The surprising scent of the world’s largest flower - Daniel Nickrent

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

Deep inside the Sumatran rainforest, a carrion fly descends,

עמוק בתוך יער הגשם של סומטרה, זבוב נבלות יורד,

guided by the scent of its favorite place to lay eggs:

מונחה על ידי ריח המקום האהוב עליו להטיל ביצים:

dead and rotting animal carcasses.

פגרי בעלי חיים מתים ונרקבים.

But when it lands, it isn’t on liquefying flesh,

אבל כשהוא נוחת, הוא לא על בשר נוזלי,

but instead on the world’s biggest, and perhaps strangest, flower—

אלא על הפרח הגדול ביותר, ואולי המוזר ביותר בעולם -

Rafflesia arnoldii.

רפלסיה ארנולדי

Rafflesia is a genus of over 30 species

רפלסיה הוא סוג של למעלה מ-30 מינים

found across the tropical forests of Southeast Asia.

שנמצאים ברחבי היערות הטרופיים של דרום מזרח אסיה.

While its smallest representative has a flower only a few centimeters wide,

בעוד שלנציג הקטן ביותר שלו יש פרח ברוחב של כמה סנטימטרים בלבד,

its biggest weighs seven kilograms and spans over a meter wide.

הגדול ביותר שלו שוקל שבעה קילוגרמים ומשתרע על פני מטר.

And its putrid aroma isn’t the only thing that sets these plants apart—

והניחוח המצחין שלו הוא לא הדבר היחיד שמבדיל את הצמחים האלה -

all Rafflesia are parasites.

כל הרפלסיות הן טפילים.

For most of its life, the Rafflesia plant exists as an endophyte,

במשך רוב חייו, צמח הרפלסיה קיים כאנדופיט,

a single thin strand of almost uniform cells beneath the bark of its host.

קווצה דקה אחת של תאים כמעט אחידים מתחת לקליפת המארח שלו.

It strictly infects Tetrastigma,

הוא מדביק רק את הטטרסטיגמה,

a genus of large vines related to the grape.

סוג של גפנים גדולות הקשורות לענב.

Like typical leafy plants, the host Tetrastigma’s cells contain chloroplasts.

כמו צמחי עלים טיפוסיים, תאי הטטרסטיגמה המארח מכילים כלורופלסטים.

These organelles convert sunlight into energy

אברונים אלה ממירים אור שמש לאנרגיה

and are each equipped with their own DNA.

וכל אחד מהם מצויד ב- DNA משלו.

Rafflesia’s plastids, on the other hand, appear to have lost their DNA,

לעומת זאת, נראה כי הפלסטידים של הרפלסיה איבדו את ה- DNA שלהם,

and with it the ability to photosynthesize.

ואיתו את היכולת לבצע פוטוסינתזה.

This sort of loss is incredibly rare.

סוג זה של אובדן הוא נדיר להפליא.

With no roots and no ability to produce its own food,

ללא שורשים וללא יכולת לייצר מזון משלה,

Rafflesia is completely dependent on its host,

רפלסיה תלויה לחלוטין במארח שלה,

siphoning the Tetrastigma’s water and nutrients to fuel its own growth.

וסופגת את המים והחומרים המזינים של הטטרסטיגמה כדי לתדלק את הצמיחה שלה.

And Rafflesia’s propensity for theft doesn’t end there.

והנטייה של רפלסיה לגניבה לא נגמרת שם.

Using a process known as horizontal gene transfer, or HGT,

באמצעות תהליך המכונה העברת גנים אופקית, או HGT,

Rafflesia has stolen quite a bit of genetic material from its host

רפלסיה גנבה לא מעט חומר גנטי מהמארח שלה

and other plants in its habitat.

ומצמחים אחרים בסביבתו.

While HGT is well known in bacteria,

בעוד HGT ידוע היטב בחיידקים,

it has only recently been documented in parasitic plants.

הוא תועד רק לאחרונה בצמחים טפיליים.

And scientists are still trying to understand

ומדענים עדיין מנסים להבין

exactly how this DNA transfer happens.

בדיוק איך העברת ה- DNA הזו מתרחשת.

Rafflesia appears to utilize several of these stolen sequences

נראה כי רפלסיה מנצלת כמה מהרצפים הגנובים הללו

as if they were their own,

כאילו היו שלהם,

transcribing the DNA into RNA and then translating it into proteins,

מתמללת את ה- DNA ל- RNA ואז מתרגמת אותו לחלבונים,

which are used in key cellular processes.

המשמשים בתהליכים תאיים מרכזיים.

