Saul Griffith: Hardware solutions to everyday problems

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

So anyway, who am I?

טוב. אז מי אני?

I usually say to people, when they say, "What do you do?"

כששואלים אותי, "במה אתה עוסק?"

I say, "I do hardware,"

אני בד"כ עונה: "אני מייצר חומרה."

כי זה מסכם בצורה נוחה את כל מה שאני עושה.

because it sort of conveniently encompasses everything I do.

And I recently said that to a venture capitalist casually at some

לאחרונה עניתי כך כלאחר-יד למשקיע הון-סיכון אחד

Valley event, to which he replied, "How quaint."

באירוע ב"עמק", והוא ענה: "כמה מקסים."

(Laughter)

[צחוק]

And I sort of really was dumbstruck.

והמלים ממש נעתקו מפי.

And I really should have said something smart.

חבל שלא אמרתי משהו מחוכם.

And now I've had a little bit of time to think about it,

ואחרי שחשבתי על זה קצת,

הייתי צריך לומר, "תראה,

I would have said, "Well, you know,

if we look at the next 100 years

אם תסתכל על מאה השנים הבאות,

ובימים האחרונים ראינו את כל הבעיות שיש,

and we've seen all these problems in the last few days,

most of the big issues -- clean water, clean energy --

רוב הנושאים החשובים: מים נקיים, אנרגיה נקיה--

and they're interchangeable in some respects --

ויש ביניהם יחסי-גומלין מסוימים--

and cleaner, more functional materials --

וחומרים נקיים ופרקטיים יותר--

they all look to me to be hardware problems.

בעיני כל אלה בעיות חומרה.

זה לא אומר שעלינו להתעלם מהתוכנה,

This doesn't mean we should ignore software,

or information, or computation."

או מן המידע, או מן המיחשוב.

And that's in fact probably what I'm going to try and tell you about.

ועל זה בעצם אנסה לספר לכם היום.

So, this talk is going to be about how do we make things

הרצאה זו תעסוק בשאלה איך אנו מייצרים דברים

and what are the new ways that we're going to make things in the future.

ובאילו דרכים חדשות נייצר דברים בעתיד.

Now, TED sends you a lot of spam if you're a speaker

TED שולחת לכל מרצה המון דואל-זבל:

about "do this, do that" and you fill out all these forms,

"תעשה כך, תעשה כך", ואתה ממלא את כל הטפסים האלה

and you don't actually know how they're going to describe you,

ובעצם אין לך מושג איך יתארו אותך,

and it flashed across my desk that they were going to introduce me as a futurist.

וראיתי בחטף שיציגו אותי בתור עתידן.

And I've always been nervous about the term "futurist,"

והביטוי "עתידן" תמיד הטריד אותי,

because you seem doomed to failure because you can't really predict it.

כי ברור שתיכשל: אינך יכול לחזות את העתיד.

And I was laughing about this with the very smart colleagues I have,

התבדחתי על זה עם כמה חברים חכמים מאד,

and said, "You know, well, if I have to talk about the future, what is it?"

ואמרתי, "אם עלי להרצות על העתיד, אז מהו?"

And George Homsey, a great guy, said, "Oh, the future is amazing.

וג'ורג' הומסי, בחור נהדר, אמר: "העתיד נפלא.

It is so much stranger than you think.

"הוא מוזר בהרבה ממה שאתה חושב.

We're going to reprogram the bacteria in your gut,

"אנו נהנדס מחדש את החיידקים במעיים שלך,

and we're going to make your poo smell like peppermint."

"ונעשה שלקקי שלך יהיה ריח מנטה."

(Laughter)

[צחוק]

So, you may think that's sort of really crazy,

אולי אתם חושבים שזה מטורף,

but there are some pretty amazing things that are happening

אך קורים כמה דברים מדהימים שמאפשרים את זה.

that make this possible.

So, this isn't my work, but it's work of good friends of mine at MIT.

זו לא עבודה שלי, אלא של חברים טובים בטכניון של מסצ'וסטס

This is called the registry of standard biological parts.

זה קרוי "מערכת הרישום של חלקים ביולוגיים תקניים".

This is headed by Drew Endy and Tom Knight

עומדים בראשה דרו אנדי וטום נייט

and a few other very, very bright individuals.

ועוד כמה אנשים מבריקים מאד.

בעיקרון, הם מתייחסים לביולוגיה כאל מערכת ברת-תיכנות.

