John Marshall: 3 strategies for effectively talking about climate change | TED Countdown

Transcriber:

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

לפעמים אני מדמיין

I often have this strange thought

that aliens come down to Earth to check us out.

שחייזרים מגיעים לכדור הארץ לבדוק אותנו.

They beam up a hundred scientists and they ask them,

הם משגרים אליהם מאה מדענים ושואלים אותם,

"What's going on on your planet?"

“מה קורה על הפלנטה שלכם?”

And the aliens quickly learn something:

והחייזרים במהרה לומדים משהו:

that all of these scientists have concluded

שכל המדענים והמדעניות הגיעו למסקנה

that pollution from our industrial activity is irreversibly heating the earth

שזיהום מהפעילות התעשייתית שלנו מחמם באופן בלתי הפיך את כדור הארץ

in a way that will make it very hard for us to live here safely.

באופן שיקשה עלינו מאוד לחיות בו.

Then they do the same thing,

אז הם עושים את אותו הדבר,

but this time they beam up another 100 people,

אבל הפעם משגרים 100 אנשים אחרים,

and they're not scientists, they're regular people like us.

והם לא מדענים, הם אנשים רגילים כמונו.

אפשר לספור על יד אחת

They could count on one hand

how many of those people would even mention climate change.

כמה מהאנשים האלה אפילו מזכירים את שינוי האקלים.

Two or three dozen of them may never have even heard the term.

כ-30 מהם אולי מעולם לא שמעו את המושג.

And among the Americans in the group,

ובין האמריקאים בקבוצה,

only one in four would be highly concerned about the issue.

רק אחד מארבעה מודאג מאוד מהנושא.

The aliens, I think, would be shocked.

החייזרים, אני חושב, יהיו בשוק.

"Why don't people know what's happening or how bad it is?

“למה אנשים לא יודעים מה קורה, וכמה זה חמור?

Someone should tell them!"

מישהו צריך להגיד להם!”

The absurdity of the situation is so clear and so real.

האבסורד כאן ברור ואמיתי.

What we have here is a failure to communicate.

מה שיש לנו פה זה כשלון בתקשורת.

My job is to educate people about climate change.

העבודה שלי היא לחנך אנשים בנוגע לשינוי האקלים.

So I look at the concepts, the messages, the images and the terms,

אז אני בוחן את המושגים, המסרים, התמונות והמונחים,

and I test them with millions of people.

ואני בודק אותם על מיליוני אנשים.

I'd like to tell you what I'm learning.

אספר לכם מה למדתי.

For so many people,

עבור כל כך הרבה אנשים,

climate change seems abstract, distant, too big to imagine.

שינוי האקלים נראה מופשט, מרוחק, וגדול מכדי לדמיין.

The words we often use to describe it --

המילים בהן אנחנו מתארים אותו --

emissions, CO2, methane, net zero, anthropogenic --

פליטות, פד“ח, מתאן, נטו אפס, אנטרופוגני -- הן פשוט מבלבלות.

are, simply put, confusing.

Not that many people wake up in the morning and say,

לא הרבה אנשים מתעוררים בבוקר ואומרים,

"It's a great day for some decarbonisation."

“זה יום מעולה לפירוק פחמן.”

These words become obstacles rather than gateways to understanding,

המלים האלה מקשות על ההבנה, במקום לסייע לה, ובוודאי לא מגבירות את האכפתיות.

let alone caring.

The way to fix this failure to communicate

הדרך לתקן את הכשל התקשורתי

is to start not by talking about the issue,

היא לא להתחיל בדיבור על הנושא,

but to start with people, to think first about individuals,

אלא להתחיל עם אנשים, לחשוב קודם כל על האנשים,

the people who have millions of other things on their mind,

אלה שיש להם מיליון דברים אחרים לחשוב עליהם,

a million worries and challenges and hopes and aspirations.

מיליון דאגות ואתגרים ותקוות ושאיפות.

Climate change is one of the biggest threats humanity has ever faced,

שינוי האקלים הוא אחד האיומים הגדולים ביותר שהאנושות עומדת בפניהם,

and we won't face it,

ולא נתמודד איתו

not to the degree that's necessary,

בהיקף הנדרש,

if people don't care.

אם לאנשים לא אכפת.

The people-first approach to climate communications

גישת התקשורת הממוקדת באנשים

דורשת שלושה דברים פשוטים.

demands three simple things.

The first one is plain, obvious and universal language.

הראשון הוא שפה פשוטה ברורה ואוניברסלית.

