David Birch: A new way to stop identity theft

מתרגם: Yael BST מבקר: Ido Dekkers

So I thought I'd talk about identity.

אז חשבתי לדבר על זהות.

That's sort of an interesting enough topic to me.

זה נושא די מעניין לטעמי.

And the reason was, because when I was asked to do this,

והסיבה היא, שכאשר נתבקשתי לדבר כאן,

I'd just read in one of the papers, I can't remember,

בדיוק קראתי, באחד העיתונים, אני לא זוכר,

משהו שאדם בפייסבוק אמר

something from someone at Facebook saying,

"Well, we need to make everybody use their real names,

"צריך לגרום לכך שכולם ישתמשו בשם האמיתי שלהם."

and then that's basically all the problems solved."

ושככה בגדול יפתרו כל הבעיות.

וזה כל כך לא נכון.

And that's so wrong,

that's such a fundamentally reactionary view of identity,

זו גישה שמתבססת לחלוטין על תגובה ראשונית

and it's going to get us into all sorts of trouble.

והיא תכניס אותנו להרבה צרות.

And so what I thought I'd do is,

אז מה שחשבתי לעשות זה

אני אסביר ארבע סוגים של בעיות בהקשר לגישה הזו,

I'll explain four sort of problems about it,

ואז אני אציע פתרון,

and then I'll suggest a solution,

שאני מקווה שאולי תמצאו בו עניין.

which, hopefully, you might find interesting.

אז רק כדי לתחום את הבעיה,

So just to frame the problem:

What does "authenticity" mean?

מה המשמעות של אותנטיות?

That's me,

זה אני, תמונה שלי שצולמה בטלפון

that's a camera phone picture of me looking at a painting.

מסתכל על ציור.

[What's the Problem?]

[מה הבעיה?]

זה ציור שצויר

That's a painting that was painted by a very famous forger,

על-ידי זייפן מאוד מפורסם,

and because I'm not very good at presentations,

ובגלל שאני לא ממש טוב בהרצאות,

אני כבר לא זוכר את השם שכתבתי לי על הכרטיסייה.

I already can't remember the name that I wrote on my card.

And he was incarcerated in, I think, Wakefield Prison,

והוא נאסר נדמה לי בכלא Wakefield

for forging masterpieces by, I think, French Impressionists.

על זיוף יצירות מופת של, נדמה לי אימפרסיוניסטים צרפתים.

הוא עד כדי כך טוב בזה, שכשהוא היה בכלא,

And he's so good at it that when he was in prison,

everybody in prison, the governor and whatever,

כל מי שהיה בכלא, המושל וכדומה

רצו שהוא יצייר עבורם יצירות מופת כדי לתלות על הקיר,

wanted him to paint masterpieces to put on the walls

because they were so good.

בגלל שהן היו כל-כך מוצלחות.

אז זו יצירת מופת,

And so that's a masterpiece, which is a fake of a masterpiece,

שהיא זיוף של יצירת מופת,

and bonded into the canvas is a chip which identifies that as a real fake,

ובתוך הקנבס מוטבע שבב שמזהה אותה כזיוף אמיתי,

אם אתם מבינים את כוונתי.

if you see what I mean.

(Laughter)

(צחוק)

So when we're talking about authenticity,

אז כשאנחנו מדברים על אותנטיות,

it's a little more fractal than it appears,

זה קצת יותר מורכב משנדמה וזו דוגמה טובה לכך.

and that's a good example to show it.

I tried to pick four problems that will frame the issue properly.

ניסיתי לבחור ארבע בעיות שיגדירו את הסוגיה הזו בצורה נכונה.

So the first problem, I thought, chip and PIN, right?

אז הבעיה הראשונה, חשבתי,

כרטיס שבב-קוד, נכון?

[Banks and legacies bringing down the system from within]

[בנקאות ישנה, ממוטטים את המערכת מבפנים]

[Offline solutions do not work online]

[פתרונות לא-מקוונים לא עובדים באינטרנט]

אני מניח שלכולם יש כרטיס שבב-קוד, נכון?

Everyone's got a chip and PIN card, right?

אז מדוע זו דוגמה טובה?

So why is that a good example?

זו דוגמה לאופן בו החשיבה המיושנת על זהות

That's the example of how legacy thinking about identity

subverts the security of a well-constructed system.

חותרת תחת האבטחה של מערכות שבנויות היטב.

That chip-and-PIN card that's in your pocket

לכרטיסי השבב-קוד שיש לכם בכיס

has a little chip on it that cost millions of pounds to develop,

יש שבב קטן שעלות פיתוחו מיליוני פאונד.

is extremely secure,

הוא מאובטח מאוד,

you can put scanning electron microscopes on it,

אפשר להפעיל עליו מיקרוסקופ אלקטרונים סורק

you can try and grind it down, blah blah blah.

אפשר לנסות לשחוק אותם, בלה בלה בלה.

Those chips have never been broken, whatever you read in the paper.

השבבים האלו מעולם לא נפרצו, למרות כל מה שאולי קראתם בעיתונות.

וכבדיחה, אנחנו לוקחים את השבב הסופר-מאובטח הזה

And for a joke, we take that supersecure chip,

and we bond it to a trivially counterfeitable magnetic stripe.

