Harvey Milk's radical vision of equality - Lillian Faderman

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

By 1973,

עד 1973,

Harvey Milk had already been many things:

הארווי מילק כבר הספיק להיות הרבה דברים:

naval officer, high school teacher,

קצין בצי, מורה בתיכון,

bit-part actor, and wandering hippie.

שחקן, והיפי נווד.

But as he embarked on yet another life running a camera shop in San Francisco,

אבל כשהוא פצח בחיים נוספים כבעל חנות מצלמות בסן פרנסיסקו,

he already found himself distracted.

הוא כבר מצא את עצמו מוסח.

From the Watergate hearings on national news,

משימועי ווטרגייט בחדשות הארציות,

to the teacher who had to rent a projector when her school couldn’t afford one,

כמורה שהיה צריך לשכור מקרן כשבית הספר לא היה יכול להרשות לעצמו אחד,

Harvey saw a desperate need for political reform.

הארווי ראה צורך נואש לרפורמה פוליטית.

Milk strongly believed that tight knit neighborhoods

מילק האמין ששכונות צפופות

were essential to the fabric of the city,

היו חיוניות למארג של העיר,

and that government should solve those community’s most practical problems.

ושהממשלה צריכה לפתור את הבעיות הכי פרקטיות של הקהילות האלו.

From fixing potholes and putting up stop signs,

מתיקון בורות בכביש והצבת תמרורי דרכים,

to promoting a friendly culture of cooperation,

לקידום תרבות חברותית של שיתוף פעולה,

Milk envisioned a more personal approach to local government.

מילק ראה גישה יותר אישית לממשל מקומי.

This philosophy led him to run for the city’s Board of Supervisors

הפילוסופיה הזו הובילה אותו לרוץ למועצת המפקחים של העיר

as the representative for his own district,

כנציג המחוז שלו,

which included the heart of American gay culture,

שכלל את לב הקהילה הגאה האמריקאית,

the Castro.

הקאסטרו.

At this time, police brutality, discrimination and media stereotyping

בזמנו, אלימות משטרתית, אפליה וסטראוטיפים במדיה

plagued the LGBT community,

היו נגע בקהילה הגאה,

labeling Harvey and his supporters as political outsiders.

מה שסימן את הארווי ותומכיו כאאוטסיידרים פוליטיים.

But Milk refused to downplay his sexuality.

אבל מילק סרב להתעלם מהמיניות שלו.

He was sure that gay rights could never be won from the closet,

הוא היה בטוח שזכויות הגאים לעולם לא יגיעו מתוך הארון,

and he saw the Castro

והוא ראה את הקאסטרו

as one of many minorities without representation in city politics.

כאחד המיעוטים הרבים בלי יצוג בפוליטיקה העירונית.

Milk was determined to bring these basic government services

מילק היה נחוש להביא את השרותים הממשלתיים הבסיסיים האלה

to all of San Francisco’s disenfranchised groups,

לכל הקבוצות המודחקות של סן פרנסיסקו,

regardless of race, age, or sexuality.

ללא קשר לגזע, גיל או מיניות.

But despite his flair for public speaking

אבל למרות התשוקה שלו לדיבור בציבור

and open-hearted approach,

וגישה פתוחה,

voters couldn’t see Milk’s radical vision.

הבוחרים לא ראו את החזון הרדיקלי של מילק.

In 1973, he lost his first bid for the Board of Supervisors.

ב 1973, הוא הפסיד בבחירות הראשונות שלו למועצת המפקחים.

In 1975, he lost again.

ב 1975, הוא הפסיד שוב.

A year later, he ran for the California Assembly– and lost.

שנה מאוחר יותר, הוא רץ למליאת קליפורניה - והפסיד.

Yet he tirelessly continued to support his district,

ועדיין הוא המשיך ללא לאות לתמוך במחוז שלו,

befriending bartenders, construction unions, and local Chinese grocers.

התחבר עם ברמנים, עובדי איגוד הבנאים, ובעלי צרכניות סיניים.

This earned him the affectionate title, the "mayor of Castro Street.”

זה זיכה אותו בתואר החיבה, "ראש העיר של רחוב קאסטרו."

And when he ran his third campaign for the Board of Supervisors in 1977,

וכשהוא רץ בקמפיין השלישי שלו למועצת המפקחים ב 1977,

Harvey finally won the seat–

הארווי זכה לבסוף במושב -

becoming one of the first openly gay public officials in US history.

והפך לאחד הבכירים הציבוריים הראשונים שהיו גאים באופן פתוח בהסטורית ארצות הברית.

Elated, Milk arrived in office determined to make lasting change.

מאושר, מילק הגיע למשרד נחוש ליצור שינוי מתמיד.

