Why you should love gross science | Anna Rothschild

Did you know that one of the first fertility drugs

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Roni Ravia

האם ידעתם שאחת מתרופות הפריון הראשונות

was made from the pee of Catholic nuns,

הוכנה מפיפי של נזירות קתוליות,

and that even the Pope got involved?

ושאפילו האפיפיור היה מעורב בכך?

So, this is totally true.

זאת אמת לאמיתה.

Back in the 1950s, scientists knew that when women enter menopause,

בשנות ה-50 של המאה ה-20 המדענים ידעו שבגיל המעבר

they start releasing high levels of fertility hormones in their urine.

הנשים מתחילות להפריש בשתן רמות גבוהות של הורמון פריון.

But there was this doctor named Bruno Lunenfeld,

אבל רופא אחד, ברונו לוננפלד,

תהה אם יוכל לבודד את ההורמונים האלה מהשתן

who wondered if he could actually isolate those hormones from the urine

and use it to help women who are having trouble getting pregnant.

ולסייע בעזרתו לנשים שהתקשו להיכנס להריון.

Obviously, the problem with this was that in order to test this idea,

הבעיה שלו היתה כמובן שכדי לבדוק את הרעיון הזה

he needed a lot of pee from older women.

הוא נזקק להמון פיפי של נשים מבוגרות.

And that is not an easy thing to find.

ואת זה, לא קל למצוא.

So he and his colleagues got special permission from the Pope

אז הוא ועמיתיו השיגו היתר מיוחד מהאפיפיור

to collect gallons and gallons of urine

לאסוף המוני ליטרים של שתן

from hundreds of older Catholic nuns.

ממאות נזירות קתוליות מבוגרות.

And in doing so,

וכך הוא אכן הצליח לבודד הורמונים

he actually isolated hormones

שמשמשים עד היום כדי לעזור לנשים להרות,

that are still used to help women get pregnant today,

אם כי היום אפשר לייצרם באופן מלאכותי במעבדה

though now, they can be synthesized in a lab,

וכבר אין צורך בכמויות של פיפי.

and gallons of pee aren't necessary.

So why am I standing up here,

אז מדוע אני עומדת כאן

telling this wonderfully intellectual audience about nun pee?

ומספרת לקהל האינטלקטואלי והנפלא הזה על פיפי של נזירות?

כי אני עיתונאית לענייני מדע ומפיקת מולטימדיה

Well, I'm a science journalist and multimedia producer,

who has always been fascinated by gross stuff.

שהוקסמה תמיד מדברים מגעילים.

הם כה מקסימים אותי, עד שיצרתי סדרת סרטוני "יו-טיוב" שבועית

So fascinated, in fact, that I started a weekly YouTube series

בשם "מדע מגעיל",

called "Gross Science,"

all about the slimy, smelly, creepy underbelly

שעוסקת כולה בדברים הריריים, המסריחים, המבחילים והבלתי נעימים

של הטבע, הרפואה והטכנולוגיה.

of nature, medicine and technology.

Now, I think most of us would agree

אני חושבת שכולנו יכולים להסכים

that there's something a little gross about pee.

שיש משהו קצת מגעיל בפיפי.

הרי אנו לא אוהבים לדבר על זה

You know, it's something that we don't really like to talk about,

ומקפידים שהאקט עצמו ייעשה בפרטיות.

and we keep the act of doing it very private.

But when Lunenfeld peered into the world of pee,

אבל כשלוננפלד הציץ לתוך עולם הפיפי,

הוא גילה משהו מועיל מאד לאנושות.

he discovered something deeply helpful to humanity.

And after a year and a half of making my show,

ואחרי שנה וחצי של הפקת הסדרה שלי,

I can tell you that very often when we explore the gross side of life,

אוכל לומר לכם שלעתים קרובות מאד, כשאנו חוקרים את הצד המגעיל של החיים,

we find insights that we never would have thought we'd find,

אנו מגיעים לתובנות שמעולם לא חשבנו שנמצא

and we even often reveal beauty that we didn't think was there.

