Itamar Mann: A new approach to defending the human rights of migrants | TED Fellows

תרגום: Or Sinai עריכה: Ido Dekkers

[SHAPE YOUR FUTURE]

[עצבו את העתיד שלכם]

A decade ago,

לפני עשור,

after a peaceful revolution toppled the longtime Tunisian dictator Ben Ali,

לאחר שמהפכה שלווה הפילה את הדיקטטור הוותיק בן-עלי ששלט בתוניס,

I was sitting in an orange grove outside of Athens, Greece.

ישבתי בחורשה כתומה מחוץ לאתונה, יוון.

Undocumented migrants were hiding there.

מהגרים לא רשומים התחבאו שם.

I came to interview them

באתי לראיין אותם

about human rights abuses they had suffered while entering Europe.

לגבי הפרת זכויות אדם שהם חוו בזמן שנכנסו לאירופה.

One of them, a Tunisian fellow in a leather jacket, explained.

אחד מהם, בחור תוניסאי בג’קט עור, הסביר.

The people who overthrew Ben Ali,

האנשים שהפילו את בן-עלי,

they want democracy and a dignified life.

הם רצו דמוקרטיה וחיים מכובדים.

“We, who have crossed the Mediterranean, want democracy and a dignified life.”

“אנחנו, שחצינו את הים התיכון, רוצים דמוקרטיה וחיים מכובדים.”

What is the difference?

מה ההבדל?

The migrant is a kind of revolutionary.

המהגר הוא סוג של מהפכן.

This idea stuck with me

הרעיון הזה נשאר איתי

and informed my work as a lawyer and a scholar ever since.

ועיצב את העבודה שלי כעורך דין וכתלמיד מאז.

As Middle Eastern revolutions turned into civil wars,

כשמהפכות מזרח-תיכוניות נהפכו למלחמות אזרחים,

the refugee crisis unfolded in the Mediterranean.

משבר הפליטים נפרש במזרח התיכון.

This exacerbated political pressures against asylum seekers.

זה החריף את הלחץ הפוליטי נגד מחפשי מקלט.

Initially, the European Court of Human Rights

בתחילה, בית המשפט האירופאי לזכויות אדם

took a strong stand against border violence.

אימץ עמדה נוקשה לגבי אלימות בגבולות.

In 2012, the court decided

ב- 2012, בית המשפט החליט

that Italy cannot turn asylum seekers back from the Mediterranean

שאיטליה לא יכולה להפנות בחזרה מחפשי מקלט מהים התיכון

to dangerous Libyan territory, without first hearing them.

לטריטוריה לובית מסוכנת, בלי לשמוע אותם קודם.

The human rights community cheered.

הקהילה לזכויות אדם הריעה.

I was not one of those who cheered.

אני לא הייתי אחד מאלה שהריעו.

In my scholarship,

במסגרת הלימודים שלי,

I predicted that this kind of decision could also generate bad results.

חזיתי שסוג כזו של החלטה יכולה לגרום לתוצאות רעות.

States determined to enforce their own borders

מדינות שנחושות לאכוף את הכניסה אליהן

could turn back asylum seekers

יכולות להפנות בחזרה מחפשי מקלט

even before they enter the supervision of their own courts.

אפילו לפני שהם נכנסים להשגחת בתי המשפט שלהם.

I was regretfully correct.

לצערי הרב צדקתי.

In recent years,

בשנים אחרונות,

the Italians have relied on Libyan militias to do their dirty work.

האיטלקים נסמכו על מליציות לוביות שיעשו בשבילן את העבודה השחורה.

So eager are some European governments

ממשלות אירופאיות מסוימות כל כך נחושות

to ditch their own human rights obligations,

להפר את התחייבויות זכויות האדם שלהן עצמן,

they've equipped and armed Libyan militia,

שהן מימנו וחימשו מיליציה לובית,

ignoring their rampant use of torture.

בהתעלמות מהשימוש הנרחב שלה בעינויים.

This is also why, since January 2014,

לכן גם, מאז ינואר 2014,

more than 34,000 migrants have died by drowning in the Mediterranean.

יותר מ34,000 מהגרים מתו מטביעה בים התיכון.

And since COVID-19 began,

ומאז שהתחילה מגפת הקורונה,

the militarized border in the Mediterranean

הגבול הצבאי בים התיכון

has become in some ways even more extreme.

נעשה במובנים מסויימים אפילו יותר קיצוני.

But how does the militarized border cause deaths by drowning?

אבל איך הגבול הצבאי גורם למוות על ידי טביעה?

I'd like to illustrate by a reference to a case I'm currently working on.

הייתי רוצה להדגים בעזרת דוגמה מתוך מקרה עליו אני עובד כרגע.

On November 6, 2017,

בשישי לנובמבר, 2017,

a group of asylum seekers left the Libyan coast

קבוצה של מחפשי מקלט עזבה את החוף הלובי

and traveled through the Mediterranean, hoping to reach Europe.

ושטה דרך הים התיכון, בתקווה להגיע לאירופה.

As the overcrowded boat started to break down,

כשהסירה הצפופה מדי התחילה להתפרק,

they sent a distress signal,

הם שלחו אות מצוקה, ותחת חוק בינלאומי,

and under international law,

states are obligated to facilitate the rescue of vessels in distress.

מדינות מחויבות לעזור לחלץ כלי שיט במצוקה.

Now, a strange confrontation followed.

עכשיו, עימות מוזר התרחש.

Two vessels, not one,

שני כלי שיט, לא אחד,

came to pick up the asylum seekers in distress.

באו לאסוף את מחפשי המקלט במצוקה.

One of them was sailing under a European flag,

אחד מהם הפליג תחת דגל אירופאי,

its crew in civilian clothing.

עם צוות בבגדים אזרחיים.