Basically, what they're doing is looking at biology as a programmable system.

Literally, think of proteins as subroutines

פשוטו כמשמעו: חושבים על חלבונים כעל תת-שגרות

that you can string together to execute a program.

שניתן לשזור ביחד כדי להריץ תכנית.

Now, this is actually becoming such an interesting idea.

וזה הופך כיום לרעיון מאד מעניין.

זהו תרשים של אוטומט סופי. זהו מחשב פשוט מאד.

This is a state diagram. That's an extremely simple computer.

This one is a two-bit counter.

זהו מונה של שתי סיביות.

So that's essentially the computational equivalent of two light switches.

זהו בעצם שווה-הערך הממוחשב של מתגים דו-נורתיים.

בנתה אותו חבורת סטודנטים בציריך

And this is being built by a group of students at Zurich

עבור תחרות עיצוב בביולוגיה.

for a design competition in biology.

And from the results of the same competition last year,

ולפי תוצאות אותה תחרות מהשנה הקודמת,

a University of Texas team of students programmed bacteria

צוות סטודנטים מאונ' טקסס תיכנתו חיידקים

so that they can detect light and switch on and off.

לכך שיוכלו לאתר אור, ולכבות ולהדליק אותו.

So this is interesting in the sense that you can now

זה מעניין מפני שכעת אפשר

do "if-then-for" statements in materials, in structure.

ליצור משפטי "אם-אז" בחומרים, בבנייה.

This is a pretty interesting trend,

זו מגמה מעניינת למדי.

because we used to live in a world where everyone's said glibly,

כי עד כה חיינו בעולם שבו כולם הניחו בטבעיות

"Form follows function," but I think I've sort of grown up in a world

שהצורה נאמנה לתפקוד, אך לדעתי אני גדלתי בעולם--

-- you listened to Neil Gershenfeld yesterday;

--שמעתם אתמול את ניל גרשנפלד,

I was in a lab associated with his -- where it's really a world

הייתי במעבדה שקשורה בעבודתו-- עולם שבו למעשה

where information defines form and function.

המידע מגדיר את הצורה והתפקוד.

I spent six years thinking about that,

חשבתי על כך במשך שש שנים,

but to show you the power of art over science --

וכדי להראות לכם את עליונות האמנות על המדע--

this is actually one of the cartoons I write. These are called "HowToons."

זה אחד הספרים המצויירים שאני כותב, "קומיקס-איך".

I work with a fabulous illustrator called Nick Dragotta.

אני עובד עם מאייר נהדר בשם ניק דרגוטה.

Took me six years at MIT,

נדרשו לי שש שנים בטכניון של מסצ'וסטס,

and about that many pages to describe what I was doing,

וכמות כזו של דפים כדי לתאר את מה שאני עושה,

and it took him one page. And so this is our muse Tucker.

ולו נדרש עמוד אחד. זהו טאקר, המוזה שלנו.

זהו ילד קטן ומעניין-- ואחותו, סלין--

He's an interesting little kid -- and his sister, Celine --

and what he's doing here

מה שהוא עושה כאן

is observing the self-assembly of his Cheerios in his cereal bowl.

הוא בוחן איך ה"צ'יריוס" בקערת הדגנים שלו מתארגנים מעצמם.

And in fact you can program the self-assembly of things,

ניתן לתכנת את הארגון העצמי הזה של דברים,

so he starts chocolate-dipping edges,

אז הוא מתחיל לטבול פיסות שוקולד,

changing the hydrophobicity and the hydrophylicity.

ומשנה את רמות ההידחות וההימשכות למים.

In theory, if you program those sufficiently,

תיאורטית, אם מתכנתים את זה מספיק,

you should be able to do something pretty interesting

אפשר לעשות משהו מעניין למדי

and make a very complex structure.

ולחולל מבנה מורכב ביותר.

כאן, הוא גרם לשכפול עצמי של מבנה תלת-מימדי מורכב.

In this case, he's done self-replication of a complex 3D structure.

And that's what I thought about for a long time,

וזה משהו שחשבתי עליו זמן רב,

because this is how we currently make things.

כי כך אנו יוצרים כיום דברים.

This is a silicon wafer, and essentially

זאת פרוסת סיליקון, שהיא למעשה

that's just a whole bunch of layers of two-dimensional stuff, sort of layered up.

פשוט המון שכבות של חומר דו-מימדי מרובד.

