Greg Lynn: How calculus is changing architecture

מתרגם: Yifat Adler מבקר: Ido Dekkers

What I thought I would talk about today

היום אני אדבר

is the transition from one mode

על השינויים שחלו באופן

of thinking about nature

ההתבוננות בטבע

to another that's tracked by architecture.

בתחום הארכיטקטורה.

What's interesting about architects is,

הארכיטקטים

we always have tried to justify beauty

תמיד חיפשו את היופי

by looking to nature,

בטבע,

and arguably, beautiful architecture

וארכיטקטורה שנחשבה יפה

has always been looking at a model of nature.

תמיד התבססה על הטבע כמודל.

So, for roughly 300 years,

וכך, במשך כ-300 שנים,

the hot debate in architecture

הויכוח הלוהט בשדה הארכיטקטורה

was whether the number five

נגע לשאלה איזה מספר,

or the number seven

חמש או שבע,

was a better proportion to think about architecture,

הוא הפרופרוציה העדיפה בארכיטקטורה,

because the nose was one-fifth of your head,

מכיוון שהאף הוא חמישית של הראש,

or because your head was one-seventh of your body.

והראש הוא שביעית של הגוף.

And the reason that that was the model

הסיבה לכך שהמודלים האלו נבחרו

of beauty and of nature

כמודלים ליופי ולטבע

was because the decimal point had not been invented yet --

היא שעדיין לא המציאו את הנקודה העשרונית.

it wasn't the 16th century --

בתקופה של טרום המאה ה-16

and everybody had to dimension a building

כולם נאלצו לקבוע מימדים של בניינים

in terms of fractions,

בעזרת שברים,

so a room would be dimensioned

וכך חדר היה יכול להיות,

as one-fourth of a facade;

לדוגמא, רבע מחזית הבניין;

the structural dais of that might be dimensioned as 10 units,

המבנה שלו היה יכול להיות בגודל של 10 יחידות,

and you would get down to the small elements

והרכיבים הקטנים היו מתקבלים

by fractional subdivision:

ע"י חלוקה מעודנת יותר ויותר

finer and finer and finer.

לשברים.

In the 15th century, the decimal point was invented;

במאה ה-15, המציאו את הנקודה העשרונית,

architects stopped using fractions,

והארכיטקטים הפסיקו להשתמש בשברים

and they had a new model of nature.

ויצרו מודל חדש של הטבע.

So, what's going on today

וכך כיום

is that there's a model of natural form

קיים מודל של צורות טבעיות

which is calculus-based

המבוסס על חדו"א

and which is using digital tools,

ועושה שימוש בציוד דיגיטלי.

and that has a lot of implications

יש לכך השלכות רבות

to the way we think about beauty and form,

על דרך המחשבה שלנו על יופי ועל צורה,

and it has a lot of implications in the way we think about nature.

ועל דרך המחשבה שלנו על הטבע.

The best example of this would probably be the Gothic,

הבניה הגותית היא דוגמא מצוינת לכך.

and the Gothic was invented after the invention of calculus,

הבניה הגותית הומצאה לאחר המצאת החדו"א.

although the Gothic architects

ולמרות שארכיטקטים גותיים

weren't really using calculus to define their forms.

לא עשו שימוש בחדו"א להגדרת הצורות בהן עשו שימוש,

But what was important is,

התקופה הגותית היתה

the Gothic moment in architecture was the first time

התקופה הראשונה

that force and motion was thought of in terms of form.

בה חשבו על כוחות ותנועה במונחים של צורה.

So, examples like Christopher Wren's King's Cross:

ראו לדוגמא את קינגס קרוס של כריסטופר רן:

you can see that the structural forces of the vaulting

הכוחות המבניים של הקמרונים

get articulated as lines, so you're really actually seeing

מודגשים כקווים, וכך ניתן לראות

the expression of structural force and form.

את ביטויים של הכוח המבני והצורה.

Much later, Robert Maillart's bridges,

בתקופה מאוחרת יותר, רוברט מייאר

which optimize structural form

בנה גשרים בעלי צורה מבנית אופטימלית

with a calculus curvature almost like a parabola.

תוך שימוש בעקמומיות מתחום החדו"א הדומה מאוד לפרבולה.

