Eric Dishman: Take health care off the mainframe

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

If you think about the phone --

אם אתם חושבים על הטלפון -

and Intel has tested

ואינטל בחנה

a lot of the things I'm going to show you,

הרבה מהדברים שאני עומד להראות לכם,

over the last 10 years,

במרוצת 10 השנים האחרונות,

in about 600 elderly households --

בבתיהם של כ-600 קשישים -

300 in Ireland, and 300 in Portland --

300 באירלנד, 300 בפורטלנד -

trying to understand: How do we measure

בניסיון להבין איך אנחנו מודדים

and monitor behavior

ומפקחים על התנהגות

in a medically meaningful way?

באופן רפואי משמעותי?

And if you think about the phone, right,

אם אתם חושבים על הטלפון, כן

it's something that we can use for some incredible ways

זה משהו שאנחנו יכולים להשתשמש בו בדרכים שלא ייאמנו

to help people actually take the right medication at the right time.

כדי לעזור לאנשים ליטול את התרופות שלהם בזמן.

We're testing these kinds of simple

אנחנו בוחנים סוגים פשוטים

sensor-network technologies in the home

של טכנולוגית חיישני רשת ביתיים

so that any phone that a senior is already comfortable with

כך שכל מכשיר טלפון שקשישים רגילים אליו

can help them deal with their medications.

יוכל לעזור להם לקחת תרופות.

And a lot of what they do is they pick up the phone,

ומה שהם צריכים לעשות זה בעיקר להרים את השפופרת,

and it's our system whispering to them which pill they need to take,

והמערכת שלנו לוחשת להם אילו תרופות הם צריכים לקחת,

and they fake like they're having a conversation with a friend.

בעוד הם מעמידים פנים שהם מנהלים שיחה עם חבר.

And they're not embarrassed by a meds caddy that's ugly,

והם לא מובכים ממגש תרופות מכוער,

that sits on their kitchen table and says,

שיושב על שולחן המטבח שלהם ואומר,

"I'm old. I'm frail."

"אני זקן. אני חלש."

It's surreptitious technology

זוהי טכנולוגיה נסתרת

that's helping them do a simple task

שעוזרת להם לעשות את המטלה הפשוטה

of taking the right pill at the right time.

של לקחת את התרופה הנכונה בזמן הנכון.

Now, we also do some pretty amazing things with these phones.

עכשיו, אנחנו גם עושים דברים די מדהימים עם הטלפונים האלה.

Because that moment when you answer the phone

מכיוון שהרגע בו אתם עונים לטלפון

is a cognitive test every time that you do it.

הוא מבחן קוגניטיבי כל פעם מחדש.

Think about it, all right? I'm going to answer the phone three different times.

חישבו על זה רגע, בסדר? אני עומד לענות לטלפון בשלושה אופנים שונים.

"Hello? Hey."

"הלו? היי."

All right? That's the first time.

בסדר? זו היתה הפעם הראשונה.

"Hello? Uh, hey."

"הלו? או, היי."

"Hello? Uh, who?

"הלו, אה, מי?

Oh, hey."

או, היי."

All right? Very big differences

בסדר? יש הבדלים משמעותיים

between the way I answered the phone the three times.

באופן בו עניתי לטלפון בכל אחת מהפעמים.

And as we monitor phone usage

וכשאנחנו מנטרים שימוש בטלפון

by seniors over a long period of time,

בקרב קשישים לאורך תקופה ארוכה,

down to the tenths of a microsecond,

בדיוק של עשיריות מיקרו-שניה,

that recognition moment

רגע הזיהוי הזה

of whether they can figure out that person on the other end

האם האדם בצד השני של הקו

is a friend and we start talking to them immediately,

הוא חבר, ואנחנו מתחילים לדבר אליהם מיד,

or they do a lot of what's called trouble talk,

או שהם עושים הרבה ממה שנקרא שיחות צרות,

where they're like, "Wait, who is this? Oh." Right?

בהן הם כאילו, "רגע, מי זה? אוה" בסדר?

Waiting for that recognition moment

ההמתנה לרגע ההכרה הזה

may be the best early indicator of the onset of dementia

יכול להיות הסמן הטוב ביותר להתחלה של דמנציה

than anything that shows up clinically today.

יותר מכל מה שמופיע קלינית כיום.

We call these behavioral markers.

אנחנו קוראים לזה גורמים התנהגותיים.

There's lots of others. Is the person going to the phone

יש הרבה אחרים. האם האדם הולך לטלפון

as quickly, when it rings, as they used to?

באותה מהירות, כשהוא מצלצל, כמו בעבר?

Is it a hearing problem or is it a physicality problem?

האם זו בעיית שמיעה או בעייה פיזית?

