Frank Gehry: From 1990, defending a vision for architecture

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

I'm going to go right into the slides.

אני אתחיל מיד עם השקופיות.

And all I'm going to try and prove to you with these slides

וכל מה שאני הולך לנסות ולהוכיח לכם באמצעות שקופיות אלו

is that I do just very straight stuff.

הוא שאני עושה רק דברים ממשיים.

And my ideas are --

והרעיונות שלי הם --

in my head, anyway -- they're very logical

בראשי בכל אופן -- הם מאד הגיוניים

and relate to what's going on and problem solving for clients.

ומתייחסים למה שקורה ולפתרון בעיות עבור לקוחות.

I either convince clients at the end that I solve their problems,

או שאני משכנע לקוחות בסוף שאני פותר את הבעיות שלהם,

or I really do solve their problems,

או שאני באמת פותר את הבעיות שלהם,

because usually they seem to like it.

מפני שבדרך כלל נראה שזה מוצא חן בעיניהם.

Let me go right into the slides.

בואו וניגש ישר לשקופיות.

Can you turn off the light? Down.

האם אפשר לכבות את האור? למטה.

I like to be in the dark.

אני אוהב להיות בחושך.

I don't want you to see what I'm doing up here.

אני לא רוצה שתראו מה אני עושה כאן.

(Laughter)

(צחוק)

Anyway, I did this house in Santa Monica,

בכל אופן, עשיתי את הבית הזה בסנטה מוניקה,

and it got a lot of notoriety.

והוא זכה להרבה מוניטין רע.

In fact, it appeared in a porno comic book,

למעשה, הוא הופיע בחוברת קומיקס של פורנו

which is the slide on the right.

שזו השקופית שרואים כעת

(Laughter)

(צחוק)

This is in Venice.

זה בוניס (פרוור של לוס אנג'לס).

I just show it because I want you to know

אני רק מראה אותו כי אני רוצה שתדעו

I'm concerned about context.

שאני מתייחס להקשר.

On the left-hand side,

מצד שמאל,

I had the context of those little houses,

היה לי ההקשר של בתים קטנים אלה,

and I tried to build a building that fit into that context.

וניסיתי לבנות בניין שיתאים להקשר זה.

When people take pictures of these buildings out of that context

כשאנשים מצלמים תמונות של בניינים אלה ללא הקשר זה

they look really weird,

הם באמת נראים מוזרים,

and my premise is that they make a lot more sense

והנחת היסוד שלי שהם נראים הרבה יותר הגיוניים

when they're photographed or seen in that space.

כשהם מצולמים או נראים במרחב זה.

And then, once I deal with the context,

ואז, כשאני מטפל בהקשר,

I then try to make a place that's comfortable and private and fairly serene,

אני מנסה אז ליצור מקום שהוא נוח ופרטי ורגוע למדי,

as I hope you'll find that slide on the right.

כפי שאני מקווה שתמצאו בשקופית מימין

And then I did a law school for Loyola in downtown L.A.

ואז תיכננתי בית ספר למשפטים עבור אוניברסיטת לויולה בדאונטאון LA.

I was concerned about making a place for the study of law.

הייתי מעוניין ליצור מקום ללימוד החוק.

And we continue to work with this client.

ואנו ממשיכים לעבוד עם אותו לקוח.

The building on the right at the top is now under construction.

הבניין מימין למעלה נמצא כעת בבנייה.

The garage on the right -- the gray structure -- will be torn down,

המוסך מימין - המבנה האפור -- ייהרס

finally, and several small classrooms will be placed

לבסוף, וכמה חדרי לימוד קטנים יוקמו

along this avenue that we've created, this campus.

לאורך השדרה שיצרנו, קמפוס זה.

And it all related to the clients and the students

וכל זה מתייחס ללקוחות ולסטודנטים

from the very first meeting saying they felt denied a place.

שהחל מהפגישה הראשונה אמרו שהרגישו שנמנע מהם מקום משלהם.

They wanted a sense of place.

הם רצו תחושה של מקום.

And so the whole idea here was to create that kind of space

וכך כל הרעיון כאן היה ליצור סוג זה של מרחב

in downtown, in a neighborhood that was difficult to fit into.

בדאונטאון, בשכונה שהיה קשה להשתלב בה.

And it was my theory, or my point of view,

והתיאוריה שלי היתה, או נקודת המבט שלי

that one didn't upstage the neighborhood --

שלא צריך להתנשא מעל השכונה --

one made accommodations.

שבה גרים.

I tried to be inclusive, to include the buildings in the neighborhood,

ניסיתי להיות כוללני, לכלול את הבניינים בשכונה

whether they were buildings I liked or not.

בין אם אלה היו בנינים שמצאו חן בעיני או לא.

In the '60s I started working with paper furniture

בשנות ה-60 התחלתי לעבוד עם רהיטי נייר

and made a bunch of stuff that was very successful in Bloomingdale's.

ועיצבתי פריטים שזכו להצלחה גדולה בבלומיגדיילס.

We even made flooring, walls and everything, out of cardboard.

אפילו עשינו רצפות, קירות והכל מקרטון.

And the success of it threw me for a loop.

וההצלחה שלהם הפתיעה אותי מאד.

I couldn't deal with the success of furniture --

לא יכולתי להתמודד עם ההצלחה של הריהוט --

I wasn't secure enough as an architect --

לא היה לי מספיק ביטחון כאדריכל --

and so I closed it all up and made furniture that nobody would like.

וכך, סגרתי הכל ועיצבתי רהיטים שאף אחד לא יאהב.

(Laughter)

(צחוק)

So, nobody would like this.

אז, אף אחד לא אהב את זה.

And it was in this, preliminary to these pieces of furniture,

וזה היה בזה, בטרום פרטי הריהוט האלה,

that Ricky and I worked on furniture by the slice.

שריקי ואני עבדנו על רהיטים בפרוסות.

And after we failed, I just kept failing.

ולאחר שנכשלנו, רק המשכתי להיכשל.

(Laughter)

(צחוק)

The piece on the left --

הפריט משמאל --

and that ultimately led to the piece on the right --

וזה הוביל בסופו שדבר לפריט מימין --

happened when the kid that was working on this

קרה כשהבחור שעבד על זה

took one of those long strings of stuff and folded it up

לקח אחד מאותם סיבים ארוכים וקיפל אותו

to put it in the wastebasket.

כדי להשליכו לסל האשפה.

And I put a piece of tape around it,

ואני כרכתי סביבו חתיכת סרט,

as you see there, and realized you could sit on it,

כפי שאתם רואים שם, והבנתי שתוכלו לשבת על זה,

and it had a lot of resilience and strength and so on.

והיה לזה הרבה גמישות וחוזק וכו' .

So, it was an accidental discovery.

אז זו היתה תגלית מקרית.

I got into fish.

אז נכנסתי לדגים.

(Laughter)

(צחוק)

I mean, the story I tell is that I got mad at postmodernism -- at po-mo --

אני מתכוון, מה שאני אומר זה שהתעצבנתי על הפוסטמודרניזם -- על--פו -- מו --

and said that fish were 500 million years earlier than man,

ואמרתי שדגים היו 500 מיליון שנים לפני האדם,

and if you're going to go back, we might as well go back to the beginning.

ואם תלכו אחורנית, אנחנו יכולים לשוב להתחלה.

And so I started making these funny things.

וכך, התחלתי לעשות את הדברים המצחיקים האלה.

And they started to have a life of their own and got bigger --

והם החלו לקבל חיים משלהם וגדלו --

as the one glass at the Walker.

כמו הכוס ב"ווקר".

And then, I sliced off the head and the tail and everything

ולאחר מכן, חתכתי את הראש והזנב ואת הכל

and tried to translate what I was learning

וניסיתי לתרגם את מה שאני לומד

about the form of the fish and the movement.

על צורת הדג והתנועה.

And a lot of my architectural ideas that came from it --

והרבה מהרעיונות האדריכליים שלי שנבעו מזה

accidental, again --

במקרה, שוב --

it was an intuitive kind of thing, and I just kept going with it,

זה היה סוג של דבר אינטואיטיבי, ואני פשוט המשכתי לזרום עם זה,

and made this proposal for a building, which was only a proposal.

ותכננתי הצעה זו לבניין, שהיתה רק הצעה.

