Nicholas Negroponte: One Laptop per Child, two years on

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Zeeva Livshitz

Most people don't know that when I went to high school in this country --

רוב האנשים לא יודעים שכאשר למדתי בתיכון במדינה זו,

I applied for university at a time when I was convinced

הגשתי מועמדות לאוניברסיטה כאשר אני משוכנע

I was going to be an artist and be a sculptor.

שאני אהיה אמן ופסל.

And I came from a very privileged background. I was very lucky.

ואני הגעתי מרקע כלכלי טוב. היה לי מזל.

My family was wealthy, and my father believed in one thing,

משפחתי הייתה עשירה ואבי האמין בדבר אחד.

and that was to give us all as much education as we wanted.

לתת לנו את כל החינוך שנרצה.

And I announced I wanted to be a sculptor in Paris.

אני הודעתי שאני רוצה להיות פסל בפריס

And he was a clever man. He sort of said,

הוא היה אדם חכם. הוא אמר,

"Well, that's OK, but you've done very well in your math SATs."

"אוקיי, זה בסדר, אבל הלך לך ממש טוב בחלק המתמטי של ה-SAT."

In fact, I'd got an 800. And he thought I did very well -- and I did, too -- in the arts:

למעשה קיבלתי 800, והוא חשב שהלך לי טוב. באמת הלך לי טוב, בחלק ההומני.

this was my passion.

זו הייתה התשוקה שלי.

And he said "If you go to MIT," to which I had been given early admission,

הוא המשיך "אם תלמד ב-MIT", שלשם קיבלתי הזדמנות לרישום מוקדם,

"I will pay for every year you're at MIT,

"אני אשלם על כל שנה שלך ב-MIT,

in graduate or undergraduate -- as much as you want --

בלימודי תואר ראשון, שני וככל שתרצה,

I will pay for an equal number of years for you to live in Paris."

אני אשלם על מספר שנים זהה כדי שתוכל לגור בפריס."

And I thought that was the best deal in town, so I accepted it immediately.

אני חשבתי שזו העסקה הכי משתלמת והסכמתי לה מיד.

And I decided that if I was good in art, and I was good in mathematics,

והחלטתי שאם אני טוב באומנות, ואני טוב במתמטיקה,

I'd study architecture, which was the blending of the two.

אני אלמד ארכיטקטורה, שהיא שילוב של השניים.

I went and told my headmaster that, at prep school.

סיפרתי זאת למנהל בית הספר התיכון שלי.

And I said to him what I was doing, that I was going to go study architecture

סיפרתי לו מה אני רוצה לעשות, שאני רוצה ללמוד ארכיטקטורה

because it was art and mathematics put together.

כיוון שזה חיבור של אומנות ומתמטיקה.

He said to me something that just went completely over my head.

הוא אמר לי משהו שעבר לי מעל הראש.

He said, "You know, I like grey suits, and I like pin-striped suits,

הוא אמר, "אני אוהב חליפות אפורות, ואני אוהב חליפות מפוספסות,

but I don't like grey pin-striped suits."

אבל אני לא אוהב חליפות אפורות מפוספסות."

And I thought, "What a turkey this guy is," and I went off to MIT.

חשבתי לעצמי "איזה פחדן הוא" והלכתי ללמוד ב-MIT.

I studied architecture, then did a second degree in architecture,

למדתי תואר ראשון בארכיטקטורה וגם תואר שני,

and then actually quickly realized that it wasn't architecture.

ורק אז גיליתי במהירות, שלא ארכיטקטורה

That really, the mixing of art and science was computers,

היא עירבוב של מדע ואומנות, אלא מחשבים.

and that that really was the place to bring both, and enjoyed a career doing that.

שזה בעצם המקום לחבר את שניהם ולהנות מקריירה של עשייה בתחום.

And probably, if I were to fill out Jim Citrin's scale,

וכנראה, אם הייתי ממלא את המשקל של ג'ים סיטרין,

I'd put 100 percent on the side of the equation

הייתי שם 100 אחוז על הצד של המשוואה

where you spend time making it possible for others to be creative.

שם אתם מבלים את הזמן בלעשות את זה אפשרי לאחרים להיות קריאטיביים.

And after doing this for a long time, and the Media Lab passing the baton on,

ואחרי שעושים את זה למשך זמן ארוך, ומעבדת המדיה מעבירה את השרביט הלאה,

I thought, "Well, maybe it's time for me to do a project.

חשבתי, "ובכן, אולי הגיע הזמן בשבילי לעשות פרוייקט.

