Doesn't everyone deserve a chance at a good life? | Jim Yong Kim

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

I just want to share with you

אני רוצה לשתף איתכם

what I have been experiencing over the last five years

את מה שחוויתי בחמש השנים האחרונות

in having the great privilege of traveling

בכך שהיתה לי הזכות הגדולה לנסוע

to many of the poorest countries in the world.

לרבות מהמדינות העניות ביותר בעולם.

This scene is one I see all the time everywhere,

את הסצנה הזו אני רואה כל הזמן ובכל מקום,

and these young children are looking at a smartphone,

וילדים צעירים אלה מסתכלים על טלפון חכם,

and the smartphone is having a huge impact in even the poorest countries.

ולטלפון החכם יש השפעה עצומה אפילו במדינות העניות ביותר.

I said to my team, you know,

אמרתי לאנשי הצוות שלי, אתם יודעים,

what I see is a rise in aspirations all over the world.

אני רואה עלייה ברמת השאיפות בכל העולם.

In fact, it seems to me that there's a convergence of aspirations.

למעשה, נראה לי שיש התכנסות של שאיפות.

And I asked a team of economists to actually look into this.

וביקשתי מצוות כלכלנים לבדוק את זה.

Is this true?

האם זה נכון?

Are aspirations converging all around the world?

האם השאיפות מתכנסות בכל העולם?

So they looked at things like Gallup polls about satisfaction in life

אז הם בחנו דברים כמו סקרי גאלופ על שביעות רצון בחיים

and what they learned was that if you have access to the internet,

ומצאו שאם יש לכם גישה לאינטרנט,

your satisfaction goes up.

שביעות הרצון שלכם עולה.

But another thing happens that's very important:

אבל דבר אחר מאוד חשוב קורה:

your reference income,

השוואת רמת ההכנסה שלכם,

the income to which you compare your own,

ההכנסה שאליה אתם משווים את שלכם,

also goes up.

גם כן עולה.

Now, if the reference income of a nation, for example,

אם השוואת רמת הכנסה של אומה, לדוגמה

goes up 10 percent

עולה ב-10 אחוזים

by comparing themselves to the outside,

על ידי השוואה של עצמם לעולם החיצון,

then on average,

אז בממוצע,

people's own incomes have to go up at least five percent

הכנסותיהם של האנשים צריכות לעלות לפחות ב 5 אחוזים

to maintain the same level of satisfaction.

כדי לקיים את אותה רמה של שביעות רצון.

But when you get down into the lower percentiles of income,

אבל כשאתם יורדים אל אחוזי ההכנסה הנמוכים יותר,

your income has to go up much more

הכנסתכם צריכה לעלות הרבה יותר

if the reference income goes up 10 percent,

אם השוואת רמת ההכנסה עולה ב - 10 אחוזים,

something like 20 percent.

משהו כמו 20 אחוזים.

And so with this rise of aspirations,

וכך עם עלייה זו של רמת השאיפות,

the fundamental question is:

השאלה הבסיסית היא:

Are we going to have a situation

האם יהיה לנו מצב

where aspirations are linked to opportunity

שבו השאיפות קשורות להזדמנות

and you get dynamism and economic growth,

ואתם זוכים בדינמיות וצמיחה כלכלית,

like that which happened in the country I was born in, in Korea?

כמו שקרה בארץ שבה נולדתי, בקוריאה?

Or are aspirations going to meet frustration?

או שהשאיפות יפגשו תסכול?

This is a real concern, because between 2012 and 2015,

זהו חשש אמיתי, כי בין 2012 ל 2015,

terrorism incidents increased by 74 percent.

הטרור עלה ב 47%.

The number of deaths from terrorism went up 150 percent.

מספר מקרי המוות מפעולות טרור עלה ב -150%.

Right now, two billion people

נכון לעכשיו, שני מיליארד אנשים

live in conditions of fragility, conflict, violence,

חיים במצבים של שבריריות, סכסוך, אלימות,

and by 2030, more than 60 percent of the world's poor

ועד 2030, יותר מ 60 אחוז של עניי העולם

will live in these situations of fragility, conflict and violence.

יחיו במצבי שבריריות, סכסוך ואלימות אלה.

And so what do we do about meeting these aspirations?

אז מה אנו עושים כדי לענות על שאיפות אלה?

Are there new ways of thinking

האם יש דרכים חדשות לחשוב

about how we can rise to meet these aspirations?

כיצד נוכל להיענות לשאיפות אלו?

Because if we don't, I'm extremely worried.

כי אלמלא כן, אני מאוד מודאג.

Aspirations are rising as never before because of access to the internet.

השאיפות עולות יותר מאי פעם בגלל הגישה לאינטרנט.

Everyone knows how everyone else lives.

כולם יודעים איך כל האחרים חיים.

Has our ability to meet those aspirations

האם יכולתנו לענות על שאיפות אלו

risen as well?

עלתה גם היא?

And just to get at the details of this,

ורק כדי לפרט בפניכם על כך,

I want to share with you my own personal story.

אני רוצה לשתף אתכם את הסיפור האישי שלי.

This is not my mother,

זו אינה אמי,

but during the Korean War,

אבל במהלך מלחמת קוריאה,

my mother literally took her own sister,

אמי ממש נשאה את אחותה,

her younger sister, on her back,

את אחותה הצעירה, על גבה,

and walked at least part of the way

וצעדה לפחות חלק מהדרך

to escape Seoul during the Korean War.