I did this building in Japan.

אני תכננתי בניין זה ביפן.

I was taken out to dinner after the contract

לקחו אותי ערב אחד לאחר שהחוזה נחתם

for this little restaurant was signed.

למסעדה קטנה זו.

And I love sake and Kobe and all that stuff.

ואני אוהב סאקה, ו"קובה", וכל הדברים האלה.

And after I got -- I was really drunk --

ולאחר שנעשיתי -- הייתי באמת שיכור --

I was asked to do some sketches on napkins.

התבקשתי לעשות כמה סקיצות על מפיות.

(Laughter)

(צחוק)

And I made some sketches on napkins --

ועשיתי כמה סקיצות על מפיות --

little boxes and Morandi-like things that I used to do.

תיבות קטנות ודברים בסגנון "מורנדי" כפי שנהגתי לעשות.

And the client said, "Why no fish?"

והלקוח אמר לי, 'למה לא דגים?"

And so I made a drawing with a fish, and I left Japan.

אז ציירתי ציור עם דג, ועזבתי את יפן.

Three weeks later, I received a complete set of drawings

לאחר שלושה שבועות, קיבלתי ערכה שלמה של ציורים

saying we'd won the competition.

שאומרת שזכינו בתחרות.

(Laughter)

(צחוק)

Now, it's hard to do. It's hard to translate a fish form,

ובכן, זה קשה לביצוע. קשה לתרגם צורת דגים,

because they're so beautiful -- perfect --

מאחר שהם כל כך יפים -- מושלמים --

into a building or object like this.

לבניין או אובייקט כמו זה.

And Oldenburg, who I work with a little once in a while,

ואולדנבורג, שאני עובד אתו מעט מפעם לפעם,

told me I couldn't do it, and so that made it even more exciting.

אמר לי שאני לא אוכל לעשות את זה, אז זה הפך להיות אפילו יותר מרגש.

But he was right -- I couldn't do the tail.

אבל הוא צדק -- לא יכולתי לעשות את הזנב.

I started to get the head OK, but the tail I couldn't do.

התחלתי לקבל את הראש בסדר, אבל את הזנב לא הצלחתי לעשות.

It was pretty hard.

היה די קשה.

The thing on the right is a snake form, a ziggurat.

הדבר בצד ימין הוא צורת נחש, זיגוראט.

And I put them together, and you walk between them.

ושמתי אותם יחד, ואתם הולכים ביניהם.

It was a dialog with the context again.

זה שוב היה דיאלוג עם ההקשר.

Now, if you saw a picture of this

עכשיו, אם ראיתם תמונה של זה

as it was published in Architectural Record --

כפי שפורסמה ב"ארכיטקצ'ואל רקורד" --

they didn't show the context, so you would think,

הם לא הראו את הקונטקסט, כך שאפשר היה לחשוב,

"God, what a pushy guy this is."

"אלוהים, איזה בחור נודניק זה."

But a friend of mine spent four hours wandering around here

אבל חבר שלי שוטט ארבע שעות כאן

looking for this restaurant.

בחיפוש אחר מסעדה זו.

Couldn't find it.

ולא הצליח למצוא אותה.

So ...

אז...

(Laughter)

(צחוק)

As for craft and technology and all those things

בקשר לאומנות, טכנולוגיה, וכל הדברים האלה

that you've all been talking about, I was thrown for a complete loop.

שכולכם דיברתם עליהם. אני ממש נדהמתי

This was built in six months.

זה נבנה בשישה חודשים.

The way we sent drawings to Japan:

הדרך בה שלחנו ציורים ליפן:

we used the magic computer in Michigan that does carved models,

השתמשנו במחשב קסם במישיגן שמייצר מודלים מגולפים,

and we used to make foam models, which that thing scanned.

ועשינו מודלים מפולימר מוקצף, שהוא סרק.

We made the drawings of the fish and the scales.

עשינו את השרטוטים של הדג והקשקשים..

And when I got there, everything was perfect --

וכשהגעתי לשם, הכל היה מושלם-

except the tail.

פרט לזנב.

So, I decided to cut off the head and the tail.

אז, החלטתי להסיר את הראש והזנב.

And I made the object on the left for my show at the Walker.

ועשיתי את האובייקט שבצד שמאל עבור התערוכה שלי ב"ווקר."

And it's one of the nicest pieces I've ever made, I think.

וזה אחד הפריטים הכי יפים שאי פעם עשיתי, אני חושב.

And then Jay Chiat, a friend and client,

ולאחר מכן ג'יי צ'יאט, חבר ולקוח,

asked me to do his headquarters building in L.A.

ביקש ממני לתכנן את בניין המטה שלו ב- L.A.

For reasons we don't want to talk about, it got delayed.

מסיבות שאנחנו לא רוצים לדבר עליהן , זה התעכב.

Toxic waste, I guess, is the key clue to that one.

פסולת רעילה, אני מניח, הוא רמז מפתח לזה.

And so we built a temporary building -- I'm getting good at temporary --

וכך בנינו מבנה זמני -- אני נעשה טוב בזמני --

and we put a conference room in that's a fish.

והכנסנו חדר ישיבות לתוך הדג ההוא.

And, finally, Jay dragged me to my hometown, Toronto, Canada.

ובסופו של דבר, ג'יי גרר אותי לעיר מולדתי, טורונטו, קנדה.

And there is a story -- it's a real story -- about my grandmother

ויש סיפור – הוא סיפור אמיתי - על סבתא שלי

buying a carp on Thursday, bringing it home,

שהיתה קונה קרפיון ביום חמישי, מביאה אותו הביתה,

putting it in the bathtub when I was a kid.

שמה אותו באמבטיה כשהייתי ילד.

I played with it in the evening.

שיחקתי איתו בערב.

When I went to sleep, the next day it wasn't there.

כאשר הלכתי לישון, למחרת הוא לא היה שם.

And the next night, we had gefilte fish.

ובערב למחרת , אכלנו גפילטע פיש.

(Laughter)

(צחוק)

And so I set up this interior for Jay's offices

וכך עיצבתי את הפנים למשרדים של ג'יי

and I made a pedestal for a sculpture.

ועשיתי מעמד עבור פסל.

And he didn't buy a sculpture, so I made one.

והוא לא קנה פסל, אז עשיתי אחד.

I went around Toronto and found a bathtub like my grandmother's,

חיפשתי סביב טורונטו ומצאתי אמבטיה כמו של סבתא שלי,

and I put the fish in.

והכנסתי לשם את הדג.

It was a joke.

זו היתה בדיחה.

(Laughter)

(צחוק)

I play with funny people like [Claes] Oldenburg.

אני משחק עם אנשים מצחיקים כמו אולדנבורג [קלאס].

We've been friends for a long time.

אנחנו חברים כבר זמן רב.

And we've started to work on things.

והתחלנו לעבוד על דברים.

A few years ago, we did a performance piece in Venice, Italy,

לפני כמה שנים עשינו קטע הופעה בוונציה, איטליה,

called "Il Corso del Coltello" -- the Swiss Army knife.

שנקרא "איל קורסו דל קולטלו" – האולר הצבאי השוויצרי.

And most of the imagery is --

ורוב הדימויים הם -

(Laughter)

(צחוק)

Claes', but those two little boys are my sons,

קלאס, אבל שני הבנים הקטנים הם הבנים שלי,

and they were Claes' assistants in the play.

והם היו האסיסטנטים של קלאס במחזה.

He was the Swiss Army knife.

הוא היה האולר הצבאי.

He was a souvenir salesman who always wanted to be a painter,

הוא היה מוכר מזכרות שתמיד רצה להיות צייר,

and I was Frankie P. Toronto.

ואני הייתי פרנקי פ. טורונטו.

P for Palladio.

פ עבור פלדיו.

Dressed up like the AT&T building by Claes --

לבושים כמו בניין AT&T ( בניין סוני) על ידי קלאס --

(Laughter)

(צחוק)

with a fish hat.

עם כובע דג.

The highlight of the performance was at the end.

גולת הכותרת של ההופעה היתה בסוף.

This beautiful object, the Swiss Army knife,

זה אובייקט יפה, האולר הצבאי,

which I get credit for participating in.

שאני מקבל קרדיט עבור השתתפותי.

