The Making of the American Constitution - Judy Walton

יצירת החוקה האמריקאית - ג'ודי וולטון

Transcriber: tom carter Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Mark Freehoff

It is the spring of 1787.

זה אביב 1787.

The Revolutionary War has been over for only six years,

מלחמת העצמאות היתה רק לפני שש שנים,

and the young United States is still struggling in its infancy.

וארצות הברית הצעירה עדיין נאבקת בינקותה.

Uprisings, boundary disputes and the lack of a common vision all plague the newborn country.

התקוממויות, סכסוכי גבולות וחוסר בחזון משותף כולם נוגעים בארץ שרק נולדה.

In an effort to steady this precarious ship,

במאמץ לייצב את הספינה המתנודדת,

the Confederation Congress calls on states to send delegates to the grand Convention,

קונגרס הקונפדרציות קורא למדינות לשלוח נציגים לכינוס הגדול,

to begin on May 14 in Philadelphia.

שמתחיל ב 14 במאי בפילדלפיה.

The delegates must draft revisions to the Articles of Confederation,

הנציגים צריכים לנסח תיקונים לסעיפים של הקונפדרציות,

which would then be considered by the Congress and approved by the states.

שאז ישקלו על ידי הקונגרס ויאושרו על ידי המדינות.

Under the terms of the Articles,

תחת התנאים של הסעיפים,

all 13 states had to agree to any changes.

כל 13 המדינות היו חייבות להסכים לכל שינוי.

Since the purpose of the Convention is just to make recommendations,

מאחר והמטרה של הכינוס היא רק להוציא המלצות,

not everyone is excited about attending,

לא כולם נלהבים להגיע,

and frankly, some think it's a waste of time.

ולמען האמת, חלק חושבים שזה בזבוז של זמן.

As men from different parts of the country began to travel down dusty, rugged roads on the way to Philadelphia,

כשאנשים מחלקים שונים של המדינה מתחילים לנסוע במורד כבישים קשים ומאובקים בדרך לפילדלפיה,

not all states send delegates.

לא כל המדינות שולחות נציגים.

In fact, Rhode Island never even shows up.

למעשה, רוד איילנד מעולם לא הופיעה.

On May 14th, only 8 delegates --

ב-14 למאי, רק 8 נציגים --

not states, but individual delegates --

לא מדינות, אלה נציגים יחידים --

are present, so they wait.

נוכחים, אז הם מחכים.

Finally, on May 25th, the necessary quorum of seven states is acheived.

לבסוף, ב- 25 למאי, הכינוס ההכרחי של שבע מדינות מושג.

In all, 55 delegates arrive in Philadelphia over the course of the Convention.

סך הכל, 55 נציגים מגיעים לפילדלפיה במהלך הכינוס.

They are all white males, property owners, and the average age is about 44.

הם כולם זכרים לבנים, בעלי נכסים, והגיל הממוצע הוא 44.

Some are slaveholders, some had signed the Declaration of Independence, [James Madison, Roger Sherman]

חלק בעלי עבדים, חלק חתמו על מגילת העצמאות, [ג'יימס מדיסון, רוג'ר שרמן]

and almost all are well-educated. [Benjamin Franklin]

וכמעט כולם מלומדים מאוד. [בנג'מין פרנקלין]

Picture the delegates, James Madison and George Washington among them,

דמיינו את הנציגים, ג'יימס מדיסון וג'ורג' וושינגטון בינהם,

sitting in Independence Hall in hot, humid Philadelphia.

יושבים בהיכל העצמאות בפילדלפיה החמה והלחה.

They're all wearing the dress of the day: frock coats, high collars and thick pants.

כולם לובשים את מלבושי התקופה: מעילי גלימה, צווארונים גבוהים ומכנסים עבים.

They vote to keep their discussions secret to encourage honest debate.

הם מצביעים לשמור את הדיונים שלהם סודיים כדי לעודד דו שיח כנה.

But that means the windows are closed, and there is no air conditioning in 1787, not even an electric fan.

אבל זה אומר שהחלונות סגורים, ואין מיזוג ב 1787, אפילו לא מאורר חשמלי.

and they'll sit in that sweltering heat, in those heavy clothes, for three months.

והם ישבו בחום הכבד, בבגדים הכבדים, שלושה חודשים.

Shockingly, they all keep their vow of secrecy.

למרבה הפלא, כולם שומרים על שבועת הסוד שלהם.

That could never happen today, not even for an hour-long meeting.

זה לא היה יכול לקרות היום, אפילו לא לפגישה של שעה אחת.

Someone would share "James Madison thinks he's so smart.

מישהו היה משתף "ג'יימס מדיסון חושב שהוא כל כך חכם.

Keyword: articles are dead" via social media,

מילת מפתח: הסעיפים מתים" דרך המדיה החברתית,

and the whole thing would be a disaster.

וכל העניין היה הופך לאסון.

But in 1787, there are no leaks. Not even a drip that hints at what they are doing.

אבל ב 1787, לא היו דליפות. אפילו לא טפטוף שרומז למה הם עושים.

And what they are doing is nothing short of overthrowing the very government that sent them there.

ומה שהם עושים זה לא רחוק מלהשליך את הממשלה ששלחה אותם לשם.

Within a few days, with only a seven-state quorum, and only six of those states agreeing,

תוך כמה ימים, עם אספה של שבע מדינות בלבד, ורק שש מהמדינות האלה מסכימות,

a handful of men change the course of history.

חופן אנשים שינו את מהלך ההסטוריה.

They vote to get rid of the Articles of Confederation,

הם ממליצים להפתר מסעיפי הקונפדרציות,

and write a new, more nationalistic document that becomes our Constitution.

ולכתוב מסמך חדש, יותר לאומני שהפך לחוקה שלנו.

The risk is immense.

הסיכונים הם עצומים.

Everyone on the outside assumes they were working on recommended revisions to the Articles.

כולם בחוץ מניחים שהם עובדים על המלצות על תיקונים לסעיפים.

It's an incredible gamble, and even when the Convention presents the signed Constitution on September 17th,

זה הימור מדהים, ואפילו כשהועידה מציגה את החוקה החתומה ב 17 בספטמבר,

not all delegates endorse it.

לא כל הנציגים תומכים בה.

The country will argue and debate for two more years

המדינה תתווכח ותדון במשך שנתיים נוספות

before the document is adopted by the required nine out of 13 states.

לפני שהמסמך יאומץ על ידי תשע הנדרשות מתוך 13 מדינות.

But instead of punishing them for their deception,

אבל במקום להעניש אותם על ההטעיה שלהם,

today we celebrate the wisdom and vision of those men in Philadelphia.

היום אנחנו חוגגים את החוכמה והחזון של האנשים האלה בפילדלפיה.