Reed Kroloff: Architecture, modern and romantic

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

To be new at TED -- it's like being the last high-school virgin.

להיות חדש בטד -- זה כמו להיות הבתולה האחרונה בתיכון.

(Laughter)

(צחוק)

You know that all of the cool people are -- they're doing it.

אתה יודע שכל האנשים המגניבים -- הם עושים את זה.

And you're on the outside, you're at home.

ואתה בחוץ, אתה בבית.

You're like the Raspyni Brothers,

אתה כמו האחים רספיני,

where you've got your balls in cold water. And --

כשהביצים שלך במים קרים. ו --

(Laughter) --

(צחוק) --

you just play with your fingers all day. And then you get invited.

אתה פשוט משחק עם האצבעות שלך כל היום. ואז אתה מוזמן.

And you're on the inside, and it's everything you hoped it would be.

ואתה בפנים, וזה כל מה שחלמת שזה יהיה.

It's exciting and there's music playing all of the time

זה מרגש ויש מוזיקה שמתנגנת כל הזמן

and then suddenly it's over. And it's only taken five minutes.

ואז לפתע זה נגמר. וזה ארך רק חמש דקות.

And you want to go back and do it again.

ואתה רוצה לחזור ולעשות את זה שוב.

But I really appreciate being here. And thank you, Chris,

אבל אני באמת מתכבד להיות כאן. ותודה לך, כריס,

and also, thank you, Deborah Patton, for making this possible.

וגם, תודה לך, דבורה פאטון, על שאיפשרתם זאת.

So anyway, today we'll talk about architecture a little bit,

אז בכל מקרה, היום נדבר קצת על ארכיטקטורה

within the subject of creation and optimism.

במסגרת הנושא של בריאה ואופטימיות.

And if you put creation and optimism together,

ואם אתה שם בריאה ואופטימיות ביחד,

you've got two choices that you can talk about.

יש לך שתי בחירות שעליהן אתה יכול לדבר.

You can talk about creationism --

אתה יכול לדבר על הבריאתנות --

which I think wouldn't go down well with this audience,

מה שאני חושב שלא ילך טוב עם הקהל הזה,

at least not from a view where you were a proponent of it --

לפחות לא מהעמדה של תומך

or you can talk about optimisations, spelled the British way, with an S, instead of a Z.

או שאפשר לדבר על אופטמיזציה, לאיית זאת בדרך הבריטית, עם ס' במקום ז'.

And I think that's what I'd like to talk about today.

ואני חושב שעל זה אני רוצה לדבר היום.

But any kind of conversation about architecture --

אבל כל סוג של שיחה על ארכיטקטורה --

which is, in fact, what you were just talking about, what was going on here,

שהיא, למעשה, מה שאתם בדיוק מדברים עליו, מה שקורה כאן,

setting up TED, small-scale architecture --

לארגן את טד, אדריכלות בקנה מידה קטן-

at the present time can't really happen without a conversation about this,

כרגע לא ממש יכולה לקרות בלי שיחה על זה,

the World Trade Center, and what's been going on there, what it means to us.

"מרכז הסחר העולמי", ומה הולך שם, מה זה אומר לנו.

Because if architecture is what I believe it to be,

כי אם האדריכלות היא מה אני מאמין שהיא תהיה,

which is the built form of our cultural ambitions,

שהיא הצורה הבנויה של שאיפותינו התרבותיות,

what do you do when presented with an opportunity to rectify a situation

מה עליך לעשות כאשר מוצגת בפניך הזדמנות לתיקון מצב

that represents somebody else's cultural ambitions relative to us?

שמייצג שאיפות תרבותיות של מישהו אחר שמתייחסות אלינו?

And our own opportunity to make something new there?

וההזדמנות שלנו ליצור שם משהו חדש?

This has been a really galvanizing issue for a long time.

זהו כבר מזה זמן רב נושא מדורבן.