ולעתים קרובות מוצאים יופי שלא חשבנו שקיים.

I think it's important for us to talk about gross things for a few reasons.

לדעתי, חשוב שנדבר על דברים מגעילים מכמה סיבות.

קודם כל, הדיבור על דברים מגעילים

So, first of all, talking about gross stuff

is a great tool for education,

הוא כלי חינוכי מעולה,

and it's an excellent way to preserve curiosity.

ודרך מצוינת לשמור על סקרנות.

To explain what I mean,

כדי להסביר למה כוונתי,

why don't I tell you a little bit about what I was like as a child?

אולי אספר לכם מעט על עצמי, כילדה?

הייתי מה שהייתם מכנים "ילדה מגעילה".

So, I was what you might call a gross kid.

למעשה, אהבתי למדע

In fact, my love of science itself

נולדה מכך שהורי קנו לי ערכת כימיה להכנת רפש

began when my parents bought me a slime chemistry set

and was then only enhanced

והיא העמיקה כשערכתי ניסויים מגעילים בשיעורי הביולוגיה בכיתה ו'.

by doing gross experiments in my sixth-grade biology class.

We did things like, we swabbed surfaces around our classroom

למשל, היינו דוגמים משטחים בכיתה

and cultured the bacteria we'd collected,

ועושים תרביות של החיידקים שאספנו,

ביתרנו צנפות ינשופים,

and we dissected owl pellets,

which are these balls of material that are undigested that owls barf up,

כלומר, כדוריות חומר לא-מעוכל שינשופים מקיאים,

and it's really kind of gross and awesome and cool.

וזה ממש מגעיל ומעולה ומגניב.

Now, the fact that I was obsessed with gross stuff as a kid

העובדה שהייתי מרותקת לדברים מגעילים כילדה

איננה משהו מהפכני.

is not so revolutionary.

You know, lots of kids are really into gross things,

המון ילדים אוהבים דברים מגעילים,

like playing in dirt or collecting beetles or eating their boogers.

כמו לשחק בבוץ, לאסוף חיפושיות או לאכול גושים מהאף.

And why is that?

ומדוע?

I think really little kids are like little explorers.

אני חושבת שילדים ממש קטנים הם כמו גששים קטנים.

They just want to experience as much as they can

הם פשוט רוצים להתנסות בכל

and don't have any idea about the relative acceptability

ואין להם מושג כמה מקובל

לגעת בפרת משה רבנו לעומת חרק מסריח.

of touching a ladybug versus a stinkbug.

They just want to understand how everything works

הם פשוט רוצים להבין איך הכל עובד

and experience as much of life as they can.

ולחוות כמה שיותר מהחיים.

And that is pure curiosity.

זאת סקרנות טהורה.

But then adults step in,

אבל אז מתערבים המבוגרים

and we tell kids not to pick their noses and not to touch the slugs or toads

ואנו אומרים לילדים לא לחטט באף ולא לגעת בחשופיות או בקרפדות

or whatever else they find in the backyard,

או בכל מה שהם מוצאים בחצר האחורית כי הם מגעילים.

because those things are gross.

And we do that in part to keep kids safe, right?

וחלקית, אנו עושים זאת כדי לשמור על בטחונם, נכון?

Like, maybe picking your nose spreads germs

למשל, חיטוט באף עלול להפיץ חיידקים

and maybe touching that toad will give you warts,

ונגיעה בקרפדה עלולה לגרום למחלות עור,

אם כי אני לא חושבת שזה נכון.

even though I don't actually think that's true.

You should feel free to touch as many toads as you want.

תרגישו חופשי לגעת בכמה קרפדות שתרצו.