And I can tell you -- it's totally an Oldenburg.

ואני יכול להגיד לכם - זה לגמרי אולדנבורג.

I had nothing to do with it.

לי לא היה כל קשר לזה.

The only thing I did was, I made it possible for them

הדבר היחיד שעשיתי היה, שאיפשרתי להם

to turn those blades so you could sail this thing in the canal,

לסובב את הלהבים האלה כך שניתן היה להשיט את הדבר הזה בתעלה

because I love sailing.

כי אני אוהב שיט.

(Laughter)

(צחוק)

We made it into a sailing craft.

הפכנו אותו לכלי שיט.

I've been known to mess with things like chain link fencing.

אני ידוע כמי שמסתבך עם דברים כמו גידור בשרשרת חוליות.

I do it because it's a curious thing in the culture,

אני עושה את זה כי זה דבר מסקרן בתרבות

when things are made in such great quantities,

כאשר הדברים נעשים בכמויות גדולות כאלו,

absorbed in such great quantities,

נספגים בכמויות כל כך גדולות,

and there's so much denial about them.

וישנה כל כך הרבה הכחשה לגביהם.

People hate it.

אנשים שונאים את זה.

And I'm fascinated with that, which, like the paper furniture --

ואני מוקסם מזה, שכמו רהיטי הקרטון-

it's one of those materials.

זהו אחד מהחומרים האלה.

And I'm always drawn to that.

ואני תמיד נמשך לזה.

And so I did a lot of dirty things with chain link,

וכך עשיתי הרבה דברים מלוכלכים עם חוליות שרשרת,

which nobody will forgive me for.

שאף אחד לא יסלח לי עליהם.

But Claes made homage to it in the Loyola Law School.

אבל קלאס עשה לזה מחווה בבית הספר למשפטים "ליולה".

And that chain link is really expensive.

ושרשרת חוליות זו באמת יקרה.

It's in perspective and everything.

היא בפרספקטיבה והכל.

And then we did a camp together for children with cancer.

ולאחר מכן ארגנו יחד מחנה עבור ילדים חולי סרטן.

And you can see, we started making a building together.

ואתם יכולים לראות, התחלנו לתכנן בנין אחד יחד.

Of course, the milk can is his.

כמובן, כד החלב הוא שלו.

But we were trying to collide our ideas,

אך ניסינו להצליב את הרעיונות שלנו,

to put objects next to each other.

למקם אובייקטים זה ליד זה.

Like a Morandi -- like the little bottles -- composing them like a still life.

כמו "מוראנדי" - כמו הבקבוקונים - להציב אותם כמו טבע דומם.

And it seemed to work as a way to put he and I together.

וזה נראה כאילו שמנו אותו ואותי יחד.

Then Jay Chiat asked me to do this building

ג'יי צ'יאט ביקש ממני לתכנן את הבניין הזה

on this funny lot in Venice, and I started with this three-piece thing,

במגרש מצחיק זה בווניס, והתחלתי עם הדבר הזה בשלושה חלקים ,

and you entered in the middle.

ואתם נכנסתם באמצע.

And Jay asked me what I was going to do with the piece in the middle.

וג'יי שאל אותי מה אני הולך לעשות עם החלק האמצעי.

And he pushed that.

והוא דחף את זה.

And one day I had a -- oh, well, the other way.

ויום אחד היה לי -- נו, טוב, הדרך האחרת.

I had the binoculars from Claes, and I put them there,

היתה לי משקפת מקלאס, ושמתי אותה שם,

and I could never get rid of them after that.

ולעולם לא יכולתי להיפטר ממנה אחר כך.

Oldenburg made the binoculars incredible

אולדנבורג עשה את המשקפת נפלא

when he sent me the first model of the real proposal.

כאשר הוא שלח לי את הדגם הראשון של ההצעה האמיתית.

It made my building look sick.

זה גרם לבניין שלי להראות חולה.

And it was this interaction between

וזו היתה האינטראקציה הזו בין

that kind of, up-the-ante stuff that became pretty interesting.

סוג של הימור שנעשה מעניין למדי.

It led to the building on the left.

הוא הוביל לבניין בצד שמאל.

And I still think the Time magazine picture will be of the binoculars, you know,

ואני עדיין חושב שהתמונה במגזין טיים תהיה של המשקפת, אתם יודעים,

leaving out the -- what the hell.

כשהם משמיטים - מה לכל הרוחות.

I use a lot of metal in my work,

אני משתמש בהרבה מתכת בעבודתי,

and I have a hard time connecting with the craft.

ויש לי קושי להתחבר עם האומנות.

The whole thing about my house,

כל העניין בקשר לבית שלי,

the whole use of rough carpentry and everything,

כל השימוש בנגרות גסה והכל,

was the frustration with the crafts available.

היה התסכול עם המיומנויות הזמינות.

I said, "If I can't get the craft that I want,

אמרתי: "אם אני לא יכול לקבל את המיומנות שאני רוצה,

I'll use the craft I can get."

אני אשתמש במיומנות שאני יכול להשיג."

There were plenty of models for that,

היו הרבה מאוד דגמים בשביל זה,

in Rauschenberg and Jasper Johns, and many artists

ראושנברג, וג'ספר ג'ונס, ואמנים רבים

who were making beautiful art and sculpture with junk materials.

שיצרו אמנות יפה ופיסול בחומרי גרוטאות.

I went into the metal because it was a way of building a building

נכנסתי לנושא המתכת כי זו היתה הדרך לבנות בניין

that was a sculpture.

שהוא פסל.

And it was all of one material,

והוא היה עשוי כולו מחומר אחד,

and the metal could go on the roof as well as the walls.

והמתכת יכלה להיות על הגג וגם על הקירות.

The metalworkers, for the most part,

עובדי המתכת, ברוב המקרים,

do ducts behind the ceilings and stuff.

עושים תעלות מאחורי התקרות וכאלה.

I was given an opportunity to design an exhibit

ניתנה לי הזדמנות לעצב תערוכה

for the metalworkers' unions of America and Canada in Washington,

עבור איגודי עובדי המתכת של אמריקה וקנדה בוושינגטון,

and I did it on the condition that they become my partners

ועשיתי זאת בתנאי שהם יהפכו להיות שותפים שלי

in the future and help me with all future metal buildings, etc. etc.

בעתיד ויעזרו לי בעתיד עם כל בנייני המתכת, וכו וכו '.

And it's working very well

וזה עבד יפה מאוד

to have these people, these craftsmen, interested in it.

לקבל את האנשים האלה, בעלי מלאכה אלה, שמתעניינים בזה.

I just tell the stories.

אני רק מספר את הסיפורים.

It's a way of connecting, at least, with some of those people

זוהי דרך של התחברות, לפחות עם חלק מאנשים אלה

that are so important to the realization of architecture.

שהם כל כך חשובים למימוש האדריכלות.

The metal continued into a building -- Herman Miller, in Sacramento.

המתכת המשיכה לבניין - הרמן מילר, בסקרמנטו.

And it's just a complex of factory buildings.

וזה רק קומפלקס של מבני תעשיה.

And Herman Miller has this philosophy of having a place --

ולהרמן מילר ישנה פילוסופיה שצריך שיהיה מקום --

a people place.

מקום של האנשים.

I mean, it's kind of a trite thing to say,

אני מתכוון, שזה סוג של דבר נדוש לומר,

but it is real that they wanted to have a central place

אבל זה אמיתי שהם רצו שיהיה מקום מרכזי

where the cafeteria would be, where the people would come

שבו תהיה הקפיטריה, שלשם האנשים יבואו

and where the people working would interact.

והיכן שתהיה אינטראקציה בין העובדים.

So it's out in the middle of nowhere, and you approach it.

כך שזה שם באמצע שום מקום, ואתה מתקרב אליו.

It's copper and galvanize.

זה נחושת ופלדה מגולוונת.

I used the galvanize and copper

השתמשתי בפלדה מגולוונת ונחושת

in a very light gauge, so it would buckle.

בעובי דק מאוד, כך שניתן יהיה לכופף זאת.

I spent a lot of time undoing Richard Meier's aesthetic.

ביליתי הרבה זמן כדי לבטל את האסתטיקה של ריצ'רד מאייר.