One thing for sure people don't readily get --

אנשים בטוח לא מבינים בקלות דברים כמו --

carbon emissions, net zero --

פליטות פחמן, נטו אפס --

are most terms that can be found in a science book.

או את רוב המונחים שנמצאים בספרי המדע.

And frankly, to the uninitiated, much of it doesn't really sound that bad.

ובאמת, למי שלא מכיר, הרבה מזה לא נשמע רע כל כך.

"Two degrees warmer in 50 years,"

“שתי מעלות יותר חם ב 50 שנה,”

or it sounds so bad, you can't even get your head around it --

או שזה נשמע כל כך רע, שאי אפשר לקלוט את זה --

"1.2 trillion tons of ice."

“1.2 טריליון טון של קרח.”

Confusion and hopelessness are the enemies of understanding.

בלבול וחוסר אונים הם אויבי ההבנה.

A good test for language is, what pops into your head when you hear it.

בדיקה טובה לשפה שלכם היא לשאול מה קופץ לכם לראש כשאתם שומעים את זה.

If you hear a term like "climate change," what pops into your head?

אם אתם שומעים מושג כמו “שינוי אקלים,” מה קופץ לכם לראש?

Well, for most people, the answer is "not much."

ובכן, לרוב האנשים, התשובה היא: “לא הרבה.”

The language isn't vivid.

השפה לא ברורה.

What we need is vivid language that everyone gets.

מה שאנחנו צריכים זו שפה ברורה שכולם מבינים.

It's remarkable how many people actually confuse climate change

זה מדהים כמה אנשים למעשה מבלבלים שינוי אקלים

עם החור באוזון.

with the ozone hole.

More than four in 10 Americans

מעל ארבעה מתוך כל עשרה אמריקאים

think the ozone hole actually causes global warming.

חשובים שהחור באוזון גורם להתחממות הגלובלית.

And so many of them remember and understand

ורבים מהם זוכרים ומבינים

so much about ozone depletion.

הרבה על התדלדלות האוזון.

Why is that?

למה זה?

Because it's a hole, it's a layer.

כי זה חור, זו שכבה.

People can see it, imagine it, relate to it.

אנשים יכולים לראות אותו, לדמיין אותו, להתייחס אליו.

It uses simple metaphor that's an instant get.

הוא משתמש בדימוי פשוט שמיד קולטים.

Here's a little story that gets a similar "aha"

הנה סיפור קטן שנותן “אהא” דומה

for climate change.

לשינוי האקלים.

Humans have been on Earth for about 300,000 years,

אנשים חיים על כדור הארץ בערך 300,000 שנים,

but we've only started polluting like this in about the last 60.

אבל התחלנו לזהם ככה רק ב 60 השנים האחרונות.

Our pollution stays in the air for thousands of years,

הזיהום שלנו נשאר באוויר אלפי שנים,

creating a thickening blanket that traps heat in the atmosphere.

ויוצר שמיכה מתעבה שלוכדת חום באטמוספירה.

That heat causes stronger hurricanes,

החום הזה גורם לסופות חזקות יותר,

bigger fires, more frequent floods

שריפות גדולות יותר, שטפונות תכופים יותר

and the extinction of thousands of species.

ולהכחדה של אלפי מינים.

But there's good news.

אבל יש חדשות טובות.

To stop the pollution blanket,

כדי לעצור את שמיכת הזיהום,

we just have to stop polluting.

צריך רק להפסיק לזהם.

This "pollution blanket" framing is one of the most effective we've tested

דימוי “שמיכת הזיהום” הזה הוא בין הדימויים הכי יעילים שבדקנו,

at getting people to understand the issue.

כשניסינו לגרום לאנשים להבין את הנושא.

It's visual, it's vivid,

הוא ויזואלי, הוא חי,

and when people hear the message, they become significantly more engaged.

וכשאנשים שומעים את המסר, הם הופכים להרבה יותר מעורבים.

They get it.

הם מבינים את זה.

There are so many other regular speak words and concepts

יש כל כך הרבה מילים יומיומיות אחרות

that stick with people.

ומושגים שנשארים עם אנשים.

Instead of "warming,"

במקום “התחממות,”

try "overheating."

נסו “התחממות יתר.”

Instead of "climate," talk about "extreme weather."

במקום “אקלים,” דברו על “מזג אויר קיצוני.”

When mentioning "clean energy,"

כשמזכירים “אנרגיה ירוקה,”

you might say "cheap energy" as well, as it's rapidly becoming cheap.

אולי תאמרו גם “אנרגיה זולה“, כי היא הופכת לזולה במהירות.