The feature side is -- you know, people will say,

התכונה הבולטת-- אתם יודעים, אומרים שהיום

[unclear] down around about 65 nanometers now.

זה כבר הצטמצם לעובי של 65 ננומטר.

On the right, that's a radiolara.

מימין זאת רדיולארה,

That's a unicellular organism ubiquitous in the oceans.

אורגניזם חד-תאי שנפוץ באוקינוסים.

And that has feature sizes down to about 20 nanometers,

הוא קטן עד כדי 20 ננומטר,

and it's a complex 3D structure.

ויש לו מבנה תלת-מימדי מורכב.

We could do a lot more with computers and things generally

כללית, יכולנו להשיג יותר עם מחשבים וכאלה

if we knew how to build things this way.

אילו ידעתי איך לבנות דברים כך.

The secret to biology is, it builds computation

הסוד בביולוגיה הוא שהיא מכלילה את המיחשוב

into the way it makes things. So this little thing here, polymerase,

באופן בו היא יוצרת דברים. הדבר הקטן הזה, פולימרז,

is essentially a supercomputer designed for replicating DNA.

הוא בעצם מחשב-על שמיועד לשכפול דנ"א.

And the ribosome here is another little computer

והריבוזום הזה כאן, הוא עוד מחשב קטן

that helps in the translation of the proteins.

שעוזר לתרגם את החלבונים.

I thought about this

חשבתי על זה

in the sense that it's great to build in biological materials,

במובן זה שנהדר לבנות בחומרים ביולוגיים,

but can we do similar things?

אך האם ביכולתנו ליצור דברים דומים?

Can we get self-replicating-type behavior?

האם נוכל להגיע לסוג של התנהגות-שכפול-עצמי?

Can we get complex 3D structure automatically assembling

או למבנה תלת-מימדי מורכב שמשתלב מעצמו

in inorganic systems?

במערכות לא-אורגניות?

Because there are some advantages to inorganic systems,

כי יש כמה יתרונות למערכות לא-אורגניות,

like higher speed semiconductors, etc.

כמו מוליכים-למחצה בעלי מהירות-על, וכו'.

So, this is some of my work

אז זה חלק מעבודתי:

on how do you do an autonomously self-replicating system.

כיצד ליצור מערכת עצמאית שמשתכפלת מעצמה.

And this is sort of Babbage's revenge.

ובמידה מסוימת זו נקמתו של בבג'.

These are little mechanical computers.

אלה הם מחשבים מכניים קטנים.

These are five-state state machines.

אלה אוטומטים סופיים של 5 מצבים.

So, that's about three light switches lined up.

יש שורה של כ-3 מתגי תאורה.

In a neutral state, they won't bind at all.

במצב הנייטרלי הם כלל לא ייקשרו.

Now, if I make a string of these, a bit string,

אם אני יוצר מהם מחרוזת של סיבית,

they will be able to replicate.

הם יוכלו להשתכפל.

So we start with white, blue, blue, white.

אנו מתחילים עם לבן, כחול, כחול, לבן.

That encodes; that will now copy. From one comes two,

זה קוד שאומר: "זה עכשיו יעתיק". מאחד יוצאים שניים.

and then from two comes three.

ומשניים יוצאים שלושה.

And so you've got this sort of replicating system.

אז קיבלתם מעין מערכת שכפול.

It was work actually by Lionel Penrose,

זו למעשה עבודתו של ליונל פנרוז,

father of Roger Penrose, the tiles guy.

אביו של רוג'ר פנרוז, זה מריצוף המישור.

He did a lot of this work in the '60s,

הוא עשה הרבה מהעבודה הזו בשנות ה-60,

and so a lot of this logic theory lay fallow

והרבה מהלוגיקה שפיתח ננטשה

as we went down the digital computer revolution, but it's now coming back.

בזמן מהפכת המיחשוב הספרתי, אך כעת היא חוזרת.

So now I'm going to show you the hands-free, autonomous self-replication.

וכעת אראה לכם שכפול-עצמי אוטונומי ללא מגע-אדם.

So we've tracked in the video the input string,

עקבנו בסרטון אחר מחרוזת הקלט,

which was green, green, yellow, yellow, green.

שהיתה ירוק, ירוק, צהוב, צהוב, ירוק.

We set them off on this air hockey table.

שחררנו אותם על שולחן ההוקי-אוויר הזה.

