש בים?

We actually know the fishes better than we do any other group in the ocean

אנו בעצם מכירים את הדגים יותר טוב מכל קבוצה ימית אחרת,

other than marine mammals.

פרט ליונקים הימיים.

And so we can actually extrapolate based on rates of discovery

אז על סמך הגילויים שלנו ביצענו הערכה

how many more species we're likely to discover.

כמה מינים חדשים עוד סביר שנגלה.

And from that, we actually calculate

ומכאן אנו מחשבים

that we know about 16,500 marine species

שמוכרים לנו כ-16,500 מינים ימיים

and there are probably another 1,000 to 4,000 left to go.

ויש ודאי עוד 1,000 עד 4,000 שממתינים לגילוי.

So we've done pretty well.

כך שהצלחנו לא רע.

We've got about 75 percent of the fish,

גילינו כ-75% מהדגים,

maybe as much as 90 percent.

אולי אפילו 90%.

But the fishes, as I say, are the best known.

אך הדגים, כפי שאמרתי, הם הכי מוכרים.

So our level of knowledge is much less for other groups of organisms.

אנו יודעים פחות לגבי קבוצות אורגניזמים אחרות.

Now this figure is actually based on a brand new paper

המספר הזה מבוסס על מאמר עדכני מאד

that's going to come out in the journal PLoS Biology.

שעתיד להתפרסם בכתב העת "פלוס ביולוג'י".

And what is does is predict how many more species there are

והוא חוזה כמה מינים חדשים עוד ישנם

on land and in the ocean.

ביבשה ובים.

And what they found

מה שהם גילו הוא,

is that they think that we know of about nine percent of the species in the ocean.

שלדעתם אנו מכירים כ-9% מהמינים הימיים.

That means 91 percent, even after the census,

כלומר 91%, גם אחרי המיפקד,

still remain to be discovered.

עדיין מחכים להתגלות.

And so that turns out to be about two million species

משמע כ-2 מיליון מינים

once all is said and done.

בסך הכל.

So we still have quite a lot of work to do

כך שמצפה לנו עוד עבודה רבה

in terms of unknowns.

בכל הנוגע ללא-ידוע.

Now this bacterium

הבקטריה הזו

is part of mats that are found off the coast of Chile.

מהווה חלק ממרבדים שנתגלו מול חופי צ'ילה.

And these mats actually cover an area the size of Greece.

ומרבדים אלה מכסים שטח בגודל יוון.

And so this particular bacterium is actually visible to the naked eye.

הבקטריה הזו בעצם נראת בעין לא-מזויינת.

But you can imagine the biomass that represents.

אך תארו לעצמכם את הביו-מסה שהיא מייצגת.

But the really intriguing thing about the microbes

ומה שבאמת מסקרן בקשר לחיידקים

is just how diverse they are.

הוא כמה הם מגוונים.

A single drop of seawater

טיפה אחת של מי ים

could contain 160 different types of microbes.

עשויה להכיל 160 סוגי חיידקים שונים.

And the oceans themselves

ולפי הסברה, האוקיינוסים עצמם

are thought potentially to contain as many as a billion different types.

מכילים כמיליארד סוגים שונים.

So that's really exciting. What are they all doing out there?

וזה באמת מרגש. מה כל אחד מהם עושה?

We actually don't know.

איננו יודעים.

The most exciting thing, I would say, about this census

הדבר הכי מלהיב, לדעתי, בנוגע למיפקד,

is the role of global science.

הוא תפקיד המדע הגלובלי.

And so as we see in this image of light during the night,

וכפי שאנו רואים בתמונה זו של התאורה הלילית,

there are lots of areas of the Earth

יש הרבה אזורים על כדור הארץ

where human development is much greater

בהם ההתפתחות האנושית גדולה בהרבה

and other areas where it's much less,

לעומת אזורים אחרים,

but between them we see large dark areas

אך ביניהם אנו רואים אזורים חשוכים גדולים

of relatively unexplored ocean.

של אוקיינוסים שיחסית לא נחקרו.

The other point I'd like to make about this

הנקודה הנוספת שברצוני לציין בקשר לכך

is that this ocean's interconnected.

