Tom Osborn: A new way to help young people with their mental health | TED

תרגום: Jenny Rublevsky עריכה: Ido Dekkers

Around the world and especially in low-resource countries

ברחבי העולם ובמיוחד במדינות בעלות מעוטות משאבים

like my home country of Kenya,

כמו ארץ הולדתי קניה,

mental health problems prevent young people

בעיות בריאות הנפש מונעות מאנשים צעירים

from living independent and successful lives.

מלחיות חיים עצמאיים ומוצלחים.

I was born and raised in a small sugarcane farm.

נולדתי וגדלתי בחוות קני סוכר קטנה.

Some of my early memories are those of my younger brother and I

כמה מזיכרונותיי המוקדמים הם שלי ושל אחי

walking around and pretending that we owned the sugarcane.

מסתובבים ומעמידים פנים שאנחנו בעלי קני הסוכר.

But most of these memories were actually from school.

אך רוב הזיכרונות הללו היו בעצם מבית הספר.

My parents and especially my mother,

הוריי ובמיוחד אימי,

made sure that I knew how much they'd sacrificed

דאגו לכך שאדע כמה הם הקריבו

for me to have the education

בשביל שתהיה לי ההשכלה

and the path to success that they did not.

והדרך להצלחה שלא היתה להם.

They were very clear that the stakes were too high.

הם היו ברורים מאוד שהסיכונים היו גבוהים מידי.

There was no room for disappointment.

לא היה מקום לאכזבה.

There was no room for failure.

לא היה מקום לכישלון.

When I was 12,

כשהייתי בן 12,

I moved to the boarding section of a local primary school.

עברתי לאגף הפנימייה של בית ספר אזורי.

Here we will wake up at 4am to a set of math problems

כאן התעוררנו ב-4 לפנות בוקר לסט של בעיות מתמטיות

that we had to solve before breakfast.

שהיינו צריכים לפתור לפני ארוחת הבוקר.

We'd only go to bed, sometimes after 11,

הלכנו לישון, לפעמים רק אחרי 11,

if we solved that night's science problems.

אם פתרנו את בעיית המדעים של אותו הלילה.

In high school, the pressure was even higher.

בתיכון, הלחץ היה אפילו יותר גבוה.

The early-morning to late-night routines

השגרות ממוקדם בבוקר עד מאוחר בלילה

were now supplemented by Saturday and Sunday classes.

התווספו לשיעורים בשבת ובראשון.

It was here in high school

זה היה בבית הספר התיכון

where I began to notice the personal,

שהתחלתי לשים לב למחיר,

emotional and behavioral toll that this pressure-cooker system

האישי, הנפשי וההתנהגותי שמערכת סיר הלחץ הזאת

had exerted of myself and those around me.

הפעילה עליי ועל אלה שלצידי.

I noticed it, for example,

שמתי לב לכך, לדוגמה,

when tired of cramming the production of sulfuric acid,

כשהייתי עייף מללמוד על הייצור של חומצה גופריתית,

I stopped taking notes or engaging with chemistry in 10th grade.

הפסקתי לסכם או להשתתף בשיעורי כימיה בכיתה י’.

I noticed it when my friend Onsongo

שמתי לב לכך כשחברי אונסונגו

tired that his life had been reduced to a letter grade,

התעייף מכך שחייו הצטמצמו לכדי ציון,

had enough and quit school.

מאס בכך ונשר מבית הספר.

I noticed it when a schoolmate, whom I will call Otieno,

שמתי לב לכך כשחבר לכיתה, לו אקרא אוטיאנו,

took his own life.

שם קץ לחייו.

But all this time,

אך כל הזמן הזה,

all this time, what came to mind was that this was life.

כל הזמן הזה, מה שהיה בראשי היה שכך הם החיים.

Life was trouble sleeping or sleeping too much.

החיים היו בעיות בשינה או עודף שינה.

Life was little interest or pleasure in doing the things that gave you joy.