Everybody's trying to get the panels perfect,

כל אחד מנסה לקבל את הפנלים מושלמים,

and I always try to get them sloppy and fuzzy.

ואני תמיד מנסה להשיג אותם מרושלים ומטושטשים.

And they end up looking like stone.

והם בסופו של דבר נראים כמו אבן.

This is the central area.

זהו האזור המרכזי.

There's a ramp.

יש סוללה.

And that little dome in there is a building by Stanley Tigerman.

והכיפה הקטנה שם היא בניין של סטנלי טיגרמן.

Stanley was instrumental in my getting this job.

לסטנלי היה תפקיד מכריע בכך שקיבלתי משימה זו.

And when I was awarded the contract I, at the very beginning,

וכאשר קיבלתי את החוזה, אני בהתחלה,

asked the client if they would let Stanley do a cameo piece with me.

שאלתי את הלקוח אם יאפשרו לסטנלי לעשות קטע של הופעת אורח יחד איתי.

Because these were ideas that we were talking about,

כי אלה היו הרעיונות שדיברנו עליהם,

building things next to each other, making --

בניית דברים אחד לצד השני, לעשות --

it's all about [a] metaphor for a city, maybe.

כל זה הוא מטאפורה לעיר, אולי.

And so Stanley did the little dome thing.

וכך סטנלי עשה את הכיפה קטנה הזו.

And we did it over the phone and by fax.

ועשינו את זה בטלפון, ובפקס.

He would send me a fax and show me something.

הוא היה שולח לי פקס ומראה לי משהו.

He'd made a building with a dome and he had a little tower.

הוא תכנן מבנה עם כיפה, שהיה לו מגדל קטן.

I told him, "No, no, that's too ongepotchket.

אמרתי לו, "לא, לא,זה יותר מדי "אונגיפצ'קט" (מקושקש ביידיש)

I don't want the tower."

אני לא רוצה את המגדל".

So he came back with a simpler building,

אז הוא חזר עם מבנה פשוט יותר,

but he put some funny details on it,

אבל הוא שם כמה פרטים מצחיקים עליו,

and he moved it closer to my building.

והעביר אותו קרוב יותר לבניין שלי.

And so I decided to put him in a depression.

אז החלטתי להכניס אותו לדיכאון .

I put him in a hole and made a kind of a hole that he sits in.

הכנסתי אותו לחור ועשיתי מעין חור שהוא יושב בתוכו.

And so then he put two bridges -- this all happened on the fax,

ואז הוא הכניס שני גשרים – כל זה קרה בפקס,

going back and forth over a couple of weeks' period.

הולכים הלוך ושוב במשך תקופה של כמה שבועות.

And he put these two bridges with pink guardrails on it.

והוא שם שני גשרים אלה עם מעקות ורודים עליהם.

And so then I put this big billboard behind it.

אז שמתי את לוח המודעות הגדול הזה מאחוריהם.

And I call it, "David and Goliath."

וקראתי לזה, "דוד וגוליית".

And that's my cafeteria.

וזו הקפטריה שלי.

In Boston, we had that old building on the left.

בבוסטון, היה לנו את הבניין הישן ההוא בצד שמאל.

It was a very prominent building off the freeway,

זה היה בניין מאוד בולט בניין ליד הכביש המהיר,

and we added a floor and cleaned it up and fixed it up

ואנחנו הוספנו קומה וניקינו אותו ושיפצנו אותו

and used the kind of -- I thought -- the language of the neighborhood,

והשתמשנו במה – שחשבתי - שפת השכונה

which had these cornices, projecting cornices.

שהיו לה קרניזים אלה , קרניזים בולטים.

Mine got a little exuberant, but I used lead copper,

שלי היו קצת קצת שופעי חיים, אבל השתמשתי בנתך של עופרת ונחושת,

which is a beautiful material, and it turns green in 100 years.

שהוא חומר יפה, והופך ירוק לאחר 100 שנה.

Instead of, like, copper in 10 or 15.

במקום בנחושת שמקבלת צבע ירוק כבר לאחר 10 או 15 שנה.

We redid the side of the building

אנחנו שיפצנו את הצד של הבניין

and re-proportioned the windows so it sort of fit into the space.

ושינינו את פרופורציית החלונות כך שיתאימו לחלל.

And it surprised both Boston and myself that we got it approved,

ובוסטון ואני הופתענו כשקיבלנו אישור לזה,

because they have very strict kind of design guideline,

כי יש להם קו מנחה עיצובי מאד קפדני,

and they wouldn't normally think I would fit them.

והם בדרך כלל לא חושבים שאני מתאים להם.

The detailing was very careful with the lead copper

המפרט היה מאוד מדוקדק עם נתך הנחושת והעופרת

and making panels and fitting it tightly

ועשיית הפאנלים והתאמתם בחוזקה

into the fabric of the existing building.

לתוך המארג של המבנה הקיים.

In Barcelona, on Las Ramblas for some film festival,

בברצלונה, על שדרת הרמבלאס עבור פסטיבל סרטים,

I did the Hollywood sign going and coming,

עשיתי שלט הוליווד שהולך ובא ,

made a building out of it, and they built it.

עיצבתי ממנו בניין , והם בנו אותו.

I flew in one night and took this picture.

טסתי לילה אחד וצילמתי תמונה זו.

But they made it a third smaller than my model without telling me.

ובכל זאת הם הקטינו אותו בשליש מהדגם שלי בלי לספר לי.

And then more metal and some chain link in Santa Monica --

ולאחר מכן עוד מתכת ושרשרת חוליות בסנטה מוניקה-

a little shopping center.

מרכז קניות קטן.

And this is a laser laboratory at the University of Iowa,

זוהי מעבדת לייזר באוניברסיטת איווה,

in which the fish comes back as an abstraction in the back.

שבה הדג חוזר כמו אבסטרקציה מאחור.

It's the support labs, which, by some coincidence, required no windows.

אלה מעבדות התמיכה, אשר, על-ידי צירוף מקרים מסוים, לא נצרכו לחלונות.

And the shape fit perfectly.

והצורה מתאימה באופן מושלם.

I just joined the points.

אני פשוט צרפתי רק את הנקודות.

In the curved part there's all the mechanical equipment.

בחלק המעוגל ישנו כל הציוד המכני.

That solid wall behind it is a pipe chase -- a pipe canyon --

הקיר המוצק מאחורי זה הוא ערוץ צינור - קניון צינור-

and so it was an opportunity that I seized,

וכך הייתה הזדמנות לעקל,

because I didn't have to have any protruding ducts or vents or things in this form.

כי לא היה צורך בצינורות בולטים, או אוורור או דברים מסוג זה.

It gave me an opportunity to make a sculpture out of it.

זה נתן לי הזדמנות לעשות מזה פסל .

This is a small house somewhere.

זהו בית קטן במקום כלשהו.

They've been building it so long I don't remember where it is.

הם כבר בונים אותו כל כך הרבה זמן שאני כבר לא זוכר איפה זה.

It's in the West Valley.

זהו בווסט ואלי.

And we started with the stream

והתחלנו עם הנחל

and built the house along the stream -- dammed it up to make a lake.

והצבנו את הבית לאורך הנחל - וחסמנו אותו כדי ליצור אגם.

These are the models.

אלה הם המודלים.

The reality, with the lake --

המציאות, עם האגם-

the workmanship is pretty bad.

אופן הביצוע הוא ממש רע.

And it reminded me why I play defensively in things like my house.

וזה הזכיר לי למה אני פועל באופן הגנתי בדברים כמו הבית שלי.

When you have to do something really cheaply,

כאשר אתה צריך לעשות משהו באמת בזול ,

it's hard to get perfect corners and stuff.

קשה לקבל פינות מושלמות וכאלה.

That big metal thing is a passage, and in it is --

האובייקט הגדול ממתכת הוא המעבר, ובתוכו זה --

you go downstairs into the living room and then down into the bedroom,

אתה יורד למטה לסלון, ואז למטה לחדר השינה,

which is on the right.

שבצד ימין.

It's kind of like a whole built town.

זה משהו בדומה לעיר שלמה בנויה.

I was asked to do a hospital for schizophrenic adolescents at Yale.

התבקשתי לעשות בית חולים עבור סכיזופרנים מתבגרים בייל.

I thought it was fitting for me to be doing that.

