Tomás Saraceno: Would you live in a floating city in the sky? (with English subtitles) | TED

Translator: Camille Martínez

תרגום: Yael Ring עריכה: Ido Dekkers

This is my favorite place on earth,

זה המקום הכי אהוב עלי בעולם,

Salar de Uyuni in Bolivia.

סלאר דה אויוני (מדבר המלח) בבוליביה.

And when it's covered in a thin layer of water,

וכאשר הוא מכוסה בשכבה דקה של מים,

it reflects the clouds.

העננים משתקפים בהם.

There are days when you feel as if you're floating among the clouds.

ויש ימים בהם אתם יכולים להרגיש כאילו אתם צפים

בין העננים.

But there are days when the horizon disappears;

אבל ישנם ימים בהם האופק נעלם;

there's no longer a top or a bottom.

בהם אין למעלה או למטה.

You feel immersed in something bigger.

צד אחד מרגיש שקוע

ואחר נראה עצום.

It was there that one night I woke up from a dream,

ולילה אחד

התעוררתי באמצע חלום

and I saw that the stars were also reflected on the water.

וראיתי את השתקפות הכוכבים במים.

And that wasn't a dream.

וזה לא היה חלום;

It was as if you could walk among the stars.

כאילו יכולתי ללכת על הכוכבים.

With every step I took, the stars reverberated under my feet.

בכל צעד שלקחתי הכוכבים רעדו תחת רגלי.

It was like I was floating in the universe among clouds of galaxies.

כאילו צפתי ברחבי היקום

בין ענני גלקסיות.

But what's floating there today are not just clouds of galaxies

אבל מה שצף היום זה לא רק ענני גלקסיות,

but also clouds of plastic.

אלא גם עננים מפלסטיק.

These are the footprints we're leaving on the planet.

ואלה העקבות שאנחנו מותירים אחרינו בכדור הארץ.

They're signs of an era

הם שאריות של עידן

in which the behavior of some humans is making a global impact

שבו התנהגות של כמה בני אדם

היא בעלת השפעה עולמית על מערכות אקולוגיות יבשתיות.

on our ecosystems.

This era is called the Anthropocene.

והעידן הזה נקרא "האנתרופוקן".

There's also another type of toxic clouds that float in the air,

ישנם כמה סוגים אחרים של עננים רעילים, מזהמים,

שצפים באוויר.

like the ones that form from carbon dioxide emissions

כמו אלה שנוצרו מפליטות של דו תחמוצת הפחמן;

and from the burning of fossil fuels -- oil, carbon, gas --

שריפת דלקי מאובנים, נפט, פחם וגז;

clouds that, when we see them,

עננים, שכשאנחנו רואים אותם,

pollute our dreams.

הם מזהמים את החלומות שלנו.

I don't know about all of you,

אני לא יודע אם אתם, אבל...

but I've always dreamed of floating among the clouds.

אני תמיד חולם שאני צף בין עננים

Maybe today we can imagine together other types of clouds,

והיום אולי נדמיין ביחד סוגים אחרים של עננים,

clouds we can live with.

כמה עננים שאנחנו יכולים לחיות איתם.

If you're wondering about that photo, I'll explain:

עכשיו, אם אתה שואלים על התמונה, אני חייב להבהיר:

it looks like a collage or photomontage -- something weird.

זה נראה כמו קולאז', פוטומונטאז', דבר מוזר.

No; it's reality.

לא, זה אמיתי.

But sometimes I ask myself: What is reality?

אבל יש פעמים אני תוהה: מהי המציאות?

According to Alexander Kluge:

כמו שאמר אלכסנדר קלוגה:

"Human beings are not interested in reality.

"ישנם בני האדם שאינם מתעניינים במציאות;

They can’t be; it’s part of the human essence.

זה לא יכול להיות.

זה חלק מהמהות האנושית שלהם.

They have desires.

יש להם משאלות.

These desires are totally opposed to any form of reality.

והשאיפות האלה מנוגדות לחלוטין לכל צורה של מציאות;

They prefer to lie

הם מעדיפים לרמות

than to become divorced from their desires."

לפני שייפרדו ממשאלותיהם".