I think that the World Trade Center in, rather an unfortunate way,

אני חושב ש"מרכז הסחר העולמי" , אלא דרך ביש מזל,

brought architecture into focus

הביא את האדריכלות למיקוד

in a way that I don't think people had thought of in a long time,

בדרך שאני לא חושב שאנשים חשבו עליה מזה זמן רב,

and made it a subject for common conversation.

והפכו אותה נושא לשיחות ציבוריות.

I don't remember, in my 20-year career of practicing and writing about architecture,

אני לא זוכר, במשך 20 שנות הקריירה שלי בתרגול וכתיבה על אדריכלות,

a time when five people sat me down at a table

זמן שבו חמישה אנשים הושיבו אותי ליד שולחן

and asked me very serious questions about zoning, fire exiting,

ושאלו אותי שאלות רציניות מאוד אודות תכנון בניין ערים, יציאת חירום,

safety concerns and whether carpet burns.

בעיות בטיחות, ואם השטיחים דליקים.

These are just not things we talked about very often.

אלה הם דברים שפשוט לא דיברנו עליהם לעיתים קרובות כ"כ.

And yet, now, it's talked about all the time.

ובכל זאת, עכשיו, זה מדובר כל הזמן.

At the point where you can weaponize your buildings,

בנקודה שבה ניתן לחמש את המבנים,

you have to suddenly think about architecture in a very different way.

אתה פתאום צריך לחשוב על אדריכלות בצורה שונה מאוד.

And so now we're going to think about architecture in a very different way,

אז עכשיו אנחנו הולכים לחשוב על אדריכלות בצורה שונה מאוד,

we're going to think about it like this.

אנחנו הולכים לחשוב על זה ככה.

How many of you saw USA Today, today? There it is. Looks like that.

כמה מכם ראו היום את "יו.אס.איי טודיי"? הנה הוא . נראה כך.

There's the World Trade Center site, on the front cover.

ישנו אתר "מרכז הסחר העולמי", בחזית העתון.

They've made a selection.

הם עשו את הבחירה.

They've chosen a project by Daniel Libeskind,

שבחרו פרוייקט שתכנן דניאל ליבסקינד,

the enfant terrible of the moment of architecture.

הילד הנורא של אדריכלות הרגע .

Child-prodigy piano player, he started on the squeezebox,

ילד פלא בנגינה על פסנתר שהחל בנגינה על אקורדיון.

and moved to a little more serious issue, a bigger instrument,

ועבר לנושא קצת יותר רציני, כלי גדול יותר,

and now to an even larger instrument,

ועכשיו לכלי אפילו יותר גדול,

upon which to work his particular brand of deconstructivist magic,

שעליו הוא בונה את המותג המיוחד שלו של דה-קונסטרוקטיביזם קסום,

as you see here.

כפי שאתם רואים כאן.

He was one of six people who were invited to participate in this competition,

הוא היה אחד משישה אנשים שהוזמנו להשתתף בתחרות זו,

after six previous firms struck out

לאחר ש-6 חברות קודמות יצאו עם

with things that were so stupid and banal

דברים שהיו כל כך טיפשיים ובנאלים

that even the city of New York was forced to go,

שאפילו העיר ניו יורק נאלצה ללכת,

"Oh, I'm really sorry, we screwed up."

"הו, אני באמת מצטער, פישלנו."

Right. Can we do this again from the top,

טוב, אפשר לעשות זאת שוב מלמעלה,

except use some people with a vague hint of talent,

פרט לשימוש באנשים עם רמז מעורפל של כישרון,

instead of just six utter boobs like we brought in last time,

במקום רק שישה שוטים גמורים כמו שהבאנו בפעם האחרונה,

real estate hacks of the kind who usually plan our cities.

כרישי נדל"ן שבדרך כלל מתכננים את הערים שלנו.

Let's bring in some real architects for a change.

בואו ונביא כמה אדריכלים אמיתיים לשם שינוי.

And so we got this, or we had a choice of that. Oh, stop clapping.

וכך קיבלנו את זה, או שהיתה לנו ברירה של ההוא. או הפסיקו למחוא כפיים.

(Laughter)

(צחוק)

It's too late. That is gone.

