This weird trick will help you summon an army of worms - Kenny Coogan

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

In the middle of Florida’s Apalachicola National Forest,

במרכז יער אפלצ’יקולה בפלורידה,

a bizarre, almost magical scene is unraveling.

מחזה מוזר, כמעט קסום, מתגלה.

Sliding a metal strip over a wooden stake,

כשהוא מחליק פס מתכת על מוט עץ,

a master summoner is sending deep croaking noises reverberating through the area.

מזמן מסטר שולח קול עמוק שמהדהד באזור.

And, as if in a trance,

וכמו בטראנס,

hundreds of earthworms begin emerging from the soil.

מאות תולעי אדמה מתחילות לצוץ מהקרקע.

This is worm grunting, also called worm charming or fiddling.

זה זימון תולעים, שנקרא גם הקסמת תולעים או ניגון.

It’s a tradition that’s been practiced for more than a century,

זו מסורת שהתקיימה במשך יותר ממאה שנה,

but its inner workings were a mystery until only recently.

אבל מנגנון הפעולה שלה היה תעלומה עד לאחרונה.

Worms collectively undertaking an underground exodus

תולעים שמבצעות מסע תת קרקעי יחד

seems especially unbelievable when you consider how vulnerable this makes them.

נראה מאוד לא סביר כשחושבים כמה פגיעות זה עושה אותן.

So why is surfacing worth the risk?

אז למה עליה על הקרקע שווה את הסיכון?

Over the years, people have proposed a number of imaginative hypotheses.

לאורך השנים, אנשים הציעו מספר תאוריות מלאות דמיון.

One was that worms were somehow charmed by the noise,

אחת הייתה שתולעים איכשהו הוקסמו מהצליל,

like the rats from the medieval Pied Piper legend.

כמו החולדות מהאגדה החלילן מהמלין מימי הביניים.

Okay, sounds fun, but how would the worms actually become bewitched?

אוקיי, נשמע כיף, אבל איך התולעים יוקסמו למעשה?

Another hypothesis was that worm grunting tickled their bodies,

תאוריה אחרת הייתה שקריאת התולעים דגדגה את גופן,

so they emerged to end the aggravation.

כך שהן עלו כדי להפסיק את ההטרדה.

Whimsical!

שובב!

But worm grunting vibrates the ground’s surface.

אבל קריאת תולעים מרעידה את פני האדמה.

If worms were evading the vibrations, wouldn't they burrow deeper instead?

אם התולעים היו מתחמקות מהרעידות, הן לא היו חופרות עמוק יותר במקום?

Perhaps the most popular hypothesis was that worm grunting mimicked falling rain

אולי התאוריה הכי פופולרית הייתה שקריאת התולעים חיקתה רעש של גשם

and the worms fled to avoid drowning.

והתולעים ברחו כדי להימנע מטביעה.

In 2008, biologist Kenneth Catania tested this hypothesis,

ב 2008, הביולוג קנת′ קטניה בחן את הטענה,

setting up three arenas filled with soil

והקים שלוש זירות מלאות אדמה

and 300 individuals of the large species of earthworm

ו-300 תולעים ממין גדול של תולעי אדמה

found in the Florida Panhandle.

שנמצאות באזור “הידית” של פלורידה.

After an hour of rain, water had pooled at the surface,

אחרי שעה של גשם, מים נקוו על פני השטח,

but only two earthworms emerged.

אבל רק שתי תולעים צצו.

The rest remained buried and healthy.

השאר נשארו קבורות ובריאות.

So, unlike those containers, this hypothesis just didn’t hold water.

אז, בניגוד למכלים, התאוריה הזו פשוט לא החזיקה מים.

Catania decided to explore another route of inquiry.

קטניה החליט לחקור כיוון אחר.

In 1881, Charles Darwin published his final work,

ב-1881, צ’ארלס דארווין פרסם את עבודתו הסופית,

a bestseller that rivaled his most well-known books at the time:

רב מכר שאתגר את שאר הספרים הידועים שלו באותו זמן:

“The Formation of Vegetable Mould, Through the Action of Worms,

“היצור של עובש בירקות, דרך פעולות של תולעים,

with Observations on their Habits.”

עם תצפית במנהגים שלהן”.

Yes, it was literally called that—

כן, הוא באמת נקרא ככה --

and it was the culmination of 40 years of earthworm investigations.

וזה היה השיא של 40 שנות מחקר בתולעי קרקע.