ומצמידים אותו לפס מגנטי בלתי הולם

ובעבור פושעים מאוד עצלנים, אנחנו מבליטים את הכרטיס.

And for very lazy criminals, we still emboss the card.

So if you're a criminal in a hurry and you need to copy someone's card,

אז אם אתה פושע שממהר ואתה צריך לשכפל כרטיס של מישהו,

אתה יכול פשוט להצמיד לו חתיכת נייר ולעבור עליו עם עפרון

you can just stick a piece of paper on it and rub a pencil over it

רק כדי לזרז קצת את העיניינים.

just to speed things up.

ואפילו יותר משעשע מזה, וכך גם על כרטיס האשראי שלי,

And even more amusingly, and on my debit card, too,

אנחנו מדפיסים את השם ואת קוד ה SALT ואת כל השאר על גבי הכרטיס.

we print the name and the sort code and everything else on the front.

למה?

Why?

There is no earthly reason why your name is printed on a chip-and-PIN card.

אין שום סיבה בעולם מדוע השם שלך מודפס על גבי כרטיס השבב-קוד.

And if you think about it,

ואם תחשבו על זה,

it's even more insidious and perverse than it seems at first.

זה אפילו עוד יותר מעוות וחתרני משנדמה בהתחלה.

Because the only people that benefit from having the name on the card

כי האנשים היחידים שמפיקים תועלת

מכך שהשם מופיע על גבי הכרטיס הם הפושעים.

are criminals.

אתם הרי יודעים את השם שלכם, נכון?

You know what your name is, right?

(צחוק)

(Laughter)

וכשאתם נכנסים לחנות ורוכשים משהו

And when you go into a shop and buy something,

חשובה הסיסמה, לא אכפת להם מה השם.

it's a PIN -- he doesn't care what the name is.

The only place you ever have to write your name on the back

המקום היחידי שבו צריך אי פעם לכתוב בו את השם בגב הכרטיס

is in America.

כיום זה באמריקה.

Whenever I go to America,

ובכל פעם שאני נוסע לאמריקה,

ואני צריך לשלם עם כרטיס שבגב יש לו פס מגנטי

and I have to pay with a magstripe on the back of the card,

אני תמיד חותם בשם קרלוס טת'רס

I always sign it "Carlos Tethers" anyway, just as a security mechanism,

פשוט כאמצעי אבטחה,

כי אם תהיה מחלוקת בעתיד לגבי אחת העסקאות,

because if a transaction ever gets disputed,

ויראו שכתוב שם דיויד ברץ',

and it comes back and it says "Dave Birch,"

אני אדע שזה בטוח היה פושע,

I know it must have been a criminal,

כי אני אף פעם לא הייתי חותם בשם דיויד ברץ'.

because I would never sign it "Dave Birch."

(Laughter)

(צחוק)

So if you drop your card in the street,

אז אם אתם מאבדים את הכרטיס ברחוב,

it means a criminal can pick it up and read it.

זה אומר שעבריין יוכל למצוא אותו ולקרוא אותו.

הם יודעים את השם,

They know the name, from the name, they can find the address,

לפי השם הם יכולים לאתר את הכתובת,

ואז הם יכולים ללכת ולבצע רכישות באינטרנט.

and then they can go off and buy stuff online.

למה אנחנו כותבים את השם על גבי הכרטיס?

Why do we put the name on the card?

Because we think identity is something to do with names,

כי אנחנו חושבים שזהות קשורה איכשהו לשמות,

and because we're rooted in the idea of the identity card,

ובגלל שאנחנו מקובעים ברעיון הזה של כרטיס זהות,

שאנחנו אובססיבים לגביו.

which obsesses us.

And I know it crashed and burned a couple of years ago,

ואני יודע שזה התנפץ לפני כמה שנים,

אבל אם אתה פוליטיקאי או במשרד הפנים או משהו כזה,

but if you're someone in politics or the Home Office or whatever,

and you think about identity,

ואתה חושב על זהות,

you can only think of identity in terms of cards with names on.

אתה יכול לחשוב על זהות רק במונחים של כרטיסים עם שמות עליהם.

וזה מאוד חתרני בעולם המודרני.

And that's very subversive in a modern world.

So the second example I thought I'd use

אז הדוגמה השניה שחשבתי להביא

is chat rooms.

היא חדרי צ'טים.

[Chatrooms and Children]

[חדרי צ'טים וילדים]

I'm very proud of that picture.

אני מאוד גאה בתמונה הזו, זה הבן שלי

That's my son playing in his band with his friends

מנגן עם החברים שלו בלהקה שלהם בהופעה ראשונה,

for the first-ever gig, I believe you call it, where he got paid.

אני מניח שאפשר לקרוא לזה ככה, שבה ששילמו להם.

(Laughter)

(צחוק)

And I love that picture.

ואני מת על התמונה הזו.

I'll like the picture of him getting into medical school a lot better,

אני אוהב את התמונה שלו מתקבל לבית-ספר לרפואה הרבה יותר,

(צחוק)

(Laughter)

אבל לעת עתה אני אוהב את התמונה הזו.

I like that one for the moment.

למה אני משתמש בתמונה הזו?

Why do I use that picture?

כי כאדם מבוגר, היה מאוד מעניין להתבונן על החוויה הזו.