The Hanging Chain models of Antonio Gaudi,

דגמי קווי השרשרות של אנטוניו גאודי,

the Catalan architect.

הארכיטקט הקטאלני.

The end of the 19th century, beginning of the 20th century,

בסוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20,

and how that Hanging Chain model

הדגמים של קווי השרשרת

translates into archways

הופכים למעברים מקומרים

and vaulting.

ולגגות מקומרים.

So, in all of these examples,

בכל הדוגמאות האלו,

structure is the determining force.

המבנה הוא הכוח הקובע.

Frei Otto was starting to use foam bubble diagrams

פריי אוטו החל להשתמש בתרשימים ובמודלים

and foam bubble models to generate his Mannheim Concert Hall.

של בועות סבון כדי לבנות את אולם הקונצרטים של מנהיים.

Interestingly, in the last 10 years

בעשר השנים האחרונות,

Norman Foster used a similar heat thermal transfer model

נורמן פוסטר עשה שימוש מעניין במודל דומה של העברה תרמית

to generate the roof of the National Gallery,

כדי לבנות את הגג של הגלריה הלאומית,

with the structural engineer Chris Williams.

בשיתוף עם מהנדס הבניין כריס ויליאמס.

In all these examples,

בכל הדוגמאות האלו,

there's one ideal form,

ישנה צורה אידיאלית אחת,

because these are thought in terms of structure.

מכיוון שהחשיבה היא במונחים של מבנה.

And as an architect, I've always found these kinds of systems

כארכיטקט, תמיד חשבתי שמערכות כאלה

very limiting, because I'm not interested in ideal forms

הן מוגבלות מכיוון שאני לא מתעניין בצורות אידיאליות

and I'm not interested in optimizing to some perfect moment.

ובאופטימיזציה כדי להגיע לרגע מושלם כלשהו.

So, what I thought I would bring up is

ברצוני להציג בפניכם

another component that needs to be thought of,

רכיב נוסף שיש להתחשב בו

whenever you think about nature,

כאשר חושבים על הטבע,

and that's basically the invention of

והוא המצאתה של

generic form in genetic evolution.

הצורה הגנרית באבולוציה גנרית.

My hero is actually not Darwin;

הגיבור שלי אינו דרווין;

it's a guy named William Bateson,

אלא בחור שם ויליאם בטסון,

father of Greg Bateson, who was here for a long time in Monterey.

אביו של גרג בטסון, ששהה כאן במונטריי במשך שנים רבות.

And he was what you'd call a teratologist:

הוא עסק בטרטולוגיה:

he looked at all of the monstrosities and mutations

כדי למצוא כללים וחוקים הוא בחן מקרים מעוותים ומוטציות

to find rules and laws, rather than looking at the norms.

במקום לבחון את המקרים הנורמליים.

So, instead of trying to find the ideal type

וכך, במקום למצוא את הסוג האידיאלי,

or the ideal average,

או את הממוצע האידיאלי,

he'd always look for the exception. So, in this example,

הוא תמיד חיפש את יוצא הדופן. וכך, בדוגמא הזאת,

which is an example of what's called Bateson's Rule,

שהיא דוגמא של כלל בטסון,

he has two kinds of mutations of a human thumb.

הוא בחן שתי מוטציות של אגודל אנושי.

When I first saw this image, 10 years ago,

כשראיתי תמונה זו לראשונה, לפני 10 שנים,

I actually found it very strange and beautiful at the same time.

היא נראתה לי מוזרה מאוד ויפהפיה מאוד גם יחד.

Beautiful, because it has symmetry.

היא יפהפיה מכיוון שהיא סימטרית.

So, what he found is that in all cases of thumb mutations,

בטסון גילה שבכל המקרים של מוטציות באגודל,

instead of having a thumb,

במקום אגודל

you would either get another opposable thumb,

ישנו אגודל נגדי נוסף

or you would get four fingers.

או ארבע אצבעות.

So, the mutations reverted to symmetry.

וכך המוטציות יצרו סימטריה.

And Bateson invented

בטסון המציא

the concept of symmetry breaking,

את מושג שבירת הסימטריה,

which is that

האומר

wherever you lose information in a system,

שאם המערכת מאבדת נתונים

you revert back to symmetry.