You know, high science uses air hockey tables --

כידוע לכם, במדעים הגבוהים משתמשים בשולחנות הוקי-אוויר--

(Laughter)

[צחוק]

-- and if you watch this thing long enough you get dizzy,

--אם תצפו די זמן בדבר הזה תחטפו סחרחורת,

אך למעשה אתם רואים עותקים של המחרוזת המקורית

but what you're actually seeing is copies of that original string

emerging from the parts bin that you have here.

שיוצאים מארגז החלקים שכאן.

So we've got autonomous replication of bit strings.

אז קיבלנו שכפול אוטונומי של מחרוזות סיבית.

So, why would you want to replicate bit strings?

לשם מה לשכפל מחרוזות סיבית?

Well, it turns out biology has this other very interesting meme,

מתברר שבביולוגיה קיים עוד מם מעניין ביותר,

that you can take a linear string, which is a convenient thing to copy,

לפיו ניתן לקחת מחרוזת קווית, קלה להעתקה,

and you can fold that into an arbitrarily complex 3D structure.

ולקפלה באופן שרירותי למבנה תלת-מימדי מורכב.

So I was trying to, you know, take the engineer's version:

ניסיתי לבצע את גירסת המהנדס:

Can we build a mechanical system in inorganic materials

האם נוכל לבנות מערכת מכנית מחומרים לא-אורגניים

that will do the same thing?

שתעשה את אותו הדבר?

So what I'm showing you here is that we can make a 2D shape --

וכעת אני מראה לכם שביכולתנו ליצור צורה דו-מימדית--

the B -- assemble from a string of components

צורת האות "בי"-- להרכיב ממחרוזת של רכיבים

that follow extremely simple rules.

שמתנהגים לפי חוקים פשוטים ביותר.

And the whole point of going with the extremely simple rules here,

וכל עניין העבודה לפי חוקים פשוטים ביותר

and the incredibly simple state machines in the previous design,

והאוטומטים הסופיים הפשוטים להפליא בתכנון הקודם,

was that you don't need digital logic to do computation.

היה שאין צורך בלוגיקה ספרתית כדי לחולל מיחשוב.

And that way you can scale things much smaller than microchips.

ואפשר כך ליצור דברים קטנים בהרבה ממיקרו-שבבים.

So you can literally use these as the tiny components in the assembly process.

אפשר ממש להשתמש ברכיבים זעירים אלה בתהליך ההרכבה.

So, Neil Gershenfeld showed you this video on Wednesday, I believe,

ניל גרשנפלד הראה לכם את הסרטון הזה ביום ד', לדעתי,

but I'll show you again.

אבל אני אציג אותו שוב.

This is literally the colored sequence of those tiles.

זהו אכן רצף הצבעים של האריחים האלה.

Each different color has a different magnetic polarity,

לכל צבע וצבע קוטביות מגנטית שונה,

and the sequence is uniquely specifying the structure that is coming out.

והרצף מפרט באופן ייחודי את המבנה הנובע.

Now, hopefully, those of you who know anything about graph theory

אני מקווה שאלה מכם שיודעים משהו על תיאוריית הגרפים

can look at that, and that will satisfy you

יביטו בזה, וזה ישכנע אתכם

that that can also do arbitrary 3D structure,

שאלה יכולים גם ליצור מבנה תלת-מימדי שרירותי,

and in fact, you know, I can now take a dog, carve it up

ולמעשה אני יכול לקחת עכשיו כלב, לפרוס אותו

and then reassemble it so it's a linear string

ואז להרכיבו מחדש עד לרמת המחרוזת הקווית

that will fold from a sequence. And now

שתתקפל מתוך רצף. וכעת

I can actually define that three-dimensional object as a sequence of bits.

אני יכול ממש להגדיר עצם תלת-מימדי זה כרצף סיביות.

So, you know, it's a pretty interesting world

כך שזהו עולם מעניין למדי

when you start looking at the world a little bit differently.

ואפשר להתחיל להתבונן בעולם קצת אחרת.

And the universe is now a compiler.

ואילו היקום הוא כעת מהדר.

And so I'm thinking about, you know, what are the programs

וכעת אני שואל מהן התוכנות

for programming the physical universe?

המשמשות בתיכנות היקום הפיזי?

And how do we think about materials and structure,

ואיך אפשר לחשוב על חומרים ומבנה,

sort of as an information and computation problem?

כעת מידע ובעיית מיחשוב?