כבר מאוחר מדי. זה כבר עבר.

This was a scheme by a team called THINK, a New York-based team,

זו היתה תוכנית על ידי צוות שנקרא "חושב" , צוות שיושב בניו יורק,

and then there was that one, which was the Libeskind scheme.

ואז היה האחד הזה , שהיה תוכנית ליבסקינד.

This one, this is going to be the new World Trade Center:

זה, זה עומד להיות מרכז הסחר העולמי החדש:

a giant hole in the ground with big buildings falling into it.

חור ענק באדמה עם בנייני ענק נופלים לתוכו.

Now, I don't know what you think, but I think this is a pretty stupid decision,

עכשיו, אני לא יודע מה אתם חושבים, אבל אני חושב שזו החלטה מטופשת למדי,

because what you've done is just made a permanent memorial to destruction

משום שמה שעשיתם אנדרטת קבע להרס

by making it look like the destruction is going to continue forever.

על-ידי זה שגרמתם לה להראות כמו הרס שעומד להימשך לנצח.

But that's what we're going to do.

אבל זה מה שאנחנו הולכים לעשות.

But I want you to think about these things

אבל אני רוצה שתחשבו על הדברים האלה

in terms of a kind of ongoing struggle that American architecture represents,

במונחים של סוג של המאבק המתמשך שהאדריכלות האמריקאית מייצגת,

and that these two things talk about very specifically.

וכי שני דברים מדברים עליה באופן ספציפי.

And that is the wild divergence in how we choose our architects,

וזו המבחר הגדול באופן שבו אנו בוחרים את האדריכלים שלנו,

in trying to decide whether we want architecture

בנסיון להחליט אם אנו רוצים אדריכלות

from the kind of technocratic solution to everything --

מן הסוג של פתרון טכנוקרטי לכל דבר -

that there is a large, technical answer that can solve all problems,

שיש תשובה גדולה, טכנית, שיכולה לפתור את כל הבעיות,

be they social, be they physical, be they chemical --

בין אם הן הם חברתיות, פיזיות, בין אם יהיו כימיות --

or something that's more of a romantic solution.

או משהו שהוא יותר סוג של פיתרון רומנטי.

Now, I don't mean romantic as in, this is a nice place to take someone on a date.

עכשיו, אני לא מתכוון רומנטי כמו, זהו מקום נחמד כדי לקחת אליו מישהו ליציאה.

I mean romantic in the sense of, there are things larger and grander than us.

אני מתכוון רומנטי במובן של, יש דברים גדולים ומרשימים יותר, מאשר אנחנו.

So, in the American tradition,

כך, במסורת אמריקאית,

the difference between the technocratic and the romantic,

ההבדל בין הטכנוקרטי והרומנטי

would be the difference between Thomas Jefferson's

יהיה ההבדל בין מערכות הצירים הקרטזיאניים של תומאס ג'פרסון

Cartesian grids spreading across the United States,

שמתפשטים על פני ארצות הברית,

that gives us basically the whole shape

שנותנים לנו למעשה את הצורה כולה

of every western state in the United States,

של כל מדינה מערבית בארצות הברית,

as a really, truly, technocratic solution, a bowing to the --

כפיתרון ממשי, אמיתי טכנוקרטי, באמת, מחווה ל --

in Jefferson's time -- current, popular philosophy of rationalism.

בתקופתו של ג'פרסון -- הפילוסופיה העכשווית הפופולריות של הרציונליזם.

Or the way we went to describe that later: manifest destiny.

או הדרך שבה יצאנו כדי לתאר זאת מאוחר יותר: יעוד גלוי.

Now, which would you rather be? A grid, or manifest destiny?

כעת, מי אתה מעדיף להיות? רשת, או יעוד גלוי?

Manifest destiny.

יעוד גלוי.

(Laughter)

(צחוק)

It's a big deal. It sounds big, it sounds important,

זהו עניין גדול. זה נשמע גדול, זה נשמע חשוב,

it sounds solid. It sounds American. Ballsy, serious, male.

