Slowing down time (in writing & film) - Aaron Sitze

Transcriber: Andrea McDonough Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

I got in my first car accident when I was sixteen.

חוויתי את תאונת הדרכים הראשונה שלי כשהייתי בן שש עשרה.

I had just gotten my license and I was driving home

בדיוק קיבלתי את רשיון הנהיגה שלי ונסעתי הביתה

when a car pulled into the intersection

כשמכונית נכנסה לצומת

and bang! It hit me.

ובאנג! היא פגעה בי.

It had happened that quick.

זה קרה כל כך מהר.

Bang!

באנג!

But when I play that memory back,

אבל כשאני משחזר את הרגע הזה,

it doesn't take two seconds.

זה לא לוקח שתי שניות.

I see the tires of the car rolling through the stop sign,

אני רואה את צמיגי המכונית מתגלגלים ליד שלט העצור,

I have time to think,

יש לי זמן לחשוב,

"You know, I think that car is going to hit me."

"אני חושב שהמכונית הזאת הולכת לפגוע בי."

I see the right-hand corner of the hood

אני רואה את הפינה הימנית של מכסה המנוע

crumple up like tin foil,

מתקמטת כמו נייר כסף,

I see the red paint flake off and drift off into the air,

אני רואה את הצבע האדום מתקלף ונסחף באויר,

I can see all of that, like it's happening in slow motion.

אני רואה את כל זה, כאילו זה קורה בהילוך איטי.

In my memory, that experience takes ten seconds.

בזיכרון שלי, החוויה הזו לוקחת עשר שניות.

But why?

אבל למה?

Why did that memory play back longer

למה הזיכרון ההוא נראה ארוך יותר

than the actual time it took?

מהזמן האמיתי שהוא לקח?

This is an interesting phenomenon

זו תופעה מעניינת

and it's not just for car accidents,

והיא לא רק לתאונות,

a roller coaster,

לרכבת הרים,

or a first kiss.

או לנשיקה ראשונה.

These events seem to take longer than they actually take.

נראה כאילו הארועים האלה לוקחים יותר זמן מאשר במציאות.

But why?

And when it comes to writing about that experience,

אבל למה?

וכשאני כותב על הארועים האלה,

how do I get that peculiar feeling across?

איך אני מעביר כזו הרגשה?

How do I slow down time as a writer?

איך אני מאט את הזמן כסופר?

To get the answer, we have to visit Hollywood.

כדי לקבל תשובה, אנחנו צריכים לבקר בהוליווד.

You see, the way filmmakers create slow motion

הדרך בה יוצרים הילוך איטי בסרטים

will tell us a lot about how writers can create slow motion.

תלמד אותנו איך כותבים יכולים ליצור הילוך איטי.

First, let's remember how film works.

ראשית, בואו ניזכר איך סרט עובד.

When the camera turns on, it's not recording motion,

כשהמצלמה נדלקת, היא לא מקליטה תנועה,

it's taking lots and lots of individual pictures.

היא מצלמת הרבה תמונות בודדות.

Then when those pictures are played back in the projector,

אז כשהתמונות האלה מוקרנות במקרן,

they blend together and create the appearance of motion,

הן מתערבבות ויוצרות מראה של תנועה,

like a flip book.

כמו דיפדוף מהיר בספר.

So, let's imagine that a camera man needs

אז בואו נדמיין שצלם צריך

to film his actress skipping through a field of daisies

לצלם את השחקנית מקפצת לה בשדה חרציות

in regular motion.

בתנועה רגילה.

Ready, action.

היכון, אקשן.

She skips across the field,

היא מקפצת בשדה,

he records it,

הוא מקליט את זה,

and...cut.

ו... קאט.

Let's say for the sake of easy math

בואו נגיד, למען פישוט החשבון

that our camera man took 50 pictures,

שהצלם שלנו מצלם 50 תמונות,

50 little frames on that length of film.

50 פריימים קטנים לאורך הסרט.

Now, let's take that film and play it back

עכשיו, בואו ניקח את הסרט הזה ונקרין אותו

at the rate of 50 frames per 5 seconds.

בקצב של 50 פריימים ב 5 שניות.

This rate is constant,

הקצב הזה קבוע,

the projector will always go at the same speed.

המקרן תמיד יקרין באותה מהירות.

It's easy, we got 50 frames, so our film takes 5 seconds.

זה קל, יש לנו 50 פריימים, אז הסרט נמשך 5 שניות.

She skips across the field...

היא מדלגת בשדה....

...and cut!

... וקאט!

So, then, how do we slow down time in film?

אז, איך אנחנו מאיטים את הסרט?

How do we create slow motion?

איך אנחנו יוצרים הילוך איטי?

Maybe this is a surprise, but we don't take less pictures,

אולי זו הפתעה, אבל אנחנו לא מצלמים פחות תמונות,

we take more pictures.

אנחנו מצלמים יותר תמונות.

Ready, action!

מוכנים, אקשן!

She skips across the field,

היא מדלגת בשדה,

he records it,

הוא מקליט את זה,

and cut.

וקאט.

Now we have a lot of film, a long length,

עכשיו יש לנו הרבה סרט, אורך גדול,

let's say 100 frames long.

בואו נגיד 100 פריימים.

Now, when we play it back,

עכשיו, כשאנחנו מקרינים את זה,

it takes a longer time to get through,

לוקח יותר זמן לעבור את הסרט,

and there's the actress in slow motion.

והנה השחקנית בהילוך איטי.

Skipping through the field of daisies!

מדלגת בשדה החרציות!

Which brings us now to writing.

מה שמביא אותנו עכשיו לכתיבה.

When you're writing a narrative,

כשאתם כותבים נרטיב,

you may want to use slow motion in one of your scenes.