אז בשלב מסוים, כשהילדים גדלים קצת,

So at a certain point, when kids get a little bit older,

there's this way that engaging with gross stuff

המגע עם הדברים המגעילים

isn't just about curiosity,

כבר איננו סקרנות בלבד,

it's also about, sort of, finding out where the limits are,

אלא, כמובן, נסיון לבדוק מהם הגבולות,

pushing the boundaries of what's OK.

לדחוק את הגבולות של מה שמותר.

אז הרבה ילדים בגיל מסוים יערכו תחרויות גרעפסים

So, lots of kids of a certain age will have burping competitions

or competitions to see who can make the grossest face.

או תחרויות של הפרצוף הכי מגעיל.

And they do that in part because it's a little bit transgressive, right?

הם עושים זאת חלקית כי זה קצת מרדני, נכון?

But there's another layer to why we define stuff as gross.

אבל יש רובד נוסף לכך שאנו מגדירים משהו כמגעיל.

As humans, we've sort of extended the concept of disgust to morality.

אנו, בני האדם, החלנו את תפישת הגועל גם על תחום המוסר.

So, the psychologist Paul Rozin would say

הפסיכולוג פול רוזין היה אומר

that many of the things we categorize as gross

שרבים מהדברים שאנו מסווגים כמגעילים

are things that reminds us that we're just animals.

הם דברים שמזכירים לנו שאנו רק בעלי-חיים.

דברים כמו נוזלי גוף וסקס,

These are things like bodily fluids and sex

and physical abnormalities and death.

ומוזרויות גופניות ומוות.

And the idea that we're just animals can be really unsettling,

והרעיון שאנו רק בעלי-חיים יכול להיות מטריד מאד,

because it can be this reminder of our own mortality.

כי זאת עשויה להיות תזכורת להיותנו בני-תמותה.

And that can leave many of us with this deep existential angst.

וזה עלול להותיר בכולנו חרדה קיומית עמוקה.

Rozin would say that there's this way

רוזין טוען שבאופן זה, הגועל וההימנעות מדברים מגעילים

in which disgust and the avoidance of gross things

becomes not just a way to protect our bodies,

הופכים לא רק לאמצעי לגונן על הגוף

it becomes a way to protect our souls.

אלא גם לאמצעי להגנה על הנפש.

I think at a certain point, kids really begin to internalize

לדעתי, בשלב מסוים ילדים מתחילים באמת להפנים

this link between disgusting things and immorality.

את הזיקה שבין דברים מגעילים לבין חוסר-מוסריות.

And while I don't have any concrete data to back up this next idea,

ולמרות שאין לי נתונים מוצקים לתמוך ברעיון הבא,

I think that for a lot of us, it happens around the time we hit puberty.

אני חושבת שלרבים מאיתנו, זה קורה סביב גיל הבגרות המינית.

And you know -- yeah, I know.

ואתם יודעים - כן, אני יודעת. [אני בגיל הבגרות המינית]

So during puberty, our bodies are changing,

בזמן הבגרות המינית גופנו משתנה,

and we're sweating more, and girls get their periods,

אנו מזיעים יותר, הבנות מקבלות את המחזור,

and we're thinking about sex in this way that we never did before.

ואנו חושבים על סקס כפי שלא חשבנו עד אז.

And through the human capacity for abstraction,

ויכולת ההפשטה האנושית גורמת לבושה להתעורר בנו.

this shame can settle in.

אנו לא בהכרח רק חושבים,

So we don't necessarily just think,

"Oh, my goodness, something really gross is happening to my body!"

"אוי ואבוי, משהו ממש מגעיל קורה לגוף שלי!"

We think, "Oh my God, maybe I'm gross.

אלא, "אוי ואבוי. אולי אני מגעילה.

And maybe that means that there's something bad or wrong about me."

"ואולי זה אומר שמשהו לא בסדר או בעייתי אצלי."

The thing is, that if you de facto associate gross stuff with immorality,

העניין הוא שאם מקשרים בפועל דברים מגעילים עם חוסר-מוסריות,

you lose a huge part of your curiosity,

מאבדים חלק גדול מהסקרנות,

because there is so much out there in the world

כי העולם מלא וגדוש בדברים קצת מגעילים.

that is a little bit gross.