Because that was very interesting, watching that experience as an old person.

אז הוא והחברים שלו,

So him and his friends,

they get together, they booked a room, like a church hall,

הזמינו חדר, כמו אולם של כנסיה,

והם גייסו גם את כל החברים שלהם שיש להם להקות,

and they got all their friends who had bands, got them together,

והביאו אותם יחד,

and they do it all on Facebook,

והם עושים את הכול בפייסבוק,

ואז הם מוכרים כרטיסים, והלהקה הראשונה ב-

and then they sell tickets, and the first band on the --

I was going to say "menu," that's probably the wrong word for it, isn't it?

כמעט אמרתי "תפריט",

זאת כנראה לא המילה הנכונה, כן?

הלהקה הראשונה ברשימת הלהקות

The first band on the list of bands

שמופיעה באירוע מוזיקלי ציבורי כלשהו

that appears at some public music performance of some kind

gets the sales from the first 20 tickets,

מקבלת את הרווחים ממכירת 20 הכרטיסים הראשונים,

then the next band gets the next 20,

אח"כ הלהקה הבאה מקבלת את ה- 20 הבאים בתור,

and so on.

וכך הלאה.

They were at the bottom of the menu, like, fifth,

הם היו בתחתית התפריט,

הם היו במקום חמישי אולי, חשבתי שאין להם סיכוי.

I thought they had no chance.

אבל הוא באמת קיבל 20 ליש"ט. מדהים, נכון?

He actually got 20 quid. Fantastic, right?

אבל הנקודה היא, שכל זה עבד בצורה מושלמת,

But my point is, that all worked perfectly,

למעט באינטרנט.

except on the web.

So they're sitting on Facebook,

אז הם יושבים בפייסבוק,

ושולחים הודעות ומארגנים דברים

and they're sending these messages and arranging things,

והם לא יודעים מי זה כל אחד, נכון?

and they don't know who anybody is, right?

That's the problem we're trying to solve.

זו הבעיה המרכזית שאנחנו מנסים לפתור.

אילו רק הם היו משתמשים בשמות האמיתיים שלהם,

If only they were using real names,

אז לא היית צריך לדאוג להם באינטרנט.

then you wouldn't be worried about them on the internet.

אז כשהוא אומר לי,

So when he says to me,

"אני רוצה להיכנס לחדר צ'ט כדי לדבר על גיטרות" או משהו,

"Oh, I want to go to a chat room to talk about guitars" or something,

התשובה שלי היא "טוב, אני לא רוצה שתיכנס לצ'ט

I'm like, "Oh, well, I don't want you to go into a chat room

to talk about guitars,

לדבר על גיטרות, כי לא בטוח שכולם שם חברים שלך,

because they might not all be your friends,

וחלק מהאנשים שנמצאים בחדרי הצ'טים

and some of the people that are in the chat room

עלולים להיות סוטים או מורים וכמרים."

might be, you know, perverts and teachers and vicars --"

(Laughter)

(צחוק)

I mean, they generally are, when you look in the paper, right?

זאת אומרת, זה בדרך כלל המצב, כשקוראים עיתונים, נכון?

אז אני רוצה לדעת מי כל אחד מהאנשים בחדר הצ'ט.

"So I want to know who all the people in the chat room are.

So, OK, you can go in the chat room,

טוב, אז אתה יכול להיכנס לצ'ט,

אבל רק אם כולם שם משתמשים בשם האמיתי שלהם,

but only if everybody in the chat room is using their real names,

והם מגישים העתק מלא של הדוח המשטרתי לגביהם.

and they submit full copies of their police report."

(Laughter)

But of course, if anybody in the chat room asked for his real name,

אבל כמובן, שאם מישהו בחדר הצ'ט יבקש את השם האמיתי שלו,

אני אגיד לא. אתה לא יכול לתת את השם האמיתי שלך.

I'd say, "No. You can't give them your real name,

כי מה יקרה אם בסוף יסתבר שהם סוטים,

because what happens if they turn out to be perverts

ומורים ומה שלא יהיה.

and teachers and whatever?"

So you have this odd sort of paradox

אז יש פה מין פרדוקס מוזר

שבו אני אשמח שהוא יכנס לאזור הזה

where I'm happy for him to go into this space

כל עוד אני יודע מי כל האחרים,

if I know who everybody else is,

but I don't want anybody else to know who he is.

אבל אני לא רוצה שכל האחרים ידעו מי הוא.

And so you get this sort of logjam around identity,

אז מתקבלת פה איזושהי חסימה מסביב לנושא הזהות

שאתה רוצה גילוי מלא מכל האחרים,

where you want full disclosure from everybody else,

אבל לא מעצמך.

but not from yourself.

ואין התקדמות, אנחנו תקועים.

And there's no progress, we get stuck.

אז עניין הצ'טים לא עובד כמו שצריך,

So the chat room thing doesn't work properly,

וזו דרך מאוד גרועה לחשוב על זהות.

and it's a very bad way of thinking about identity.

Cheerleading ... so, on my RSS feed, I saw this thing about --

אז בפיד ה- RSS שלי, ראיתי משהו על -

I just said something bad about my RSS feed, didn't I?

אמרתי עכשיו משהו רק על הפיד שלי, נכון?

אני צריך להפסיק להגיד את זה ככה.

