Why is rice so popular? - Carolyn Beans

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

If you were to place all the rice consumed each year on one side of a scale,

אם הייתם מניחים את כל האורז הנצרך מדי שנה בצד אחד של המאזניים,

and every person in the world on the other,

וכל אדם בעולם בצד השני,

the scale would tip heavily towards rice's favor.

הסולם היה נוטה בכבדות לטובת האורז.

This beloved crop contributes over 20% of the calories consumed by humans each year.

היבול האהוב הזה תורם למעלה מ -20% מהקלוריות הנצרכות על ידי בני אדם מדי שנה.

Korean bibimbap, Nigerian jollof, Indian biryani, Spanish paella,

ביבימבאפ קוריאני, ג'ולוף ניגרי, ביריאני הודי, פאייה ספרדית

and countless other culinary masterpieces all begin with rice.

ואינספור יצירות מופת קולינריות אחרות מתחילות באורז.

So how did this humble grain end up in so many cuisines?

אז איך התבואה הצנועה הזו הגיעה לכל כך הרבה מטבחים?

The roots of rice go back thousands of years to when early farmers

שורשי האורז חוזרים אלפי שנים אחורה, כאשר חקלאים מוקדמים

in Asia, Africa, and South America each independently domesticated the crop.

באסיה, אפריקה ודרום אמריקה בייתו כל אחד את היבול באופן עצמאי.

First came Asian rice,

תחילה הגיע האורז האסייתי,

which many plant geneticists believe originated in what's now China.

שגנטיקאים רבים של צמחים מאמינים שמקורו במה שהיא כיום סין.

Over 10,000 years ago, nomadic hunters in the region

לפני למעלה מ -10,000 שנה ציידים נוודים באזור

began gathering and eating seeds from a weedy grass.

החלו לאסוף ולאכול זרעים מצמחים עשביים.

Then, around 9,000 years ago, they started planting these seeds,

ואז, לפני כ-9,000 שנה, הם החלו לשתול זרעים אלה,

prompting nomadic hunters to settle into farming communities.

מה שגרם לציידים נוודים להתיישב בקהילות חקלאיות .

With each harvest, growers selected and replanted seeds

עם כל קציר, המגדלים בחרו ושתלו מחדש זרעים

from the rice plants that pleased them most—

מצמחי האורז שגרמו להם הכי הרבה הנאה-

like those with bigger and more plentiful grains or aromatic flavors.

כמו אלה עם דגנים גדולים ושופעים יותר או טעמים ארומטיים.

Over millennia, thousands of varieties of Asian rice emerged.

במשך אלפי שנים צצו אלפי זנים של אורז אסייתי.

A relative of the same weedy grass was also domesticated in Africa

קרוב משפחה של אותו צמח עשבי בוית גם באפריקה

around 3,000 years ago.

לפני כ -3,000 שנה.

Today, its growth is mostly limited to West Africa.

כיום, צמיחתו מוגבלת בעיקר למערב אפריקה.

South American growers also domesticated rice around 4,000 years ago,

מגדלים דרום אמריקאים גם בייתו אורז לפני כ -4,000 שנה,

though the crop was lost after the arrival of Europeans.

אם כי היבול אבד לאחר הגעתם של האירופאים.

Asian rice, however, spread widely,

אורז אסייתי, לעומת זאת, התפשט באופן נרחב,

and is now a cornerstone of diet and culture in Asia and beyond.

וכיום הוא אבן יסוד של תזונה ותרבות באסיה ומחוצה לה.

In India and Nepal, many Hindus mark an infant's transition to solid foods

בהודו ובנפאל, הינדים רבים מסמנים את המעבר של תינוק למזון מוצק

with a ceremony known as Annaprashan,

בטקס המכונה "אנאפראשאן",

where the baby tastes rice for the first time.

בו התינוק טועם אורז לראשונה.

in Japan, rice is so central to diets that the word "gohan"

ביפן האורז הוא כל כך מרכזי בדיאטות עד שהמילה "גוהן"

means both "cooked rice" and "meal."

פירושה גם "אורז מבושל" וגם "ארוחה".

The global expansion of rice cultivation was only possible

ההתרחבות העולמית של גידול האורז הייתה אפשרית

because the plant can grow in many climates—

רק מכיוון שהצמח יכול לגדול באקלימים רבים -

from tropical to temperate.

מטרופי ועד ממוזג.

As a semi-aquatic plant, rice happily grows in submerged soils.

כצמח חצי מימי, האורז גדל בשמחה בקרקעות מוצפות.

Many other crops can't survive in standing water

גידולים רבים אחרים אינם יכולים לשרוד במים עומדים

because their root cells rely on air within soil to access oxygen.

מכיוון שתאי השורש שלהם מסתמכים על אוויר בתוך האדמה כדי לגשת לחמצן.

