How I responded to sexism in gaming with empathy - Lilian Chen

Peking House is my family-owned Chinese restaurant in Willimantic, Connecticut,

פקינג האוס היא מסעדה בבעלות משפחתי בוולימנטיק, קונטיקט,

where I spent nearly 20 years growing up, before we sold it.

שם ביליתי כמעט 20 שנה, לפני שמכרנו אותה.

My brother and I spent most of our time

אחי ואני בילינו את רוב הזמן

in the room in the back called "the office."

בחדר מאחור שנקרא "המשרד."

"The office" was really just a storage room,

"המשרד" היה באמת רק חדר אכסון,

but it had our gaming systems,

אבל היתה בו מערכת משחק,

and the game that we played the most was called Super Smash Brothers Melee.

והמשחק ששיחקתי הכי הרבה נקרא סופר סמאש ברות'רס מלי.

For those who don't know,

לאלה שלא מכירים,

Super Smash Brothers Melee is an older fighting game

סופר סמאש ברות'רס מלי הוא משחק לחימה ישן

made for the Nintendo GameCube.

שנוצר לגיים קיוב של נינטנדו.

My brother and I spent hours playing this game,

אחי ואני בילינו שעות עם המשחק הזה,

so much that we even challenged restaurant customers to matches.

כל כך הרבה שאפילו אתגרנו לקוחות של המסעדה לתחרויות.

Eventually, my friends dragged me out to a local tournament,

לבסוף, חברי גררו אותי לטורניר מקומי,

where I ended up placing 13th out of 33.

שם הגעתי למקום 13 מתוך 33.

Not bad, but definitely far from the best.

לא רע, אבל בהחלט רחוק מהכי טוב.

After training with higher level players,

אחרי אימון עם שחקנים ברמה גבוהה יותר,

and taking notes on matches I found online,

ושימת לב במשחקים שמצאתי ברשת,

I started to travel to national tournaments,

התחלתי לנסוע לתחרויות ארציות,

and before I knew it,

ולפני שידעתי מה קורה,

I was being whisked around the United States at the age of 17,

התחלתי לנסוע סביב ארצות הברית בגיל 17,

all because of a video game.

הכל בגלל משחק וידאו.

Totally living the dream life, right?

ממש חיה את החלום, נכון?

This is how I ran head first

כך רצתי עם הראש קדימה

into the competitive Super Smash Brothers Melee community,

לקהילת שחקני הסופר סמאש ברות'רס מלי התחרותית,

a scene that I've been a part of for nearly ten years.

סצנה שהייתי חלק ממנה כמעט עשר שנים.

I'm sure that when I say competitive gaming,

אני בטוח שכשאני אומרת משחקים תחרותיים,

you guys are imagining a room of people hunched over their laptops.

אתם מדמיינים חדר מלא אנשים כפופים מעל הלפטופים שלהם.

Sometimes it can look like that,

לפעמים זה נראה כך,

but more often it looks something like this.

אבל לרוב זה נראה משהו כזה.

(Laughter)

Because Smash Brothers Melee is such an old game,

מפני שסמאש ברות'רס מלי הוא משחק כל כך ישן,

it requires those big, boxy TVs to be played on.

הוא דורש טלויזיות גדולות וקופסתיות לשחק עליהן.

Our players are so dedicated,

השחקנים שלנו כל כך מסורים,

that they will actually lug these things onto their flights as carry-ons.

שהם למעשה יסחבו את הדברים האלה לטיסות שלהם כמטען יד.

(Laughter)

The community is also absurdly diverse.

הקהילה גם מגוונת בצורה אבסורדית.

This is a photo of Apex, an annual tournament held in New Jersey.

זו תמנוה של אפקס, טורניר שנתי שנערך בניו ג'רזי.

In 2013, over 1500 people showed up from 16 different countries.

ב 2013, יותר מ 1500 אנשים הופיעו מ 16 מדינות שונות.

I feel like if 16 countries are flying out to New Jersey,

אני מרגישה כאילו 16 מדינות טסות לניו ג'רזי,

that's saying something.

זה אומר משהו.

Sorry, New Jersey.

סליחה, ניו ג'רזי.