היא נסוגה לסימטריה.

So, symmetry wasn't the sign of order and organization --

וכך, סימטריה אינה סימן לארגון וסדר

which is what I was always understanding, and as is an architect --

-- כמו שתמיד הבנתי כארכיטקט --

symmetry was the absence of information.

סימטריה היא מחסור בנתונים.

So, whenever you lost information, you'd move to symmetry;

וכך, כשמאבדים נתונים - עוברים לסימטריה;

whenever you added information to a system, you would break symmetry.

כשמוסיפים נתונים למערכת, שוברים את הסימטריה.

So, this whole idea of natural form shifted at that moment

וכך הרעיון של צורות טבעיות השתנה

from looking for ideal shapes

מחיפוש צורות אידיאליות

to looking for a combination of

לחיפוש צירופים של

information and generic form.

נתונים וצורות גנריות.

You know, literally after seeing that image,

לאחר שראינו את התמונה הזו,

and finding out what Bateson was working with,

וגילינו במה בטסון עסק,

we started to use these rules for symmetry breaking and branching

התחלנו ליישם את כללי שבירת הסימטריה והענפים

to start to think about architectural form.

על צורות ארכיטקטוניות.

To just talk for a minute about the

אדבר כעת

digital mediums that we're using now

על האמצעים הדיגיטליים בהם אנחנו משתמשים

and how they integrate calculus:

וכיצד הם משלבים חדו"א:

the fact that they're calculus-based

משמעות שילוב החדו"א היא

means that we don't have to think about dimension

שאנחנו לא צריכים לחשוב על מימדים

in terms of ideal units

במונחים של יחידות אידיאליות

or discreet elements.

או רכיבים בדידים.

So, in architecture we deal with

בארכיטקטורה אנחנו עוסקים

big assemblies of components,

באספים גדולים של רכיבים.

so there might be up to, say,

בחדר הזה בו אתם יושבים

50,000 pieces of material

ישנם סדר גודל של

in this room you're sitting in right now

50,000 רכיבים

that all need to get organized.

שיש לשלב ביחד.

Now, typically you'd think that they would all be the same:

נוטים לחשוב שעל כל הרכיבים להיות זהים:

like, the chairs you're sitting in would all be the same dimension.

כל הכסאות באותו גודל, לדוגמא.

You know, I haven't verified this, but it's the norm

לא בדקתי זאת כאן, אבל הנורמה היא

that every chair would be a slightly different dimension,

שכל כסא יהיה במימדים קצת שונים,

because you'd want to space them all out for everybody's sight lines.

כדי שנוכל לרווח אותם כך שיהיה שדה ראיה מכל אחד מהם.

The elements that make up the ceiling grid and the lighting,

הרכיבים של רשת התקרה והתאורה

they're all losing their modular quality,

מפסיקים להיות מודולריים

and moving more and more to these infinitesimal dimensions.

ועוברים יותר ויותר למימדים של סדרות אינפיניטיסימליות,

That's because we're all using calculus tools

מפני שציוד הייצור והעיצוב שלהם

for manufacturing and for design.

עושה שימוש בחדו"א.

Calculus is also a mathematics of curves.

חדו"א הוא גם המתמטיקה של העקומות.

So, even a straight line, defined with calculus, is a curve.

בחדו"א - גם קו ישר מוגדר כעקומה -

It's just a curve without inflection.

עקומה ללא עיקומים ופיתולים.

So, a new vocabulary of form

וכך נכנס אוצר מילים חדש של צורות

is now pervading all design fields:

אל כל תחומי העיצוב:

whether it's automobiles, architecture, products, etc.,

מכוניות, ארכיטקטורה, מוצרים וכו'.

it's really being affected by this digital medium of curvature.

הוא מושפע מהאמצעים הדיגיטליים של העקמומיות.

The intricacies of scale that come out of that --

מורכבות קנה המידה שנובע מכך --

you know, in the example of the nose to the face,

בדוגמא של האף לעומת הפנים

there's a fractional part-to-whole idea.

קיים שבר המבטא את היחס בין החלק לשלם.

With calculus, the whole idea

בעזרת חדו"א - רעיון תת החלוקה

of subdivision is more complex,

מורכב יותר,

because the whole and the parts are one continuous series.