After living some time embedded in the host vine,

לאחר שחיה זמן מה מוטבעת בגפן המארחת

Rafflesia emerges as a single bud,

רפלסיה מתגלה כניצן בודד,

which then takes several months, or even a year, to reach full size.

שלאחר מכן לוקח לו מספר חודשים, או אפילו שנה, להגיע לגודל מלא.

When it opens, its fleshy maroon petals

כאשר הוא נפתח, עלי הכותרת הבשרניים שלו

emit several foul-smelling sulfur-containing compounds.

פולטים כמה תרכובות המכילות גופרית בעלות ריח רע .

The evolutionary reason for this odor is relatively straightforward:

הסיבה האבולוציונית לריח זה היא פשוטה יחסית:

to attract pollinators.

למשוך מאביקים.

For most species of Rafflesia, single flowers are either male or female.

עבור רוב המינים של רפלסיה, פרחים בודדים הם זכר או נקבה.

So, to produce a seed,

לכן, כדי לייצר זרע,

pollen must be transferred from one flower to the next.

יש להעביר אבקה מפרח אחד למשנהו.

The rotten stench is ideal for attracting corpse-loving carrion flies,

הסירחון הרקוב אידיאלי למשיכת זבובי נבלות אוהבי גופות,

and the massive size of the flower may help broadcast it

וגודלו העצום של הפרח עשוי לסייע בשידורו

through the stagnant rainforest air.

באוויר יער הגשם העומד.

A deceived fly will explore the flower’s interior,

זבוב שהונה יחקור את פנים הפרח,

laying thousands of ill-fated eggs.

ויטיל אלפי ביצים חסרות מזל.

But during the fly’s visit,

אך במהלך ביקורו של הזבוב,

the male Rafflesia’s liquid pollen may end up on the fly’s back where it dries.

האבקה הנוזלית של רפלסיה הזכר עשויה להסתיים על גבו של הזבוב במקום בו הוא מתייבש.

If the fly encounters an open female Rafflesia flower,

אם הזבוב נתקל בפרח רפלסיה נקבה פתוח,

the pollen will rehydrate when rubbed against the flower’s damp stigma,

האבקה תקבל נוזלים מחדש כאשר תשפשף את הסטיגמה הלחה של הפרח,

completing cross-pollination.

ותשלים האבקה צולבת.

A pollinated Rafflesia flower gradually withers and turns black,

פרח רפלסיה מואבק בהדרגה נובל ומשחיר,

but this doesn't mean it's dead.

אבל זה לא אומר שהוא מת.

Over several months, a fruit forms which contains thousands of tiny seeds.

במשך מספר חודשים נוצר פרי המכיל אלפי זרעים זעירים.

But what disperses these seeds is still debated,

אבל מה שמפזר זרעים אלה עדיין מתלבט,

with hypotheses ranging from elephants to rodents to ants.

עם השערות שנעות בין פילים למכרסמים ועד נמלים.

We do know that the seeds have an oily appendage called an elaiosome,

אנו יודעים שלזרעים יש תוספת שמנונית הנקראת אליוזום,

a structure ants often feed to their larvae.

מבנה שנמלים מאכילות לעתים קרובות את הזחלים שלהן.

And scientists have even observed ants carrying Rafflesia seeds.

ומדענים אפילו צפו בנמלים הנושאות זרעי רפלסיה.

But what happens to the Rafflesia seeds once inside the ant nest remains unclear.

אבל מה קורה לזרעי הרפלסיה כשהן בקן הנמלים נותר לא ברור.

In any case, nobody has seen Rafflesia seeds germinate,

בכל מקרה, אף אחד לא ראה זרעי רפלסיה נובטים,

or attach to and infect a host root.

או מתחברים לשורש מארח ומדביקים אותו.

Because this crucial step of their development is still not fully understood,

מכיוון ששלב מכריע זה בהתפתחותם עדיין לא מובן במלואו,

cultivation of Rafflesia is difficult.

טיפוח רפלסיה הוא קשה.

Despite many attempts, botanists from around the globe

למרות ניסיונות רבים, בוטנאים מרחבי העולם

have been largely unsuccessful at growing Rafflesia

לא הצליחו במידה רבה לגדל רפלסיה

from seeds outside its natural habitat.

מזרעים מחוץ לבית הגידול הטבעי שלה.

As these tropical forests are under threat,

מכיוון שהיערות הטרופיים האלה נמצאים תחת איום,

we’re at risk of losing Rafflesia,

אנו נמצאים בסיכון לאבד את הרפלסיה,

and our ability to unravel some of its many remaining secrets.

ואת היכולת שלנו לפענח כמה מסודותיה הרבים שנותרו.