Sebastián Bortnik: The conversation we're not having about digital child abuse (w/ subtitles) | TED

Translator: Romina Pol Reviewer: Sebastian Betti

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

[This talk contains graphic content. Viewer discretion is advised.]

[סרטון זה מכיל תוכן גרפי. מומלצת דיסקרטיות בצפייה)

This is Nina Rodríguez's Facebook profile.

זה פרופיל הפייסבוק של נינה רודריגס.

This person had three different profiles

היו לה 3 פרופילים שונים

and 890 kids between 8 and 13 years old among her friends list.

ו- 890 ילדים בגילאי 8 -13 נמנו ברשימת החברים שלה.

These are excerpts of a chat with one of those kids.

אלו הם קטעים מתוך שיחה עם אחד הילדים האלה.

This is an exact copy of the chat.

השיחה היא טקסטואלית

It's part of the case file.

והינה מוקלטת.

This kid started sending private photos

הילד הזה התחיל לשלוח תמונות אינטימיות,

until his family realized what was going on.

עד שמשפחתו הבינה מה קורה.

The police report and subsequent investigation lead them to a house.

התלונה והחקירה הובילו לבית מגורים.

This was the girl's bedroom.

זה היה חדרה של הילדה.

Nina Rodríguez was actually a 24-year-old man

נינה רודריגס היתה למעשה מבוגר בן 24,

that used to do this with lots of kids.

שנהג לעשות זאת עם הרבה קטינים.

Micaela Ortega was 12 years old

מיכאלה אורטגה היתה בת 12

when she went to meet her new Facebook friend,

כשיצאה לפגוש את חברתה החדשה מהפייסבוק.

also 12.

שהיתה לכאורה בת גילה.

"Rochi de River," was her name.

"רוצ'י דה ריבר" היה שמה.

She actually met Jonathan Luna, who was 26 years old.

היא פגשה למעשה את יונתן לונה שהיה בן 26.

When they finally caught him,

כשלבסוף תפסו אותו,

he confessed that he killed the girl because she refused to have sex with him.

הוא הודה שהרג את הילדה כי היא סירבה לקיים אתו יחסי מין.

He had four Facebook profiles

היו לו 4 פרופילים של פייסבוק

and 1,700 women on his contact list;

ו 1700 נשים בין אנשי הקשר שלו.

90 percent of them were under 13 years old.

90% היו מתחת לגיל 13.

These are two different cases of "grooming":

אלה הם 2 מקרים שונים של פיתוי קטינים:

an adult contacts a kid through the internet,

מבוגר יוצר קשר עם קטין באמצעות האינטרנט,

and through manipulation or lying, leads that kid into sexual territory --

ועל ידי מניפולציה או הטעיה,

מוביל אותו לתחום מיני,

from talking about sex

מדיבור על מין ועד לשיתוף תמונות אינטימיות,

to sharing private photos,

recording the kid using a webcam

הקלטות באמצעות מצלמת רשת,

or arranging an in-person meeting.

או יצירת מפגש פיסי.

This is grooming.

זה הוא פיתוי קטינים.

This is happening, and it's on the rise.

זה קורה וזה מתרבה.

The question is: What are we going to do?

השאלה היא: "מה אנחנו הולכים לעשות?"

כי בינתיים הילדים לבד.

Because, in the meantime, kids are alone.

They finish dinner, go to their rooms,

אחרי ארוחת ערב, הם נכנסים לחדרם.

close the door,

סוגרים את הדלת,

get on their computer, their cell phones,

ניגשים למחשב ולנייד,

and get into a bar,

ונכנסים לאולם באולינג,

into a club.

לדיסקוטק,

Think for one second about what I've just said:

חישבו לרגע על מה שאמרתי:

they're in a place full of strangers

הם נמצאים במקום מלא זרים

in an uninhibited environment.

ובסביבה נטולת עכבות.

The internet broke physical boundaries.

האינטרנט פרץ מחסומים פיזיים.

When we're alone in our bedroom and we go online,

כשאנחנו לבד בחדר השינה שלנו

ומתחברים לאינטרנט,

we're not really alone.