I should stop saying it like that.

מסיבה משונה כלשהי, אני לא יכול לדמיין,

For some random reason I can't imagine,

something about cheerleaders turned up in my in-box.

צץ לי בתיבת המייל משהו לגבי מעודדות

וקראתי איזו כתבה על מעודדות,

And I read this story about cheerleaders, and it's a fascinating story.

וזה סיפור מרתק.

זה קרה לפני שנתיים בארה"ב.

This happened a couple of years ago in the US.

היו כמה מעודדות בקבוצת תיכון גדול

There were some cheerleaders in a team at a high school in the US,

בארה"ב,

and they said mean things about their cheerleading coach,

והן אמרו דברים מרושעים על מאמנת הקבוצה שלהן,

כמו שאני בטוח שכל הילדים

as I'm sure kids do about all of their teachers all of the time,

אומרים על המורים שלהם כל הזמן,

and somehow, the cheerleading coach found out about this.

ואיכשהו המאמנת גילתה את זה.

והיא מאוד כעסה.

She was very upset.

אז היא ניגשה אל אחת הבנות, ואמרה,

So she went to one of the girls and said,

"את חייבת לתת לי את הסיסמה שלך לפייסבוק."

"You have to give me your Facebook password."

אני קורא דברים כאלו כל הזמן, אפילו בכמה אוניברסיטאות

I read this all the time,

where even at some universities and places of education,

ומוסדות השכלה,

kids are forced to hand over their Facebook passwords.

ילדים נאלצים לתת את סיסמאות הפסייבוק שלהם.

אז את חייבת לתת לי את הסיסמה שלך לפייסבוק.

So you have to give them your Facebook password.

זו היתה ילדה!

So the kid -- she was a kid! -- what she should have said is,

מה שהיא היתה צריכה להגיד זה

"העו" ד שלי יתקשר אלייך

"My lawyer will be calling you first thing in the morning.

מחר על הבוקר.

זו הפרה שערוריתית של זכותי החוקתית לפרטיות

It's an outrageous imposition on my Fourth Amendment right to privacy.

לפי תיקון 4.

ותוגש נגדך תביעה

על כל הכסף שיש לך."

You'll be sued for all the money you've got!"

זה מה שהיא היתה צריכה להגיד.

אבל היא ילדה,

That's what she should have said.

אז היא נותנת את הסיסמה שלה.

But she's a kid, so she hands over the password.

המורה לא יכולה להתחבר לפייסבוק,

The teacher can't log in,

כי ביה"ס חוסם גישה לפייסבוק.

because the school has blocked access to Facebook.

אז המורה לא יכולה להתחבר לפייסבוק עד שהיא מגיעה הביתה.

So the teacher can't log into Facebook till she gets home.

אז הילדה מספרת לחברות שלה,

So the girl tells her friends,

נחשו מה קרה?

המורה התחברה, היא יודעת.

"Guess what happened? The teacher logged in. She knows."

אז הבנות פשוט מתחברות לפייסבוק בטלפונים שלהן

So the girls all logged into Facebook and deleted their profiles.

ומוחקות את הפרופיל שלהן.

אז כשהמורה מתחברת, לא היה שם כלום.

So when the teacher logged in, there was nothing there.

הנקודה היא, הזהויות האלו, הן לא חושבות עליהן באותו אופן.

My point is: those identities, they don't think about them the same way.

Identity is -- especially when you're a teenager -- a fluid thing.

זהות, במיוחד כשאתה בגיל העשרה, היא דבר גמיש.

You have lots of identities, you experiment with them.

יש להם הרבה זהויות.

ויכולה להיות לך זהות, שאתה לא אוהב באותו רגע,

And if you have an identity you don't like because it's subverted in some way

כי היא לא מתאימה, או בעייתית, או לא מאובטחת,

or it's insecure or it's inappropriate,

אז אתה פשוט מוחק אותה ויוצר חדשה.

you just delete it and get another one.

הרעיון שיש זהות אחת שניתנת לך ע"י מישהו,

The idea that you have an identity that's given to you by someone,

the government or whatever,

הממשלה או מי שזה לא יהיה,

and you have to stick with that identity and use it in all places

ואתה חייב להישאר עם אותה הזהות ולהשתמש בה בכל מקום,

זה פשוט שגוי.

is absolutely wrong.

למה שתרצה לדעת מי באמת האדם הזה בפייסבוק,

Why would you want to really know who someone was on Facebook,

אלא אם כן אתה רוצה לפגוע בהם או להטריד אותם באיזושהי דרך?

unless you wanted to abuse them and harass them in some way?

וזה פשוט לא עובד כמו שצריך.

It just doesn't work properly.

And my fourth example is,

והדוגמה הרביעית שלי היא ישנם מקרים

there are some cases where you really want to be --

שבאמת רוצים להיות...

in case you're wondering, that's me at the G20 protest.

למקרה שתהיתם, זה אני במחאת ה- G20.

לא ממש לקחתי חלק במחאת ה- G20, אבל היתה לי פגישה בבנק

I wasn't actually at the G20 protest,

but I had a meeting at a bank on the day of the G20 protest.

ביום של המחאה, וקיבלתי מייל מהבנק

And I got an email from the bank, saying,

שבו ביקשו שלא אלבש חליפה, כי זה ידליק את המפגינים.

