What really happened to Oedipus? - Stephen Esposito

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

Though Oedipus would dodge death, vanquish the monstrous Sphinx,

למרות שאדיפוס יתחמק מהמוות, ינצח את הספינקס המפלצתי,

and whether wrathful plagues,

ובין אם מדובר במכות זעם,

the truth would prove his greatest challenger.

האמת תוכח fמתמודד, הגדולv ביותר שלה.

When Oedipus’ mother, Queen Jocasta of Thebes,

כאשר אמו של אדיפוס, המלכה יוקסטה מתבאי,

gave birth to him, a grim heir seized the occasion.

ילדה אותו,יורש קודר ניצל את האירוע.

Her husband, King Laius, had received a prophecy from Apollo’s oracle

בעלה, המלך ליוס, קיבל נבואה מהאורקל של אפולו

foretelling that he would die at the hands of his own son.

שניבא שהוא יומת בידי בנו שלו.

Determined to escape this fate, Laius had the newborn’s ankles pierced,

נחוש להימלט מגורל זה, ליוס ניקב את הקרסוליים של הילוד,

and Jocasta ordered a shepherd to abandon him on Mount Cithaeron to perish.

ויוקסטה הורתה לרועה לנטוש אותו בהר קיתריון כדי למות.

But divine prophecies can be quite stubborn.

אבל נבואות אלוהיות יכולות להיות עקשניות למדי.

The shepherd took pity on the baby and gave him to to another shepherd—

הרועה ריחם על התינוק ונתן אותו לרועה אחר -

this one from Corinth.

זה מקורינתוס.

He decided to bring the baby to the childless Corinthian king and queen,

הוא החליט להביא את התינוק למלך ולמלכה הקורינתיים חשוכי הילדים,

Polybus and Merope.

פוליבוס ומרופה.

They called the boy Oedipus, or “swollen-foot,”

הם קראו לילד אדיפוס, או “רגל נפוחה“,

and raised him as their own, never revealing his true origin.

וגידלו אותו כמשלהם, ומעולם לא חשפו את מוצאו האמיתי.

Years passed, till one night,

שנים חלפו, עד שלילה אחד,

a drunken reveler told Oedipus that he was not Polybus and Merope’s son by birth—

חוגג שיכור אמר לאדיפוס שהוא לא בנו של פוליבוס ומרופה מלידה -

an allegation they staunchly denied.

טענה שהם הכחישו בתוקף.

But the seeds of doubt burrowed into Oedipus’ mind.

אבל זרעי הספק ניקרו במוחו של אדיפוס.

He left to seek counsel from Apollo’s oracle at Delphi,

הוא עזב לבקש ייעוץ מהאורקל של אפולו בדלפי,

who instead delivered a deeply disturbing prophecy:

שבמקום זאת מסרv נבואה מטרידה מאוד:

Oedipus would murder his father and have children with his mother.

אדיפוס ירצח את אביו ויהיu לו ילדים עם אמו.

Horrified, Oedipus determined to stay far from Corinth

מזועזע, אדיפוס נחוש להישאר רחוק מקורינתוס

and the only parents he’d ever known.

וההורים היחידים שהכיר אי פעם.

He ventured towards Thebes— and thus, unwittingly,

הוא יצא להרפתקה לעבר תבאי - וכך, בלי לדעת,

towards the city where his birth parents reigned.

לעבר העיר בה שלטו הוריו הביולוגיים.

At a crossroads on the way,

בצומת דרכים בדרך,

a fancy carriage threatened to run Oedipus off the road,

איימה כרכרה מפוארת להבריח את אדיפוס מהכביש,

and a lethal fight ensued.

והתפתח קרב קטלני.

Little did Oedipus know, one of the casualties was King Laius of Thebes,

אדיפוס לא ידע, אחד הנפגעים היה המלך ליוס מתבאי,

his own birth father.

אביו הביולוגי.

In killing him, Oedipus had fulfilled the first half of Apollo’s prophecy.

בהריגתו הגשים אדיפוס את המחצית הראשונה של נבואתו של אפולו.

When Oedipus reached the gates of Thebes, he was met by the treacherous Sphinx.

כאשר אדיפוס הגיע לשערי תבאי, פגשה אותו הספינקס הבוגדנית.

She’d ravaged the city,

היא הרסה את העיר, הציבה חידה

posing a bewildering riddle to those she encountered

מבלבלת לאלה שנתקלו בה

and mercilessly devouring all who answered incorrectly.

וטרפה ללא רחמים את כל מי שענה לא נכון.

But when she fixed her keen, expectant gaze on Oedipus,

אבל כשהפנתה את מבטה הלהוט והמצפה על אדיפוס,

he gave the correct response.

הוא נתן את התגובה הנכונה.

Thebes celebrated the Sphinx's defeat,

תבאי חגגה את תבוסת הספינקס,

and Oedipus married the city's recently widowed queen, Jocasta.

