Joshua Prince-Ramus: Designing the Seattle Central Library

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Shahar Kaiser

I'm going to present three projects in rapid fire.

אני עומד להציג שלושה פרוייקטים בצרור מהיר.

I don't have much time to do it.

ואין לי הרבה זמן לעשות את זה.

And I want to reinforce three ideas with that rapid-fire presentation.

ואני רוצה לחזק שלושה רעיונות עם המצגת המהירה הזו.

The first is what I like to call a hyper-rational process.

הראשון הוא מה שאני אוהב לקרוא לו התהליך ההיפר רציונלי.

It's a process that takes rationality almost to an absurd level,

זה תהליך

שלוקח את הרציונליות לרמה כמעט אבסורדית,

and it transcends all the baggage

והוא מתעלה על כל המטען

that normally comes with what people would call,

שמגיע בדרך כלל עם

sort of a rational conclusion to something.

מה שאנשים יקראו לו, מעין תוצאה רציונאלית של משהו.

And it concludes in something that you see here,

והוא מסתכם במשהו שאתם רואים פה,

that you actually wouldn't expect as being the result of rationality.

שזה משהו שלא הייתם מצפים לו

כתוצאה של חשיבה רציונלית.

The second --

השני -- [לא ברור] אוה --

the second is that this process does not have a signature.

השני הוא שלתהליך הזה

אין חתימה.

There is no authorship.

אין מקור, אדריכלים אובססיביים למקורות.

Architects are obsessed with authorship.

This is something that has editing and it has teams,

זה משהו שיש לו עריכה ויש לו צוותים.

but in fact, we no longer see within this process,

למעשה, אנחנו לא רואים יותר, בתוך התהליך,

the traditional master architect

את הארכיטקט הראשי יוצר

creating a sketch that his minions carry out.

סקיצה שהמשרתים שלו מבצעים.

And the third is that it challenges --

והשלישי הוא שזה מאתגר -- וזה,

and this is, in the length of this, very hard to support why,

לאורך זה, קשה לתמוך למה,

connect all these things --

לחבר את כל הדברים האלה --

but it challenges the high modernist notion of flexibility.

אבל זה מאתגר את הרעיון החדשני של גמישות.

High modernists said we will create sort of singular spaces that are generic,

החדשן אומר, אנחנו ניצור, מעין,

חללים סינגולריים שהם גנריים.

almost anything can happen within them.

כמעט כל דבר יכול לקרות בתוכם.

I call it sort of "shotgun flexibility" --

אני קורה לזה גמישות רובה צייד.

turn your head this way; shoot; and you're bound to kill something.

סובבו את הראש לכיוון הזה, תירו, ואתם בטוח תהרגו משהו.

So, this is the promise of high modernism:

אז, זו ההבטחה של חדשנות גבוהה:

within a single space, actually, any kind of activity can happen.

עם חלל יחיד, למעשה, כל סוג של פעילות יכולה לקרות.

But as we're seeing,

אבל כמו שאנחנו רואים,

operational costs are starting to dwarf capital costs

עלויות תפעוליות מתחילות לגמד את עלויות ההקמה

in terms of design parameters.

במונחים של פרמטרי עיצוב.

And so, with this sort of idea,

ואז, עם סוג כזה של רעיון,

what happens is, whatever actually is in the building on opening day,

מה שקורה הוא, מה שלא יהיה בבניין ביום הפתיחה,

or whatever seems to be the most immediate need,

או מה שלא נראה הצורך המיידי,

starts to dwarf the possibility and sort of subsume it,

מתחיל לגמד את האפשרות ומעין מכליל אותה,

of anything else could ever happen.

שכל דבר יכול לקרות.

And so we're proposing a different kind of flexibility,

אז אנחנו מציעים סוג אחר של גמישות,

something that we call "compartmentalized flexibility."

משהו שאנחנו קוראים לו

"גמישות ממודרת."

And the idea is that you, within that continuum,

והרעיון הוא שאתם, בתוך הרצף,

identify a series of points, and you design specifically to them.

מזהים שורה של נקודות, ואתם מתכננים במיוחד בשבילן.

They can be pushed off-center a little bit,

הן יכולות להידחק מהמרכז מעט,

but in the end you actually still get as much

אבל בסופו של דבר אתם עדיין מקבלים

of that original spectrum as you originally had hoped.

מהמנעד המקורי

With high modernist flexibility, that doesn't really work.

עם חדשנות גבוהה, זה לא ממש עובד.

Now I'm going to talk about --

עכשיו אני עומד לדבר על -- אני עומד לבנות את הספריה המרכזית של סיאטל

I'm going to build up the Seattle Central Library

בדרך זו לפניכם תוך חמש או שש דיאגרמות,

in this way before your eyes in about five or six diagrams,

ואני באמת מתכוון שזה תהליך העיצוב.

and I truly mean this is the design process that you'll see.

