What you can do with an extra jaw - Darien Satterfield

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

After stalking an unsuspecting cuttlefish across the seafloor,

אחרי שעקב אחרי דיונון לא חשדני על קרקעית האוקיינוס,

this moray eel is finally ready to pounce.

צלופח המורנה הזה מוכן לזנק לבסוף.

As the eel snags the mollusk in its long teeth,

כשהצלופח תופש את הרכיכה בשיניו הארוכות,

its prey struggles to escape.

הטרף שלו מתאמץ לברוח.

But before it can wriggle away,

אבל לפני שהוא יכול להתפתל לחופשי,

a second set of teeth lunge from the eel's throat,

סט שני של שיניים מזנק מהגרון של הצלופח,

making short work of the captive cuttlefish.

מה שמקצר את חייו של הדיונון הלכוד.

This adaptation is called a pharyngeal jaw.

ההתאמה הזו נקראת לסת לועית.

And while it might seem more fitting for an alien parasite than a fish,

ובזמן שזה נראה מתאים יותר לחייזר מאשר לדג,

it's actually one of the most common adaptations under the sea.

זו למעשה אחת התכונות הכי נפוצות מתחת לים.

At some point millions of years ago,

בנקודה מסויימת לפני מליוני שנים,

early fish evolved a jointed oral jaw from one of the bony arches

דגים מוקדמים פיתחו לסת מחוברת בפה מאחת מקשתות העצם

that supported their frontal gills.

שתמכה בזימים הקדמיים שלהם.

This exterior, oral jaw was perfect for capturing or chewing prey,

הלסת החיצונית בפה היתה מושלמת ללכידת או לעיסת טרף,

but these early fish had a problem.

אבל לדגים המוקדמים האלה היתה בעיה.

They had no limbs to manipulate food while eating,

לא היו להם אברים כדי להזיז את האוכל בזמן שאכלו,

making it easy for their mobile prey to escape

מה שעושה את זה לקל יותר לטרף נייד לברוח

before they took the first bite.

לפני שהם יקחו את הביס הראשון.

Essentially, it was impossible for fish to capture and chew their prey

בעקרון, זה היה בלתי אפשרי לדגים ללכוד וללעוס את הטרף שלהם

at the same time with just one set of jaws.

באותו זמן עם סט בודד של לסתות.

So to hold their food and eat it too,

אז כדי להחזיק את האוכל ולאכול אותו,

an even deeper gill arch evolved into a secondary set of jaws.

זים אפילו עמוק יותר התפתח לסט שני של לסתות.

Unlike oral jaws connected by a bone joint,

בניגוד ללסתות בפה שמחוברות בחיבור עצם,

these pharyngeal jaws were suspended in muscle,

הלסתות הלועיות האלו היו תלויות בשריר,

offering them a wide range of motion to turn, tug, and tear on food.

מה שהציע מגוון רחב של תנועה לסיבוב, משיכה, וקריעה של אוכל.

Some pharyngeal jaws actively chew,

כמה לסתות לועיות לועסות באופן אקטיבי,

while others retract to pull chunks of food down the throat.

בזמן שאחרות נמשכות אחורה כדי למשוך חתיכות של אוכל במורד הגרון.

Of course, the teeth a jaw has also factor in here.

כמובן, השינים שיש ללסת גם משחקות תפקיד פה.

For example, an oral jaw with fangs is exceptional for catching and holding

לדוגמה, לסת בפה עם ניבים מעולה כדי ללכוד ולהחזיק

on to fast-moving prey.

טרף שנע במהירות.

But depending on what that prey is,

אבל תלוי במה הטרף,

a fish might want sharp pharyngeal teeth to tear through tissue,

דג אולי ירצה שיניים לועיות חדות כדי לקרוע רקמות,

flat pharyngeal molars to grind plant matter,

שיניים טוחנות לועיות שטוחות כדי לטחון חומר צמחי,

or a powerful pharyngeal bite to crush shelled prey.

או נשיכה לועית חזקה כדי לרסק טרף עם קונכיות.

Fortunately some fishes can change their secondary teeth

למרבה המזל כמה דגים יכולים לשנות את השיניים המשניות שלהם

to match a new diet over several years.

כדי להתאים לדיאטה חדשה במהלך שנים בודדות.

This flexibility allows fish to adapt

הגמישות הזו מאפשרת להתאים

and find food in a huge variety of aquatic environments.

ולמצוא אוכל במגוון רחב של סביבות ימיות.