החיים היו מעט עניין או עונג מלעשות את הדברים שעושים אותך מאושר.

Life was constantly feeling down,

החיים היו דכדוך תמידי,

crushing under the weight of the feelings of hopelessness.

התרסקות תחת המשקל של תחושת חוסר האונים.

That was life.

אלה היו החיים.

It was only recently, some five years after high school,

זה היה רק לאחרונה, כ-5 שנים לאחר התיכון,

that I began to realize that what we thought was life

שהתחלתי להבין שמה שחשבנו שהיה החיים

could have, in fact, been mental health problems.

היה יכול להיות, למעשה, הפרעות נפשיות.

Was it possible that we were struggling with depression and anxiety

האם זה אפשרי שנאבקנו עם דיכאון וחרדה

and just didn't know about it?

ולא ידענו על כך?

That, in fact, was the case.

כך, למעשה, היה באמת.

Studies now show that almost 50 percent of Kenyan adolescents

מחקרים מראים כי כמעט 50 אחוז מבני הנוער בקניה

struggle with mental health problems.

סובלים מהפרעות נפשיות.

And in such a youthful country,

ובמדינה כל כך צעירה,

where half the population is 19 years or younger,

בה כמחצית מהאוכלוסייה הם בני 19 ומטה,

youth mental health has now become an urgent public health priority.

הפרעות נפשיות של צעירים הפכה לבעיה דחופה בבריאות הציבור.

Over the past few years,

במהלך השנים האחרונות,

I've been working to turn this public health problem

עבדתי בכדי להפוך את בעיית בריאות הציבור הזו

into an opportunity for young people

להזדמנות עבור אנשים צעירים

to reimagine and redefine what mental health care could look like.

לדמיין מחדש ולהגדיר מחדש כיצד מערכת הטיפול הנפשי יכולה להיראות.

We're doing this by tackling the three big issues

אנחנו עושים זאת על ידי התמודדות עם 3 בעיות גדולות

that prevent young people from getting help.

המונעות מאנשים צעירים מלקבל עזרה.

One, the lack of mental health experts.

אחת, המחסור במומחים לבריאות הנפש.

Two, the stigma around mental health.

שתיים, הסטיגמה מאחורי ההפרעות הנפשיות.

And three, the sad reality that most mental health treatments

ושלוש, המציאות העצובה בה רוב הטיפולים בהפרעות הנפשיות

were not built and designed for young people

לא עוצבו עבור אנשים צעירים

who look like me and have my background.

שנראים כמוני ויש להם את הרקע שלי.

Because we have only two clinicians for every one million Kenyans,

בגלל שיש לנו רק שני קלינאים עבור כל מיליון תושבי בקניה,

and two -- yes, only two --

ושני -- כן, רק שני --

child and adolescent psychiatrist in the whole country,

פסיכיאטרים עבור ילדים ומתבגרים בכל המדינה,

we are expanding mental health care access by training [18- to 22-year-old] Kenyans

אנחנו מרחיבים את הגישה לטיפול על ידי הכשרת קנייתים בני 18 - 22

as lay providers.

בכדי שישמשו כמטפלים.

These young Kenyans are delivering evidence-based care to their peers

הקנייתים הצעירים האלה מעניקים טיפול המבוסס על עדויות לחבריהם

through a structured and tiered model

על בסיס מודל מובנה ובעל שכבות

that ensures that all young people who want can get help.

הדואג לוודא שכל האנשים הצעירים שרוצים לקבל עזרה יקבלו אותה.

Because of a stigma of mental health

בגלל הסטיגמה על בעיות נפשיות

that still exists from Kenya's colonial past,

שעדיין קיימת מהעבר הקולוניאלי של קניה,

we are delivering interventions

אנחנו מעניקים טיפול

without a formal diagnosis of mental health,

ללא אבחון פורמלי של בעיות נפשיות,

and our interventions focus on building character strengths,

והטיפול שלנו מתמקד בבניית חוזק אישי,

on strengthening individual autonomy

על ידי חיזוק האוטונומיה האישית

and on improving overall human functioning and well-being.