מכיוון שהשלם והחלקים הם סדרה רציפה אחת.

It's too early in the morning for a lecture on calculus,

השעה מוקדמת מדי להרצאה על חדו"א,

so I brought some images to just describe how that works.

ולכן הבאתי כמה תמונות המתארות את החדו"א בפעולה.

This is a Korean church that we did in Queens.

זוהי כנסיה קוריאנית שבנינו בקווינס.

And in this example, you can see

בדוגמא זו אתם יכולים לראות

that the components of this stair are repetitive,

שהרכיבים של המדרגה חוזרים על עצמם,

but they're repetitive without being modular.

אבל הם חוזרים על עצמם בלי להיות מודולריים.

Each one of the elements in this structure

לכל אחד מהרכיבים במבנה

is a unique distance and dimension,

גודל ומרחק יחודי משלו,

and all of the connections are unique angles.

ולכל חיבור זווית יחודית.

Now, the only way we could design that,

הדרך היחידה לתכנן מבנה כזה

or possibly construct it,

ולבנות מבנה כזה

is by using a calculus-based definition

היא באמצעות הגדרה של הצורה

of the form.

המבוססת על חדו"א.

It also is much more dynamic,

דרך זו היא גם הרבה יותר דינמית.

so that you can see that the same form opens and closes

תוכלו לראות שאותה צורה נפתחת ונסגרת

in a very dynamic way as you move across it,

בדרך דינמית מאוד כשנעים לאורך המבנה,

because it has this quality of vector in motion

מכיוון שבנויות בתוכה תכונות

built into it.

של וקטור בתנועה.

So the same space that appears to be a kind of closed volume,

וכך, אותו חלל שנראה כחלל סגור,

when seen from the other side becomes a kind of open vista.

הופך לנוף פתוח כשמתבוננים בו מצידו השני.

And you also get a sense of

מתקבלת גם תחושה

visual movement in the space,

של תנועה ויזואלית במרחב,

because every one of the elements is changing in a pattern,

מכיוון שלכל רכיב דפוס שונה,

so that pattern leads your eye towards the altar.

ודפוסים אלה מובילים את העין אל מזבח הכנסייה.

I think that's one of the main changes,

אני חושב ששינוי מרכזי

also, in architecture:

נוסף בארכיטקטורה הוא

that we're starting to look now not for some ideal form,

שהפסקנו לחפש צורות אידיאליות,

like a Latin cross for a church,

כמו צלב לטיני עבור כנסיות,

but actually all the traits of a church:

ועברנו להסתכל על כל מאפייני הכנסיה:

so, light that comes from behind from an invisible source,

אור שמגיע מאחור ממקור בלתי נראה,

directionality that focuses you towards an altar.

כיווניות שממקדת לכיוון המזבח.

It turns out it's not rocket science

מתברר שאין צורך במדע טילים

to design a sacred space.

כדי לתכנן מקום קדוש.

You just need to incorporate a certain number of traits

מספיק לכלול מספר מצומצם של מאפיינים

in a very kind of genetic way.

בצורה מאוד גנטית.

So, these are the different perspectives of that interior,

אלה הן נקודות מבט שונות על החלל הפנימי הזה

which has a very complex

המכיל שילוב מורכב מאוד של כיוונים שונים

set of orientations all in a simple form.

שכל אחד מהם הוא צורה פשוטה.

In terms of construction and manufacturing,

במונחים של בניה וייצור,

this is a kilometer-long housing block

זהו בלוק מגורים באורך קילומטר

that was built in the '70s in Amsterdam.

שנבנה בשנות ה-70 באמסטרדם.

And here we've broken the 500 apartments

כאן חילקנו את 500 הדירות

up into small neighborhoods,

לשכונות קטנות

and differentiated those neighborhoods.

השונות זו מזו.

I won't go into too much description of any of these projects,

לא אכנס לפירוט של הפרוייקטים האלה,

but what you can see is that

אבל תוכלו לראות

the escalators and elevators

שהדרגנועים והמעליות

that circulate people along the face of the building

המשנעים אנשים על חזית הבנין

are all held up by

מוחזקים על ידי

122 structural trusses.