זה נשמע מוצק. זה נשמע אמריקאי. עם ביצים, רציני, גברי.

And that kind of fight has gone on back and forth in architecture all the time.

ומאבק זה התנהל הלוך ושוב בארכיטקטורה כל הזמן.

I mean, it goes on in our private lives, too, every single day.

אני מתכוון, זה קורה גם בחיינו הפרטיים, מדי יום.

We all want to go out and buy an Audi TT, don't we?

כולנו רוצים לצאת ולקנות אאודי TT, לא כך?

Everyone here must own one, or at least they craved one

כל אחד כאן חייב שתהיה לו אחת כזו או לפחות משתוקק לכך

the moment they saw one.

ברגע שהם ראו אחת.

And then they hopped in it, turned the little electronic key,

ולאחר מכן הם התקדמו בתוכה, סובבו את המפתח האלקטרוני הקטן,

rather than the real key, zipped home on their new superhighway,

במקום את המפתח האמיתי, ונעו במהירות הביתה על האוטוסטרדה החדשה שלהם,

and drove straight into a garage that looks like a Tudor castle.

ונסעו ישר לתוך המוסך שנראה כמו טירה של בית טיודור.

(Laughter)

(צחוק)

Why? Why? Why do you want to do that?

למה? למה? למה אתם רוצים לעשות את זה?

Why do we all want to do that? I even owned a Tudor thing once myself.

מדוע כולנו רוצים לעשות את זה? אפילו לי היה פעם משהו טיודורי פעם.

(Laughter)

(צחוק)

It's in our nature to go ricocheting

זה בטבע שלנו לנתר

back and forth between this technocratic solution

הלוך ושוב בין פתרון טכנוקרטי זה

and a larger, sort of more romantic image of where we are.

ומשהו גדול יותר, סוג של דימוי יותר רומנטי של היכן אנחנו נמצאים.

So we're going to go straight into this.

כך אנחנו הולכים להיכנס ישר לתוך זה.

Can I have the lights off for a moment?

האם אפשר לכבות את האורות לרגע?

I'm going to talk about two architects very, very briefly

אני עומד לדבר על שני אדריכלים מאוד, מאוד בקצרה

that represent the current split, architecturally,

שמייצגים את הפיצול העכשווי, מבחינה ארכיטקטונית,

between these two traditions of a technocratic

בין שתי מסורות אלו של פתרון

or technological solution and a romantic solution.

טכנורטי או טכנולוגי, ופיתרון רומנטי.

And these are two of the top architectural practices in the United States today.

ואלה הם שניים מהאדריכלים שבפסגת האדריכלות בארה"ב.

One very young, one a little more mature.

אחד צעיר מאוד, אחת קצת יותר מבוגר.

This is the work of a firm called SHoP,

זוהי העבודה של חברה בשם "שופ" הסדנה),

and what you're seeing here, is their isometric drawings

ומה שאתם רואים כאן, הוא השרטוטים האיזומטרים שלהם

of what will be a large-scale camera obscura in a public park.

של מה שיהיה קמרה אובסקורה בקנה מידה גדול בפארק ציבורי.

Does everybody know what a camera obscura is?

האם מישהו יודע מהי קמרה אובסקורה?

Yeah, it's one of those giant camera lenses

כן, זוהי אחת מעדשות הענק של המצלמה

that takes a picture of the outside world --

שמצלמת תמונה של העולם החיצוני--

it's sort of a little movie, without any moving parts --

זהו מעין סרט קטן, ללא חלקים נעים כלשהם-

and projects it on a page, and you can see the world outside you as you walk around it.

ומקרין אותו על דף, וניתן לראות את העולם שמחוץ לכם כאילו אתם מטיילים בו.

This is just the outline of it, and you can see,

זהו רק התרשים של זה, ובאפשרותכם לראות,

does it look like a regular building? No.

האם זה נראה כמו בניין רגיל? לא.