Something that would be important, but also something

משהו שיהיה חשוב, אבל גם משהו

that would take advantage of all of these privileges that one had."

שישתמש בכל הזכויות שיש לי."

And in the case of the Media Lab, knowing a lot of people,

ובמקרה של מעבדת המדיה, להכיר הרבה אנשים,

knowing people who were either executives or wealthy,

להכיר אנשים שהיו מנהלים או עשירים,

and also not having, in my own case, a career to worry about anymore.

וגם שלא יהיה, במקרה שלי, קריירה לדאוג לה יותר.

My career, I mean, I'd done my career.

הקריירה שלי, אני מתכוון, עשיתי את הקריירה שלי.

Didn't have to worry about earning money.

לא הייתי צריך לדאוג ללהרוויח כסף.

Didn't have to worry about what people thought about me.

לא הייתי צריך לדאוג על מה אנשים חושבים עלי.

And I said, "Boy, let's really do something that takes advantage of all these features,"

ואמרתי, "באמת, בוא באמת נעשה משהו שמשתמש בכל התכונות האלה,"

and thought that if we could address education, by leveraging the children,

וחשבתי שאם נוכל לנגוע בחינוך, על ידי שימוש בילדים,

and bringing to the world the access of the computers,

ולהביא לעולם גישה למחשבים,

that that was really the thing we should do.

שזה היה ממש הדבר שצריך לעשות.

Never shown this picture before, and probably going to be sued for it.

מעולם לא הראיתי את התמונה הזו קודם לכן, וכנראה יתבעו אותי על זה.

It's taken at three o'clock in the morning, without the permission of the company.

היא צולמה בשלוש לפנות בוקר ללא הרשות של החברה.

It's about two weeks old. There they are, folks.

היא בערך בת שבועיים. הנה הם, חברה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

If you look at the picture, you'll see they're stacked up.

אם תביטו בתמונה, תראו שהם ערומים אחד על השני.

Those are conveyor belts that go around.

אלה הם מסועים שהולכים מסביב.

This is one of the conveyor belts with the thing going by,

זה אחד מהמסועים עם דברים עוברים,

but then you'll see the ones up above.

אבל אז אתם תראו את אלה שלמעלה.

What happens is, they burn into flash memory the software,

מה שקורה הוא, הם צורבים לזיכרון פלאש את התוכנה,

and then test them for a few hours.

ואז בודקים אותם לכמה שעות.

But you've got to have the thing moving on the assembly line, because it's constant.

אבל צריך שזה יזוז על קו ההרכבה, מפני שזה רציף.

So they go around in this loop, which is why you see them up there.

אז הם הולכים מסביב בלולאה, ולכן אתם רואים אותם שם למעלה.

So this was great for us because it was a real turning point. But it goes back.

אז זה היה נפלא בשבילנו מפני שזו היתה ממש נקודת מפנה. אבל זה חוזר.

This picture was taken in 1982, just before the IBM PC was even announced.

התמונה הזו נלקחה ב1982, ממש לפני שהמחשב האישי של IBM הוכרז.

Seymour Papert and I were bringing computers to schools

סימור פפרט ואני הבאנו מחשבים לבתי ספר

and developing nations at a time when it was way ahead of itself.

ומדינות מתפתחות בזמן שזה היה הרבה לפני הנורמה.

But one thing we learned was that these kids can absolutely jump into it

אבל דבר אחד שלמדנו היה שהילדים האלה יכולים לקפוץ לחלוטין לתוך זה

just the same way as our kids do here.

אותו דבר כמו הילדים שלנו כאן.

And when people tell me, "Who's going to teach the teachers to teach the kids?"

וכשאנשים אומרים לי, "מי ילמד את המורים ללמד את הילדים?"

I say to myself, "What planet do you come from?"

אני אומר לעצמי, "מאיזה כוכב אתה בא?"

Okay, there's not a person in this room -- I don't care how techie you are --

אוקיי, אין אדם בחדר הזה -- לא אכפת לי כמה אתם טכנולוגיים --

there's not a person in this room that doesn't give their laptop or cell phone to a kid

אין אדם אחד בחדר הזה שלא נותן את הלפטופ או הסלולרי שלו לילד

to help them debug it. OK?

כדי שיעזור לו לפתור בעיות. אוקיי?

We all need help, even those of us who are very seasoned.

כולנו צריכים עזרה, אפילו אלה מאיתנו שמאוד משופשפים.

