Debunking the myth of the Lost Cause: A lie embedded in American history - Karen L. Cox

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

Between 1860 and 1861, 11 southern states withdrew from the United States

בין 1860 ל-1861, 11 מדינות דרומיות פרשו מארצות הברית

and formed the Confederate States of America.

והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה.

They left, or seceded, in response to the growing movement

הן עזבו, או התנתקו, בתגובה לתנועה הגדלה

for the nationwide abolition of slavery.

לרוחב האומה למיגור העבדות.

Mississippi said,

מיסיסיפי אמרה,

“our position is thoroughly identified with the institution of slavery.”

“העמדה שלנו מזדהה לחלוטין עם מוסד העבדות”.

South Carolina cited “hostility on the part of the non-slaveholding states

דרום קרוליינה העירה “עוינות מצד המדינות שלא מחזיקות עבדים

to the institution of slavery.”

כלפי מוסד העבדות”.

In March 1861, the Vice President of the Confederacy, Alexander Stevens,

במרץ 1861, סגן הנשיא של הקונפדרציה, אלכסנדר סטיבנס,

proclaimed that the cornerstone of the new Confederate government

הצהיר שאבן הפינה של הממשל הקונפדרלי החדש

was white supremacy, or as he put it,

היה עליונות לבנה, או כמו שהוא אמר את זה,

“slavery” and “subordination” to white people

“עבדות” ו“שיעבוד” לאנשים הלבנים

was the “natural and normal condition” of Black people in America

הייתה “מצב טבעי ונורמלי” של אנשים שחורים באמריקה

and the “immediate cause of the late rupture and present revolution.”

וה“גורם המידי לקרע האחרון ולמהפכה העכשווית.”

Three weeks after the now-infamous Cornerstone Speech,

שלושה שבועות אחרי נאום אבן הפינה הידוע לשמצה,

the American Civil War began.

מלחמת האזרחים האמריקאית החלה.

The conflict lasted four years, had a death toll of about 750,000,

הקונפליקט נמשך ארבע שנים, ועלה בחייהם של 750,000 איש,

and ended with the Confederacy’s defeat.

והסתיים עם תבוסת הקונפדרציה.

By 1866, barely a year after the war ended,

עד 1866, בקושי שנה אחרי שהמלחמה הסתימה,

southern sources began claiming the conflict wasn’t actually about slavery.

מקורות דרומיים החלו לטעון שהקונפליקט לא נגע למעשה לעבדות.

Meanwhile, Frederick Douglass,

בינתיים, פרדריק דאגלס,

a prominent abolitionist and formerly enslaved person, cautioned,

פעיל בולט לביטול העבדות ולשעבר עבד, הזהיר,

“the spirit of secession is stronger today than ever.”

“הרוח של העזיבה חזקה היום יותר מאי פעם”.

From the words of Confederate leaders,

במילותיהם של מנהיגי הקונפדרציה,

the reason for the war could not have been clearer— it was slavery.

הסיבה למלחמה לא הייתה יכולה להיות ברורה יותר -- זה היה העבדות.

So how did this revisionist history come about?

אז איך ההיסטוריה הרוויזיוניסטית הזו צצה?

The answer lies in the Lost Cause— a cultural myth about the Confederacy.

התשובה נמצאת במטרה האבודה -- מיתוס תרבותי על הקונפדרציה.

The term was coined by Edward Pollard, a pro-Confederate journalist.

המונח נטבע על ידי אדוארד פולארד, עיתונאי שתמך בקונפדרציה.

In 1866, he published “The Lost Cause:

ב-1866, הוא פרסם את “המטרה האבודה:

A New Southern History of the War of the Confederates.”

היסטוריה דרומית חדשה של מלחמת הקונפדרציה”.

Pollard pointed out that the U.S. Constitution gave states

פולארד ציין שחוקת ארצות הברית נתנה למדינות

the right to govern themselves independently in all areas

את הזכות לשלוט בעצמן בנפרד בכל התחומים

except those explicitly designated to the national government.

חוץ מאלו שיועדו במפורש לממשל הארצי.

According to him, the Confederacy wasn’t defending slavery,

לפיו, הקונפדרציה לא הגנה על העבדות,

it was defending each state’s right to choose whether or not to allow slavery.

היא הגנה על הזכות של כל מדינה לבחור אם לאפשר את העבדות או לא.

This explanation effectively turned white southerners’ documented defense

ההסבר הזה הפך למעשה את ההגנה המתועדת של הדרומיים

of slavery and white supremacy into a patriotic defense of the Constitution.

על העבדות והעליונות הלבנה להגנה פטריוטית של החוקה.

The Civil War had devastated the country,

מלחמת האזרחים החריבה את המדינה,

leaving those who had supported the Confederacy

והשאירה את אלה שתמכו בקונפדרציה

grasping to justify their actions.