"Please don't wear a suit, because it'll inflame the protesters."

I look pretty good in a suit, frankly,

האמת שאני נראה די טוב בחליפה.

אז אפשר להבין למה זה היה יכול לגרום להם

so you can see why it would drive them into an anticapitalist frenzy.

לטירוף אנטי-קפיטליסטי.

(Laughter)

(צחוק)

אז חשבתי, טוב,

So I thought, "Well, if I don't want to inflame the protesters,

אם אני לא רוצה להדליק את המפגינים,

ברור שמה שצריך לעשות

the obvious thing to do is go dressed as a protester."

זה לבוא לבוש כמו מפגין.

So I went dressed completely in black, you know, black balaclava ...

אז הגעתי לבוש כולי בשחור,

אתם יודעים, עם כובע גרב שחור,

I had black gloves on but took them off to sign the visitors' book.

היו לי כפפות שחורות,

אבל הורדתי אותן כדי לחתום על ספר האורחים.

(צחוק)

(Laughter)

אני לובש מכנסיים שחורים, מגפיים שחורים,

I'm wearing black trousers and boots, I'm dressed completely in black.

אני לבוש כולי בשחור.

אני נכנס לבנק בשעה 10,

I go into the bank at 10am and go, "Hi, I'm Dave Birch,

אומר "היי, אני דייב ברץ',

יש לי פגישה בשלוש עם כך וכך."

I've got a 3 o'clock with so-and-so."

בטח. הם נותנים לי להיכנס.

הנה תג האורח שלי.

"Sure!" And they sign me in. There's my visitor's badge.

(Laughter)

(צחוק)

So this nonsense about "you've got to have real names on Facebook" and whatever,

אז הקשקוש הזה

שחייבים שיהיו שמות אמיתיים בפייסבוק וכל זה,

זה נותן לנו ביטחון מהסוג הזה.

that gets you that kind of security.

זה משיג לנו הצגה של אבטחה, במקום שאין בו אבטחה אמיתית.

That gets you "security theater,"

where there's no actual security,

but people are sort of playing parts in a play about security,

אבל אנשים כאילו משחקים תפקיד במחזה על אבטחה.

וכל עוד כולם משננים את הטקסטים שלהם,

and as long as everybody learns their lines,

כולם מרוצים.

everyone's happy.

אבל זו לא אבטחה אמיתית.

But it's not real security, right?

במיוחד כי אני שונא בנקים הרבה יותר מהמפגינים של ה- G20,

Especially because I hate banks more than the G20 protesters do,

כי אני עובד עבורם.

because I work for them.

אני יודע שהדברים הם הרבה יותר גרועים ממה שאותם חבר'ה חושבים.

I know that things are actually worse than these guys think.

(Laughter)

(צחוק)

אבל נניח שהייתי עובד לצד מישהו בבנק

But suppose I worked next to somebody in a bank

שעושה משהו,

who was doing something --

you know, they were like people who take the money from banks and don't ...

you know, they take the money ...

Oh -- "traders." That's the word I was thinking of.

נניח שהייתי יושב לצד סוחר נוכל

Suppose I was sitting next to a rogue trader,

ואני רוצה לדווח על זה למנהל הבנק.

and I want to report it to the boss of the bank.

So I log on to do a little whistleblowing.

אז אני מתחבר לרשת כדי לחשוף קצת שחיתות.

I send a message, "This guy's a rogue trader."

אני שולח הודעה, הבחור הזה הוא סוחר מושחת.

ההודעה הזו חסרת חשיבות

That message is meaningless

אם לא יודעים שאני סוחר בבנק.

if you don't know that I'm a trader at the bank.

אם ההודעה הזו יוצאת סתם ממישהו,

If that message just comes from anybody,

הערך האינפורמטיבי שלה הוא אפסי.

it has zero information value.

There's no point in sending that message.

אין טעם לשלוח את ההודעה הזו.

You have to know that I'm ...

But if I have to prove who I am,

אבל אם אני צריך להוכיח מי אני,

I'll never send that message.

אני אף פעם לא אשלח את ההודעה.

בדיוק כמו אותה אחות בית-חולים שמדווחת על מנתח שיכור.

It's just like the nurse in the hospital reporting the drunk surgeon.

That message will only happen if I'm anonymous.

ההודעה הזו תשלח רק אם אני אנונימי.

So the system has to have ways of providing anonymity in it,

אז המערכת חייבת להיות מסוגלת לספק אנונימיות שם,

otherwise, we don't get where we want to get to.

אחרת אנחנו לא נגיע לאן שאנחנו רוצים להיות.

So, four issues.

אז ארבע סוגיות. אז מה אנחנו עושים עם זה?

So what are we going to do about it?

ובכן, הנטיה שלנו

Well, what we tend to do about it

היא לחשוב על המרחב של אורוול.

is we think about Orwell-space.

And we try to make electronic versions of the identity card

ואנחנו מנסים לייצר גרסאות אלקטרוניות

לתעודת הזהות שנפטרנו מהם ב- 1953.

that we got rid of in 1953.