למעשה איננו נמצאים לבד.

There are at least two reasons why we're not taking care of this,

יש לפחות שתי סיבות שבגללן אנחנו לא מטפלים בנושא זה

or at least not in the right way.

או לפחות לא בצורה נכונה.

First, we're sure that everything that happens online is "virtual."

ראשית, כי אנו בטוחים

שכל מה שקורה באינטרנט הוא וירטואלי.

למעשה אנו קוראים לזה "העולם הווירטואלי".

In fact, we call it "the virtual world."

If you look it up in the dictionary,

אם מחפשים במילון,

something virtual is something that seems to exist

משהו וירטואלי הוא משהו שקיים לכאורה אבל אינו אמיתי.

but is not real.

And we use that word to talk about the internet:

ואנו משתמשים במילה הזאת כדי לדבר על האינטרנט:

something not real.

כעל משהו שאינו אמיתי.

And that's the problem with grooming.

וזו הבעיה עם פיתוי קטינים,

It is real.

שהוא אמיתי.

Degenerate, perverted adults use the internet to abuse boys and girls

מבוגרים מנוונים וסוטים משתמשים באינטרנט

כדי להתעלל בילדים ובילדות.

and take advantage of, among other things,

ומנצלים , בין היתר, את העובדה

the fact that the kids and their parents think that what happens online

שהם והוריהם חושבים שמה שקורה שם, לא באמת קורה.

doesn't actually happen.

Several years ago, some colleagues and I founded an NGO

לפני כמה שנים, יסדנו עמותה: בשם "ארגנטינה ביטחון סייבר"

called "Argentina Cibersegura,"

dedicated to raising awareness about online safety.

שמופקדת על העלאת המודעות לגלישה בטוחה באינטרנט

In 2013, we attended meetings at the House of Legislature

ב 2013 השתתפנו בפגישות

בבית הנבחרים,

to discuss a law about grooming.

שבו נידון החוק בעניין "פיתוי קטינים".

I remember that a lot of people thought

אני זוכר שעבור רבים,

הפיתוי היה רק ​​הצעד הראשון

that grooming was strictly a precursor

to arranging an in-person meeting with a kid to have sex with them.

כדי לממש מפגש פיזי עם הילדים ולקיים עימם יחסי מין.

But they didn't think about what happened to the kids who were exposed

אבל הם לא חשבו מה קורה עם הילדים --

שנחשפו לשיחות על מין עם מבוגר מבלי לדעת זאת,

by talking about sex with an adult without knowing it,

or who shared intimate photos thinking only another kid would see them,

שחלקו תמונות אינטימיות במחשבה שילד אחר יראה אותן

or even worse,

או אפילו גרוע יותר,

who had exposed themselves using their web cam.

שחשפו עצמם מאחורי מצלמת אינטרנט --

Nobody considered that rape.

אף אחד לא החשיב זאת כפגיעה.

I'm sure lots of you find it odd to think one person can abuse another

אני בטוח שלרבים מכם נשמע מוזר

הרעיון שאדם יכול להתעלל באחר ללא מגע פיזי.

without physical contact.

We're programmed to think that way.

תוכננו לחשוב כך.

I know, because I used to think that way.

אני יודע, כי כך היה במקרה שלי.

I was just an IT security guy

הייתי טכנאי אבטחת מידע

until this happened to me.

עד שזה קרה לי.

At the end of 2011,

בסוף שנת 2011,

in a little town in Buenos Aires Province,

בעיירה קטנה במחוז בואנוס איירס

I heard about a case for the first time.

שמעתי לראשונה על מקרה.

After giving a talk,

לאחר הרצאה שנתתי,

I met the parents of an 11-year-old girl who had been a victim of grooming.

פנו אלי הורים לילדה בת ה 11

שנפלה קורבן לפיתוי קטינים.

A man had manipulated her into masturbating in front of her web cam,

אדם מבוגר תמרן אותה

לאונן מול מצלמת האינטרנט שלה

and recorded it.

והקליט את זה.