With the library staff and the library board,

עם צוות הספריה ומועצת המנהלים,

we settled on two core positions.

התפשרנו על שתי עמדות ליבה.

This is the first one, and this is showing, over the last 900 years,

זו הראשונה, והיא מראה, במהלך 900 שנה,

the evolution of the book, and other technologies.

את ההתפתחות של הספר וטכנולוגיות אחרות.

This diagram was our sort of position piece about the book,

הדיאגרמה הזו היתה העמדה שלנו על הספר,

and our position was, books are technology --

והעמדה שלנו היתה, ספרים הם טכנולוגיה --

that's something people forget --

זה משהו שאנשים שוכחים --

but it's a form of technology that will have to share its dominance

אבל זה סוג של טכנולוגיה שתצטרך לחלוק את השליטה שלה

with any other form of truly potent technology or media.

עם כל סוג אחר של טכנולוגיה או מדיה חזקה.

The second premise --

ההנחה השניה -- וזה משהו שהיה מאוד קשה

and this was something that was very difficult for us

לנו לשכנע את הספריה בהתחלה --

to convince the librarians of at first --

זה שלספריות מאז ההתחלה

is that libraries, since the inception of Carnegie Library tradition in America,

של מסורת ספריית קרנגי באמריקה

had a second responsibility, and that was for social roles.

היה תפקיד שני, וזה היה של תפקידים חברתיים.

Ok, now, this I'll come back to later, but something --

אוקיי, עכשיו, לזה אני אחזור אחר כך, אבל משהו, למעשה,

actually, the librarians at first said, "No, this isn't our mandate.

הספריות בהתחלה אמרו, "לא, זה לא התפקיד שלנו.

התפקיד שלנו הוא מדיה, ובעיקר הספר."

Our mandate is media, and particularly the book."

So what you're seeing now is actually the design of the building.

אז מה שאתם רואים עכשיו זה בעצם העיצוב של הבניין.

הדיאגרמה העליונה

The upper diagram is what we had seen

זה מה שראינו בהרבה ספריות מודרניות

in a whole host of contemporary libraries that used high modernist flexibility.

שהשתמשו בגמישות מודרנית.

Sort of, any activity could happen anywhere.

מעין, כל פעילות יכולה לקרות בכל מקום.

We don't know the future of the library; we don't know the future of the book;

אנחנו לא יודעים את העתיד של הספריה, אנחנו לא יודעים את העתיד של הספר,

אז אנחנו נשתמש בגישה הזו.

and so, we'll use this approach.

ומה שראינו היו בניינים שהיו מאוד גנריים.

And what we saw were buildings that were very generic, and worse --

וגרוע מזה, לא רק שראינו בניינים שהיו מאוד גנריים --

not only were they very generic --

so, not only does the reading room look like the copy room

אז, לא רק שחדר הקריאה נראה כמו חדר הצילום

שנראה כמו אזור המגזינים --

look like the magazine area --

but it meant that whatever issue was troubling the library at that moment

אבל זה אמר שכל בעיה שהיתה

מטרידה את הספריה באותו רגע היתה מתחילה

was starting to engulf every other activity that was happening in it.

להשפיע על כל הפעילויות האחרות שקרו בה.

And in this case, what was getting engulfed

ובמקרה הזה, מה שהושפע

were these social responsibilities by the expansion of the book.

היתה האחריות החברתית של הספר.

And so we proposed what's at the lower diagram.

אז הצענו מה שבדיאגרמה התחתונה.

Very dumb approach: simply compartmentalize.

שיטה מאוד מטופשת:

פשוט מידור. לשים את הדברים שיכולנו לצפות את האבולוציה שלהם --

Put those things whose evolution we could predict --

and I don't mean that we could say what would actually happen in the future,

ואני לא מתכוון שהיינו יכולים להגיד מה באמת יקרה בעתיד,

אבל יש לנו ביטחון כלשהו של המנעד

but we have some certainty of the spectrum of what would happen in the future --

של מה שיכול לקרות בעתיד --

ושמנו אותם בקופסאות שמתוכננות במיוחד בשביל זה.

put those in boxes designed specifically for it,

ושמנו את הדברים שלא יכולנו לצפות על הגגות.

and put the things that we can't predict on the rooftops.

אז זה היה רעיון הליבה.

So that was the core idea.

Now, we had to convince the library

עכשיו, היינו צריכים לשכנע את הספריה שתפקידים חברתיים

that social roles were equally important to media,

היו חשובים באותה מידה כמו מדיה

in order to get them to accept this.

כדי לגרום להם להסכים לזה.

What you're seeing here is actually their program on the left.

מה שאתם רואים פה זה בעצם התוכנית שלהם משמאל.

That's as it was given to us in all of its clarity and glory.

כך היא ניתנה לנו בכל הבהירות והתהילה.