כדי לברוח מסיאול במהלך מלחמת קוריאה.

Now, through a series of miracles,

ובאמצעות סדרה של נסים,

my mother and father both got scholarships to go to New York City.

אמי ואבי, זכו שניהם במלגות לנסוע לניו-יורק.

They actually met in New York City and got married in New York City.

הם למעשה נפגשו בניו יורק ונישאו בניו-יורק.

My father, too, was a refugee.

גם אבי היה פליט.

At the age of 19, he left his family in the northern part of the country,

בגיל 19, הוא עזב את משפחתו שבצפון המדינה,

escaped through the border

ברח דרך הגבול

and never saw his family again.

ושוב לא ראה את משפחתו לעולם.

Now, when they were married and living in New York,

כשהם נישאו, וחיו בניו יורק,

my father was a waiter at Patricia Murphy's restaurant.

אבי היה מלצר במסעדת פטרישה מרפי.

Their aspirations went up.

שאיפותיהם עלו.

They understood what it was like to live in a place like New York City

הם הבינו איך זה לחיות במקום כמו ניו-יורק

in the 1950s.

בשנות החמישים.

Well, my brother was born and they came back to Korea,

אחי נולד והם חזרו לקוריאה,

and we had what I remember as kind of an idyllic life,

והיו לנו חיים שאני זוכר כאידאליים,

but what was happening in Korea at that time

אבל קוריאה באותה עת

was the country was one of the poorest in the world

היתה אחת הארצות העניות בעולם

and there was political upheaval.

והיה מהפך פוליטי.

There were demonstrations just down the street from our house all the time,

היו כל הזמן הפגנות ברחוב שמתחת לביתנו,

students protesting against the military government.

של סטודנטים שמחו כנגד הממשל הצבאי.

And at the time,

ובאותו זמן,

the aspirations of the World Bank Group, the organization I lead now,

שאיפות קבוצת הבנק העולמי, הארגון שאני מוביל עכשיו,

were extremely low for Korea.

היו נמוכות מאוד עבור קוריאה.

Their idea was that Korea would find it difficult without foreign aid

הם סברו שקוריאה תתקשה מאוד, ללא עזרה מבחוץ

to provide its people with more than the bare necessities of life.

לספק לאזרחיה יותר מאשר את צורכיהם הבסיסיים.

So the situation is Korea is in a tough position,

אז קוריאה נמצאה במצב קשה,

my parents have seen what life is like in the United States.

הורי ראו כיצד נראים החיים בארה"ב.

They got married there. My brother was born there.

הם נישאו שם, אחי נולד שם,

And they felt that in order to give us an opportunity

והם הרגישו שכדי לתת לנו הזדמנות

to reach their aspirations for us,

לענות על השאיפות שיש להם בשבילנו,

we had to go and come back to the United States.

היינו צריכים לשוב לארצות הברית.

Now, we came back.

אז חזרנו.

First we went to Dallas.

תחילה נסענו לדאלאס.

My father did his dental degree all over again.

אבי עשה שוב את התואר שלו כרופא שיניים.

And then we ended up moving to Iowa, of all places.

ואז, מכל המקומות עברנו לאיווה.

We grew up in Iowa.

גדלנו באיווה.

And in Iowa, we went through the whole course.

ובאיווה עברנו דרך המסלול כולו.

I went to high school, I went to college.

הלכתי לבי"ס תיכון, הלכתי למכללה.

And then one day, something that I'll never forget,

ואז יום אחד, חוויתי משהו שלעולם לא אשכח,

my father picked me up after my sophomore year in college,

אבי אסף אותי אחרי שנת הלימודים השנייה שלי במכללה,

and he was driving me home,

והוא הסיע אותי הביתה,

and he said, "Jim, what are your aspirations?

ואמר: "ג'ים, מהן השאיפות שלך?"

What do you want to study? What do you want to do?"

מה אתה רוצה ללמוד? מה אתה רוצה לעשות?"

And I said, "Dad," --

ואני אמרתי, "אבא," --

My mother actually was a philosopher, and had filled us with ideas

אמי למעשה היתה פילוסופית, ומילאה אותנו ברעיונות

about protest and social justice,

על מחאה וצדק חברתי,

and I said, "Dad, I'm going to study political science and philosophy,

ואמרתי, "אבא, אני הולך ללמוד מדע המדינה ופילוסופיה,

and I'm going to become part of a political movement."

ואהיה חלק מתנועה פוליטית ".

My father, the Korean dentist,

אבי, רופא השיניים הקוריאני,

slowly pulled the car over to the side of the road --

הסיע לאט את המכונית לצד הדרך -

(Laughter)

(צחוק)

He looked back at me, and he said,

הוא הסתכל אחורה אלי, ואמר.

"Jim, you finish your medical residency, you can study anything you want."

"ג'ים, אתה מסיים את ההתמחות הרפואית שלך, ותוכל ללמוד כל מה שתרצה".

(Laughter)

(צחוק)

Now, I've told this story to a mostly Asian audience before.

סיפרתי את הסיפור הזה בפני קהל אסייתי ברובו.

Nobody laughs. They just shake their head.

איש לא צחק. הם רק הנידו בראשיהם.

Of course.

כמובן.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So, tragically, my father died at a young age,

אז, באופן טרגי, אבי נפטר בגיל צעיר,

30 years ago at the age of 57,

לפני 30 שנה בגיל 57,

what happens to be how old I am right now,

שזה במקרה הגיל שלי עכשיו.

and when he died in the middle of my medical and graduate studies --

וכשהוא מת באמצע לימודי הרפואה שלי ולימודי התואר השני -

You see, I actually got around it by doing medicine and anthropology.