אתם אולי תרצו להשתמש בהילוך איטי בסצנות שלכם.

It's a cool effect, just like it is in Hollywood,

זה אפקט מגניב, בדיוק כמו בהוליווד,

and it draws the reader's attention to important moments.

והוא מושך את תשומת הלב של הקורא לרגעים חשובים.

Well, here's how you do it.

ובכן, כך אתם עושים את זה.

You see, when we read,

אתם רואים, כשאנחנו קוראים,

our brain makes the words into pictures

המוח שלנו הופך את המילים לתמונות

and the pictures blend into action.

והתמונות משולבות לפעולה.

So what we read is what we see

אז מה שאנחנו קוראים זה מה שאנחנו רואים

in the time it takes us to read it.

בזמן שלוקח לקרוא את זה.

For example, imagine you're writing a narrative

לדוגמה, דמיינו שאתם כותבים נרטיב

about your game-winning free throw in the championship game.

על הזריקה שבזכותה זכיתם במשחק האליפות.

Here's a moment as a writer

הנה רגע שבו, כסופרים,

that you might want to slow down time

אולי תרצו להאט את הזמן

to really capture the second-by-second tension

כדי באמת לתפוש את המתח משניה לשניה

produced by the scene.

שהסצנה יוצרת.

You concentrate,

אתם מתרכזים,

you put the pencil to paper,

אתם שמים את העיפרון על הנייר,

you really want to slow down time,

אתם באמת רוצים להאיט את הזמן,

you write,

אתם כותבים,

"I shot the ball in the hoop.

"זרקתי את הכדור לסל.

Time slowed down. Then we won."

הזמן האט. אז זכינו."

To read that, takes two seconds;

כדי לקרוא את זה, לוקח שתי שניות;

therefore, your reader imagines a scene that takes two seconds.

לכן, הקוראים שלכם מדמיינים את הסצנה שלוקחת שתי שניות.

Ball goes up, comes down, done.

הכדור עולה, יורד, נגמר.

See, even though you wrote, "time slowed down,"

אז למרות שכתבתם "הזמן האט,"

you didn't achieve that effect for your reader.

אתם לא משיגים את האפקט הזה עבור הקוראים שלכם.

Just saying it doesn't make it happen.

רק להגיד את זה לא גורם לזה לקרות.

Now, let's take what we make about film,

עכשיו, בואו ניקח את מה שעשינו בסרט,

time slows down with more pictures,

הזמן מאט עם יותר תמונות,

and try again.

וננסה שוב.

This time write A LOT more.

הפעם אנחנו כותבים הרבה יותר.

"I bent my knees and held the ball loosely.

"כופפתי את הברכים והחזקתי את הכדור בחופשיות.

Letting the ball bounce on the floor once more,

נתתי לכדור לקפץ על הרצפה שוב,

I gathered my thoughts.

התרכזתי.

This was the moment.

זה היה הרגע.

My right arm extended as I released the ball with a gentle flick,

יד ימין שלי התמתחה כששחררתי את הכדור במכה קלה,

it rotated slightly as it arched toward the rim.

הוא הסתובב קלות כשהוא התקשת לכיוון הטבעת.

I held my breath.

החזקתי את הנשימה.

The ball nudged the back rim,

הכדור נגע באחורי הטבעת,

falling through the net with a gentle, satisfying swish.

ונפל דרך הרשת ב"סוויש" מספק.

And the crowd exploded from their seats."

והקהל זינק ממושביו בשאגות."

See, we just slowed down time through our writing.

רואים, עכשיו האטנו את הזמן בכתיבה.

The bottom line is this:

השורה התחתונה היא זו:

there are moments in life that take longer

יש רגעים בחיים שלוקחים יותר זמן

than they actually take.

מאשר במציאות.

When you're planning out your narrative,

כשאתם מתכננים את הנרטיב שלכם,

think about those moments,

חשבו על הרגעים האלה,

those snippets of life that took longer than the watch:

השבבים הקטנים האלה של החיים שלקחו יותר זמן מהשעון:

the moment of hearing bad news,

הרגע ששמעתם חדשות רעות,

the moment of hearing good news,

הרגע ששמעתם חדשות טובות,

the moment of exhilaration when you realize you hit the jump,

הרגע של ההתרגשות שהבנתם שהצלחתם בזריקה,

or the moment when you realize you aren't going to land it.

או הרגע שהבנתם שאתם תפספסו אותה.

Once you identify these moments in your narrative,

ברגע שאתם מזהים את הרגעים האלה בנרטיב שלכם,

you can use this effect of slow motion when you write.

אתם יכולים להשתמש באפקט הזה כדי לעבור להילוך איטי כשאתם כותבים.

Just remember, it's not enough to say, "time slowed down"

רק זיכרו: לא מספיק להגיד, "הזמן האט"

and it's not enough to throw a couple adjectives

ולא מספיק לזרוק כמה שמות תואר

in a sentence and call it done either.

במשפט, ולסיים בזה.

Descriptive writing is good writing, that's true.

כתיבה תיאורית היא כתיבה טובה, זה נכון.

But if you want to express the feeling of slow motion in life,

אבל אם אתם רוצים להביע את ההרגשה של הילוך איטי בחיים,

you have to actually take up

אתם צריכים למעשה לקחת

more physical space on the page,

יותר מרחב פיסי על הדף,

use more film so to speak.

להשתמש ביותר סרט, אפשר להגיד.

In doing so, you will create tension

וכך, אתם תיצרו מתח

and keep your reader interested.

ותשמרו על התעניינות הקוראים שלכם.

And that way, the next time you write,

וכך, בפעם הבאה שתכתבו,

you'll control the camera of your own writing.

אתם תשלטו במצלמה של הכתיבה שלכם.