122 מסבכים מבניים.

Because we're using escalators

ומכיוון שאנו עושים שימוש בדרגנועים

to move people,

לשינוע אנשים,

all of these trusses are picking up diagonal loads.

המסבכים האלו נושאים מטענים אלכסוניים.

So, every one of them is a little bit different-shaped

וכך, הצורה של כל אחד מהם משתנה קצת

as you move down the length of the building.

ככל שיורדים לאורך הבניין.

So, working with

בשיתוף פעולה עם

Bentley and MicroStation,

בנטלי ומיקרוסטיישן,

we've written a custom piece of software

כתבנו תוכנה מותאמת אישית

that networks all of the components together

שמחברת בין כל הרכיבים

into these chunks of information,

ויוצרת את פיסות הנתונים האלו,

so that if we change any element

כך שאם אנחנו משנים רכיב כלשהו

along the length of the building,

לאורך הבניין,

not only does that change distribute

השינוי מופץ

through each one of the trusses,

לכל אחד מהמסבכים,

but each one of the trusses then distributes that information

וכל מסבך מפיץ את הנתון החדש

down the length of the entire facade of the building.

לכל אורך חזית הבניין.

So it's a single calculation

יש צורך בחישוב אחד

for every single component of the building

עבור כל רכיב של הבניין

that we're adding onto.

שאנחנו מוסיפים.

So, it's tens of millions of calculations

וכך דרושים עשרות מיליוני חישובים

just to design one connection between a piece of structural steel

רק כדי לתכנן חיבור בין כל פרופיל פלדה

and another piece of structural steel.

לפרופיל פלדה אחר.

But what it gives us is a harmonic

בדרך זאת אנחנו מקבלים

and synthesized

יחס הרמוני וסינתזה

relationship of all these components, one to another.

בין כל הרכיבים.

This idea has, kind of, brought me into doing

הרעיון הזה הביא אותי

some product design,

לעסוק גם בתחום עיצוב המוצר.

and it's because design firms

ישנן חברות עיצוב

that have connections to architects,

העובדות עם ארכיטקטים.

like, I'm working with Vitra, which is a furniture company,

אני, למשל, עובד עם ויטרה - חברת רהיטים,

and Alessi, which is a houseware company.

ועם אלסי - חברה העוסקת במוצרים לבית.

They saw this actually solving a problem:

השיטה הזאת מקנה להן

this ability to differentiate components

יכולת ליצור רכיבים השונים זה מזה

but keep them synthetic.

תוך שמירה על סינתזה ביניהם.

So, not to pick on BMW,

אין לי כוונה להמליץ על BMW,

or to celebrate them,

או לפרסם את החברה,

but take BMW as an example.

אך ניקח את BMW כדוגמא.

They have to, in 2005,

בשנת 2005

have a distinct identity

הם היו זקוקים לזהות יחודית

for all their models of cars.

משותפת לכל דגמי המכוניות שלהם.

So, the 300 series, or whatever their newest car is,

וכך סדרת ה-300, או מה שלא תהייה המכונית החדשה ביותר,

the 100 series that's coming out,

סדרת ה-100 שעומדת לצאת,

has to look like the 700 series,

צריכות להראות כמו סדרת ה-700,

at the other end of their product line,

בקצה השני של מבחר המוצרים שלהם,,

so they need a distinct, coherent identity,

אז הם זקוקים לזהות יחודית וברורה

which is BMW.

המייצגת את BMW,

At the same time, there's a person paying 30,000 dollars

ובו בזמן, אנשים משלמים 30 אלף דולר

for a 300-series car,

עבור מכונית מסדרה 300,

and a person paying 70,000 dollars

ואנשים משלמים 70 אלף דולר

for a 700 series,

עבור מכונית מסדרת ה-700,

and that person paying more than double

והאדם שמשלם יותר מכפליים

doesn't want their car to look too much like

לא רוצה שהמכונית שלו תהיה דומה מדי

the bottom-of-the-market car.

למכונית הנמצאת בתחתית הסולם.

So they have to also discriminate between these products.

ולכן עליהם גם ליצור הבדלים בין המוצרים.