But how can we learn to float among the clouds?

אבל איך אתם יכולים ללמוד לצוף בין העננים?

As an artist, I thought we could start building a flying museum.

אם כן, אני כאמן,

חושב שאנחנו יכולים להתחיל לבנות

מוזיאון מעופף.

You're probably wondering: With plastic bags?

ואז הם שואלים, בעזרת שקיות ניילון?

In 2007, with a community of people all over the world,

בשנת 2007, יחד עם קהילה גלובלית של אנשים ברחבי העולם,

we began to collect used plastic bags --

התחלנו לאסוף שקיות ניילון משומשות -

not new ones.

הן לא היו חדשות.

And we washed them,

אותן שטפנו,

we cut them up,

חתכנו אותן,

we glued them together,

והצבנו אותן

and we began to draw on them,

והתחלנו לצייר עליהן,

creating a huge canvas.

כך שנוצרה יצירת בד ענקית.

We made a collection of drawings,

אנו יוצרים אוסף של ציורים,

of personal stories

של סיפורים אישיים

and of friendships.

ושל ידידות.

And when you join them,

וכאשר אנחנו מצרפים את כולם יחד

bend them and fold them,

מכופפים ומקפלים אותם

it creates a space full of air.

נוצר חלל מלא של אוויר,

When the sun comes up from the horizon,

וכשהשמש זורחת,

the museum rises up to the sky.

המוזיאון פורח בשמיים.

That's why we call it, "The Aero-Solar Museum."

לכן קראנו לזה "מוזיאון אירו-סולארי",

And from this simple idea,

ומרעיון פשוט זה

we learned how to float in the air in a radically new way,

למדנו לצוף באוויר בדרך חדשה לחלוטין,

without using any type of fuel.

ללא שימוש בכל סוג של דלק.

The difference in temperature between the interior and the exterior

וההבדל בטמפרטורה

בין הפנים לחוץ

is what makes us rise up.

זה מה שגורם לנו להמריא.

That way,

אז, בדרך זו

we don't use fossil fuels or helium or hydrogen;

אנחנו לא משתמשים בדלקים מאובנים לא הליום ולא מימן;

we don't use solar panels

אנחנו לא משתמשים בפאנלים סולאריים,

or batteries or motors.

לא סוללות, ולא מנועים.

We discovered a way that's simple, clean and accessible to the whole world

מצאנו דרך פשוטה ונקייה ונגישה לכולם

to lift ourselves up.

כדי שתוכל להמריא.

I remember when I was at NASA in 2009 with 120 engineers.

אני זוכר כשביקרתי בנאס"א ב2009

עם 120 מהנדסים.

You guys know, too, when you go up in a plane,

אתם יודעים במטוסים שלהם:

the control panels are gigantic.

לוחות הבקרה הם ענקיים

And what we're doing is really complex,

וזה עסק מאוד מאוד מסובך.

and when I started coming in with the plastic bags, saying,

וכשהגעתי עם שקיות הניילון,

"But we have a different way ..."

"אבל אנחנו יכולים להשתמש בדרך אחרת ..."

people had a hard time understanding the concept.

אנשים עדיין קשה להם להבין את זה.

Seeing the power of this idea,

וכשהם ראו את הכוח שמאחורי הרעיון הזה,

we started to initiate a new era;

התחלנו לדמיין עידן חדש:

one that would leave behind the violence of the Anthropocene

עדין בו האלימות של האנתרופוקן תישאר מאחור

and give way to a new era,

כיוון שנכנסו לעידן חדש,

which we call the "Aerocene" --

לו אנו קוראים "אירוקן".

an era of ecological awareness,

עידן של מודעות אקולוגית

in which we learn to float together, live together in the air,

בו נלמד לעוף יחד

לחיות באוויר,

and come to an ethical commitment

להגיע למחויבות אתית לסביבה ולכדור הארץ.

with the atmosphere and with planet earth.

That's why I've brought this backpack today.

בשביל זה הבאתי את התרמיל הזה היום.

Let's see ...

בואו תראו.

OK. This is a balloon that we also refer to as a sculpture.

טוב, זה גלובוס

שגם אנחנו קוראים לזה מתקן.