This picture of Seymour -- 25 years ago. Seymour made a very simple

התמונה הזו של סימור -- לפני 25 שנה. סימור הגה אבחנה

observation in 1968, and then basically presented it in 1970 --

מאוד פשוטה ב 1968, ואז בעיקרון הציג אותה ב 1970 --

April 11 to be precise -- called "Teaching Children Thinking."

11 באפריל בדיוק -- שנקראה "לימוד חשיבה לילדים."

What he observed was that kids who write computer programs

מה שהוא ראה היה שילדים שכותבים תוכנות

understand things differently, and when they debug the programs,

מבינים דברים אחרת, וכשהם מדבגים תוכנות,

they come the closest to learning about learning.

הם מגיעים הכי קרוב ללמידה על לימוד.

That was very important, and in some sense, we've lost that.

זה היה ממש חשוב, ובמובן מסויים, איבדנו את זה.

Kids don't program enough and boy,

ילדים לא מתכנתים מספיק ותאמינו לי,

if there's anything I hope this brings back, it's programming to kids.

אם יש משהו שאני מקווה שזה יחזיר, זה תכנות אצל ילדים.

It's really important. Using applications is OK,

זה ממש חשוב. שימוש באפליקציות זה בסדר,

but programming is absolutely fundamental.

אבל תכנות זה ממש בסיסי.

This is being launched with three languages in it: Squeak, Logo, and

זה מושק עם שלוש שפות מותקנות: סקוויק, לוגו,

a third, that I've never even seen before.

ושלישית שאפילו לא ראיתי קודם.

The point being, this is going to be very, very intensive on the programming side.

הנקודה היא, זה הולך להיות מאוד מאוד אינטנסיבי בצד התכנותי.

This photograph is very important because it's much later.

התמונה היא מאוד חשובה מפני שהיא הרבה יותר מאוחרת.

This is in the early 2000s. My son, Dimitri -- who's here,

זה תחילת שנות ה2000. הבן שלי דימיטרי -- שנמצא פה,

many of you know Dimitri -- went to Cambodia, set up this school

הרבה מכם מכירים את דימיטרי -- נסע לקמבודיה והקים את בית הספר הזה

that we had built, just as the school connected it to the Internet.

שבנינו, בדיוק כשבית הספר חיבר אותו לאינטרנט.

And these kids had their laptops. But it was really what spirited this,

ולילדים האלה היה את הלפטופים שלהם. אבל זה היה ממש מה שנתן את ההשראה לזה.

plus the influence of Joe and others. We started One Laptop per Child.

יחד עם ההשפעה של ג'ו ואחרים. התחלנו עם לפטופ אחד לילד.

This is the same village in Cambodia, just a couple of months ago.

זה אותו הכפר בקמבודיה, לפני כמה חודשים.

These kids are real pros. There were just 7,000 machines out there

הילדים האלה הם מקצוענים. היו רק 7000 מכונות שם

being tested by kids. Being a nonprofit is absolutely fundamental.

שנבחנו על ידי הילדים. להיות ללא מטרות רווח זה ממש הכרחי.

Everybody advised me not to be a nonprofit, but they were all wrong.

כל אחד יעץ לי לא להיות ארגון ללא מטרות רווח, אבל כולם טעו.

And the reason being a nonprofit is important is actually twofold.

והסיבה שלהיות ארגון ללא מטרות רווח היא חשובה היא למעשה כפולה.

There are many reasons, but the two that merit the little bit of time is:

יש הרבה סיבות, אבל השתיים שבגללן כדאי להשקיע את קצת הזמן הן:

one, the clarity of purpose is there. The moral purpose is clear.

אחת: הבהירות של המטרה היא שם. המטרה המוראלית ברורה.

I can see any head of state, any executive I want, at any time, because

אני יכול לפגוש את ראש המדינה, וכל מנהל שארצה, בכל זמן, מפני

I'm not selling laptops. OK? I have no shareholders.

שאני לא מוכר לפטופים. אוקיי? אין לי מחזיקי מניות.

Whether we sell, it doesn't make any difference whatsoever.

אם אנחנו מוכרים, זה לא משנה בכלל.

The clarity of purpose is absolutely critical. And the second is very counterintuitive --

בהירות המטרה היא קריטית לחלוטין. והשניה מאוד נוגדת לאינטואיציה --

you can get the best people in the world.

אתם יכולים להשיג את האנשים הטובים בעולם.

If you look at our professional services, including search firms,

אם תביטו בשרותים המקצועיים שלנו, כולל חברות החיפוש,

including communications, including legal services, including banking,

כולל התקשורת, כולל עורכי הדין, כולל בנקאות,

they're all pro bono. And it's not to save money.