(Laughter)

In the gaming community,

בקהילת הגיימינג,

I was known by my gamer tag "_milktea,"

הייתי ידועה בטאג הגיימרית "_milktea,"

but in real life, I was still very much just Lilian.

אבל בחיים האמיתיים, עדיין הייתי פשוט ליליאן.

When I was 17, I was shy and quiet,

כשהייתי בת 17, הייתי ביישנית ושקטה,

and I was often bullied by my classmates for being different, for being Asian.

והרבה פעמים התעמרו בי חברים לכיתה שהייתי שונה, שהייתי אסיאתית.

Some of them made fun of the clothes I wore.

כמה מהם צחקו על הבגדים שלבשתי.

Others asked me out on dates as a joke.

אחרים הציעו לי לצאת רק בתור בדיחה.

Another called me a Chinese prostitute.

אחר קרא לי זונה סינית.

But when I was "_milktea,"

אבל כשהייתי "_milktea,"

I was part of a community that welcomed and accepted me.

הייתי חלק מקהילה שקיבלה אותי בברכה.

Except what's missing from this picture?

חוץ ממה שחסר בתמונה?

Do you see any women?

אתם רואים נשים?

When the gender imbalance is this large, social dynamics can become a bit skewed.

כשחוסר האיזון המגדרי קיים, הדינמיקה החברתית יכולה להפוך למעט מוטה.

You get a lot more attention than you normally would.

אתם מקבלים הרבה יותר תשומת לב משהייתם מקבלים באופן רגיל.

[milktea is an angel]

At the time, I didn't understand why I was getting this attention.

באותו זמן, לא הבנתי למה אני מקבלת תשומת לב.

I just knew that it was so much better than what I was dealing with at school.

פשוט ידעתי שזה היה כל כך הרבה יותר טוב ממה שהתמודדתי איתו בבית הספר.

[I love Milktea.]

Here's one of my favorites.

הנה אחד מהאהובים עלי.

[Milktea chan you are really attractive.]

[If I had to rate you for beauty I give you a 8 out of 10]

[Only because I've been crushing on another girl for a long time]

(Laughter)

But then, things took a turn for the worse.

אבל אז, דברים השתנו לרעה.

[Why is everyone blaming milktea lol?]

[She is a harlot.]

[She doesn't like Smash, she just wants attention.]

ואז התחלתם לראות הערות כמו זו.

And then you started to see comments like this.

[coz you're only known in the scene for being the subject of nerdy fantasies]

[suck a **** in crappy smasher's dreams]

Over years, I began internalizing all of this,

במשך שנים, התחלתי להפנים את כל זה,

and then I took these attitudes and projected them onto other women.

ואז, לקחתי את הגישות האלו והקרנתי אותן על נשים אחרות,

"Ew, why is she so girly? Is she even a real gamer?"

"איכס, למה היא כל כך נשית? האם היא אפילו שחקנית אמיתית?"

I felt my voice shrinking and the resent growing inside of me,

הרגשתי שהקול שלי מתכווץ והטינה גדלה בתוכי,

and eventually, I distanced myself from the Smash community altogether.

ולבסוף, הרחקתי את עצמי מקהילת סמאש לגמרי.

Fast forward a few years.

נריץ קדימה כמה שנים.

I landed my first job in New York City.

קיבלתי את העבודה הראשונה שלי בניו יורק.

There, I realized that sexist behavior didn't have to be the norm.

שם, הבנתי שההתנהגות הסקסיטית לא היתה חייבת להיות הנורמה.

But nevertheless, I stayed quiet and withdrawn.

אבל עם זאת, נשארתי שקטה ומסוגרת.

Public speaking? Never going to happen.

דיבור בציבור? לעולם לא היה קורה.

(Laughter)

But then, this Facebook comment appeared in my feed.

אבל אז, הערה בפייסבוק הופיעה בפיד שלי.

[Stop chalking up the terror of the internet to the Smash community.]

[In general, we're very accepting of females]

I swear, at that very moment,

אני נשבעת, באותו רגע,

my inner wallflower spontaneously combusted.

פרח הקיר שבי התפוצץ ספונטנית.

I started writing blog posts that talked about my experiences

התחלתי לכתוב בלוג שדיבר על הנסיון שלי

and issues I had faced within the community,

ובעיות שעמדו בפני בתוך הקהילה,

and to my surprise, they went viral within our scene.