למעשה התמודדתי עם זה באמצעות לימוד רפואה ואנתרופולוגיה

I studied both of them in graduate school.

למדתי את שניהם בלימודי תואר שני.

But then right about that time, I met these two people,

אבל אז, באותו זמן בערך, פגשתי את שני האנשים האלה,

Ophelia Dahl and Paul Farmer.

אופליה דאהל ופול פארמר.

And Paul and I were in the same program.

ופול ואני היינו באותה תוכנית.

We were studying medicine

למדנו רפואה

and at the same time getting our PhD's in anthropology.

ובאותו זמן קיבלנו את הדוקטורט שלנו באנתרופולוגיה.

And we began to ask some pretty fundamental questions.

והתחלנו לשאול כמה שאלות בסיסיות.

For people who have the great privilege of studying medicine and anthropology --

לאנשים שהיתה להם הפריבילגיה ללמוד רפואה ואנתרופולוגיה -

I had come from parents who were refugees.

באתי מהורים שהיו פליטים.

Paul grew up literally in a bus in a swamp in Florida.

פול ממש גדל בתוך אוטובוס בביצה בפלורידה.

He liked to call himself "white trash."

הוא אהב לקרוא לעצמו "זבל לבן".

And so we had this opportunity

וכך היתה לנו ההזדמנות הזאת

and we said,

ואמרנו,

what is it that we need to do?

מהו הדבר שעלינו לעשות?

Given our ridiculously elaborate educations,

בהתחשב בחינוך המשוכלל עד לכדי גיחוך, שקיבלנו,

what is the nature of our responsibility to the world?

מהו טבע האחריות שלנו כלפי העולם?

And we decided that we needed to start an organization.

והחלטנו שעלינו להקים ארגון.

It's called Partners in Health.

הוא נקרא "שותפים בבריאות."

And by the way, there's a movie made about that.

ואגב, יש סרט על זה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

There's a movie that was just a brilliant movie

יש סרט ממש מבריק

they made about it called "Bending the Arc."

שעשו על כך, שנקרא " מכופפים את הקשת."

It launched at Sundance this past January.

הוא הוקרן בסאנדנס בינואר האחרון.

Jeff Skoll is here.

ג'ף סקול נמצא כאן.

Jeff is one of the ones who made it happen.

ג'ף הוא אחד מאלה שגרמו לזה לקרות.

And we began to think about what it would take for us

והתחלנו לחשוב על מה יידרש מאיתנו

to actually have our aspirations reach the level

כדי שהשאיפות שלנו יגעו ברמה

of some of the poorest communities in the world.

של כמה מהקהילות העניות ביותר בעולם.

This is my very first visit to Haiti in 1988,

זה הביקור הראשון שלי בהאיטי ב 1988,

and in 1988, we elaborated a sort of mission statement,

ובשנת 1988 עיבדנו מעין הצהרת שליחות,

which is we are going to make a preferential option for the poor

שאומרת שאנחנו הולכים ליצור אופציה מועדפת עבור העניים

in health.

בבריאות.

Now, it took us a long time, and we were graduate students in anthropology.

זה לקח זמן רב, ולמדנו לתואר שני באנתרופולוגיה.

We were reading up one side of Marx and down the other.

מצד אחד קראנו את מרקס , ומצד שני

Habermas. Fernand Braudel.

את הברמאס, פרננד בראודל.

We were reading everything

קראנו הכול

and we had to come to a conclusion of how are we going to structure our work?

והצטרכנו להחליט, מה יהיה מבנה העבודה שלנוו?

So "O for the P," we called it,

אז קראנו לזה "O for the P,"

a preferential option for the poor.

אופציה מועדפת עבור העניים.

The most important thing about a preferential option for the poor

הכי חשוב באופציה המועדפת עבור העניים

is what it's not.

הוא מה שזה לא.

It's not a preferential option for your own sense of heroism.

זו לא אופציה מועדפת עבור תחושת הגבורה שלכם.

It's not a preferential option

ולא עבור הרעיון שלכם

for your own idea about how to lift the poor out of poverty.

להוצאת העניים ממעגל העוני.

It's not a preferential option for your own organization.

זו לא אופציה מועדפת עבור הארגון שלכם.

And the hardest of all,

והקשה מכול,

it's not a preferential option for your poor.

זו לא אופציה מועדפת עבור העניים שלכם.

It's a preferential option for the poor.

זוהי אופציה מועדפת עבור עניים.

So what do you do?

אז מה אתם עושים?

Well, Haiti, we started building --

ובכן, האיטי, התחלנו לבנות -

Everyone told us, the cost-effective thing

כולם אמרו לנו, שהדבר הכי נכון מבחינת עלות-תועלת

is just focus on vaccination and maybe a feeding program.

הוא להתמקד בחיסונים ואולי בתוכנית הזנה.

But what the Haitians wanted was a hospital.

אבל תושבי האיטי רצו בית חולים.

They wanted schools.

הם רצו בתי ספר.

They wanted to provide their children with the opportunities

הם רצו לתת לילדיהם הזדמנויות

that they'd been hearing about from others, relatives, for example,

שהם שמעו עליהם מאחרים, מקרובים למשל.

who had gone to the United States.

שיצאו לארצות הברית.