Has their voice gotten more quiet? We're doing a lot of work with people

האם הקול שלהם נעשה יותר שקט? אנחנו עושים הרבה עבודה עם אנשים

with Alzheimer's and particularly with Parkinson's,

עם אלצהיימר ובעיקר פרקינסון,

where that quiet voice that sometimes shows up with Parkinson's patients

שם הקול השקט הזה שלפעמים מופיע בחולי פרקינסון

may be the best early indicator

יכול אולי להיות הסמן המוקדם הטוב ביותר

of Parkinson's five to 10 years before it shows up clinically.

של פרקינסון חמש עד 10 שנים לפני שהיא מופיעה קלינית.

But those subtle changes in your voice over a long period of time

אבל השינויים הזעירים האלה בקול במשך תקופת זמן ארוכה

are hard for you or your spouse to notice until it becomes so extreme

קשים עבורכם ועבור בני זוגכם להבחנה עד שהם נעשים קיצוניים

and your voice has become so quiet.

והקול שלכם נעשה כל כך שקט.

So, sensors are looking at that kind of voice.

אז, סנסורים מחפשים סוג כזה של קול.

When you pick up the phone,

כשאתם מרימים את הטלפון,

how much tremor are you having,

כמה רעד יש לכם,

and what is that like, and what is that trend like over a period of time?

ואיך הוא, ומה המגמה לאורך זמן?

Are you having more trouble dialing the phone than you used to?

האם קשה לכם יותר לחייג מכרגיל?

Is it a dexterity problem? Is it the onset of arthritis?

האם זו בעיית מיומנות? האם זו דלקת פרקים?

Are you using the phone? Are you socializing less than you used to?

האם אתם משתמשים בטלפון? האם יש לכם פחות קשרים חברתיים מבעבר?

And looking at that pattern. And what does that decline in social health

וכשמביטים בתבנית. ומה הירידה בבריאות החברתית

mean, as a kind of a vital sign of the future?

אומרת, כסוג של סימן חיוני לעתיד?

And then wow, what a radical idea,

ואז וואו, איזה רעיון רדיקלי,

we -- except in the United States --

אנחנו -- חוץ מבארה"ב --

might be able to use this newfangled technology

נהיה מסוגלים להשתמש בטכנולוגיה החדשה הזו

to actually interact with a nurse or a doctor on the other end of the line.

כדי לתקשר עם אחות או רופא בצד השני של הקו.

Wow, what a great day that will be

וואו, איזה יום נפלא זה יהיה

once we're allowed to actually do those kinds of things.

ברגע שנוכל ממש לעשות את הדברים האלה.

So, these are what I would call behavioral markers.

אז, אלה הם מה שאני קורא סמנים התנהגותיים.

And it's the whole field that we've been trying to work on

וזה כל התחום שניסינו לעבוד עליו

for the last 10 years at Intel.

בעשר השנים האחרונות באינטל.

How do you put simple disruptive technologies,

איך שמים טכנולוגיות משבשות פשוטות,

and the first of five phrases that I'm going to talk about in this talk?

והראשון מחמישה משפטים שאני עומד לדבר עליהם בהרצאה הזו?

Behavioral markers matter.

סמנים התנהגותיים משנים.

How do we change behavior?

איך אנחנו משנים התנהגות?

How do we measure changes in behavior

איך אנחנו מודדים שינוי התנהגותי

in a meaningful way that's going to help us with

בדרך משמעותית שתעזור לנו עם

prevention of disease, early onset of disease,

מניעה של מחלות, התחלה של מחלות,

and tracking the progression of disease over a long period of time?

ומעקב אחר ההתקדמות של מחלות למשך תקופת זמן ארוכה?

Now, why would Intel let me

עכשיו, למה אינטל מרשה לי

spend a lot of time and money, over the last 10 years,

להשקיע הרבה זמן וכסף, ב 10 השנים האחרונות,

trying to understand the needs of seniors

בנסיון להבין את הצורך של קשישים

and start thinking about these kinds of behavioral markers?

ולהתחיל לחשוב על סוג זה של סמנים התנהגותיים?

This is some of the field work that we've done.

זה חלק מעבודת השטח שעשינו.

We have now lived with 1,000 elderly households

עד עכשיו חיינו עם 1,000 בתי אב קשישים

in 20 countries over the last 10 years.

ב 20 מדינות ב10 השנים האחרונות.

We study people in Rochester, New York.

אנחנו חוקרים אנשים ברוצ'סטר, ניו יורק

We go live with them in the winter

אנחנו הולכים לחיות איתם בחורף

because what they do in the winter,

בגלל שמה שהם עושים בחורף,

and their access to healthcare, and how much they socialize,

והגישה שלהם לטיפול רפואי, וכמה חיי חברה יש להם,

is very different than in the summer.

שונה מאוד מהקיץ.

If they have a hip fracture we go with them

עם יש להם שבר בירך אנחנו הולכים איתם

and we study their entire discharge experience.

ואנחנו חוקרים את כל תהליך השחרור שלהם.

If they have a family member who is a key part of their care network,

אם יש להם קרוב משפחה שהוא חלק עיקרי ברשת הטיפול שלהם,

we fly and study them as well.