נואשים להצדיק את הפעולות שלהם.

Many pro-Confederate writers, political leaders, and others

הרבה כותבים תומכי הקונפדרציה, מנהיגים פוליטיים, ואחרים

were quick to adopt and spread the narrative of the Lost Cause.

אימצו והפיצו במהירות את הנרטיב של המטרה האבודה.

One organization, the United Daughters of the Confederacy,

ארגון אחד, הבנות המאוחדות של הקונפדרציה,

played a key role in transmitting the ideas of the Lost Cause

מילאו תפקיד מפתח בהפצת הרעיון של המטרה האבודה

to future generations.

לדורות עתידיים.

Founded in Nashville, Tennessee, in 1894,

הן נוסדו בנאשוויל טנסי ב-1894,

the UDC united thousands of middle and upper class white southern women.

ה-UDC איחד אלפי נשים לבנות דרומיות מהמעמד הבינוני והעליון.

The UDC raised thousands of dollars to build monuments to Confederate soldiers.

ה-UDC גייס אלפי דולרים כדי לבנות אנדרטאות לחיילים מהקונפדרציה.

These were often unveiled with large public ceremonies,

אלה נחשפו הרבה פעמים בטקסים ציבוריים,

and given prominent placements, especially on courthouse lawns.

וקיבלו מיקום בולט, בעיקר בכניסות לבתי משפט.

The Daughters also placed Confederate portraits in public schools.

הארגון גם הכניס פורטרטים של הקונפדרציה לבתי ספר ציבוריים.

They monitored textbooks to minimize the horrors of slavery,

הם ניטרו ספרי לימוד כדי להקטין את הזוועות של העבדות,

and its significance in the Civil War,

ואת המשמעות שלה במלחמת האזרחים,

passing revisionist history and racist ideology down through generations.

והעבירו היסטוריה רוויזיוניסטית ואידאולוגיה גזענית לדורות הבאים.

By 1918, the UDC claimed over 100,000 members.

עד 1918, ה-UDC כלל יותר מ-100,000 חברות.

As their numbers grew, they increased their influence outside the South.

כשמספר החברות גדל, הם הגדילו את ההשפעה שלהן מחוץ לדרום.

Presidents William Howard Taft and Woodrow Wilson

הנשיאים וויליאם הווארד טאפט ווודרו ווילסון

both met with UDC members and enabled them to memorialize

נפגשו שניהם עם חברות UDC ואפשרו להן להנציח

the Confederacy in Arlington National Cemetery.

את הקונפדרציה בבית הקברות הלאומי בארלינגטון.

The UDC still exists and defends Confederate symbols

ה-UDC עדיין קיים ומגן על סמלי הקונפדרציה

as part of a noble heritage of sacrifice by their ancestors.

כחלק ממסורת נאצלת של הקורבן של אבותיהם.

Despite the wealth of primary sources

למרות עושר של מקורות ראשוניים

showing that slavery was the root cause of the Civil War,

שהראו שהעבדות הייתה הגורם למלחמת האזרחים,

the myth about states’ rights persists today.

המיתוס בנוגע לזכויות המדינות ממשיך עד היום.

In the aftermath of the war,

אחרי המלחמה,

Frederick Douglass and his abolitionist contemporaries

פרדריק דאגלס ומתנגדי העבדות בני דורו

feared this erasure of slavery from the history of the Civil War

פחדו שהמחיקה הזו של העבדות מההיסטוריה של מלחמת האזרחים

could contribute to the government’s failure

תתרום לכישלון הממשל

to protect the rights of Black Americans—

בהגנה על הזכויות של שחורים אמריקאים --

a fear that has repeatedly been proven valid.

פחד שהוכח כנכון שוב ושוב.

In an 1871 address at Arlington Cemetery, Douglass said:

בנאום בבית הקברות בארלינגטון ב-1871, אמר דאגלס:

“We are sometimes asked in the name of patriotism

“אנחנו לפעמים מתבקשים בשם הפטריוטיות

to forget the merits of this fearful struggle,

לשכוח את הערך של המאבק הנוראי הזה,

and to remember with equal admiration those who struck at the nation’s life,

ולזכור בהערצה שווה את אלה שפגעו בחיי האומה,

and those who struck to save it—

ואת אלה שיצאו להציל אותה --

those who fought for slavery and those who fought for liberty and justice. [...]

אלו שנלחמו עבור העבדות ואלו שנלחמו לחרות ולצדק.

if this war is to be forgotten, I ask in the name of all things sacred,

אם המלחמה הזו תישכח, אני שואל בשם כל הדברים הקדושים,

what shall men remember?”

מה יזכור האדם?”