They wanted the same kinds of opportunities as my parents did.

הם רצו את אותן הזדמנויות שהורי רצו,

I recognized them.

הכרתי אותן.

And so that's what we did. We built hospitals.

וכך, זה מה שעשינו. בנינו בתי חולים,

We provided education.

סיפקנו חינוך.

And we did everything we could to try to give them opportunities.

ועשינו כל מה שיכולנו על מנת לתת להם הזדמנויות.

Now, my experience really became intense

החוויה שלי נעשתה מאוד אינטנסיבית

at Partners in Health in this community, Carabayllo,

ב"שותפים בבריאות" בקהילה הזו קרבלייו,

in the northern slums of Lima, Peru.

בשכונות העוני הצפוניות של לימה, פרו.

And in this community,

ובקהילה הזו.

we started out by really just going to people's homes and talking to people,

פשוט התחלנו ללכת לבתים ולדבר עם אנשים,

and we discovered an outbreak, an epidemic of multidrug-resistant tuberculosis.

וגילינו התפרצות של מגיפת שחפת שעמידה להרבה תרופות.

This is Melquiades.

זהו מלקיאדס.

Melquiades was a patient at that time, he was about 18 years old,

מלקיאדס היה אז חולה, הוא היה כבן 18.

and he had a very difficult form of drug-resistant tuberculosis.

והייתה לו צורה קשה מאוד של שחפת עמידה לתרופות.

All of the gurus in the world, the global health gurus,

כל הגורואים בעולם, הגורואים של הבריאות העולמית,

said it is not cost-effective to treat drug-resistant tuberculosis.

אמרו שלא כדאי מבחינת עלות-תועלת לטפל בשחפת עמידה לתרופות.

It's too complicated. It's too expensive.

זה מסובך מדי. זה יקר מדי.

You just can't do it. It can't be done.

לא ניתן לעשות את זה. זה לא יכול להיעשות.

And in addition, they were getting angry at us,

ובנוסף, הם כעסו עלינו,

because the implication was

כי המשמעות היתה

if it could be done, we would have done it.

שלו היה ניתן לעשות זאת, היינו עושים את זה.

Who do you think you are?

מי אתם חושבים שאתם?

And the people that we fought with were the World Health Organization

והאנשים שנלחמנו בהם היו מארגון הבריאות העולמי

and probably the organization we fought with most

וכנראה שהארגון שנלחמנו בו הכי הרבה

was the World Bank Group.

היה קבוצת הבנק העולמי.

Now, we did everything we could

עשינו כל מה שביכולתנו

to convince Melquiades to take his medicines,

כדי לשכנע את מלקיאדס לקחת את התרופות,

because it's really hard,

כי זה באמת קשה,

and not once during the time of treatment did Melquiades's family ever say,

ולא פעם במהלך הטיפול אמרו בני משפחתו

"Hey, you know, Melquiades is just not cost-effective.

"היי אתם יודעים טיפול במלקיאדס פשוט לא משתלם מבחינת עלות-תועלת..

Why don't you go on and treat somebody else?"

מדוע אינכם הולכים לטפל במישהו אחר?"

(Laughter)

(צחוק)

I hadn't seen Melquiades for about 10 years

לא ראיתי את מלקיאדס במשך כ-10 שנים

and when we had our annual meetings in Lima, Peru

ובמפגש השנתי בלימה, פרו

a couple of years ago,

לפני כמה שנים,

the filmmakers found him

יוצרי הסרט מצאו אותו

and here is us getting together.

והנה אנחנו נפגשים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

He has become a bit of a media star because he goes to the film openings,

הוא נהיה כוכב תקשורת שהולך להקרנות בכורה,

and he knows how to work an audience now.

והוא יודע למשוך קהל כעת.

(Laughter)

(צחוק)

But as soon as we won --

אבל ברגע שניצחנו -

We did win. We won the argument.

ניצחנו. ניצחנו בוויכוח.

You should treat multidrug-resistant tuberculosis --

וצריך לטפל בשחפת עמידה לתרופות רבות --

we heard the same arguments in the early 2000s about HIV.

שמענו את אותם טיעונים על HIV בתחילת שנות ה -2000.

All of the leading global health people in the world said

כל האנשים המובילים את הבריאות הגלובלית בעולם אמרו

it is impossible to treat HIV in poor countries.

זה בלתי אפשרי לטפל ב- HIV במדינות עניות.

Too expensive, too complicated, you can't do it.

יקר מדי, מסובך מדי, אי אפשר לעשות את זה.

Compared to drug-resistant TB treatment,

בהשוואה לטיפול בשחפת עמידה לתרופות,

it's actually easier.

זה בעצם קל יותר.

And we were seeing patients like this.

ואנחנו ראינו חולים כאלה.

Joseph Jeune.

ג'וזף ז'ן.

Joseph Jeune also never mentioned that he was not cost-effective.

ג'וזף ז'ן גם כן לא הזכיר אף פעם שהוא לא חולה לא משתלם מבחינת עלות-תועלת.

A few months of medicines, and this is what he looked like.

כמה חודשים של תרופות, וכך הוא נראה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

We call that the Lazarus Effect of HIV treatment.

אנו קוראים לזה אפקט לזארוס של טיפול ב HIV.

Joseline came to us looking like this.

ג'וזלין הגיעה אלינו כשהיא נראית כך.

This is what she looked like a few months later.

וכך היא נראתה כמה חודשים מאוחר יותר.