And if it's sunny out tomorrow, we can go out and fly --

ואם מחר יהיה יום שטוף שמש,

נוכל להטיס אותו ...

though, no, the weather in Vancouver isn't --

כן, בוונקובר זאת לא העונה --

(Laughter)

(צחוק)

it's not very ...

זאת לא עונה מאוד...

very favorable.

מאוד טובה.

So, what other features does it have?

ובכן, מה עוד יש לו כאן?

יש לו כמה חיישנים שכאשר הוא זז

It has sensors that, when it moves,

make sort of drawings in the air.

הם יוצרים מעין רישומים באוויר.

It also has other sensors.

ויש לו גם חיישנים אחרים

I always think that first you have to feel it,

ואני תמיד חושב: קודם אתה צריך להרגיש ואז אנחנו יכולים למדוד את זה.

and then you can measure it;

you need to hear the sounds of the atmosphere,

להרגיש את הקולות של הסביבה

of the climate, of the hot air,

האקלים, האוויר החם,

in order to then measure the ozone,

ואז אפשר למדוד את האוזון

the carbon dioxide.

פחמן דו חמצני;

We're developing these sensors

החיישנים שאנו מפתחים

together with different communities all over the world

יחד עם קהילות שונות מסביב לעולם מיועדים

in order to reconnect with the climate, the temperature and the environment,

להתחבר מחדש עם מזג האוויר, עם הטמפרטורה והסביבה,

because there are other species in the air;

כי יש מינים שונים של חיים.

in these excursions towards the atmosphere,

כי במסעות האלה לתוך האטמוספירה

we're not alone.

אנחנו לא לבד;

The air is full of clouds of life.

האוויר מלא עננים של חיים.

We live at the bottom of an ocean of air.

אנחנו חיים בתחתית האוקיאנוס של האוויר.

And this same sculpture,

וזה אותו מתקן - זה, לא אחר -

this exact one in my hands,

שאני מחזיק בידי,

flew 375 miles -- 12 hours -- from Germany to Poland,

הוא טס מרחק של 600 ק"מ, 12 שעות מגרמניה לפולין

on a fuel-free trip.

במסע נטול דלק,

But it wasn't free from crossing borders.

כי אנחנו לא יכולים לחצות גבולות;

The trip was much more complicated than what we imagined;

מסע הרבה יותר מסובך ממה שאנו יכולים לדמיין.

air space is as regulated and militarized

המרחב האווירי הוא מוסדר כל כך וצבאי

as land space.

כמו על פני האדמה.

To fly using the winds, the heat of the sun

אנחנו מנווטים עם הרוחות, עם חום השמש

and the radiant energy of the earth

ועם הקרינה של כדור הארץ

is complex and beautiful.

זה דבר מורכב ויפה.

But even more complex will be getting the permits

אבל זה עדיין מורכב יותר לבקש היתרים

to cross the air space of each of the different countries

לחצות את המרחבים האוויריים

של כל אחת מהמדינות

that we fly over using wind.

מעליהן אנחנו טסים עם הרוחות.

At COP21, the Paris Climate Conference,

במהלך ועידת האקלים, COP21 בפריז,

we presented these spherical sculptures

הצגנו את המתקנים הכדוריים האלה

that could transport us all over the world.

שיכול להטיס אותנו מסביב לעולם.

But how can we fly using the wind to arrive at our destination?

אבל איך נוכל לשוט עם הרוח

כדי להגיע אל היעד שלנו?

Together with MIT, we developed a program

יחד עם MIT, פיתחנו תוכנית

that predicts how we can navigate the wind highways.

שתנבא איך נוכל לנווט בכבישים המהירים של הרוחות.

For example, if I had to return to Berlin from Vancouver,

לדוגמה, אם הייתי צריך לחזור מוונקובר לברלין,

the first thing I would need to do is choose an altitude.

הדבר הראשון שאני צריך לעשות היא לבחור גובה.

At different altitudes, there are different directions

בגבהים שונים יש כיוונים שונים

ומהירויות שונות.

and different speeds.

The red line is tomorrow and the orange, the day after tomorrow.