ועל ידי שיפור התפקוד האנושי ומצב הרווחה הכללי.

Because our lay providers work within the communities

בגלל שהמטפלים שלנו עובדים בתוך הקהילות

where they come from,

מהן הם באים,

in the school systems that they themselves went to

במערכת בתי הספר שהם עצמם הלכו אליה

and deliver what is truly a for-youth and by-youth mental health care treatment,

ומעניקים את מה שהוא באמת טיפול נפשי מצעירים לצעירים,

we are fixing the divide between mental health treatment

אנחנו מתקנים את הפער בין טיפול בבעיות נפשיות

and the social and cultural needs of the communities that they serve.

והצרכים החברתיים והתרבותיים של הקהילות אותם הן משרתים.

Since 2018, we have used this youth-based model

מאז 2018, השתמשנו במודל הצעירים הזה

to bring mental health care across Kenya.

בכדי להביא טיפול בהפרעות נפשיות לכל רחבי קניה.

And what we have found is that this model works.

ומה שגילינו הוא שהמודל עובד.

Young people are reporting reductions in depression and anxiety symptoms.

אנשים צעירים מדווחים על הפחתה בתסמינים של דיכאון וחרדה.

They’re reporting improvements in their social relationships

הם מדווחים על שיפור במערכות היחסים החברתיות שלהם

and in their views about their abilities to change the world.

ובדרך בה הם רואים את יכולתם לשנות את העולם.

And in what will make my mom happy,

ובמה שיגרום לאמא שלי לאושר,

they are also reporting improvements in their academic grades.

הם גם מדווחים על שיפור בציונים.

Mental health is not a Kenyan problem.

בריאות הנפש היא לא בעיה רק בקניה.

It is not an African problem.

זו לא בעיה אפריקאית.

This is a global problem.

זו בעיות גלובלית.

We need big ideas to tackle this problem.

אנחנו צריכים רעיונות גדולים בכדי להתמודד עם בעיה זו.

And our case for optimism is that our youth-oriented,

והמקרה האופטימי שלנו הוא שהמודל,

community-focused model can be a template for the rest of the world.

בעל הגישה לצעירים יכול להיות תבנית עבור שאר העולם.

One other early memory from childhood

זיכרון אחד נוסף מהילדות

is a story that my grandmother, Yunita, told me.

הוא סיפור שסבתא שלי, יוניתה, סיפרה לי.

A long time ago, before the sugarcane farms,

לפני זמן רב, לפני חוות קני הסוכר,

before the grass-thatched huts and the round compounds,

לפני בקתות העשויות דשא והמתחמים העגולים,

the animals lived happily because there was plenty in the land

החיות חיו בשמחה בגלל שהיה שטח רב

and a future to look forward to.

ועתיד לצפות לו.

But farming threatened the land,

אך החקלאות איימה על האדמה,

and the future was all of a sudden bleak.

והעתיד היה לפתע עגום.

And so the lion roared.

והאריה שאג.

But there was no water.

אך לא היו מים.

And the elephant grunted.

והפיל נהם.

But there was no water.

אך לא היו מים.

And the cheetah yelped,

והצ’יטה צעקה,

but there was no water.

אך לא היו מים.

But when the young antelope asked them to come together

אך כשהאנטילופה הצעירה ביקשה מהם להתאחד

and build a well, there was water.

ולבנות באר, היו מים.

There was a future.

היה עתיד.

There was hope.

היתה תקווה.

This is our young antelope moment.

זה רגע האנטילופה הצעירה שלנו.

Let us come together and let us build a world

בואו נתאחד ונבנה לנו עולם.

where all young people, all over the world can flourish and thrive.

בו כל האנשים הצעירים, מכל רחבי העולם יכולים לפרוח ולשגשג.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)