(Applause)

{מחיאות כפיים)

Now, our argument, our battle, we thought,

חשבנו שהטיעונים שלנו, המלחמה שלנו,

was with the organizations that kept saying it's not cost-effective.

היו כנגד הארגונים שלטענתם זה לא כדאי מבחינת עלות-תועלת.

We were saying, no,

אמרנו, לא,

preferential option for the poor requires us to raise our aspirations

אופציה מועדפת עבור העניים מחייבת אותנו להעלות את שאיפותינו

to meet those of the poor for themselves.

לענות על אלה של העניים עבור עצמם.

And they said, well, that's a nice thought but it's just not cost-effective.

והם אמרו, זה רעיון נחמד אבל לא משתלם כלכלית.

So in the nerdy way that we have operated Partners in Health,

אז בחנוניות שבה פעלנו ב "שותפים בבריאות,"

we wrote a book against, basically, the World Bank.

כתבנו ספר, למעשה, נגד הבנק העולמי.

It says that because the World Bank

הוא אומר שבגלל שהבנק העולמי

has focused so much on just economic growth

התמקד כל כך על צמיחה כלכלית בלבד

and said that governments have to shrink their budgets

ואמר שממשלות צריכות לצמצם את התקציבים שלהן

and reduce expenditures in health, education and social welfare --

ולהפחית הוצאות בתחום הבריאות, החינוך והרווחה החברתית -

we thought that was fundamentally wrong.

חשבנו שזה לא נכון.

And we argued with the World Bank.

והתווכחנו עם הבנק העולמי.

And then a crazy thing happened.

ואז קרה דבר מטורף.

President Obama nominated me to be President of the World Bank.

הנשיא אובמה מינה אותי לנשיא הבנק העולמי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, when I went to do the vetting process with President Obama's team,

כאשר פתחתי בתהליך הבדיקה המדוקדקת עם הצוות של הנשיא

they had a copy of "Dying For Growth," and they had read every page.

היה להם עותק של"מתים לצמיחה", שהם קראו מילה במילה.

And I said, "OK, that's it, right?

ואמרתי, "בסדר, זהו זה, נכון?

You guys are going to drop me?"

אתם הולכים לזרוק אותי?"

He goes, "Oh, no, no, it's OK."

והוא אמר, "או, לא, לא, זה בסדר."

And I was nominated,

ואני מוניתי.

and I walked through the door of the World Bank Group in July of 2012,

ונכנסתי דרך הדלת לקבוצת הבנק העולמי ביולי 2012.

and that statement on the wall, "Our dream is a world free of poverty."

וההצהרה על הדלת, "החלום שלנו הוא עולם ללא עוני".

A few months after that, we actually turned it into a goal:

כמה חודשים לאחר מכן, הפכנו זאת למטרה:

end extreme poverty by 2030,

חיסול העוני הקיצוני עד 2030,

boost shared prosperity.

להגביר את השגשוג המשותף.

That's what we do now at the World Bank Group.

זה מה שאנו עושים עכשיו בקבוצת הבנק העולמי.

I feel like I have brought the preferential option for the poor

אני מרגיש כאילו הבאתי את האופציה המועדפת עבור העניים

to the World Bank Group.

לקבוצת הבנק העולמי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But this is TED,

אבל כאן זה TED,

and so I want to share with you some concerns,

ולכן אני רוצה לשתף אתכם כמה דאגות,

and then make a proposal.

ולאחר מכן להגיש הצעה.

The Fourth Industrial Revolution,

המהפכה התעשייתית הרביעית,

now, you guys know so much better than I do,

כעת, אתם יודעים הרבה יותר טוב ממני,

but here's the thing that concerns me.

אבל יש משהו שמדאיג אותי.

What we hear about is job loss. You've all heard that.

מה ששומעים על אובדן מקומות עבודה, כולכם שמעתם על כך.

Our own data suggest to us that two thirds of all jobs,

הנתונים שלנו מראים ששני שליש מכלל מקומות העבודה,

currently existing jobs in developing countries,

מכלל המשרות הקיימות במדינות מתפתחות,

will be lost because of automation.

יאבדו בגלל אוטומציה.

Now, you've got to make up for those jobs.

חייבים לפצות על אובדן המשרות האלו.

Now, one of the ways to make up for those jobs

אחת הדרכים לפצות על אובדן המשרות האלו

is to turn community health workers into a formal labor force.

היא להפוך את עובדי הבריאות בקהילה לכוח עבודה רשמי.

That's what we want to do.

זה מה שאנחנו רוצים לעשות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

We think the numbers will work out,

אנחנו חושבים שהמספרים יסתדרו,

that as health outcomes get better and as people have formal work,

כשתוצאות הבריאות ישתפרו, ולאנשים תהיה עבודה רשמית,

we're going to be able to train them

נוכל לאמן אותם

with the soft-skills training that you add to it

עם הכשרה למיומנויות-רכות שמוסיפים לזה

to become workers that will have a huge impact,

להיעשות לעובדים בעלי השפעה עצומה,

and that may be the one area that grows the most.

וזה עשוי להיות תחום אחד שהכי גדל.

But here's the other thing that bothers me:

אבל הנה עוד דבר שמטריד אותי:

right now it seems pretty clear to me that the jobs of the future

כעת נראה לי די ברור שהמשרות של העתיד

will be more digitally demanding,

יהיו יותר תובעניות דיגיטלית,

and there is a crisis in childhood stunting.