Not just where you attach a micro-controller to the end point,

שלא רק מחברים בה בקר-זעיר לנקודה הסופית שלו,

but that the structure and the mechanisms are the logic, are the computers.

אלא שהמבנה והמנגנונים הם עצמם הלוגיקה, המחשבים.

Having totally absorbed this philosophy,

שקעתי לגמרי בפילוסופיה הזאת,

I started looking at a lot of problems a little differently.

והתחלתי לבחון המון בעיות בצורה קצת אחרת.

With the universe as a computer,

כשהיקום הוא מחשב,

you can look at this droplet of water

אפשר להתייחס לטיפת המים הזאת

as having performed the computations.

כאילו היא ביצעה את החישובים.

You set a couple of boundary conditions, like gravity,

מציבים מספר תנאי-גבול, כגון כבידה,

the surface tension, density, etc., and then you press "execute,"

מתח-פנים, דחיסות וכו', ולוחצים "בצע",

and magically, the universe produces you a perfect ball lens.

וראה זה פלא, היקום מייצר לכם עדשה כדורית מושלמת.

So, this actually applied to the problem

אז זה בעצם נוגע לבעיה

of -- so there's a half a billion to a billion people in the world

של-- יש בעולם חצי-מיליארד עד מיליארד בני-אדם

don't have access to cheap eyeglasses.

שלא יכולים להשיג משקפיים זולים.

So can you make a machine

האם אפשר לבנות מכונה

that could make any prescription lens very quickly on site?

שתייצר במהירות עדשות מדויקות באתר עצמו?

This is a machine where you literally define a boundary condition.

זו מכונה שמגדירים לה בעצם תנאי-גבול.

If it's circular, you make a spherical lens.

"אם זה מעגלי, תייצרי עדשות כדוריות."

If it's elliptical, you can make an astigmatic lens.

"אם זה סגלגל, תייצרי עדשות אסטיגמטיות."

You then put a membrane on that and you apply pressure --

כעת מניחים על זה קרומית ומפעילים לחץ--

so that's part of the extra program.

זהו חלק מהתכנית הנוספת.

And literally with only those two inputs --

ורק בעזרת שני הקלטים האלה, פשוטו כמשמעו--

so, the shape of your boundary condition and the pressure --

צורת תנאי הגבול שלכם והלחץ--

you can define an infinite number of lenses

ניתן להגדיר אינספור עדשות

that cover the range of human refractive error,

שיקיפו את כל טווח הטעות של שבירת האור בעין האדם,

from minus 12 to plus eight diopters, up to four diopters of cylinder.

ממינוס 12 ועד פלוס 8 דיופטרים, עד 4 דיופטרים לצילינדר.

And then literally, you now pour on a monomer.

ואז אפשר פשוט לצקת מונומר.

You know, I'll do a Julia Childs here.

אעשה קטע של ג'וליה צ'יילדס:

This is three minutes of UV light.

אלה הם שלוש דקות של אור על-סגול.

And you reverse the pressure on your membrane

הופכים את הלחץ על הקרומית

once you've cooked it. Pop it out.

ברגע שזה התבשל. מקפיצים את זה החוצה.

I've seen this video, but I still don't know if it's going to end right.

ראיתי את הסרטון הזה, אך עדיין איני יודע אם זה ייגמר טוב.

(Laughter)

[צחוק]

So you reverse this. This is a very old movie,

הופכים את זה. זהו סרט ישן מאד.

so with the new prototypes, actually both surfaces are flexible,

באבטיפוסים החדשים, פני השטח בשני הצדדים גמישים,

but this will show you the point.

אבל זה ימחיש לכם את העניין.

Now you've finished the lens, you literally pop it out.

כשהעדשות מוכנות,פשוט מקפיצים אותן החוצה.

That's next year's Yves Klein, you know, eyeglasses shape.

זו תהיה צורת המשקפיים של איב קליין בשנה הבאה.

And you can see that that has a mild prescription of about minus two diopters.

ואתם יכולים לראות שיש לזה מרשם חלש של מינוס 2 דיופטרים.

And as I rotate it against this side shot, you'll see that that has cylinder,

כשאני מפנה את זה הצידה, רואים שיש לזה צילינדר,

and that was programmed in --

וזה תוכנת--

literally into the physics of the system.

פשוטו כמשמעו, לתוך הפיזיקה של המערכת.