הם כולם בחינם. וזה לא כדי לחסוך כסף.

We've got money in the bank. It's because you get the best people.

יש לנו כסף בבנק. זה בגלל שמשיגים את האנשים הטובים ביותר.

You get the people who are doing it because they believe in the mission,

אתם מקבלים אנשים שעושים את זה בגלל שהם מאמינים במטרה,

and they're the best people.

והם האנשים הכי טובים.

We couldn't afford to hire a CFO. We put out a job description for a CFO at zero salary,

לא יכולנו להרשות לעצמנו לשכור CFO. שמנו תאור עבודה עם משכורת אפס.

and we had a queue of people.

והיה לנו תור של אנשים.

It allows you to team up with people. The U.N.'s not going to be

זה מאפשר לכם להצתוות לאנשים. האו"ם לא עומד להיות

our partner if we're profit making. So announcing this with Kofi Annan

השותף שלנו אם נהיה שוק לרווח. אז ההכרזה של זה עם קופי ענאן

was very important, and the U.N. allowed us

היתה מאוד חשובה, והאו"ם אפשר לנו

to basically reach all the countries. And this was the machine we were showing

בעיקרון להגיע לכל המדינות. וזו היתה המכונה שהראינו

before I met Yves Behar.

לפני שפגשתי את ייבס בהר.

And while this machine in some sense is silly,

ולמרות שהמכונה הזו במובן מסויים היא מטופשת,

in retrospect, it actually served a very important purpose.

במבט לאחור, היא למעשה משרתת מטרה מאוד חשובה.

That pencil-yellow crank was remembered by everybody.

הארכובה הזו בצהוב עיפרון נחרטה בזיכרון של כולם.

Everybody remembered the pencil-yellow crank. It's different.

כולם זכרו את הארכובה הצהובה. היא שונה.

It was getting its power in a different way. It's kind of childlike.

הוא קיבלה את הכוח שלו בדרך אחרת. זה די ילדותי.

Even though this wasn't the direction we went because the crank --

למרות שזה לא היה הכיוון אליו הלכנו מפני שהארכובה --

it really is stupid to have it on board, by the way.

זה באמת טיפשי שהיא תהיה מחוברת, דרך אגב.

In spite of what some people in the press don't get it, didn't understand it,

למרות מה שחלק מהאנשים בעיתונות לא תפסו, לא הבינו את זה,

we didn't take it off because we didn't want to do --

לא הורדנו את זה מפני שלא רצינו לעשות --

having it on the laptop itself is really not what you want.

להשאיר את זה על הלפטופ עצמו זה לא משהו שאתם רוצים.

You want a separate thing, like the AC adaptor.

אתם רוצים דבר נפרד, כמו ספק כוח.

I didn't bring one with me, but they really work much better off-board.

לא הבאתי אחד איתי, אבל הם באמת עובדים טוב יותר לא מחוברים.

And then, I could tell you lots about the laptop, but I decided on just four things.

ואז, יכולתי להגיד לכם הרבה על הלפטופ, אבל החלטתי רק על ארבעה דברים.

Just keep in mind -- because there are other people, including Bill Gates,

רק תזכרו -- בגלל שיש אנשים אחרים, כולל ביל גייטס,

who said, "Gee, you've got a real computer."

שאמרו, "באמת, יש לך מחשב אמיתי."

That computer is unlike anything you've had, and does things --

המחשב ההוא לא דומה לשום דבר שהיה לכם, ועושה דברים --

there are four of them --

יש ארבעה מהם --

that you don't come close to. And it's very important to be low power,

שאתם לא מתקרבים אליהם. וזה מאוד חשוב להיות עם כוח נמוך,

and I hope that's picked up more by the industry.

ואני מקווה שהתעשיה תיתפס בזה.

That the reason that you want to be below two watts is

שהסיבה שאתם רוצים להיות מתחת לשני וואט היא

that's roughly what you can generate with your upper body.

שזה בערך מה שאתם יכולים להפיק עם חלק הגוף העליון שלכם.

Dual-mode display -- that sunlight display's fantastic.

מסך עם שני מצבים -- מסך אור השמש הזה הוא נפלא.

We were using it at lunch today in the sunlight, and the more sunlight the better.

השתמשנו בו בארוחת הצהריים היום בשמש, וכמה שיותר שמש יותר טוב.

And that was really critical. The mesh network, it'll become commonplace.