אנחנו טסים וחוקרים גם אותם.

So, we study the holistic health experience

אז, אנחנו חוקרים את תהליך ההבראה ההוליסטי

of 1,000 seniors over the last 10 years

של 1,000 קשישים במשך 10 השנים האחרונות

in 20 different countries.

ב20 ארצות שונות.

Why is Intel willing to fund that?

למה אינטל מוכנה לממן את זה?

It's because of the second slogan that I want to talk about.

זה בגלל הסלוגן השני שאני רוצה לדבר עליו.

Ten years ago, when I started trying to convince Intel

לפני עשר שנים, כשהתחלתי לנסות ולשכנע את אינטל

to let me go start looking at disruptive technologies

לתת לי לבדוק טכנולוגיות מפריעות

that could help with independent living,

שיוכלו לעזור עם חיים עצמאיים,

this is what I called it: "Y2K + 10."

זה מה שקראתי לו : "Y2K + 10."

You know, back in 2000,

אתם יודעים, אז בשנת 2000,

we were all so obsessed with paying attention

היינו גם כל כך מרוכזים בלשים לב

to the aging of our computers,

להזדקנות של המחשבים שלנו,

and whether or not they were going to survive

ואם נשרוד או לא

the tick of the clock from 1999 to 2000,

את תקתוק השעון מ 1999 ל 2000,

that we missed a moment that only demographers were paying attention to.

שהחמצנו את הרגע שרק דמוגרפים שמו לב אליו.

It was right around New Years.

זה היה בסביבות תחילת השנה.

And that switchover,

וההחלפה ההיא,

when we had the larger number of older people on the planet,

כשהיה לנו את המספר הגבוה יותר של אנשים מבוגרים על הכוכב,

for the first time than younger people.

בפעם הראשונה מאנשים צעירים.

For the first time in human history -- and barring aliens landing

בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית -- וחוץ מנחיתת חיזרים

or some major other pandemic,

או איזו התפרצות של מגפה,

that's the expectation from demographers, going forward.

זו הציפיה מהדמוגרפים, לעתיד.

And 10 years ago it seemed like I had a lot of time

ולפני 10 שנים זה נראה כאילו יש לי הרבה זמן

to convince Intel to work on this. Right?

לשכנע את אינטל לעבוד על זה. נכון?

Y2K + 10 was coming,

Y2K + 10 היה בדרך,

the baby boomers starting to retire.

הביבי בומרס התחילו לפרוש.

Well folks, it's like we know these demographics here.

ובכן חברה, אנחנו מכירים את הדמוגרפיות כאן.

This is a map of the entire world.

זו מפה של כל העולם.

It's like the lights are on,

זה כאילו האורות דולקים,

but nobody's home on this demographic

אבל אף אחד לא בבית בקשר לדמוגרפיה

Y2K + 10 problem. Right?

הבעיתית של Y2K + 10. נכון?

I mean we sort of get it here, but we don't get it here,

כלומר, אנחנו מבינים את זה פה, אבל אנחנו לא תופסים את זה פה,

and we're not doing anything about it.

ואנחנו לא עושים כלום בקשר לזה.

The health reform bill is largely ignoring

הצעת חוק הבריאות מתעלמת בכלליות

the realities of the age wave that's coming,

מהמציאות של גל ההזדקנות שמגיע,

and the implications for what we need to do to change

וההשלכות של מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לשנות

not only how we pay for care,

לא רק איך שאנחנו משלמים עבור טיפול,

but deliver care in some radically different ways.

אלא איך לספק טיפול בצורה שונה באופן רדיקלי.

And in fact, it's upon us.

ולמעשה, זה כבר כאן.

I mean you probably saw these headlines. This is Catherine Casey

אולי ראיתם את הכותרות האלה. זו קתרין קייסי

who is the first boomer to actually get Social Security.

שהיא הבומרית הראשונה שמקבלת קיצבת זקנה.

That actually occurred this year. She took early retirement.

זה קרה למעשה השנה. היא יצאה לפרישה מוקדמת.

She was born one second after midnight in 1946.

היא נולדה שניה אחת אחרי חצות ב 1946.

A retired school teacher,

מורה בגמלאות,

there she is with a Social Security administrator.

הנה היא עם מנהל הביטוח הלאומי.

The first boomer actually, we didn't even wait till 2011, next year.

הבומרית הראשונה למעשה, לא חיכינו אפילו עד 2011, שנה הבאה.

We're already starting to see early retirement occur this year.

כבר התחלנו לראות פרישה מוקדמת השנה.

All right, so it's here. This Y2K + 10 problem is at our door.

בסדר, אז זה פה. בעית ה Y2K + 10 על מפתן דלתנו.