Within it, Darwin noted that worms sometimes left their burrows

בספר, דארווין ציין שתולעים לפעמים עוזבות את המחילות שלהן

when the ground trembled and mentioned an interesting hypothesis:

כשהאדמה רועדת והזכיר היפותזה מעניינת:

maybe they flee because they believe they’re being pursued by moles.

אולי הן בורחות כי הן מאמינות שהן נרדפות על ידי חולדים.

Catania got to work testing this hypothesis himself.

קטניה יצא לבחון את ההשערה הזו בעצמו.

He found that Eastern moles had astounding tracking abilities,

הוא מצא שלחולדים מזרחיים היה כשרון מעקב יוצא דופן,

could eat their weight in worms every day,

ויכלו לאכול את משקל גופן בתולעים בכל יום,

and were abundant in the Florida Panhandle.

והיו נפוצות בידית של פלורידה.

When Catania released a single mole into worm- and soil-filled arenas,

כשקטניה שחרר חולד בודד לתוך זירות מלאות אדמה ותולעים,

about 30% of the worms crawled to the surface in the first hour—

בערך 30% מהתולעים זחלו לפני השטח בשעה הראשונה --

a markedly different result from the control and rain trials.

תוצאה שונה משמעותית מניסויי הבקרה והגשם.

And when he recorded the vibrations produced

וכשהוא תעד את הרטיטות המיוצרות

by worm grunters and moles digging,

על ידי מזמני תולעים וחפירת חולדים,

their frequencies overlapped substantially.

התדירויות שלהם חפפו באופן משמעותי.

This was it.

זה היה זה.

Over hundreds of thousands of years,

במשך מאות אלפי שנים,

these earthworms evolved a behavior that helped them escape a top predator.

תולעי האדמה פיתחו התנהגות שעזרה להן לברוח מהטורפים העיקריים.

Aboveground, they were immune to the moles,

מעל האדמה, הן היו חסינות לחולדים,

which usually stayed subterranean.

שבדרך כלל נשארו מתחת לאדמה.

But then humans came along.

אבל אז אנשים הגיעו.

And, funnily enough, we aren’t even the only ones

ולמרבה השעשוע, אנחנו אפילו לא היחידים

that take advantage of this behavior.

שמנצלים את ההתנהגות הזו.

Herring gulls and wood turtles also sometimes drum their feet on the earth

שחפי הרינג וצבי עץ גם לפעמים מתופפים ברגליהם על האדמה

to summon worms.

כדי לזמן תולעים.

So then why does this behavior persist?

אז למה ההתנהגות הזו ממשיכה?

Scientists think it’s beneficial for a prey species

מדענים חושבים שזה מועיל למינים נטרפים

to maintain its adaptations against a more frequent predator,

לשמור על ההתאמות נגד טורף נפוץ יותר,

even if it makes it more vulnerable to a rarer one.

אפילו אם הם יותר פגיעים לנדירים יותר.

Many insects, for example, use flight to avoid predation.

הרבה חרקים, לדוגמה, משתמשים בתעופה כדי להימנע מטריפה.

But painted redstarts take advantage of this:

אבל חכליליות אדומות משתמשות בזה:

they boldly flash their colorful tail and wing feathers to elicit this response,

הן מראות באומץ את נוצות הזנב והכנפיים הצבעוניות כדי לעורר תגובה,

then catch the insects as they try to fly away.

ואז תופסות את החרקים כשהם מנסים לברוח בתעופה.

It seems the prey species’ response remains

נראה שתגובות מיני הטרף נשארות

simply because it’s beneficial most of the time.

פשוט כי זה מועיל רוב הזמן.

For over a century, humans in the southern US, the UK, and elsewhere

במשך יותר ממאה, אנשים בדרום ארצות הברית, באנגליה ובמקומות אחרים

have been unknowingly exploiting the worm’s escape response.

באופן בלתי מודע השתמשו בתגובת הבריחה של התולעים.

The current world record for “most worms charmed”

שיא העולם הנוכחי ל“הכי הרבה תולעים מוקסמות”

was set by a 10-year-old British girl in 2009.

הושג על ידי ילדה בת 10 מאנגליה ב-2009.

Wiggling a fork in the ground and hitting it with a stick,

סיבוב מזלג בקרקע והכאתו במקל,

she made 567 worms surface in just 30 minutes.

עזרו לה לגרום ל-567 תולעים לעלות תוך 30 דקות בלבד.

Charming, really.

מקסים, באמת.