ולהפתעתי, הוא הפך לויראלי בתוך הסצנה שלנו.

A well-known fighting game website picked up one of my posts

אתר משחקי לחימה ידוע ראה את הפוסטים שלי

and later on, Polygon, a gaming site, covered my future work.

ומאוחר יותר, פוליגון, אתר משחקים, כיסה את העבודות העתידיות שלי.

All of this led to the creation of The New Meta,

כל זה הוביל ליצירה של המטא החדש,

a panel that I cofounded and moderated with the NYU Game Center.

פאנל שיצרתי והייתי המארגנת שלו עם מרכז המשחקים של אוניברסיטת ניו יורק.

We roped in tons of women from different gaming communities

אספנו מלא נשים מקהילות משחקים אחרות

to talk about issues of sexism within gaming.

כדי לדבר על נושאים של סקסיזם בתוך המשחקים.

But the entire panel's point was to raise awareness

אבל כל הנקודה של הפאנל היתה לעורר מודעות

in a way that did not shame male gamers.

בדרך שלא היתה מביישת שחקנים בנים.

As a woman, I was sexist,

כאישה, הייתי סקסיסטית,

and even misogynistic, against my own gender.

ואפילו שונאת נשים, נגד מיני שלי.

Sometimes, when you've been immersed in an environment for long enough,

לפעמים, כשהייתם מוקפים בסביבה לזמן ארוך,

it can be hard to differentiate between harmful behaviors and normal ones.

זה יכול להיות קשה להבדיל בין התנהגות מזיקה לאחת רגילה.

While some gamers are intentionally malicious,

בעוד כמה שחקנים רעים במכוון,

some may not even realize

כמה אולי לא מבינים אפילו

that they're perpetuating sexist behaviors in the first place.

שהם מנציחים התנהגות סקסיסטית מראש.

Empathizing with these gamers is more productive

להגדיש עם השחקנים האלה זה יותר מועיל

than outright dismissing them.

מאשר להתעלם מהם לגמרי.

Initiate a conversation.

התחילו שיחה.

Deconstruct these behaviors,

פרקו את ההתנהגויות האלו,

no matter how obvious they might seem to you.

לא משנה כמה ברור הם אולי נראים לכם.

And please, leave the accusatory tone behind.

ובבקשה, עזבו את הטון המאשים מאחור.

If I had been dismissed as a sexist neckbeard,

אם היו מתעלמים ממני כסתם סקסיסטית,

I wouldn't be on this stage talking to you right now.

לא הייתי על הבמה עכשיו מדברת איתכם.

And to my surprise,

ולהפתעתי,

I found that people were willing to change, and they wanted to help.

מצאתי שאנשים היו מוכנים להשתנות, והם רצו לעזור.

[As a guy, how to treat girls in eSports equally?]

[Trying my hardest, but advice would help.]

וכל פעם שהיו לי ספקות, התחלתי לקבל משוב כמו זה.

And whenever I had any doubts, I started to receive feedback like this.

[I got a few female Smashers into the scene because of you.]

This entire experience has shown me

כל החוויה הזו הראתה לי

that my silence only further enabled sexism within gaming.

שהשתיקה שלי רק אפשרה את המשך הסקסיזם בתוך המשחקים.

Nobody is perfect.

אף אחד לא מושלם.

Internalizing biases and becoming lost in them is deceptively easy.

הקלות של להפנים נטיות ולהאבד בהן היא מטעה.

By being vocal,

בלהביע דעה,

you force yourself and those around you

אתם מכריחים את עצמכם ואלה סביבכם

to reevaluate their actions and their perceptions.

להעריך מחדש את הפעולות שלהם ואת התפיסות שלהם.

Everyone in this room has a voice.

לכולם בחדר הזה יש קול.

You have to use it, and you have to use it responsibly.

אתם חייבים להשתמש בו, ואתם חייבים להשתמש בו באחריות.

Not only can you provoke change,

לא רק שאתם יכולים לחולל שינוי,

but you can empower others to do so, too.

אלא אתם יכולים לתת כוח לאחרים לעשות זאת גם.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)