Like, think about going for a walk in the woods.

למשל, הבה נחשוב על טיול ביער.

You could just pay attention to the birds and the trees and the flowers

אפשר לשים לב רק לציפורים, לעצים ולפרחים

and that would be fine,

וזה בסדר גמור.

but in my view, you'd be missing a bigger and more awesome picture

אבל בעיני, מחמיצים כך את התמונה הגדולה והנהדרת יותר

of life on this planet.

של החיים עלי אדמות.

There are cycles of decay that are driving forest growth,

ישנם מחזורי רקבון שמעודדים את הצמיחה ביער,

and there are networks of fungus beneath your feet

ומתחת לרגליכם משתרעות רשתות של פטריות

that are connecting literally all of the plants around you.

שממש מחברות בין כל הצמחים סביבכם.

That's really amazing.

זה באמת מדהים.

So I feel like we should be talking about gross stuff early and often

לכן, לדעתי עלינו לדבר על דברים מגעילים מוקדם ולעתים קרובות עם צעירים,

with young people,

so they feel like they're actually allowed to claim this bigger picture

כדי שירגישו שמותר להם להיות חלק מהתמונה הכוללת

of life on our planet.

של החיים עלי אדמות.

The good news is that for many of us, the fascination with gross stuff

הבשורות הטובות הן שעבור רבים מאיתנו, הקסם שבדברים המגעילים

doesn't exactly go away,

לא בדיוק מתפוגג:

we just kind of pretend like it's not there.

אנו רק מעמידים פנים שהוא איננו.

But truthfully, we all spend sort of a big part of our lives

אך למען האמת, כולנו מבלים חלק גדול מחיינו

בעצם הנסיון שלא להיות מגעילים.

just trying not to be gross.

When you really think about it,

כשחושבים על זה,

we're sort of just like bags of fluids and some weird tissues

כולנו פשוט שקי נוזלים וכמה רקמות משונות

surrounded by a thin layer of skin.

המוקפים בשכבת עור דקה.

And to a certain extent,

ובמידה מסוימת,

multiple times a day, whether consciously or subconsciously,

פעמים רבות במשך היום, במודע או שלא במודע,

I need to remind myself not to fart publicly.

עלי להזכיר לעצמי שלא להפליץ בציבור.

(Laughter)

(צחוק)

You know, we're desperately trying to avoid being gross all the time,

אנו מנסים נואשות להימנע מלהיות מגעילים כל הזמן,

so I think many of us take this kind of voyeuristic delight

ולכן לדעתי רבים מאיתנו מפיקים תענוג מציצני

in learning about gross things.

מלמידה על דברים מגעילים.

This is certainly true of kids;

זה בוודאי נכון אצל ילדים;

the number of middle school teachers who show my videos

מספר המורים בחטיבות הביניים שמקרינים את הסרטונים שלי בשיעורי המדע

in their science classes

is a testament to that.

מהווה עדות לכך.

But I think it's totally true of adults, too.

אבל לדעתי זה נכון לגמרי גם אצל מבוגרים.

You know, I think we all love hearing about gross stories,

אני חושבת שכולנו אוהבים לשמוע סיפורים מגעילים

because it's a socially acceptable way to explore the gross side of ourselves.

כי זאת דרך מקובלת מבחינה חברתית לחקור את הצד המגעיל שלנו.

But there's this other reason

אבל יש לדעתי סיבה נוספת

that I think talking about gross stuff is so important.

לכך שחשוב כל-כך לדבר על דברים מגעילים.

A while back, I made a video on tonsil stones -- sorry, everyone --

לפני זמן-מה הכנתי סרטון על אבנים בשקדים - מבקשת את סליחתכם -

which are these balls of mucus and bacteria and food

כדורים עשויים מריר, חיידקים ושאריות מזון

that get lodged in your tonsils and they smell really terrible,

שמשתכנים בשקדים ומסריחים מאד,

sometimes you cough them up and it's like -- it's awful.