אז אנחנו חושבים שאם היה לנו כרטיס,

So we think if we had a card --

call it a Facebook login --

תקראו לזה התחברות לפייסבוק,

שמוכיח מי אנחנו,

which proves who you are,

and I make you carry it all the time,

ואני אחייב אתכם לשאת אותו אתכם כל הזמן

זה פותר את הבעיה.

that solves the problem.

וכמובן, בגלל כל אותן סיבות שפרטתי עכשיו,

And of course, for all those reasons I've just outlined, it doesn't,

זה לא, ולמעשה זה עלול

להחמיר כמה בעיות.

and it might make some problems worse.

ככל שמספר הפעמים שנידרש להציג את זהותנו האמיתית יגדל,

The more times you're forced to use your real identity,

במיוחד בעסקאות כספיות,

certainly in transactional terms,

the more likely that identity is to get stolen and subverted.

כך גובר הסיכוי שהזהות תגנב

המטרה היא להפסיק את השימוש של אנשים בזהות

The goal is to stop people from using identity

in transactions which don't need identity,

בעסקאות כספיות שלא מצריכות זהות,

which is actually almost all transactions.

שלמעשה אלו כל העסקאות.

כמעט כל העסקאות שאתם עושים

Almost all of the transactions you do are not "Who are you?"

לא עוסקות ב-מי אתם?

הן - האם מותר לך לנהוג במכונית,

They're "Are you allowed to drive the car?"

האם מותר לך להיכנס לביניין,

"Are you allowed in the building?" "Are you over 18?"

האם אתה מעל גיל 18,

etcetera, etcetera.

וכו' וכו'.

So my suggestion -- I, like James,

אז ההצעה שלי - אני כמו ג'ימס,

think that there should be a resurgence of interest in R and D.

חושב שצריך להתעורר עניין מחודש בתחומי המחקר והפיתוח.

I think this is a solvable problem.

אני חושב שזו בעיה פתירה.

יש מה לעשות עם זה.

It's something we can do about.

Naturally, in these circumstances, I turn to Doctor Who.

באופן טבעי, בנסיבות כאלו,

אני פונה "דוקטור הו"

Because in this --

כי כאן,

(Laughter)

כמו במקרים רבים אחרים בחיים,

as in so many other walks of life,

Doctor Who has already shown us the answer.

"דוקטור הו" כבר הראה לנו את התשובה.

So I should say, for some of our foreign visitors:

אז אני צריך להגיד

לכמה מאורחינו הזרים,

Doctor Who is the greatest living scientist in England --

"דוקטור הו" הוא המדען הכי גדול שחי באנגליה,

(Laughter)

(צחוק)

ומגדלור של אמת והארה עבור כולנו.

and a beacon of truth and enlightenment to all of us.

And this is Doctor Who with his "psychic paper."

וזה "דוקטור הו" עם הנייר העל-טבעי שלו.

Come on, you guys must have seen Doctor Who's "psychic paper."

נו, אתם בטוח ראיתם את הנייר העל-טבעי של "דוקטור הו".

You're not nerds if you say yes.

זה לא הופך אתכם לחנונים אם תגידו כן.

Who's seen Doctor Who's psychic paper?

מי ראה את הנייר העל-טבעי של "דוקטור הו"?

כן, נכון, אתם בטח למדתם בסיפריה כל הזמן.

Oh right, you were in the library the whole time studying, I guess.

זה מה שאתם רוצים להגיד לנו?

Is that what you're going to tell us?

הנייר העל-טבעי של "דוקטור הו"

Doctor Who's psychic paper is:

זה, כשאתה מציג את הנייר העל-טבעי,

when you hold up the psychic paper,

האנשים, במוח שלהם,

the person, in their brain,

sees the thing that they need to see.

רואים את מה שהם צריכים לראות.

So I want to show you a British passport,

אז אני רוצה להראות לכם דרכון בריטי,

I hold up the psychic paper,

אני מחזיק את הנייר העל-טבעי,

you see a British passport.

ואתם רואים דרכון בריטי.

אני רוצה להיכנס למסיבה,

I want to get into a party,

I hold up the psychic paper,

אני מציג את הנייר העל-טבעי,

ואני מראה לכם הזמנה למסיבה.

I show you a party invitation.

You see what you want to see.

אתם רואים מה שאתם רוצים לראות.

So what I'm saying is, we need to make an electronic version of that,

מה שאני אומר זה שאנחנו צריכים לעשות גרסה אלקטרונית של זה,

but with one tiny, tiny change,

אבל עם שינוי קטנטן אחד,

וזה שזה רק יראה לכם את הדרכון הבריטי

which is that it'll only show you the British passport

if I've actually got one.

אם באמת יש לי אחד כזה.

It'll only show you the party invitation if I actually have one.

זה יראה לך את ההזמנה למסיבה

רק אם באמת יש לי הזמנה.

It will only show you that I'm over 18 if I actually am over 18.

זה יראה לך שאני מעל גיל 18 רק אם אני באמת מעל גיל 18.

אבל לא שום דבר נוסף.

But nothing else.

So you're the bouncer at the pub, you need to know that I'm over 18.

אז אתם שומר הסף בפאב, אתם צריכים לדעת שאני מעל גיל 18,

Instead of showing you my driving license,

במקום להראות לכם את רישיון הנהיגה שלי,

which shows you I know how to drive,

שמראה לכם שאני יודע לנהוג,

what my name is, my address, all these kind of things,

את השם שלי, הכתובת שלי, וכל הדברים האלו,

אני מראה לכם את הנייר העל-טבעי שלי,

I show you my psychic paper,

and all it tells you is, am I over 18 or not.