It's actually non-orthogonal: it's not up and down,

זהו למעשה לא-אורטוגונלי: הוא לא מעלה ומטה,

square, rectangular, anything like that,

מרובע, מלבן, כל דבר שכזה,

that you'd see in a normal shape of a building.

שאתם תראו בצורה רגילה של בניין.

The computer revolution, the technocratic, technological revolution,

מהפכת המחשב, המהפכה הטכנוקרטית טכנולוגית,

has allowed us to jettison normal-shaped buildings,

אפשרה לנו להשליך מבנים בצורה רגילה,

traditionally shaped buildings, in favor of non-orthogonal buildings such as this.

מבנים בצורה מסורתית , לטובת מבנים שאינם אורטוגונלים כמו זה.

What's interesting about it is not the shape.

מה שמעניין בזה הוא לא עניין הצורה.

What's interesting about it is how it's made. How it's made.

מה שמעניין בזה הוא כיצד זה נעשה. איך זה נעשה.

A brand-new way to put buildings together,

דרך חדשה לגמרי כדי להקים בנינים,

something called mass customization. No, it is not an oxymoron.

משהו שנקרא קסטומיזציה המונית. לא, זה לא אוקסימורון.

What makes the building expensive, in the traditional sense,

מה שהופך את הבניין ליקר, במובן המסורתי,

is making individual parts custom, that you can't do over and over again.

הוא ייצור חלקים בודדים בהתאמה אישית, שאתה לא יכול לשוב ולעשות שוב ושוב.

That's why we all live in developer houses.

לכן אנחנו חיים בבנינים של יזמי נדל"ן.

They all want to save money by building the same thing 500 times.

הם כולם רוצים לחסוך כסף על-ידי בניית אותו הדבר 500 פעם .

That's because it's cheaper.

משום שזה זול יותר.

Mass customization works by an architect feeding into a computer,

עבודות קסטומיזציה המונית על-ידי אדריכל שמוזנות למחשב,

a program that says, manufacture these parts.

תוכנית שלפיה, מייצרים חלקים אלה.

The computer then talks to a machine --

המחשב לאחר מכן מדבר למכשיר --

a computer-operated machine, a cad-cam machine --

מכונה שמופעלת על-ידי מחשב, מכשיר תיב"ם-

that can make a zillion different changes, at a moment's notice,

שיכול לבצע אין סוף שינויים שונים, בהתראה של רגע,

because the computer is just a machine.

מכיוון שמחשב הוא פשוט מכשיר.

It doesn't care. It's manufacturing the parts.

שלא אכפת לו. הוא מייצר את החלקים.

It doesn't see any excess cost. It doesn't spend any extra time.

הוא לא רואה כל עודף עלות. הוא לא מבזבז זמן נוסף.

It's not a laborer -- it's simply an electronic lathe,

הוא אינו פועל ייצור - זה פשוט מחרטה אלקטרונית,

so the parts can all be cut at the same time.

כך שהחלקים יכולים כולם להיחתך באותו זמן.

Meanwhile, instead of sending someone working drawings,

בינתיים, במקום לשלוח למישהו שרטוטי עבודה,

which are those huge sets of blueprints that you've seen your whole life,

שהם סדרות ענק של שרטוטים שראיתם תמיד,

what the architect can do is send a set of assembly instructions,

מה שהאדריכל יכול לעשות הוא לשלוח סדרה של הוראות הרכבה,

like you used to get when you were a child,

כפי שנהגתם לקבל כשהייתם ילדים,

when you bought little models that said, "Bolt A to B, and C to D."

כשקניתם מודלים קטנים עם הוראות שאמרו: "הברג A ל- B, ו- C ל-D."

And so what the builder will get is every single individual part

וכך מה שיקבל הבנאי הוא כל חלק בודד יחיד

that has been custom manufactured off-site and delivered on a truck

שיוצר בהתאמה אישית מחוץ לאתר ונשלח במשאית

to the site, to that builder, and a set of these instruction manuals.

לאתר, לבנאי, וערכות הדרכה שכאלה.

Just simple "Bolt A to B" and they will be able to put them together.