לפעמים הם נפלטים בשיעול וזה-- זה איום ונורא.

ורבים מאד התנסו בזה.

And many, many people have experienced this.

But many of the people who have experienced this

אבל רבים מאלה שעברו את זה

לא מצאו פורום לדבר על זה.

haven't really had a forum to talk about it.

והיום, הסרטון שיצרתי הוא הכי פופולרי שלי.

And today, this video that I made is my most popular video.

It has millions of views.

יש לו מיליוני צפיות.

(Laughter)

(צחוק)

And the comment section for that video became sort of like a self-help section,

ואזור התגובות של הסרטון הפך למעין מדור עזרה עצמית,

where people could talk about their tonsil stone experiences

שבו אנשים יכולים לספר על התנסותם באבני שקדים

and, like, tips and tricks for getting rid of them.

ולתת עצות ושיטות להיפטר מהם.

And I think it became this great way for people to talk about something

ולדעתי זה סיפק לאנשים אפשרות נהדרת לדבר על משהו

שמעולם לא חשו בנוח לדבר עליו בגלוי.

that they'd never felt comfortable taking about publicly.

וזה מעולה, כשמדובר במשהו טפשי כמו אבני שקדים,

And that is wonderful when it's about something as goofy as tonsil stones,

אבל קצת עצוב שלסרטון יכולה להיות השפעה כזו

but it's a little sad when a video can have an effect like that

when it's about something as common as periods.

כשמדובר במשהו נפוץ כמו מחזור.

בפברואר האחרון פרסמתי סרטון בנושא הווסת,

Last February, I released a video on menstruation,

and to this day, I am still getting messages

ועד היום אני ממשיכה לקבל מסרים

from people around the globe who are asking me about their periods.

מנשים בכל העולם ששואלות אותי בקשר למחזור שלהן.

There are a lot of young people -- and some not-so-young people -- out there,

מדובר בהמון צעירות וגם כמה לא הכי צעירות,

who are worried that what's happening to their bodies

שמודאגות מכך שמה שקורה לגופן

is somehow not normal.

הוא איכשהו לא נורמלי.

And, of course, I always tell them that I am not a medical professional,

ואני כמובן מקפידה לומר שאני לא אשת מקצוע בתחום הרפואה,

and that, if possible, they should talk to a doctor.

ושבמידת האפשר עליהן לפנות לרופאה.

But the truth of the matter is that everyone should feel comfortable

אבל האמת היא שלכולם צריך להיות נוח לפנות לרופא בקשר לגוף שלהם.

talking to a doctor about their own bodies.

And that's why I think it's really important for us

ולכן אני חושבת שמאד חשוב

שנתחיל דו-שיח על דברים מגעילים בגיל מוקדם מאד,

to start this dialogue about gross stuff from a pretty early age,

so we can let our kids know

כדי ללמד את הילדים

that it's alright to have agency over your own body

שזה בסדר לקחת אחריות על גופם ובריאותם.

and over your own health.

יש סיבה נוספת לכך

There's another reason that talking to your doctor

שחשוב מאד לדבר עם רופאים על בריאות ועל דברים מגעילים.

about your health and gross stuff

is really, really important.

Doctors and the scientific community can only address issues

הרופאים והקהילה המדעית יכולים להתייחס לבעיות

when they know there's something to address.

רק כשהם יודעים שיש בעיות שדורשות התייחסות.

So one of the really interesting things I learned

ואחד הדברים המעניינים מאד שלמדתי

כשהכנתי את הסרטון בנושא המחזור,

while making the video on periods,

is that I was talking to this one scientist who told me

היה כששוחחתי עם מדענית שאמרה לי

there's actually still a lot we don't know about periods.

שיש הרבה מאד דברים שאיננו יודעים בנוגע למחזור.

There's a lot of basic research that still hasn't been done.