The word "irreversible" really gets people's attention,

המושג “בלתי הפיך” באמת לוכד את הקשב של אנשים,

as the pollution certainly is.

והזיהום הוא בהחלט כזה.

And if you absolutely must talk about temperature increases

ואם אתם ממש חייבים לדבר על העליה בטמפרטורות

and you live in the US,

ואתם חיים בארצות הברית,

heck, use Fahrenheit for goodness sake.

נו, השתמשו בפרנהייט בבקשה.

It doubles the severity.

זה מכפיל את החומרה.

"Nine degrees during your kid's lifetime" sounds pretty serious.

“תשע מעלות במהלך חיי ילדיכם” נשמע די חמור.

“1.5 מעלות כדי לעמוד באמנת פריז“, אפשר להתעלם מזה.

"One point five degrees Celsius to meet the Paris Accord" is pretty ignorable.

This is about going beyond arcane policy language

הרעיון הוא לוותר על שפת מדיניות עתיקה,

into language that we all intuitively get.

ולדבר בשפה שכולנו מבינים אינטואיטיבית.

That's the first step: understanding.

זה השלב הראשון: הבנה.

But understanding without relevance is rudderless.

אבל הבנה בלי רלוונטיות היא חסרת כיוון.

So the second key then

אז המפתח השני

is to make climate feel like something that matters to you,

הוא לגרום לאקלים להרגיש כמו משהו שמשפיע עליכם,

to your life, individually and personally.

על החיים של כל אחד ואחת מכם.

Nobody has an epiphany about policy proposals.

לאף אחת אין הארה בנוגע להצעות מדיניות.

Awakenings are personal.

התעוררות היא אישית.

They have local relevance.

יש לה משמעות מקומית.

They're about your life and your concerns.

היא נוגעת לחיים ולדאגות שלכם.

As an example, we presented two messages to a few thousand people in Florida.

כדוגמה, הצגנו שני מסרים לכמה אלפי אנשים בפלורידה.

One asked them "to demand that we get to zero emissions to stop climate change."

אחד ביקש מהם “לתבוע שנגיע לאפס פליטות כדי לעצור את שינוי האקלים.”

Another simply said, "Stop my flooding."

והשני אמר פשוט, “עצרו את ההצפות שלי.”

The latter message was over four times more effective in getting their attention.

המסר השני היה פי ארבעה יותר אפקטיבי בהשגת תשומת הלב.

Local flooding was so much more relevant than global warming.

הצפות מקומיות היו כל כך הרבה יותר רלוונטיות מהתחממות גלובלית.

What's needed isn't better policy descriptions,

מה שנדרש אינו תיאור מדיניות טוב יותר,

but rather deeper, more personal connections.

אלא חיבור אישי ועמוק יותר.

Here's another example.

הנה דוגמה נוספת.

We work with a team of remarkable women climate scientists

אנחנו עובדים עם צוות מדהים של נשים מדעניות אקלים

to help elevate their voice as messengers.

כדי להגביר את קולן כשליחות.

They've dedicated their careers to studying the issue,

הן הקדישו את הקריירות שלהן לחקר הנושא,

developing complex computational models to understand the Arctic processes,

פיתחו מודלים חישוביים מורכבים כדי להבין את התהליכים הארקטיים,

and climbing into planes to measure nitrogen in wildfire smoke.

ועלו במטוסים כדי למדוד חנקן בעשן שריפות בטבע.

They could tell you everything you need to know about the science,

הן יוכלו לספר לכם כל מה שתרצו לדעת על המדע,

אבל מה ששאלנו אותן היה למה הן חוקרות את זה.

but what we asked them about was why they study it.

And they told us about their daughters and their sons,

והן סיפרו לנו על הבנות והבנים שלהן,

about wanting to keep the world safe and healthy and vibrant

על רצונן לשמור על העולם בטוח ובריא וחיוני

for their children.

עבור הילדים שלהן.

וכשחלקנו את הסיפורים האישיים שלהן עם הורים אחרים,

And when we shared these personal stories with other parents,

they started to care far more deeply about climate change

הם התחילו לדאוג הרבה יותר לשינוי האקלים

than they did from staring at charts of global temperatures.

מאשר בצפייה בטבלאות של טמפרטורות עולמיות.

אנשים רואים הורים שהקדישו את חייהם

People see a parent who's dedicated their life

to creating a better world for their child.

כדי ליצור עולם טוב יותר לילדיהם.

Every parent can relate to that.

כל הורה יכול להתחבר לזה.