חשבתי שזה התאים לי לעשות את זה.

This is a house next to a Philip Johnson house in Minnesota.

זהו בית ליד בית פיליפ ג'ונסון במינסוטה.

The owners had a dilemma -- they asked Philip to do it.

לבעלים היתה התלבטות -- הם ביקשו מפיליפ לעשות את זה.

He was too busy.

הוא היה עסוק מדי.

He didn't recommend me, by the way.

הוא לא המליץ עלי, דרך אגב.

(Laughter)

(צחוק)

We ended up having to make it a sculpture, because the dilemma was,

בסופו של דבר הפכנו אותו לפסל, כי הדילמה היה,

how do you build a building that doesn't look like the language?

איך אתה בונה בניין שאינו נראה כמו השפה?

Is it going to look like this beautiful estate is sub-divided?

האם הוא הולך להיראות כמו שהאחוזה היפה הזו מחולקת לתת חלוקות

Etc. etc.

וכו וכו.

You've got the idea.

הבנתם את הרעיון.

And so we finally ended up making it.

וכך אנחנו סוף סוף עשינו זאת.

These people are art collectors.

אנשים אלה הם אספני אמנות.

And we finally made it so it appears very sculptural

ואנחנו לבסוף עיצבנו אותו כך שייראה פיסולי מאוד

from the main house and all the windows are on the other side.

מהבית המרכזי, וכל החלונות הם בצד השני.

And the building is very sculptural as you walk around it.

והמבנה פיסולי מאוד כשאתה הולך סביבו.

It's made of metal and the brown stuff is Fin-Ply --

הוא עשוי מתכת והחומר החום הוא פינ-פליי

it's that formed lumber from Finland.

זהו עץ שמיוצר בפינלנד.

We used it at Loyola on the chapel, and it didn't work.

השתמשנו בו ב"ליולה" בקפלה, וזה לא עבד.

I keep trying to make it work.

אני ממשיך לנסות לגרום לזה לעבוד.

In this case we learned how to detail it.

במקרה זה למדנו כיצד להקצות אותו למשימה.

In Cleveland, there's Burnham Mall, on the left.

בקליבלנד, ישנו קניון ברנהם, בצד שמאל.

It's never been finished.

הוא מעולם לא הסתיים.

Going out to the lake, you can see all those new buildings we built.

יוצאים אל האגם, אתם יכולים לראות את כל הבניינים החדשים אלה שבנינו.

And we had the opportunity to build a building on this site.

וניתנה לנו ההזדמנות לבנות בניין באתר זה.

There's a railroad track.

יש שם מסלול של רכבת.

This is the city hall over here somewhere, and the courthouse.

זהו בניין העירייה כאן איפה שהוא, ובית המשפט.

And the centerline of the mall goes out.

וקו האמצע של הקניון יוצא החוצה.

Burnham had designed a railroad station that was never built,

ברנהם תיכננה תחנת רכבת שמעולם לא נבנתה,

and so we followed.

וכך גם אנחנו.

Sohio is on the axis here,

סוהיו היא על הציר כאן,

and we followed the axis, and they're two kind of goalposts.

ועקבנו אחר הציר ואלה שני סוגי עמודי שער.

And this is our building,

וזה הבניין שלנו,

which is a corporate headquarters for an insurance company.

שזה משרד ראשי בחברת ביטוח.

We collaborated with Oldenburg and put the newspaper on top, folded.

שיתפנו פעולה עם אולדנבורג ושמנו את העיתון מעל, מקופל.

The health club is fastened to the garage

מועדון הבריאות צמוד למוסך

with a C-clamp, for Cleveland.

עם קלמרה, לקליבלנד.

(Laughter)

(צחוק)

You drive down.

אתה נוהג כלפי מטה.

So it's about a 10-story C-clamp.

אז אלה 10 קומות של קלמרות.

And all this stuff at the bottom is a museum,

וכל הדברים שבחלק התחתון הם מוזיאון,

and an idea for a very fancy automobile entry.

ורעיון לכניסה מאד מפוארת לכלי רכב.

This owner has a pet peeve about bad automobile entries.

לבעלים הזה יש קטע עם כניסה גרועה לכלי לרכב.

And this would be a hotel.

וזה יהיה מלון.

So, the centerline of this thing -- we'd preserve it,

כך, שקו האמצע של הדבר הזה - אנחנו נשמר אותו,

and it would start to work with the scale of the new buildings

ונתחיל לעבוד עם קנה המידה של בניינים חדשים

by Pelli and Kohn Pederson Fox, etc., that are underway.

על-ידי "פלי" ו"קון פדרסון פוקס", וכו ', שנמצאות בעיצומן.

It's hard to do high-rise.

זה קשה לעשות רב קומות.

I feel much more comfortable down here.

אני מרגיש הרבה יותר נוח כאן למטה.

This is a piece of property in Brentwood.

זהו נכס בברנטווד.

And a long time ago, about '82 or something, after my house --

ולפני זמן רב, ב-82 בערך, אחרי הבית שלי -

I designed a house for myself

עיצבתי בית לעצמי

that would be a village of several pavilions around a courtyard --

זה יהיה כפר של כמה ביתנים סביב חצר-

and the owner of this lot worked for me

והבעלים של מגרש זה עבדה בשבילי

and built that actual model on the left.

ובנתה מודל זה ממש שבצד שמאל.

And she came back,

והיא חזרה,

I guess wealthier or something -- something happened --

אני מניח עשירה יותר או משהו -- משהו קרה --

and asked me to design a house for her on this site.

וביקשה ממני לעצב לה בית באתר זה.

And following that basic idea of the village,

ובעקבות הרעיון הבסיסי הזה של הכפר,

we changed it as we got into it.

שינינו אותו כשנכנסנו לזה.

I locked the house into the site by cutting the back end --

נעלתי את הבית לתוך האתר על ידי חיתוך הקצה האחורי -

here you see on the photographs of the site --

כאן אתם רואים על הצילומים של האתר-

slicing into it and putting all the bathrooms and dressing rooms

חתכתי לפרוסות ושמתי את כל חדרי הרחצה וההלבשה

like a retaining wall, creating a lower level zone for the master bedroom,

כמו קיר התמך, יצירת אזור ברמה נמוכה יותר עבור חדר השינה העיקרי,

which I designed like a kind of a barge,

שעיצבתי כמו סוג של דוברה,

looking like a boat.

שנראה כמו סירה.

And that's it, built.

וזהו, בנוי.

The dome was a request from the client.

הכיפה הייתה בקשה מהלקוחה.

She wanted a dome somewhere in the house.

היא רצתה כיפה במקום כלשהו בבית.

She didn't care where.

לא היה אכפת לה איפוא.

When you sleep in this bedroom, I hope --

כאשר אתה ישן בחדר השינה זה, ואני מקווה

I mean, I haven't slept in it yet.

זאת אומרת, לא ישנתי בו עדיין.

I've offered to marry her so I could sleep there,

כבר הצעתי לה נישואין כדי שאוכל לישון שם,

but she said I didn't have to do that.

אבל היא אמרה שאין בכך צורך.

But when you're in that room,

אבל כאשר אתה בתוך החדר,

you feel like you're on a kind of barge on some kind of lake.

אתה מרגיש כאילו אתה על סוג של דוברה על סוג כלשהו של אגם.

And it's very private.

וזה מאוד פרטי.

The landscape is being built around to create a private garden.

הנוף מעוצב סביב ליצירת גינה פרטית.

And then up above there's a garden on this side of the living room,

ולאחר מכן שם למעלה ישנו גן בצד זה של הסלון,

and one on the other side.

ואחד בצד השני.

These aren't focused very well.

אלה אינן ממוקדות היטב.

I don't know how to do it from here.

אני לא יודע איך לעשות את זה מכאן.

Focus the one on the right.

מקד את זו שמימין.

It's up there.

זה שם.

Left -- it's my right.

שמאל - זה הימין שלי.

Anyway, you enter into a garden with a beautiful grove of trees.

בכל מקרה, אתם נכנסים לתוך גן עם חורשה יפה.

That's the living room.

זהו חדר המגורים.

Servants' quarters.

אגפי המשרתים.

A guest bedroom, which has this dome with marble on it.

חדר אורחים, ועליה כיפת שיש.