So, as manufacturing

וכך, ככל שתהליכי הייצור

starts to allow more

מתחילים לפתוח בפנינו

design options,

יותר אפשרויות לעיצוב,

this problem gets exacerbated,

בעיית השלם והחלקים

of the whole and the parts.

הולכת ומחריפה.

Now, as an architect, part-to-whole relationships

כארכיטקט, היחסים בין החלק לשלם

is all I think about,

הם תחום העיסוק העיקרי שלי.

but in terms of product design

אבל תחום זה הופך ונעשה חשוב יותר גם

it's becoming more and more of an issue for companies.

עבור חברות העוסקות בתחום עיצוב המוצר.

So, the first kind of test product we did

המוצר הנסיוני הראשון שלנו

was with Alessi,

בוצע עבור אלסי -

which was for a coffee and tea set.

מערכת לקפה ולתה.

It's an incredibly expensive coffee and tea set;

זאת תוכננה להיות מערכת יקרה להפליא,

we knew that at the beginning. So, I actually went to some people I knew

ולכן יכולתי לפנות לאנשים שהכרתי

down south in San Diego,

בסן דיאגו

and we used an exploded

ולהשתמש בשיטות לעיצוב

titanium forming method

טיטאניום ע"י פיצוץ

that's used in the aerospace industry.

הנמצאות בשימוש של תעשיית החלל.

Basically what we can do,

אנחנו יוצרים

is just cut a graphite mold,

תבנית מגרפיט,

put it in an oven, heat it to 1,000 degrees,

מחממים אותה בתנור לטמפרטורה של אלף מעלות,

gently inflate titanium that's soft,

מנפחים בעדינות טיטניום רך

and then explode it at the last minute into this form.

וברגע האחרון מפוצצים אותו לצורת התבנית הזו.

But what's great about it is,

הרעיון של השיטה הוא

the forms are only a few hundred dollars.

שהתבניות עולות רק כמה מאות דולרים.

The titanium's several thousand dollars, but the forms are very cheap.

הטיטניום שווה כמה אלפי דולרים, אבל התבניות זולות מאוד.

So, we designed a system here

תכננו מערכת של 8 עקומות

of eight curves that could be swapped,

הניתנות להחלפה,

very similar to that housing project I showed you,

בדומה לפרויקט הבניה שדיברתי עליו.

and we could recombine those together,

ניתן ליצור צירופים שונים שלהן

so that we always had ergonomic shapes

כך שתמיד נקבל צורות ארגונומיות

that always had the same volume

בעלות נפח זהה

and could always be produced in the same way.

ושניתן לייצרן באופן זהה.

That way, each one of these tools we could pay for with

כך ייצורו של כל כלי עולה לנו

a few hundred dollars,

כמה מאות דולרים,

and get incredible variation in the components.

ואנו מקבלים מגוון נרחב ביותר של מוצרים.

And this is one of those examples of the sets.

זוהי דוגמא למערכת כזאת.

So, for me, what was important is that

מה שהיה חשוב עבורי

this coffee set --

במערכת הקפה הזאת ---

which is just a coffee pot, a teapot,

אלו בסך הכל קומקום קפה וקומקום תה

and those are the pots sitting on a tray --

המוצבים על מגש --

that they would have a coherence --

אבל מצד אחד רצינו שהם יהיו מזוהים

so, they would be Greg Lynn Alessi coffee pots --

כמערכות הקפה של גרג לין אלסי,

but that everyone who bought one

ומצד שני - שכל מי שירכוש מערכת

would have a one-of-a-kind object that was unique in some way.

יקבל מערכת יחידה ומיוחדת.

To go back to architecture,

ואם נחזור לארכיטקטורה,

what's organic about architecture as a field,

מה שהופך את הארכיטקטורה לאורגנית כתחום,

unlike product design,

שלא כמו בתחום עיצוב המוצר,

is this whole issue of holism

הם ההוליזם

and of monumentality is really our realm.

והמונומנטים.

Like, we have to design things which are coherent as a single object,

עלינו לעצב דברים המהווים רכיב יחיד,

but also break down into small rooms

אבל גם מתפרקים לרכיבים קטנים יותר;

and have an identity of both the big scale

דברים בעלי זהות גם בקנה מידה הגדול

and the small scale.