זה היה ממש קריטי. רשת הסיבים, היא תהפוך לנפוצה.

And of course, "rugged" goes without saying.

וכמובן, "קשיח" מגיע בלי בכלל להגיד.

And the reason I think design matters isn't because I wanted to go to art school.

והסיבה שאני חושב שהעיצוב משנה היא לא בגלל שרציתי ללכת לבית ספר לאמנות.

And by the way, when I graduated from MIT,

ודרך אגב, כשסיימתי את לימודי בMIT,

I thought the worst and silliest thing to do would be to go to Paris for six years. (Laughter)

חשבתי שהדבר הנורא והטיפשי ביותר לעשות יהיה לטוס לפריז לשש שנים.(צחוק)

So, I didn't do that. But design matters for a number of reasons.

אז,אני לא עשיתי את זה. אבל עיצוב משנה מכמה סיבות.

The most important being that it is the best way to make an inexpensive product.

הדבר הכי חשוב זה שזו הדרך הכי טובה ליצור מוצר זול.

Most people make inexpensive products by taking cheap design,

רוב האנשים יוצרים מוצרים זולים על ידי עיצוב זול,

cheap labor, cheap components, and making a cheap laptop.

עבודה זולה, חלקים זולים, ויצירת לפטופ זול.

And, in English, the word "cheap" has

ובאנגלית, המילה זול היתה

a double meaning, which is really appropriate,

בעלת משמעות כפולה, שהיא ממש מתאימה,

because it's cheap, in the pejorative sense, as well as inexpensive.

מפני שהוא זול, מבחינת האיכות, כמו גם לא יקר.

But if you take a different approach, and you think of very large-scale integration,

אבל אם אתם נוקטים בגישה שונה וחושבים על אינטגרציה בקנה מידה גדול,

very advanced materials, very advanced manufacturing --

חומרים ממש מתקדמים, ייצור מתקדם -

so you're pouring chemicals in one end, iPods are spewing out the other --

אז אתם שופכים כימיקלים בצד אחד, אייפודים יוצאים בשני --

and really cool design, that's what we wanted to do.

ועיצוב ממש מגניב, זה מה שרצינו לעשות.

And I can race through these and save a lot of time because

ואני יכול לרוץ בין אלה ולחסוך הרבה זמן מפני

Yves and I obviously didn't compare notes.

שברור שייבס ואני לא השוונו רשימות.

These are his slides, and so I don't have to talk about them.

אלה השקופיות שלו, אז לא הייתי צריך לדבר עליהן.

But it was really, to us, very important as a strategy.

אבל זה היה ממש, לנו, ממש חשוב כאסטרטגיה.

It wasn't just to kind of make it cute, because somebody --

זה לא היה סתם כדי לעשות אותנו חמודים, מפני שמישהו --

you know, good design is very important.

אתם יודעים, עיצוב טוב הוא מאוד חשוב.

Yves showed one of the power-generating devices.

ייבס הראה את אחד ממכשירי יצור החשמל.

The mesh network, the reason I -- and I won't go into it in great detail --

רשת התקשורת, הסיבה שאני -- ולא הייתי נכנס לזה יותר מדי --

but when we deliver laptops to kids in the remotest and poorest parts of the world,

אבל כשאנחנו מספקים לפטופים לילדים באזורים המרוחקים ביותר והעניים ביותר בעולם,

they're connected. There's not just laptops.

הם מחוברים. זה לא רק לפטופים.

And so, we have to drop in satellite dishes. We put in generators.

וכך, אנחנו צריכים להביא צלחות לווין. אנחנו מביאים גנרטורים.

It's a lot of stuff that goes behind these. These can talk to each other.

זה הרבה דברים שבאים מאחורי אלה. אלה יכולים לדבר אחד עם השני.

If you're in a desert, they can talk to each other about two kilometers apart.

אם אתם במדבר, הם יכולים לדבר אחד עם השני ממרחק שני קילומטר בערך.

If you're in the jungle, it's about 500 meters. So if a kid bicycles home,

אם אתם בג'ונגל, זה בערך 500 מטר. אז אם הילד רוכב על אופניים הביתה,

or walks a few miles, they're going to be off the grid, so to speak.

או הולך כמה קילומטרים, הם לא יהיו מחוברים לרשת, אפשר להגיד.

They're not going to be near another laptop,

הם לא יהיה ליד לפטופ אחר,

so you have to nail these onto a tree, and sort of, get it.

אז אתם צריכים למסמר את אלה לעצים, וסוג של, לקבל את זה.