And then you enter into the living room and then so on.

ולאחר מכן נכנסים לתוך הסלון ואז הלאה.

This is the bedroom.

זהו חדר השינה.

You come down from this level along the stairway,

יורדים מקומה זו לאורך גרם מדרגות,

and you enter the bedroom here, going into the lake.

ונכנסים לחדר השינה כאן, שמגיע לתוך האגם.

And the bed is back in this space,

והמיטה היא שוב בחלל זה,

with windows looking out onto the lake.

עם חלונות שמשקיפים החוצה אל האגם.

These Stonehenge things were designed to give foreground

דברי סטונהנג אלה תוכננו לתת רקע קדמי

and to create a greater depth in this shallow lot.

וכדי ליצור עומק גדול במגרש רדוד זה .

The material is lead copper, like in the building in Boston.

החומר הוא נתך של עופרת ונחושת, כמו בבניין בבוסטון.

And so it was an intent to make this small piece of land --

וכך שהייתה כוונה לעשות מחלקת אדמה קטנה זו -

it's 100 by 250 -- into a kind of an estate by separating these areas

היא 30 על 75 -- למעין אחוזה על-ידי הפרדת אזורים אלה

and making the living room and dining room into this pavilion

ולעצב את הסלון ואת חדר אוכל לתוך ביתן זה

with a high space in it.

עם מרווח גבוה בו.

And this happened by accident that I got this right on axis

וזה קרה בטעות שעשיתי זאת ישר על ציר

with the dining room table.

עם שולחן חדר האוכל.

It looks like I got a Baldessari painting for free.

זה נראה כאילו יש לי ציור "בלדסארי" בחינם.

But the idea is, the windows are all placed

אבל הרעיון הוא, החלונות כולם ממוקמים

so you see pieces of the house outside.

כדי לראות את מה חלקים של הבית בחוץ.

Eventually this will be screened -- these trees will come up --

בסופו של דבר זה יוסתר -- עצים אלה יגיעו למעלה --

and it will be very private.

וזה יהיה מאוד פרטי.

And you feel like you're in your own kind of village.

אתה מרגיש כאילו אתה נמצא בסוג של כפר שלך.

This is for Michael Eisner -- Disney.

זה למייקל אייזנר - דיסני.

We're doing some work for him.

אנחנו עושים עבודה מסוימת בשבילו.

And this is in Anaheim, California, and it's a freeway building.

וזה באנהיים, קליפורניה, וזה מבנה בכביש מהיר.

You go under this bridge at about 65 miles an hour,

אתה עובר מתחת לגשר זה בכ-104 ק"מ לשעה,

and there's another bridge here.

ויש כאן עוד גשר.

And you're through this room in a split second,

ואתה עובר דרך חדר זה בשבריר שנייה,

and the building will sort of reflect that.

והמבנה ישקף זאת.

On the backside, it's much more humane -- entrance,

מאחור, הוא הרבה יותר אנושי -- כניסה,

dining hall, etc.

חדר אוכל, וכו '.

And then this thing here -- I'm hoping as you drive by you'll hear

ולאחר מכן הדבר הזה כאן -- אני מקווה שכשתנהגו ליד תשמעו

the picket fence effect of the sound hitting it.

אפקט קול שמכה על גדר כלונסאות .

Kind of a fun thing to do.

סוג של כיף לעשות זאת.

I'm doing a building in Switzerland, Basel,

אני מעצב בניין בבאזל, שוויץ

which is an office building for a furniture company.

שהוא בניין משרדים של חברת רהיטים.

And we struggled with the image.

ואנו נאבקים עם התמונה.

These are the early studies, but they have to sell furniture

אלה הם הרעיונות המוקדמים, אבל הם צריכים למכור רהיטים

to normal people, so if I did the building and it was too fancy,

לאנשים נורמליים, אז אם עיצבתי בניין והוא היה מהודר מדי,

then people might say, "Well, the furniture looks OK in his thing,

אז אנשים יכולים לומר, "ובכן, הרהיטים נראים בסדר כאן,

but no, it ain't going to look good in my normal building."

אבל לא, זה לא הולך להיראות טוב בבניין הרגיל שלי".

So we've made a kind of pragmatic slab in the second phase here,

אז עשינו מעין פלטה פרגמטית בשלב השני כאן,

and we've taken the conference facilities and made a villa out of them

ולקחנו את מתקני הכנס, ועשינו מהם וילה

so that the communal space is very sculptural and separate.

כך שהשטח המשותף הוא מאוד פיסולי ונפרד.

And you're looking at it from the offices and you create a kind of

ואתם מסתכלים על זה מהמשרדים ויוצרים סוג של

interaction between these pieces.

אינטראקציה בין האובייקטים האלה.

This is in Paris, along the Seine.

זה בפריז, לאורך הסיין.

Palais des Sports, the Gare de Lyon over here.

"פאלה דה ספורט", ה"גאר דה ליון" כאן.

The Minister of Finance -- the guy that moved from the Louvre -- goes in here.

שר האוצר - האדם שעבר מהלובר – הולך כאן.

There's a new library across the river.

יש ספריה חדשה מעבר לנהר.

And back in here, in this already treed park,

ובחזרה לכאן, זה פארק נטוע כבר,

we're doing a very dense building called the American Center,

אנחנו מעצבים בניין דחוס מאוד שנקרא "אמריקן סנטר",

which has a theater, apartments, dance school, an art museum,

שיש בו תאטרון, דירות מגורים , בי"ס למחול, מוזיאון לאמנות,

restaurants and all kinds of -- it's a very dense program --

מסעדות ועוד כל מני -- זו תוכנית דחוסה מאוד --

bookstores, etc.

חנויות ספרים, וכו '.

In a very tight, small --

במקום צפוף וקטן מאוד --

this is the ground level.

זוהי הקרקע.

And the French have this extraordinary way of screwing things up

ולצרפתים יש כישרון יוצא דופן לקלקל דברים

by taking a beautiful site and cutting the corner off.

על-ידי לקיחת אתר יפה ולנתק לו את הפינה.

They call it the plan coupe.

הם קוראים לזה "פלאן קופה".(תכנית קצוצה).

And I struggled with that thing --

ונאבקתי עם הדבר הזה --

how to get around the corner.

איך להגיע סביב לפינה.

These are the models for it.

אלה הם המודלים לזה.

I showed you the other model, the one --

הראיתי לכם מודל אחר, את האחד --

this is the way I organized myself so I could make the drawing --

זוהי הדרך שארגנתי לעצמי כדי לצייר את השרטוט --

so I understood the problem.

אז הבנתי את הבעיה.

I was trying to get around this plan coupe -- how do you do it?

ניסיתי להגיע סביב אותה "פלאן קופה" -- איך עושים את זה?

Apartments, etc.

דירות, וכו '.

And these are the kind of study models we did.

אלו הם הסוג של מודלי המחקר שעשינו.

And the one on the left is pretty awful.

והאחד בצד שמאל נורא למדי.

You can see why I was ready to commit suicide when this one was built.

אתם יכולים לראות למה הייתי מוכן להתאבד כשזה נבנה.

But out of it came finally this resolution, where the elevator piece

אבל מזה הגיע סוף סוף הפתרון הזה, שבו המעלית

worked frontally to this, parallel to this street,

פעלה חזיתית, במקביל לרחוב זה,

and also parallel to here.

וגם במקביל לכאן.

And then this kind of twist, with this balcony and the skirt,

לאחר מכן זה סוג של טוויסט, עם מרפסת זו והחצאית,

kind of like a ballerina lifting her skirt to let you into the foyer.

כמו בלרינה שמרימה את החצאית כדי הכניס אותך לפואייה.

The restaurants here -- the apartments and the theater, etc.

המסעדות כאן -- הדירות, והתיאטרון, וכו '.

So it would all be built in stone, in French limestone,

כך שהכל ייבנה באבן, אבן גיר צרפתית,

except for this metal piece.

מלבד פיסת מתכת זו.

And it faces into a park.

וזה פונה לפארק.

And the idea was to make this express the energy of this.

והרעיון היה לגרום לזה לבטא את האנרגיה של זה.

On the side facing the street it's much more normal,

בצד הפונה אל הרחוב הוא הרבה יותר נורמלי,

except I slipped a few mansards down, so that coming on the point,

מלבד שהחלקתי כמה גגות משופעים, כך שמגיעים לנקודה

these housing units made a gesture to the corner.