And the video was on several websites.

והסרטון הופץ באתרי אינטרנט שונים.

That day, her parents asked us, in tears,

באותו יום ההורים ביקשו מאיתנו בדמעות

to tell them the magic formula

שנלמד אותם איך למחוק את הסרטונים מהרשת

for how to delete those videos from the internet.

It broke my heart and changed me forever

זה שבר את לבי,

והדבר שינה אותי לנצח,

to be their last disappointment, telling them it was too late:

לאכזב אותם ולומר שזה מאוחר מדי:

once content is online,

שכשהתוכן נמצא כבר ברשת,

we've already lost control.

כבר איבדנו שליטה.

Since that day, I think about that girl

מאותו יום אני חושב על הילדה הזו,

waking up in the morning, having breakfast with her family,

שיושבת בארוחת הבוקר עם משפחתה

שראתה את הסרטון שלה,

who had seen the video,

ויצאה לבית הספר

and then walking to school, meeting people that had seen her naked,

ופגשה אנשים שראו אותה עירומה,

arriving to school, playing with her friends, who had also seen her.

ובביה"ס שיחקה עם חבריה שגם כן ראו.

That was her life.

וכך היא חייתה.

Exposed.

חשופה.

Of course, nobody raped her body.

כמובן שאף אחד לא חילל את גופה.

But hadn't her sexuality been abused?

אך האם היא לא נפלה קורבן להתעללות מינית?

We clearly use different standards to measure physical and digital things.

ודאי שיש לנו אמות מידה שונות לפיזי ולדיגיטלי.

And we get angry at social networks

ואנחנו כועסים על רשתות חברתיות,

because being angry with ourselves is more painful and more true.

כי הכעס שלנו על עצימנו הוא יותר כואב ויותר אמתי.

And this brings us to the second reason why

וזה מביא אותנו אל הסיבה השניה

we aren't paying proper attention to this issue.

שבגללה איננו עוסקים בנושא כהלכה,

כי אנו משוכנעים

We're convinced that kids don't need our help,

שהילדים לא זקוקים לעזרתנו,

that they "know everything" about technology.

כי הם הרי מבינים היטב בטכנולוגיה.

When I was a kid,

כשהייתי ילד,

at one point, my parents started letting me walk to school alone.

ברגע מסוים הרשו לי ללכת לבד לבית הספר.

After years of taking me by the hand and walking me to school,

לאחר שנים רבות שהחזקתי בידיהם של ההורים,

one day they sat me down,

באותו יום הם הושיבו אותי,

gave me the house keys

נתנו לי את מפתחות הבית ואמרו לי

and said, "Be very careful with these; don't give them to anyone,

"שמור עליהם ואל תיתן אותם לאף אחד,

take the route we showed you, be at home at the time we said,

לך וחזור בדרך שהראינו לך,

חזור בשעה שאמרנו לך.

cross at the corner, and look both ways before you cross,

חצה בפינה, הסתכל לכל הצדדים לפני החצייה,

and no matter what, don't talk to strangers."

ובשום מקרה אל תדבר עם זרים."

I knew everything about walking,

היה לי מאוד ברור כיצד ללכת

and yet, there was a responsible adult there taking care of me.

ובכל זאת הייתה שם דמות של מבוגר אחראי שהשגיח עלי

Knowing how to do something is one thing,

דבר אחד הוא לדעת לעשות משהו

knowing how to take care of yourself is another.

ודבר אחר הוא לדעת להיזהר.

Imagine this situation:

דמיינו אתי את המצב הזה:

I'm 10 or 11 years old, I wake up in the morning,

אני בן 10 או 11, מתעורר בבוקר,

my parents toss me the keys and say,

משליכים אלי את מפתחות הבית ואומרים לי:

"סבה, היום אתה יכול ללכת לבית הספר."

"Seba, now you can walk to school alone."

And when I come back late,

וכשאני חוזר מאוחר,

they say, "No, you need to be home at the time we said."

הם אומרים: "לא, אתה צריך לשוב בשעה שאמרנו."