This is 50 tsunamis scheduled on the calendar,

זה 50 צונאמי מתוכננים על לוח השנה,

but somehow we can't sort of marshal our government

אבל איך שהוא אנחנו לא יכולים לשלוט בממשלה שלנו

and innovative forces to sort of get out in front of it

ולחדש כוחות כדי להתכונן לזה

and do something about it. We'll wait until

ולעשות משהו בקשר לזה. אנחנו נחכה עד

it's more of a catastrophe, and react,

שזה יהיה יותר קטסטרופלי ואז נגיב,

as opposed to prepare for it.

במקום להתכונן לזה.

So, one of the reasons it's so

אז, אחת הסיבות שזה כל כך

challenging to prepare for this Y2K problem

מאתגר להתכונן לבעיית Y2K הזו

is, I want to argue, we have what I would call

היא שיש לנו, במילים שלי,

mainframe poisoning.

הרעלת מיינפריים.

Andy Grove, about six or seven years ago,

אנדי גרוב, לפני בערך שש או שבע שנים,

he doesn't even know or remember this, in a Fortune Magazine article

הוא אפילו לא יודע או זוכר את זה, במאמר של מגזין פורצ'ן

he used the phrase "mainframe healthcare,"

הוא השתמש בביטוי "רפואת מיינפריים,"

and I've been extending and expanding this.

והרחבתי והרחבתי את זה.

He saw it written down somewhere. He's like, "Eric that's a really cool concept."

הוא ראה את זה כתוב היכן שהוא. והוא אמר "אריק זה קונספט מגניב."

I was like, "Actually it was your idea. You said it in a Fortune Magazine article.

ואמרתי לו "למעשה זה היה הרעיון שלך. אמרת את זה במאמר במגזין פורצ'ן.

I just extended it."

פשוט הרחבתי את זה."

You know, this is the mainframe.

אתם יודעים, זה המיינפריים.

This mentality of traveling to

המנטליות של הגעה

and timesharing large, expensive healthcare systems

ושיתוף של מערכות בריאות גדולות ויקרות

actually began in 1787.

התחילה למעשה ב 1787.

This is the first general hospital in Vienna.

זה בית החולים הכללי הראשון בוינה.

And actually the second general hospital in Vienna,

ולמעשה בית החולים הכללי השני בוינה,

in about 1850, was where we started to build out

ב 1850 בערך, היה היכן שהתחלנו לבנות

an entire curriculum for teaching med students specialties.

תוכנית שלמה ללימוד התמחויות לסטודנטים לרפואה.

And it's a place in which we started developing

וזה מקום בו התחלנו לפתח

architecture that literally divided the body,

ארכיטקטורה שממש חילקה את הגוף,

and divided care into departments and compartments.

וחילקה את הטיפול למחלקות ותאים.

And it was reflected in our architecture,

וזה השתקף בארכיטקטורה שלנו,

it was reflected in the way that we taught students,

זה השתקף בדרך בה לימדנו סטודנטים,

and this mainframe mentality persists today.

ומנטליות המיינפריים ממשיכה היום.

Now, I'm not anti-hospital.

עכשיו, אני לא נגד בתי חולים.

With my own healthcare problems, I've taken drug therapies,

עם בעיות הבריאות שלי, השתמשתי בתרופות,

I've traveled to this hospital and others, many, many times.

נסעתי לבית החולים הזה ואחרים, הרבה הרבה פעמים.

But we worship the high hospital on a hill. Right?

אבל אנחנו מעריצים את בית החולים הגבוה על הגבעה. נכון?

And this is mainframe healthcare.

וזו רפואת מיינפריים.

And just as 30 years ago

וכמו לפני 30 שנה

we couldn't conceive that we would have the power

לא יכולנו לקלוט שיהיה לנו את הכוח

of a mainframe computer that took up a room this size

של מחשבי מיינפריים שתפסו חדר בגודל כזה

in our purses and on our belts,

בתיקים שלנו ועל החגורות שלנו,

that we're carrying around in our cell phone today,

שאנחנו נושאים איתנו בסלולריים שלנו היום,

and suddenly, computing,

ופתאום מחשוב,

that used to be an expert driven system,

שהיה מערכת מונעת מקצוענים,

it was a personal system that we all owned as part of our daily lives --

הפכה למערכת אישית בבעלות כולנו בחיי היום יום שלנו --

that shift from mainframe to personal computing

המעבר הזה ממחשוב מרכזי למחשוב אישי

is what we have to do for healthcare.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות למערכת הבריאות.

We have to shift from this mainframe mentality of healthcare

אנחנו חייבים לעבור ממנטליות המיינפריים של מערכת הבריאות

to a personal model of healthcare.

למודל אישי של בריאות.

We are obsessed with this way of thinking.

אנחנו מקובעים בדרך המחשבה הזו.

When Intel does surveys all around the world and we say,

כשאינטל עורכת סקרים בכל העולם ואנחנו אומרים,

"Quick response: healthcare."

"תגובה מהירה": מערכת הבריאות."

The first word that comes up is "doctor."

הדבר הראשון שעולה לראש הוא "רופא."