פשוט רק "הברג A ל- B" והם יוכלו לחבר אותם יחד.

Here's the little drawing that tells them how that works --

הנה שרטוט קטן שאומר להם כיצד זה פועל --

and that's what will happen in the end.

וזה מה שיקרה בסוף.

You're underneath it, looking up into the lens of the camera obscura.

אתם מתחתיו, מסתכלים למעלה לתוך העדשות של הקמרה אובסקורה.

Lest you think this is all fiction, lest you think this is all fantasy, or romance,

אם אתם חושבים שכל זה בדיוני, שכל זה אינו אלא פנטזיה או רומנטיקה,

these same architects were asked to produce something

אותם אדריכלים התבקשו לייצר משהו

for the central courtyard of PS1, which is a museum in Brooklyn, New York,

עבור החצר המרכזית של PS1,שהוא מוזיאון בברוקלין, ניו יורק,

as part of their young architects summer series.

כחלק מסדרות הקיץ של אדריכלים צעירים.

And they said, well, it's summer, what do you do?

והם אמרו, טוב, זה קיץ, מה תעשו?

In the summer, you go to the beach.

בקיץ, באפשרותכם ללכת לחוף.

And when you go to the beach, what do you get? You get sand dunes.

וכשאתם הולכים לחוף, מה אתם מקבלים ? אתם מקבלים דיונות של חול.

So let's make architectural sand dunes and a beach cabana.

אז בואו ונעשה דיונות חול ארכיטקטוניות, ובקתת חוף.

So they went out and they modeled a computer model of a sand dune.

אז הם הלכו, ועיצבו דגם מחשב של דיונת חול.

They took photographs, they fed the photographs into their computer program,

הם צילמו תמונות, הם הזינו את הצילומים לתוך תוכנית המחשב שלהם,

and that computer program shaped a sand dune

ותוכנית מחשב זו עיצבה דיונת חול

and then took that sand dune shape and turned it into --

ולאחר מכן לקחו את אותה צורה של דיונת חול והפכו אותה ל -

at their instructions, using standard software with slight modifications --

בהתאם להוראות שלהם, באמצעות תוכנה רגילה עם שינויים קלים -

a set of instructions for pieces of wood.

סדרה של הוראות עבור חתיכות עץ.

And those are the pieces of wood. Those are the instructions.

ואלה הן פיסות העץ. אלו הן ההוראות.

These are the pieces, and here's a little of that blown up.

אלה הם החלקים, וזהו קצת מזה מוגדל.

What you can see is there's about six different colors,

מה שאתם רואים הוא שיש בערך שישה צבעים שונים,

and each color represents a type of wood to be cut, a piece of wood to be cut.

וכל צבע מייצג סוג של עץ לגזירה, פיסת עץ שיש לגזור.

All of which were delivered by flat bed, on a truck,

שכולם נשלחו על גבי משטח שטוח , במשאית,

and hand assembled in 48 hours by a team of eight people,

והורכבו ביד תוך 48 שעות על ידי צוות של שמונה אנשים,

only one of whom had ever seen the plans before.

שרק אחד מהם ראה אי פעם את התוכניות לפני כן.

Only one of whom had ever seen the plans before.

רק אחד מהם ראה את התוכניות לפני כן.

And here comes dune-scape, coming up out of the courtyard,

והנה מגיע מראה דיונה, בוקע מהחצר,

and there it is fully built.

והנה הוא בנוי לתפארת.

There are only 16 different pieces of wood,

יש רק 16 חלקים שונים של עץ,

only 16 different assembly parts here.

רק 16 חלקים שונים להרכבה כאן.

Looks like a beautiful piano sounding board on the inside.

נראה כמו תיבת תהודה יפה של פסנתר מבפנים.

It has its own built-in swimming pool, very, very cool.

יש לה בריכת שחיה מובנית, מאוד, מאוד מגניב.

It's a great place for parties -- it was, it was only up for six weeks.

זהו מקום נהדר למסיבות – זה היה, הוא עמד רק שישה שבועות.