וגם בקנה המידה הקטן.

Architects tend to work with signature,

ארכיטקטים נוטים לאמץ חתימה

so that an architect needs a signature

והחתימה הזו צריכה להתאים

and that signature has to work across the scale of houses

לכל קנה מידה - החל מבתים

up to, say, skyscrapers,

ועד לגורדי שחקים.

and that problem of signatures is a thing we're very good at maintaining

השיטה שלנו נותנת מענה לבעיית החתימות

and working with; and intricacy,

ולבעיית המורכבות -

which is the relationship of, say,

היחס בין

the shape of a building, its structure, its windows,

צורת הבניין, המבנה שלו, החלונות שלו, הצבע שלו,

its color, its pattern. These are real architectural problems.

הדפוס שלו. כל אלה הן בעיות בהן הארכיטקטורה עוסקת.

So, my kind of hero for this in the natural world

הדמויות שלי לחיקוי בעולם הטבע

are these tropical frogs.

הן הצפרדעים הטרופיות האלו.

I got interested in them because they're the most

גיליתי בהן עניין מכיוון שהן

extreme example

הדוגמא הקיצונית ביותר

of a surface where

של משטח בו

the texture and the -- let's call it the decoration --

המרקם וה"קישוטים" --

I know the frog doesn't think of it as decoration, but that's how it works --

אני יודע שהצפרדע לא מתייחסת לכך כאל קישוט אבל כך הוא נראה --

are all intricately connected to one another.

קשורים זה לזה בקשרים מורכבים.

So a change in the form

כך ששינוי בצורה

indicates a change in the color pattern.

מעידה על שינוי בדפוס הצבע.

So, the pattern and the form aren't the same thing,

דפוס הצבע והצורה הם דברים שונים,

but they really work together and are fused

אבל פועלים ביחד

in some way.

ומתמזגים באופן מסויים.

So, when doing a center

וכך כשתכננו מרכז

for the national parks in Costa Rica,

עבור הפארקים הלאומיים של קוסטה ריקה,

we tried to use that idea of a gradient color

ניסינו להשתמש ברעיון של צבע מדורג

and a change in texture

ושינוי במרקם

as the structure moves across the surface of the building.

לאורך פני השטח של הבניין.

We also used a continuity of change

השתמשנו גם בשינוי רציף

from a main exhibition hall to a natural history museum,

החל מאולם התצוגה המרכזי ועד למוזיאון להיסטוריה של הטבע,

so it's all one continuous change

כך שנוצר שינוי רציף

in the massing,

בעיצוב הצורות,

but within that massing are very different kinds of spaces and forms.

הכולל בתוכו מגוון רחב של חללים וצורות.

In a housing project in Valencia, Spain, we're doing,

בפרויקט בנייה שלנו בוולנסיה, ספרד,

the different towers of housing fused together

מגדלי המגורים השונים מתמזגים

in shared curves so you get a single mass,

על ידי קימורים משותפים כך שנוצרת מסה אחת,

like a kind of monolith,

בדומה למונוליט.

but it breaks down into individual elements.

אבל כאן מסה זו מתחלקת לרכיבים נפרדים.

And you can see that that change in massing

אתם יכולים לראות ששינויים בעיצוב הצורות

also gives all 48 of the apartments

נותן לכל אחת מ-48 הדירות

a unique shape and size,

צורה וגודל יחודיים,

but always within a, kind of, controlled limit,

אבל קיימת מעטפת

an envelope of change.

מבוקרת של מידת השינוי.

I work with a group of other architects.

אני עובד עם קבוצת ארכיטקטים

We have a company called United Architects.

בחברה בשם יונייטד ארכיטקטס.

We were one of the finalists for the World Trade Center site design.

הגענו לשלב הגמר בפרויקט התכנון של אתר מרכז הסחר העולמי.

And I think this just shows how

לדעתי, הפרויקט מעיד

we were approaching

על הגישה שלנו

the problem of incredibly large-scale construction.

לבניה בקנה מידה ענק.

We wanted to make a kind of Gothic cathedral

רצינו ליצור מעין קתדרלה גותית

around the footprints of the World Trade Center site.

מסביב לאתר מרכז הסחר העולמי.