The second that comes up is "hospital." And the third is "illness" or "sickness." Right?

השני שעולה הוא "בית חולים." והשלישי "מחלה" או "חולי." נכון?

We are wired, in our imagination, to think about healthcare

אנחנו מחווטים, בדמיון שלנו, לחשוב על רפואה

and healthcare innovation as something

וחדשנות ברפואה כמשהו

that goes into that place.

שנכנס למקום ההוא.

Our entire health reform discussion right now,

כל הדיבור על רפורמת הבריאות שלנו עכשיו,

health I.T., when we talk with policy makers,

מערכות מידע רפואיות, כשאנחנו מדברים עם קובעי המדיניות,

equals "How are we going to get doctors using

שווה ל"איך אנחנו נגרום לרופאים להשתמש

electronic medical records in the mainframe?"

במסמכים אלקטרוניים בשרתים?"

We're not thinking about

אנחנו לא חושבים על

how do we shift from the mainframe to the home.

איך אנחנו עוברים מהמיינפריים אל הבית.

And the problem with this is

והבעיה עם זה היא

the way we conceive healthcare. Right?

הדרך בה אנחנו תופסים את מערכת הבריאות. בסדר?

This is a very reactive, crisis-driven system.

זו מערכת מאוד תגובתית המונעת ממשברים.

We're doing 15-minute exams with patients.

אנחנו עושים בדיקות של 15 דקות עם חולים.

It's population-based.

זה מבוסס אוכלוסיה.

We collect a bunch of biological information in this artificial setting,

אנחנו אוספים הרבה מידע ביולוגי בסביבה המלאכותית הזו,

and we fix them up, like Humpty-Dumpty all over again,

ואנחנו מתקנים אותם, כמו המפטי דמפטי,

and send them home,

ושולחים אותם הביתה,

and hope -- we might hand them a brochure, maybe an interactive website --

ומקווים -- אולי ניתן להם דפי מידע, אולי אתר אינטראקטיבי --

that they do as asked and don't come back into the mainframe.

כך שיעשו כמו שהתבקשו ולא יחזרו למיינפריים.

And the problem is we can't afford it today, folks.

והבעיה היא שאנחנו לא יכולים לממן את זה היום, חברה.

We can't afford mainframe healthcare today to include the uninsured.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו רפואת מיינפריים היום שתכלול את הלא מבוטחים.

And now we want to do a double-double

ועכשיו אנחנו רוצים לעשות כפול-כפול

of the age wave coming through?

מגל המבוגרים שמגיע?

Business as usual in healthcare is broken and we've got to do something different.

שיטת העסקים כרגיל ברפואה לא עובדת ואנחנו חייבים לעשות משהו שונה.

We've got to focus on the home.

אנחנו צריכים להתמקד בבית.

We've got to focus on a personal healthcare paradigm

אנחנו צריכים להתמקד בפרדיגמת בריאות אישית

that moves care to the home. How do we be more proactive,

שמעבירה את הטיפול לבית. איך נוכל להיות יותר פרואקטיביים,

prevention-driven?

מונעים למניעה?

How do we collect vital signs and other kinds of information 24 by 7?

איך אנחנו אוספים נתונים חיוניים וסוגים אחרים של מידע 24/7?

How do we get a personal baseline about what's going to work for you?

איך אנחנו מוצאים את קו הבסיס של אדם בקשר למה יעבוד עבורו?

How do we collect not just biological data

איך אנחנו אוספים לא רק מידע ביולוגי

but behavioral data, psychological data,

אלא מידע התנהגותי, מידע פסיכולוגי,

relational data, in and on and around the home?

מידע חברתי, בתוך, על ומסביב לבית?

And how do we drive compliance to be a customized care plan

ואיך אנחנו יוצרים הענות לתוכנית טיפול אישית

that uses all this great technology that's around us

שמשתמשת בכל הטכנולוגיה הנפלאה הזו שמסביבנו

to change our behavior?

כדי לשנות את ההתנהגות שלנו?

That's what we need to do for our personal health model.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות למודל הרפואה הפרטי שלנו.

I want to give you a couple of examples. This is Mimi

אני רוצה לתת לכם כמה דוגמאות. זו מימי

from one of our studies --

מאחד המחקרים שלנו --

in her 90s, had to move out of her home

בשנות ה 90 שלה, היתה צריכה לעזוב את ביתה

because her family was worried about falls.

מפני שמשפחתה היתה מודאגת מהנפילות שלה.

Raise your hand if you had a serious fall

הרימו את ידכם אם היתה לכם נפילה רצינית

in your household, or any of your loved ones,

בבית, או מישהו קרוב אליכם,

your parents or so forth. Right?

הורייכם או משהו כזה. בסדר?

Classic. Hip fracture often leads to institutionalization of a senior.

קלאסי. שבר בירך מוביל רבות לאשפוז של מבוגרים.

This is what was happening to Mimi; the family was worried about it,

זה מה שקרה למימי; המשפחה היתה מודאגת מזה,

moved her out of her own home into an assisted living facility.