And two weeks later,

וכעבור שבועיים,

when it comes up, they say, "You know what?

בחצייה: "אתם יודעים מה?

You have to cross at the corner, and look both ways before crossing."

היית צריך לחצות בפינות

ולהסתכל לשני הצדדים לפני המעבר".

And two years later, they say,

וכעבור שנתיים:

"And also, don't talk to strangers."

"אה, ואל תדבר עם זרים."

It sounds absurd, right?

נשמע מגוחך, לא כן?

We have the same absurd behavior in relation to technology.

ומגוחך גם האופן בו אנו נוהגים עם טכנולוגיות.

We give kids total access

אנו מאפשרים לילדים גישה מלאה

and we see if one day, sooner or later,

ורואים אם יום אחד, מאוחר מדי,

they learn how to take care of themselves.

הם לומדים כיצד לשמור על עצמם.

Knowing how to do something is one thing,

דבר אחד הוא לדעת איך לעשות משהו,

knowing how to take care of yourself is another.

דבר אחר הוא לדעת איך לשמור על עצמם.

Along those same lines, when we talk to parents,

באותו עניין, כשאנו מדברים עם הורים, לעתים קרובות

they often say they don't care about technology and social networks.

הם אומרים לנו לעתים קרובות שאינם מתעניינים בטכנולוגיה

שלא מעניינות אותם הרשתות החברתיות.

I always rejoin that by asking if they care about their kids.

תמיד אני שב ושואל אם מעניינים אותם הילדים שלהם,

As adults, being interested or not in technology

כמבוגרים להתקרב או לא להתקרב לטכנולוגיה,

is the same as being interested or not in our kids.

זה כמו להתקרב או לא להתקרב לילדים.

The internet is part of their lives.

האינטרנט הוא חלק מחייהם.

Technology forces us to rethink the relationship between adults and kids.

הטכנולוגיה מאלצת אותנו לשוב ולחשוב

על היחסים בין מבוגרים לקטינים.

Education was always based on two main concepts:

החינוך היה תמיד מבוסס על שני עמודי תווך:

הנסיון והידע.

experience and knowledge.

How do we teach our kids to be safe online when we don't have either?

איך נלמד אותם לגלוש באינטרנט בביטחה

כאשר אין לנו דבר משני אלה?

Nowadays, we adults have to guide our children

היום כמבוגרים, עלינו להדריך את הילדים

through what is often for us unfamiliar territory --

בתחומים שאנו הרבה פעמים לא מכירים,

territory much more inviting for them.

ושעבורם הם מאוד ידידותיים.

It's impossible to find an answer

אי אפשר אם כן, למצוא תשובה

without doing new things -- things that make us uncomfortable,

מבלי לעשות דברים חדשים שגורמים לנו אי נוחות,

things we're not used to.

שאיננו מורגלים בהם.

A lot of you may think it's easy for me,

רבים מכם יחשבו שזה קל בשבילי

because I'm relatively young.

כי אני צעיר יחסית.

And it used to be that way.

ובגדול זה היה כך.

Used to.

היה

Until last year,

עד לשנה שעברה,

when I felt the weight of my age on my shoulders

שהרגשתי את כובד השנים על כתפיי.

the first time I opened Snapchat.

בפעם הראשונה שפתחתי את הסנאפצ'ט.

(Laughter)

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

(Applause)

I didn't understand a thing!

לא הבנתי כלום!

I found it unnecessary,

מצאתי שזו רשת חברתית מיותרת

useless, hard to understand;

חסרת תועלת, לא מובנת:

it looked like a camera!

זה נראה לי כמו מצלמה רגילה!

It didn't have menu options!

לא היה תפריט עם אפשרויות!

It was the first time I felt the gap

לראשונה חשתי את הפער

that sometimes exists between kids and adults.

שקיים לפעמים בין ילדים למבוגרים.

But it was also an opportunity to do the right thing,

אבל זו היתה גם הזדמנות לעשות את הדבר הנכון

to leave my comfort zone, to force myself.

לעזוב את אזור הנוחות ולהכריח את עצמי.