Our first operation was to re-digest it back to them, show it to them and say,

הפעולה הראשונה שלנו היתה לתמצת אותה מחדש

בחזרה אליהם, כדי להראות להם ולהגיד,

"You know what? We haven't touched it,

"אתם יודעים מה? לא נגענו בזה,

but only one-third of your own program is dedicated to media and books.

אבל רק שליש מהתוכנית שלכם מוקדשת למדיה ולספרים.

Two-thirds of it is already dedicated --

שני שלישים כבר מוקדשים -- זו הרצועה הלבנה למטה --

that's the white band below, the thing you said isn't important --

הדבר שאמרתם לא חשוב.

is already dedicated to social functions."

כבר מוקדשים לפונקציות חברתיות."

So once we had presented that back to them,

אז, ברגע שהגשנו את זה בחזרה להם,

they agreed that this sort of core concept could work.

הם הסכימו שסוג כזה של רעיון ליבה יכול לעבוד.

We got the right to go back to first principles --

קיבלנו אישור לחזור לעקרונות המקוריים --

that's the third diagram.

זו התוכנית השלישית. חיברנו מחדש את הכל.

We recombined everything.

And then we started making new decisions.

ואז התחלנו לעשות החלטות חדשות.

What you're seeing on the right is the design of the library,

מה שאתם רואים מימין זו התוכנית של הספריה,

בעיקר מבחינת מטרים מרובעים.

specifically in terms of square footage.

משמאל לתוכנית הזו, כאן,

On the left of that diagram, here, you'll see a series of five platforms --

אתם רואים

שורה של חמש פלטפורמות --

sort of combs, collective programs.

סוג של מערות; תוכניות שיתופיות.

And on the right are the more indeterminate spaces;

ומימין עוד חללי ביניים,

things like reading rooms,

דברים כמו חדרי קריאה, שאת האבולוציה שלהם

whose evolution in 20, 30, 40 years we can't predict.

עוד 20, 30, 40 שנה אנחנו לא יכולים לחזות.

So that literally was the design of the building.

אז זה מילולית היה העיצוב של הבניין.

They signed it, and to their chagrin,

הם חתמו על זה, ולבקשתם,

we came back a week later, and we presented them this.

חזרנו שבוע מאוחר יותר, והצגנו להם את זה.

And as you can see, it is literally the diagram on the right.

אוקיי? וכמו שאתם יכולים לראות, זו ממש התוכנית מימין.

(Laughter)

אוקיי? רק שינינו את הגדלים --

We just sized -- no, really, I mean that, literally.

לא, באמת, אני מתכוון לזה, מילולית.

The things on the left-hand side of the diagram,

הדברים -- בצד שמאל של התוכנית,

those are the boxes.

אלה הקופסאות.

We sized them into five compartments. They're super-efficient.

חילקנו אותן לחמש מחלקות.

We had a very low budget to work with.

הן סופר-יעילות. היה לנו תקציב מאוד נמוך לעבוד איתו.

We pushed them around on the site

דחפנו אותן מהצד כדי ליצור

to make very literal contextual relationships.

יחסים קונסטקטואליים מאוד.

The reading room should be able to see the water.

מחדר הקריאה צריך לראות את המים.

לכניסה הראשית צריך להיות כיכר ציבורית לפניה

The main entrance should have a public plaza in front of it

to abide by the zoning code, and so forth.

כדי להתאים לחוק האזורי, וכך הלאה.

So, you see the five platforms, those are the boxes.

אז, אתם רואים את חמש הפלטפורמות --

within each one, a very discrete thing is happening.

אלה הקופסאות -- כשבכל אחת קורה משהו שונה.

The area in between is sort of an urban continuum,

האזור ביניהן הוא מעיין המשך אורבני,

these things that we can't predict their evolution to the same degree.

הדברים האלה שאנחנו לא יכולים לצפות את האבולוציה שלהם באותו דיוק.

To give you some sense of the power of this idea,

כדי לתת לכם תחושה של עוצמת הרעיון,

the biggest block is what we call the book spiral.

הבלוק הגדול ביותר הוא מה שאנחנו קוראים ספירלת הספרים.

It's literally built in a very inexpensive way --

זה בנוי מילולית בדרך זולה --

it is a parking garage for books.

זה מגרש חניה לספרים.

It just so happens to be on the 6th through 10th floors of the building,

ורק במקרה זה בין הקומה השישית לעשירית של הבניין.

אבל זה לא בהכרח שיטה יקרה.

but that is not necessarily an expensive approach.

And it allows us to organize the entire Dewey Decimal System

וזה מאפשר לנו לסדר את שיטת דיואי ברצף אחיד אחד:

on one continuous run; no matter how it grows or contracts within the building,

לא משנה כמה זה מתרחב או מצתמק בתוך הבניין,

it will always have its clarity to end the sort of trail of tears

תמיד יהיה לו את הבהירות שלו

להפסיק את סוג של שביל הדמעות

that we've all experienced in public libraries.