והעבירה אותה מביתה לדיור מוגן.

She tripped over her oxygen tank.

היא מעדה על מיכל החמצן שלה.

Many people in this generation won't press the button,

הרבה אנשים בדור הזה לא ילחצו על הכפתור,

even if they have an alert call system, because they don't want to bother anybody,

אפילו אם יש להם מערכת קריאות חרום, כי הם לא רוצים להטריד אף אחד,

even though they've been paying 30 dollars a month.

אפילו אם שילמו 30 דולר בחודש.

Boomers will press the button. Trust me.

בומרים ילחצו על הכפתור. תאמינו לי.

They're going to be pressing that button non-stop. Right?

הם ילחצו על הכפתור בלי הפסקה. בסדר?

Mimi broke her pelvis, lay all night, all morning,

מימי שברה את האגן, שכבה כל הלילה, כל הבוקר,

finally somebody came in and found her,

ובסוף מישהו בא ומצא אותה,

sent her to the hospital.

ושלח אותה לבית החולים.

They fixed her back up. She was never going to be able to move back

הם טיפלו בה. היא לא יכלה לחזור

into the assisted living. They put her into the nursing home unit.

לדיור מוגן. הם שמו אותה ביחידה סיעודית.

First night in the nursing home unit where she had been

בלילה הראשון ביחידה הסעודית בה היא היתה

in the same assisted living facility, moved her from one bed to another,

באותו בית דיור מוגן, הזיזו אותה ממיטה למיטה,

kind of threw her, rebroke her pelvis,

זרקו אותה, ושברו לה שוב את האגן,

sent her back to the hospital that she had just come from,

שלחו אותה חזרה לבית החולים ממנו היא בדיוק חזרה,

no one read the chart, put her on Tylenol,

אף אחד לא קרא את התיק שלה, ונתנו לה אקמול,

which she is allergic to, broke out, got bedsores,

שהיא אלרגית אליו, קיבלהפריחה ופצעי לחץ,

basically, had heart problems, and died

בעיקרון, היו לה בעיות לב והיא מתה

from the fall and the complications and the errors that were there.

מהנפילה והסיבוכים והשגיאות שקרו שם.

Now, the most frightening thing about this is

עכשיו, הדבר הכי מפחיד בזה הוא

this is my wife's grandmother.

שזו סבתה של אשתי.

Now, I'm Eric Dishman. I speak English,

עכשיו, אני אריק דישמן. אני דובר אנגלית,

I work for Intel, I make a good salary,

אני עובד באינטל, אני מרוויח טוב,

I'm smart about falls and fall-related injuries --

אני מבין בנפילות ופציעות נלוות --

it's an area of research that I work on.

זה תחום מחקר שאני עובד עליו.

I have access to senators and CEOs.

יש לי גישה לסנאטורים ומנכ"לים.

I can't stop this from happening.

אני לא יכול לעצור את ההתרחשות הזו.

What happens if you don't have money, you don't speak English

מה קורה אם אין לכם כסף, אתם לא דוברי אנגלית

or don't have the kind of access

או שאין לכם גישה

to deal with these kinds of problems that inevitably occur?

להתמודד עם בעיות מהסוג הזה שיקרו ללא ספק?

How do we actually prevent the vast majority of falls

איך אנחנו מונעים את רוב הנפילות

from ever occurring in the first place?

מלקרות מלכתחילה?

Let me give you a quick example of work that we're doing

הרשו לי לתת לכם דוגמה מהירה של העבודה שאנחנו עושים

to try to do exactly that.

כדי לעשות את זה בדיוק.

I've been wearing a little technology that we call Shimmer.

אני חובש סוג של טכנולוגיה קטנה שאנחנו קוראים לה שימר (נצנוץ).

It's a research platform.

זו פלטפורמת מחקר.

It has accelerometry. You can plug in a three-lead ECG.

יש לה מד תאוצה. אפשר לחבר אליו ECG של שלושה חוטים.

There is all kinds of sort of plug-and-play

יש כל מיני מכשירי חבר והפעל

kind of Legos that you can do to capture, in the wild,

כמו לגו שאפשר לחבר כדי למדוד, בחוץ,

in the real world,

בעולם האמיתי,

things like tremor, gait,

דברים כמו רעד, צורת הליכה,

stride length and those kinds of things.

אורך הצעד ודברים דומים.

The problem is, our understanding of falls today,

הבעיה היא, שבמחקר של נפילות היום,

like Mimi, is get a survey in the mail three months after you fell,

כמו אצל מימי, היא לקבל סקר בדואר שלושה חודשים אחרי שנפלתם,

from the State, saying, "What were you doing when you fell?"

מהמדינה, שאומר, "מה עשיתם כשנפלתם?"

That's sort of the state of the art.

זו קדמת הטכנולוגיה.