It matters to me.

זה חשוב לי.

The right messages are those that connect climate change to personal identity.

המסרים הנכונים הם אלה שמחברים שינוי אקלים לזהות אישית.

Our life -- not future lives,

החיים שלנו -- לא החיים בעתיד,

not the world -- our community,

לא העולם -- הקהילה שלנו,

not necessarily environmentalism -- our values,

לא בהכרח סְבִיבָתָנוּת -- הערכים שלנו,

and not just children -- our child.

ולא סתם ילדים -- הילד שלנו.

Finally, the third key to the climate communications puzzle

לבסוף, המפתח השלישי לתקשורת האקלים

to show that climate change is an issue for people like me:

הוא להראות ששינוי האקלים הוא בעיה לאנשים כמוני:

Humans are social animals,

אנשים הם חיות חברתיות,

and that's true for how we form our beliefs, too.

וזה משפיע גם על הדרך בה אנחנו יוצרים את האמונות שלנו.

You can present the exact same message to many people,

אפשר להציג את אותו המסר בדיוק לאנשים רבים,

but when it comes from someone with a similar accent or background,

אבל כשהוא מגיע ממישהו עם מבטא או רקע דומה,

we see double-digit increases in message effectiveness.

רואים עליה ביעילות המסר במעל 10%.

Here's an unexpected messenger who really lands the point.

הנה דובר לא צפוי שממש מצליח להעביר את הנקודה.

A guy we call Florida man.

בחור שאנחנו קוראים לו איש פלורידה.

He's a resident of North Florida who got into a little trouble with the law

הוא תושב צפון פלורידה שהסתבך קצת עם החוק

אחרי שלקח תנין לחנות נוחות

after taking an alligator into a convenience store

when he was on a beer run.

כשיצא לקנות בירה.

לא הדובר הכי מתבקש לשינוי האקלים,

Not exactly the most obvious climate change messenger

אבל כשהוא הופיע בפרסומת ברשת שתיארה במילים שלו

yet when he appeared in an internet ad describing in his own way

how he's worried about his way of life,

איך הוא מודאג בנוגע לאורח חייו,

it significantly increased climate concern among young conservative men in Florida.

זה הגביר משמעותית את הדאגות לאקלים בקרב צעירים שמרנים בפלורידה.

Most people don't see themselves as "environmentalists" per se,

רוב האנשים לא רואים את עצמם כ“אנשי איכות הסביבה“,

and they see climate change as an "environmentalist issue."

והם רואים את שינוי האקלים כ“נושא של אנשי איכות הסביבה.”

But messages that break away from those narrow identity markers

אבל מסרים שמתרחקים מסמני הזהות הצרים האלה

make the issue relatable.

מקרבים את המסר לקהל.

They give people a reason to care.

הם נותנים לאנשים סיבה לדאגה.

So the core idea is that instead of explaining the issue at people,

אז רעיון המפתח הוא שבמקום לספר על הנושא לאנשים,

it's essential to bring people into the issue,

זה חיוני לקרב אנשים לנושא,

so that they say, "I get it.

כך שהם יגידו, “אחנו מבינים את זה.

It matters to me.

זה משנה לנו.

It matters to people like me."

זה חשוב לאנשים כמונו.”

Then and only then are we primed to take action.

אז, ורק אז, נהיה מוכנים לפעול.

If the intelligent aliens in my story were also intelligent at communications,

אם החייזרים החכמים בסיפור שלי היו גם חכמים בתקשורת,

they would say to us, "Hey, Earthlings, pay attention,

הם היו אומרים לנו, “הי, בני ארץ, שימו לב,

you're building up a massive blanket of pollution that's overheating your home.

אתם צוברים שמיכה עצומה של זיהום שמחממת יותר מדי את הבית שלכם.

And it's going to hurt the people and the things that you love.

וזה יפגע באנשים ובדברים שאתם אוהבים.

You did this and you can fix it."

אתם עשיתם את זה ואתם יכולים לתקן את זה.”

We simply have to let our fellow eight billion inhabitants of our home know

אנחנו פשוט חייבים להסביר לשמונה מיליארד התושבים בבית שלנו מה קורה.

what's happening.

We have no choice.

אין לנו ברירה.

And when we do,

וכשנצליח, נשיג את רצון הציבור הדרוש

we'll achieve the public will necessary to take on this colossal

כדי להתמודד עם הקרב על העתיד שלנו, שהוא עצום אך גם אפשרי.

but winnable fight for our future.

Thank you.

תודה לכם.