שכולנו חווינו בספריות ציבוריות.

(Laughter)

(צחוק)

And so this was the final operation,

אז זו היתה הפעולה האחרונה, שהיתה לקחת את הבלוקים האלה

which was to take these blocks as they were all pushed off kilter,

כשהם הם נדחפו מהתקן,

and to hold onto them with a skin.

ולהחזיק בהם עם מעטה.

That skin serves double duty, again, for economics.

המעטה הזה משרת שתי מטרות, שוב לחיסכון.

One, it is the lateral stability for the entire building;

אחת, ליציבות הצידית של כל הבניין:

it's a structural element.

זה אלמנט מבני. אבל המידות שלו תוכננו לא רק לחיזוק,

But its dimensions were designed not only for structure,

but also for holding on every piece of glass.

אלא גם להחזיק כל פיסת זכוכית.

The glass was then -- I'll use the word impregnated --

הזכוכית אז -- אני פשוט אשתמש במילה הוספגה --

but it had a layer of metal that was called "stretched metal."

אבל היתה לה שיכבה של מתכת שנקראה מתכת לחוצה.

That metal acts as a microlouver,

המתכת משמשת כמיקרו - רפפה,

so from the exterior of the building, the sun sees it as totally opaque,

כך שמחוץ לבניין השמש נראית אטומה לגמרי,

but from the interior, it's entirely transparent.

אבל מבפנים היא שקופה לחלוטין.

So now I'm going to take you on a tour of the building.

אז, עכשיו אני אקח אתכם לסיור בבניין.

Let me see if I can find it.

בא נראה אם נמצא את זה. לכל אחד שהוא --

For anyone who gets motion sickness, I apologize.

מקבל מחלת תנועה, אני מתנצל.

So, this is the building.

אז זה הבניין.

And I think what's important is, when we first unveiled the building,

ואני חושב שמה שחשוב, זה שכשלראשונה גילינו את הבניין,

the public saw it as being totally about our whim and ego.

הציבור חשב -- ראה אותו כולו על

השגיון שלנו והאגו.

And it was defended, believe it or not, by the librarians.

והוא הוגן, תאמינו או לא, על ידי הספרנים. הם אמרו,

They said, "Look, we don't know what it is,

"תראו, אנחנו לא יודעים מה זה, אבל אנחנו יודעים שזה כל מה שאנחנו צריכים שזה יהיה

but we know it's everything that we need it to be,

בהתבסס על התצפיות

based on the observations that we've done about the program."

שעשינו על התוכנית."

This is going into one of the entries.

פה נכנסים באחת הכניסות.

So, it's an unusual building for a public library, obviously.

אז זה בניין יוצא דופן לספריה ציבורית,

כמובן.

So now we're going into what we call the living room.

אז, עכשיו אנחנו נכנסים למה שאנחנו קוראים לו חדר הקריאה -- סליחה, חדר המגורים.

This is actually a program that we invented with the library.

זו למעשה תוכנית שהמצאנו עם הספריה.

It was recognizing that public libraries

הוכר בכך שספריות ציבוריות

are the last vestige of public free space.

הם המפלט האחרון של מרחב ציבורי חופשי.

There are plenty of shopping malls that allow you to get out of the rain

יש מספיק קניונים שמאפשרים לכם לברוח מהגשם

במרכז העיר סיאטל,

in downtown Seattle,

but there are not so many free places

אבל אין כל כך הרבה

that allow you to get out of the rain.

מקומות חופשיים שמאפשרים לכם לברוח מהגשם.

So this was an unprogrammed area where people could pretty much do anything,

אז זה היה חלל לא מתוכנן בו הציבור יכול, לעשות בעצם כמעט כל דבר,

כולל לאכול, לצעוק, לשחק שח ועוד.

including eat, yell, play chess and so forth.

Now we're moving up into what we call the mixing chamber.

עכשיו אנחנו עולים לתוך

מה שאנחנו קוראים לו חלל הערבוב.

That was the main technology area in the building.

זה חלל הטכנולוגיה העיקרי בבניין.

You'll have to tell me if I'm going too fast for you.

אתם תצטרכו להגיד לי אם אני מתקדם מהר מדי בשבילכם.

And now up.

עכשיו למעלה.

This is actually the place that we put into the building

זה למעשה מקום ששמנו בבניין

so I could propose to my wife, right there.

כדי שאני אוכל להציע נישואים לאשתי. בדיוק כאן.

(Laughter)

(צחוק)

She said yes.

היא אמרה כן.

(Laughter)

I'm running out of time, so I'm actually going to stop.

נגמר לי הזמן, אז אני אפסיק.

I can show this to you later.

אני אוכל להראות לכם את זה מאוחר יותר.

But let's see if I can very quickly get into the book spiral,

אבל הבא נראה אם אני אוכל במהירות להכנס לספירלת הספרים,

because I think it's, as I said, the most --

מפני שאני חושב, כמו שאמרתי, שהכי --

this is the main reading room -- the most unique part of the building.