It's got little dressing rooms and cabanas,

יש לו חדרי הלבשה קטנים ובקתות,

where lots of interesting things went on, all summer long.

שהמון דברים מעניינים התרחשו שם לאורך כל הקיץ.

Now, lest you think that this is only for the light at heart, or just temporary installations,

כעת, כדי שלא תחשבו שזה רק בשביל לשמח את הלב, או שאלה מתקנים זמניים בלבד,

this is the same firm working at the World Trade Center,

זוהי אותה חברה שעובדת במרכז הסחר העולמי,

replacing the bridge that used to go across West Street,

בהחלפת הגשר שחצה את רחוב ווסט,

that very important pedestrian connection

אותו חיבור חשוב מאד להולכי רגל

between the city of New York and the redevelopment of the West Side.

בין העיר ניו יורק והפיתוח מחדש של הצד המערבי.

They were asked to design, replace that bridge in six weeks,

הם התבקשו לעצב, להחליף גשר זה תוך שישה שבועות,

building it, including all of the parts, manufactured.

לבנות זאת, כולל כל חלקיו, שיוצרו.

And they were able to do it. That was their design,

הם היו יכולים לעשות זאת. זה היה העיצוב שלהם,

using that same computer modeling system

שימוש באותה מערכת מודלים ממוחשבת

and only five or six really different kinds of parts,

ורק באמת חמישה או שישה סוגים שונים של חלקים,

a couple of struts, like this, some exterior cladding material

כמה תומכות, כמו אלה, מעט חומר ציפוי חיצוני

and a very simple framing system

ומערכת מסגור פשוטה מאוד

that was all manufactured off-site and delivered by truck.

כל זה יוצר מחוץ לאתר ונשלח במשאית.

They were able to create that.

הם היו מסוגלים ליצור זאת.

They were able to create something wonderful.

הם היו מסוגלים ליצור משהו נפלא.

They're now building a 16-story building on the side of New York,

הם בונים עכשיו בנין בן 16 קומות בפאתי ניו יורק,

using the same technology.

באמצעות אותה טכנולוגיה.

Here we're going to walk across the bridge at night.

כאן אנחנו עומדים לחצות את הגשר בלילה.

It's self-lit, you don't need any overhead lighting,

יש לו תאורה עצמית, אין צורך בתאורה עילית,

so the neighbors don't complain about metal-halide lighting in their face.

כך שהשכנים לא מתלוננים על תאורת הליד שמאירה להם בפנים.

Here it is going across. And there, down the other side,

כאן זה הולך לרוחב. ושם, במורד הצד האחר,

and you get the same kind of grandeur.

ומקבלים את אותו סוג של פאר.

Now, let me show you, quickly, the opposite, if I may.

עכשיו, הרשו לי להציג בפניכם, במהירות, את ההפך, אם יורשה לי.

Woo, pretty, huh. This is the other side of the coin.

ווי, יפה, הא. זה הצד השני של המטבע.

This is the work of David Rockwell from New York City,

זוהי העבודה של דייויד רוקוול מ-ניו יורק,

whose work you can see out here today.

שאת עבודתו באפשרותכם לראות כאן היום.

The current king of the romantics, who approaches his work

המלך העכשווי של הרומנטיקנים,שגישתו לעבודתו

in a very different fashion.

שונה מאוד.

It's not to create a technological solution, it's to seduce you

זה לא כדי ליצור פתרון טכנולוגי, זה כדי לפתות אותך

into something that you can do, into something that will please you,

למשהו שאתה יכול לעשות, למשהו שיגרום לך הנאה,

something that will lift your spirits,

משהו שירומם את הרוח,

something that will make you feel as if are in another world --

משהו שיגרום לך להרגיש כאילו אתה נמצא בעולם אחר -

such as his Nobu restaurant in New York,

כמו המסעדה שלו נובו בניו-יורק,

which is supposed to take you from the clutter of New York City

שאמורה לקחת אתכם מהאנדרלמוסיה של ניו יורק

to the simplicity of Japan and the elegance of Japanese tradition.