הקו האדום הוא מחר; התפוז, העבר, והנה אני הולך.

And there it goes.

כפי שאנו רואים, היום הטוב ביותר לחזור לברלין

You can see, the best day to fly back to Berlin --

so now, traveling using only wind --

ואם אנחנו טסים עם הרוחות בלבד,

is in six days.

זה יקח לנו שישה ימים.

And we can get to 105 miles from the center of Berlin

ונחתנו 170 ק"מ ממרכז ברלין

without burning a single drop of fuel,

מבלי שרפנו טיפה אחת של דלק,

being transported only by wind currents.

רק באמצעות שימוש בזרמי הרוחות.

So we thought that these trajectories that we drew with the wind

וככה אנחנו חושבים

שהמסלולים האלה שאנחנו מציירים עם הרוח

could become signatures, declaring "Independence from Fossil Fuels Day."

יכולים להפוך לקבועים

כדי שנוכל להכריז על יום העצמאות שלנו מדלקי מאובנים.

More and more of us are experiencing the air

יותר ויותר אנחנו רואים את האוויר

in a different way.

בדרך אחרת

You're all familiar with Earth Day.

וכפי שאתם מכירים את "יום כדור הארץ"

We think we should also celebrate Air Day:

ככה אנחנו חושבים שנוכל לחגוג את "יום האוויר":

it's a pact that we make with the earth,

הסכם שאנחנו חותמים עם כדור הארץ,

an ethical commitment to the atmosphere.

מחויבות אתית לסביבה.

But let's keep thinking and dreaming.

אבל בואו נמשיך לחשוב ולחלום.

We've learned that the bigger the sculptures are,

למדנו שככל שהמתקנים גדולים יותר,

the more weight they can lift.

הם יכולים לשאת יותר משקל.

Remember,

זכרו

they rise up only with hot air that's been heated by the sun.

הם מתרוממים רק באמצעות אוויר חם

וחום השמש.

Using this approach, we can learn to build gardens in the air.

בדרך זו, אנחנו יכולים ללמוד לבנות גנים באוויר.

Could we one day live in a garden the size of the earth?

האם נוכל לחיות יום אחד בגן בגודל של כדור הארץ?

Could we live in an ecosystem floating among the clouds?

האם נוכל לחיות במערכת אקולוגית צפה בעננים?

Answering these questions isn't just a technological challenge;

כדי לענות על שאלות אלה

זה לא רק אתגר טכנולוגי,

it's a way to reexamine the freedom of movement between countries,

זאת דרך לבחון מחדש

חופש התנועה בין מדינות

and of overcoming the political, social, cultural and military restrictions

להתמודד עם מגבלות פוליטיות, חברתיות, תרבותיות וצבאיות

of contemporary societies.

של חברות עכשוויות,

Because in the end,

כי, בסופו של דבר,

the air belongs to everybody

האוויר שייך לכולם, ואינו נתון לריבונות כלשהי.

and doesn't answer to any government.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And like we said earlier,

וכפי שאמרנו קודם,

our imagination is the force that allows us to create these places.

דרוש דמיון, הכוח שיכול לגרום לנו

ליצור מקומות כאלה.

This is an installation I did

זהו מתקן

at the Metropolitan Museum of Art in New York.

שהצבתי במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק,

It asks the question:

שבו אנו יכולים לדמיין

What might these transnational spaces be like?

כיצד יראו אותם מרחבים בין-לאומיים.

And once we inhabit those spaces, we need to learn how to move within them,

וברגע שאנחנו מקימים מקומות האלה,

עלינו ללמוד לנוע בהם;

to walk among the clouds,

ללכת בין העננים,

where every movement affects everyone else's movements;

מקום בו כל תנועה משפיעה על האופן שבו אחרים זזים;

the body weight and proximity between people

משקל הגוף

והקרבה בין אנשים גורמת לחלל

will cause the space to expand ...

להתרחב

or contract.

ולהתכווץ.

There we are, suspended 72 feet in the air.

והנה אנחנו, תלויים בגובה 22 מטר.

When two or more people get too close together,

וכאשר שני אנשים או יותר התקרבו זה לזה יותר מדי,

even those farthest away are affected --

אפילו האנשים הרחוקים ביותר בסופו של דבר הושפעו,

everyone falls to the same spot.