זה חדר הקריאה הראשי -- החלק הכי יחודי בבניין.

You dizzy yet?

אתם סחרחרים כבר?

Ok, so here, this is the book spiral.

אוקי, אז הנה, זו ספירלת הספרים.

So, it's very indiscernible,

אז, זה מאוד לא מובחן,

but it's actually a continuous stair-stepping.

אבל למעשה זה גרם מדרגות מתמשך.

It allows you to, on one city block,

זה מאפשר לכם, בבלוק עירוני אחד,

go up one full floor, so that it's on a continuum.

לעלות קומה אחת, אז זה ההמשכיות.

Ok, now I'm going to go back, and I'm going to hit a second project.

אוקיי, עכשיו אני עומד לחזור, ואני עומד להראות פרוייקט שני

I'm going to go very, very quickly through this.

אני עומד לעבור מאוד, מאוד במהירות על זה.

Now this is the Dallas Theater.

עכשיו זה תיאטרון דאלאס. זה היה לקוח לא רגיל בשבילנו,

It was an unusual client for us, because they came to us and they said,

מפני שהם באו אלינו ואמרו,

"We need you to do a new building.

"אנחנו צריכים שתעצבו בניין חדש. אנחנו עבדנו

We've been working in a temporary space for 30 years,

בחלל זמני כבר 30 שנה,

but because of that temporary space,

אבל בגלל החלל הזמני הזה,

we've become an infamous theater company.

הפכנו לחברת תיאטרון ידועה לשמצה.

Theater is really focused in New York, Chicago and Seattle,

תיאטרון באמת מרוכז בניו יורק, שיקגו וסיאטל,

with the exception of the Dallas Theater Company."

עם יוצא מהכלל של חברת התיאטרון של דאלאס."

And the very fact that they worked in a provisional space

ומעצם העובדה שהם עבדו בחלל זמני

אמר שלבקט הם יכלו לפוצץ קיר;

meant that for Beckett, they could blow out a wall;

they could do "Cherry Orchard" and blow a hole through the floor, and so forth.

הם יכלו לעשות את מטע הדודבנים ולפעור חור ברצפה, וכו'.

אז זו היתה עבודה מאוד מרתיעה בשבילנו לבנות בניין חדש

So it was a very daunting task for us to do a brand-new building

שיוכל לשמור את -- להיות בניין חדש,

that could be a pristine building,

but keep this kind of experimental nature.

אבל לשמור על הטבע הנסיוני.

And the second is,

והשני הוא, הם היו מה שאנחנו קראנו לו

they were what we call a multi-form theater,

תיאטרון רב צורני: הם עשו

they do different kinds of performances in repertory.

הופעות מסוגים שונים ברפרטואר.

So they in the morning will do something in arena,

אז בבוקר הם עשו

משהו בארנה,

then they'll do something in proscenium and so forth.

ואז משהו בחלל המרכזי וכך הלאה.

And so they needed to be able to quickly transform

אז הם היו צריכים להיות מסוגלים לשנות במהירות

between different theater organizations,

בין סידורי תיאטרון שונים,

and for operational budget reasons,

ומסיבות תפעוליות תקציביות,

this actually no longer happens in pretty much

זה למעשה לא קורה יותר

any multi-form theater in the United States,

באף תיאטרון רב-צורני בארצות הברית,

so we needed to figure out a way to overcome that.

אז הינו צריכים לחשוב על דרך להתגבר על זה.

So our thought was to literally put the theater on its head:

אז הרעיון שלנו היה לשים את התיאטרון על הראש:

to take those things that were previously defined

לקחת את הדברים שהיו מוגדרים כחזית הבית ואחורי הבית

as front-of-house and back-of-house

ולערום אותם -- מעל הבית ומתחת לבית --

and stack them above house and below house,

וליצור את מה שהתחלנו לקרוא לו מכונת התיאטרון.

and to create what we called a theater machine.

We invest the money in the operation of the building.

השקענו את הכסף בתפעול של הבניין.

It's almost as though the building could be placed anywhere,

זה כאילו הבניין היה יכול להיות ממוקם בכל מקום: בכל מקום שתשימו אותו, האזור מתחתיו

wherever you place it,

ממונה על הביצועים הטכניים.

the area under it is charged for theatrical performances.

וזה מאפשר לנו לחזור לעקרונות הראשונים,

And it allowed us to go back to first principles,

ולהגדיר מחדש את מגדל התעופה, החלל האקוסטי,

and redefine fly tower, acoustic enclosure, light enclosure and so forth.

מתקני תאורה ועוד.

And at the push of a button,

ובלחיצת כפתור, זה מאפשר למנהל האמנותי

it allows the artistic director to move between proscenium, thrust,

לעבור מבמה, למעשה,

and in fact, arena and traverse and flat floor,

ארנה ולהפוך לרצפה שטוחה

in a very quick transfiguration.