So, this sort of thinking about structure as computation

אז צורת החשיבה הזו: המבנה כמיחשוב

and structure as information leads to other things, like this.

והמבנה כמידע, מובילה לדברים נוספים, כמו זה.

This is something that my people at SQUID Labs

זה משהו שהחבר'ה שלי במעבדות "סקוויד"

are working on at the moment, called "electronic rope."

עובדים עליו כרגע, והוא קרוי חבל אלקטרוני.

So literally, you think about a rope. It has very complex structure in the weave.

כשחושבים על חבל, יש לו בעצם מבנה שזור מורכב.

And under no load, it's one structure.

וכשאין עליו עומס, זהו מבנה אחד,

Under a different load, it's a different structure. And you can actually exploit that

ותחת עומס שונה זה מבנה שונה. אפשר לנצל זאת

by putting in a very small number of

ע"י הכנסת מעט מאד

conducting fibers to actually make it a sensor.

סיבים מוליכים כדי להפוך אותו לחיישן.

So this is now a rope that knows the load on the rope

ועכשיו זה חבל שיודע מה העומס שמוטל על החבל

at any particular point in the rope.

בכל נקודה ונקודה בחבל.

Just by thinking about the physics of the world,

אם רק חושבים על חוקי הפיזיקה של העולם,

materials as the computer,

על חומרים בתפקיד של מחשב,

you can start to do things like this.

אפשר להתחיל לעשות דברים כאלה.

I'm going to segue a little here.

אסטה מעט כאן,

I guess I'm just going to casually tell you the types of things

ואולי אספר לכם דרך-אגב על כל-מיני דברים

that I think about with this.

שאני חושב בקשר לכך.

One thing I'm really interested about this right now is, how,

מה שבאמת מעניין אותי בנוגע לכך כרגע, הוא

if you're really taking this view of the universe as a computer,

שאם באמת מאמצים את ההשקפה הזאת על היקום כמחשב,

how do we make things in a very general sense,

איך לעשות דברים במובן הכללי מאד,

and how might we share the way we make things in a general sense

ואיך לחלוק את הדרך שבה אנו עושים דברים במובן כללי

the same way you share open source hardware?

כמו שחולקים חומרת קוד פתוח?

And a lot of talks here have espoused the benefits

והרבה הרצאות כאן איששו את היתרונות

of having lots of people look at problems,

שיש לבדיקת בעיות ע"י אנשים רבים,

share the information and work on those things together.

שחולקים את המידע ועובדים ביחד.

So, a convenient thing about being a human is you move in linear time,

ומה שנוח בלהיות אנושי הוא התנועה בזמן קווי.

and unless Lisa Randall changes that,

ואם ליסה רנדל לא תשנה את זה,

we'll continue to move in linear time.

נמשיך לנוע בזמן קווי.

So that means anything you do, or anything you make,

וזה אומר שבכל מה שעושים או יוצרים,

you produce a sequence of steps --

מייצרים רצף של שלבים--

and I think Lego in the '70s nailed this,

ולדעתי ה"לגו" של שנות ה-70 עלה על זה,

and they did it most elegantly.

והם עשו את זה בצורה הכי אלגנטית.

But they can show you how to build things in sequence.

הם יכולים להראות איך בונים דברים ברצף.

So, I'm thinking about, how can we generalize

ואני שואל כיצד נוכל להכליל

the way we make all sorts of things,

את הדרך בה כולנו עושים כל מיני דברים,

so you end up with this sort of guy, right?

כדי לקבל בסוף משהו כמו הטיפוס הזה, כן?

And I think this applies across a very broad -- sort of, a lot of concepts.

ולדעתי זה נכון לקשת רחבה של תפיסות.

You know, Cameron Sinclair yesterday said,

קמרון סינקלייר אמר אתמול,

"How do I get everyone to collaborate on design

"איך אוכל להביא את כולם לשתף פעולה

globally to do housing for humanity?"

"בתכנון גלובלי שיספק דיור לכל האנושות?"

And if you've seen Amy Smith,

ואם ראיתם את איימי סמית',

she talks about how you get students at MIT

היא מדברת על איך להביא סטודנטים בטכניון של מסצ'וסטס

to work with communities in Haiti.

לעבוד עם קהילות בהאיטי.