ואדיפוס התחתן עם מלכת העיר שהתאלמנה לאחרונה,יוקסטה.

They had four children, neither realizing they were, in fact, mother and son—

נולדו להם ארבעה ילדים, ולא הבינו שהם למעשה אם ובן -

or that they’d completed the second half of Apollo’s prophecy.

או שהם השלימו את המחצית השנייה של נבואתו של אפולו.

Eventually, a devastating plague descended on Thebes.

בסופו של דבר, מגיפה הרסנית ירדה על תבאי.

To save the city, Oedipus sent his brother-in-law to consult Apollo’s oracle.

כדי להציל את העיר שלח אדיפוס את גיסו להתייעץ עם האורקל של אפולו.

She declared that the divine plague would only relent

היא הצהירה שהמגפה האלוהית תירגע

if the killer of Thebes’ previous king, Laius,

רק אם רוצח המלך הקודם של תבאי, לאיוס,

was finally revealed, then driven out or avenged with blood.

יתגלה לבסוף, ואז יגורש או יינקם בדם.

Oedipus hastily opened an investigation.

אדיפוס פתח בחיפזון בחקירה.

He interrogated Tiresias, a blind prophet,

הוא חקר את טירסיאס, נביא עיוור,

who stayed silent before suggesting that Oedipus himself was the killer.

ששתק לפני שהציע שאדיפוס עצמו היה הרוצח.

Oedipus denied and deflected the accusation.

אדיפוס הכחיש והסיט את ההאשמה.

But it stuck with him.

אבל היא נצמדה אליו.

Jocasta likewise insisted that Laius’ killer couldn’t have been Oedipus,

יוקסטה התעקשה גם כי הרוצח של ליוס לא יכול היה להיות אדיפוס,

for she'd heard that Laius was killed at a crossroads by robbers.

שכן שמעה שליוס נהרג בצומת דרכים על ידי שודדים.

Yet, through conversations with a messenger from Corinth and, finally,

עם זאת, באמצעות שיחות עם שליח מקורינתוס ולבסוף,

the shepherd who’d rescued him as an infant,

הרועה שהציל אותו כתינוק,

the truth came bearing down upon Oedipus.

האמת נפלה על אדיפוס.

In searching for Laius’ murderer, he’d been looking for himself,

בחיפוש אחר הרוצח של ליוס, הוא חיפש את עצמו,

and Apollo’s prophecy had come to pass, in all its dreadful detail.

ונבואתו של אפולו התגשמה, על כל הפרטים הנוראים שלה.

Full of fury, resentment, and shame, Oedipus rushed to kill Jocasta—

מלא זעם, טינה ובושה, מיהר אדיפוס להרוג את יוקסטה -

but she too had realized the truth and taken her own life.

אבל גם היא הבינה את האמת ושמה קץ לחייה.

Using brooches from her dress, Oedipus blinded himself in anguish,

בעזרת סיכות משמלתה, עיוור אדיפוס את עצמו בייסורים,

expunging his deceitful sense of sight,

ומחק את חוש הראייה המטעה שלו,

which had kept him from truly seeing so much.

שמנע ממנו כל כך לראות את האמת.

Oedipus begged for exile,

אדיפוס התחנן לגלות,

but was led back into the castle to await word from Apollo’s oracle.

אך הובל בחזרה לטירה כדי לחכות להודעה מהאורקל של אפולו.

Thus ends Sophocles’ first play centering Oedipus.

כך מסתיים המחזה הראשון של סופוקלס שמתרכז באדיפוס.

But it wouldn’t be his final word on the tragic hero.

אבל זו לא תהיה המילה האחרונה שלו על הגיבור הטרגי.

Decades later, a roughly 89-year-old Sophocles wrote its sequel,

עשרות שנים לאחר מכן, סופוקלס בן 89 בערך כתב את ההמשך שלו,

set in Colonus, his own birthplace.

המתרחש בקולונוס, מקום הולדתו שלו.

It finds Oedipus, now aged and exiled,

הוא מוצא את אדיפוס, כיום מבוגר וגולה,

confronted with accusations of incest and patricide.

מתמודד עם האשמות של גילוי עריות ורצח.

Oedipus, having accepted the truth and released himself from its shame,

אדיפוס, לאחר שקיבל את האמת ושחרר את עצמו מבושתה,

proclaims his innocence and maintains that he committed these deeds unwittingly—

מכריז על חפותו וטוען כי ביצע מעשים אלה מבלי משים

and unwillingly.

ולא מרצון.

Finally, Oedipus knows it’s time to go— and a divine voice urges him on.

לבסוף, אדיפוס יודע שהגיע הזמן ללכת - וקול אלוהי קורא לו הלאה.

Having said his loving farewells,

לאחר שאמר את דברי פרידותיו האוהבות,

Oedipus then transcends— peacefully and marvelously— into death.

אדיפוס מתעלה אז - בשלווה ובפלא - למוות.