בשינוי קונפיגורציה מאד מהיר.

So in fact, using operational budget, we can --

אז למעשה, אנחנו יכולים לעבור, בשימוש התקציב התפעולי אנחנו יכולים --

sorry, capital cost -- we can actually achieve

סליחה, בהון הכללי -- אנחנו בעצם יכולים להשיג

what was no longer achievable in operational cost.

מה שלא היה זמין יותר בתקציב התפעולי.

And that means that the artistic director

וזה אומר שלמנהל האמנותי יש עכשיו

now has a palette that he or she can choose from,

פלטה שהוא או היא יכולים לבחור ממנה עכשיו

between a series of forms and a series of processions,

בין סדרה של צורות ושורה של צעדים,

because that enclosure around the theater that is normally trapped

מפני שהמרחב הסגור הזה מסביב לתיאטרון

שבדרך כלל לכוד בקדמת הבית ובאחורי הבית

with front-of-house and back-of-house spaces has been liberated.

חללים שעכשיו שוחררו.

So an artistic director has the ability to have a performance

אז למנהל האמנותי יש את היכולת להראות --

להרים הופעה שנכנסת בבמה ווגנרית,

that enters in a Wagnerian procession,

shows the first act in thrust,

להראות את המערכה הראשונה במרכז,

the intermission in a Greek procession,

את ההפסקה בבמה יוונית,

second act in arena, and so forth.

מערכה שניה בארנה, וכך הלאה.

So I'm going to show you what this actually means.

אז אני הולך להראות לכם מה -- מה זה באמת אומר.

This is the theater up close.

זה התיאטרון מקרוב.

Any portion around the theater actually can be opened discretely.

כל חלק מסביב לתיאטרון יכול להפתח באופן אינדיבידואלי.

The light enclosure can be lifted separate to the acoustic enclosure,

אזורי התאורה יכולים להיות מורמים בנפרד

מאזורי הסאונד, כך שאפשר לעשות את בקט

so you can do Beckett with Dallas as the backdrop.

עם דאלאס כרקע.

Portions can be opened,

חלקים יכולים להפתח, אז עכשיו אפשרי שאופנועים ממש

so you can now actually have motorcycles drive directly into the performance,

יסעו לתוך ההופעה, או שאפשר אפילו לעשות הופעה באויר פתוח,

or you can even just have an open-air performance,

or for intermissions.

או להפסקה.

The balconies all move to go between those configurations,

היציעים כולם זזים כדי להכנס בין החלקים האלה,

but they also disappear.

אבל הם גם נעלמים.

The proscenium line can also disappear.

קו הבמה גם יכול להעלם.

You can bring enormous objects in,

אתם יכולים להכניס חפצים ענקיים פנימה, כך שלמעשה הם --

so in fact, the Dallas Theater Company --

חברת תיאטרון דאלאס -- ההופעה הראשונה שלהם

their first show will be a play about Charles Lindbergh,

תהיה מחזה על צ'רלס לינדברג,

and they'll want to bring in a real aircraft.

והם ירצו להכניס מטוס אמיתי.

And then it also provides them, in the off-season,

וזה גם מספק להם, בכל העונות,

the ability to actually rent out their space for entirely different things.

את האפשרות באמת

להשכיר את החלל שלהם לדברים אחרים לגמרי.

This is it from a distance.

זה זה בלילה -- סליחה, מרחוק.

Open up entire portions for different kinds of events.

אפשר לפתוח חלקים שונים לארועים שונים.

And at night.

ובלילה.

Again, remove the light enclosure; keep the acoustic enclosure.

שוב, תסירו את מתקני התאורה; תשאירו את מתקני הסאונד.

This is a monster truck show.

זה מופע משאיות ענק.

I'm going to show now the last project.

אני אראה עכשיו את הפרוייקט האחרון.

This also is an unusual client.

גם זה לקוח לא רגיל.

They inverted the whole idea of development.

הם הפכו את כל הרעיון של פיתוח.

They came to us and they said -- unlike normal developers --

הם באו אלינו ואמרו -- בניגוד למפתחים רגילים --

they said, "We want to start out

הם אמרו, "אנחנו רוצים להתחיל על ידי בניית

by providing a contemporary art museum in Louisville.

מוזיאון לאומנות מודרנית

That's our main goal."

בלואיוויל. זו המטרה העיקרית שלנו."

And so instead of being a developer that sees an opportunity to make money,

אז במקום להיות מפתחים שרואים את ההזדמנות

לעשות כסף, הם ראו את ההזדמנות להיות זרז

they saw an ability to be a catalyst in their downtown.

במרכז העיר שלהם.

And the fact that they wanted to support the contemporary art museum

והעובדה שהם רצו לתמוך

במוזאון לאומנות מודרנית למעשה בנתה להם את הסדר הטוב,

actually built their pro forma,

so they worked in reverse.