ויש משבר של עיכוב התפתחותי בילדות,

So these are photos from Charles Nelson, who shared these with us

אז אלה תמונות שצ'רלס נלסון, חלק איתנו

from Harvard Medical School.

מבית הספר לרפואה של הרווארד.

And what these photos show on the one side, on the left side,

ומה שתמונות אלו מראות, בצד השמאלי,

is a three-month-old who has been stunted:

הוא תינוק בן שלושה חודשים שמעוכב התפתחות;

not adequate nutrition, not adequate stimulation.

תזונה לא נאותה, ללא גירוי הולם.

And on the other side, of course, is a normal child,

ומצד שני, כמובן, הוא ילד רגיל,

and the normal child has all of these neuronal connections.

ולילד הרגיל יש את כל הקשרים העצביים.

Now, the neuronal connections are important,

הקשרים העצביים הם חשובים,

because that is the definition of human capital.

כי זו ההגדרה של הון אנושי.

Now, we know that we can reduce these rates.

אנו יודעים שניתן להפחית את השיעורים האלה.

We can reduce these rates of childhood stunting quickly,

אנו יכולים להפחית את שיעורי העיכובים מהר,

but if we don't, India, for example, with 38 percent childhood stunting,

אבל לא עושים זאת. בהודו, יש 38% עיכוב בהתפתחות ילדים.

how are they going to compete in the economy of the future

איך הם יצליחו להתחרות בכלכלת העתיד?

if 40 percent of their future workers cannot achieve educationally

אם 40% מהעובדים העתידיים שלהם לא יוכלו לרכוש השכלה

and certainly we worry about achieving economically

ובוודאי שאנחנו דואגים להישגים הכלכליים

in a way that will help the country as a whole grow.

באופן שיעזור למדינה לצמוח.

Now, what are we going to do?

אם כך, מה אנחנו עומדים לעשות?

78 trillion dollars is the size of the global economy.

78 טריליון דולר הוא סכום הכלכלה העולמית.

8.55 trillion dollars are sitting in negative interest rate bonds.

8.55 טריליון דולר מושקעים באגרות חוב בתשואה שלילית.

That means that you give the German central bank your money

זה אומר שאתם נותנים את כספכם לבנק המרכזי הגרמני

and then you pay them to keep your money.

ואז אתם משלמים להם כדי לשמור על כספכם.

That's a negative interest rate bond.

זו איגרת חוב בתשואה שלילית.

24.4 trillion dollars in very low-earning government bonds.

24.4 טריליון דולר באגרות חוב ממשלתיות עם תשואות נמוכות מאוד.

And 8 trillion literally sitting in the hands of rich people

ו 8 טריליון, נמצאים בידיהם של אנשים עשירים

under their very large mattresses.

מתחת למזרנים הגדולים שלהם.

What we are trying to do is now use our own tools --

מה שאנו מנסים לעשות זה להשתמש בכלים שלנו -

and just to get nerdy for a second,

ורק להיות לרגע חנונים,

we're talking about first-loss risk debt instruments,

מדובר בכלים לניהול חוב בסיכון הפסד ראשוני

we're talking about derisking, blended finance,

אנו מדברים על מניעת סיכון ממימון משולב

we're talking about political risk insurance,

אנחנו מדברים על ביטוח סיכונים פוליטיים.

credit enhancement --

שיפור האשראי --

all these things that I've now learned at the World Bank Group

כל הדברים האלה שלמדתי בקבוצת הבנק העולמי

that rich people use every single day to make themselves richer,

שאנשים עשירים משתמשים בהם בכל יום כדי להיות יותר עשירים,

but we haven't used aggressively enough on behalf of the poor

אבל לא השתמשנו בהם באגרסיביות מספקת בשם העניים

to bring this capital in.

כדי להביא פנימה את ההון הזה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So does this work?

אז האם זה עובד?

Can you actually bring private-sector players into a country

האם ניתן באמת להביא למדינה שחקנים מהמגזר הפרטי

and really make things work?

וממש לגרום לדברים לעבוד?

Well, we've done it a couple of times.

טוב, עשינו את זה כמה פעמים.

This is Zambia, Scaling Solar.

זוהי זמביה, סוללה סולארית.

It's a box-set solution from the World Bank

זה פתרון בקופסה מהבנק העולמי

where we come in and we do all the things you need

שבו אנו מגיעים ועושים את כל מה שנדרש

to attract private-sector investors.

כדי למשוך משקיעים מהמגזר הפרטי.

And in this case, Zambia went from having a cost of electricity

ובמקרה זה זמביה שמחיר החשמל שם הגיע

at 25 cents a kilowatt-hour,

ל 25 סנט. לקילוואט שעה,

and by just doing simple things, doing the auction,

ועל ידי עשיית דברים פשוטים, הוצאת מכרז,

changing some policies,

שינוייי מדיניות אחדים

we were able to bring the cost down.

הצלחנו להוריד את המחיר

Lowest bid,

ההצעה המינימלית,

25 cents a kilowatt-hour for Zambia?

25 סנט קילוואט-שעה עבור זמביה?

The lowest bid was 4.7 cents a kilowatt-hour. It's possible.

ההצעה הכי טובה היתה 4.7 סנט לקילוואט שעה. זה אפשרי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But here's my proposal for you.

אבל הנה ההצעה שלי בשבילכם.

This is from a group called Zipline,

זה מקבוצה בשם זיפליין,

a cool company, and they literally are rocket scientists.