He immediately introduced a bill outlawing discrimination on the grounds of sexuality

הוא מייד הציג הצעת חוק שהוציאה מחוץ לחוק אפליה על בסיס מיניות

and launched a major clean-up of the city.

ופתח בניקיון יסודי בעיר.

But not everyone was happy with this direction.

אבל לא כולם היו שמחים עם הכיוון שלו.

Anti-gay sentiment was gaining national momentum,

הרגש נגד הגאים תפש מומנטום לאומי,

especially in the form of California’s Proposition 6.

בעיקר בצורה של הצעה 6 בקליפורניה.

The proposition, which sought to make it illegal

ההצעה, שביקשה להפוך את זה ללא חוקי

for homosexuals to work in Californian schools,

להומוסקסואלים לעבוד בבתי ספר בקליפורניה,

would prove to be the biggest battle of Milk’s career.

תוכח כקרב הגדול ביותר בקריירה של מילק.

Supporters of Prop 6 attacked the LGBT community,

תומכים בהצעה 6 תקפו את הקהילה הגאה,

calling them unfit to work with students.

וקראו להם לא ראויים לעבוד עם תלמידים.

But Milk urged them not to hide in fear:

אבל מילק דחק בהם לא להתחבא בפחד:

“Come out to your relatives.

"צאו בפני קרוביכם.

Come out to your friends, if indeed they are your friends.

צאו בפני חבריכם, אם הם באמת חבריכם.

Come out to your neighbors, to your fellow workers…

צאו בפני שכניכם, בפני עמיתיכם בעבודה....

break down the myths.

שברו את המיתוסים.

Destroy the lies and distortions.

הרסו את השקרים והעיוותים.

For your sake. For their sake.”

לטובתכם. לטובתם."

Alongside other activists,

במקביל לאקטיביסטים אחרים,

he ran an incandescent campaign against hate.

הוא הריץ קמפיין בוהק נגד שנאה.

On November 7, 1978,

ב 7 בנובמבר, 1978,

Prop 6 was defeated in a landslide.

הצעה 6 הובסה במפולת.

It was proof that Milk’s message was gaining traction.

זו היתה הוכחה שהמסר של מילק תפש תאוצה.

But just twenty days after this inspiring victory,

אבל רק עשרים ימים אחרי הניצחון מעורר ההשראה הזה,

he was assassinated at City Hall–

הוא נרצח בבית העיריה -

killed alongside San Francisco Mayor George Moscone.

נהרג יחד עם ראש העיר של סן פרנסיסקו ג'ורג' מוסקוני.

Both men had been murdered by Dan White,

שני האנשים נרצחו על ידי דן וויט,

a former fellow supervisor,

עמית מפקח לשעבר,

who had positioned himself against those he called "radicals, social deviates

שמיקם את עצמו נגד מה שהוא קרא לו "סטיות חבריות, רדיקליות

and incorrigibles.”

וחסרי תקנה."

He had frequently clashed with Harvey at Board meetings,

הוא הרבה פעמים התנגש עם הארווי במפגשי מועצה,

and resented the spirit of change which Milk personified for many.

והתנגד לרוח השינוי שמילק גילם עבור רבים.

The night of Milk's murder,

בלילה בו מילק נרצח,

thousands marched by candlelight through the city.

אלפים צעדו לאור נרות בעיר.

In the wake of this tragedy,

לאחר הטרגדיה,

yet another injustice arose.

חוסר צדק נוסף עלה.

In a highly controversial verdict,

בפסק דין מאוד שנוי במחלוקת,

White received a sentence of only seven years and eight months–

וויט קיבל עונש של שבע שנים ושמונה חודשים בלבד --

a decision that sparked uproar throughout the city

החלטה שעוררה התקוממות בעיר

in what became known as the White Night Riots.

במה שהפך לידוע כמהומות הלילה הלבן.

But even after his death,

אבל אפילו אחרי מותו,

Milk continued to preach his hopeful cause.

מילק המשיך להטיף למטרה מלאת התקווה שלו.

He left his friends and followers a total of three different tapes

הוא השאיר לחבריו ולעוקביו סך הכל שלוש קלטות שונות

to be played in the event of his assassination.

שיושמעו במקרה שירצח.

They leave us with a call to action,

הן משאירות אותנו עם קריאה לפעולה,

and a reminder that everyone is welcome in the fight against injustice:

ותזכורת שכולם מוזמנים למאבק נגד חוסר צדק:

"I ask for the movement to continue…

"אני מבקש מהתנועה להמשיך..

and if a bullet should enter my brain,

ואם כדור יכנס למוחי,

let that bullet destroy every closet door…”

תנו לכדור להשמיד כל דלת ארון..."