כולם נופלים ביחד.

These are fragile ecosystems.

אלה הן מערכות אקולוגיות שבריריות.

And it's between these spheres that we build nets that connect us.

וזה מבין התחומים שבהם אנו בונים רשתות

שמחברות אותנו.

There are moments when we have to face the void,

ישנם רגעים

בהם אנו עומדים מול הריק

and fear can paralyze us.

והפחד עלול לשתק אותנו.

One of the most beautiful things about this exhibit

אחד הדברים היפים ביותר של מתקן זה

is the sense of solidarity generated

היא הסולידריות שנוצרת

when we face these new "aero-graphs."

כאשר אנחנו בתוך ה"אירו-גרף" החדש.

Finally,

לסיום,

let me tell you one last story.

תנו לי לספר לכם סיפור אחד אחרון.

On July 16, 1945,

ב-16 ביולי 1945

on the White Sands of New Mexico,

בחולות הלבנים של ניו מקסיקו

an atomic bomb was detonated for the first time.

נערך הפיצוץ הראשון של פצצת אטום.

As a result of this explosion,

כתוצאה מהפיצוץ הזה, ענן של חלקיקים רדיואקטיבים

a cloud of radioactive particles disseminated all over the earth,

התפשט בכל רחבי כדור הארץ

marking the beginning of the Anthropocene era.

וסימן את תחילת עידן האנתרופוקן.

Seventy years later, on November 8, 2015,

שבעים שנה מאוחר יותר, ב-8 בנובמבר 2015,

in the same place,

באותו המקום,

another event occurred.

אירע אירוע נוסף.

For the first time in history,

בפעם הראשונה בהיסטוריה,

we lifted a person into the air using only the sun,

אנחנו יכולים להעלות אדם לאוויר באמצעות חום השמש בלבד,

without burning any fossil fuels.

ללא כל שריפה של דלק מאובנים כלשהו.

As the sun rose up above the horizon,

כשהשמש עלתה,

we rose up, too,

גם אנחנו עלינו באוויר

silently,

בצורה שקטה,

slowly,

לאט, בלי פיצוצים.

with no explosions.

We felt as if gravity had been inverted;

זה היה כאילו כוח הכבידה התהפך;

it wasn't pulling us toward the center of the earth,

במקום למשוך אותנו למרכז כדור הארץ,

but toward the universe.

הוא מרים אותם לעבר היקום.

If Neil Armstrong said, when he walked on the moon,

ואם ניל ארמסטרונג, כשנחת על הירח, אמר:

"That's one small step for man,

"זהו צעד קטן לאדם,

one giant leap for mankind,"

אך צעד גדול לאנושות."

perhaps what we ought to ask ourselves is:

אולי מה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו:

What steps do we need to take today?

מהם הצעדים עלינו לעשות היום?

In the Aerocene era,

בעידן האירוקן,

our steps are much smaller, but radically different;

הצעדים שלנו הם מאוד קטנים,

אבל קיצוניים במיוחד;

they're steps that began with a bag full of air and wishes,

צעדים שהתחילו עם שק מלא אוויר

ומשאלות,

but that can carry us to independence from fossil fuels

אבל הם יכולים לקחת אותנו

לקראת חירות מדלקים מאובנים

and the opportunity to celebrate Air Day;

כדי לחגוג את "יום האוויר";

steps that won't leave footprints on other planets

צעדים שאינם משאירים עקבות על כוכבי לכת אחרים

until we've learned to walk in the atmosphere of this one.

עד שנלמד

לפעול לפי רעיון זה.

The landscapes are tiny

אלה הם יעדים מינימליים

and the steps are tiny,

וכמה צעדים מינימליים,

but I hope we can take them together.

אבל אני מקווה שנוכל ללכת אותם ביחד.

And I'm sure that these steps will lead us much further than the moon,

ואני בטוח שצעדים אלה ייקחו אותנו

הרבה מעבר לירח,

so we can learn to float with our feet on the ground.

וכך נוכל ללמוד לצוף עם הרגליים על כדור הארץ.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)