חברה מגניבה, והם בעצם מדעני טילים.

They figured out how to use drones in Rwanda.

הם מצאו דרך להשתמש במזל"טים ברואנדה.

This is me launching a drone in Rwanda

זה אני משיק מזל"ט ברואנדה

that delivers blood anywhere in the country

המספק דם לכל מקום במדינה

in less than an hour.

בתוך פחות משעה.

So we save lives,

אז אנחנו מצילים חיים,

this program saved lives --

תוכנית זו הצילה חיים -

(Applause)

This program made money for Zipline

(מחיאות כפיים)

התוכנית עשתה כסף לזיפליין

and this program saved huge amounts of money for Rwanda.

ותוכנית זו חסכה לרואנדה סכומים עצומים.

That's what we need, and we need that from all of you.

זה מה שאנחנו צריכים, ומכולכם.

I'm asking you, carve out a little bit of time in your brains

אני מבקש מכם לפנות מעט זמן

to think about the technology that you work on,

לחשוב על טכנולוגיה שאתם עובדים עליה,

the companies that you start, the design that you do.

החברות שאתם יוזמים, העיצובים שאתם עושים.

Think a little bit and work with us

חישבו קצת ועיבדו איתנו

to see if we can come up with these kinds of extraordinary win-win solutions.

כדי למצוא פתרונות יוצאי דופן שישתלמו לכולם.

I'm going to leave you with one final story.

אני אשאיר אתכם עם סיפור סופי אחד.

I was in Tanzania, and I was in a classroom.

ביקרתי בכיתת לימוד בטנזניה.

This is me with a classroom of 11-year-olds.

זה אני בכיתה של בני 11.

And I asked them, as I always do,

ושאלתי אותם, כפי שאני עושה תמיד,

"What do you want to be when you grow up?"

"מה אתם רוצים להיות כשתגדלו?"

Two raised their hands and said,

שניים הרימו את ידיהם ואמרו,

"I want to be President of the World Bank."

"אני רוצה להיות נשיא של הבנק העולמי ".

(Laughter)

(צחוק)

And just like you, my own team and their teachers laughed.

ובדיוק כמוכם, הצוות שלי, ומוריהם צחקו.

But then I stopped them.

אבל אז עצרתי אותם.

I said, "Look, I want to tell you a story.

אמרתי, אני רוצה לספר לכם סיפור.

When I was born in South Korea, this is what it looked like.

כשנולדתי בדרום קוריאה, ככה זה נראה אז.

This is where I came from.

זה המקום שממנו באתי.

And when I was three years old,

וכאשר הייתי בן שלוש,

in preschool,

בגן הילדים,

I don't think that George David Woods, the President of the World Bank,

איני חושב שג'ורג' דייוויד וודס, נשיא הבנק העולמי,

if he had visited Korea on that day and come to my classroom,

לו ביקר בקוריאה באותו יום והיה מגיע לכיתה שלי,

that he would have thought

היה חושב

that the future President of the World Bank

שהנשיא העתידי של הבנק העולמי

was sitting in that classroom.

ישב שם בכיתה.

Don't let anyone ever tell you

אל תיתנו לאף אחד לומר לכם

that you cannot be President of the World Bank."

שאינכם יכולים להיות נשיא הבנק העולמי.

Now -- thank you.

כעת - תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Let me leave you with one thought.

הרשו לי להשאיר אתכם עם מחשבה אחת.

I came from a country that was the poorest in the world.

באתי ממדינה שהיתה הכי ענייה בעולם.

I'm President of the World Bank.

אני נשיא הבנק העולמי.

I cannot and I will not pull up the ladder behind me.

איני יכול לחשוב רק על עצמי, ולא אעשה זאת

This is urgent.

זה דחוף.

Aspirations are going up.

רמת השאיפות עולה.

Everywhere aspirations are going up.

בכל מקום רמת השאיפות עולה.

You folks in this room, work with us.

אתם באולם הזה, עיבדו איתנו.

We know that we can find those Zipline-type solutions

אנו יודעים שאנו יכולים למצוא פתרונות מסוג זיפליין

and help the poor leapfrog into a better world,

ולעזור לעניים לעלות מדרגה לעולם טוב יותר,

but it won't happen until we work together.

אבל זה לא יקרה עד אשר נעבוד יחד.

The future "you" -- and especially for your children --

העתיד שלכם ובמיוחד של הילדים שלכם-

the future you

אתם בעתיד

will depend on how much care and compassion we bring

תהיו תלויים במידת האכפתיות והחמלה שאנחנו מביאים

to ensuring that the future "us" provides equality of opportunity

כדי להבטיח שבעתיד נספק שוויון הזדמנויות

for every child in the world.

לכל ילד בעולם.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. Thank you. Thank you.

תודה. תודה. תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: You'd almost think

כריס אנדרסון: אתה כמעט חושב

people are surprised to hear a talk like this

שאנשים מופתעים לשמוע שיחה כזו

from the President of the World Bank.

מנשיא הבנק העולמי.

It's kind of cool.

זה די מגניב.

I'd encourage you to even be a little more specific on your proposal.

אני אפילו מעודד אותך להיות קצת יותר ספציפי בהצעה שלך.

There's many investors, entrepreneurs in this room.

יש משקיעים ויזמים רבים, באולם הזה.

How will you partner with them? What's your proposal?

איך תשתתף איתם? מה ההצעה שלך?

Jim Yong Kim: Can I get nerdy for just a second.