But with something like Shimmer, or we have something called the Magic Carpet,

אבל עם משהו כמו שימר, או משהו שנקרא שטיח הקסם,

embedded sensors in carpet, or camera-based systems

חיישנים מוטמעים בשטיח, או מערכת מבוססת מצלמה

that we borrowed from sports medicine,

ששאלנו מרפואת הספורט,

we're starting for the first time in those 600 elderly households

אנחנו מתחילים בפעם הראשונה ב600 בתי האב האלה

to collect actual kinematic motion data

לאסוף מידע תנועתי קינמטי

to understand: What are the subtle changes that are occurring

כדי להבין: מה השינויים העדינים שמתרחשים

that can show us that mom has become risk at falls?

שיכולים להראות לנו שאמא עכשיו בסכנה לנפילה?

And most often we can do two interventions,

ולרוב אנחנו יכולים לבצע שתי התערבויות,

fix the meds mix.

לתקן את תמהיל התרופות.

I'm a qualitative researcher, but when I look at these data streams coming in

אני חוקר כמותי, וכשאני מביט בזרמי המידע נכנסים

from these homes, I can look at the data and tell you the day

מהבתים האלה, אני יכול להביט במידע ולהגיד לכם את היום

that some doctor prescribed them something that nobody else

שרופא מסויים רשם להם משהו שאף אחד אחר

knew that they were on, because we see the changes

לא ידע שהם עליו, מפני שאנחנו רואים את השינויים

in their patterns in the household. Right?

בתבניות שלהם בבית. בסדר?

These discoveries of behavioral markers,

הגילויים האלה של סמנים התנהגותיים,

and behavioral changes

ושינויים התנהגותיים

are game changing, and like the discovery of the microscope

משני משחק, וכמו גילוי המיקרוסקופ

because of our collecting data streams that we've actually never done before.

בגלל שאנחנו אוספים זרמי מידע, מה שלא עשינו מעולם בעבר.

This is an example in our TRIL Clinic in Ireland

זו דוגמה במעבדת TRIL שלנו באירלנד

of -- actually what you're seeing is

של -- למעשה מה שאתם רואים הוא

she's looking at data,

שהיא מביטה במידע,

in this picture, from the Magic Carpet.

בתמונה הזו, משטיח הקסם.

So, we have a little carpet that you can look at your amount of postural sway,

אז, יש לנו שטיח קטן שבו אתם יכולים לראות את מידת הנטיה היציבתית,

and look at the changes in your postural sway over many months.

ולראות את השינויים בנטייה היציבתית במשך הרבה חודשים.

Here's what some of this data might look like.

כך נראה חלק מהמידע הזה.

This is actually sensor firings.

אלה למעשה חיישנים שיורים.

These are two different subjects in our study.

אלה שני נושאים שונים במחקר.

It's about a year's worth of data.

זה בערך שנה של מידע.

The color represents different rooms they are in the house.

הצבע מייצג חדרים שונים בהם הם נמצאים בבית.

This person on the left is living in their own home.

האיש הזה משמאל חי בבית שלו.

This person on the right is actually living in an assisted living facility.

האיש מימין חי למעשה בדיור מוגן.

I know this because look at how punctuated meal time is

אני יודע את זה כי אפשר לראות את שעות הארוחות המסודרות

when they are no longer in their particular rooms here. Right?

כשהם כבר לא בחדריהם. נכוןן?

Now, this doesn't mean that much to you.

עכשיו, זה לא אומר לכם הרבה.

But when we look at these cycles of data

אבל כשמביטים במחזורים האלה של המידע

over a longer period of time -- and we're looking at everything from

במשך תקופת זמן ארוכה יותר -- ואנחנו מסתכלים על הכל

motion around different rooms in the house,

החל מתנועות בחדרים שונים בבית,

to sort of micro-motions that Shimmer picks up,

עד למיקרו תנועות שהשימרים קולטים,

about gait and stride length -- these streams of data

על צורת הצעד ואורכו -- זרמי המידע האלה

are starting to tell us things about behavioral patterns

מתחילים להגיד לנו דברים על תבניות התנהגותיות

that we've never understood before.

שמעולם לא הבנו לפני כן.

You can go to ORCATech.org --

אתם יכולים ללכת ל ORCATech.org --

it has nothing to do with whales, it's the Oregon Center for Aging and Technology --

אין לזה שום קשר ללויתנים, זה המרכז להזדקנות וטכנולוגיה של אורגון --

to see more about that.

לקבל יותר פרטים.

The problem is, Intel is still one of the largest

הבעיה היא, אינטל היא עדיין אחד

funders in the world

מהמממנים הגדולים בעולם

of independent living technology research.

של מחקר טכנולוגיות חיים עצמאיים.

I'm not bragging about how much we fund;

אני לא מתרברב על כמה אנחנו מממנים;

it's how little anyone else actually pays attention

אלא מציין כמה מעט תושמת לב מגיעה מאחרים

to aging and funds innovation on aging,

להזדקנות ומימון חדשנות בקשר להזדקנות,

chronic disease management and independent living in the home.