אז הם עבדו אחורה.

And that pro forma led us

והסדר הטוב הזה הוביל אותנו

to a mixed-use building that was very large,

לבניין גדול ורב שימושי

in order to support their aspirations of the art,

כדי לתמוך בשאיפה שלהם של אמנות,

but it also opened up opportunities for the art itself

אבל זה גם פתח הזדמנות לאמנות עצמה

to collaborate, interact with commercial spaces

לשתף פעולה, וליצור קשר עם חללים מסחריים

that actually artists more and more want to work within.

שאומנים רוצים יותר ויותר לעבוד בהם.

And it also charged us with thinking about how to have

וזה גם שינה את החשיבה שלנו לאיך ליצור

something that was both a single building

משהו שהיה גם בניין יחיד

and a credible sort of sub-building.

וגם תת בניין מהימן.

So this is Louisville's skyline,

אז עכשיו אני עומד -- זה קו הרקיע של לואיוויל --

and I'm going to take you through the various constraints

ואני הולך לקחת אתכם דרך

סוגים שונים של מגבלות שהובילו לפרוייקט.

that led to the project.

First: the physical constraints.

ראשית, המגבלות הפיסיות. למעשה היינו חייבים לעבוד

We actually had to operate on three discrete sites,

בשלושה אתרים שונים,

all of them well smaller than the size of the building.

כולם קטנים בהרבה מגודל הבניין.

We had to operate next to the new Muhammad Ali Center, and respect it.

היינו צריכים לפעול בצמוד למרכז מוחמד עלי החדש,

ולכבד אותו.

We had to operate within the 100-year floodplain.

היינו צריכים לפעול בתוך מישור הצפה בן מאה שנה.

Now, this area floods three to four times a year,

עכשיו, האזור הזה מוצף שלוש עד ארבע פעמים בשנה,

and there's a levee behind our site,

ויש סוללה מאחורי האתר שלנו

similar to the ones that broke in New Orleans.

דומה לזו שנפרצה בניו אורלינס.

Had to operate behind the I-64 corridor,

היינו צריכים לפעול מאחורי מסדרון ה-I64,

a street that cuts through the middle of these separate sites.

רחוב שחוצה דרך שלושת האתרים הנפרדים האלה.

So we're starting to build a sort of nightmare of constraints in a bathtub.

אז אלה -- אנחנו מתחילים לבנות סוג של

סיוט של מגבלות בתוך אמבטיה.

Underneath the bathtub are the city's main power lines.

מתחת לאמבטיה נמצאים

קווי המתח העיקריים של העיר.

And there is a pedestrian corridor that they wanted to add,

ויש מסדרון הולכי רגל שהם רצו להוסיף

that would link a series of cultural buildings,

שיחבר שורה של בנייני תרבות,

and a view corridor -- because this is the historic district --

ומסדרון נוף -- מפני שזה רובע היסטורי --

שהם לא רצו להפריע לו עם הבניין החדש.

that they didn't want to obstruct with a new building.

(צחוק)

(Laughter)

ועכשיו אנחנו עומדים להוסיף 102,000 מטרים מרובעים.

And now we're going to add 1.1 million square feet.

And if we did the traditional thing, that 1.1 million square feet --

ואם היינו עושים את הדבר הרגיל, ש-102,000 המטרים הרבועים --

these are the different programs --

אלה התוכניות השונות -- הדרך המסורתית היא לזהות

the traditional thing would be to identify the public elements, place them on sites,

את האלמנטים הציבוריים, לשים אותם באתרים,

ועכשיו יהיה לנו מצב נוראי:

and now we'd have a really terrible situation:

משהו ציבורי באמצע אמבטיה שמוצפת.

a public thing in the middle of a bathtub that floods.

And then we would size all the other elements --

ואז נקבע את הגודל לכל שאר האלמנטים --

the different commercial elements:

האלמנטים המסחריים השונים:

hotel, luxury housing, offices and so forth --

מלון, דיור יוקרתי, משרדים וכדומה --

and dump it on top.

ונזרוק את זה מעל. והיינו יוצרים משהו

And we would create something that was unviable.

שהיה לא מעשי.

In fact -- and you know this -- this is called the Time Warner Building.

למעשה -- ואתם יודעים את זה -- זה נקרא בניין טיים וורנר.

(Laughter)

(צחוק)

So our strategy was very simple.

אז האסטרטגיה שלנו היתה מאוד פשוטה.

Just lift the entire block,

פשוט להרים את כל הבלוק,

flip some of the elements over,

להפוך חלק מהאלמנטים, למקם אותם מחדש,

reposition them so they have appropriate views

כך שיהיו להם נופים מתאימים ויחסים עם מרכז העיר,

and relationships to downtown,

and make circulation connections and reroute the road.

וליצור חיבורים מעגליים ולכוון מחדש את הכביש.

