Stop making mass shooters famous | Tom Teves

תרגום: yael ring עריכה: nava yogev

Every parent's worst nightmare:

הסיוט הנורא ביותר של כל הורה:

July 20, 2012,

ה-20 ביולי, 2012,

my phone rings at 4:30 in the morning.

הטלפון שלי מצלצל ב4:30 בבוקר,

It's my son Alex's girlfriend, Amanda,

זאת החברה של אלכס, הבן שלי, אמנדה,

saying hysterically,

והיא אומרת בהיסטריה,

"Tom, Tom, there's been a shooting,

"טום, טום, היה ירי,

and they dragged me out of the theater.

והם גררו אותי מחוץ לקולנוע.

They wouldn't let me stay.

הם לא נתנו לי להישאר.

I wanted to [stay], but they dragged me out."

רציתי [להישאר], אבל הם גררו אותי החוצה".

I say to Amanda,

אני אומר לאמנדה,

"Amanda, are you OK? Have you been hurt?"

"אמנדה, את בסדר? נפגעת?"

And she said no, that she was fine,

והיא אומרת שלא, שהיא בסדר,

that Alex had saved her life.

שאלכס הציל את חייה.

I then say,

אני אז אומר,

"Amanda, where's Alex?"

"אמנדה, איפה אלכס?"

And she says, sobbing,

והיא אומרת, בבכי,

"I don't know, we can't find him.

"אני לא יודעת, לא מצליחים למצוא אותו.

They dragged me out of the theater.

הם גררו אותי מחוץ לקולנוע.

They made me leave.

הם הכריחו אותי לעזוב.

He was shot.

הוא נורה.

I tried to wake him up, but I couldn't wake him up.

ניסיתי להעיר אותו, אבל לא הצלחתי להעיר אותו.

He wouldn't get up.

הוא לא התעורר.

They dragged me away. I didn't want to leave him."

הם גררו אותי החוצה. אני לא רציתי לעזוב אותו".

And I say to Amanda,

ואני אומר לאמנדה,

"The last time you saw Alex,

"בפעם האחרונה שראית את אלכס,

was he bleeding?

האם הוא דימם?

Did you have any of his blood on you?"

האם הדם שלו עלייך?"

And she cries, "Yeah, a lot,"

והיא בוכה, "כן, הרבה,"

and breaks down.

ומתפרקת.

Alex loved Amanda.

אלכס אהב את אמנדה.

And he was one of the most honorable men on earth,

והוא היה אחד האנשים הכי אצילים בעולם,

and at the age of 24,

ובגיל 24,

he had to make the decision to risk his life

הוא היה חייב לבצע את ההחלטה לסכן את חייו

in order to ensure she would live.

על מנת להבטיח שהיא תחיה.

I knew in my heart if he couldn't get up,

ידעתי בליבי שאם הוא לא פקח עיניים,

he was dead.

הוא כבר מת.

I had just arrived

בדיוק הגעתי

the night before

בלילה שלפני כן

with my wife Caren

עם אשתי קארן

and my youngest son

ובני הצעיר

for a week's vacation in Hawaii.

לשבוע חופשה בהוואי.

We were literally

היינו במרחק של

3,300 miles away.

5,000 קילומטר ממש.

Caren and I frantically started calling his cell phone,

קארן ואני התחלנו מייד להתקשר לפלאפון שלו באופן נואש,

to no avail.

ללא הצלחה.

We left multiple messages.

השארנו מספר רב של הודעות.

We then turned to the media.

פנינו אז לתקשורת.

But all we could find

אבל כל מה שיכולנו למצוא

was information on the murderer

היה מידע על הרוצח

and his booby-trapped apartment.

ודירתו הממולכדת.

We tried calling the Aurora police station,

ניסינו להתקשר לתחנת המשטרה באורורה,

but it was impossible to get an answer.

אבל היה זה בלתי אפשרי לקבל תשובה.

But in hindsight, it was understandable.

אבל בראיה לאחור, זה היה מובן.

They were dealing with

הם התמודדו עם

12 dead, 70 injured,

12 קורבנות, 70 פצועים,

the carnage so bad,

טבח כל כך נורא,

the police had to bring some of the victims to the hospitals

שהמשטרה נאלצה להביא חלק מהקורבנות לבתי החולים

in the backs of their police cars,

במושב האחורי של רכבי המשטרה שלהם,

because they had run out of ambulances.