היא שהאוקיינוסים האלה מחוברים ביניהם.

Marine organisms do not care about international boundaries;

האורגניזמים הימיים לא מתחשבים בגבולות בינ"ל;

they move where they will.

הם נעים כרצונם.

And so the importance then of global collaboration

ולכן חשיבות שיתוף הפעולה הגלובלי

becomes all the more important.

מקבלת משנה תוקף.

We've lost a lot of paradise.

איבדנו הרבה מגן העדן.

For example, these tuna that were once so abundant in the North Sea

למשל, דגי הטונה האלה שמילאו פעם את הים הצפוני

are now effectively gone.

למעשה נעלמו כבר.

There were trawls taken in the deep sea in the Mediterranean,

הם נלכדו במכמורות במעמקי הים התיכון,

which collected more garbage than they did animals.

מכמורות שאספו יותר זבל מאשר בעלי-חיים.

And that's the deep sea, that's the environment that we consider to be

ומדובר במעמקי הים, הסביבה שלדעתנו

among the most pristine left on Earth.

היא הבתולית ביותר שנותרה עלי אדמות.

And there are a lot of other pressures.

ויש לחצים נוספים.

Ocean acidification is a really big issue that people are concerned with,

התחמצנות הימים היא בעיה רצינית שרבים מודאגים בגינה,

as well as ocean warming, and the effects they're going to have on coral reefs.

כמו גם התחממותם, וההשפעות על שוניות האלמוגים.

On the scale of decades, in our lifetimes,

בקנה מידה של עשרות שנים, הרי שבימי חיינו,

we're going to see a lot of damage to coral reefs.

עוד נראה נזק גדול לשוניות האלמוגים.

And I could spend the rest of my time, which is getting very limited,

הייתי יכול להקדיש את כל שאר הזמן, שמתחיל להיות קצר,

going through this litany of concerns about the ocean,

לתיאור המייגע הזה של דאגות באשר לאוקינוס,

but I want to end on a more positive note.

אך ברצוני לסיים בנימה אופטימית יותר.

And so the grand challenge then

אם כן, האתגר הכביר הוא

is to try and make sure that we preserve what's left,

לנסות להבטיח שנשמר את מה שנותר,

because there is still spectacular beauty.

כי עדיין יש יופי מדהים.

And the oceans are so productive,

והימים הם כה פוריים,

there's so much going on in there that's of relevance to humans

קורים שם דברים כה רבים שנוגעים לבני האדם

that we really need to, even from a selfish perspective,

שבהחלט כדאי, אפילו מנקודת מבט אנוכית,

try to do better than we have in the past.

שנשתפר לעומת העבר.

So we need to recognize those hot spots

עלינו לזהות את הנקודות החמות האלה

and do our best to protect them.

ולעשות כמיטב יכולתנו להגן עליהן.

When we look at pictures like this, they take our breath away,

כשאנו מתבוננים בתמונות אלה, הן עוצרות את נשימתנו,

in addition to helping to give us breath

ובנוסף, הם מאפשרים לנו לנשום

by the oxygen that the oceans provide.

בעזרת החמצן שמספקים האוקיינוסים.

Census scientists worked in the rain, they worked in the cold,

מדעני המיפקד עבדו בגשם ובקור,

they worked under water and they worked above water

הם עבדו מתחת למים ומעל למים

trying to illuminate the wondrous discovery,

כדי לשפוך אור על התגליות הנפלאות האלה,

the still vast unknown,

ועל כל מה שעדיין לא-ידוע,

the spectacular adaptations that we see in ocean life.

על שיטות ההסתגלות המדהימות של החיים הימיים

So whether you're a yak herder living in the mountains of Chile,

ובין אם אתם רועי יאקים בהרי צ'ילה,

whether you're a stockbroker in New York City

או סוכני מניות בעיר ניו-יורק

or whether you're a TEDster living in Edinburgh,

או חברי TED שחיים באדינבורו,

the oceans matter.

האוקיינוס חשוב.

And as the oceans go so shall we.

וככל שהאוקיינוס ישרוד, כך גם אנו.

Thanks for listening.

תודה על ההקשבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]