You don't call Verizon or Sprint. You build your own network.

אתם לא מתקשרים לווריזון או ספרינט. אתם בונים רשת משלכם.

And that's very important, the user interface.

וזה מאוד חשוב, ממשק המשתמש.

We are launching with 18 keyboards. English is by far the minority.

אנחנו יוצאים עם 18 מקלדות. אנגלית היא ממש מיעוט.

Latin is relatively rare, too. You just look at some of the languages.

לטינית היא די נדירה, גם היא. אם תביטו בכמה מהשפות.

I'm willing to suspect some of you hadn't even heard of them before.

אני מוכן לנחש שחלק מכם לא שמעתם עליהן קודם.

Is there anybody in the room, one person, unless you work with OLPC,

יש מישהו בחדר, אדם אחד, אלא אם אתה עובד בOLPC,

is there anybody in the room that can tell me what language

האם יש מישהו בחדר שיכול להגיד לי באיזו שפה

the keyboard is that's on the screen? There's only one hand -- so you get it.

המקלדת שעל המסך? יש רק יד אחת -- אז קיבלת.

Yes, you're right. He's right. It's Amharic,

כן, אתה צודק. הוא צודק. זו אמהרית,

it's Ethiopian. In Ethiopia, there's never been a keyboard.

זה אתיופית. באתיופיה מעולם לא היתה מקלדת.

There is no keyboard standard because there's no market.

אין תקן למקלדת מאחר ואין שוק.

And this is the big difference.

וזה ההבדל הגדול.

Again, when you're a nonprofit, you look at children as a mission, not as a market.

שוב, כשאתם ארגון ללא מטרות רווח, אתם יכולים להביט בילדים כיעוד, לא כשוק.

So we went to Ethiopia, and we helped them make a keyboard.

אז נסענו לאתיופיה, ועזרנו להם ליצור מקלדת.

And this will become the standard Ethiopian keyboard.

וזה יהפוך למקלדת האתיופית התקנית.

So what I want to end with is sort of what we're doing to roll it out.

אז מה שאני רוצה לסיים איתו הוא סוג של מה שאנחנו עושים לפריסה.

And we changed strategy completely. I decided at the beginning --

ושינינו את האסטרטגיה לגמרי. החלטתי בהתחלה --

it was a pretty good thing to decide in the beginning,

זה היה דבר די טוב להחליט בהתחלה,

it's not what we're doing now -- is to go to six countries.

זה לא מה שאנחנו עושים עכשיו -- זה ללכת לשש מדינות.

Big countries, one of them is not so big, but it's rich.

מדינות גדולות, אחת מהן לא כל כך גדולה, אבל עשירה.

Here's the six. We went to the six,

הנה השש. הלכנו לשש,

and in each case the head of state said he would do it, he'd do a million.

ובכל מקרה ראש המדינה אמר שהוא יעשה את זה, הוא יקח מליון.

In the case of Gaddafi, he'd do 1.2 million, and that they would launch it.

במקרה של קדאפי, הוא יקח 1.2 מליון, ושהם ישיקו את זה.

We thought, this is exactly the right strategy, get it out,

חשבנו, זו בדיוק האסטרטגיה הנכונה, להוציא את זה,

and then the little countries could sort of piggyback on these big countries.

ואז המדינות הקטנות יוכלו לרכב על גב הגדולות.

And so I went to each of those countries

וכך הלכתי לכל אחת מהמדינות האלה

at least six times, met with the head of state probably two or three times.

לפחות שש פעמים, נפגשתי עם ראש המדינה כנראה פעמיים או שלוש.

In each case, got the ministers, went through a lot of the stuff.

בכל מקרה, הגעתי לשרים, עברתי על הרבה מהדברים.

This was a period in my life where I was traveling 330 days per year.

זו היתה תקופה בחיי שנסעתי 330 ימים בשנה.

Not something you'd envy or want to do.

לא משהו שתקנאו בו או תרצו לעשות.

In the case of Libya, it was a lot of fun meeting Gaddafi in his tent.

במקרה של לוב, זה היה כיף להפגש עם קדאפי באוהל שלו.

The camel smells were unbelievable.

ריחות הגמלים היו מדהימים.

And it was 45 degrees C. I mean, this was not

וזה היה 45 מעלות. אני מתכוון, זה לא היה

what you'd call a cool experience. And former countries --

מה שהייתם קוראים לו נסיון קר. ומדינות לשעבר --

I say former, because none of them really came through this summer --

אני אומר לשעבר, מפני שאף אחת מהן לא המשיכה הקיץ --

there was a big difference between getting a head of state

היה הבדל גדול בין להשיג ראש מדינה

to have a photo opportunity, make a press release.