I never thought I'd ever use Snapchat,

חשבתי שלעולם לא אשתמש בסנאפצ'ט

but then I asked my teenage cousin to show me how to use it.

ואז ביקשתי את בת דודתי בת העשרה

להראות לי איך משתמשים בזה.

I also asked why she used it.

אבל גם, שאלתי מדוע היא משתמשת בזה?

What was fun about it?

מה הכיף בזה?

We had a really nice talk.

היתה לנו שיחה נחמדה.

She showed me her Snapchat, she told me things,

היא הראתה לי את הסנאפצ'ט שלה, סיפרה לי דברים,

we got closer, we laughed.

התקרבנו זה לזו, צחקנו,

Today, I use it.

היום אני משתמש בזה --

(Laughter)

(צחוק)

I don't know if I do it right,

איני יודע אם אני עושה זאת טוב,

but the most important thing is that I know it and I understand it.

אבל מה שחשוב זה שאני מכיר את זה

ואני מבין את זה.

The key was to overcome the initial shock

הדבר החשוב ביותר היה לא להיכנע לרושם הראשוני,

and do something new.

הדבר החשוב ביותר היה לא להיכנע לרושם הראשוני,

Something new.

משהו חדש.

Today, we have the chance to create new conversations.

היום יש לנו הזדמנות לקיים דו שיח חדש.

What's the last app you downloaded?

מהו היישום האחרון שהורדתם?

Which social network do you use to contact your friends?

באיזו רשת חברתית אתם מתקשרים עם חבריכם?

What kind of information do you share?

איזה סוג מידע אתם חולקים?

Have you ever been approached by strangers?

האם מישהו זר ניסה לתקשר איתך?

Could we have these conversations between kids and adults?

האם נוכל לקיים שיחות כאלה עם הילדים?

We have to force ourselves to do it. All of us.

עלינו להכריח את עצמנו, כולנו.

Today, lots of kids are listening to us.

הרבה צעירים מקשיבים לנו עתה.

Sometimes when we go to schools to give our talks,

הרבה פעמים בהרצאות בבתי ספר

or through social networks,

או באמצעות רשתות חברתיות,

kids ask or tell us things

ילדים שואלים אותנו, או מספרים דברים

they haven't told their parents or their teachers.

שלא העזו לספר להוריהם או למוריהם --

They tell us -- they don't even know us.

לנו, שאותנו אינם מכירים.

Those kids need to know

ילדים אלה צריכים לדעת

what the risks of being online are,

מהם סיכוני הגלישה ברשת,

how to take care of themselves,

כיצד להיזהר,

but also that, fundamentally, as with almost everything else,

אך, ביסודו, גם את זה, כמעט כמו כל דבר אחר,

kids can learn this from any adult.

כילדים, הם יכולים ללמוד ממבוגר כלשהו.

Online safety needs to be a conversation topic

הגלישה הבטוחה ברשת צריכה להיות נושא שיחה

in every house and every classroom in the country.

בכל בית ובכל כיתת לימוד במדינה.

We did a survey this year that showed that 15 percent of schools said

סקר שערכנו השנה, הראה ש 15% מבתי הספר

אמרו שידעו על מקרים של פיתוי ילדים

they knew of cases of grooming in their school.

בבית הספר שלהם.

And this number is growing.

והמספר הולך וגדל.

Technology changed every aspect of our life,

הטכנולוגיה שינתה את כל ההיבטים בחיינו,

including the risks we face

כולל הסיכונים שעומדים בפנינו,

and how we take care of ourselves.

וכיצד אנו מטפלים בהם.

Grooming shows us this in the most painful way:

ופיתוי קטינים מציג זאת בדרך הכואבת ביותר:

by involving our kids.

בכך שהוא מערב ילדים,

Are we going to do something to avoid this?

האם נפעל כדי למנוע זאת?

הפתרון מתחיל בדבר מאוד פשוט:

The solution starts with something as easy as:

talking about it.

לדבר על הנושא.

Thank you.

תודה רבה,

(Applause)

(מחיאות כפיים)