יחידות דיור אלה עשו מחווה לפינה.

And this will be some kind of high-tech billboard.

וזה יהיה סוג לוח מודעות היי-טקי.

If any of you guys have any ideas for it, please contact me.

אם למישהו מכם יש רעיונות לכך, אנא צרו איתי קשר.

I don't know what to do.

אני לא יודע מה לעשות.

Jay Chiat is a glutton for punishment, and he hired me

ג'יי ציאט מחפש איך להיענש, והוא שכר אותי

to do a house for him in the Hamptons.

לתכנן בשבילו בית בהמפטונס.

And it's got a fish.

ויש לו דג.

And I keep thinking, "This is going to be the last fish."

ואני ממשיך לחשוב, "זה הולך להיות הדג האחרון."

It's like a drug addict.

זה כמו להיות מכור לסמים.

I say, "I'm not going to do it anymore -- I don't want to do it anymore --

אני אומר, "אני לא הולך לעשות את זה יותר -- אני לא רוצה לעשות את זה יותר --

I'm not going to do it."

אני לא הולך לעשות את זה."

And then I do it.

ואז אני עושה את זה.

(Laughter)

(צחוק)

There it is.

הנה זה.

But it's the living room.

אבל זה הסלון.

And this piece here is --

וקטע זה כאן הוא –

I don't know what it is.

אני לא יודע מה זה.

I just added it so that we'd have enough money in the budget

פשוט הוספתי אותו כך שיהיה לנו מספיק כסף בתקציב

so we could take something out.

כך שנוכל להוציא משהו החוצה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

This is Euro Disney, and I've worked with all of the guys

זהו היורו דיסני, עבדתי עם כל החבר'ה

that presented to you earlier.

שהצגתי בפניכם קודם לכן.

We've had a lot of fun working together.

זה היה מאד כיף לעבוד ביחד.

I think I'm from Mars for them, and they are for me,

אני חושב שאני ממאדים עבורם, והם בשבילי,

but somehow we all manage to work together,

אבל כולנו מצליחים איכשהו לעבוד יחד,

and I think, productively.

ואני חושב, באופן פרודוקטיבי.

So far.

עד כה.

This is a shopping thing.

זהו ה"שופינג".

You come into the Magic Kingdom

אתה נכנס לתוך ממלכת הקסם

and the hotel that Tony Baxter's group is doing out here.

והמלון שהקבוצה של טוני בקסטר עושה כאן.

And then this is a kind of a shopping mall,

וזה הוא סוג של קניון,

with a rodeo and restaurants.

עם רודיאו ומסעדות.

And another restaurant.

ועוד מסעדה.

What I did -- because of the Paris skies being quite dull,

מה שעשיתי- - בגלל ששמי פריז הם די משעממים,

I made a light grid that's perpendicular to the train station,

עשיתי רשת תאורה בניצב לתחנת הרכבת,

to the route of the train.

לתוואי הרכבת.

It looks like it's kind of been there,

זה נראה כאילו זה כבר סוג של היה שם,

and then crashed all these simpler forms into it.

ולאחר מכן ריסק את כל הצורות הפשוטות יותר לתוך זה.

The light grid will have a light, be lit up at night and give a

לרשת התאורה יהיה אור,תהיה מוארת בלילה, ותתן

kind of light ceiling.

סוג של אור תקרה.

In Switzerland -- Germany, actually -- on the Rhine across from Basel,

בשוויץ -- גרמניה, למעשה -- על נהר הריין מול באזל,

we did a furniture factory and a furniture museum.

עשינו מפעל רהיטים ומוזיאון רהיטים.

And I tried to -- there's a Nick Grimshaw building over here,

וניסיתי -- יש בניין של "ניק גרימשו" כאן,

there's an Oldenburg sculpture over here --

יש פסל של אולדנבורג כאן --

I tried to make a relationship urbanistically.

ניסיתי ליצור מערכת יחסים אורבנית.

And I don't gave good slides to show -- it's just been completed --

ולא נתתי שקופיות טובות להראות -- הוא זה עתה הושלם --

but this piece here is this building, and these pieces here and here.

אבל זה כאן הוא הבניין הזה ויצירות אלו כאן וכאן.

And as you pass by it's always part -- you see it as all of these pieces

וכשעוברים בדרך זה תמיד חלק -- אתה רואה אותו כמו כל היצירות האלה

accrue and become part of an overall neighborhood.

מצתברות ונעשות חלק מכלל השכונה.

It's plaster and just zinc.

הטיח שלו , הוא רק אבץ.

And you wonder, if this is a museum,

ואתה תוהה, אם זהו מוזיאון

what it's going to be like inside?

מה הולך להיות בפנים?

If it's going to be so busy and crazy that you wouldn't show anything,

אם זה הולך להיות כל כך עמוס ומטורף שלא תראה כלום,

and just wait.

ורק תמתינו.

I'm so cunning and clever -- I made it quiet and wonderful.

אני כל כך ערמומי וחכם -- עשיתי את זה מעולה ושקט.

But on the outside it does scream out at you a bit.

אך מבחוץ זה כן צועק עליך קצת.

It's actually basically three square rooms

זהו למעשה בעצם שלושה חדרים מרובעים

with a couple of skylights and stuff.

עם כמה חלונות גג וכאלה.

And from the building in the back, you see it as

והמבנה מאחור, זה נראה

an iceberg floating by in the hills.

כקרחון צף לו בגבעות.

I know I'm over time.

אני יודע שאני עברתי את הזמן.

See, that skylight goes down and becomes that one.

ראו, צוהר זה יורד והופך להיות האחד הזה.

So it's pretty quiet inside.

ולכן הוא די שקט בפנים.

This is the Disney Hall -- the concert hall.

זהו אולם דיסני -- אולם הקונצרטים.

It's a complicated project.

זהו פרויקט מסובך.

It has a chamber hall.

יש אולם קאמרי.

It's related to an existing Chandler Pavilion that was built

זה קשור לביתן צ'נדלר הקיים שנבנה

with a lot of love and tears and caring.

עם המון אהבה, דמעות, ואכפתיות.

And it's not a great building, but I approached it optimistically,

וזה לא בניין גדול, אבל ניגשתי אליו באופטימיות,

that we would make a compositional relationship between us

שניצור בינינו מערכת יחסים יצירתית

that would strengthen both of us.

שתחזק את שנינו.

And the plan of this -- it's a concert hall.

ואת התכנית של זה -- זה אולם קונצרטים.

This is the foyer, which is kind of a garden structure.

זה הפואייה, שהוא סוג של מבנה של גן.

There's commercial at the ground floor.

יש אזור מסחרי בקומת הקרקע.

These are offices, which, really, in the competition,

אלה משרדים, שבאמת, בתחרות,

we didn't have to design.

לא היינו צריכים לעצב.

But finally, there's a hotel there.

אבל בסופו של דבר, יש שם מלון.

These were the kind of relationships made to the Chandler,

אלה היו סוג מערכות היחסים שהיו עם הצ'נדלר,

composing these elevations together and relating them

לחבר שתי רמות אלה יחד ולייחס אותן

to the buildings that existed -- to MOCA, etc.

למבנים שהיו קיימים -- ל"MOCA" , וכו '.

The acoustician in the competition gave us criteria,

האקוסטיקן בתחרות נתן לנו קריטריונים,

which led to this compartmentalized scheme,

שהובילו לתכנית הממודרת הזו,

which we found out after the competition would not work at all.

אשר התברר לנו לאחר התחרות שלא עובדים בכלל.

But everybody liked these forms and liked the space,

אבל כולם אהבו צורות אלו ואהבו את החלל,

and so that's one of the problems of a competition.

וכך, זו אחת הבעיות של תחרות.

You have to then try and get that back in some way.

אתה צריך לנסות ולקבל זאת חזרה בדרך כלשהי.

And we studied many models.

ובחנו דגמים רבים.

This was our original model.

זה היה הדגם המקורי שלנו.

These were the three buildings that were the ideal --

אלה היו שלושה מבנים שהיו האידיאל-

the Concertgebouw, Boston and Berlin.

ה"קונצרטגבאו," בוסטון וברלין.