Some pharyngeal jaws have formed to eat food too hard for most fishes.

כמה לסתות לועיות נוצרו כדי לאכול אוכל קשה מדי לרוב הדגים.

California Sheephead use pointed teeth from their oral jaws

ראש כבש מקליפורניה משתמשים בשיניים מחודדות מהלסת בפה

to pry urchins off rocks before crushing their spiny exteriors

כדי לנתק כוכבי ים מסלעים לפני שהם מרסקים את החוץ הדוקרני שלהם

in strong pharyngeal jaws that have fused with the bones of their skulls.

בלסתות לועיות חזקות שהתאחו עם העצמות בגוגולת שלהם.

Other fish prioritize eating huge quantities of food.

דגים אחרים נותנים עדיפות לאכילת כמויות עצומות של אוכל.

The pharyngeal jaws of grass carp have two bone components

ללסת הלועית של קרפיוני דשא יש שני חלקים של עצמות

that move in unison to pull plant life into their stomachs,

שנעים באחידות כדי למשוך צמחים לקיבות שלהם,

consuming over 18 kilograms of seaweed a day.

וצורכים יותר מ 18 קילו של אצות ביום.

Other pharyngeal jaws are adapted to suit incredibly specific circumstances.

לסתות לועיות אחרות התפתחו להתאים למצבים ממש ספציפים.

Consider this species of pearlfish that lives inside sea cucumbers

קחו לדוגמה את המין הזה של דיירים שחיים בתוך מלפפוני ים

and feeds on their guts.

וניזונים מהמעיים שלהם.

Fish are the most diverse group of vertebrates

דגים הם הקבוצה הכי מגוונת של בעלי חוליות

with over 30,000 unique species,

עם יותר מ 30,000 מינים יחודיים,

and much of that diversity is due to the hundreds of unique jaws

והרבה מהמגוון הזה הוא בגלל מאות לסתות יחודיות

separating otherwise identical species.

שמבדילים בין מינים זהים אחרת.

Perhaps the best example of this dental diversity can be seen in cichlids.

אולי הדוגמה הטובה ביותר של המגוון בשיניים אפשר לראות באמנונים.

This family of fish is primarily found in select African and South American lakes.

המשפחה הזו של דגים נמצאת בעיקר באגמים נבחרים באפריקה ודרום אמריקה.

Typically, large lakes like these would be occupied

באופן טיפוסי, אגמים גדולים כמו אלו יאוכלסו

by a handful of distantly related species,

על ידי מגוון קטן של מינים קשורים באופן מרוחק,

each adapted to consume one of the lake's limited food sources.

כל אחד התפתח לצרוך את אחד ממשאבי האוכל המוגבלים באגם.

But here, almost every corner of the ecosystem

אבל פה, כמעט כל פינה של מערכת המחיה

is occupied by a different species of cichlid.

מאוכלסת על ידי מין שונה של אמנוניים.

There are over 1,700 cichlid species,

יש יותר מ 1,700 מינים של אמנונים,

many almost identical save for their uniquely adapted jaws

רבים כמעט זהים חוץ מהמלתעות המותאמות יחודית שלהם

which have evolved to eat crustaceans, mollusks, worms, algae, plankton,

שהתפתחו לאכול סרטנים, קונכיות, תולעים, אצות, פלנקטון,

and even the scales of other fish.

ואפילו קשקשים של דגים אחרים.

These oral adaptations are so essential for survival,

ההתאמות הלסתיות האלו כל כך חיוניות להישרדות,

that different species use their pharyngeal jaws

שמינים שונים משתמשים בלסתות הלועיות שלהם

to make unique mating sounds

כדי ליצור קולות חיזור יחודיים

that allow female cichlids to identify males of their own species.

שמאפשרים לנקבות של האמנונים לזהות זכרים מהמין שלהם.

This technique limits interspecies breeding,

השיטה הזו מגבילה רביה בין המינים,

and ensures the parent fish will pass on their specialized jaws.

ומבטיחה שהדגים ההורים יעבירו את הלסת היחודית שלהם.

Scientists are still discovering all the ways

מדענים עדיין מגלים את כל הדרכים

this incredible skeletal mechanism functions.

בו המנגנון השלדי הזה פועל.

But given what we know already, it's fair to say that for most fish,

אבל בהינתן מה שאנחנו כבר יודעים, אפשר להגיד שעבור רוב הדגים,

two jaws are better than one.

שתי לסתות טובות יותר מאחת.