ג'.י.ק.: אפשר להיות קצת חנון לרגע?

CA: Get nerdy. Absolutely. JYK: So here's what we did.

כ.א.: תהיה חנון, כמובן. ג'.י.ק.: אז זה מה שעשינו.

Insurance companies never invest in developing country infrastructure,

חברות הביטוח לעולם לא משקיעות בתשתית מדינה מתפתחת,

for example, because they can't take the risk.

לדוגמה, כי הם לא יכולים לקחת את הסיכון.

They're holding money for people who pay for insurance.

הם מחזיקים כסף עבור אנשים שמשלמים עבור ביטוח.

So what we did was a Swedish International Development Association

ומה שעשינו זה שחברת פיתוח שוודית בינלאומית

gave us a little bit of money,

נתנה לנו קצת כסף,

we went out and raised a little bit more money, a hundred million,

יצאנו וגייסנו קצת יותר כסף, מאה מיליון.

and we took first loss, meaning if this thing goes bad,

ולקחנו על עצמנו הפסד ראשון, כלומר אם הדבר נכשל,

10 percent of the loss we'll just eat,

10% מההפסד נספוג,

and the rest of you will be safe.

ואתם תהיו בטוחים.

And that created a 90-percent chunk, tranche

וזה יצר נתח של 90 אחוז, פיסה

that was triple B, investment-grade, so the insurance companies invested.

זו היתה דרגת השקעה טריפל B, כך שחב' הביטוח השקיעו.

So for us, what we're doing is taking our public money

אז מה שאנחנו עושים הוא לקחת את הכסף הציבורי שלנו

and using it to derisk specific instruments

כדי להוריד סיכון מכלים ספציפיים

to bring people in from the outside.

כדי להביא אנשים מבחוץ.

So all of you who are sitting on trillions of dollars of cash,

אז כולכם שיושבים על טריליוני דולרים במזומן

come to us. Right?

בואו אלינו. נכון?

(Laughter)

(צחוק)

CA: And what you're specifically looking for are investment proposals

כ.א.: ואילו הצעות השקעה אתם מחפשים במיוחד?

that create employment in the developing world.

שייצרו תעסוקה בעולם המתפתח.

JYK: Absolutely. Absolutely.

ג'.י.ק.: בהחלט. בהחלט.

So these will be, for example, in infrastructure that brings energy,

אז אלה יהיו, למשל, בתשתית שמספקת אנרגיה,

builds roads, bridges, ports.

בניית כבישים, גשרים, נמלים.

These kinds of things are necessary to create jobs,

דברים כאלה הכרחיים ליצירת מקומות עבודה

but also what we're saying is

אבל גם מה שאנחנו אומרים הוא

you may think that the technology you're working on

אתם עשויים לחשוב שלטכנולוגיה שאתם מפתחים

or the business that you're working on

או לעסק שאתם עובדים עליו

may not have applications in the developing world,

לא יהיו יישומים בעולם המתפתח,

but look at Zipline.

אבל הסתכלו על זיפליין.

And that Zipline thing didn't happen

ועניין זיפליין לא קרה

just because of the quality of the technology.

רק בגלל איכות הטכנולוגיה.

It was because they engaged with the Rwandans early

זה היה בגלל המעורבות המוקדמת שלהם עם הרואנדים

and used artificial intelligence --

והשתמשו בבינה מלאכותית --

one thing, Rwanda has great broadband --

דבר אחד, לרואנדה יש ​​פס רחב גדול -

but these things fly completely on their own.

אבל הדברים האלה עפים לגמרי מעצמם.

So we will help you do that. We will make the introductions.

אז נעזור לכם לעשות את זה. ניזום את ההיכרויות.

We will even provide financing. We will help you do that.

אפילו נספק מימון. נעזור לכם לעשות זאת.

CA: How much capital is the World Bank willing to deploy

כ.א.: כמה הון מוכן הבנק העולמי לפרוס?

to back those kinds of efforts?

כדי לתמוך במאמצם כאלה?

JYK: Chris, you're always getting me to try to do something like this.

ג'.י.ק.: כריס, אתה תמיד גורם לי לנסות לעשות משהו כזה.

CA: I'm trying to get you in trouble. JYK: So here's what we're going to do.

כ.א.: אני מנסה להכניס אותך לצרות .ג'.י.ק.: אז זה מה שנעשה.

We have 25 billion a year that we're investing in poor countries,

יש לנו 25 מיליארד דולר בשנה להשקעה

the poorest countries.

במדינות העניות ביותר.

And as we invest over the next three years,

ומאחר שאנו משקיעים בשלוש השנים הקרובות,

25 billion a year,

25 מיליארד דולר בשנה,

we have got to think with you

אנו חייבים לחשוב יחד אתכם

about how to use that money more effectively.

כיצד להשתמש בכסף הזה בצורה יעילה יותר.

So I can't give you a specific number. It depends on the quality of the ideas.

איני יכול לנקוב במספר מסוים. זה תלוי באיכות הרעיונות שלכם.

So bring us your ideas,

אז הביאו אלינו את הרעיונות שלכם

and I don't think that financing is going to be the problem.

איני חושב שהמימון יהווה את הבעיה.

CA: All right, you heard it from the man himself.

כ.א.: בסדר, שמעתם את זה מהאיש עצמו.

Jim, thanks so much. JYK: Thank you. Thank you.

ג'ים, תודה רבה. .ג'.י.ק.: תודה. תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)