ניהול מחלות כרוניות וחיים עצמאיים בבית.

So, my mantra here, my fourth slogan is:

אז, המנטרה שלי פה, הסלוגן הרביעי שלי הוא:

10,000 households or bust.

10,000 בתים או כלום.

We need to drive

אנחנו צריכים להניע

a national, if not international, Framingham-type heart study

מחקר לב ארצי, אם לא בין לאומי, מסוג פרמינגהם

of independent living technologies,

של טכנולוגיות חיים עצמאיים,

where we have 10,000 elderly connected households

בו יש לנו 10,000 בתי קשישים מחוברים

with broadband, full medical characterization,

עם חיבור פס רחב, ואפיון רפואי מלא,

and a platform by which we can start to experiment

ופלטפורמה איתה נוכל להתחיל לנסות

and turn these from 20-household anecdotal studies

ולהפוך את זה מאנקדוטה של מחקר על 20 בתים

that the universities fund,

שהאוניברסיטאות מממנות,

to large clinical trials that prove out the value of these technologies.

לניסויים קליניים גדולים שמוכיחים את הערך של הטכנולוגיות האלו.

So, 10,000 households or bust.

אז, 10,000 בתים או כלום.

These are just some of the households that we've done in the Intel studies.

אלה רק חלק מהבתים שבדקנו במחקרים של אינטל.

My fifth and final phrase:

המשפט החמישי והאחרון שלי:

I have tried for two years,

ניסיתי במשך שנתיים,

and there were moments when we were quite close,

והיו רגעים בהם היינו די קרובים,

to make this healthcare reform bill be about reform

להפוך את רפורמת הבריאות הזו לרפורמה אמיתית

from something and to something,

להשתנות מדבר אחד לדבר אחר,

from a mainframe model

ממודל המיינפריים

to a personal health model,

למודל בריאות אישי,

or to mean something more than just a debate

או להיות משהו יותר מסתם ויכוח

about the public option and how we're going to finance.

על האופציות של הציבור ועל דרכי המימון.

It doesn't matter how we finance healthcare.

זה לא משנה איך אנחנו מממנים את מערכת הבריאות.

We're going to figure something out

אנחנו נסתדר בסוף

for the next 10 years, and try it.

לעשר השנים הבאות, וננסה את זה.

No matter who pays for it,

לא משנה מי משלם על זה,

we better start doing care in a fundamentally different way

כדאי שנתחיל לספק טיפול בדרך שונה באופן בסיסי

and treating the home and the patient

ולטפל בבית ובחולה

and the family member and the caregivers

ובחבר המשפחה ובמטפלים

as part of these coordinated care teams

כחלק מצוותי טיפול מתואמים

and using disruptive technologies that are already here

ושימוש בטכנולוגיות משבשות שכבר נמצאות פה

to do care in some pretty fundamental different ways.

כדי לתת טיפול בדרכים שונות באופן בסיסי.

The president needs to stand up and say,

הנשיא צריך לקום ולהגיד,

at the end of a healthcare reform debate,

בסוף הדיון בנושא רפורמת הבריאות,

"Our goal as a country is to move 50 percent of care

"המשימה שלנו כמדינה היא להעביר 50 אחוז מהטיפול

out of institutions, clinics, hospitals and nursing homes,

החוצה ממוסדות, קליניקות, בתי חולים ובתי אבות,

to the home, in 10 years."

לבית, תוך 10 שנים."

It's achievable. We should do it economically,

זה בר השגה. אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה כלכלית,

we should do it morally,

אנחנו צריכים לעשות את זה מסיבות מוסריות,

and we should do it for quality of life.

ואנחנו צריכים לעשות את זה למען איכות חיים.

But there is no goal within this health reform.

אבל אין שום מטרה ברפורמת הבריאות הזו.

It's just a mess today.

זה פשוט בלגן היום.

So, you know, that's my last message to you.

אז, אתם יודעים, זה המסר האחרון שלי לכם.

How do we set a going-to-the-moon goal

איך אנחנו מציבים מטרה כמו להגיע לירח

of dealing with the Y2K +10 problem that's coming?

לטיפול בבעית ה Y2K +10 שמגיעה?

It's not that innovation and technology is going to be the

זה לא שהחדשנות והטכנולוגיה עומדים להיות

magic pill that cures all, but it's going to be part of the solution.

גלולת פלא שמרפאה הכל, אבל זה יהיה חלק מהפתרון.

And if we don't create a personal health movement,

ואם לא ניצור תנועת רפואה אישית,

something that we're all aiming towards in reform,

משהו שכולנו מכוונים אליו ברפורמה,

then we're going to move nowhere.

אז לא נגיע לשום מקום.

So, I hope you'll turn this conference into that kind of movement forward.

אז, אני מקווה שתהפכו את הועידה הזו לסוג כזה של תנועה קדימה.

Thanks very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)