לפוטו אופ, ושחרור הצהרות לעיתונות.

So we went to smaller ones. Uruguay, bless their hearts.

אז הלכנו לקטנות יותר. אורוגוואי, יבורכו.

Small country, not so rich. President said he'd do it, and guess what?

מדינה קטנה, לא ממש עשירה. הנשיא אמר שהוא יעשה את זה, ונחשו מה?

He did do it. The tender had nothing in it that related to us,

הוא עשה. במכרז לא היה משהו שמזכיר אותנו,

nothing specific about sunlight-readable, mesh-network, low-power,

שום דבר על קריאות בשמש, רשת תקשורת, כוח נמוך,

but just a vanilla laptop proposal.

רק בקשה ללפטופ.

And guess what? We won it hands down.

ונחשו מה? זכינו בלי בעיה.

When it was announced that they were going to do every child in Uruguay,

כשזה הוכרז שהם יתנו לכל ילד באורוגוואי,

the first 100,000, boom, went to OLPC.

ה100,000 הראשונים, בום, הלכו ל OLPC.

The next day -- the next day, not even 24 hours had passed -- in Peru,

ביום למחרת -- ביום למחרת, אפילו לא עברו 24 שעות -- בפרו,

the president of Peru said, "We'll do 250." And boom, a little domino effect.

נשיא פרו אמר, "אנחנו נעשה 250." ובום, אפקט דומינו קטן.

The president of Rwanda stepped in and said he would do it.

הנשיא של רואנדה נכנס ואמר שגם הוא יקח.

The president of Ethiopia said he would do it.

הנשיא של אתיופיה אמר שגם הוא.

And boom, boom, boom. The president of Mongolia.

ובום, בום, בום. הנשיא של מונגוליה.

And so what happens is, these things start to happen with these countries --

אז מה שקרה זה, הדברים האלה מתחילים לקרות עם המדינות האלה --

still not enough.

עדיין לא מספיק.

Add up all those countries, it didn't quite get to thing, so we said,

חברו את כל המדינות האלה, זה לא הגיע לזה, אז אמרנו,

"Let's start a program in the United States." So, end of August, early September,

" בואו נתחיל תוכנית בארצות הברית." אז, סוף אוגוסט, תחילת ספטמבר,

we decide to do this. We announced it near the middle, end --

החלטנו לעשות את זה. הכרזנו את זה סמוך לאמצע, סוף --

just when the Clinton Initiative was taking place.

ממש כשיוזמת קלינטון התחילה.

We thought that was a good time to announce it.

חשבנו שזה זמן טוב להכריז את זה.

Launched it on the 12 of November.

השקנו את זה ב12 בנובמבר.

We said it would be just for a short period until the 26. We've extended it until the 31.

אמרנו שזה יהיה רק לתקופה קצרה עד ה26. הארכנו את זה עד ה31.

And the "Give One, Get One" program is really important because

ותוכנית ה"תן אחד, קבל אחד" היא ממש חשובה מפני

it got a lot of people absolutely interested.

שהיא גרמה להרבה אנשים להיות ממש מעוניינים.

The first day it was just wild. And then we said,

ביום הראשון זה היה פשוט פרוע. ואז אמרנו,

"Well, let's get people to give many. Not just one, and get one,

"ובכן, בואו ניתן לאנשים לתת הרבה. לא רק אחד, ולקבל אחד,

but maybe give 100, give 1,000." And that's where you come in.

אלא אולי לתת 100 או 1,000." ופה אתם נכנסים לתמונה.

And that's where I think it's very important. I don't want you all to go out and

ופה אני חושב שזה מאוד חשוב. אני לא רוצה שכולכם תצאו

buy 400 dollars worth of laptops. Okay? Do it, but that's not going to help. Okay?

ותקנו לפטופים ב400 דולר. אוקיי? תעשו את זה, אבל זה לא יעזור. אוקיי?

If everybody in this room goes out tonight and orders one of these things for 400 dollars,

אם כל אחד בחדר הזה יצא הערב ויזמין אחד מהדברים האלה ב400 דולר,

whatever it is, 300 people in the room doing it -- yeah, great.

מה שזה לא יהיה, 300 אנשים בחדר עושים את זה -- כן נפלא.

I want you do something else.

אני רוצה שתעשו משהו אחר.