And I think we have to sort of redefine and rethink

ולדעתי עלינו להגדיר ולחשוב מחדש

how we define structure and materials and assembly things,

על ההגדרה של מבנה וחומרים והרכבה של דברים,

so that we can really share the information

כדי שנוכל באמת לחלוק את המידע

on how you do those things in a more profound way

בקשר לעשייה של דברים בדרך מעמיקה יותר

and build on each other's source code for structure.

ולהשתמש בקוד הבנייה הפתוח, איש של זולתו.

I don't know exactly how to do this yet,

עדיין איני יודע בדיוק איך לעשות זאת,

but, you know, it's something being actively thought about.

אבל זה משהו שאנו חושבים עליו באופן פעיל.

So, you know, that leads to questions

וזה מוביל לשאלות

like, is this a compiler? Is this a sub-routine?

כגון, האם זהו מהדר, או תת-שגרה?

Interesting things like that.

דברים מעניינים כדוגמת אלה.

Maybe I'm getting a little too abstract, but you know,

אולי אני מתחיל לדבר בצורה מופשטת, אבל

this is the sort of -- returning to our comic characters --

זהו כאילו -- אם לחזור לדמויות המצוירות--

this is sort of the universe, or a different universe view,

זהו כאילו היקום, או השקפה שונה על היקום

that I think is going to be very prevalent in the future --

שלדעתי תיעשה רווחת מאד בעתיד--

from biotech to materials assembly. It was great to hear Bill Joy.

מביוטכנולוגיה ועד הרכבת חומרים. נהניתי להאזין לביל ג'וי.

They're starting to invest in materials science,

מתחילים להשקיע במדע החומרים,

but these are the new things in materials science.

אך אלה דברים חדשים במדע החומרים.

How do we put real information and real structure into new ideas,

איך הופכים מידע ומבנה אמיתיים לרעיונות חדשים,

and see the world in a different way? And it's not going to be binary code

ומסתכלים על העולם אחרת? ולא קוד בינארי

that defines the computers of the universe --

הוא שיגדיר את המחשבים של היקום--

it's sort of an analog computer.

אלא מין מחשב אנלוגי.

But it's definitely an interesting new worldview.

אך זאת בהחלט השקפת-עולם מעניינת.

I've gone too far. So that sounds like it's it.

הרחבתי יותר מדי. נראה לי שזהו זה.

I've probably got a couple of minutes of questions,

יש ודאי כמה דקות לשאלות,

or I can show -- I think they also said that I do extreme stuff

או שאציג-- לדעתי אמרו גם שאני עוסק בדברים קיצוניים

in the introduction, so I may have to explain that.

בהקדמה, אז ייתכן שעלי להסביר זאת.

So maybe I'll do that with this short video.

אולי אעשה זאת בעזרת הסרטון הקצר הזה.

So this is actually a 3,000-square-foot kite,

זהו עפיפון ששטחו 280 מ"ר,

which also happens to be a minimal energy surface.

שזה במקרה גם משטח אנרגיה מזערי.

So returning to the droplet, again,

ואם נחזור לטיפת המים,

thinking about the universe in a new way.

זו שוב חשיבה חדשה על היקום.

This is a kite designed by a guy called Dave Kulp.

זהו עפיפון שתוכנן ע"י בחור בשם דייב קלפ.

And why do you want a 3,000-square-foot kite?

לשם מה נחוץ עפיפון בגודל 280 מ"ר?

So that's a kite the size of your house.

זהו עפיפון בגודל של בית.

And so you want that to tow boats very fast.

והרעיון הוא שזה יגרור סירות מהר מאד.

So I've been working on this a little, also,

גם אני עבדתי על זה קצת,

with a couple of other guys.

עם עוד כמה חבר'ה.

But, you know, this is another way to look at the --

אבל זו דרך חדשה להתבונן ב--

if you abstract again,

אם תחשבו שוב בהפשטה,

this is a structure that is defined by the physics of the universe.

זהו מבנה שמוגדר ע"י חוקי הפיזיקה של היקום.

You could just hang it as a bed sheet,

אפשר לתלות את זה סתם כמו סדין,

but again, the computation of all the physics

אך שוב, חישוב כל חוקי הפיזיקה

gives you the aerodynamic shape.

נותן את הצורה האווירודינמית.

And so you can actually sort of almost double your boat speed

וכך אפשר למעשה להכפיל את מהירות הסירה

with systems like that. So that's sort of another interesting aspect of the future.

עם מערכות כאלה. אז זהו עוד היבט מעניין של העתיד.

(Applause)

[מחיאות כפיים]