But rice plants have air channels in their roots that allow oxygen to travel

אבל לצמחי אורז יש תעלות אוויר בשורשיהם המאפשרות לחמצן

from the leaves and stems to the submerged tissues.

לעבור מהעלים והגבעולים לרקמות השקועות.

Traditionally, growers plant rice in paddy fields—

באופן מסורתי, מגדלים שותלים אורז בשדות אורז -

flat land submerged under as much as 10 centimeters of water

אדמה שטוחה שקועה מתחת ל-10 סנטימטרים של מים

throughout the growing season.

לאורך כל עונת הגידול.

This practice returns high yields since many competing weeds

תרגול זה מניב יבולים גבוהים מכיוון שעשבים מתחרים רבים

can't hack it in the aquatic environment.

אינם יכולים לפרוץ בסביבה המימית.

But the technique is also water intensive.

אבל הטכניקה היא גם עתירת מים.

Rice covers 11% of global cropland,

אורז מכסה 11% מאדמות הגידול העולמיות,

but uses over a third of the world's irrigation water.

אך משתמש ביותר משליש ממי ההשקיה בעולם.

This form of rice production also pumps out

צורה זו של ייצור אורז שואבת גם

a surprising amount of greenhouse gas emissions.

כמות מפתיעה של פליטת גזי חממה.

Flooded fields are the perfect breeding grounds for microorganisms

שדות מוצפים הם שטחי הרבייה המושלמים למיקרואורגניזמים

known as methanogens.

המכונים מתנוגנים.

These microscopic lifeforms thrive in environments lacking oxygen,

צורות חיים מיקרוסקופיות אלה משגשגות בסביבות חסרות חמצן,

because they evolved when the Earth contained little of this gas.

מכיוון שהן התפתחו כאשר כדור הארץ הכיל מעט מהגז הזה.

Methanogens are the only organisms known to produce methane—

מתנוגנים הם האורגניזמים היחידים הידועים כמייצרים גז-מתאן

a greenhouse gas 25 times more potent than carbon dioxide

גז חממה חזק פי 25 מפחמן דו חמצני

at trapping heat in the atmosphere.

בלכידת חום באטמוספירה.

Cows, for example, are infamous for burping out methane

פרות, למשל, ידועות לשמצה בשל גיהוק מתאן

due to methanogens in their stomachs.

בגלל מתנוגנים בבטן.

In a flooded paddy field, methanogens set to work eating away at organic material

בשדה אורז מוצף, מתנוגנים אוכלים חומר אורגני

in the submerged soil and multiplying rapidly,

באדמה השקועה ומתרבים במהירות,

all the while releasing copious amounts of methane.

כל הזמן משחררים כמויות גדולות של מתאן.

The result: rice cultivation contributes around 12%

התוצאה: גידול אורז תורם כ -12%

of human-caused methane emissions each year.

מפליטת המתאן הנגרמת על ידי אדם מדי שנה.

But there's good news.

אבל יש חדשות טובות.

Rice doesn't actually need to grow in continuously flooded paddies.

אורז לא באמת צריך לגדול בשדות מוצפים ברציפות.

Researchers and growers are exploring water management strategies

חוקרים ומגדלים בוחנים אסטרטגיות לניהול מים

that can cut the methane while keeping the yield.

שיכולות לחתוך את המתאן תוך שמירה על היבול.

One promising technique is known as alternate wetting and drying.

טכניקה מבטיחה אחת ידועה כהרטבה וייבוש חלופיים.

Growers periodically let the water level drop,

מגדלים נותנים מעת לעת למפלס המים לרדת,

which keeps methanogen growth in check.

מה ששומר על צמיחת המתנוגן.

Alternate wetting and drying can cut water use by 30%

הרטבה וייבוש חלופיים יכולים להפחית את השימוש במים ב -30%

and methane emissions by 30 to 70% without impacting yield.

ואת פליטת המתאן ב -30 עד 70% מבלי להשפיע על היבול.

Greenhouse gases come from many— sometimes unexpected— places.

גזי חממה מגיעים ממקומות רבים - לפעמים לא צפויים.

Making rice growing more sustainable is just one of the many challenges

הפיכת גידול האורז לבר קיימא יותר הוא רק אחד מהאתגרים הרבים

we'll need to face to avoid catastrophic warming.

שנצטרך להתמודד איתם כדי למנוע התחממות קטסטרופלית.

Today, many rice growers still flood fields all season long.

כיום, מגדלי אורז רבים עדיין מציפים שדות לאורך כל העונה.

Changing millennia-old practices requires a major mindset shift.

שינוי פרקטיקות בנות אלפי שנים דורש שינוי חשיבה גדול.

But going against the grain could be just what we need

אבל ללכת נגד הדגן יכול להיות בדיוק מה שאנחנו צריכים

to keep our planet healthy and our bowls full.

כדי לשמור על כדור הארץ שלנו בריא והקערות שלנו מלאות.