כי נגמרו האמבולנסים.

It was a horrific and chaotic scene.

זה היה אירוע נורא וכיאוטי.

We would never see Alex again,

לעולם לא נראה את אלכס שוב,

his injuries so severe

הפציעות שלו היו כל כך חמורות

I had to shield even his mom

שהייתי צריך אפילו להסב את מבטה של אימו

from looking upon him,

מלראות אותו,

for fear that would be the lasting image of him in her mind.

מחשש שזאת תהיה התמונה האחרונה שלו בזכרונה.

But you know who we would see again and again?

אבל אתם יודעים את מי ראינו שוב ושוב?

The murderer.

את הרוצח.

His pictures were everywhere.

התמונות שלו היו בכל מקום.

One article was six paragraphs long

כתבה אחת תפסה שש פסקאות

and featured his name 41 times.

והזכירה את שמו 41 פעמים.

The media had made him famous.

התקשורת הפכה אותו למפורסם.

But my firstborn son, Alex,

אבל בני הבכור, אלכס,

a hero,

הגיבור,

was absent from those initial reports.

היה חסר באותם דיווחים ראשוניים.

Caren and I immediately realized that there was something wrong

קארן ואני מייד הבנו שמשהו מעוות קורה כאן

with the way the media responds to these random mass shootings

באופן שבו התקשורת מגיבה למקרי הירי ההמוני המקרי האלו

since Columbine.

מאז קולומביין.

We started doing research,

התחלנו לחקור את הנושא,

and we realized

וגילינו

that if we could change

שאם נוכל לשנות

the way the media reports,

את האופן שבו התקשורת מדווחת,

we could reduce the amount of shootings

נוכל להפחית את מספר מקרי הירי

and save lives.

ולהציל חיים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Let me explain.

תנו לי להסביר.

Almost every single random mass shooter

כמעט כל היורים במקרי ירי המוני

has something in common.

חולקים משהו במשותף.

Can anybody guess what that is?

אתם יכולים לנחש מה זה?

They want notoriety.

הם רוצים לעשות לעצמם שם.

They want to be famous.

הם רוצים להיות מפורסמים.

In fact,

למעשה,

these murderers are telling us this themselves.

הרוצחים האלה אומרים זאת בעצמם.

The Sandy Hook murderer

הרוצח בסנדי הוק

kept a spreadsheet

שמר טבלה

of previous mass murderers and their number of kills.

של רוצחי במקרי ירי המוני קודמים ומספר ההריגות שלהם.

The Orlando Pulse nightclub murderer

הרוצח במועדון האורלנדו פולס

called a local news station --

התקשר לתחנת חדשות מקומית --

during his attack! --

במהלך המתקפה שלו! --

and then stopped to check Facebook to see if he'd gone viral.

ואז עצר כדי לפתוח פייסבוק ולראות אם הדיווח כבר התפרסם.

The Parkland murderer

הרוצח מפארקלנד

recorded and posted

הקליט והעלה

a video

סרט וידאו

stating,

בו הוא אמר,

"When you see me on the news, you'll know who I am."

"כשתראו אותי בחדשות תדעו מי אני".

The Aurora theater murderer told his psychiatrist

הרוצח בקולנוע באורורה אמר לפסיכיאטר שלו

that he recognized he couldn't make an impact on the world in science,

שהוא הבין שלא יוכל להשאיר את חותמו בעולם המדע,

but he could become famous

אבל הוא יוכל להיות מפורסם

by blowing people up.

על ידי הריגת אנשים בפיצוץ.

And most telling,

והכי ברור,

the Umpqua Community College murderer

הרוצח מהקולג' באומפקה

wrote on his blog about a previous mass murderer,

כתב בבלוג שלו על רוצח ירי המוני קודם

saying,

ואמר,

"I've noticed that people like him

"שמתי לב שאנשים כמוהו

are all alone and unknown,

הם בודדים ולא ידועים,

but when they spill a little blood,

אבל כשהם שופכים קצת דם,

the whole world knows who they are."

העולם כולו יודע מי הם".

A man who was known by no one is now known by everyone,

אדם שלא היה מוכר לאף אחד, כעת מוכר לכולם,

his face splashed across every screen,

הפרצוף שלו מרוח על כל מסך,

his name on the lips

השם שלו על שפתיהם

of everyone on the planet,

של כל האנשים בעולם,

all in one day.