וכל מה שהוא אומר לכם זה אם אני מעל 18 או לא.

טוב.

Right.

Is that just a pipe dream?

האם זה רק חלום באספמיא?

Of course not, otherwise I wouldn't be here talking.

כמובן שלא, אחרת לא הייתי עומד כאן ומדבר אתכם.

אז כדי להקים את זה ושזה יעבוד,

So, in order to build that and make it work,

I'm only going to name these things, I'll not go into them:

אני רק אזכיר את הדברים האלו בקצרה, אני לא אכנס לזה,

אנחנו צריכים תוכנית,

we need a plan,

which is, we're going to build this as an infrastructure

והיא שאנחנו עומדים להקים

כתשתית לשימוש כולם,

for everybody to use to solve all of these problems.

כדי לפתור את כל הבעיות האלו.

We're going to make a utility.

אנחנו נקים שירות,

The utility has to be universal, you can use it everywhere.

הוא חייב להיות אוניברסלי,

שאפשר להשתמש בו בכל מקום,

אני זורק לכם רק כמה הבזקים של הטכנולוגיה

I'm just giving you little flashes of the technology as we go along.

זה כספומט יפני.

That's a Japanese ATM,

the fingerprint template is stored inside the mobile phone.

תבנית טביעת האצבע מאוחסנת בטלפון הנייד.

So when you want to draw money out,

אז כשרוצים למשוך כסף,

שמים את הטלפון על הכספומט,

you put the phone on the ATM and touch your finger,

ונוגעים באצבע,

your fingerprint goes through to the phone,

טביעת האצבע עוברת אל הטלפון,

the phone says, "Yes, that's whoever,"

הטלפון מאשר שכן, זה מי שלא תהיה,

והכספומט נותן את הכסף.

and the ATM then gives you some money.

It has to be a utility that you can use everywhere.

זה חייב להיות כלי שירות שאפשר להשתמש בו בכל מקום.

It has to be absolutely convenient.

זה חייב להיות לגמרי נוח,

That's me going into the pub.

זה אני נכנס לפאב.

All the device on the door of the pub is allowed is:

כל מה שמותר למכשיר על דלת הפאב זה,

האם האדם הוא מעל גיל 18 והאם הוא לא מנוע-כניסה לפאב?

Is this person over 18 and not barred from the pub?

אז הרעיון הוא, מצמידים את תעודת הזהות לדלת,

And so the idea is, you touch your ID card to the door,

ואם הכניסה שלי מותרת, זה מציג את התמונה שלי,

and if I'm allowed in, it shows my picture,

if I'm not, it shows a red cross.

ואם הכניסה שלי אסורה, זה מראה איקס אדום.

It doesn't disclose any other information.

זה לא חושף שום מידע אחר.

אסור שיהיו לזה גאג'טים נוספים.

It has to have no special gadgets.

יש לכך רק משמעות אחת,

That can only mean one thing, following on from Ross's statement,

בהמשך להצהרה של רוס,

which I agree with completely: if it means no special gadgets,

שאני מסכים איתו לחלוטין.

אם המשמעות היא שאין גאג'טים נוספים,

זה חייב לפעול על טלפונים ניידים.

it has to run on a mobile phone.

זו הברירה היחידה שיש לנו.

That's the only choice we have, to make it work on mobile phones.

אנחנו חייבים להביא לכך שזה יעבוד על ניידים.

ישנם 6.6 מיליארד

There are 6.6 billion mobile phone subscriptions.

מנויים של ניידים.

הסטטיסטיקה הכי אהובה עלי,

My favorite statistic of all time: only 4 billion toothbrushes in the world.

יש רק 4 מיליארד מברשות שיניים בעולם.

זה אומר משהו.

That means something. I don't know what.

אני לא יודע מה.

(צחוק)

אני מסתמך על העתידנים שיגידו לי.

(Laughter)

I rely on our futurologists to tell me.

It has to be a utility which is extensible.

זה חייב להיות כלי בר-הרחבה.

אז זה חייב להיות משהו

So it has to be something that anybody could build on.

שכל אחד יכול להתבסס עליו.

כל אחד צריך להיות מסוגל להשתמש בתשתית הזו,

Anybody should be able to use this infrastructure;

לא צריך הרשאות, רישיון, מה שלא יהיה,

you don't need permissions, licenses, whatever.

Anyone should be able to write some code to do this.

כל אחד צריך להיות מסוגל לכתוב איזשהו קוד שיעשה את זה.

Well, you know what symmetry is, so you don't need a picture of it.

אתם יודעים מה זה סימטריה,

אז אתם לא צריכים תמונה של זה.

This is how we're going to do it.

ככה אנחנו נעשה את זה.

אנחנו נעשה את זה תוך שימוש בטלפונים,

We're going to do it using phones and mobile proximity.

ואנחנו נעשה שימוש

בקרבה סלולרית.