לפשטות של יפן ולאלגנטיות של המסורת היפנית.

"When it's all said and done, it's got to look like seaweed," said the owner.

"כאשר הכל נאמר ונעשה, זה צריך להיראות כמו אצות," אמר הבעלים.

Or his restaurant, Pod, in Philadelphia, Pennsylvania.

או המסעדה שלו, "פוד" (תרמיל), בפילדלפיה, פנסילבניה.

I want you to know the room you're looking at is stark white.

אני רוצה שתדעו שהחדר שאתם מביטים בו הוא לבן למשעי.

Every single surface of this restaurant is white.

כל משטח ומשטח של המסעדה הזו הוא לבן.

The reason it has so much color is that it changes using lighting.

הסיבה שיש כל כך הרבה צבע היא שזה משתנה באמצעות תאורה.

It's all about sensuality. It's all about transforming.

זה הכל בעניין של חושניות. כל זה הוא בעניין של טרנספורמציה.

Watch this -- I'm not touching any buttons, ladies and gentlemen.

הביטו בזה -- אני לא אני נוגע בשום לחצנים, גבירותי ורבותי.

This is happening by itself.

זה קורה מעצמו.

It transforms through the magic of lighting.

זה משתנה באמצעות הקסם של התאורה.

It's all about sensuality. It's all about touch.

הכל כאן בעניין של חושניות. בעניין של מגע.

Rosa Mexicano restaurant, where he transports us to the shores of Acapulco,

מסעדת "רוזה מכסיקנו", שבו הוא מוביל אותנו לחופי אקפולקו,

up on the Upper West Side,

למעלה-באפר ווסט סייד,

with this wall of cliff divers who -- there you go, like that.

עם קיר של קופצים מצוקים -- הנה, ככה.

Let's see it one more time.

בואו ונראה אותו פעם נוספת.

Okay, just to make sure that you've enjoyed it.

אוקיי, רק כדי לוודא שנהניתם מזה.

And finally, it's about comfort, it's about making you feel good

ולבסוף, זה בענין של נוחות, זה אמור להרגיש טוב

in places that you wouldn't have felt good before.

במקומות שבהם לא היית מרגיש טוב לפני כן.

It's about bringing nature to the inside.

זה על הכנסת הטבע פנימה.

In the Guardian Tower of New York, converted to a W Union Square --

בגרדיאן טאואר של ניו יורק, שהוסב ל-W יוניון סקוור--

I'm sorry I'm rushing -- where we had to bring in the best horticulturists in the world

אני מצטער שאני ממהר- היכן שהיינו צריכים להביא את הגננים הטובים ביותר בעולם

to make sure that the interior of this dragged the garden space

כדי לוודא כי הפנים של זה גרר את שטח הגן

of the court garden of the Union Square into the building itself.

של גינת החצר של היוניון סקוור לתוך הבניין עצמו.

It's about stimulation.

מדובר בסטימולציה.

This is a wine-buying experience simplified by color and taste.

זוהי חוויה פשוטה של קניית יין על-פי צבע וטעם.

Fizzy, fresh, soft, luscious, juicy, smooth, big and sweet wines,

יינות תוססים, חדשניים, רכים,חושניים, עסיסיים, חלקים גדולים ומתוקים,

all explained to you by color and texture on the wall.

הכל מוסבר לכם על-ידי צבע ומרקם על הקיר.

And finally, it's about entertainment, as in his headquarters

ולבסוף, זה בעניין של בידור, כמו במפקדה שלו

for the Cirque du Soleil, Orlando, Florida,

עבור "סירק דה סוליי" (קרקס השמש), אורלנדו, פלורידה,

where you're asked to enter the Greek theater,

שבו תתבקש להכנס לתיאטרון היווני,

look under the tent and join the magic world of Cirque du Soleil.

להסתכל תחת האוהל ולהצטרף לעולם הקסם של ה"סירק דה סוליי".

And I think I'll probably leave it at that. Thank you very much.

אני חושב שכנראה אשאיר זאת כאן. תודה רבה מאד.