And it's not to go out and buy 100 or 1,000, though,

וזה לא לצאת ולקנות 100 או 1,000,

I invite you to do that, and 10,000 would be even better.

אני מזמין אתכם לעשות את זה, ו10,000 יהיה אפילו יותר טוב.

Tell people about it! It's got to become viral, OK?

תספרו לאנשים על זה! זה חייב לההפך לויראלי, אוקיי?

Use your mailing lists. People in this room have extraordinary mailing lists.

השתמשו ברשימות התפוצה שלכם. לאנשים בחדר הזה יש רשימות תפוצה מדהימות.

Get your friends to give one, get one.

תגרמו לחבריכם לתת אחד, לקבל אחד.

And if each one of you sends it to 300 or 400 people, that would be fantastic.

ואם כל אחד מכם ישלח את זה ל300 או 400 אנשים, זה יהיה פנטסטי.

I won't dwell on the pricing at all.

אני לא אדבר על המחיר בכלל.

Just to say that when you do the "Give One, Get One,"

רק להגיד שכשאתם עושים את ה"תנו אחד, קבלו אחד,"

a lot of press is a bit about, "They didn't make it, it's 188 dollars, it's not 100."

הרבה מהעיתונות היא על, "הם לא הצליחו, זה 188 דולר, זה לא 100."

It will be 100 in two years. It will go below 100.

זה יהיה 100 תוך שנתיים. זה ירד מתחת ל100.

We've pledged not to add features, but to bring that price down.

התחייבנו לא להוסיף תכונות, אלא להוריד את המחיר.

But it was the countries that wanted it to go up, and

אבל אלה היו המדינות שרצו שהוא יעלה,

we let them push it up for all sorts of reasons. So what you can do --

ואנחנו נותנים להם לדחוף אותו למעלה מכל מני סיבות. אז מה שאתם יכולים לעשות --

I've just said it. Don't just give one, get one.

כרגע אמרתי את זה. אל רק תתנו אחד, תקבלו אחד.

I just want to end with one last one. This one is not even

אני רק רוצה לסיים עם אחד אחרון. זה אפילו לא

24-hours old, or maybe it's 24-hours.

בן 24 שעות, או אולי זה 24 שעות.

The first kids got their laptops. They got them by ship,

הילדים הראשונים קיבלו את הלפטופים שלהם. הם קיבלו אותם בספינה,

and I'm talking now about 7,000, 8,000 at a time went out this week.

ואני מדבר עכשיו על 7,000, 8,000 בכל פעם יצאו השבוע.

They went to Uruguay, Peru, Mexico.

הם יצאו לאורוגוואי, פרו, מקסיקו.

And it's been slow coming, and we're only making about 5,000 a week,

וזה בא לאט, ואנחנו יוצרים רק 5,000 בשבוע,

but we hope, we hope, sometime in next year,

אבל אנחנו מקווים, אנחנו מקווים, מתי שהוא בשנה הבאה,

maybe by the middle of the year,

אולי עד אמצע השנה,

to hit a million a month. Now put that number,

להגיע למיליון בחודש. עכשיו שימו את המספר הזה,

and a million isn't so much. It's not a big number.

ומליון זה לא כל כך הרבה. זה לא מספר גדול.

We're selling a billion cell phones worldwide this year.

אנחנו מוכרים מיליארד טלפונים בעולם השנה.

But a million a month in laptop-land is a big number.

אבל מליון בחודש בארץ הלפטופים זה מספר גדול.

And the world production today, everybody combined, making laptops,

והיצור העולמי היום, כולם ביחד, יוצרים לפטופים,

is five million a month. So I'm standing here telling you that sometime next year,

זה חמישה מיליון בחודש. אז אני עומד פה מספר לכם שמתי שהוא בשנה הבאה,

we're going to make 20 percent of the world production.

אנחנו עומדים ליצר 20 אחוז מהיצור העולמי.

And if we do that, there are going to be a lot of lucky kids out there.

ואם נעשה את זה, יהיו הרבה ילדים ברי מזל שם בחוץ.

And we hope if you have EG two years from now,

ואנחנו מקווים שאם יהיה לכם EG עוד שנתיים,

or whenever you have it again,

או מתי שיהיה לכם אותו שוב,

I won't have bad breath, and I will be invited back,

לא יהיה לי ריח רע מהפה, ואני אוזמן חזרה,

and will have, hopefully by then, maybe 100 million out there to children.

ויהיה לי, בתקווה עד אז, אולי 100 מיליון שם בחוץ לילדים.

Thank you.

תוזה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)