והכל ביום אחד.

It seems like the more people you kill,

נראה שככל שאתה רוצח יותר אנשים

the more you're in the limelight.

כך תזכה ליותר אור זרקורים.

These are just a few examples.

אלה רק מספר דוגמאות,

I could go on and on.

אני יכול להמשיך עוד ועוד.

These murderers are telling us they want to be famous

הרוצחים האלה מספרים לנו שהם רוצים להיות מפורסמים

like the murderers before them,

כמו הרוצחים שלפניהם,

and the media continues to give them exactly what they seek:

והתקשורת ממשיכה לתת להם בדיוק מה שהם מחפשים:

notoriety.

פרסום.

The gun debate is very emotional,

הויכוח סביב אחזקת כלי נשק הוא מאוד אמוציונלי,

and our mental health issues are very complicated.

וענייני הבריאות הנפשית שלנו מורכבים מאוד.

Both will take time to correct.

בשני המקרים ידרש זמן רב להגיע לתיקון.

But to reduce the carnage,

אבל כדי להפחית את הטבח,

we don't need an act of Congress.

אנחנו לא זקוקים להחלטה של הקונגרס.

What we need is an act of conscience

מה שאנחנו זקוקים לו הוא החלטה מצפונית

on the producers and consumers of mass media

מצדם של מפיקים וצרכנים של תקשורת ההמונים

to remove the reward of notoriety.

להסיר את הפרס של הפרסום.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So to save lives,

אז כדי להציל חיים,

Caren and I launched "No Notoriety,"

קארן ואני הקמנו את "No Notoriety" (לא לפרסום)

dedicated to challenging the media

המוקדש להצבת האתגר לתקשורת

to protect our communities

להגן על הקהילות שלנו

by adhering to these research-backed principles.

באמצעות הקשבה לעקרונות הבאים המגובים במחקר.

One: report all the facts

אחד, דווחו את כל העובדות

on the mindset,

על הלך הרוח,

demographics

הדמוגרפיה,

and motivational profile of these shooters,

ופרופיל המוטיבציה של אותם יורים,

but minimize their names and images,

אבל צמצמו את אזכור שמותיהם ותמונותיהם,

unless they're at large.

אלא אם כן הם עדיין מסתתרים.

Two: limit the use of the shooter's name

שתיים: צמצמו את השימוש בשמו של היורה

to once per piece,

לפעם אחת בכל כתבה,

never in the headlines

ולעולם לא בכותרת

and no pictures in prominent locations.

וללא תמונות שלו במיקום בולט.

And three --

ושלוש -

Three.

שלוש.

(Laughter)

(צחוק)

I'm not good with numbers.

אני לא טוב במספרים.

(Laughter)

(צחוק)

Refuse to publish any self-serving material

סרבו לפרסם כל חומר שנועד לשרת את הרוצחים

provided by the shooters.

ושסופק על ידיהם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

To be clear:

אני רוצה להיות ברור:

this is not an infringement

אין כאן הגבלה

on anyone's First Amendment rights.

על זכויות הפרט של אף אחד.

This is not censorship.

לא מדובר בצנזורה.

We are merely asking the media

אנחנו פשוט מבקשים מהתקשורת

to leverage guidelines they already have in place.

להשתמש בהנחיות שכבר קיימות אצלם.

For example,

לדוגמא,

the media does not report

התקשורת לא מדווחת

on journalists that have been kidnapped

על אנשי תקשורת שנחטפו

in order to protect them.

על מנת להגן עליהם.

The media does not report

התקשורת לא מדווחת

the names and images

את שמותיהם ותמונותיהם

of victims of sexual assault or suicide.

של קורבנות תקיפה מינית או התאבדות.

These responsible journalistic practices

אותם נהלים חדשותיים אחראיים

protect public safety

מגינים על בטחון הציבור

with zero impact

ללא שום השפעה

on the public's right to know.

על זכות הציבור לדעת.

Academic studies show

מחקרים אקדמיים מראים

that the average news consumer

שצרכן החדשות הממוצע

wants to hear less about the shooters.

רוצה לשמוע פחות על הרוצחים.

Instead,

במקום,

the media should elevate the names and images

התקשורת צריכה להגדיל את הדיווח על שמותיהם ותמונותיהם

of the victims, both murdered and injured,

של הקורבנות, הן אלה שנרצחו והן אלה שנפצעו,

the heroes

הגיבורים

and the first responders.