The other was a Libyan vessel with its crew armed

השני היה כלי שיט לובי עם צוות חמוש

and in the very uniform of the government that these people had fled.

ובמדים של הממשלה ממנה האנשים האלה ברחו.

For the asylum seekers, the choice was clear.

בשביל מחפשי המקלט, הבחירה הייתה ברורה.

Many jumped into the water,

רבים קפצו למים,

determined at all costs not to let the Libyans pick them up.

נחושים לא לתת ללובים לאסוף אותם בכל מחיר.

Twenty people drowned,

עשרים אנשים טבעו,

victims of a contemporary struggle for liberation across borders.

קורבנות של מאבק עכשווי חוצה גבולות לשחרור.

What I didn't predict a few years back

מה שלא צפיתי כמה שנים קודם

was the courageous response of civil society volunteers

היה התגובה האמיצה של מתנדבים מהחברה האזרחית

such as members of Sea-Watch,

כמו חברים בארגון “משמרת הים”

who have literally inserted their bodies between the Libyan forces

שמילולית, חצצו עם גופם בין הכוחות הלובים

and the migrants in the water.

למהגרים במים.

Crucially, they've also brought back images

הם הביאו גם תמונות בעלות חשיבות עליונה

from cameras on board and body cams.

ממצלמות על הסיפון ומצלמות גוף.

These images allowed my colleagues,

התמונות האלה אפשרו לשותפי לעבודה,

Charles Heller and Lorenzo Pezzani

צ’ארלס הלר ולורנזו פזאני

to visually reconstruct the events of November 2017.

לשחזר ויזואלית את אירועי נובמבר 2017.

When they came to my team and me

כשהם באו אל הצוות שלי ואליי

asking that we go back to the European Court of Human Rights,

וביקשו שנחזור לבתי המשפט האירופאים לזכויות אדם,

I was hesitant.

הייתי מהוסס.

States always have ways to circumvent progressive human rights decisions,

למדינות תמיד יש דרכים לעקוף החלטות מתקדמות בנוגע לזכויות אדם,

but the evidence spoke for itself.

אבל הראיות דיברו בעד עצמן.

With my colleagues Violeta Moreno-Lax and Loredana Leo,

ביחד עם עמיתי ויולט מורנו-לקס ולורדנה לאו

we filed the case at the European Court of Human Rights.

הגשנו את התיק בבית המשפט האירופאי לזכויות אדם.

We argue that Italy, as well as Europe,

טענו שאיטליה, כמו גם אירופה,

cannot rely on Libyan militia to sidestep their own accountability.

לא יכולה להסתמך על מליציה לובית כדי להתחמק מהאחריות שלה.

On a high level of generality,

בצורה הכי כללית,

the question is when is a point of contact established

השאלה היא מתי החיבור בין אדם הזקוק להגנה

between a person in need of protection

and a state that can protect them.

ומדינה שיכולה לספק את ההגנה הזו, מתרחש.

I've called this moment the human rights encounter.

קראתי לרגע זה מפגש זכויות האדם.

It is a dramatic moment

זהו רגע דרמטי.

in which legal commitments are put to an existential test.

שבו מחויבויות משפטיות מושמות למבחן קיומי.

It's not about human rights law generally,

זה לא נוגע בחוק זכויות אדם בכללי,

but a particular person in a particular time.

אלא איש מסוים בזמן מסוים.

About simple commitments we have to each other as persons.

על מחויבויות פשוטות שיש לנו אחד כלפי האחר כאנשים.

It is not merely by chance that the sea becomes the environment

זה לא סתם במקרה שהים נהפך לסביבה

for this large-scale struggle for liberation across borders.

של המאבק הגדול של שחרור סביב גבולות.

As for the court, it has recognized the human rights encounter,

ובכל הנוגע לבית המשפט, הוא זיהה את מפגש זכויות האדם,

when it's physical and direct.

כשהוא פיזי וישיר.

In the case I just told you about,

במקרה שהרגע סיפרתי לכם עליו,

we go further.

אנחנו ממשיכים קדימה.

Even when mediated by technology or by proxy forces,

אפילו כאשר זה מטווח על ידי הטכנלוגיה או על ידי כוחות מיופי כוח,

the underlying commitments to human rights should not change.

המחויבויות הבסיסיות של זכויות האדם לא צריכות להשתנות.

In my organization, the Global Legal Action Network,

בארגון שבו אני עובד, רשת פעולה חוקית גלובלית,

we pursue this case I told you about

אנחנו עוסקים במקרה שסיפרתי לכם עליו

as part of a strategic litigation program.

כחלק מתוכנית אסטרטגית של התיידנות.

We consider international law and the laws of many countries.

אנחנו לוקחים בחשבון את החוק הבינלאומי והחוקים של מדינות רבות.

We collaborate with researchers

אנחנו משתפים פעולה עם חוקרים.

and activists who use cutting edge technologies

ופעילים שמשתמשים בטכנלוגיות מתקדמות

to document violations across many borders.

על מנת לתעד הפרות סביב גבולות רבים.

As war, persecution and climate change continue,

כשמלחמות, רדיפה ושינוי אקלים נמשכים,

we believe this strategy will redefine the future of human rights lawyering.

אנחנו מאמינים שהאסטרטגיה הזו תגדיר מחדש את העתיד של עריכת הדין של זכויות אדם

The future of human rights lawyering

העתיד של עריכת הדין של זכויות אדם

is not only about a struggle against one corrupt leader or another.

הוא לא רק על מאבק נגד מנהיג אחד מושחת או אחר,

It's also about questions concerning

הוא על שאלות שנוגעות

how do we all inhabit this planet together?

באיך אנחנו מאכלסים את הפלנטה הזו יחד?

Thank you.

תודה.