יש המון חקר בסיסי שטרם נעשה.

In part, that's just because there weren't a lot of scientists in the field

חלקית, פשוט משום שאין הרבה מדעניות שפועלות בתחום

who were women, to ask questions about it.

ומעלות שאלות בנושא הזה.

And it's also not a topic that women talk about publicly.

וזה גם איננו נושא שנשים מדברות עליו בפומבי.

So there's this gap in what we know,

כלומר, יש חור בהשכלה שלנו,

just because no one was there to ask a question.

רק בגלל שלא נשאלו שאלות.

There's one final reason that I think talking about gross stuff is so important,

וסיבה אחרונה לכך שכל-כך חשוב לדעתי לדבר על דברים מגעילים,

and that's because you just never know what you're going to find

היא שלעולם אין לדעת מה תמצאו

when you peel back all those layers of disgustingness.

כשתקלפו את כל שכבות הגועל.

So, take the California brown sea hare.

קחו למשל את ארנבון הים הקליפורני.

This is a sea slug that squirts this lovely, bright purple ink

זאת חשופית ימית שמתיזה דיו יפה בצבע סגול-בהיר

לעבר כל יצור שמנסה לטרוף אותה.

at any creature that tries to eat it.

But it also happens to be one of the kinkiest creatures

אבל זהו גם אחד היצורים הכי קינקיים בכל ממלכת החי.

in the animal kingdom.

So these guys are hermaphrodites,

החבר'ה האלה הם אנדרוגינוסים,

כלומר, יש להם איברי מין זכריים וגם נקביים.

which means they have both male and female genitalia.

And when it's time to mate,

ובעונת ההזדווגות,

up to 20 individuals will all get together in this kind of, like, conga line

עד 20 פרטים מתחברים בשרשרת כמו בריקוד "קונגה"

and they'll all mate together.

ומזדווגים ביחד.

(Laughter)

(צחוק)

A single sea hare will inseminate the partner in front of it

כל ארנבון מפרה את זה לפניו

and receive sperm from the one behind,

ומקבל זרע מזה שמאחוריו,

which is sort of like an awesome time-saver,

ואם חושבים על זה, זה אמצעי מעולה לחסכון בזמן.

when you think about it.

(Laughter)

(צחוק)

But if scientists had only seen this and they were like,

אבל אילו המדענים היו רואים זאת ואומרים,

"OK, we're just not going to touch that with a stick,"

"אני לא מתכוון לגעת בזה אפילו עם מקל ארוך",

they would have missed the bigger thing about sea hares

הם היו מחמיצים את הסיפור העיקרי של ארנובני הים,

that makes them really remarkable.

שהופך אותם לייחודיים כל-כך.

It turns out that these sea hares have a small number of very large neurons,

מסתבר שלארנבוני הים האלה יש מספר קטן של נוירונים גדולים מאד,

which makes them excellent to use in neuroscience research.

מה שהופך אותם למושא מעולה לניסויים בחקר המוח.

ואכן, המדען אריק קנדל השתמש בהם במחקר שלו

And, in fact, the scientist Eric Kandel used them in his research

to understand how memories are stored.

שבו ניסה להבין איך מאוחסנים זכרונות.

And you know what?

ואתם יודעים מה?

He won a Nobel Prize for his work.

הוא זכה בפרס נובל על עבודתו.

So go out there and pick up beetles and play in dirt and ask questions.

אז צאו החוצה, הרימו חיפושיות, שחקו בבוץ ושאלו שאלות.

And own your fascination with gross stuff and don't be ashamed of it,

קחו אחריות על אהבתכם לדברים מגעילים ואל תתביישו בה,

because you never know what you're going to find.

כי אין לדעת מה תגלו.

And as I say at the end of all my videos,

וכמו שאני אומרת בסוף כל סרטון שלי:

"Ew."

איכס.

תודה לכם.

Thank you.

(Applause)

(מחיאות כפיים)