ואנשי הרפואה והביטחון.

They should --

הם צריכים --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

They should promote data and analysis

הם צריכים לקדם מידע וניתוחים

from experts on the fields of mental health and public safety.

ממומחים בתחומים של בריאות הנפש וביטחון הציבור.

All the experts agree.

כל המומחים מסכימים.

The FBI,

ה-FBI,

the International Police Association,

איגוד המשטרה הבינלאומי,

the Major City Chiefs Association

איגוד קציני הערים הגדולות

and A.L.E.R.T.,

ו- A.L.E.R.T.,

the law enforcement organization dedicated to training first responders

ארגון רשויות האכיפה המוקדש להכשרת מגיבים ראשוניים

to stop active shooters,

לעצירת ירי המוני בפעולה,

all endorse the principles of No Notoriety.

כולם תומכים בעקרונות של לא לפרסם ידועים לשמצה.

In fact, in 2014,

למעשה, ב-2014,

the FBI started the "Don't Name Them" campaign in support of the idea.

ה-FBI פתח בקמפיין "אל תתנו להם שמות" שתמך ברעיון הזה.

The American Psychiatric Association supports reducing and minimizing

איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי תומך בהפחתת והקטנת

the identification of these shooters.

הזיהוי של אותם יורים.

The idea has gone worldwide,

הרעיון הזה התפשט בכל רחבי העולם,

with the Prime Minister of New Zealand

ראשת ממשלת ניו זילנד

calling for no notoriety

קראה לאיסור פרסום

after the Christchurch shootings.

אחרי הירי בכריסטצ'רץ'.

But as much as we want the media to change,

אבל עד כמה שנרצה שהתקשורת תשתנה,

they are for-profit organizations.

הם ארגוני רווח.

They won't change unless we hold them accountable.

אם לא ישתנו אלא אם כן אנחנו נדרוש זאת מהם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The media makes their money

התקשורת מרוויחה את כספה

from advertising

מפרסומות

based on the number of viewers and clicks.

המבוססות על מספר הצופים וההקלקות.

If we can reduce the number of viewers and clicks on any subject,

אם נוכל להפחית את מספר הצופים וההקלקות בכל נושא שהוא,

the media will change the way they report on it.

התקשורת תשנה את האופן שבו היא מדווחת עליו.

So the next time you see any media organization --

אז בפעם הבאה שאתם רואים כל גוף חדשותי --

print, digital, radio or television --

בדפוס, בדיגיטל, ברדיו או בטלוויזיה --

gratuitously leveraging the names and images of these shooters,

שמקדם את שמותיהם ותמונותיהם של היורים האלה למטרות רווח אישי,

stop watching,

הפסיקו לצפות,

stop listening,

הפסיקו להקשיב,

stop clicking,

הפסיקו להקליק,

stop liking

הפסיקו לסמן לייקים

and stop sharing.

והפסיקו לשתף.

Write to the producers,

כתבו למפיקים,

editors, station managers and CEOs

לעורכים, למנהלי התחנה, למנכ"לים

of these news organizations.

של אותם ארגוני חדשות.

Take note of the advertisers who support those segments

שימו לב למפרסמים שתומכים באותם דיווחים

and write to their CEOs.

וכתבו למנכ"לים שלהם.

Because together,

כי ביחד,

we can push the media to act in the interest

נוכל לדחוף את התקשורת לפעול לטובת

of public safety,

ביטחון הציבור,

not profits.

במקום רווח אישי.

It's too late for Alex,

זה כבר מאוחר מדי עבור אלכס,

and it's too late for my family.

ומאוחר מדי עבור המשפחה שלי.

But please don't join our club by inaction,

אבל בבקשה אל תצטרפו למועדון שלנו בגלל חוסר פעולה,

the club nobody wants to join.

המועדון שאף אחד לא רוצה להצטרף אליו.

The due's too high.

העלות היא גבוהה מדי.

Because it's not too late

כי זה לא מאוחר מדי

for people who aren't victims yet.

עבור אנשים שאינם הקורבנות עדיין.

We have the power

יש לנו את הכוח

to reduce random mass shootings.

להפחית את מספר מקרי הירי ההמוני.

Let's use it.

בא נפעיל אותו.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)