And to do that, we tried to connect up

לשם כך ניסינו לחבר

the five towers into a single system.

את חמשת המגדלים למערכת אחת.

And we looked at, from the 1950s on,

בחנו עבודות שנוצרו החל משנות ה-1950.

there were numerous examples of other architects

ישנו מספר רב של ארכיטקטים

trying to do the same thing.

שניסו ליצור דבר דומה.

We really approached it at the level

ניגשנו לפרויקט ברמת

of the typology of the building,

הטיפולוגיה של הבניין,

where we could build these five separate towers,

כך שיכולנו לבנות חמישה מגדלים נפרדים

but they would all join at the 60th floor

המחוברים בקומה השישים

and make a kind of single monolithic mass.

ויוצרים מסה מונוליטית אחת.

With United Architects, also,

בנוסף, הגשנו עם יונייטד ארכיטקטס

we made a proposal for the European Central Bank headquarters

הצעה למטה של הבנק המרכזי האירופי

that used the same system,

בה השתמשנו באותה מערכת,

but this time in a much more monolithic mass,

אבל הפעם במסה הרבה יותר מונוליתית,

like a sphere.

הדומה לכדור.

But again, you can see this, kind of,

גם כאן תוכלו לראות

organic fusion

התמזגות אורגנית

of multiple building elements

של רכיבי בניין רבים

to make a thing which is whole, but breaks down into smaller parts,

היוצרים דבר שלם המתחלק לחלקים קטנים יותר

but in an incredibly organic way.

בדרך אורגנית ושלמה.

Finally, I'd like to just show you

ולסיום, ברצוני להציג בפניכם

some of the effects of using digital fabrication.

כמה מההשלכות של השימוש בייצור דיגיטלי.

About six years ago, I bought one of these CNC mills,

לפני כשש שנים קניתי מכונת כירסום נשלטת מחשב

to just replace, kind of,

המאפשרת להימנע מסיכון אצבעות

young people cutting their fingers off all the time building models.

בזמן בניית המודלים.

And I also bought a laser cutter

קניתי גם מכונת חיתוך בלייזר

and started to fabricate within my own shop,

והתחלתי לייצר בעצמי

kind of, large-scale building elements and models,

רכיבי בניין ומודלים בקנה מידה גדול.

where we could go directly to the tooling.

וכך היתה לי גישה למכשירים עצמם.

What I found out is that the tooling,

גיליתי שאם מתערבים

if you intervened in the software,

בתוכנה, המכשירים יכולים

actually produced decorative effects.

ליצור את הקישוטים.

So, for these interiors, like this shop in Stockholm, Sweden,

וכך, עבור הקירות הפנימיים, כמו לדוגמא בחנות הזאת בשטוקלהולם, שוודיה,

or this installation wall in the Netherlands

או בקיר הזה במכון לארכיטקטורה

at the Netherlands Architecture Institute,

של הולנד,

we could use the texture that the tool would leave

יכולנו לעשות שימוש במרקם שהכלים יצרו

to produce a lot of the spatial effects,

כדי ליצור אפקטים מרחביים,

and we could integrate the texture of the wall

ויכולנו לשלב את המרקם של הקיר

with the form of the wall with the material.

עם הצורה של הקיר ועם החומר עצמו.

So, in vacuum-formed plastic, in fiberglass,

עשינו זאת בפלסטיק שנוצר בתנאי ואקום, בפיברגלאס,

and then even at the level of structural steel,

ואפילו ברמה של פרופילי פלדה,

which you think of as being linear and modular.

שבד"כ מתייחסים אליהם כאל לינארים ומודולריים.

The steel industry is so far

תעשיית הפלדה הרבה יותר מתקדמת

ahead of the design industry

מתעשיית העיצוב,

that if you take advantage of it

ואם ננצל זאת

you can even start to think of beams and columns

ונחשוב על קורות ועמודים

all rolled together into a single system

משולבים במערכת אחת

which is highly efficient,

נייעל מאוד את העבודה,

but also produces decorative effects

ובנוסף נקבל אפקטים קישוטיים

and formal effects

וצורתיים יפהפיים

that are very beautiful and organic.

המהווים חלק אורגני מהמוצר עצמו.

Thanks very much.

תודה רבה.