So that's the basic concept,

אז זה הרעיון הבסיסי,

and now I'm going to show you what it leads to.

ועכשיו אני אראה לכם למה זה מוביל.

Ok, it seems a very formal, willful gesture,

אוקי, זו נראית מחווה מאוד פורמלית ומלאת רצון,

but something derived entirely out of the constraints.

אבל משהו יצא לגמרי מתוך המגבלות.

And again, when we unveiled it, there was a sort of nervousness

ושוב, כשחשפנו אותו, זה היה סוג של עצבנות

שזה היה עניין של ארכיטכט שמצהיר הצהרה,

that this was about an architect making a statement,

לא ארכיטקט שמנסה לפתור

not an architect who was attempting to solve a series of problems.

שורה של בעיות.

Now, within that center zone, as I said,

עכשיו, עם האזור המרכזי ההוא, כמו שאמרתי,

we have the ability to mix a series of things.

יש לנו את האפשרות לערבב שורה של דברים.

So here, this is sort of an x-ray --

אז כאן אתם יכולים לראות שאלה --

שזה -- סוג של צילום רנטגן -- המגדלים

the towers are totally developer-driven.

לגמרי מונעי מפתחים. הם אמרו לנו את המידות, הגדלים וכו'

They told us the dimensions, the sizes and so forth,

and we focused on taking all the public components --

והתמקדנו על לקחת את האזורים הציבוריים --

הלובי, הברים,

the lobbies, the bars --

everything that different commercial elements would have,

כל מה שיש לאלמנטים המסחריים --

and combined it in the center, in the sort of subway map,

ושילבנו אותם במרכז, בסוג של מפת רכבת תחתית,

in the transfer zone that would also include the contemporary art museum.

באזור המעבר שיכלול גם את המוזיאון לאמנות מודרנית.

So it creates a situation like this, where you have artists who can operate

אז זה יוצר מצב כמו זה,

כשיש לכם אמנים שיכולים לפעול בתוך

within an art space that also has an amazing view on the 22nd floor,

חלל האמנות שגם יש לו נוף מדהים בקומה ה-22,

but it also has proximity that the curator can either open or close.

אבל גם יש לו קרבה שהאוצר

יכול לבחור לפתוח או לסגור.

It allows people on exercise bicycles to be seen,

זה מאפשר לאנשים על אופני כושר

or to see the art, and so forth.

להראות או לראות את האמנות, וכו'.

It also means that if an artist wants to invade something like a swimming pool,

זה גם אומר שאם אמן רוצה לפלוש למשהו כמו בריכת שחיה,

they can begin to do their exhibition in a swimming pool,

הם יכולים להתחיל להציג בבריכת השחיה,

אז הם לא מוכרחים כל הזמן לעבוד בחללים סגורים

so they're not forced to always work within the confines

של אזור הגלריה המודרנית.

of a contemporary gallery space.

So, how to build this.

אז, איך לבנות את זה.

It's very simple: it's a chair.

זה פשוט מאוד: זה כיסא.

So, we begin by building the cores.

אז. התחלנו על ידי בניית הליבות.

As we're building the cores, we build the contemporary art museum at grade.

כשאנחנו בונים את הליבות, אנחנו בונים את המוזאון לאומנות מודרנית במסביבן.

זה מאפשר לנו יעילות מדהימה וחיסכון בהוצאות.

That allows us to have incredible efficiency and cost efficiency.

זה לא בניין עם תקציב גבוה.

This is not a high-budget building.

The moment the cores get to mid level,

ברגע שהליבות מגיעות למרכז,

we finish the art museum; we put all the mechanical equipment in it;

אנחנו מסיימים את מוזאון, אנחנו שמים את כל הציוד המכאני בתוכו

ואז אנחנו מרימים אותו באויר.

and then we jack it up into the air.

ככה הם בנו האנגרים למטוסים ממש גדולים,

This is how they build really large aircraft hangars,

לדוגמה, אלה שבנו לאירבוס A380.

for instance, the ones that they did for the A380.

סיימנות את הליבות, סיימנו את הבשר

Finish the cores, finish the meat

and you get something that looks like this.

ואתם מקבלים משהו שנראה כמו זה.

Now I only have about 30 seconds,

עכשיו יש לנו רק 30 שניות, אז אני רוצה להתחיל

so I want to start an animation,

אנימציה, ונסיים בזה.

and we'll conclude with that.

Thank you.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris asked me to add --

כריס ביקש ממני להוסיף --

the theater is under construction,

התיאטרון בבניה,

and this project will start construction in about a year,

והפרוייקט הזה יתחיל להבנות עוד כשנה,

and finish in 2010.

ויסתיים ב-2010.

[identify public elements]

[insert public elements at grade]

[optimize tower dimensions]

[place towers on site]

[lift program]

[flip!]

[optimize program adjacencies]

[connect to context]

[redirect 7th street]