I'm going to suggest to you

אני אציע לכם

שהטכנולוגיה ליישום

the technology to implement Doctor Who's psychic paper is already here,

הנייר העל-טבעי של "דוקטור הו"

כבר כאן, ואם מי מכם

and if any of you have got one of the new Barclay's debit cards

מחזיק בכרטיס האשראי החדש של ברקלי

with the contactless interface on it,

עם הממשק ללא מגע,

יש לכם כבר את הטכנולוגיה הזו.

you've already got that technology.

אם אי פעם הייתם בעיר הגדולה,

Have you ever been up to the big city and used an Oyster card?

והשתמשתם בכרטיס אוייסטר,

זה נשמע לכם מוכר?

Does that ring a bell?

The technology already exists.

הטכנולוגיה כבר קיימת.

הטלפונים הראשונים

The first phones that have the technology built in --

שהטכנולוגיה הזו כבר מובנית בהם,

גוגל נקסוס, ה- S2,

the Google Nexus, the S II, the Samsung Wave 578 --

ה- Wifi 7.9 של סמסונג,

הטלפונים הראשונים שיש להם

the first phones that have the technology built into them are already in the shops.

את הטכנולוגיה מובנית

נמצאים כבר בחנויות.

אז הרעיון שאיש הגז

So the idea that the gasman can turn up at my mum's door,

יכול להופיע בפתח ביתה של אימי

and he can show my mum his phone,

והוא יכול להראות לה את הטלפון שלו,

and she can tap it with her phone,

והיא יכול לגעת בו עם הטלפון שלה,

והוא יראה ירוק אם הוא באמת מחברת הגז הבריטית

and it'll come up with green if he really is from British Gas

ויורשה להיכנס,

and allowed in,

והוא יראה אדום אם הוא לא,

and will come up with red if he isn't, end of story.

סוף הסיפור.

הטכנולוגיה לעשות את זה כבר קיימת.

We have the technology to do that.

ויותר מזה,

And what's more,

למרות שחלק מהדברים האלו נשמעו קצת לא אינטואיטיבים,

although some of those things sound a bit counterintuitive,

כמו להוכיח שאני מעל גיל 18 מבלי להוכיח מי אני,

like proving I'm over 18 without proving who I am,

הקריפטוגרפיה לעשות את זה לא רק שהיא קיימת,

the cryptography to do that not only exists,

היא מאוד מוכרת ומובנת היטב.

it's extremely well-known and well-understood.

חתימות דיגיטליות, שימוש במפתחות ציבוריים באישורים דיגיטליים,

Digital signatures, the blinding of public key certificates --

הטכנולוגיות האלו קיימות כבר די הרבה זמן,

these technologies have been around for a while,

פשוט לא היתה לנו דרך לארוז אותן יחד.

we've just had no way of packaging them up.

אז הטכנולוגיה כבר קיימת.

So the technology already exists.

We know it works.

אנחנו יודעים שזה עובד,

יש כמה דוגמאות לשימוש בטכנולוגיה הזו

There are a few examples of the technology being used

במקומות ניסויים.

in experimental places.

That's London Fashion Week,

זה שבוע האופנה בלונדון.

שם הקמנו מערכת עם O2,

where we built a system with O2.

זה עבור הפסטיבל האלחוטי בהייד פארק,

That's for the Wireless Festival in Hyde Park.

You can see the person's walking in with their VIP band,

אתם יכולים לראות את האנשים

נכנסים עם רצועת ה- VIP שלהם,

it's being checked by the Nokia phone that's reading the band.

רק בודקים אותה

עם טלפון נוקיה שקורא את הרצועה.

אני מציג את זה רק כדי להראות לכם

I'm only putting those up to show you these things are prosaic,

שהדברים האלו שיגרתיים,

הדברים האלו עובדים בסביבות האלו.

this stuff works in these environments.

הם לא צריכים להיות מיוחדים.

אז לסיכום, אני יודע שאתם יכולים לעשות את זה,

They don't need to be special.

So finally, I know that you can do this,

כי אם ראיתם את הפרק של "דוקטור הו",

because if you saw the Easter special of Doctor Who,

את הפרק המיוחד לחג הפסחא,

where he went to Mars in a bus --

שבו הוא נסע למאדים באוטובוס,

אני צריך שוב להגיד, עבור אותם תלמידים זרים,

I should say, again, for our foreign students:

that doesn't happen in every episode.

זה לא קורה בכל פרק.

זה היה מקרה מאוד מיוחד.

This was a very special case.

אז בפרק שבו הוא נוסע למאדים באוטובוס לונדוני,

So in the episode where he goes to Mars in a London bus --

אני לא יכול להראות לכם את הקטע,

I can't show you the clip,

בשל זכויות היוצרים השערוריתיות בסגנון המלכה אן

due to the outrageous restrictions of Queen Anne-style copyright

של ה- BBC,

by the BBC --

but in the episode where he goes to Mars in a London bus,

אבל בפרק שבו הוא נוסע למאדים באוטובוס,

Doctor Who is clearly shown getting onto the bus

"דוקטור הו" נראה בברור עולה לאוטובוס

ועם קורא הכרטיסים של Oyster

with the Oyster card reader

using his psychic paper.

משתמש בנייר העל-טבעי שלו.

Which proves that psychic paper has an NFC interface.

מה שמוכיח שלנייר העל-טבעי

Thank you very much.

יש ממשק טלפוני.

תודה רבה לכם.

(Applause)