Everybody liked the surround.

כולם חיבבו את הסראונד.

Actually, this is the smallest hall in size,

למעשה, זהו האולם הקטן ביותר בגודלו,

and it has more seats than any of these

ויש בו יותר מקומות מאשר בכל אלה

because it has double balconies.

משום שיש לו גלריות כפולות.

Our client doesn't want balconies, so --

הלקוח שלנו לא רוצה גלריות, אז--

and when we met our new acoustician, he told us

וכאשר פגשנו את האקוסטיקן החדש שלנו, הוא אמר לנו

this was the right shape or this was the right shape.

שזה היה בצורה הנכונה או זה היה בצורה הנכונה.

And we tried many shapes, trying to get the energy

וניסינו צורות רבות, בנסיון לקבל את האנרגיה

of the original design within an acoustical, acceptable format.

של התכנון המקורי בתוך תבנית אקוסטית מקובלת.

We finally settled on a shape that was

לבסוף הסכמנו על צורה שהיתה

the proportion of the Concertgebouw

הפרופורציה של ה"קונצרטגבאו"

with the sloping outside walls, which the acoustician said

עם הקירות החיצוניים המשופעים, שהאקוסטיקן אמר

were crucial to this and later decided they weren't,

שהיו קריטיים לזה, ומאוחר יותר החליט שהם לא היו,

but now we have them.

אבל עכשיו יש לנו אותם.

(Laughter)

(צחוק)

And our idea is to make the seating carriage very sculptural

והרעיון שלנו הוא להפוך אתאזור הישיבה למשהו מאוד פיסולי

and out of wood and like a big boat sitting in this plaster room.

ומעץ, וכמו סירה גדולה שיושבת בחדר מטויח זה.

That's the idea.

זהו הרעיון.

And the corners would have skylights

ולפינות יהיו לונות גג

and these columns would be structural.

ועמודים אלה יהיו מבניים.

And the nice thing about introducing columns is they give you a

והדבר היפה בהצבת עמודים הוא שהם נותנים לך

kind of sense of proscenium from wherever you sit,

סוג של חוש של פרוסניום מכל מקום שבו אתה יושב,

and create intimacy.

וליצור אינטימיות.

Now, this is not a final design -- these are just on the way to being --

עכשיו, זה אינו עיצוב סופי -- אלה הם רק על הדרך להיות --

and so I wouldn't take it literally, except the feeling of the space.

וכך לא הייתי לוקח אותו כפשוטו, למעט התחושה של המרחב.

We studied the acoustics with laser stuff,

למדנו על אקוסטיקה עם לייזר,

and they bounce them off this and see where it all works.

והם הקפיצו אותם וראו היכן כל זה עובד.

But you get the sense of the hall in section.

אבל אתה מקבל את התחושה של האולם במקטע.

Most halls come straight down into a proscenium.

רוב האולמות מגיעים ישר כלפי מטה לתוך הפרוסניום.

In this case we're opening it back up

במקרה זה אנו פותחים אותו חזרה למעלה

and getting skylights in the four corners.

ומקבלים חלונות גג בארבע פינות.

And so it will be quite a different shape.

וכך זה יהיה בעל צורה שונה לגמרי.

(Laughter)

(צחוק)

The original building, because it was frog-like,

הבניין המקורי, משום שהוא היה דמוי צפרדע,

fit nicely on the site and cranked itself well.

ומתאים יפה באתר ומסובב עצמו היטב.

When you get into a box, it's harder to do it -- and here we are,

כאשר אתה נכנס לתוך קופסא, קשה לעשות את זה -- ואנחנו כאן,

struggling with how to put the hotel in.

נאבקים כיצד להכניס את המלון.

And this is a teapot I designed for Alessi.

וזה קומקום שעיצבתי ל"אלסי."

I just stuck it on there.

אני פשוט תקעתי אותו שם.

But this is how I do work. I do take pieces and bits and look at it

אבל זה איך שאני עובד. לקחת פיסות וחתיכות , מסתכל על זה

and struggle with it and cut it away.

ונאבק עם זהו, וחותך את זה.

And of course it's not going to look like that,

וכמובן שזה לא הולך להיראות כך,

but it is the crazy way I tend to work.

אבל זו הדרך המטורפת שבה אני נוטה לעבוד.

And then finally, in L.A. I was asked to do a sculpture

ולאחר מכן בסופו של דבר, ב- L.A. התבקשתי לעשות פסל

at the foot of Interstate Bank Tower, the highest building in L.A.

למרגלות ה"אינטרסטייט בנק טאואר", הבניין הגבוה ביותר ב L.A.

Larry Halprin is doing the stairs.

לארי הלפרין עושה את המדרגות.

And I was asked to do a fish, and so I did a snake.

ואני התבקשתי לעשות דג אז עשיתי נחש.

(Laughter)

(צחוק)

It's a public space, and I made it kind of a garden structure,

זה מרחב ציבורי, ואני עיצבתי אותו במבנה של גן,

and you can go in it.

ואפשר להיכנס לתוכו

It's a kiva, and Larry's putting some water in there,

זו קיווה, לארי שם בה מעט מים.

and it works much better than a fish.

וזה עובד הרבה יותר טוב מאשר דג.

In Barcelona I was asked to do a fish, and we're working on that,

בברצלונה התבקשתי לעשות דג, ואנחנו עובדים על זה,

at the foot of a Ritz-Carlton Tower being done by

למרגלות "ריץ-קרלטון טאואר" שמבוצע על-ידי

Skidmore, Owings and Merrill.

סקידמור, אווינגס אנד, מריל.

And the Ritz-Carlton Tower is being designed with exposed steel,

והריץ-קרלטון טאואר מעוצב עם פלדה חשופה,

non-fire proof, much like those old gas tanks.

שאינה חסינת אש, מאד בדומה למכלי הגז הישן.

And so we took the language of this exposed steel and used it,

ואז לקחנו את השפה של פלדה חשופה והשתמשנו בה,

perverted it, into the form of the fish, and created a kind of

עיוותנו אותה, לצורה של דג, ונוצר סוג של

a 19th-century contraption that looks like, that will sit --

מכשור שנראה מהמאה ה-19, שיושיב --

this is the beach and the harbor out in front,

זה חוף והנמל בחוץ בחזית,

and this is really a shopping center with department stores.

וזה באמת מרכז קניות עם חנויות כלבו.

And we split these bridges.

ופיצלנו גשרים אלה.

Originally, this was all solid with a hole in it.

במקור, כל זה היה מוצק עם חור בתוכו.

We cut them loose and made several bridges and created a kind of

חתכנו אותם בצורה רופפת ועשינו כמה גשרים, ויצרנו סוג של

a foreground for this hotel.

חזית למלון זה.

We showed this to the hotel people the other day,

הראינו את זה לאנשי המלון , לפני כמה ימים,

and they were terrified and said that nobody would come

הם היו מבוהלים ואמרו שאף אחד לא יגיע

to the Ritz-Carlton anymore, because of this fish.

לריץ-קרלטון יותר, בגלל דג זה.

(Laughter)

(צחוק)

And finally, I just threw these in -- Lou Danziger.

ובסופו של דבר, פשוט זרקתי את אלה פנימה -- לו דנציגר.

I didn't expect Lou Danziger to be here,

לא ציפיתי שלו דנציגר יהיה כאן,

but this is a building I did for him in 1964, I think.

אבל זהו בניין שעשיתי בשבילו ב-1964, אני חושב.

A little studio -- and it's sadly for sale.

סטודיו קטן - ולמרבה הצער הוא למכירה.

Time goes on.

הזמן עובר.

And this is my son working with me on a small fast-food thing.

וזה הבן שלי שעובד איתי על פרוייקט קטן למזון מהיר.

He designed the robot as the cashier, and the head moves,

הוא עיצב את הרובוט כקופאי, והראש זז,

and I did the rest of it.

ועשיתי את השאר.

And the food wasn't as good as the stuff, and so it failed.

והאוכל לא היה טוב כמו היתר, ואז הוא נכשל.

It should have been the other way around --

הוא אמור היה להיות בכיוון השני –

the food should have been good first.

האוכל היה צריך להיות קודם כל.

It didn't work.

זה לא עבד.

Thank you very much.

תודה רבה.